במ"נ ח"א פ"ב ותפקחנה

סו, אבראשית ^* ג' ז' ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגרת, הקשה הרמב"ם במ"נ ח"א פ"ב בשם חכם אחד כי איש מן האנשים מרה והפליג בעול, ולפיכך שינו ברייתו לטוב והושם כוכב בשמים וכו', ותירץ וכאשר היה על שלמות עניניו לא היה לו כח להשתמש במפורסמות כו' ולא השיג גנות הערוה כו' ע"ש, וז"ל הבחיי דף י"ב ב' בפ' בראשית ועה"ד נותן באוכליו רצון ובחירה כו' לשון רז"ל שדעתו לחזור כו', וידעו כי ערומים כלומר המשיכו רצון ובחירה מעה"ד כו' היה לו לאדה"ר בה יצר ותאוה עכ"ל, ודי"ג ע"ד כ' שהאדם היה מתחלה כולו שכלי כו' אבל אחר אכלו מן הפרי נתחדש בתאוה אחרת ונתלבש בה והוא תאות המשגל כו', ועד"ז פי' בפ' ויצא מ"ב ב' מ"ש יעקב ואבואה אליה וז"ל וידוע שאין הפרש אצל השכל בין אברי המשגל לשאר האיברים כגון הפנים והידים ומעולם אדם ואשתו לא עשו להם חגורות לכסות בשר ערוה עד שאכלו והמשיכו מכח עץ הדעת ונתלבשו בתאוות וכיון שכן היו האבות שכליים כמלאכי השרת אין לתמוה עליהם בדבר הזה כי כל כוונתם בהשתמשם בכלי הגוף כדי להמשך אחר השכל גם האמהות רחל ולאה כו' וזהו שאמרה לאה לרחל המעט קחתך כו' עכ"ל, ועמ"ש בלק"ת בשה"ש סד"ה קול דודי בענין שהאבות הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב, וא"כ היינו בחי' אדה"ר כמו שהיה קודם חטא עה"ד שהיה מופשט מחוש התאוה כנ"ל, וכמ"ש בר"ח שעה"ק פט"ו^* בענין ומתחממין באישין קדישין ע"ד איש ואשה אש יוד ואש הא כו', וזהו ולא יתבוששו ולכן אמר יעקב ואבואה אליה. ובפ' בראשית דף י"ד ע"ד פי' ותפקחנה עיני שניהם מנהג החומר והכח המשכיל כלומר הגוף והנפש שאחר שחטאו ירגישו חטאם ויכירו חסרונם איך חטאו ואיך נתלבשו בתאוות והוא שאמר ותפקחנה עיני שניהם וידעו, ואין ענין התפקחות זה בחכמה כו' רק בהעדר קנין כי נפקחו עיניהם והכירו העדר השגתם, כי תחלה היו שכליים ולא ידעו בתאוות כלל ועתה נתלבשו בהם כו' וידעו המשיכו כח התאוה מעה"ד כו' כי ערומים הם ובכח התאוה שנתלבשו בהם גנו הענין מה שלא הי' מגנים אותו מתחלה כו', וזהו כפי' הרמב"ם בתוספת באור, ועמ"ש כן בד"ה^* ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו בשם הפנים יפות. ויש לבאר עוד עם מ"ש בלק"ת פ' חקת ע"פ ויעש משה נחש נחושת איך ששרש הרע המחייהו הוא טוב, ועד"ז ארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כו', ועד"ז פי' בד"ה כי תצא איך היצה"ר שהוא אש זר דולק מ"מ שרשו טוב מיסוד האש האלקי שבחיות ואופנים כו' רק שלמטה ע"י שבה"כ נעשה אש זר כו' לכן קודם חטא עה"ד לא הי' היצה"ר ע"ד אש זר כ"א כמו שהוא בשרשו בחיות ואופנים כו' שנאמר אופן א' בארץ מלרע כו' כמ"ש במ"א, ועמ"ש בת"א ס"פ וישב בד"ה מהלכים בין העומדים.

ב בזח"א בראשית דכ"ח ע"ב פי' כי ערומים הם, דהוו בלא אורייתא ואתמר בהו ואת ערום ועריה כו', ויתפרו עלי תאנה אתכסו בכמה קליפין כו' סו, בחגורות חגור חרבך כו', עו"ש אבל לגבי ציצית ויתפרו עלי תאנה וכ' במק"מ נראה כי תאנה היא מ' ונודע כי ציצית בנוק' וזהו עלי תאנה שהם ציציות שבאו מהמל', וזהו ענין על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, ועמ"ש מזה באריכות בתלים סי' מ"ה ד' ע"פ חגור חרבך על ירך גבור יעו"ש.

דל"ו ע"ב ותפקחנה עיני שניהם, אתפקחו למנדע בישין דעלמא מה דלא ידעו עד השתא, כיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש, כדין וידעו כי ערומים הם, דאבדו זיהרא עילאה דהוה חפי עלייהו ואשתארו ערומים מיניה, ובמק"מ שם פי' שהם ג' חשמלים לבושי נר"נ דאצילות שנסתלקו ממנו, א"נ שהרוח והנשמה דאצי' היו מלבישים עליהם בהארותיהם, ופי' זה השני לכאורה מכוון יותר דהא מקודם החטא כתי' שניהם ערומים, משמע בלי לבושי' אבל אם הרוח והנשמה עצמן היו מלבישים עליהם א"כ היינו ערומים כו', ויתפרו עלי תאנה פי' ע' שרים שיניקתם מהמ' הנקרא תאנה.

דנ"ג סע"א פי' וידעו כי ערומים הם בקדמיתא הוה מתלבשין באינון כתרי יקר מזיינין דאינון חירו מכולא כו' ויתפרו עלי תאנה דאוליפו כל זיני דחרשין כו', ואפ"ל ע"ד מ"ש דנשמה הוא אצי' גוף בריאה לבוש יצירה כו' ומ"מ גם באצי' יש שורש הלבוש כו' וא"כ עד"ז פי' שהיו ערומים קודם החטא כי היו למעלה מלבושים דיצירה כ"א שורש הלבוש כמו שהוא באצי' ואח"כ ירדו מבחי' זו ואז היו ערומים ממש, ואדמ"ו נ"ע בד"ה האזינו השמים פי' כי החכמה נק' כבוד כמ"ש כבוד חכמים ינחלו ל"ב נתיבות החכמה גימ' כבוד, והנה כבוד הוא לבוש כי ר' יוחנן קרי למאנא מכבדותא, וז"ש ותחת כבודו יקד, והחכמה היא ביטול כח מה שאין הלבוש מסתיר כלל על האור וכמ"ש בתניא פרק ל"ה בהג"ה, וזהו ענין ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו שאין כאן לבוש מסתיר כ"א חכמה עילאה, אבל ע"י חטא עה"ד נתלבשו בחכמה של עה"ד שהיא מסתיר, וע"כ היו ערומים מהחכ' עילאה, ונפלו בתאוות של חכמת עה"ד כו' וזהו ויתפרו עלי תאנה כו'. ולפ"ז פי' ותפקחנה היינו חכמה ממש שבאו לבחי' חכ' ודעת ועכ"ז הוא לגנאי כי זהו חכמה דעה"ד טו"ר שכל אנושי שהוא שקר, אבל מקודם היו משיגים חכ' עילאה שרחוק משכל האנושי הגשמי, וכמו הנביא נק' משוגע כמ"ש מדוע בא המשוגע הזה אליך במ"ב סי' ט' י"א, ות"י שטיא הדין, ופי' הרד"ק לפי שפעמים בעת הנבואה היה מנהגם כמו משוגע ושיצא מדעתו כמ"ש ויפשוט גם הוא בגדיו לפי שיש להם ביטול ההרגשות והכחות הנפשיות עכ"ל, ועד"ז אדה"ר קודם החטא הי' מופשט מכחות הנפשיות והתאות, וכאילו אין לו שכל בהם וע"כ אח"כ נאמר ותפקחנה כו', ועד"ז ארז"ל פ"ב דכתובות דף י"ז אהני ליה שטותיה לסבא ועמ"ש מזה לקמן סעיף ה', וזהו ע"ד שכתב הכוזרי מ"ב סי' ב' וכאשר האבן פחותה משתקבל החכמה והסכלות כן העצם האלקי ית' מרומם מלקבל החיים והמות עכ"ל, ועד"ז היה אדה"ר קודם החטא מרומם מהחכ' הגשמית של עה"ר טו"ר, וע"י החטא ירד בחכמה זו, ומ"מ לגבי חכמה זו נק' ותפקחנה, ובזח"ג פ' ואתחנן דרס"א סע"ב ותפקחנה עיני שניהם, בעפושא דהאי עלמא מאי דלא הוה קודם דהוו משגיחין ופקחין לעילא.

ג ובזח"א ויחי דרכ"ד ע"א וידעו כי ערומים הם ידיעה ידעי ממש דההוא לבושא דיקר דאתעביד מאינון יומין גרע מינייהו כו' עכ"ל, וצ"ע דא"כ לפי"ז איך יפרש מ"ש תחלה קודם חטא עה"ד ויהיו שניהם ערומים, ואפ"ל שיש ב' בחי' לבושים הא' לשבח כנ"ל הב' לגנאי לבושים צואים מודומ"ע של תאוות נה"ב, ומ"ש קודם חטא עה"ד שהי' ערומים היינו מופשטים מכל רצון זר כמ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה ואשה כי תדור, רק שהיה להם לב ורצון א' להקב"ה, וע"כ ולא יתבוששו כמ"ש ותן בלבנו בינה להבין כו' ואזי ולא נבוש כו'.

סז, אד פ"ו דברכות ד"מ ע"א אילן שאכל ממנו אדה"ר כו' ר' נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר ויתפרו עלי תאנה, וכ"ה בסנהדרין פ"ח ד"ע ע"ב ופרש"י מדת הקב"ה באזמל שהוא מכה בו הוא מרפא נס בתוך נס כמו ויצת אש בציון (איכה ד) וכתיב (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב עכ"ל, ועיין כה"ג ברבות ויקהל ס"פ חמשים, והתוספת הקשו על רש"י ופירשו ע"פ הרבות, ולענ"ד פרש"י נכון כי בגמרא כאן כיוונו דויתפרו עלי תאנה זהו תיקון לפ"ז ע"כ הפי' כמ"ש רש"י, אבל מה שהביאו התוספת מהרבות בראשית ס"פ ט"ו פתחה לו דלתיה אפשר שמפרש שאין זה תיקון כלל אלא כמש"ל סעיף ב' בשם הזהר בראשית דנ"ג ע"א דאוליפו כל זיני חרשין, וענין פרש"י היינו כי מהמצות נעשים לבושי' לנר"נ, ואדה"ר שחטא הנה ע"י התשובה כחה גדול עד דאתהפך חשוכא לנהורא ונעשה מהרע טוב ונעשה ג"כ לבוש לנר"נ וזהו ויתפרו עלי תאנה, שמבחי' עה"ד טו"ר ממש נתברר עד שתפרו להם לבוש מזה.

ה רבות בראשית ס"פ ט"ו, פי"ט וידעו כי ערומים הם אפילו מצוה אחת שהיה בידם נתערטלו הימנה, זהו כמש"ל סעיף ג' בשם הזח"א ויחי דרכ"ד ע"א, ויתפרו עלי תאנה, אמר רשב"י עלה שהביאה תואנה לעולם פי' יללה ובכי ודרש תאנה ע"ד תאניה ואניה ואנו ואבלו, וע' מענין יללה במא"א אות יו"ד סעיף ג' ואות למד סעיף י"א, גם תאנה מלשון תואנה הוא מבקש בשופטים סי' י"ד והוא בחי' והנחש הי' ערום, והנה בירמיה רסי' כ"ד והנה שתי דודאי תאנים כו' וארז"ל פ"ב דעירובין כ"א סע"א תאנים טובות מאד אלו צדיקים גמורים, תאנים רעות מאד אלו רשעים גמורים כו' אלו ואלו עתידין שיתנו ריח כו', היינו כי תאנה מל' דאצילות ול' תואנה ועלילה ע"ד מ"ש ברבות שמות ר"פ ב' ע"פ לבנ"י עלילותיו אבל עלילותיו של הקב"ה רחמניות הן כו', ובמא"א אות תאו תאנה המל' בקבלתה מבחי' שם אהיה כו', ותאנה רעה מל' דק"נ וכמו גם בענבים למ"ד עה"ד גפן היתה הרי יש גפן דקדושה ויש גפן נכריה אשכלות מרורות כו' וע' בזח"א וישב קצ"ב ע"א, וז"ש ברבות בראשית ס"פ ט"ו מה היתה אותה התאנה ופי' המ"כ כי יש כמה מיני תאנה והיינו כנ"ל שיש תאנים טובות מאד וא"י נשתבחה בהן ארץ חטה כו' ותאנה, ויש לעומת זה כנ"ל, ופי' המדרש שעה"ד היה מין תאנה הנק' בנות שבע שהביאו ז' ימי אבילות לעולם כו' ועמ"ש מזה בלק"ת פ' צו סד"ה ביאור ענין שבעת ימי המילואים.

והנה פי' ויתפרו עלי תאנה אמרו ברבות בראשית פי"ט אמר ר' יצחק קלקלת עובדך סוב חוט וחייט, ע"ד פי' בן פורת יוסף אותיות תופר שמחבר ומקשר בי"ע עם אצי' ששם מאיר החוט מא"ס ב"ה, וגדול כח התשובה אף לתפור ולקשר בחי' עה"ד טו"ר שיתקשר לבחי' עץ החיים ועמ"ש ע"פ מקושש עצים ביום השבת כו' וזהו ענין אלו ואלו עתידין שיתנו ריח כו', וזהו מ"ש רש"י בסנהדרין באזמל שהוא מכה בו הוא מרפא, וכענין מיתוק מי מרה ע"י דבר מר כו' שע"י המרירות והתשובה נהפך הרע לטוב כו', וכן הארון הי' מעצי שטים כו' ע"ד אהני ליה שטותיה לסבא, ויעשו להם חגורות חגורה אין כתיב כאן אלא חגורות חגורי חגורות, יש להעיר מענין חגרה בעוז מתניה משלי ל"א י"ז, ועמ"ש ע"ז באגה"ק סי' א' ומענין שארית חמות תחגור תלים ע"ו י"א, ויחגרו ממסגרותם ש"ב כ"ב מ"ו, ואפשר ג"כ להעיר מענין וחגור נתנה לכנעני, משלי ל"א כ"ד, ואפ"ל ג"כ כי ע"י עה"ד נעשה כמו חגר ופסח שפוסח על שתי הסעיפים דהיינו ק"נ עה"ד טו"ר, והתיקון לזה הוא החגורה לחגור מתניו שלא יהי' צולע ופוסח וכמ"ש אליהו עד מתי אתם פוסחים כו', ולע"ל כתיב אז ידלג כאיל פסח כו', עיין^* מפסוק ותפקחנה בעה"ק ח"ד פי"ד.

סז, בו בשל"ה דל"ו ע"א הביא מ"ש הפרדס שער הנשמה פ"ו כי אחר שגורש אדם מג"ע אבד את לבושו ונשאר ערום כדכתיב כי ערומים הם כי נסתלק מהם האור ונשארו ערומים בלי לבוש עד שהלבישם הקב"ה כתנות עור מאויר עוה"ז ועמד בעוה"ז זמן עד שמתוך המעשה וקיום המצוה תתלבש הנשמה בג"ע כו' עכ"ל, קעה"ב, רכה"א גבי שופר ויתפרו עלי תאנה כלומר נתנו לב לתפור מה שקרעו, ר"ל מה שהרבה לפשוע צריך לעשות תשובה הרבה, ועמ"ש סעיף ה' בשם הרבות בראשית פי"ט, ותפקחנה ת"ז צז"א, כי ערומים י"א.

ועמ"ש ^* ע"פ התאנה חנטה פגיה בשה"ש סי' ב' ומ"ש ע"פ נוצר תאנה יאכל פריה משלי כ"ז י"ח ומ"ש בתלים מ"ה ד' ע"פ חגור חרבך על ירך גבור, וע' בזהר ויחי דרמ"א ע"ב ע"פ זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון וע' במא"א אות זיין סעיף ל"ג ובי"נ שם.