במ"נ ח"א פל"ב

סה, בפל"ב פי' הש"ט דכוונתו שאין להכריח החדוש, והנה בח"ה הביא ג"כ ענין זה ששכל האדם יש לו גבול בשער היחוד פ"י בד"ה וממה שצריך שתדע כו' יעו"ש, ואעפ"כ ס"ל להכריח החדוש במופת שם פ"ה פ"ו, ונלע"ד דפרק זה הוא עזר גדול לדעת הכוזרי ורס"ג מכריחי החדוש במופת, כי מופתיהם מופת אמיתי שא"א שעברו עד עתה דורות בלי גבול ושנים שלשים פעמים בלי גבול וימים עשרה אלפים פעמים בלי גבול, שכ"ז יש לבאר במופת שהוא נמנע שהרי מעתה ועד עתיד א"א סו, אשיצא לפועל אף פעם א' ימים בלי גבול, רק שהטענה שיש לנגד זה הוא דהא על כרחנו לכולנו יש מצוי ראשון שהוא ושנותיו לא יתמו א"כ ע"כ עבר דמות זמן בל"ג א"כ אמור כמ"כ על העולם, אך ע"ז תשובה גדולה מפרק זה דכיון שהשכל יש לו גבול א"כ אינו משיג הבלי גבול זמן של שנותיו ית' עד"מ למה שאינו בגדר הזמן שלנו כמו שאינו בגדר המקום לכל הדיעות, משא"כ בענין הזמן שאצלינו ובענין מספר הדורות יש להשכל השגה גמורה א"כ מה שיש מופת בשכל שלא עברו דורות בלי גבול זהו מופת גמור והטענה נגד זה משנים וימים של הבורא ית' אינו טענה כיון שהשכל מוגבל ואינו משיג זה כלל^*.