ויראו את אלקי ישראל

ע, במשפטים ך"ד ויראו את אלקי ישראל, פי' הבחיי במקומו ס"פ משפטים, וז"ל הכוונה בזה על הכבוד האחרון שהזכירו למעלה ולכך הוסיף בו את שהוא השכינה שהשם המיוחד שהוא אלקי ישראל כתוב בו כי לא יראני האדם וחי כו' והוא הכבוד שראה יחזקאל כמראה אדם עליו מלמעלה (נ' דמפרש כמראה אדם היינו מל' וכן פי' אדמ"ו נ"ע בביאור דראשי המטות, וגם כי בחי' אדם שייך רק מצד הכלים שנמשלו לגוף וכיון שבאצילות גם בהכלים איהו וגרמוהי חד ע"כ בז"א דאצי' לא שייך עדיין לקרותו אדם ולכן רק מל' דאצי' שהיא מקור לבי"ע נק' כמראה אדם) כו'. ותחת רגליו שהוא הכסא וכן תרגומו ותחות כורסייה יקריה, והזכיר כמעשה לבנת הספיר, כי כן כתוב כמראה אבן ספיר דמות כסא, יחזקאל אכ"ו, וספיר היא אבן יקרה לבנה לדעת רבינו סעדיה גאון ז"ל, וע"כ אמר לבנת מלשון לובן וענינו זכות גדול שהאור נראה מאחריו, (ובמכלול פי' הרד"ק בשם גאון שהוא קריסטאל, ואח"כ הביא בשם המדרש שהוא ג"כ קשה יותר וכ' שא"כ הוא דימאנט, עכ"פ לפ"ז הוא כענין אספקלריא המאירה היינו שהראיה עוברת דרך עלי' בטוב כמו דרך זכוכית לבנה). אבל דעת החכם ר"א ז"ל כי ספיר הוא תכלת וכן אמרו בגמרא ספ"ו דחולין דפ"ט ע"א, ואמר כי לבנת אינו מלשון לובן אלא כלשון ואתה קח לך לבנה, ביחזקאל סי' ד' א' (שענינו מלשון ונלבנה לבנים, ובלשון משנה מלבנות התבוא' שבין הזתים במשנה רפ"ג דפאה פי' הרע"ו לשון דפוסי לבנות עא, אוהתוי"ט בשם הר"ש פ' לשון לובן כמו שדה הלבן), ואמר לבנת הספיר כמו שראה יחזקאל אבן ספיר, והעד על פירושו זה שאמר כמעשה לבנת ולא אמר כמראה לבנת וכו' כי על גוון הלבן אין לשון כמעשה נופל בו, ויהיה ביאור הכתוב כי היו רואים כסא הכבוד כמעשה לבנת של ספיר זך ובהיר, ותחת אותו כסא שהוא כמעשה לבנת הספיר, ראו עצם השמים לטוהר והוא הרקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה וכו' והרקיע תחת הכסא תחת אלקי ישראל, (ואדמ"ו נ"ע בת"א ס"פ משפטים פי' דכעצם השמים הוא בחי' עליונה יותר מבחי' לבנת הספיר. ולדבריו י"ל דבחי' שמים אלו זהו ענין השמים כסאי, וכמ"ש ג"כ הבחיי לקמן שיש כסא למעלה מכסא וזהו ענין כסאות למשפט ב' כסאות), וע"ד המדרש כדי לזכור שעבוד של ישראל בלבנה כדלקמן סעיף ט' בשם רבות פ' אחרי פכ"ג. וביאור הענין ללמד שהקב"ה מיצר כשהעוכמ"ז מצירין לישראל (וע' ברבות שמות ע"פ מתוך הסנה ובזח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב ע"פ בכל צרתם לו צר וכו', ואדמ"ו נ"ע פי' שזהו הבירור שנעשה מבחי' לבנת ע"ד ונלבנה לבנים כו' שזה הי' התיקון ע"י בחומר ובלבנים כו' ועי"ז נעשה בחי' לבנת הספיר), וע' זקנים אלו הם השוטרים המוכים על הצבור להקל מעליהם עול הלבנים ולכך זכו מדה כנגד מדה להשיג כמעשה לבנת הספיר, עוד העיר^* דלבנת הספיר זהו ענין שלג שתחת כסה"כ שארז"ל שממנו נברא הארץ, ופי' רגליו, כמו ועמדו רגליו (ועמ"ש ע"פ זה במקומו ובד"ה ואתה תצוה).

עוד פי' כי כסה"כ מיוסד משלשה יסודות, אש רוח מים שהם נאצלים מחג"ת, וזהו שנזכר כאן ג' גוונים לבנת הוא גוון לבן, הספיר גוון אודם, וכעצם השמים גוון תכלת כי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע, גם פי' ותחת רגליו שהוא הכסא יש כמעשה לבנת הספיר שהוא כסא אחר וזה יורה על שני כסאות כו' כסאות למשפט כו' עד די כורסוון רמיו כו', ויש שפירשו כמעשה לבנת הספיר כי המשיל השגת האצילים לענין הספיר הלבן שהוא מראה מה שבתוכו שהוא פנימי ונסתר שם, והפנימי הזה הנסתר הוא נראה מתוך החיצון אבל עצמותו אינו נראה ואינו נודע לעצמו, וזהו וארא אל אברהם וגומר היא הנקראת פנים בפנים כח לפנים מכח ולכך אמר כמעשה כעין מה שיעשה הספיר הלבן שהפנימי הנעלם נראה מתוך החיצון אבל עצמותו אינו נראה כי הוא נסתר ונעלם מן ההשגה עכ"ל, ולא מובן כוונתו אם ר"ל ע"ד שנראה דרך זכוכית שרואים המהות ממש רק שזהו דרך מחיצה דקה ונק' אספקלריא המאירה או כמו שרואין ע"י שפיגעל שרואין רק דמות מהדבר ולא מהותו כלל, ומסתברא דר"ל כמו שרואין דרך זכוכית. והנה הרמ"ז פ' ואתחנן דרס"א ע"א פי' ג"כ שיש הפרש בין פנים בפנים שנאמר אצל ישראל ובין פנים אל פנים שנאמר אצל משה כי פנים בפנים ר"ל שהפנים העליונים נתלבשו בפנים שלמטה מהם במדרגה דהיינו א"א בז"א, אבל פנים אל פנים זהו גלוי פנים העליונים ממש.

והנה מ"ש הבחיי וזהו וארא אל אברהם כך פי' בזח"ב וארא כ"ג א' וז"ל ואי תימא דאבהן לא הוו ידעי בהו (היינו המדות הנמשכים משם הוי' ע"ש), אלא הוו ידעי מגו אינון דאתגליין דהיינו מהמדות הנמשכים משם אל שדי ע"ש, הרי זהו ע"ד כמעשה לבנת הספיר כנ"ל, וכן פי' בזח"א ר"פ וירא דצ"ח ע"א שע"י המילה נתגלו מדות דז"א במלכות וע"י המל' ראה אברהם מדת העליונות משא"כ קודם המילה, ובמק"מ שם ודרגין עילאין הם סוד נה"י שה"ס הרגלים כו' גם דאיהו בנצח כו' ע"ש, וא"כ לפי"ז מדוקדק מש"כ ותחת רגליו שהם נה"י דז"א ובתוכם גם נה"י דא"א ונה"י דעתיק כו' כמעשה לבנת הספיר שע"י בחי' לבנת הספיר שהוא המל' ראו ג"כ בחי' רגליו כו' וכמ"ש בד"ה קול דודי גבי מדלג על ההרים שכל ההתגלות גם מה עא, בשלמעלה מסדר ההשתל' בחי' שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים מל' דא"ס זהו הכל ע"י בחי' רגליו כו' וכמ"ש ג"כ בד"ה למנצח על השמינית.

ע"ג צ"ד ד' ק"ה ד' ק"ז ג' ק"ט א' קי"ד א' ק"נ ב' רב"ג.

ור"פ ויצא דף מ"ם עמוד ג' ע"פ והנה ה' נצב עליו כו' על יעקב כו' כי האבות הן המרכבה כו' וזהו ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו בא לרמוז ישראל תחת רגליו, ויש להעיר מפסוק והם תוכו לרגליך ר"פ הברכה, משא"כ עוכומ"ז אינן מקבלים מבחי' רגל אלא מבחי' קב שהוא דמות רגל ע"ד מ"ש בע"ח בפי' המשנה פ"ו דשבת הקטע יוצא בקב שלו כו'.

שמות ד"ע ע"ג ע"פ כה תאמר לבנ"י אהיה שלחני אליכם, אגב גררא.

בפ' יתרו ע"פ וידבר אלקים כו' אנכי כו' ע"ד כי בי"ה הוי' צור עולמים יבאר כי השם המיוחד שהוא צור עולמים בי"ה ובו ידבר (נ' דפי' י"ה היינו מלכות וכמ"ש ג"כ בפ' בשלח ע"פ עזי וזמרת י"ה וכמ"ש במא"א בערכו) כו' והנה השם המיוחד כתיב בו כי לא יראנו האדם וחי כו' אבל יראה הכבוד הנק' אלקים כי כן ראוהו אצילי בנ"י דכתיב ויראו את אלקי ישראל כו':

ר"פ תרומה קז"ג וכשם שמצינו בהר סיני ויראו את אלקי ישראל כן מצינו במשכן שהיה אלהי ישראל יושב הכרובים הוא שכתוב בו וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ביחזקאל סי' יוד פסוק י"ט ך':

בפ' תצוה קי"ד א' יששכר על ספיר והוא מראה תכלת ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים ולוחות התורה של סנפרינון היה, וכן מצינו במתן תורה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כו', התכלת צבע של ענוה כו':

בפ' ואתחנן דף ר"ח ע"ג ע"פ ותחת אשר אהב, וז"ל והיה אפשר לומר ובעבור כי אהב או למען, אבל אמר ותחת בלשון ותחת רגליו, והם שנים בתורה לא יותר, וירמוז למה שדרשו האבות הן הן המרכבה וכמ"ש בפ' ויצא ע"פ והנה ה' נצב עליו כדלעיל, עכת"ד הבחיי בקיצור.

ב בשל"ה ד"י ע"ב הביא מ"ש הרב ר' מתתיה בענין ע"ס אשר פירש שנמשכים מההעלם אל הגלוי מע"ס הגנוזים בא"ס שעליהם ארז"ל עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו בלבד שהם נקראים רק שמו והע"ס שנתגלו קראוהו ספירות ע"ש הזכות והבהירות מלשון לבנת הספיר. וכמו שהדבר הספירי יתראו בו הצורות כך הספירות הם דפוס וצורת כל הנמצאים כו' וכן ההויות הנעלמים בעמקי האין מתגלים בהם ונפעלות על ידיהם כו', יעו"ש שהאריך, ולדבריו יש לפרש ותחת רגליו דא"ק כמעשה לבנת הספיר הם ע"ס דאצילות כו'.

ג מ"ש הבחיי כמעשה לבנת הספיר, זהו כסא שתחת הכסא הנק' רגליו כו', אפ"ל לענ"ד בע"א ע"ד שיש כסא שיושב עליו ויש הדום לרגליו, כמ"ש בת"א בד"ה השמים כסאי והארץ הדום רגלי, וא"כ לפ"ז יתפרש מ"ש התרגום ותחות כורסי יקריה כעובד אבן טבא, היינו שזהו בחי' הדום רגליו ונק' שרפרף בגמ', והוא ענין לבנת הספיר, ולכן נאמר ותחת רגליו, תחת רגליו דוקא, שוב ראיתי שכן תרגם יונתן אלא שפירשו ותחת רגליו ר"ל תחת השרפרף הוא ענין לבנת הספיר. של"ה^* תט"ו תע"ד.

ואפ"ל ע"פ מ"ש אדמ"ו דהכסא הוא התורה והדום רגליו זהו המצות, א"כ ותחת הדום רגליו י"ל הן דברי סופרים ולכן הם כמעשה לבנת הספיר, ולפי הת"י קאי זה על ההעלאה מצרת השעבוד של מצרים נעשה מזה עוד כסא קטן כאבן טוב תחת השרפרף כו' ואפ"ל ע"ד והם תוכו לרגליך. גם פעולת השרפרף להגביה הרגל כך ע"י העלאת מ"ן של ישראל נעשה בחי' כמעשה לבנ"ה תחת רגליו כביכול בכדי שלא יומשך השפע והאותיות רק בקדושה כו'.

עב, אד זח"א בראשית דף י"ח סע"א ועלמא דאתגלייא איהו עלמא בתראה ואראה את ד' בישעי' רסי' ו' ויראו את אלקי ישראל כו' ודא איהו רזא ותראה היבשה כו', זח"ב ס"פ בשלח דס"ו ע"ב א"ר יוסי מאי דכתיב ויראו את אלקי ישראל וכי מאן יכול למחמי ליה לקב"ה והכתיב כי לא יראני האדם וחי, ויש לעורר על קושייתם זו דהא כבר הקשו כזאת בגמרא פ"ד דיבמות דמ"ט סע"א על מ"ש בישעיה ואראה את ד' ותירצו שראה באספקלריא שאינה מאירה, וא"כ י"ל כמ"כ במש"כ ויראו, ואפ"ל משום כי פי' ויראו קאי ג"כ על משה כמ"ש העקדה כמדומה, ומשה ראה באסה"מ, ומסקנת התירוץ תאנא ויראו את אלקי ישראל דאתגלייא קשת עלייהו בגוונין שפירין נהירין ופי' המק"מ שראו המל' מלובשת במט"ט וכאלו לא ראו רק מלאך מט"ט^*, ולפ"ז אפ"ל שראו בעין הגשמי כי המלאך יוכל להתלבש בלבוש עד שרואין אותו כמו שנראה מכמה כתובים שהרי מנוח ראה את המלאך אף שלא היה נביא, עו"ש לבנת הספיר מ' יסוד, כעצם השמים שעליה נאמר עצם מעצמי, מ"ש פסידא היינו פס ידא דלא כמק"מ.

ס"פ משפטים קכ"ו א' פי' את אלקי ישראל, את היינו המ' ע"ד את הטפל לבשרו כי הנוק' טפילה לדכורא כמ"ש מזה בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום, וזהו את אלקי ישראל מ' ז"א ע"ד זאת קומתך דמתה לתמר כהאי תמר דלא פריש דכר מן נוק' לעלמין כו', וע' זח"ג ויקרא די"ו סע"א בענין כתמר יפרח.

ה זח"א פ' בראשית דמ"א ע"ב היכלא קדמאה כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכו' אית רוחא דאקרי ספירא כספירו דאבן טבא, ובסה"מ סי' י"א היכל לבנת הספיר אינו רק היסוד לבדו כמ"ש בבראשית יוסף הצדיק נטיל היכלא דספיר רוחא דאקרי לבנת הספיר וכו' ויסוד מכריע בין נו"ה ע"כ נקרא לבנת בחינת ההוד, וספיר בחי' הנצח, גם כי היסוד לעולם הוא כלול מזכר ונקבה כנזכר בזהר פ' לך לך דפ"ב מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא אוף הכי צדיק והנקבה שבו הוא בחי' העטרה שבראש היסוד כו' ולסיבה זו נק' לבנת הספיר, לבנת כנגד העטרה, ספיר כנגד יסוד עכ"ל בקצרה מהע"ח, וע' בפע"ח בכוונת אתרוג פי' ג"כ שהוא העטרה שבראש היסוד, עו"ש בסה"מ הביא בשם הרח"ו שקצת חכמי דורו סברו אשר לבנת הספיר הוא כללות יסוד המ', ולפענ"ד זהו דעת הפרדס שער כ"ד פ"א ומה שדחה הרח"ו דבריו מפני מ"ש יוסף הצדיק נטיל האי היכלא, הנה אם באנו לתרץ דעת החכמים הנ"ל והפרדס יש ליישב בטוב עפמ"ש אדמו' נ"ע בענין יוסף שנק' כן ע"ש יוסף ה' לי בן אחר, דהיינו מה שנתברר בו ועל ידו מסטרא אחרא, שנהפך הרע לטוב, ודוגמת מ"ש ברבות בראשית פכ"ג ע"פ כי שת ה' לי זרע אחר תחת הבל, דהיינו מלך המשיח שנק' זרע אחר ע"ש שבא ממקום אחר היינו מרות המואביה, וכ' בעה"ק ח"ד ס"פ י"ד שזהו ענין מה שהרע נהפך לטוב ואזי הוא טוב מאד וזהו ממש ענין לבנת הספיר, כי לבנת ענין לבינה שהוא האבן שנעשה בידי אדם היינו בירור אותיות שנפלו בשבה"כ משם ב"ן וזהו ותהי להם הלבנה לאבן, ומתבררים כ"כ עד שנעשו כמו הספיר, וזהו דווקא ע"י יוסף שבו וע"י נעשה בירור זה כי היסוד ממשיך מ"ד דמ"ה לברר בירור דבן כמ"ש בת"א סד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים, ע"כ נטיל הוא היכל לבנת הספיר וזהו ענין בן פורת יוסף פורת אותיות תופר שתופר ומחבר לבנת עם הספיר להיות אחד ממש, וזהו ג"כ ענין וספרתם לכם, כי עומר שעורים בירור ב"ן ע"ד לבנת, וספרתם לכם שיהיה לבנת הספיר.

והנה בפרדס בעה"כ ערך לבינה כ' וז"ל לבינה היא סטרא דמסאבותא וזהו זקף לבינה כו' וזהו והלבינה היה להם לאבן פי' הי' מניחים לבינה במקום אבן בוחן עב, בושפחה כי תירש גבירתה עכ"ל, דהיינו שהי' רוצים להגביר מל' דק"נ הנק' לבינה במקום מל' דאצי' הנק' אבן, ומזה יובן תוספת באור לענין לבנת הספיר כי ע"י תומ"צ מבררים מל' דק"נ שיתברר הטוב מהרע ויוכלל במל' דאצילות ובפרט ע"י התשובה שמהפכים חושך לאור והרע נהפך לטוב וכמ"ש בת"א פ' וישלח סד"ה ויאבק איש בפי' שהעלו אבק עד כסה"כ, שאבק הוא מל' דק"נ וכשנתברר נכלל בכסה"כ מל' דאצילות, וכסה"כ זהו ענין ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, היינו לבנת ל' לבינה שנתהפך מסט"א ליכלל בקדושה וזהו בן הבא ממקום אחר כנ"ל ולכן זהו היכל של יוסף דווקא וזהו ותחת רגליו היינו בחי' יסוד שנקרא תחת רגליו שהוא בין נו"ה וכמ"ש בזהר בראשית שם דמ"ה ע"א יוסף עמודא דעלמא נטיל היכלא דספיר רוחא דאקרי לבנת הספיר ואע"ג דכתיב ותחת רגליו, בגין יקרא דמלכא והכי הוא ודאי (נ' ע"ד סוד ה' ליריאיו יסוד י' סוד וכן פי' במק"מ שם) ואפ"ל כי הנה ענין מהלכים בין העומדים שכשנש"י נתלבשו בגוף נק' מהלכים וההילוך ע"י הרגל והעיקר ע"י היסוד כמ"ש במא"א אות ה' סעיף יוד, וזהו ותחת רגליו דווקא הם הנשמות ברא כרעא דאבוהו כמעשה לבנת הספיר כו'.

ו זהר שם דמ"ב ע"א וכעצם השמים לטוהר, הכא איהו האי רוחא דאקרי הוד וכו' ואיהו עצם דלא אשתני לעלמין, י"ל ש' מ"ה שמאיר בו הארה שמבחינת ש' הוי' אני הוי' לא שניתי, ולכן נק' עצם דלא אשתני, ובפרדס בעה"כ ערך עצם השמים כ' וז"ל בר"מ^* פי' הרשב"י ע"ה כי המלכות נקרא עצם השמים מטעם שהיא נוטלת מן התפארת הנק' שמים והיינו עצם משמים (וע' בת"א ס"פ לך בד"ה בעצם היום הזה נמול אברהם כו', ולהעיר מענין עצמות וכלים בפרדס שע"ד) ורבי משה פי' כי נצח והוד נקראים עצם השמים ע"ש העצמה הבא להם משמים עד שהם נותנים עצם לכל עצם תחתיהם עכ"ל, ובערך לבנת הספיר כ' בזולת היותו היכל כאשר יתבאר בשער היכלות בפרק ראשון עוד המל' נקראת כמעשה לבנת הספיר ולא לבנת הספיר עצמו כן פי' בתקונים (ועמ"ש מזה לעיל בשם הבחיי ס"פ משפטים בפי' כמעשה).

ז ועיין עוד מענין היכל לבנת הספיר ועצם השמים בזח"ב פקודי דרמ"ה ע"א רמ"ו ב', זח"ג פנחס דרכ"ז ריש ע"א ותרין גוונין רשימין בטלית חד חוור וחד תכלת ועל תרין גוונין אלין כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, לבנת לובן דספיר דאיהו כלול בתרין גוונין, רחמין ודינא חוור ואוכם.

שם דרנ"ה ריש ע"ב וכל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו, עצמו דא אימא עילאה דאיהי עצם השמים לטוהר, מסטרא דחסד עצם מעצמי, ובשר מבשרי מסטרא דגבורה דאיהו מלכות. ולפ"ז יש לפרש, דכמעשה לבנת הספיר זהו מל' שכינתא תתאה שהוא ענין ביטול היש לאין בחי' בשכמל"ו כו', ואח"כ וכעצם השמים בינה שכינתא עילאה ביטול אמיתי למס"נ באחד יחודא עילאה כמ"ש בלקו"ת בד"ה שיר השירים, ולכן זהו מסטרא דחסד וזהו מסטרא דגבורה כדפי' בד"ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם קדש.

ח בספר הבהיר הובא בהשמטות זח"ג סי' ה' מ"ט אנו מטילין תכלת בציצית וכו' עד ארץ וכו', וכנגדה תכלת כו' דומה לכסה"כ שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנ"ה וכעצם השמים לטוהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא עכ"ל.

ת"ז ע"ב א'. רבות קצ"א ד', קצ"ב א' רס"ט א', ח"מ ך"ו א"ב. עמה"מ ך"ב ג' מ"ז ג' נ"ה ג' (או^* צ"ה ג') קכ"ח ג' קס"ט ד' קע"ב ב'.

ט רבות ס"פ אחרי פכ"ג קצא"ד, הרואה חמה בתקופתה לבנה בכדורה וכו' אמר ברוך עושה מעשה בראשית כו' דרש רבי לוי בר סיסי בנהרדעא עג, אויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו זו עד שלא נגאלו (היתה תחת רגליו דמות לבינה על שם עמו אנכי בצרה או על שם וירא את ענינו) אבל משנגאלו היכן היתה דרכה של לבנה לינתן שם היתה נתונה, (כלומר לא נראית עוד כ"א רנה ושמחה במעונו דכתיב בסיפיה דקרא וכעצם השמים לטוהר עכ"ל המ"כ.) ויש לבאר עפמ"ש בת"א פ' שמות בד"ה קול דודי בענין בחומר ולבנים דא לבון הלכתא וכו' ע"ש. וא"כ ע"י ליבון הלכתא נעשה ותחת רגליו וכו' בחי' לבנת הספיר כו' או שאח"כ נעשית מבחי' לבינה, בחי' לבנה, וזהו שסמכו לענין הרואה לבנה בכדורה כו', בשה"ש רבה כ"ו א' דורש אתי מלבנון מבחי' חומר ולבינים נעשה לבנת הספיר וכמ"ש ברבות בשלח פכ"ג דק"מ ע"א מטיט ולבינים לקחתיך ועשיתיך כלה כו' וע' נשא ספ"ז רכ"ד ד' גבי ושב ה' את שבותך ואומר אתי מלבנון כו'^*.