ח"ג סי"ז ססי' כ"א

קח, אמבואר לעיל איך הכוזרי מ"א סי' נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו הביא ראי' חזקה מהלשונות, על חידוש העולם, כיון שהכריחו שהלשונות הם הסכמיים ומחודשים ע"י בני אדם, ובודאי האנשים לא היו בלי שום לשון זמן בלתי מוגבל כ"א זמן מוגבל, ומה שיקדם זמן שיש לו תכלית למחודש הוא מחודש בהכרח, הנה א"כ יהי' המין האנושי מחודש בהחלט, כ"כ הרלב"ג מאמר ששי פט"ו.

ונקרב הדבר אל ראות העין יותר והוא כי הדבור בכללו נמשל לעיר, כנודע שהאותיות נמשלו לאבנים, וע"ז אמר בספר יצירה שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים, וגם שזהו על פי חכמת הקבלה, עכ"ז גם השכל אנושי יעיד ע"ז, אם נמשיל עד"מ עיר אחת ישינה בתים שלה בנויות מאבנים חזקים ועומדת כן מימות עולם, לא קדם אלי' שום עיר כ"א היא ישינה וקודמת לכל יישוב שאר עיירות, אעפי"כ לא יעלה על הדעת שהיא קדמונית, כ"א ודאי מחודשת אחר ההעדר, שהרי הבתים על כרחנו עשוים בידי אדם, ואינן נעשים מן השמים כנראה בחוש, וגם אי אפשר שתבנה כ"א ע"י אנשים אומנים רבים מאד וע"י קרדומות ושאר כלים, ועושי זכוכית לחלונות, ועושי קח, בלבנים לתנורים, ולוטשי ברזל, ושארי דברים, וא"כ בהכרח נבנית העיר ע"י אנשים שקדמו לה הרבה, וא"כ היא מחודשת, וכמו"כ ממש בהדבור שהתיבות והצירופים הם כמו בתים שנבנו מן האותיות הנמשלים לאבנים, ויש הרבה בכל לשון הרבה תיבות מאד, כמו השמות שמים וארץ אור מים רקיע וכדומה, והפעלים והמלות זהו כמשל עיר גדולה מאד המצורפת מבתים רבים מאד, ועיירות אלו שהם השבעים לשון לא קדמה להם עיר אחרת, ועיירות אלו הם ודאי מחודשים כמו העיר הגשמיות הנ"ל, ונתחדשו ע"י האנשים שהם הסכימו על הלשונות, א"כ הם מחודשים. ומזה מוכרח ג"כ שכל המין אנושי מחודש כנ"ל. ומזה יש ליתן טעם מה שנאמר גבי שבת ממצוא חפצך ודבר דבר, כי שבת הוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית כמ"ש ששת ימים תעבוד כו' ויום השביעי שבת כו' כי ששת ימים עשה הוי' וכו', וארז"ל שבת קי"ט ב' כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו וכו', וכיון מהדבור יש ראי' מופתית על חידוש העולם ע"כ צ"ל שלא לדבר בשבת דברי חול, שהפסק הדיבור ג"כ להורות על חדוש מע"ב שבששת ימי בראשית נתגלה הדבור לשון הקדש כו' שבו נברא העולם.

קיצור. הכוזרי ואחריו הרלב"ג הכריחו מהלשונות, חידוש העולם, ויש להוסיף שהדבור בכללו נמשל לעיר המחוברת מכמה בתים, וכמו שהעיר ודאי מחודשת, כן כללות הדבור מחודש, וכיון מין האנשים לא קדמו לעיר זו רק זמן מוגבל, א"כ מוכרח אשר כל מין האדם מחודש.

ב) ואחר שיתאמת הראי' מהדבור והלשונות, יובן שכמו"כ ממש בבתים ועיירות שהם ג"כ כולם מחודשים, שהרי אותה הטענה המכרחת שהלשונות הם מחודשים, והוא מפני שהם אינם טבעיים כ"א הם הסכמיים מאנשים שהסכימו שכן יהי' השמות והפעלים וכל הלשון, זהו המכריח שעל כרחך קדם זמן שלא הי' שום לשון מלשונות אלו, היינו קודם שהסכימו ע"ז האנשים קודם שהתחכמו לעשות הלשון, טענה זו שייך ביתר שאת ויתר עז על הבתים והעיירות שהם ודאי אינן טבעיים כי אם בנין ידי אדם כנ"ל סעיף א', א"כ מקודם שהתחכמו האנשים לעשות הבנין שזהו ג"כ חכמה ומלאכה, וקודם שהתחכמו ועשו המלאכה ודאי לא הי' שום עיר ולא שום בית, א"כ הם מחודשים אחר ההעדר. ואי אפשר לומר שהם ג"כ קדמונים כקדמות מין האנשים לשטתם, דזה אי אפשר, כמו שאי אפשר שהלשונות יהיו קדומים כמו מין האדם וכמש"ל וז"ל הרלב"ג שם ובהיות הענין כן מבואר שהלשונות אינן טבעיים ולזה יחייב שיהיו הסכמיים, והוא מבואר שכבר יחוייב שיהיו המסכימים קודמים ללשון בזמן, ואם הי' להם לשון אחר קודם יהי' מתחייב בו ג"כ מה שחייבנוהו אותו, רצוני שכבר יחוייב שיהי' הסכמיי ושיהי' המסכימים קודם ללשון ההוא בזמן כו', והם מחודשים בהכרח כמו שקדם, עכ"ל, וכמו"כ ממש בענין הבתים והעיירות, ע"כ הבונים הבית והעיר הם קודמים זמן רב להבתים והעיירות, וא"כ אי אפשר שיהיו קדמות הבתים והעיירות שוה לקדמות האנשים ועל כרחך הם מחודשים, אחר זמן היות מין האנושי. וממילא מובן ג"כ שגם מין האנושי מחודש, שהרי ודאי גם הם לא קדמו קט, אלהבתים והעיירות רק זמן מוגבל, ומה שיקדים זמן מוגבל למחודש הוא מחודש בהכרח כנ"ל.

קיצור. ואותה טענה המכרחת שהלשונות הם מחודשים היא עצמה המכרחת שהבתים והעיירות הם ג"כ מחודשים, כי בשניהם טעם אחד וטענה אחת שהוא מפני שאינן טבעיים כ"א הם נעשו ע"י אנשים המסכימים על הלשון איך ומה, והבונים את הבתים והעיירות, ועל כרחך המסכימים והבונים הם קודמים בזמן אל הלשון ואל העיר, ואם הי' עיר אחרת קודם זו ג"כ הבונים קדמו להעיר בזמן, וא"כ העיירות מחודשים, וממילא מובן שגם הבונים אותם שקדמו להן ג"כ רק זמן מוגבל, הם ג"כ מחודשים.

ג) ואין לדחות על הבתים והעיירות שהיו זה אחר סור זה, לבלתי תכלית, משום שהרי על הלשונות שהוכיחו מזה הכוזרי ואחריו הרלב"ג, את החדוש הוכרחו לטענה שאי אפשר שהי' לשון לפני לשון, וז"ל ואין לומר שהי' להם בזה האופן לשון לפני לשון אל לא תכלית וכו' עכ"ל, משמע מדבריו שאם הי' אפשר כן לא הי' מכריח מזה החידוש, כיון שא"כ עברו לשונות בלי גבול אעפ"י שכולם מחודשים, א"כ אין להכריח מזה החידוש, כמו מדורות האנשים, שאף שכולם היו מחודשים אחר ההעדר הם מספקים על הקדמות, וטענתם מהזמן, שכל הימים היו מחודשים, ועכ"ז טענתם שהזמן אינו מחודש, לפ"ז גם בענין הבתים י"ל אם היו זאס"ז לבלי תכלית, אין להכריח החידוש. אבל באמת מלבד שגם על דורות האנשים אין בדבריהם ממש, אך ענין הבתים אינו דומה כלל, דהא טענתינו דיהי' איך שיהי' מספר הבתים והעיירות שהיו במקום אחד זה אחר סור זה כמה פעמים עכ"פ זה הכרח שמין האנשים קדם זמן רב קודם הבתים, וא"כ עכ"פ מין הבתים מחודש, ואחר שהוא מחודש אי אפשר בשום אופן שיעבור עליו זמן בלתי מוגבל מעת חידושו עד עתה, שזהו כמו שנראה בעין, וא"כ באמת לא היו בתים ועיירות זאס"ז לבלי תכלית מלבד שאף את"ל שעברו בתים זאס"ז בלי תכלית עכ"פ הם מחודשים וקדמם ההעדר כיון שנתחדשו ע"י אנשים, והמחודש אינו קדמון, משא"כ גבי דורות אנשים א"א להראות כ"כ לעין שהמין כולו מחודש כיון שמשתלשלים איש מאיש והם שניהם שוין, ע"כ מדמים זה לענין הזמן שימיו שוין, הגם שגם זה לא דמי כלל כמו שכתבנו לעיל, אבל הבתים שנתחדשו ע"י אנשים מוכרח לעין הרואה ממש שכל מין בתים הוא מחודש יהיה איך שיהי' מספר הבתים שהיו על הארץ זה אחר סור זה, וכן נאמר בכלי מתכות כלי כסף ונחשת, ונאמר הם ודאי מחודשים ע"י אנשים שנתלמדו לעשות הכסף מהעפר, ואח"כ לעשות מהם כלים, מה תאמר שחזרו והתיכו הכלים ועשו מהזהב והכסף והנחשת הזה כלים אחר כלים לבלי תכלית, זאס"ז, מ"מ אין ספק שכל הכלים היו מחודשים כולם, מאחר שנעשו כולם מחתיכת כסף זו שקדם לכל הכלים, והחתיכת כסף קדם לה האנשים, שהם עשו החתיכת כסף והם עשו הכלים, הרי כולם מחודשים, כמו אם עשו כלי פעם א' ולא שברוה שבודאי היא מחודשת כן מפני ששברוה והתיכוה ועשו ממנה כלים זאס"ז, לא נעשה מחדושה קט, באינו מחודש כי א"א להכחיש החוש, שזהו מעשה ידי אומן, וממילא מובן ג"כ שבאמת לא עשו ממנה כלים זאס"ז לבלי תכלית מטענה הנ"ל גבי בתים.

קיצור. דאין לדחות שהיו בתים ועיירות זאס"ז לבלי תכלית, דהא עכ"פ יהי' איך שיהי' מספרם, אם בתכלית כמו אלף פעמים, או בב"ת, עכ"פ זה ודאי שמין האנשים קדם זמן רב ועדיין לא היו בתים ועיירות בעולם ונעשו אח"כ ע"י האנשים, א"כ כל המין בתים הוא מחודש ולא קדמון, מה שא"א להראות לעין הרואה אמיתית זו על דורות האנשים משום שלא יש להכריח שקדם להם מין אחר כמו בבתים ועיירות, אף שבאמת כן הוא ג"כ בדורות האנשים, ואחר שיצא לנו שמין הבתים מחודש ולא קדמון, ממילא מוכרח שלא עברו בתים זאס"ז כ"א במספר מוגבל, ויותר מזה נראה כן בכלי מתכות, ונמשיל כמו חתיכת כסף גדולה שעשו ממנה כלים מכלים שונים בזאס"ז, שעכ"ז מוכרח שכל מין הכלים שהיו ממנה היו מחודשים כולם, כמו אם הי' רק כלי אחד מתחלתה עד עתה, שהרי עכ"פ אלו הכלים קדמה להם נסכא כסף, שהרי הכלים אינן גדילים מן הארץ, ולנסכא זו ג"כ קדם מעשה ידי אדם שעשה מהעפר כסף טוב, ואח"כ עשה מזה כלי, א"כ הכל מחודש שהרי קדמם הפועלים העושים אותם והחומר ממה שעשאוהו, וממילא שלא נעשו כלים זאס"ז רק במספר מוגבל. וכך הוא בענין הבתים שקדמם החומר והפועלים. מיהו א"כ גם בהלשונות י"ל כן כמו בבתים וא"כ הכוזרי והרלב"ג שהוצרכו לומר שלא הי' לשונות זאס"ז בלי גבול זהו להראות יותר הכרחיית החידוש וכן נאמר בבתים כדלקמן.

ד) והגע עצמך, דכיון שאם הי' הבית והעיר רק אחת ממש מיום הוסדה ולא נשתנית הוכרח שהוא מחודש איך ע"י שבנוהו כמה פעמים על מכונו יחזור לבלי מחודש, הרי צורת הבית דלתיו וחלוניו ודופנותיו הכל אחד ממש, והגע עצמך הרי שהבית הי' בנוי מעפר עד"מ שעשו כתלים עבים מגושי עפר, והתקרה עשו משפודים של ברזל ועל גביהם עפר, ואם נתיישן אחר מאות שנים סתרוהו וחזרו ובנוהו ע"ג מכונו כצורתו הראשון מגושי עפר זה ממש, אף שעשו כן פעמים הרבה זה אחר סור זה, עכ"ז הרי הוא הבית אחד ממש מיום הווסדו הפעם הראשון כיון הכל גושי עפר אחד, וכמו הכלי כסף שעשו מנסכא אחת כלים זאס"ז כנ"ל באות הקדום, א"כ כמו אם לא סתרוהו כלל הי' פשוט שהוא מחודש, כך לי אם סתרוהו כמה פעמים וחזרו ובנו אותו על מכונו, מזה העפר, הרי הכל בנין אחד מחודש ע"י אנשים, כמו אם לא סתרוהו, ואין טעם להבדיל ביניהם, בין לא תקנוהו לבין שתקנוהו, ובהיות כן נשאל, כמו"כ אם בנוהו מעפר אחר על מכונו הראשון איך יתחדש עי"ז שלא יהי' מחודש, הלא צורת הבית דלתיו וחלוניו ודפנותיו הכל שוה, וזו הצורה עם זו הבית היא מחודש ע"י האנשים, וקדם לו ההעדר. ואחר שנודה בזה נחזור כמו כן אם לא בנהו על מכונו ושינה בו מעט, איך עי"ז יחזור לבלי מחודש, הא ודאי בורכא. ועוד דזיל בתר טעמא, שהרי הטענה בבית שעומד כן מימות עולם, שהוא מחודש, זהו רק מפני שבהכרח קי, אנעשה על ידי פועלים שקדמו לו, כמו"כ אם הי' בתים רבים זאס"ז, רואין אותן כאלו הן בית אחד, שהרי עכ"פ כולם נעשו ע"י פועלים שקדמו להן, קודם שנפעלו מהם הבתים.

ואם תתעקש בזה ותאמר שגם בונה בית על מכונו לא דמי לבית אחד ממש, שבו לבד הוא מוכרח שהוא מחודש, כיון שנתחדש פעם אחד הראשון אחר ההעדר ועודנו עומד כן לא נשתנה משא"כ בסתרוהו ובנוהו על מכונו שמא אין לנו^*, ע"ז נכריחך להודות שבאמת הבית הכל אחד, דאף שהכתלים הם אחרים ולא הראשונים, הרי האויר שבתוך הבית אחד הוא, והוא עיקר הבית שענינו שיש בו מקום ריקן עשרה אמות על עשרה אמות, מוקף מארבעה כתלים ותקרה ורצפה ופתח וחלונות, והוא משונה מאויר העולם שאינו מוקף מחיצות ואין עליו שום תקרה, משא"כ אויר ומקום ריק זה שבתוך הבית מוקף מחיצות וגג, ומהאי טעמא אוירו משונה קצת מאויר שאינו מוקף מחיצות וחם יותר, וגם באויר זה שבבית יש חלונות ופתחים, וזה נתחדש רק בפעם הראשון שבנו הבית והעיר, אז נשתנה אויר זה משאר אויר העולם הריק מן הבתים והעיר, ונעשה באויר זה תמונה מחודשת הוא ענין אויר המוקף כתלים, ואח"כ אם סתרו הכתלים ובנו אותם שנית על מכונו, אף שהכתלים אינם הראשונים עכ"ז האויר שבתוכם שהוא עיקר הבית אחד הוא, שהרי הי' כן כמו שהוא עתה בכל הבתים שהיו זאס"ז ונתחדש ונשתנה כן מאויר העולם רק פעם אחד ועודנו עומד כן מהפעם הראשון ממש, א"כ הרי זה ממש בית אחד ועיר אחת שנתחדש ונבנה פעם א' מיום הווסדה ועודנה עומדת כן, וכן הרצפה היינו הקרקע שעליו עומד הבית והעיר שנשתנה משאר קרקע הארץ שעומד תחת כיפת הרקיע לבד, וזו הקרקע עומדת תחת בנין עצים ואבנים, הרי היא נעשית שינוי זה בה רק פעם הראשון כשבנו העיר והבית, ולא נתחדש בה אח"כ ע"י סתירת ובנין הבתים זאס"ז, עליו שום דבר, והרי זהו הכל ענין מחודש שנתחדש רק פעם אחד ע"י אנשים הבונים, ועודנו עומד כן, א"כ מוכרח שהוא מחודש, היינו כל העיירות והבתים הכל מחודש וקדמם ההעדר וכנ"ל.

קיצור. וכמו אם הי' העיר מיום הווסדה עומדת עתה שהרי צורת הבית באמת עומד מאז ועד עתה, וגם יש לצייר שהבית נבנה פעם אחר פעם הכל מעפרו הראשון כמו נסכא כסף שעשו ממנה כלים זאס"ז כנ"ל, א"כ בכה"ג ודאי הבתים כולם היו מחודשים ולכולם קדם ההעדר, ואח"כ נאמר שכמו"כ אם בנוהו מעפר אחר על מכונו הראשון, הרי צורת הבית אחד ממש כבנין הראשון, וזכר לדבר במשנה ג' פ"ח דסוטה ריה"ו אומר אף הבונה בית על מכונו, ואח"כ נאמר שכמו"כ ממש אם לא בנוהו על מכונו, דזיל בתר טעמא, שהרי קדמום הפועלים. ואם תתעקש בזה נכריחך להודות שבאמת הכל בית אחד ממש מזמן בנייתו הראשון, היינו תמונת האויר שבתוך הבית וכן הרצפה שהוא הקרקע רק הכתלים המקיפים הבית הם קי, בלבד נתחדשו, וכיון שכן נראה לעין הרואה שכל העיירות והבתים הם עיר ובית שעומד עד עתה מיום שנתחדשו ונבנו ע"י האנשים, וא"כ הכל מחודש.

ה) וכמו שהוא בענין הבתים והעיירות, כמו"כ נאמר מענין הספרים והחיבורים שנתחברו בחכמות, כמו בחכמת התכונה, ובחכמת הרפואה והנתוח שעל כרחך הם מחודשים שהרי על כרחך קדם להן האנשים זמן רב מאד כמו בחכמת התכונה עד שהשיגו סדר הילוך החמה והלבנה והכוכבים, ודאי נשתהא זמן רב, וכמו שכתב הרלב"ג מאמר ששי ח"א פט"ו וז"ל ובכאן חכמה לא מצאנו השלמות בה לאחד מן הקודמים, והיא חכמת הכוכבים עד שהחכמה יצטרך זמן יותר ארוך להשלמתה מצד מה שתצטרך שיעמוד עליו מן החוש נמצא השלמות בה יותר מאוחר, וזה שהחכמות הלימודיות כמו ההנדסה והמספר נמצאים קודמות יותר משאר החכמות כי הקודמים לאריסטו כבר אמרו בהם מאמר שלם לפי מה שיראה שסופר מהם, ואולם החכמה הטבעית להצטרכה יותר אל החוש הי' השלמות בה יותר מאוחר, והנה מלאכת הרפואה היא צריכה יותר אל החוש ובפרט במה שיוודע בה מן הנסיון ובמה שיוודע בה מן הנתוח ולזה הי' בה השלמות יותר מאוחר, ואולם חכמת הכוכבים להצטרכה אל החוש באופן שלא יתכן שישלם לה ממנו כ"א בזמן ארוך, אורך נפלא הי' שלמותה יותר מאוחר כו' עכ"ל. וא"כ האנשים קדמו לאלו החכמות והספרים המחוברים מהם זמן רב, וא"כ החכמות והספרים שבהם כולם מחודשים וקדמם ההעדר וגם הם נמצאים באיש מיום חיבורם, שהרי הספר המחובר בחכמת התכונה קיים עד עתה, או עכ"פ ישנו בספר של מחבר אחר שהביאו, הרי הם ודאי כמו הלשונות שנתחדשו, ושלא קדם להם לשון אחר, וגם אי אפשר לומר שהאנשים קדמו לאלו החכמות והחיבורים זמן בלתי מוגבל זה ודאי ג"כ אי אפשר שהרי חכמת הרפואה הכרחית היא ואיך יעבור אפילו זמן מוגבל רב מאד שלא ידעוה כ"ש שיעבור זמן בלתי מוגבל זה ודאי דבר שוא ושקר, וכן בחכמה הטבעית, וחכמת התכונה, ושאר כל מיני חכמות מעשיות כמו חכמת צורפי זהב, חכמות עושי מורי שעות זייגער, חכמת עושי מלאכת אורג, הכל האנשים נצרכים להם, וא"א שיעבור אפילו זמן מוגבל רב ועצום שלא ישתדלו האנשים בהם. והרלב"ג כתב עוד טעם מפני שאדם משתוקק לאלו החכמות. ועוד טעם. וכיון שעכ"פ האנשים קדמו להם רק זמן מוגבל, והם מחודשים, א"כ כבר אמרנו שהקודם זמן מוגבל למחודש, הוא ג"כ מחודש, מלבד טענה שא"א לאיזה חיבור ספר שיעבור עליו מזמן חיבורו עד עתה זמן בלתי מוגבל שזה א"א להעלות בדיו ואותיות זמן חיבורו ושמזמן זה עד עתה יהי' זמן בלתי מוגבל כמש"ל. וכן י"ל טענה זו בענין העיירות שאם היתה העיר ישנה מזמן בבע"ג הי' ראוי שירשום עלי' זמן בנינה ושמיום ההוא עד עכשיו יש זמן בבע"ג, וזה נמנע כמו הנמנעות שיש לנמנע טבע קיים, א"כ הספרים בהחכמות מחודשים מזמן מוגבל ומין האנשים ג"כ לא קדם להם רק זמן מוגבל, הנה נתבאר שכל מין האנשים מחודש מזמן מוגבל.

קיצור. החכמות והספרים המחובר מהם, הם תולדה מחכמי הדורות, וא"כ דורות האנשים קדם להן זמן רב ועצום, והספרים והחכמות קיימים קיא, אבאיש, וא"כ הם ודאי מחודשים, ודורות האנשים מוכרח שג"כ לא קדמו להם רק זמן מוגבל, והקודם זמן מוגבל למחודש הוא ג"כ מחודש. ועוד שא"א בשום אופן שיהי' איזו ספר שמזמן חיבורו עד עכשיו יעבור זמן בלתי מוגבל, וכן שיהי' עיר שמיום הווסדה עד עתה יעבור זמן בלי גבול, אף לומר שנסתרה ונבנית פעמים רבים, וזה נמנע כמו אותן הנמנעות שאמר הרמב"ם ח"ג פט"ו שיש לנמנע טבע קיים ויותר מהם, ואילו היו דורות בלי גבול הי' מחוייב שימצא כן בפועל זה הנמנע, וכיון שבאמת הוא נמנע על כרחך שכל מין האנשים מחודש מזמן מוגבל, וזה נוסף על ראיות הנ"ל.

ו) וכיון שעלה בידינו שדבר א' מחודש אף שנסתר ונבנה כמה פעמים, אי אפשר שיהי' בלתי מחודש כנ"ל מענין הבתים, דפנימיותן מוכיח על הכתלים שלא היו פעמים רבים לבלי תכלית, נשוב ג"כ להוכיח מאישי האנשים מצד עצמן שי"ל ג"כ שהאב והבן הם דבר אחד ממש כי כח האב בהבן רק שהוא ע"ד פושט צורה ולובש צורה, כח השכל וכח הראי' שבבן, זהו מכח השכל והראי' שבאב, א"כ פנימיותו אחד כמו פנימיות הבתים. אך לבד זה, עכ"פ נאמר שהאב והבן זהו כמו האנשים והבתים, שהבן מחודש מהאב כמו הבית מהבונה, ואף שכאן מין אישים אחד, עכ"ז כל הדורות שהיו, היו בנים, והבן הוא מחודש, א"כ כולם היו מחודשים, וא"כ א"א שיהיו קדומים כקדמות השמים והארץ לדברי המכחישים ששמים וארץ לא נולדו משמים וארץ אחרים, להכי לדברי המכחישים אומרים שהם כמו צל מהיחיד הקדמון, משא"כ הבנים אינן צל מהבורא כ"א נולדים מאב ואם, א"כ הם מחודשים, והרי כל האישים שהיו, היו בנים, ואם תפריש ממקצתן אבות, הרי לא קדמו רק כ"ה שנה להבנים או מאה שנה, וא"ת א"כ גם ימים ושנים של הזמן היו כולם מחודשים, נשיב שבאמת גם הזמן מחודש, אך אף את"ל שהזמן אינו מחודש, לא דמי כלל לאישי האנשים שאישי האנשים נולדו זה מזה וכיון שכולם נולדים ונק' בנים ממש, א"א שיהי' המין קדמון, משא"כ הזמן אין יום א' מוליד חבירו, ועוד הזמן אין בו ממש, משא"כ הבנים הם גשמיים ויש לומר בהן רואין כאילו הם קיימים באיש, משא"כ ברגעי הזמן אין שייך לומר רואין. ועוד דא"ת שכל האנשים היו קדומים כקדמות הזמן, וכמו שמים וארץ, א"כ כיון כל האנשים שהיו הם בנים, והם היו קדומים כשמים וארץ, א"כ ע"כ קדם להן אב ואם קודם הקדמות דהיינו קודם לשמים וארץ, וגם קודם הזמן, וכל זה שקר^*.

קיצור. שמזה נדמה בהאנשים שג"כ המין מחודש, כי מלבד שי"ל שפנימיות כל הדורות נחשב מהות אחד, אך נניח זה עכ"פ הגופות היו כולם נולדים ומחודשים, א"כ א"א לצייר בהן שהן צל מהבורא תמיד. ועוד דא"כ קדם צל זה לצל דשמים וארץ, שהרי לדבריהם היו הם בהכרח כל ימי השמים, ועוד קדם להן אב ואם, א"כ אם האנשים הם קדומים, קדמו לקדמות, וא"ת הזמן יוכיח, יש ע"ז ג' תשובות, הא' הזמן אין בו ממש ואינו מהות כלל, והאנשים מהות יש ודבר. הב' שי"ל עליהם רואין כאלו קיא, בהם קיימים באיש, משא"כ בזמן. הג' שהם נולדו זה מזה ושייך עליהם טענה הנ"ל שא"כ קדמו לקדמות משא"כ בזמן ועוד שהם דומים לעילות ועלולים שהכל מודים שא"א שיהי' אין תכלית להם, אף שיש חולקים על חילוק הג' כתבו האחרונים שהם דברי הבל, ועכ"פ חילוקים אלו גדולים יותר מהחילוק שבין זאס"ז ובין בבת אחת. ועוד חילוק ד' כי גם הזמן היינו לא זמן קיום העולם והנבראים, כ"א המשך קיום הבורא הקדמון ית' שאינו כמהות זמן שלנו, רק קיום הקדמון. וא"כ איך שיהי' זמן זה י"ל שאינו דומה כלל לזמן של קיום הנבראים. ועיין משארז"ל על המשנה פ"ק דר"ה, בר"ה כל בני העולם עוברים לפניו כבני מרון, ואמרו בגמ' ואעפי"כ כולם נסקרים בסקירה א' וע"ש בפי' המשנה להרמב"ם ובתוי"ט, ואעפי"כ ודאי אינו דומה לגוף אישי חי ומדבר.

ז) והנה לכאורה י"ל כל המופתים שהבאנו למעלה שהעולם מחודש משום שאי אפשר שיעבור זמן בבע"ג מזקני עד עתה זמן היותי, זהו ניחא ודאי אם נאמר שהזמן הוא נברא ומחודש לגמרי, ומקודם לא הי' שייך שום זמן כלל כ"א למעלה מגדר הזמן, ואע"פ שזה אינו מושג וקשה לקבל על השכל, עכ"ז הוכחנו דלומר שעבר זמן בלתי בעל גבול מזקני עד היותי הוא מוחש שאי אפשר, ע"כ מוכרח שיש בחינה שלמעלה מהזמן לגמרי וכנ"ל. אבל לדברי קצת דיעות המחקרים שגם קודם בריאת העולם הי' דמות זמן, ויש למצוא קצת סמך לזה ממ"ש במד"ר פ' בראשית פ"ג א"ר יהודא בר סימון יהי ערב אין כתי' כאן אלא ויהי ערב מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן א"ר אבוה מלמד שהי' בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי, ודין לא הניין לי, משמע לכאורה שקודם בריאת העולם הי' סדר זמנים. ואפ"ל דהיינו מעת שהיה בורא עולמות ומחריבן. והמ"כ פי' דהיינו קודם שנתלו המאורות. ובמד"ר פ' מצורע ר"פ י"ט אמרו ב' אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם שנאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום, ויומו של הקב"ה אלף שנה, שנא' כי אלף שנים בעיניך כיום כו', אך באמת יש פירושים^* מהו ענין סדר זמנים ומהו יומו של הקב"ה, שהמכוון י"ל בחי' אצילת העשרה ספירות שמהן יש שהן שרש התהוות הזמן ע"כ הם נקראים סדר זמנים, משא"כ הוא ית' הוא למעלה מהזמן לגמרי, וכמש"ל בשם הרשב"א, וז"ל הרס"ג בספר האמונות והדיעות מאמר ראשון פרק חמישי, ושמא יחשוב ג"כ בזמן ויאמר קודם התחדשו הגשמיים האלה, איך הי' הזמן ההוא ערום מהנמצאות כולן, וזה עוד אין יאמר אותו, כי אם מי שהוא סכל גדר הזמן, ויחשוב כי הוא דבר יוצא חוץ לגלגל, ושהעולם כולו בו, ואין אמיתת הדבר כן, אבל אמיתתו השארת הנמצאות האלה, ענין אחד אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו, וכאשר לא יהיו אלה הנמצאים בטל שיאמר זמן בשום צד עכ"ל. וזהו ממש ע"ד שכתב שם לעיל מיני' בענין מקום, וכאשר לא תהי' ארץ ולא גשמיים יבטל שיאמר מקום בשום קיב, אפנים עכ"ל. עוד סיים ס"פ הנ"ל ואם נאמר למה לא בראם קודם הזמן הזה, נאמר כי לא הי' אז זמן שנשאל עליו. ועוד מדרך בעל בחירה לפעול בעת שירצה עכ"ל. ועיין בסידור שער הק"ש בד"ה להבין פ' ראשונה דק"ש, מענין קושיא זו למה לא היתה הבריאה בזמן קודם ותירץ משום דהזמן עצמו הוא בא ונמשך בבחי' בריאה יש מאין והוא נקרא מחודש כו' ע"ש, וזה כעין תירוץ הרס"ג. ומ"מ מ"ש הרס"ג ועוד מדרך בעל בחירה כו', נראה שלא הונח לו בתירוץ הראשון משום שיש להשיב דאף שקודם בריאת העולם לא הי' אז זמן והזמן מכלל הנבראים, מ"מ הי' יכול לברוא הנבראים והזמן גם מקודם, דכמו שברא הזמן והנבראים זה חמשה אלפים ת"ר שנה, כמו כן הי' יכול לברוא אותם מקודם לזה מאה אלף שנה עד"מ, שהרי הוא ית' קדם להתהוות הזמן והעולם המשך אין תכלית לו רק שאינו בבחי' זמן וכמ"ש הרמב"ם ח"ב פי"ג, ור"ל שלא שייך בהמשך ההוא קודם ומתאחר כי הוא היה הוה ויהיה הכל יחד.

אבל מ"מ הוי' זו גדולה יותר ממציאות זמן ממש בהמשך בלתי בעל תכלית, ולכן כינו הכתובים ושנותיך לא יתמו, וכתי' א-ל עולם ה', וכתי' אלף שנים בעיניך כיום אתמול, והמכוון שבחינת עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, היינו היה הוא ושמו עד"מ המשך זמן אין תכלית לו ממש, רק שאינו בבחי' זמן כ"א גבהה מדריגתו אין קץ מבחי' זמן וכמ"ש הרס"ג שענין הזמן הוא רק השארת הנמצאות האלה אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו שכמו שהם בבחי' מקום כך הם בבחי' זמן, והזמן הוא המשך מציאותם. אבל מציאותו ומהותו של הבורא יתברך כמו שאינו בבחי' מקום כך אינו בבחי' זמן. אבל ענין זה גדול מאד מהמשך זמן אין תכלית לו, והכתובים כדי לשבר את האוזן במה שהיא יכולה לקבל כינו לו שנים וימים ושהוא בבחי' ושנותיך לא יתמו, וא"כ עדיין יקשה מדוע לא נברא הזמן שלנו והעולם קודם. והתירוץ כי לא הי' אז זמן אין מספיק לגמרי על זה. ולכן הוצרך הרס"ג לצרף לזה ועוד מדרך בעל בחירה לפעול בעת שירצה. ותירוץ זה הוא מבואר במד"ר בקהלת דצ"א ע"ג ע"פ את הכל עשה יפה בעתו, א"ר תנחומא בעונתו נברא העולם ולא הי' ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו שנברא שנאמר את הכל עשה יפה בעתו, א"ר אבוה מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי עכ"ל. ועיין מענין את הכל עשה יפה בעתו בילקוט פ' יתרו רמז רס"ט פ' קדושים דקע"ה א' תוך רמז תרט"ו פ' דברים רמז תשצ"ה ח"ב בש"א סי' כ"א רמז קל"א, תלים רמז תרמ"ג, ועיין מענין את הכל עשה יפה בעתו בס' עה"ק בההקדמה הביאו השל"ה די"ב ע"ב בההג"ה, וע"פ דרך המד"ר הנ"ל י"ל כי פי' את הכל זהו ע"ד מלכותך מל' כל עולמים דפי' הבחיי פ' בהר, כל גימטריא חמשים זהו יובל שהוא זמן עמידת העולם ז' שמטות וכל שמטה היא שית אלפי שני דהוי עלמא וחד חרוב והם נמשכים מחמשים שערי בינה ע"ש. וע"ז אמר את הכל, היינו ז' שמטות הנ"ל של העולם עשה יפה בעתו. עכ"פ דעת הרס"ג מבואר שקודם בריאת העולם כמו שלא הי' בחי' מקום כך לא הי' בחי' זמן.

קיב, בקיצור. המופתים שהבאנו זהו ניחא ודאי אם נאמר שמקודם בריה"ע לא הי' זמן כלל, אבל עדיין צריך לברר איך שגם לדברי האומרים שהי' שער זמן או דמות זמן גם מקודם לכן. ולכאורה כן משמע ממה שאמרו רז"ל מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, איך גם לפ"ז נכון המופת. וצריך להציג תחלה דעת חכמי המחקר בענין הזמן, דעת רס"ג מאמר א' פ"ה, שכשלא היו השמים והארץ לא הי' זמן כמו שלא הי' מקום, כי ענין הזמן אמתתו השארת הנמצאות האלה, וכמו שהוא ענין המקום. ויתרץ בזה הקושי' מה שלא נברא העולם קודם הזמן שנברא, ומ"מ אין תירוץ זה מספיק לגמרי על הקושיא הזאת, ותירוצו הב' זהו ע"ד המדרש ע"פ את הכל עשה יפה בעתו. עכ"פ העולה מזה כי קודם שנברא העולם שהיה הוא ושמו לבד, לא הי' זמן.

ח) וכ"כ הרמב"ם במ"נ ח"ב פי"ג ושהזמן עצמו ג"כ מכלל הנבראים כו' ושזה אשר יאמר היה הבורא קודם שיברא העולם כו', וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו, כל זה שער זמן או דמות זמן לא אמתת זמן כו', כי כשתחייב זמן קודם העולם תחוייב להאמין הקדמות כי הזמן מקרה וא"א לו מבלתי נושא (הג"ה.

זהו כמ"ש הרס"ג דלעיל אבל אמתתו כו' מהגלגל ולמטה כו' ע"כ הג"ה) ויתחייב^* דבר קודם מציאות זה העולם עכ"ל. ופי' שער זמן או דמות זמן כתב האפודי ר"ל שלא היה שם זמן במציאות כלל אלא שהשכל משער הזמן או הדמיון מדמהו אע"פ שאין הענין כן, כי הזמן נברא בלא ספק עכ"ל.

וא"כ פי' שער זמן היינו מה שהשכל משער שהיה זמן המשך אין תכלית לו, ודמות זמן מה שהדמיון מדמהו, אבל באמת אינו כן ר"ל שלא הי' שום זמן במציאות כלל. גם הרש"ט פי' שזהו לדחות מה שארז"ל מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. ובאמת אין ממארז"ל סתירה לדיעה זו כי כוונתם קודם לכן היינו מעת אצילת העולמות ומעת שהתחיל בורא העולמות ומחריבן כו', אבל בעצמותו אין שייך זמן כלל, וא"כ לפי' האפודי אינו כמ"ש בעל העיקרים פי"ח שהיה ממש המשך הבלתי משוער, שא"כ הוא בחי' זמן וכמו שיובא לשונו לקמן, ומדברי האפודי והרש"ט והרס"ג והרמב"ם אין משמע כן, והרמ"ע בספר עשרה מאמרות ג"כ כתב שקודם שנברא העולם לא היה שייך אף המשך הבלתי משוער, ותדע דאל"כ מדוע כיון הרמב"ם לדחות מה שארז"ל מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן, נימא דפי' סדר זמנים זהו ההמשך הבלתי משוער בתנועת הגלגל א"ו הרמב"ם והרס"ג ס"ל דלא שייך זמן רק מהגלגל ולמטה, וכ"כ בעל העקידה פ' מטות שער פ"ה בפירוש הפסוק לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים קהלת רס"י ג', ירצה צורך הזמן לכל הדברים כו' אשר תחת השמים כי אשר על השמים אין צורך זמן כלל כו'.

קיג, אקיצור. האפודי פירש כוונת הרמב"ם שקודם שנברא העולם לא הי' שום זמן ומשמע לא אפילו המשך הבלתי משוער, וכמ"ש בספר עשרה מאמרות וכ"מ מפי' הרש"ט ג"כ שלכן הוכרח לדחות דברי האומר מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, וכ"כ בעל העקדה שער פ"ה וכ"מ דעת הרס"ג, ומ"ש הרמב"ם שהיה שער זמן או דמות זמן, פי' האפודי דר"ל השכל והדמיון משערים ומדמים כן ובאמת אינו כן.

ובספר העקרים מאמר שני פרק י"ח ס"ל שההמשך הבלתי משוער נמצא תמיד עם הבורא רק שאין בו קודם ומתאחר. וא"כ מה שהוא ית' למעלה מהזמן היינו מהזמן שלנו שיש בו קודם ומתאחר אבל ההמשך הבלתי משוער שאין בו קודם ומתאחר שייך. והוא אשר קרא הרמב"ם שער זמן או דמות זמן. ושם הביא ב' פירושים מהו זמן. והוא דהרמב"ם נמשך אחר דעת הפלסוף דהזמן המשוער בתנועת הגלגל נק' זמן, ולכן אמר שהזמן א"א לו בלתי נושא שהוא הגלגל, וע"ז אמר שהזמן הוא נברא ומחודש ולא כאריסטו, וההמשך הבלתי משוער לא נק' זמן כ"א שער זמן או דמות זמן כיון שאין בו קודם ומתאחר, ועוד הביא שם סברא אחרת ע"פ המדרש דאומר סדר זמנים, ומפרש סדר זמנים זהו הזמן המשוער בתנועת הגלגל שיש בו קודם ומתאחר, וההמשך הבלתי משוער המדומה במחשבה נק' זמן, עכ"פ^* לשני הפי' ס"ל שההמשך הבלתי משוער נמצא עם הבורא תמיד אבל אין בו קודם ומתאחר וכנ"ל, לפ"ז אינו מפרש שער זמן או דמות זמן שכתב הרמב"ם כפירוש האפודי מה שהשכל משער זמן כו' כי אם זה ההמשך הבלתי משוער מאחר שאין בו קודם ומתאחר לא נקרא זמן כ"א שער זמן או דמות זמן. ועד"ז כ' הרב מנוח הלבבות בפירושו לח"ה שער א' פ"ה גבי כל מה שיש לו חלק יש לו כל, וז"ל אין להקשות משנות השם יתברך שהוא ושנותיו לא יתמו כי שם אין פירוד וחילוק שהכל דיבוק אחד ולא יתכן לומר על קצת משנותיו חלק כי הם בלתי מתחלקים בפועל רק במחשבה כו', ועוד כי הזמן אינו דבוק בו ואינו נופל תחת הזמן ואין שייך בו זמן כי הזמן נברא ומבואר זה היטיב בספר המורה ח"ב ודו"ק עכ"ל. ונראה תירוצו הראשון זהו כדברי העיקרים שההמשך הבלתי משוער שייך עם הבורא רק שאין בו קודם ומתאחר והיינו מ"ש שהכל דיבוק ולא יתכן לומר כו' חלק דהיינו מאחר שאין בו קודם ומתאחר. והתירוץ השני כי הזמן אינו דבוק בו, זהו כפירוש האפודי שאין שייך בו זמן כלל וכלל וכמו שאין שייך בו מקום כלל וכלל וכמש"ל.

קיצור בעל העקרים מ"ב פי"ח מפרש מ"ש שער זמן או דמות זמן היינו המשך הבלתי משוער שאין בו קודם ומתאחר ע"כ אינו נק' כ"א דמות זמן, וזה הבחינה הי' עם הבורא, והזמן שיש בו קודם ומתאחר הוא נברא ומחודש, וב' הפירושים הביא המ"ה בשער היחוד פ"ה.

ט) והעקידה פ' בראשית שער ג' מאמר הראשון, בד"ה א"ר יהודא, הביא שה"ר חסדאי פי' מארז"ל מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, דהיינו קיג, בשהיה מציאת הזמן קודם הבריאה, אף שלא הי' הגלגל עדיין, כי אין הזמן נמשך מתנועת הגלגל וכמו שהאנשים האסורים במערה מילדותם עם שלא הרגישו הזמן הטבעי מצד שלא הרגישו בתנועת הגלגל והשמש, הנה היה מורגש אצלם בתנועותיהם על דרך ההנחה כו' הקודם והמתאחר כו', והוא אמתת הזמן, זה נראה מדבריו שכן מפרש ה"ר חסדאי, והוא ז"ל השיג עליו, דקודם הבריאה לא היה שייך כלל זמן בקודם ומתאחר. ואף שדעתו ג"כ שהזמן בקודם ומתאחר אינו נמשך מתנועת הגלגל עכ"ז זה נתחדש ג"כ רק אחר הבריאה שאז דוקא נתחדש ונתהווה הזמן אשר תשערהו הנפש בכל דבר שימצא שאפשר שישעורו ברשמיו הקודם והמתאחר והוא הלקוח משאר התנועות בדרך הנחה כי במה שהיה אחר הבריאה מה שלא הי' מקודם הנה כבר נתחדש עמה מספר הקודם והמתאחר ממנה, והוא הוא אמתת הזמן, וא"כ התחלת הבריאה והתחלת הזמן נמצאים כאחד, והזמן המשוער בתנועת הגלגל נתחדש ביום רביעי שאז נתלו המאורות וע"ז א"ר יהודה ברבי סימון מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן ר"ל מקודם שנתלו המאורות ביום רביעי כ"א מהתחלת הבריאה, ולא כמו שחשב הרב ן' חסדאי שייחס אל זה המאמר מציאות הזמן קודם הבריאה כמ"ש במקום הנזכר, כי בפירוש זה לא יצא לגמרי מן הקדמות כמ"ש המורה ח"ב פי"ג עכת"ד. והנה פירושו בדברי המד"ר כן פי' גם כן בעל העיקרים, ובאמת פירושם בזה דחוק דהא פי' קודם לכן משמע קודם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אבל מכל מקום קודם לכן היינו מעת שהי' בורא עולמות ומחריבן כדמשמע במד"ר בקהלת ע"פ את הכל עשה יפה בעתו, וכמ"ש מזה לעיל. עכ"פ דעת יחידאה הוא דעת ה"ר חסדאי שגם קודם הבריאה היה שייך ההמשך וזהו הנק' סדר זמנים ומשמע שהיה שייך בו הקודם והמתאחר. ומ"ש עליו בעל העקדה מדברי הרמב"ם ח"ב פי"ג שכתב כי כשתחייב זמן קודם העולם תחייב להאמין הקדמות, זהו לשטתו כי הזמן הוא נתהווה מתנועת הגלגל כמש"ש כי הזמן מקרה ואי אפשר לו מבלתי נושא ויתחייב מציאות דבר קודם זה העולם, ר"ל דבר ממש היינו הגלגל וכיוצא בו שהוא נושא להזמן, וכמעט שכ"ד רס"ג בזה כמ"ש כ"א מי שהוא סכל גדר הזמן ויחשוב כי הוא דבר יוצא חוץ לגלגל כו' ואין אמתת הדבר כן אבל אמתתו כו' מהגלגל ומה שלמטה ממנו וכאשר לא יהיה אלה הנמצאים בטל שיאמר זמן בשום צד עכ"ל הרי סבירא להו שהתהוות הזמן נמשך מתנועת הגלגל, ואם לא יהי' הגלגל ומה שבתוכו בטל שיאמר זמן, ועל פי זה שפיר כתב הרמב"ם כי כשתחייב זמן קודם העולם תחייב להאמין הקדמות, דס"ל דהזמן לא נמשך רק מתנועת הגלגל וכנ"ל, ואם כן כפי האמת שהעולם מחודש אי אפשר לחייב זמן קודם העולם וזה אשר יאמר קדמות הבורא המשך שאין תכלית לו, זהו ההמשך אינו בבחי' זמן היינו שאין בו קודם ומתאחר וכמ"ש בעל העיקרים, אבל ה"ר חסדאי ס"ל שהזמן בקודם ומתאחר אינו נמשך כלל מחמת תנועת הגלגל והוא דבר בפני עצמו וכן דעת בעל העקדה גם כן, אלא דבעל העקדה ס"ל דמ"מ אינו שייך רק בחוק מציאת הנבראים אז שייך בהמשך מציאותם הקודם והמתאחר, והקודם והמתאחר עם העולם נתהוו כאחד, אבל קודם שנברא קיד, אהעולם שהיה רק הוא ושמו בלבד והוא ית' קדמון, ע"כ בהקדמון אין שייך כלל הקודם והמתאחר דזהו שייך במי שיש לו התחלה, דאז דוקא שייך לומר ראשית ואחרית ואמצע, לכן כשנתהווה העולם שהם מחודשים ויש להם תחלה שייך קודם ומתאחר וזהו הזמן, אבל הבורא ית' שאין לו תחלה, וזה אינו מושג בשכל איך הוא, אבל מושג הוא שבבחי' זו אין שייך קודם ומתאחר, וכמאמר אין ראשית לראשיתו, וכמו שאין שייך בו מקום אף שגם כן אין מושג איך הוא בלי שום מקום, ובאמת הוא סובל המקום, כך אינו מושג איך הוא למעלה מענין קודם ומתאחר, וה"ר חסדאי כנראה מדברי בעל העקדה ס"ל ששייך קודם ומתאחר ויוכל להיות דס"ל כן לא בעצם הבורא, כ"א מעת אצילות עשר ספירות אז דוקא שייך קודם ומתאחר, וזהו הנק' סדר זמנים ר"ל קודם ומתאחר, שמדת החסד נאצלה תחלה ואחר כך נאצלה מדת הגבורה ומדה"ד ואחר כך נאצלה מדת הרחמים כו', ונמצא אפשר גם הוא סובר שקודם אצילות הספירות לא הי' שייך שום זמן וקודם ומתאחר, וסדר זמנים שהיה קודם העולם היה אצי' הספי', וכן כתב במא"א אות סמך סעי' כ"ב סדר זמנים הם ז' ספירות תחתונות דאצילות כי שם הם הזמנים ז' שבתות ז' ימים ז' שנים ז' שמטות ז' יובלות עכ"ל.

אך מדברי העקדה נ' שמבין בדברי ה"ר חסדאי דס"ל ששייך גם מעולם ההמשך שיש בו קודם ומתאחר, ומכל מקום ח"ו שיחייב קדמות העולם דודאי ס"ל דהעולם מחודש, כי רק הוא ית' הקדמון לבדו ואין ראשית לראשיתו והשאר הכל מחודשים, וההמשך שיש בו קודם ומתאחר שהיה קודם חידוש העולם אין לו שום נושא כלל ושלא כדברי הרמב"ם, אך באמת לפע"ד יש תשובה גדולה על סברא יחידאה זו והוא עד"מ למאמיני הקדמות אם כן עבר בהעולם זמן בלתי בע"ג אלף פעמים ויותר כמש"ל, ומעתה עד העתיד מאיזו עתה שיהיה, אי אפשר שיעבור בפועל זמן בלתי בע"ג רק שלא יופסק לעולם, אבל בפועל א"א שיצא לבלי גבול כ"א רק בגבול וזה מוכרח, וא"כ לפ"ז כבר עבר רוב שנות העולם רובו ככולו ממש, כיון שנשאר רק זמן מוגבל, והמוגבל לגבי בבע"ג אינו ערך אפילו לא כערך טפה לגבי הים וכלא ממש נחשב, ואם כן אם תצייר קדמות הבורא גם כן על דרך ההמשך שיש בו קודם ומתאחר והוא הזמן א"כ חלילה הוא ע"ד הנ"ל. וזה אסור להרהר וכ"ש לאומרו, וכחוכא יחשב, אלא ודאי האמת כמו שהסכימו כל חכמי המחקר הרס"ג והכוזרי והרמב"ם והראב"ע והעיקרים ובעל העקידה, שהבורא ית' הוא למעלה מגדר זמן, ועוד יש תשובה על סברא זו דמאי שנא הזמן מן המקום.

קיצור. שהעקידה ש"ג הביא שה"ר חסדאי פי' במאמרז"ל שהי' סדר זמנים קודם לכן היינו קודם הבריאה, כי הזמן מילתא באנפי נפשיה הוא ואינו נתהווה מתנועת הגלגל ולכן אין מקום למ"ש הרמב"ם כי כשתחייב הזמן קודם העולם תחייב להאמין הקדמות דזה אינו אלא לדעת ארסטו שהזמן בקודם ומתאחר נמשך מתנועת הגלגל ואם כן הוא הנושא של הזמן, וע"כ כתב שאם תחייב הזמן מקודם תתחייב להאמין הקדמות כיון קיד, בשאין מציאות לזמן בלא הגלגל הנושא אותו, אבל הוא ס"ל כסברא אחרת שהזמן שהוא ההמשך בקודם ומתאחר הוא ענין בפ"ע ולכן אף שלא הי' שום נברא שייך מציאות הזמן, והעולם נתחדש בזמן, וכעין ראיה לזה ממשארז"ל בכ"ה באלול נבה"ע במד"ר אמור ר"פ כ"ט, ואם כן אף שהי' סדר זמן קודם העולם אין זה מחייב כלל הקדמות ח"ו. ובעל העקידה ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא היינו דס"ל גם כן שאמתת הזמן בקודם ומתאחר אינו נולד מתנועת הגלגל אבל עם כל זה אינו שייך אלא כשנתהווה הנבראים שבחק הנבראים שייך ההמשך מציאותם בקודם ומתאחר, וזהו הזמן, אבל מקודם שנברא העולם שהיה הוא לבדו הוא, הנה בההמשך מציאותו ית' אין שייך זמן וקודם ומתאחר, שהרי כל עיקר ענין הקדמון שנאמר עליו יתברך זהו שאין לו התחלה ואין ראשית לראשיתו, וענין זה הוא הפך ענין הזמן שעיקרו הוה ועבר ועתיד שענינו התחלה וסוף, ופי' דברי רז"ל שהי' סדר זמנים קודם לכן דהיינו מעת בריאת העולם וקודם שנתלו המאורות, וזהו ודאי דוחק גדול, אך הפירוש הוא קודם לבריאת העוה"ז, אלא מעת שהיה בורא עולמות ומחריבן ובע"ח בתחלתו שער עיגולים ויושר פ"א פי' כי בא"ס ב"ה עצמו לא שייך זמן כלל אך בהנאצלים שהאציל שהם עשר ספירות היה להם זמן התחלת הוויתן ואצילותן, וזהו"ע מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, אבל במהו"ע יתברך אין שייך כלל מציאות הזמן, והמשך מציאותו המשך אין תכלית לו אינו בבחי' זמן שיש בו קודם ומתאחר וכמו שאינו בבחי' מקום, דהזמן והמקום ענינם אחד, ונתבאר גם כן תשובה גדולה על סברת המייחס זמן בו יתברך.

י) ועתה נשוב אל המכוון מ"ש לעיל אות ז' שהמופת שהבאנו למעלה שהעולם מחודש משום שאי אפשר על כל פנים שבמין האנשים יעבור זמן בבע"ג מזקני עד עתה זמן היותי, וכיון שאי אפשר ע"כ מזקני עד היותי הוא רק זמן מוגבל, ואם כן על כל פנים מין האנשים הם מחודשים וכן כל מיני בעלי חיים וצמחים, ועל זה הקשו איזו מחקרים דהא על כל פנים לדברי הכל יש כאן קדמון ונצחי מתמיד זמן או דמות זמן בבע"ת הוא הבורא יתברך ואם כן יקשה כהנ"ל איך עבר זמן בבע"ת כו' כמבואר ברש"ט ח"א ס"פ ע"ד, וע"ז נשיב דלדברי הרמב"ם ושאר חכמים שהבורא ית' הוא למעלה מהזמן והזמן הוא נברא ומחודש לק"מ וכמ"ש מזה לעיל ססע"י ג', וגם לדברי בעל העיקרים ח"ב פי"ח ששייך המשך הבלתי משוער מכל מקום מאחר שאין בו קודם ומתאחר אם כן אין שייך קושיא הנ"ל איך עבר זמן בבע"ג שזהו נמנע שמהוה עד הוה יעבור זמן בבע"ג דהנמנע הוא בהזמן שיש בו קודם ומתאחר ונחלק לחלקים שעות ורגעים, ומריבוי החלקים גבוליים לא יתקבץ דבר שהוא בלתי בעל גבול ולכן נמנע הוא אשר מעתה עד עתה יהי' זמן בלתי בע"ג, אבל בההמשך שאין בו קודם ומתאחר לא שייך כל זה. ומה שהקשה הרש"ט עוד וז"ל ואם יאמרו שהוא יתעלה נצחי ושלא היה עם זמן ולא עם^* דמות זמן ולכן אם נתהווה העולם יסולק הספק, זה שקר מבואר^*.

קטו, איא) אך לסברת ה"ר חסדאי לכאורה יש מקום לקושייתו כיון שממ"נ עכ"פ עבר זמן בבע"ג, אם כן מנלן שמין האנשים מחודשים משום שאי אפשר שבין זקני וביני עבר זמן בבע"ג, דהא על כרחנו עבר זמן בבע"ג בהמשך מציאות הקדמון ונצחי, ואף שיש שאר מופתים שמין האנשים הוא מחודש כמ"ש בשם הר' יוסף יעב"ץ, או משום שכמו שאי אפשר שיהיו עלות ועלולים לאין תכלית אף בזה אחר סור זה כמו"כ האב והבן הם גם כן כמו עלה ועלול וכמ"ש האו"נ מאמר חמישי סי' י"ח ומאמר א' סי' א'. ועוד ראיות רבות. אך עם כל זה המופת הזה מהזמן שאי אפשר שעבר ביני ובין זקני זמן בבע"ג לכאורה אינו מופת מהטעם הנ"ל. אבל באמת י"ל שזה המופת גם כן הוא שריר וקיים לפי זו הדיעה היחידית, שהרי ענין המופת שכתבנו הוא רק זה שבאישים המחודשים שהן הווים ונפסדים ומשתלשלים ונולדים זה מזה, בזה מוכרח שאי אפשר שיעבור בין זה לזה זמן בבע"ג, והיינו שממחודש למחודש הנולד ממנו אי אפשר שיהי' ביניהן זמן בלתי בע"ג, והרי אי אפשר לך לומר שמין האנשים קדמון אף על פי שכל האנשים שהיו היו מחודשים באיש זה מזה, אלא אם כן תאמר שבין מחודש למחודש עבר זמן בבע"ג, וזה נראה בחוש הראיה שהוא דבר נמנע, משא"כ בהבורא ית' שהוא לבדו הקדמון והוא הי' הוה ויהיה, שפיר י"ל שבהמשך מציאותו אם שהוא למעלה מהזמן או גם בזמן בלתי בע"ת, ומה היקש יש מזה שכמ"כ באישים ההווים ונפסדים יוכל לעבור ביניהן זמן בלתי בע"ת הא לא קרב זה אל זה כלל, היינו כי בהברואים המחודשים באיש ונולדים זה מזה כמו אישי המדבר, והחי ואפילו הצומח רחוק בתכלית ענין הקדמות יותר אפילו מן השמים והארץ, אף שהם גם כן בעלי גבול רק שעל כל פנים קיימים באיש, ואם כן איך ידמו אותן לקדמות הבורא ית' וכמ"ש לקמן שבהוה וביהיה אי אפשר שיעבור זמן בבע"ת בפועל רק שלא יופסק ר"ל הגבול לא יופסק ותמיד יתוסף עליו ומכל מקום יהי' הכל בגבול והיינו אף בבחי' ההוה והיהיה של הבורא לשטתם שהוא גם כן בבחי' זמן, כי אם מה שי"ל שבבחי' הקדמון עבר זמן בלתי בע"ת ר"ל שהמשך מציאותו הבבע"ת היה בבחי' זמן בלתי בע"ת, זהו רק מצד בחינת היה, וזהו דבר שאינו מושג כלל איך הוא, ולכן אין לקבל זה רק על הנמצא הקדמון ממש לא כן על הברואים ההוים ונפסדים שהן היו רק בבחי' הוה ויהיה, אין גם אחד מהן שלא היה רק הוה אחר שקדמו ההעדר, ואף שעכשיו נעשו היו, לכן הן ודאי מחודשים כולם, שעכ"פ בבחי' היה לכ"ע אין לדמות ח"ו הנבראים המחודשים באיש להבורא, שבבחי' הי' של הבורא להיותו הוא לבדו הנמצא הקדמון וממנו נמצאו כל הנמצאים ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ע"כ מוכרח שעבר זמן בבע"ג לשטתם, ולדעת החכמים האמתיים זהו ענין שלמעלה מהזמן, אך גם לשטתם רק בבחי' היה של הבורא הקדמון מוכרח לומר כן, אבל בהנבראים שהן הווים ונפסדים באיש אי אפשר לומר שיתקבץ מהמשך מציאותן בחי' היה בלי גבול, כמו שלא יתקבץ קטו, במההוה שתוכל לצייר למפרע עד סוף כל הדורות בחי' בלי גבול, כך מההוה דעכשיו שלהם ולמפרע כיון שכולם היו מחודשים הווים ונפסדים, אם כן איך לדמות ההיה של ההוים ונפסדים להיה של הקדמון, שהרי ענין הקדמון שזהו למעלה מהשכל, זהו רק ענין ההיה, לשטתם שזהו בבחי' זמן, ובזה מובדל הקדמון מן המחודש שיש לו התחלה, אם כן איך ידמה ההיה של המחודשים שהיה לכאו"א התחלה להיה של הקדמון שאין לו התחלה, ונאמר בהיה של המחודשים באיש אי אפשר שיעבור זמן בלתי בע"ג, כיון ההיה שלו לא נתקבץ רק מן הוה ומחודש היינו מאנשים שהם הווים אם כן כל היה שלו דינו דין הוה. אבל בהיה של הקדמון י"ל שעבר זמן בבע"ג אף שאינו מושג איך ומה כיון שענין הקדמון הוא למעלה מההשגה, מלבד שאינו מקובץ מן הווים כמו ריבוי אנשים כי הוא היחיד הקדמון, ובבחינת הוה ויהיה שלו לשטתם אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג, ודי לומר שההיה של האנשים המקובץ מריבוי אנשים המחודשים באיש הוא כמו הוה ויהי' של הבורא.

יב) וביאור הענין דכל עיקר זה שנאמר שהזמן החולף היה בלתי בע"ת הוא רק מצד חלק הזמן שכבר חלף והלך לו דהיינו מצד העבר והוא בחי' ההיה, אבל מצד העתה והעתיד מוכרח שאי אפשר בשום אופן שיעבור זמן בלתי בע"ג בפועל מהעתה עד העתיד יהיה איזו עתה שיהי', ר"ל אף שתקדים עתה שהיה בחולף, בכל היכולת להקדים, רק כל שהוא בחי' עתה אי אפשר בשום אופן שממנו עד העתיד גם שיהיה לאחרונה עד"מ, יעבור בפועל זמן בבע"ג, זה נמנע כ"א רק זמן בע"ג רק שיש בכח שיומשך הזמן נצח סלה ועד ולא שיצא מהכח אל הפועל זמן בלתי גבול, כמו שהאריך בזה בספר נוה שלום מאמר הראשון פרק^*, וכבר הקשה הרלב"ג מאמר ששי ח"א פרק י"א דנ"ז ע"ג דאם כן שמצד העתה והעתיד אי אפשר שיעבור זמן בלתי בע"ג, א"כ לכאורה כש"כ מצד החולף והעבר, שיותר היה ראוי שיהיה המשכתו משך גדול יותר לבחינת בבע"ג מצד המתאחר והעתיד ממה שהוא מצד הקודם, וכיון שמצד המתאחר נראה בחוש שנמנע שיעבור מן העתה עד העתיד רק זמן בע"ג כש"כ לכאורה מהצד הקודם שהוא החולף. ומזה הוכיח גם כן שהזמן כולו בע"ג ומחודש. ועמ"ש מזה לקמן סעי' י"ד. ולכן אף לדברי החולקים כיון עכ"פ צד הספיקות שי"ל על הזמן שהוא בבע"ג הוא רק מצד החולף והעבר, לא מצד חלק הזמן העתה והעתיד, אם כן בבני אדם שנולדים מאב ואם וכולם היו מחודשים אם כן כל הזמן שהיו בו בני אדם בכל הזמן החולף ע"כ זמן החולף הזה דינו כדין זמן העתה והעתיד, שהרי בכל הזמן החולף שהיו בו בני אדם לא היו בו רק אנשים הנולדים מאב ואם והם ודאי אין לספק עליהם שהם כולם מחודשים ואיך נספק בקדמות על זמן המחודש באיש מאב ואם, ואם כן ברור שכל משך זמן שהיו בו בני אדם הנולדים מאב ואם, אף שהזמן חלף והלך לו, דינו ומהותו כמהות ודין זמן ההוה והעתיד, וכבר נתבאר שהזמן מצד ההוה והעתה, בכל עתה שיהיה ומצד קטז, אהעתיד א"א בשום אופן שיהי' בבע"ג כ"א בע"ג ומחודש אחר ההעדר, ואם כן ע"כ שלא שייך הספקות שמא החולף הי' בבע"ג ובבחי' זמן, רק בההמשך של הבורא הקדמון שע"ז שייך הספק אם המשך שלו ית' הבלתי בע"ג היה למעלה מבחי' זמן לגמרי כמו שכן דעת גדולי חכמי המחקר, או שהיה בחי' המשך זמן בבע"ג ואיך ומה הוא אינו מושג כמו שאין מהותו מושג כך אין מושג אופן המשך מציאותו ית' לבלי גבול, לכן אף אם נאמר שהמשך זה היה דמות זמן בבע"ג, אין מזה שום דמיון לומר שכמ"כ יכול להיות זמן בבע"ג באנשים המחודשים מאב ואם וכנ"ל. וא"ת הרי הזמן מקובץ מימים ושנים עד"מ, וכל יום מחודש אחר ההעדר, וא"כ נאמר אם עבר זמן בבע"ג יפול הקושיא הנ"ל, ע"ז יש כמה תשובות האחד כי בהמשך מציאותו יתברך ע"כ מודים כולם שזהו למעלה מהשכל וההשגה משא"כ בהזמן של בני אדם שכולם היו רק בבחי' עתה ועתיד ואינו שייך בהם בחי' קדמון, הב' כי אישי האדם גשמיים ושייך רואין כאלו הן קיימים באיש לכן בהם ובזמנם א"א ודאי שיעבור בל"ג. הג' אישי האדם נולדים זה מזה ואם כן ודאי מחודשים משא"כ בזמן, הד' המשך הבלתי משוער אינו דומה לזמן ממש, הה' כי כשתאמר שעבר זמן בבע"ג בהבורא היינו בחי' היה שזהו ענין הקדמון שהוא לבדו הוא ואינו מושג, וכשתאמר שגם האנשים היו קדומים אם כן עבר זמן בבע"ג בזמן ההוה כי ההיה של האנשים הוא באמת בחי' הוה כיון שכל ההיה שלהם היו רק מחודשים ומאב ואם וכל מחודש זהו רק הוה, ובהוה ועתה הוא שקר שיעבור זמן בבע"ג לכן גם בכל ההיה והחולף של האנשים א"א שיעבור זמן בבע"ג כיון דההיה שלהם מושג והוא הוה, רק ההיה של הבורא הקדמון ואינו מושג בזה אפשר שיעבור זמן בבע"ג או שהיה למעלה מהזמן. ותוכן הענין דבחינת הי' זהו רק בהקדמון לבד משא"כ באנשים ההוים ומחודשים באיש ונפסדים, הם כל החולפים היו רק בבחי' הוה ויהיה לבד, רק עכשיו נעשו בבחי' היה, ואין זה מערך היה של הקדמון כי אם זהו רק ההוה שעכשיו נעשה בחי' היה, והרי לשטתם אפילו בבחינת הוה ויהיה של הבורא הוא בבחי' ושנותיך לא יתמו, ולא שיעבור זמן בבע"ג בפועל (ובאמת זה אינו מקובל דאם כן זהו נגד מאמר ומי איכא זקנה קמי' קוב"ה. ולכן מזה ראי' שהוא ית' אינו בגדר זמן כלל והבן), ואיך נאמר בהוה ויהיה של הנבראים עבר זמן בפועל בבע"ג זה ודאי מושג בחוש שהוא שקר, כאשר כבר ביארנו שכל ההיה שלהם היו רק מחודשים שהם בחי' הוה, ובהוה הוא שקר שיעבור זמן בבע"ג אף בחי' הוה שלו יתברך, לכן גם בההיה של האנשים אי אפשר שעבר זמן בע"ג כיון דההיה שלהם מושג והוא הוה, ועכ"פ לא עדיף היה של האנשים מההוה של הבורא איזו הוה שתקדים למפרע, שלשטתם אי אפשר שיעבור מאז זמן בבע"ג כנ"ל, ורק בההיה של הבורא הקדמון ואינו מושג בזה לבד עבר זמן בלתי בע"ג.

והיינו כי מש"ל ס"ג כמו מנח עד"מ עד נס"ו אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג כן למפרע, זהו שייך באנשים ובע"ח שהם היו כולם בחי' עתה, כיון כל אחד מהם רק ערך שבעים שנה או מאה שנה, ומחודש קטז, בע"כ אי אפשר שיעבור מכל אחד למפרע ג"כ זמן בבע"ג, אבל בהמשך זמן של קדמות הבורא יתברך לא שייך לומר כן שהרי זהו ענין הקדמות שהוא דבר הקשה ואינו מושג בשכל כמ"ש הכוזרי מאמר הראשון ססי' ס"ה שהקדמות קשה קבולו בשכל יותר מן החדוש, והכוונה על קדמות העולם שזה קשה קיבולו יותר וכ"ש באישים מדברים ובעלי חיים, אבל קדמות הבורא יתברך הנמצא היחיד הקדמון הרי זהו ענינו שהוא יתברך למעלה מהשכל וההשגה.

וכמו על דרך משל אם יאמרו לך שנה זו היא קדמון זהו שקר שהרי התחילה זה שס"ה ימים, מה שאין כן קדמות הזמן אף שאינו מושג ויש ע"ז קושיות רבות לומר שהזמן מחודש כנ"ל, עם כל זה אינו דומה כלל לקדמות שנה זו, והרי יש דיעה שהזמן אינו מחודש, כמ"כ ממש ערך קדמות מין האנשים ובעלי חיים נגד קדמות הבורא יתברך כי קדמות הבורא יתברך אף שאינו מושג איך הוא אם בזמן אינו מובן ואם למעלה מהזמן גם כן קשה קבולו בשכל, עם כל זה מוכרח שכן הוא, שהוא ענין יחיד הקדמון שהוא לבדו מציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ומוכרח לכל שזהו ענין שלמעלה מן השכל, והכל מודים בזה שיש נמצא קדמון שלמעלה מן השכל, מה שאין כן קדמות האנשים המחודשים באיש זהו שקר כדין קדמות שנה זו על דרך משל, וכנ"ל שהקדמות של הבורא זהו בבחי' היה והוא מה שאינו עלול באיזה סבה שקדמה לו ח"ו, וזהו מוכרח, והאנשים הן כולם היו בחי' הוה, ומחודשים זה מזה, הפך הקדמון שאין לו סבה ועלה כנ"ל והם מחודשים וזהו רק בחי' הוה ובזה אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג כנ"ל. וכל זה אף לדברי ה"ר חסדאי דלעיל. ועוד שנתבאר שאם תאמר שמין האנשים היו קדומים אם כן מוכרח כי עבר ביני ובין אבותיי כמה פעמים בלי גבול על דרך משל שעברו תשעה אלפים פעמים בלי גבול ימים, ואם כן אניח כל התשעה אלפים לבחי' היה רק חמשה מהם אקח לבחי' הוה ונאמר הרי מההוה של זקני האחרון אי אפשר בשום אופן שיעבור עד אני ימים בל"ג, וכן חמשה פעמים, מורגש זה הנמנע, אף שאניח את השאר לבחי' היה ולא אקשה מהם וכש"כ שבאמת כולם היו הוה, וכיון שזה מורגש בחוש המישוש שלא עברו מזקני האחרון על דרך משל עד אני ימים בל"ג כמו שלא יעבור ממני עד נכדי ימים בל"ג, אם כן מבואר ששקר הוא קדמות מין האנשים, מלבד שאר חילוקים מושגים שבקדמות מין האנשים שייך סתירה ברורה לזה, מה שאין כן בקדמות הבורא, והוא שאם היו מין האנשים קדמון הי' צריך שימנה ראובן בן יעקב בן יצחק לבלי גבול מה שהוא נמנע ואין הפה יכול לאומרו, גם היה צריך להיות נמצאים עיירות כרכים שיהיו מזמן בלי גבול, וכן מלכים וחכמים וספרים חיבורים ומיני חכמות שיהיו מזמן בלי גבול, וזה כולו אינו וגם נמנע גמור שיהיה כן, אבל בקדמות הבורא אף אם היה ההמשך בבחי' זמן בלי גבול ולא למעלה מהזמן לגמרי, על כל פנים לא שייך קושיות אלו כלל, ועיין בהרמב"ן ובבחיי פ' וירא על פסוק ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם, על כל פנים מבואר שאף לפי סברת ה"ר חסדאי דקדמות הבורא שהוא המשך בלי תכלית היה בבחי' זמן בלתי מוגבל, עם כל זה מוכרח קיז, אשמין האנשים הם מחודשים ולא עבר עליהם זמן בבע"ג רק זמן מוגבל משום שהם כולם מחודשים מאב ואם ואם כן כל האנשים שחלפו והיו הם היו רק בבחי' הוה ואין זה בחי' היה אמיתי שזהו רק בהבורא ועל בחי' היה זה לבד של הבורא שייך ענין ההמשך בלי גבול, יהי' למעלה מהזמן או בזמן בלתי בע"ג, ולא על בחי' הוה.

יג) ואם תאמר טענה זו שכל האנשים שהיו היו רק בחי' הוה שייך רק על מין האנשים ובעלי חיים, אבל בהשמים והארץ שהם קיימים באיש ואינן נפסדים על זה יש לספק שמא גם כן הם בחי' קדמון, כמו להבדיל באלף אלפי אלפים ורבוא רבבות הבדלות, כמו הבורא יתברך, כיון על זה לא שייך תשובה הנ"ל. ואם תאמר דלא איכפת לן בזה כיון שעל כל פנים מוכרח שמין האנשים ובעלי חיים ובתים ועיירות וכרכים הכל מחודשים אם כן ממילא יובן אחר כך שגם השמים והארץ הם מחודשים, דכל טענת מאמיני הקדמות שעולם כמנהגו נוהג כמו שהוא מימי קדם אבל כאשר הכרחנו שמין האנשים ובעלי חיים כו' הכל מחודשים ממילא מובן שגם השמים וארץ הם מחודשים, על זה נשיב דשפיר איכפת לן, דאם תאמר ח"ו שהשמים והארץ אין מחודשים ואף על פי שיקשה, שאם כן עבר מהוה אל הוה זמן בלתי בע"ג, שהרי תוכרח לומר שגלגל חמה הקיף העולם הקפות בלתי גבול, והרי בזמן שגלגל חמה מקיף העולם פעם אחד היינו במשך י"ב חודש, בתוך זמן מקיף גלגל היומי שס"ה פעמים, ואם כן בהכרח שגלגל היומי הקיף העולם שס"ה פעמים בל"ג, ואם כן עבר מהוה אל הוה זמן בבע"ג, וזה אי אפשר, ותהיה מוכרח שתאמר שאף שנדמה לנו שאי אפשר עם כל זה כן הוא, אז אם כן נאמר שמא גם באנשים כן הוא שלא היו מחודשים ומה שקשה שמהוה אל הוה א"א שיעבור זמן בבע"ג נאמר ע"ז הקפות גלגל היומי יוכיחו, אך על זה יש שני תשובות, האחד דכבר נתבאר שמה שאפשר לומר שבבחי' סדר הזמן עבר זמן בלתי בע"ג, זהו רק מצד ההיה של הקדמון ולא מצד ההוה וכיון שכן לא דמי מין האנשים להשמים והארץ, דהשמים והארץ את"ל השקר שהיו קדמונים ועבר עליהם זמן בבע"ג זהו מפני שהיו קדמונים כקדמות הבורא כמו שאומרים מאמיני הקדמות שהם נמשכו מהבורא כמו המשכת הצל מהשמש ואם כן כמו שבהבורא יתברך אין להקשות כשעבר זמן בלתי בע"ג שזהו ענין היה של הקדמון ואין ליקח שום דמיון למין האנשים שכולן היו בבחי' הוה כך את"ל השקר שהשמים וארץ היו קדמונים כיון שאם כן הם צל מן הבורא הקדמון אם כן מה שעבר עליהם זמן בבע"ג זהו רק מצד ההיה ולא מצד ההוה והעתיד, דהוה דעתה יוכיח שאי אפשר בשום אופן שיעבור עליו זמן בבע"ג, אלא רק בההיה של הקדמון מוכרח לומר כן, אם כן לא יקשו קושיות הנ"ל, דאם כן גם באנשים תאמר כן כמו שלא יקשה מן קדמות הבורא, על מין האנשים, כללו של דבר, דזה שעבר זמן בבע"ג אין שייך רק מצד ההיה של הקדמון באיש, ולא מצד ההוה שלו, והאנשים כולם היו בחי' הוה, מה שאין כן בבחי' הקדמון באיש, הב' והוא העיקר דבאמת השמים והארץ אף שהם קיימים באיש אי אפשר קיז, בבשום אופן שעבר עליהם זמן בבע"ג אף מצד ההיה, ויוכיחו על זה הקושיות הנ"ל, דאם כן עבר זמן בבע"ג מהוה אל הוה, רק בהבורא לבד י"ל כן, ובו יתברך לבד אין שייך קושיות אלו שכיון שעברו על דרך משל שנים בל"ג אם כן עברו ימים שס"ה פעמים בל"ג, וא"כ עבר מהוה אל הוה זמן בל"ג, הנה רק בו ית' לבד אין שייך קושיות אלו משא"כ בהשמים שפיר שייך קושיות אלו כיון שהם בע"ג נמנע בהם בחי' אלו, ועוד כי גלגל היומי וגלגל החמה הם שני גופין מחולקין א"כ בהם הקושיא ביותר שכיון שגלגל חמה הקיף הקפות בל"ג מוכרח שגלגל היומי שהוא גוף מובדל ממנו הקיף שס"ה פעמים בל"ג כו', משא"כ הבורא הוא יחיד ומיוחד ורק בו לבד אין שייך קושיות אלו. והענין כי כבר אמרנו שכמו שיש לנמנע טבע קיים, וכמו עד"מ שאי אפשר שמזמן דעתה יעבור זמן בבע"ג בפועל, כמו"כ וכש"כ אי אפשר שיברא הבורא מציאות ומהות שיהיה כמו הוא יתברך ממש, וזה פשוט ועל זה נאמר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כי אי אפשר שיברא כמותו, וכן ארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"ב כל מי שיש לו תולדות הוא נברא ואינו בורא, ור"ל שהבורא אין שייך לו תולדות, ואי אפשר שיהיה על דרך משל מהוה בדומה לו, כמו שההולדה היא בדומה להמוליד, כ"א הוא בורא, והנברא אין ערוך לבורא, ואם כן כמו שאי אפשר שיברא כמו הוא מציאות בבע"ג, כמ"כ א"א שיתן לנברא בחי' התמדת זמן בלתי בעל גבול כמו בו, שהרי זה גם כן המשכת בלתי בע"ג בפועל בהנברא, וזה אי אפשר, ואם כן זה שהשמים והארץ יהיו קדומים ויעבור עליהם זמן בבע"ג בפועל זהו נמנע, והיינו שזה שיהיה זמן המשך אין תכלית לו אף בבחינת ההיה שלו זהו רק בחוק הבורא לבד, משא"כ בהשמים והארץ, ואם כן אף בבחי' ההיה של השמים אי אפשר שעבר זמן בבע"ג, ואם כן המופתים שהבאנו שא"א שיעבור זמן בבע"ג מזקני עד עתה זה אמת ויציב בחוק הנבראים כנראה בחוש, אבל בחיק הבורא אין זה קשה כלל, דכמו שהוא עצמו בלתי בע"ג כך אפשר שיעבור גם כן זמן בבע"ג ואפילו כמה פעמים בבע"ג והיינו בבחי' ההיה שלו לשטת ה"ר חסדאי שזהו ענין הקדמון, ובההוה ועתיד לשטתו גם בחוק הבורא אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג, רק בבחי' ההיה שלו עבור זמן בבע"ג, ואם תאמר אם כן איך הוא ויהיו ע"ז כל הקושיות דלעיל שכיון שעל כרחנו עבר בבחי' ההיה שלו שנים בל"ג אם כן עברו ימים שס"ה פעמים בל"ג ואם כן עבור מהוה אל הוה זמן בל"ג זה אחר זה, ע"כ צ"ל שבבחי' ההיה של הבורא לק"מ שכמו שאינו מושג איך הוא בלתי בע"ג כך לק"מ מה שיעבור עליו זמן בבע"ג, דהא זהו ענין הקדמות, מה שאין כן בחוק הבע"ג זהו נמנע שיעבור עליו זמן בלתי בע"ג בפועל. ואם תאמר דהגם שמצד הבורא לק"מ מה שיעבור עליו בלתי בע"ג בפועל בבחי' ההיה מכל מקום מצד עצם מהות הזמן הוא מניעה, שאי אפשר שיעבור זמן בלתי בע"ג בפועל, גם זה לא קשה שהרי ההמשך הבלתי משוער שקודם לכל בריאה הוא בלי מהות רק הוא קיום וקדמות הבורא, ואין כאן רק המשך בלתי תכלית של הנמצא הקדמון, ולכן אין לדמות המשך זה להמשך של הנבראים, כי רק בההמשך של הנברא הבע"ג מוכרח לנו שאי אפשר קיח, אשיעבור עליו המשך זמן בבע"ג בפועל, ואין מזה דמיון להמשך של הקדמון הבורא, ע"כ כשיש לפנינו שני דרכים אם שההמשך של הבורא לבדו עבר המשך זמן בבע"ג, אם שנאמר שא"כ נאמר גם כן שההמשך זמן של העולם השמים והארץ ובני אדם עבר גם כן זמן בבע"ג בפועל, דמאי שנא מאחר שעל כרחנו עבר המשך בלי גבול, על זה ודאי נשיב דשנא ושנא הנברא מהבורא, שבנבראים נראה בחוש שזהו שקר ונמנע, משא"כ בההמשך של הבורא המשך בבע"ג שהוא לבדו הוא והוא הקדמון ואין אתנו יודע איך ומה האופן של ההמשך הבבע"ג, ואיך תביא ראיה מהבורא הקדמון אל הנבראים, וכ"ש וק"ו במין האנשים המחודשים באיש הווים ונפסדים, מוחש שזה אי אפשר, על כן המופת שבהאנשים אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג מזקני עד עתה שריר וקיים ולא דמי כלל להקדמות של הבורא, ובהשמים והארץ יש שני תירוצים, והתירוץ השני עיקר, ולא יקשה א"כ הי' לו לברוא העולם מקודם מזמן אין תכלית לו, כיון שאי אפשר שהנברא יעבור עליו זמן בלתי בע"ת, כמו שאי אפשר שיברא כמותו כנ"ל, אם כן שיברא העולם רק מזמן מוגבל כו' ואי אפשר להיות עולם נברא רק מזמן מוגבל ובטל הקושיא שהקשו אמאי לא ברא העולם קודם זה הזמן, כיון דהא עכ"פ אי אפשר שיברא העולם בענין שיעבור עליו זמן בבע"ג כי זהו נמנע, כנ"ל וא"כ הרי בראו בזמן, וכ"ז הטורח הוא אף לסברת ה"ר חסדאי, ולדעת רוב החכמים שהוא יתברך למעלה לגמרי מהזמן אין צריך לכל זה.

יד) ויש להטעים דבריהם והוא כי כבר מוסכם בענין הזמן שמכל הוה שבזמן אף ההוה שלמפרע הרבה, ועד נצח סלה ועד אי אפשר שיעבור בפועל רק זמן מוגבל ולא זמן בבע"ג כמשנ"ת למעלה כמה פעמים, וכמ"כ אם תעלה במחשבתך מהוה דעכשיו ולמפרע, לא תעבור אף במחשבתך רק זמן מוגבל ולא זמן בבע"ג, ובכל הוה שתעמוד מהחולף יהי' מההוה דעכשיו ועד ההוה שתעמוד למפרע רק זמן מוגבל ואף עם כל הוה שיהיה עד נס"ו, אם כן לכאורה זהו ראיה ברורה שאי אפשר שיהי' הזמן קדמון, דהא מניין יומשך ויתהווה זמן בבע"ג, כי הזמן מקובץ מחלקים עבר הוה ועתיד ואי אפשר שיתקבץ רק זמן בע"ג כיון מההוה דעכשיו ולמפרע לא יעבור זמן בבע"ג עד כל הוה שיהי' למפרע, אם כן אם תאמר שהזמן החולף היה בלתי בע"ג עבר הבבע"ג רק בתהו ובאפס ולא, ר"ל שלא היה הוה כלל כיון עד כל הוה שתאמר למפרע ליכא רק זמן מוגבל, ע"כ זה לא יוכל השכל לצייר כלל ולא לקבלו במחשבה שבכל הוה שהיה למפרע הי' רק זמן מוגבל והזמן הבבע"ג ואף ריבוי פעמים בבע"ג בזה אחר זה לא יתפוס בשום הוה כ"א כילה כחו בהבל, ונתקבץ מלא המשך ולא הוה, ע"כ אמת יותר שהזמן מחודש, והמשך הבבע"ג החולף הוא למעלה ממהות זמן וכמ"ש כל המחקרים, אף שאינו מושג איך ומה, דהא זה שהזמן יעבור עליו בפועל בבע"ג קשה קיבולו יותר בשכל.

אך אם תאמר שמ"מ כן הוא ואינו מושג, אם כן כל זה הוא נמשך רק מצד שהוא בחי' רוממות הקדמון הבורא, שאי אפשר להשיג איך הוא, אם כן אי אפשר שנעמיס פלא זו על מין האנשים שכל דור ודור היה מחודש והוה ונפסד, ועל כרחך היו קיח, ברק הווים, ואיך לא תוכל לעלות במחשבתך ולהגיע בהמחשבה לזקנך שנולדת ממנו, והרי המעשה וההתהוות עברה ממנו והגיע עדיך, והמחשבה שעוברת במהרה הרבה יותר מהמעשה שהרי תוכל לחשוב העברת אלף שנים ברגע אחד, אעפי"כ במחשבה לא תוכל למצוא את זקנך שהיה בזמן החולף זמן בבע"ג ממך, וההתהוות עברה זמן בבע"ג ממנו עד שהגיע עדיך, זה כולו בלתי אפשר, על כן אי אפשר לומר ענין הקדמות שכולו מקשה רק על הבורא דע"כ יש נמצא אחד קדמון ונצחי, אבל אי אפשר לומר בחי' זו אף על השמים כיון שהם בעלי גבול וכ"ש על הברואים ההוים ונפסדים ואינן אפילו נצחיים באיש כ"א נפסדים מכש"כ שא"א לומר בהם קדמות המין, על כן ברור שמין האנשים הוא מחודש^*.

קיצור ^* סעי' י"א שגם להר"ח נכון המופת הזה שאי אפשר שעבר מזקיני עד אני נכדו זמן בלתי בע"ג הגם שבהמשך מציאות הבורא עבר הבבע"ג בבחי' זמן בלתי בע"ג ולא למעלה מדמות זמן, מכל מקום זהו שייך רק במציאות הנמצא הקדמון, משא"כ באנשים שכולם היו מחודשים אחר שקדמם ההעדר וממחודש למחודש אי אפשר שיעבור זמן בלתי בע"ג, כי המחודש הוא בחי' הוה ומהוה עד עתיד אפילו בההוה של הבורא אי אפשר כלל שיעבור זמן בבע"ג, רק בעל גבול, כן הוא לשטת הר"ח שהבורא הוא בבחי' זמן, וכש"כ בההווה של האנשים, והרי כולן שהיו היו בבחי' הוה כיון שכולם מחודשים, ואין שייך שעבר זמן בלתי בע"ג, רק בבחי' ההיה של הבורא לבד, וזהו ענין הנמצא הקדמון, משא"כ בהברואים המחודשים באיש אין לייחס כלל בחי' היה כזה רק בחי' הוה.

יב) וביאור הענין כי צד הספקות שי"ל על הזמן שהוא בבע"ג הוא רק מצד החולף והעבר לא מצד חלק הזמן שבעתה ובעתיד דהיינו בחי' הוה ויהי', וכל הזמן החולף והעבר שהיו בו בני אדם שנולדים מאב ואם דינו כזמן העתה והעתיד לבד, שהרי הנולד מאב ואם ע"כ הוא הוה ולא קדמון, ולא שייך הספק שמא הזמן החולף היה בלתי בע"ג דהיינו קדמון רק בההיה של הבורא הנמצא הקדמון שאינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ונתבאר הדבר באריכות איך שההיה של מין האנשים ובע"ח כיון שנולדים זה מזה אין לתארו רק בחי' הוה לבד, רק שכעת נעשה מהוה זה היה, ורק בבחי' ההיה של הנמצא הקדמון לבד בו שייך הספיקות שמא היה זמן בלתי בע"ג, או שהוא למעלה לגמרי מדמות זמן, ולכן אף את"ל שההמשך הבבע"ג שבבחי' ההיה של הנמצא הקדמון הוא בבחי' המשך זמן, אין להביא מזה שום דמיון ואפשרות שיהי' ח"ו גם כן המשך מין האנשים שחלפו והלכו, זמן בבע"ג כי הם כל החולפים הם מחודשים אחר ההעדר ונולדו מאב ואם, אם כן כל החולף והעבר שלהם דינו כדין הוה גמור, וכמו אנשים דעתה. עוד נתבאר שם כי אם עד"מ עברו דורות בלי גבול וכל דור ערך כ"ה שנה ובכל שנה שס"ה ימים ורביע יום אם כן עברו בין הדורות ימים תשעה אלפים וקל"א פעמים בלי גבול, צא וחשוב, ואם כן תניח לבחי' היה הסך תשעה אלפים בלי גבול והנח לבחי' קיט, אהוה עכ"פ קל"א פעמים בלי גבול ימים זה אחר זה, ואם כן היה אישים שממנו לנכדו עברו ימים בלי גבול, וכן קל"א אישים זה אחר זה שמכל אחד לנכדו עברו ימים בלי גבול, וזה מורגש ששקר וכזב ושוא ובטל הוא, נמצא הוספנו בזה שאף אם אין כל האנשים שחלפו דינן כמו הוה כי אם רובן ככולן כמו היה רק מעט דמעט מהם דינן כהוה שזה ודאי לא סגי בלא"ה עם כל זה מוכרח שאי אפשר הוא, ולכן מוכרח שהי' רק המשך זמן מוגבל, כי אי אפשר כלל שמהוה אל העתיד יעבור בפועל זמן בבע"ג רק זמן מוגבל, משא"כ ההיה של הנמצא הקדמון שכמו שאינו מהותו מושג איך ומה כן המשך מציאותו בבחי' היה שזהו ענין הקדמות, אינו מושג.

יג) וא"ת אם כן רק תכריח שמין האנשים ובעלי חיים המחודשים באיש והוים ונפסדים, הם מחודשים כיון שהחולף שלהם דינו כדין ההוה, מה תאמר על הברואים הקיימים באיש היינו הגלגלים והארץ, ואם תאמר שהם לא איכפת לן, אם כן עבר מהוה אל הוה זמן בבע"ג היינו הקפות גלגל היומי היו שס"ה פעמים בלי גבול זה אחר זה על דרך משל, אך מזה אין תשובה, כי באמת זה שקר והשמים והארץ הם מחודשים, אך גם לפי השקר של מאמיני הקדמות כיון לשטתם השמים והארץ הם כמו הצל של הבורא אם כן כמו מן ההיה של הנמצא הקדמון שהיה המשך זמן בלתי בע"ת אין ליקח אפשריות שכמו"כ יהי' ח"ו באנשים המשך זמן בלתי בע"ת מטעם הנז' לעיל סעי' י"ב כמו"כ מן ההיה של הצל של הבורא הקדמון אם ההיה שלו המשך זמן בלתי בע"ג אין ליקח מזה אפשריות לההיה של האנשים ובעלי חיים ההוים ונפסדים באיש שיהי' זמן בבע"ג דבהם ודאי זהו נמנע ככל הנמנעות שבעולם, וכיון שנתבאר שכל מין אנשים ובעלי חיים מחודשים מזמן מוגבל, בקל יאומן שגם השמים והארץ לא היו ריקים מאנשים ובעלי חיים זמן בלתי בעל גבול כ"א הכל מחודש, ועוד דבאמת גם ההיה של השמים והארץ אי אפשר בשום אופן שעבר עליהם זמן בלתי בע"ג, אף שאין שייך כל כך עליהם המופת שבמין האנשים ובעלי חיים, כיון שהם קיימים באיש, מכל מקום כיון זה שההיה של הנמצא הקדמון הוא בבחי' המשך בלתי בע"ג זהו שייך רק לפי שהוא לבדו הקדמון שלמעלה מהשכל המושג ולכן אי אפשר שיתן בחינה זו בהנברא הבע"ג, כמו שהוא נמנע שיברא עוד נמצא כמוהו כן אי אפשר שיתן לנברא המשך מציאות כמוהו היינו שיעבור עליו זמן בלתי בע"ג, זה גם כן נמנע כי זהו רק חק הנמצא הקדמון, ומה שאמרו החכמים שרבים מהנבראים יהיו נצחיים ברצון הבורא, מכל מקום הנצחיות היינו שלא יתבטלו ויהיו קיימים, אבל לא יעבור עליהם כל ימיהם רק זמן מוגבל רק שלא יופסק אבל שיעבור עליהם זמן בלתי בע"ג בפועל אי אפשר ונמנע. וכל זה אף לפי הסברא היחידית של הר"ח שבבחי' ההיה של הבורא היה בבחי' המשך זמן בבע"ג שאף גם לפי זה הכרחנו שבהאנשים היו רק ההיה שלהם זמן מוגבל, אבל האמת הוא כדעת רוב חכמי המחקר שהמשך הנמצא הקדמון הוא בבחי' שלמעלה מהזמן לגמרי, כמו שהוא למעלה מגדר מקום, דמקום וזמן ענין אחד, הוא ואולי גם כוונת הר"ח היה רק שהיה המשך קיט, בזמן קודם בריה"ע מעת שהתחיל השתל' עולמות העליונים. וכן דעת האריז"ל בספר עה"ח.

יד) עוד ראיה להטעים דבריהם שהזמן מחודש, מאחר שמההוה דעכשיו עד כל הוה למפרע ליכא רק זמן מוגבל, א"כ מניין יתקבץ הזמן לבלי גבול, ואם תאמר שאע"פ שאינו מובן בשכל עכ"ז כן הוא אם כן מוכרח שאין לומר פלא ותמיה זו רק על הנמצא הקדמון, גם י"ל ההיה של הבורא אף לדברי הפלסוף שהוא בבחי' זמן אין תכלית ע"כ יש לדונו כמו ענין שלמעלה מהזמן, שהרי זה אינו מושג דבר שאין לו התחלה, משא"כ ההיה של האנשים המחודשים באיש אי אפשר ליתן בו הענין שלמעלה מהזמן^*.

א) קיצור ^* . האבות המולידים יתמעטו מהנולדים עד הגיענו בהכרח אל האדם האחד אשר בראו יתברך בלי חיבור זכר ונקבה, ונראה בחוש כהנים הרבה מאד ונולדו רק מאהרן הכהן, וכן לוים מלוי בן יעקב אבינו, גם לכן ניתוסף הישוב בכל דור, ערים, וגם בכל עיר מתרבה בתים, ואם שיש ערים נחרבים הם מתי מעט, גם כל אשה דרכה להוליד ט"ז יולדות, וא"כ מה שישארו בני קיימא הם ודאי יותר משנים, בכללות העולם, א"כ זהו חיזוק הראיה שהנולדים הם יותר מהאבות המולידים, וכש"כ שיש מקומות שהאיש נושא שתי נשים, גם מכ"ז שיש רק אלף מילייאן נפשות אדם בעולם מוכרח שהעולם מחודש לא מזמן רב, דאם היה מחודש מזמן רב היה ראוי להיות המספר הרבה יותר.

ב) מדור דעכשיו או מדורו של נח עד"מ עד לעולם ועד אי אפשר שיהי' בפועל דורות בלי גבול כ"א שיומשך לנצח, ולא יסתיים הגבול, וכ"כ הנוה שלם והרלב"ג גם על הזמן, ומוכרח הוא, ולא דורות לבד אלא אפילו אנשים אי אפשר שיהיו רק בגבול ומספר. וא"כ כמו מנח עד סוף כל הדורות עד"מ א"א שיהיו אנשים בלי גבול רק בגבול, כמ"כ מן נח עד למפרע אי אפשר שעברו אנשים בלי גבול, וכ"ש דורות בלי גבול. וכמו בענין הזמן שאת"ל שעברו שנים בלי גבול בהכרח עברו ימים שס"ה פעמים בל"ג זה אחר זה ולא סגי בלא"ה, כן את"ל שעברו דורות מזמן החולף עד נח בלי גבול, עברו אנשים אלף מילייאן פעמים בל"ג, וא"כ עברו אנשים בל"ג זה אחר זה אלף מילייאן פעמים, וא"כ לפ"ז מן עתה ההוה ועד עתה העתיד עברו אנשים בלי גבול רבוא רבבות פעמים, וכל זה שקר ודבר הנמנע, כיון מן עתה דנח עד נצח סלה ועד נמנע שיעבור אנשים אף פעם אחד בלי גבול רק בגבול, ואיך למפרע עברו אנשים מן עתה ההוה עד עתה העתיד ריבוא רבבות פעמים בלי גבול, הלא ריבוא רבבות קכ, אפעמים עתה זה אחר זה לא גריעי מן העתה האחד שבדור נח, והכוזרי ביאר זה עוד דאל"כ א"א שיהי' נמצא איש עכשיו אם הי' צריך במציאותו להמתין עד שיעברו אישים לפניו אין תכלית להם וכ"ש לפי מ"ש שהי' צריך להמתין למציאות אנשים לפניו אלף מיליאן פעמים אין תכלית.

ג) כמ"כ נאמר ראיה מהזמן, כי אם נאמר השקר שהיו דורות בלי גבול, ומשך מה שבין דור לדור שהוא כ"ה שנה הוא רל"ז מילייאן רגעים, וא"כ כיון מן ימי נח עד נצח סלה ועד א"א שיעבור רגעים בלי גבול, כ"א בגבול רק שהגבול לא יסתיים כנ"ל ס"ב, איך תאמר שמנח ולמפרע היו לו אביו זקנים זה למפרע מזה שני מאות ול"ז מילייאן אנשים שבין כל איש ואיש עברו רגעים בלי גבול ושביניהם שנים בלי גבול הי' לו ג"כ כ"ה זקנים זה קודם לזה, והרס"ג מאמר א' פרק א' ביאר זה ואמר שא"כ הי' מוכרח שאנחנו הנמצאים אינם נמצאים, שהרי ההתהוות שלנו הגיע לנו ע"י זקנינו האבות, ואם הי' בינינו לזקנינו אפי' פעם א' רגעים בלי גבול, לא היתה ההויה עוברת בו, כי אי אפשר שתעבור ההויה מבן האדם האוכל ושותה ממנו ואילך רגעים בל"ג. וזה עדיף מהמופת שהביא המ"נ ח"א ס"פ ע"ג בשם המדברים, שיתחייב שיהיה דבר שאין לו תכלית גדול מדבר שאין לו תכלית, שע"ז השיב הרמב"ם שהוא ענין מחשביי, אכן זה שאי אפשר שיעבור מאב ואם עד בן בנו ימים בלי גבול זה מושג בחוש הראות שהוא נמנע, משא"כ מה שעבר זמן בבע"ג עד שברא הקב"ה את העולם זה אינו דומה כלל לענין שיעבור זמן בלי גבול מאב ואם אל בן בנו, כי הוא יתברך למעלה מגדר הזמן, וכ"כ הרש"ט עצמו ואם יאמרו שלא הי' נמצא עם זמן כו', ונסתלק קושיית הרש"ט ונשאר מופת דהכוזרי והגאון ר"ס קיים.

ד) ואם יאמר האומר מאחר שסוף סוף מוכרח שמקודם מציאתינו עד מציאותינו עבר כענין המשך בלי תכלית אלא שאנחנו אומרים שהוא ענין שלמעלה ממהות הזמן, והרי לקבל זה הוא למעלה מהשכל, א"כ כיון שמוכרח לקבל ענין שלמעלה מהשכל, שמא נחזיק שהיה זמן ממש בלתי תכלית אף שהשכל סותר זה. אך באמת זה אינו דהא הזמן והמקום שניהם קרובים זל"ז ואי אפשר מבלעדם בחוק הנברא, והנה כל החוקרים הסכימו שהמקום הוא בגבול וחוץ למחיצת הרקיע אין שם שום מקום וריקות, ומזה נכריח שהקב"ה הוא למעלה מבחי' מקום, והרי ג"כ אינו מובן זה כלל בשכל איך ומה הוא דבר חזק מכל חזק ואין בו שום מקום כלל והוא למעלה מהשכל, וא"כ מדוע לא נאמר ג"כ כיון בהכרח לקבל ענין שלמעלה מהשכל, א"כ שמא גם המקום הוא בלי גבול אף שהשכל סותרו, אע"כ צריך לחלק דענין מהות המקום מושג לנו, משא"כ הקב"ה הוא למעלה מהשגתינו וא"כ מה שאנו רואים שהמקום א"א שיהי' רק בגבול, הרי ע"ז ודאי יש לסמוך, שהרי אנו שופטים על דבר המושג לנו, אבל הקב"ה כיון שידוע לכל שהוא בל"ג והחקר אלוה תמצא, א"כ מה שאינו מושג איך הוא בלי מקום גשמי זה אינו כלום ואדרבה הוא מקומו של עולם ואין העולם קכ, במקומו. וכמ"כ הוא בענין הזמן, שהרי הזמן מושג לנו היטיב וכיון שאנו רואים שא"א שיעבור זמן בל"ג, זהו ודאי אמת וברור, ועם היות שנמשך מזה להכריח שהבורא יתברך הוא למעלה מגדר זמן, זה נכון ומקובל, שהרי הקב"ה הוא למעלה מהשכל.

ה) ונאמר עד"מ אילו יש לפנינו שני דברים קשים לקבל בשכל, ואעפי"כ מוכרח שהאחד אמת והשני שקר, ואין יודעים איזהו האמת ואיזהו השקר, אזי אם האחד נראה לעין בחוש הראיה שהוא שקר והשני אין נראה בו זה, אף שהוא ג"כ קשה, ע"כ נאמר שזה השני הוא האמת כיון שאחד מהן אמת, והאחד נראה בחוש שהוא שקר, א"כ על כרחינו זה חבירו האמת עם שהוא קשה. כמו עד"מ ב' הענינים הנ"ל הם האחד שנאמר בשנה אחת מניסן עד ניסן יש ת"ר אלפים ימים, והשני הוא שיש בחינה שלמעלה מהזמן, וע"כ אחד מהן אמת או זה או זה, אזי ודאי ההכרח לקבל הבחינה שלמעלה מהזמן כיון שזה נראה בחוש שמניסן עד ניסן אין רק שס"ה ימים ולא ת"ר אלף ימים, א"כ זהו ודאי שקר, וכיון שע"כ אחד משני ענינים אמת א"כ ברור שהאמת הוא שיש ענין למעלה מהזמן אף שאינו מושג כלל בשכל איך ומה הוא.

והנה לומר שעברו דורות אנשים בלי גבול, ועבר בינתיים בהכרח זמן ימים ושנים בלי גבול כמה פעמים זהו נמנע יותר הרבה ממה שיאמר שיש בשנה אחת מניסן עד ניסן ששים רבוא ימים, כי כאן השקר לומר על בעל גבול שהוא בלתי מוגבל, וגם בלתי מוגבל פעמים רבים זאח"ז, אשר נראה לעין ממש שהוא שקר.

הג"ה , וכן דעת כל רבותינו שהוא יתברך למעלה מהזמן וז"ל הרשב"א בתשובה חלק א' סי' ט' וז"ל. וגדולה מזו דבר הכתוב תלים סי' ק"ב, ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ושנותיך הכוונה באין סוף ובאין תחלה, ואיך אמר שנותיך כנגד ההתחלה, ואז לא היו שנים למאמיני החדוש, ויותר מזה שהוא יתברך לא יפול בו מנין שנים ומנין שאינו בזמן כי הוא אדון הזמנים ולמעלה מהם יתברך עילוי רב מכל אלו הדמיונות אלא שדבר הכתוב דרך אמידה זהו שרבותינו ז"ל קוראים לזה שברות האוזן כאמרם בכמה מקומות כדי לשבר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע עכ"ל.

ו) וכמ"כ נאמר בענין המקום דאת"ל שהוא בלי גבול, על כרחך אינו בלי גבול פעם אחד כ"א קצ"ב אלף פעמים בלי גבול, כי כשהוא בלי גבול פרסאות ממילא הוא קצ"ב אלף פעמים בלי גבול אגודלין, וא"כ יש בלי גבול מהתחלת מקום זה עד מקום אחר, וכך קצ"ב אלף פעמים וזה שקר, כמו בזמן מעתה ההוה עד עתה העתיד.

קכא, אז) עוד ^* ראיה מהאנשים שהם ודאי מחודשים כל המין, כי לומר ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק ויצחק בן אברהם כן אל לא תכלה, זהו שקר, מקצת חכמי הפלסופים ישתדלו לבאר המנעו באיזו מופת, ועל מופת זה חלקו אריסטו וסיעתו, ועיין מה שכתבתי לעיל סעי' א' וסעי' ב' לבאר המנעו, ומקצת חכמי הפלסופים שלא מסיעת אריסטו אמרו שזהו מושכל בעצמו שאי אפשר שילך אל לא תכלה ואין צריך עליו מופת, וכ' הרמב"ם ח"א ס"פ ע"ג שלשטתם יהי' שקר קדמות העולם מתחלת מחשבה ולא יצטרך אל הקדמה אחרת כלל. ונראה לבאר דבריהם איך שזהו מושכל בעצמו ע"פ שני אופנים, הא' מה שהסכימו כל הפלסופים שמציאות עלות ועלולים אין תכלית להם שקר אף שלא יהיו ביחד כ"א זה אחר זה, כמ"ש הרמב"ם תחלת חלק שני בההקדמה הג', כי אם לא נמצא ראשון לא ימצא האחרון, וא"כ הרי יעקב עלה לראובן ויצחק עלה ליעקב לכן א"א לומר שילך זה אל לא תכלה, שלפי זה ראובן הנמצא עתה קדמו לו עלות ועלולים בלי גבול, וזה הסכימו כל הפלסופים שהוא נמנע, ומה שהרש"ט שם חילק בין עילות ועלולים לבין ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק, בחילוק שאין בו ממש ואחריו נמשך המפרש בח"ה הוא בעל מנוח הלבבות שער היחוד פרק חמישי, כבר ביטל דברים אלו האוצר נחמד בפירושו לח"ה שם פרק הנ"ל ס"ק י"ד, ובפירושו לספר הכוזרי מאמר א' סי' א' שכתב עליו וזה חילוק של הבל ורעות רוח יהי' איך שיהי' עכ"פ שבן נתלה באביו ולא הי' אפשר שיולד רק ע"י אדם המולידו וכן אביו באביו, וכמשל דבר אחד תלוי על חברו וחבירו על חבירו וכן הרבה שעכ"פ צריך שיגיע בסוף ליתד תקועה בל תמוט כך עכ"פ צריך שיהיה אדם ראשון לא נולד מאדם והוא יציר כפיו של הקב"ה וממנו הוחלו התולדות להקרות על שם אבותיהם עכ"ל, ועד"ז כתב עוד במאמר חמישי סי' י"ח, וא"כ זהו טעם המקצת חכמי הפלסופים שאמרו שזהו מושכל בעצמו שאי אפשר שילך אל לא תכלה, וכ"כ האוצר נחמד בפירושו לח"ה שער היחוד פ"ה ס"ק י"ד שזהו מושכל ראשון שהדבר נמנע, וז"ל אלא שבדבר שאחד סיבה לחבירו כולם מודים שאי אפשר שילך לבלי תכלית וכמ"ש הרמב"ם בהקדמה ג' בחלק ב' כו' אלא שמאמיני הקדמות בהבליהם יצאו לחלק בין שהאחד סיבה לחבירו בעצם כמו עילות השכליים הנבדלים שאחד היה סיבה לחבירו בעצם משא"כ בסיבה שהוא מהולדת איש ואיש שהאב אינו סיבה לבנו בעצם, כי עצם האדם הוא נשמתו. ואב הוא סיבה במקרה ואשר סבה במקרה אפשר שילכו לבלי תכלית והוא דומה לתנועת הזמן, אך הדמיון הוא כזב שהזמן אין חלק המוקדם סבה לחלק המאוחר והוא יכול שיהיה בלא אותו שלפניו, משא"כ הולדת איש מאיש שזה לכל בעל עיון ישר נמנע במושכל ראשון, והחילוק שבדאו אין ממש בו, שמאחר שעכ"פ מציאות גוף האדם אי אפשר רק בהוולדו מאיש נמצא זה קשור בזה וכל איש תלוי במולידו וכמשל דברים רבים שאחד תלוי בחבירו צריך קכא, בעכ"פ שהראשון שהכל תלוים בו יהי' קבוע במקום נאמן ובחנם דחה הרמב"ם והנמשכים אחריו זה המופת עכ"ל, וא"ת שעל טעם זה איך ימצא אחרון כשאין יסוד מוסד ראשון, ישיבו שיש להם תכלית ויסוד מוסד היינו החומר הראשון ובו יתחדש כל מה שיתחדש כו' ועלת החומר הראשון הוא השם יתברך כמו שהעתיק דבריהם הרב בעל מנוח הלבבות בפירושו לח"ה ש"א פ"ה, זהו באמת דברי שטות כיון האנשים אינן מתהוים מהחומר הראשון ולא מהש"י בעצמו בלי אמצעיים כהתהוות השמים והארץ ממנו אלא הם מתהוים מאב ואם וארז"ל ג' שותפים באדם כו', א"כ בלא שיתוף אב ואם נמנע התהוותם והרי האב והאם אין להם יסוד מוסד כ"א עוד אב ואם ובלעדם שקר התהוותם, וא"כ ה"ז ממש כמו בעלות ועלולים ששקר שילכו לאין תכלית וכדברי האו"נ, ועמ"ש מזה ג"כ לקמן סעי' כ"ד, הרי א"כ לפי"ז מושכל ראשון שזהו נמנע, וא"כ לפ"ז הענין הוא כמ"ש הרמב"ם ששקר הוא מחשבת קדמות העולם מתחלת מחשבה ולא יצטרך אל הקדמה אחרת כלל.

קיצור. הרמב"ם במ"נ ח"א ס"פ ע"ג כ' שאם אמת כמ"ש קצת חכמי הפלסופים, שזה שיאמר ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק ויצחק בן אברהם, עד"מ ללא תכלה הוא מושכל בעצמו שזהו נמנע, יהיה קדמות העולם שקר מתחלת המחשבה. והרב אוצר נחמד ביאר טעם דבריהם ואיך שאמת כן הוא שמושכל ראשון הוא שזהו שקר ונמנע, ושבחנם נטה הרמב"ם מזה המופת.

ח) ולענ"ד יש לברר זה ביותר שיהיה קרוב יותר להשכיל איך שהוא שקר ונמנע ביותר מבעלות ועלולים, והוא כי הנה אם גופות מכל הדורות החולפים לפנינו היו נשארו קיימים באיש גם עתה אפילו מתים רק שגופן קיים, אפי' רק גוף אחד מכל דור ודור, היה נראה לעין כל ששקר שילך זה אל לא תכלה, שהרי כולם לפנינו וכולם מחודשים, ואין גם אחד מהם שיפול ספק עליו שמא גופו קדמון, וא"כ כיון שכולם לפנינו וכולם מחודשים ר"ל כל הדורות, א"כ נראה לעין כל אשר כל מין האנשים מחודש, ומוכרח שהיה מציאת זמן עצום שלא היו אנשים כלל, ולא דמי לגוף השמים והארץ שאין לברר עליהם כן כיון שהם קיימים באיש ואין יכולים כ"כ לראות בעין החידוש בהם, אבל בגופות האנשים כשאחד מכל דור שחלף הוא לפנינו כיון שכולם מחודשים אחר ההעדר נתברר החדוש בהם, אלא שי"ל זהו אם עכ"פ גוף אחד מכל דורות שחלפו קיים לפנינו, אבל כיון שאין ידוע לנו שאחד מכל דור קיים גופו או מקצת גופו בפ"ע י"ל שאין לברר כן שכולם מחודשים, מ"מ באמת אין לחלק מטעמים, וזהו שאמרו שהוא מושכל בעצמו בעיון הישר שא"א שיאמר ראובן בן יעקב ויעקב בן יצחק כו', עד ללא תכלה ולבחי' קדמות, דכך לי עתה כמו אם היו כולן קיימין באיש שברור שזה שקר ושוא, כמ"כ גם עתה זה שקר וכזב משום דאין טעם לחלק ביניהן.

קכב, אסעיף ט'^*. דלגתי ואין צורך כ"כ.

סעיף יו"ד. והנה אם היו כולן קיימין באיש או אחד מכל דור, יש לראות זה בעין הרואה ממש דא"א שילך אל לא תכלה, נמשיל על מספר הדורות ממשל שורות אילנות כי האדם עץ השדה, עיין מד"ר פ' וירא ר"פ נ"ג, וכל שורה גבוה מחברתה ערך כ"ה או שלשים אמה, וכשאומרים שעכ"פ אין שום שורה שתהי' היא עצמה גובהה מן הארץ בלי גבול רק בגבול אזי נאמר שהכל מוגבל, כי פשוט שהשורה היותר עליונה כוללת כל מה שתחתיה וגבוה מהן, וכיון שהיא מוגבלי הכל בגבול, כמ"כ באנשים הנק' עץ השדה, דור למעלה מדור ערך כ"ה שנה, וכשנתברר שאין לשום דור קדמון כ"א מחודש, א"כ הכל מחודש, דממשל הגבול של השורות יש ללמוד להחידוש, וא"כ כשאחד מכל דור שחלפו לפנינו והרי אין שום אחד קדמון כ"א מחודש, ה"ז כמו שורות רבים מאד כשאין שום שורה שתהיה גובהה בלי גבול כ"א בגבול, שאז מוכרח שהכל מוגבל, כמו"כ מוכרח שכל הדורות מחודשים.

סעיף יא^*. אין מקומו כאן כ"א לאות ט"ז גבי קיצור השני גבי מ"מ ממ"נ לשטתם.

(סעיף יב). ועתה נבאר איך גם כשאין הדורות שחלפו קיימין באיש עכשיו הוא ג"כ נמנע שילך אל לא תכלה כמ"ש ססעי' ח'. וע"ז נאמר דהא מה שהודית כשכולם או אחד מכל דור קיים באיש, שמוכרח שהכל מחודש ושנתחדשו אחר ההעדר עד אדה"ר שהיה יציר כפיו של הקב"ה, כשתימצי לומר טעם וסיבת הענין הוא מפני כיון שמוכרח שבכולם אין בהם בחי' קדמון כ"א ההפך שכולם מחודשים, א"כ הרי מקיבוץ הרבה מחודשים זה אחר זה, לא יתקבץ כלל רק משך מחודש יותר גדול הרבה, אבל אינו ענין לקדמות כלל, וכמו שמקיבוץ הרבה חלקים גבוליים לא יתקבץ הבלי גבול, וכ"ש שלא יתקבץ ממחודשים הרבה ענין הקדמות, זהו תוכן וטעם הענין. וכיון שכן הרי ענין וטעם זה הוא שוה אף אם הדורות שחלפו אינן קיימים באיש, דהא מ"מ ברור לנו שכולם היו מחודשים מאחר שנולדו מאב ואם וברור שאין שום דור שלא היה מחודש, וא"כ הרי שייך טעם הנ"ל שמקיבוץ הרבה מחודשים לא שייך לקדמות כ"א הכל מחודש, וזהו ענין המושכל ראשון דלעיל ססעי' ח', מלבד הטעם דלעיל סעי' ז', שאיך ימצא אחרון כשאין יסוד מוסד ראשון, וא"ת היסוד מוסד ראשון הוא הבורא, הרי הם אינם נמשכים מהבורא בעצמו אלא ע"י מיצוע אב ואם, וזהו המושכל ראשון דסעי' ז', וכאן אנו מוסיפים מושכל שני שכיון שכולם היו מחודשים הכל מחודש, ומה שהצרכת שיהיו כולן קיימין באיש, זה אינו מוסיף כלל בטעם וסיבת הדבר, כ"א רק זה מראה לך שכן הוא בלי ספק ולא יבלבל אותך ולא יעמוד לנגד ענין הזמן וחלקיו, שלא יוכל לבלבל אותך על ענין הדורות, וזהו כשכולם קיימין באיש שאז נראה כן בחוש הראייה ממש, ותהיה מוכרח לחלק בין זה לענין הזמן, כיון שא"א להכחיש שאזי הדורות כולם מחודשים, אבל אחר שנתברר לנו שאם כולם קיימים באיש קכב, במוכרח שהכל מחודש, נאמר דכמ"כ שאין קיימים באיש כיון הטעם שוה, ויהי' ההכרח לחלק בין הדורות אנשים ובין הזמן ע"ד שהיית מחלק ביניהן אם כולם היו קיימים באיש, ר"ל אפילו גוף אחד מכל דור.

(סעיף יג). והנה מאמיני הקדמות ג"כ לא יחלוקו כלל אם אחד מכל דור היה קיים באיש, ולא מצאו מקום להטיל ספק בזה רק כשאין קיימין באיש, דאז רוצים לדמות זה לחלקי הזמן, שהרי כל זמן החולף לא היה רק מחיבור שעות וימים ושנים עד"מ דהיינו ענין עבר הוה ועתיד, וכל שעה וכל יום וכל שנה היה מחודש וקדמם ההעדר וכמו דורות אנשים, וא"כ איך אפשר שמימים המחודשים יתקבץ הקדמות, לכאו' זה אי אפשר וכמ"ש סעי' י"ב, והרי לדעת הפלסוף הזמן אינו מחודש כ"א קדמון דהיינו המשך מציאת הקדמון הבורא, שהיה המשך מציאות אין תכלית לו, ובבחי' זמן ממש, א"כ ע"כ אפשר מציאות זמן חלקים זאס"ז לבלתי תכלית ולקדמות, והיינו כיון שאין נמצאים יחד כל החלקים, וכמו"כ יאמרו בדורות אנשים כשאין נמצאים יחד באיש כ"א זאס"ז באמרם מאי שנא מחלוקי הזמן.

ועמ"ש לעיל סעיף ז' מ"ש האו"נ שזה הדמיון שמדמים דורות האנשים לחלקי הזמן הוא כוזב כו' יעו"ש, ואנו נוסיף עוד טעם דהא ע"כ גם לדברי הפלסוף על כרחו שלא בטובתו אם אחד מכל דור החולף היה קיים באיש גם עתה היה מוכרח להודות שהכל מחודש, ויוכרח לחלק בין זה ובין הזמן, אף שהחילוק יש להשיב עליו, ואין טעם כ"כ להחילוק כמ"ש במ"א, ולכן הח"ה שער היחוד פ"ה השוה שני הענינים יחד, עכ"ז יוכרח הפילוסוף לקבל החילוק מאחר שא"א להכחיש מה שנראה בחוש שכשנמצאים מכל הדורות עתה באיש הכל מחודש, וא"כ נחזי אנן הדורות שחלפו אף אם אין קיימין באיש למי נראה להקישן, אם להדורות כשאחד מכל דור החולף קיים באיש או לחלקי הזמן, וע"ז יש ג' טעמים אמיתיים שיש להקישן להדורות כשקיימין באיש ולא להזמן, הטעם האחד הוא מ"ש לעיל סעי' ז' בשם האו"נ שהזמן אין חלק המוקדם סבה להמאוחר כו' משא"כ הולדת איש מאיש כו' זה קשור בזה וכל איש תלוי במולידו כו' עכ"ל, ור"ל דכיון שגם האחרון תלוי ומקושר בהראשון ה"ל ג"כ כאלו כולם קיימים באיש גם עתה, משא"כ בחלקי הזמן כן מבואר בדבריו לפירושו לכוזרי מאמר חמישי סי' י"ח, הטעם הב' הוא שהרי גבי דורות האנשים שיש בהם ממש גופים גשמיים אף אם אינן קיימין באיש, י"ל רואין אנו כאלו הן קיימין באיש, שהרי אפשר היה שיהי' קיים באיש עפר של גוף אחד מכל דור יהיה קיים בפ"ע ועל דבר זה לא יכחיש רק עקש ופתלתל שאפשר היה, וכיון שהיה אפשר בודאי לכן י"ל רואין אותן כאלו הן קיימים באיש, שאזי מוכרח שכולם היו מחודשים, ולא דמי להזמן אף לפ"ד הפלסוף שהזמן הוא דבר שאין בו ממש לא שייך כלל לומר רואין אנו כאילו כל הימים שחלפו קיימים גם עתה, וחילוק זה יש בו ממש יותר לחלק בין דורות האנשים ובין הזמן יותר ויותר מחילוק של הפלסוף בין הדורות כשקיימים באיש ובין כשאינן קיימים.

קכג, אהטעם השלישי. שי"ל באמת שעכ"פ כמה גופים מכל הדורות החולפים מכל דור ודור קיים ממש עפר שלהן בפני עצמן, וא"כ ה"ז ממש כאלו אחד מכל דור ודור החולף קיים גם עתה ממש, שמבואר ומוכרח שכל האנשים של דורות החולפים היו מחודשים ובעל כרחך שהיה אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה, וכל זה אף לדעת הפלסוף בענין הזמן, ודעת הרבה גדולי חכמי המחקר אינו כדבריו אלא שהזמן ג"כ מחודש, ומ"ש במד"ר מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן היינו כמאמר הסמוך לו מלמד שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי, והוא ענין עולם התהו, ומאז התחיל ענין הזמן, והיינו מעת אצילות הספירות, אבל הוא ית' למעלה מגדר זמן, ואף לפי הסברא שההמשך מציאות הבורא יתברך המשך אין תכלית לו הוא ג"כ דמות זמן, מ"מ כיון שדמות זמן זה אינו רק ענין ההמשך מציאות הבורא הקדמון, לא המשך זולתו מהנבראים, אין לדמות כלל לזה ענין השתלשלות עו"ע של הדורות האנשים, שכשם אם היה קיים אחד מכל דור היינו רואים בעיני ראייה ממש שכולם מחודשים, א"כ כמו"כ אף שאינן קיימים כיון הטעם הכל אחד, ומה דמות תערכו להם עם המשך מציאות הנמצא הקדמון, ואפ"ל שגם הפלסוף לא רצה לדמותם לענין חלקי הזמן רק לשטתו ושטותו שהזמן קדום כמו שהוא עתה בההמשך מציאות הנבראים והילוך המזלות, אף שגם לזה הדמיון כוזב כנ"ל, אבל לדמות זמן של ההמשך בבע"ת של הבורא הקדמון לבדו י"ל גם הוא יודה שאין לדמות לזה המשך דורות האנשים.

קיצור. שהפלסוף ג"כ לא יחלוק על דורות האנשים אם אחד מכל דור היה קיים, רק כיון שאינן קיימים מדמה זה לחלקי הזמן וכשטתו שהזמן אינו מחודש, וע"ז יש להשיב חמשה תשובות, האחד הרי דעת גדולי החכמים שהזמן מחודש, מהן ע"פ מופת שיש להן ע"ז וכמש"ל סוף אות ה', והרמב"ם אע"פ דס"ל שאין ע"ז מופת עכ"ז דעתו ג"כ כן. הב' דאף לשטתו שהזמן אינו מחודש עכ"ז דורות האנשים אף כשאינן קיימים באיש יש לדמותן לאם כשהן קיימים באיש, ולא להזמן ומכ"ש לבחי' דמות זמן של ההמשך מציאות הבורא הקדמון הוא לבדו. השלישי, כדברי האו"נ בפירושו להח"ה שער היחוד פ"א ס"ק י"ד דדורות האנשים כיון שבן נתלה באביו ואביו באביו כו', ה"ל ממש כמו עלות ועלולים שמוסכם מהכל ששקר שילכו לאין תכלית, משא"כ בחלקי הזמן כמש"ל סעי' ז'. הרביעי, ג"כ מדברי האו"נ בפירושו להכוזרי מאמר חמישי פרק י"ח שא"כ הרי הודית בלתי בע"ת בפועל כו', ועמ"ש מזה לקמן סי' כ"ה להוסיף על דבריו, וז"ל ומעתה יתבאר מצד אישי המין הנמצאים לפנינו מאדם ובהמה וצמחים שהם נמשכים בזרעם ותולדותם שעל כרחך יש ראשון לכל אחד מהמינים אשר לא נולד מאשר שלפניו (ר"ל אלא כמו אדה"ר שהיה יציר כפיו של הקב"ה וכן בבהמה תוצא הארץ נפש חיה כו'), שאלו תאמר שכך נתהוו אחורנית זה מזה עד בלי ראשית ותכלית, הרי א"כ אלו האישים הנמצאים לפנינו הוצרכו לכל אותן שלפניהם ולפני פניהם עד בלי קץ, נאמר לבעל הריב אלו חסר אחד מכל המין הרבוי העצום לפני אלף או קכג, באלפים דור מן אבות או אמות משל כל אחד מהאישים שלפנינו, הימצאו כל המון הנולדים שלפנינו, על כרחך שיאמר לא, כי היה נפסק שלשלת התולדה בכל אחד, א"כ כל אותו ההמון העצום הבלתי תכלית צריכים לאישים שלפנינו לתולדותם, הרי שהודית בלתי בעל תכלית בפועל מאחר שכל אחד ואחד מאישים לא היה יוצא לגדר הלידה זולת עזר בלתי תכלית אישים שלפניו עכ"ל, וזה הכל מודים שאי אפשר ולא יתכן שימצא בפועל וביחד ריבוי בלתי תכלית לו עכ"ל, ור"ל כיון שכל אותו ההמון העצום הבלתי תכלית צריכים לאישים שלפנינו לתולדותם, הרי שהודית בלתי בעל תכלית בפועל, וזה שקר.

(לקמן ^* סעי' כ"ה) ויש להוסיף על דבריו. והוא כי על כרחך בכל גוף איש ואיש יש בו חלק ממשי מאביו ואמו, וא"כ ודאי בהכרח שמכל הדורות שחלפו נשאר חלק ממשי מעט מזעיר בכל איש, שהרי ע"כ מאב ואם יש חלק מה בהבן, והדורות שחלפו הן אבות ואמהות לאישים שלפנינו, וא"כ כיון שיש בכל איש ואיש חלק מעט מזעיר מכל אבותיו ואמותיו שחלפו, א"כ ה"ז כולם קיימים באיש, היינו לומר כי גם מהדור היותר מוקדם עד"מ ישנו גם עתה בדור שלפנינו חלק משהו ממש, ונאמר זה בביאור הנה הבן והבת יש בהם ממש חלק מגוף אביו ואמו, כי הנה הם נולדים מטפת האב שהוא דבר גשמי עכ"פ א"כ יש לו חלק גשמי מאביו מלבד שבהטפה מלובש הכח מכל הרמ"ח אברים וכמ"ש הרמב"ם שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור העינים כו', ובבטן האם נעשה ממנה ולד ואז עדיין עובר ירך אמו הוא ממש, ופשוט הוא וגם מבואר כן בגמ' בחולין פא"ט דנ"ח ע"א ופ"ה דב"ק דמ"ז ע"א, דגופה הוא, ואין צריך ראיה כי נראה בחוש שהוא חלק מגופה ממש והוא קודם יציאתו לאויר העולם בלידתו, משקלו ערך חלק אחד מארבעים או מחמשים ממשקל גוף האם, עכ"פ הלא דבר הוא חלק מה מגופה ממש, א"כ גם לאחר שנולד ונפרד להיות בריה בפ"ע, אי אפשר להכחיש שהוא חלק מהאם ממש, וכאלו חתכו חלק אחד מארבעים מגופה ממש, לענין המציאות שנשאר חלק ממנה, כל זמן היות הבן קיים, שהרי מתחלה הי' החלק צפון במיעיה ואח"כ יצא ממנה ונתחלק ממנה, וכמרגלא בפומא דאינשי ברא כרעא דאבוהו הוא, ובח"ה שער ג' בההקדמה כי הבן נתח מהאב, והנה אח"כ כשנתגדל הבן או הבת עד שנוסף עליו בשר גידים ועצמות עוד ל"ט פעמים כמו שהיו עד"מ יהיה כמו אמו ואביו עכ"ז היסוד שלו הוא החלק האחד מני ארבעים שנולדה בו, רק שזה החלק הוא הולך וגדל, נמצא מבואר שבכל אדם יש חלק גדול מגוף אמו ואביו ממש, וכשאנו רואים הבן או הבת, הרי זה רואים ג"כ חלק ממש מגוף אמו ואביו, וכשזו הבת הולידה בן שזה הבן הוא ג"כ חלק אחד מארבעים מגופה מה שגופה הוא חלק אחד מארבעים מגוף אמה ועיקר, על כרחך יש בהבן חלק אחד מני ששה עשר מאות מאם אמו וחלק א' מארבעים מאמו, ועד"ז יש בו ג"כ חלק מאם אם אמו ומאבי אבי אביו עד סוף כל הדורות שחלפו יש קכד, אבו חלק משהו דמשהו מגופם ממש, בלתי אפשר להכחיש זה, וזה המשהו דמשהו עומד בפנינו ממש, שכשאנו רואים את ראובן עד"מ אנו אומרים שיש בו איזה משהו דמשהו גם מאביו ואמו היותר מוקדמים, וזה המשהו דמשהו הוא תוך גוף זה, תמעיט המשהו מיעוט אחר מיעוט לפי מספר הדורות שחלפו, עכ"ז אינו אין ואפס ממש, כי אם יש משהו, א"כ כל הדורות שחלפו יש משהו דמשהו גם מהיותר קדמון בגוף של כל אחד מהדורות דעתה, וכיון שכן אם הדורות שחלפו היו בלתי בע"ת א"כ הודית בלתי בעל תכלית בפועל, היינו שבגוף כל אחד מהאישים יש חלקים מכל אמותיו ואבותיו שחלפו שהיו לבלי תכלית, בהכרח שיש מכל אחד איזהו משהו בגופו, ואם תאמר איך אפשר הרי הסכימו הכל שאי אפשר שיתחלק איזו גשם לחלקים בלתי בעל תכלית בפועל.

ע"ז נשיב הרי באמת רצונינו להוכיח שלא עברו דורות כ"א בגבול, ויהי' גם זה מופת לזה, אבל את"ל שעברו דורות בלי תכלית מההכרח שגם בכל גוף דעתה יש משהו מכל אמותיו, וא"כ הודית בלתי בעל תכלית בפועל בגוף כל אחד, וזה שקר, הרי זהו הוספה נכונה על דברי האו"נ שאומר רק מטעם שהאיש שלפנינו צריך למציאותו לאישים בב"ת שלפניו, הרי הודית בלתי בע"ת בפועל, כ"ש לפי מה שביארתי שמלבד שהוא צריך להם עוד זאת יש בגופו משהו דמשהו מכולם, שא"כ הרי הודית בלתי בע"ת בפועל, מה שהוא מוסכם מהכל שהוא שקר, וגם אי אפשר שיתחלק איזו גשם לחלקים בלתי בעל תכלית וכנ"ל.

ועוד זאת אם נניח שמשהו דמשהו מכל הדורות שחלפו יש בכל גוף מאישים שלפנינו א"כ ה"ז כאלו כל האישים מכל הדורות קיימים באיש עד שתפול עליהם השאלה אם היו מחודשים או קדמון ובעל כרחך תשיב שכולם מחודשים וכמש"ל שגם הפלסוף לא יחלוק ע"ז שאם אפי' אחד מכל הדורות שחלפו הי' קיים באיש עתה הי' מוכרח שהכל מחודש, וא"כ כיון שהכרחנו שבכל איש יש בפועל משהו גם מכל האישים היותר קדמונים לא נעדר אחד מהם, א"כ ה"ז כולם קיימים באיש וכולם מחודשים לגמרי אחר ההעדר, וממילא מבואר ומוכרח שהמין אנשים כולם מחודשים אחר ההעדר וכן בבע"ח וצמחים, הרי נתבאר עוד טעם רביעי שמוכרח שדורות האנשים הם מחודשים, משום דאל"כ הודית בלתי בעל תכלית אישים בפועל כו' וזה אי אפשר, וגם ממילא מוכרח שהיו כולם מחודשים.

הטעם החמישי שיש לומר אנו רואין כאלו כל האישים שחלפו קיים כל אחד ממש, בגופו בפ"ע ממש, ואזי מוכרח שכולם היו מחודשים.

הטעם הששי שאפשר לומר שבאמת עכ"פ כמה אישים מכל הדורות שחלפו, נשאר עפר גופן מונח כל אחד בפ"ע ממש ולא נתערב באיש אחר כלל, וא"כ גם לפי זה מוכרח ופשוט שהכל מחודש.

קכד, בקיצור דקיצור. שמלבד שני המופתים שנתבאר לעיל סעי' א' ב' שמין האנשים ובע"ח הנולדים זמ"ז הם מחודשים, יש עוד חמשה^* טעמים לחלק ביניהם ובין ענין הזמן, וארבעה מהחמשה הן עוד ד' מופתים שמין האנשים מחודש, האחד שזהו כמו שמוסכם שא"א שיהי' עלות ועלולין בלי תכלית, השני שא"כ הודית בלתי בע"ת בפועל באישים מה שמוסכם שהוא שקר, ונלוה לזה עוד טעם, השלישי שי"ל רואין כאלו הם קיימין עכ"פ כמה מכל דור גם עכשיו, וא"כ נראה בחוש שהכל מחודש, הרביעי שי"ל שבאמת קיים עפר גופן מכמה אישים מכל דור בפ"ע, וא"כ פשוט שהכל מחודש.

(סעיף יד). ונבאר ענין שי"ל רואין, והוא מה שי"ל שהדורות אף שאינן קיימין באיש דומה לכמו שהם קיימים באיש ולא דומה כלל לחלקי הזמן, והוא משום דעכ"פ באנשים כיון שיש בהן ממש אפשר לומר רואין אותן כאלו הם קיימים, מאחר שאפשר ויכול הי' שיהיו קיימים באיש, עכ"פ כמה מכל דור, ולא שזהו בלתי אפשר שיהיו קיימים באיש, אלא אפשר ואפשר הוא, וכיון שכן שפיר י"ל רואין אותן כאלו כן הוא בפועל, לענין שאנו רואים איך הכל מחודש, דכמו שאם היו קיימין בפועל הי' נראה בעליל לעין כל שהכל מחודש כמשנ"ת לעיל סעי' חי"ת וסעי' ט', כך הוא ממש כשיש לומר רואין אותן כאלו הן קיימין משום שאפשר ויכול הי' שיהיו קיימין, ולכן לא דומה זה לזמן החולף ששם לא לבד שבלתי אפשר שיהיו קיימים גם עתה אלא גם אין ע"ז שום ציור בשכל כלל, כי הזמן הוא דבר אשר אין בו ממשות שיהי' שייך המשכות מציאת הזמן החולף גם עתה, מכש"כ הזמן שקדם לעולם שאין רק המשך בב"ת של מציאות הבורא הקדמון והוא קדמון ונצחי, הפך האנשים שכולם מחודשים.

ואף אם נאמר שקשה לקבל הציור שיהי' אחד מכל דור קיים חי באיש, שזה בלתי אפשר, עכ"פ זה ודאי נקל לצייר שכמה אנשים מכל דור ודור או עכ"פ אחד מכל דור ודור העפר הנשאר מגופו אחר שנהפך לעפר צבור בפ"ע קיים א"כ ה"ל כאלו אחד מכל דור קיים באיש, דמאי נפקא מינה, שהרי גם מזה מוכרח שכל הדורות שחלפו היו כולם מחודשים ובהכרח הי' ראשון יציר כפיו של הקב"ה.

(סעיף טו). ואם תאמר שא"א לומר רואין כאלו אחד מכל דור ודור מהדורות שחלפו קיים עפר גופ,ו שכיון לשיטתם היו הדורות בלי גבול א"כ יהיו גשמים בלי גבול קיימים יחד, וזה אי אפשר, אך זה אינו שובר לדברינו שא"כ אדרבה זהו עוד ראי' שהיו הדורות רק בגבול, ואף שהם ישיבו שאף שהיו בלי גבול הם מתנועעים על אורך בעל גבול, מ"מ באמת א"א להכחיש החוש כי והארץ לעולם עומדת ואם הי' אחד מכל דור נקבר בעומק הארץ הרבה הי' אדמת עפר גופו קיים כמו שהארץ לעולם עומדת קכה, אומעולם לא נתחלף עומק הארץ לעלות בצמחים ותבואה, ודבריהם בזה הבל הבלים ונגד החוש, ועוד אף אם נאמר השטות שכשרבו הנקברים בעומק אלה עפרם מן הארץ ועלה בצמחים וזרעים, וזה אינו דעכ"פ האיש מהדורות היותר קדמונים נשאר עפרו בעומק הארץ ומה שעלה הוא רק מהאחרונים, אף שאין שייך ראשון בדבר שבלי גבול לומר הראשונים נשארו מ"מ עכ"פ אין זה שובר לטענת רואין מטעם הנ"ל, ועוד והוא העיקר כי מעולם לא נעתק עומק הארץ ממקומו לכן אם אחד מכל דור הי' אדמת עפר גופו בעומק הארץ ודאי הי' קיים גם עתה, וא"כ י"ל רואין כאלו עפר של אחד מכל דור ודור קיים.

(סעיף טז). ומלבד ענין רואין י"ל שכמה וכמה אנשים מכל דור מהדורות שעברו קיימים הם באיש היינו שקצת מהאדמת עפר שנעשה מגופם עומד בפ"ע בארץ שהרי הרכבה זו שיכנס העפר מגוף הראשון בגוף השני שנולד מאב ואם ולא מהעפר אי אפשר אלא רק ע"י שתאמר שנכנס העפר במה שצומח מן העפר תבואה ועשבים ופירות שהן מאכל האדם והרי המתים נקברים בעומק הרבה עד שאפשר וקרוב שאין עולה מהעפר שלהם בצמח הארץ וגם יש הרבה נקברין בטרשין או הרים קשים אשר לא יזרע ולא יצמח כלל ויש מהם במדבר בארץ מלחה והרי יש הרבה מקומות מאד בארץ שאין בהם זרע וקציר כלל וגם מהמתים ביערות שאין שם זרע וקציר הרי עפרם קיים ואם מהן שהי' בשרם מאכל לבעלי חיים, עכ"פ עפר שנתהווה מהעצמות נשאר קיים, וגם יש מקומות שמקברים במערות בכוכים כנזכר במשנה בב"ב ספ"ו, א"כ ודאי לא עלה עפרם בצמח הארץ, וגם הרי העיירות שבהם דרים האנשים הרי הן אינן נזרעים וכמ"כ סמוכותיהם מעט וכענין מגרש אלף אמה סמוך לעיר מכל צד שהוא מקום פנוי שאין זורעים אותו במשנה ספ"ט דעירובין ופ"ה דסוטה, א"כ הרי הנקברים הם בעיר או סמוך לעיר מקום שאין נזרע, א"כ קיים עפרם באיש, מכ"ז ודאי רחוק מאד שלא הי' נשאר עפר מכמה אנשים מכל דור ודור שיהי' עומד בפ"ע עכ"פ מקצת דמקצת ממנו, וא"כ הרי באמת הרבה אנשים מכל דור קיימים באיש, ועיין כיוצא בזה בספר האמונות והדעות לרס"ג מאמר שביעי פרק א', כללו של דבר שהאמת שכמה מכל דור ודור הם קיים מגופם ממש גם עתה, היינו עכ"פ גרגיר עפר בפני עצמו והרי זה לענין הדין כאלו קיים ממש מכל דור באיש גם עתה, ואז נראה בחוש איך כל האנשים שהיו מימות העולם הם מחודשים, וא"כ ממי נולדו ומאחר שכולם לפנינו מחודשים א"א שילך זה אל קדמות כי המחודשים רחוקים מהקדמות כרחוק מספר גבולי לגבי בלתי בע"ג וכיון שכן מי הוא המקור להם, ומוכרח שיש להן אב ואם ראשונים שלא נולדו מאב ואם אדם וחוה שהיו יציר כפיו של הקב"ה כי הרי האיש מכל דור ודור שקיים עפרו הם כמשל הנזכר לעיל סעי' ז' משורות אילנות זה גבוה מזה כ"ה אמה שעל כרחך יש אחד היותר גבוה וא"א שילך אל בלי תכלה וכשנתברר שהיותר גבוה הוא ג"כ מוגבל ממילא הכל מוגבל, כמו"כ כאשר אף איש אחד או עפר איש אחד מכל דור קיים והרי הם קכה, בהולכים ע"ד שורות האילנות זה קדום מזה כ"ה שנה, וכשנתברר שכולם לפנינו ומחודשים א"כ ע"כ יש כאן דור היותר קדום, וגם הוא מחודש, וא"כ הכל מחודש, ונשאל על איש מהדור היותר קדום שנתברר שהוא ג"כ מחודש א"כ ממי נתחדש, אם מאב ואם זהו שקר שהרי אנו אומרים שזהו הדור היותר מוקדם ולא קדם לו דור אחר והוא ג"כ מחודש, ע"כ שלא נולד מאב ואם כי אם הי' יציר כפיו של הקב"ה דהיינו אדם וחוה, לכן כל משכיל על דבר כאשר רואה אנשים וברור שהמין מחודש, ה"ז כאלו רואה את המחדש שהוא הקב"ה הבורא.

מן ועוד דאף^* אם היינו נותנים עד ססעי' ט"ז, שייך באפשר בקונטרס אחרון^*.

וכן מן סעיף י"ז עד ססע"י כ', צ"ע. ושייך לכאורה לראיה השלישית של רס"ג המתחיל ז"ל רס"ג, לעיל דל"ב^* ע"א.

יז) הרי נתבאר ששה מופתים שמין האנשים הם מחודש, עיין לעיל סעי' א' ב' וססעי' י"ג. עתה נבאר עוד ראיות ומופתים מדברים הנמשכים מהאדם שהאנשים הם מחודשים, ונתחיל מן הספרים שהם נמשכים מן האדם המחבר הספר ואפילו ספרי הנבואה שהם מהקב"ה הרי נמשכים ע"י האדם ונקראו על שמו, כמו זכרו תורת משה עבדי, ספר יהושע ספר ישעי'.

והנה כמו שאנו רואים שיש לנו ספרים שחוברו מזמן רב כמו חיבור התלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי ומדרש רבה שחוברו ערך זמן יותר מאלף וחמש^* מאות שנה, וחיבור המשנה שקדם לזה יותר, וכן להבדיל בספרים החיצונים כמו ספרי אריסטו הפילוסוף וספרי גאלינוס הרופא, וספר סעקראט וכה"ג שהם ג"כ מזמן ערך קרוב לשני אלפים שנים, ולהבדיל בקודש ספרי הנבואה נביאים וכתובים שחוברו האחרונים מהם ערך שני אלפים ושני מאות שנה, כי מזמן החורבן ביהמ"ק עד עתה ערך^* אלף ושבעה מאות פ"ח שנה, במהרה יבנה אי"ה, זמן עמידת בית שני הי' ארבעה מאות ועשרים שנה, ונביאים האחרונים חגי זכרי' ומלאכי היו בתחלת בית שני, א"כ מהם ועד עתה ערך שני אלפים ושני מאות שנה, ונביאים הראשונים קדמו יותר הרבה, וספר התורה הנתונה על ידי משה רבנו ע"ה הוא יותר משלשת אלפים ומאה שנה, ולא נשמע ספרים מקודם יותר א"כ לדבריהם אמאי לא נמצא ספר שיהי' מחובר מזמן מאה אלפים שנה, או ממילייאן שנה, הן מספרי היראה, הן מספרי החכמה, הן מספרי הרפואה, וגם הי' צריך להיות נמצא ספרים כאלו שמזמן חיבורם עד עתה יש זמן בלי גבול, כי הרי לדבריהם היו דורות אנשים בלתי גבול, א"כ עברו שנים עשרים וחמשה פעמים בלי גבול, וימים יותר מתשעה אלפים בלי גבול, ובודאי היו חכמים כמו עתה, א"כ אף אם נניח עשרים פעמים בלי גבול שנים בלי ספר, בתמי' איך לא יהי' ספרים מן חמשה פעמים שנים בלי גבול, ולפחות מספר אחד שנים בלי גבול, יהי' מזמן חיבור הספר עד עתה קכו, אאו עכ"פ ימים בלי גבול, ואף שלדבריהם לא שייך המנין והמספר לבריאת עולם תצייר מספר אחר שמסתמא גם אז היו מונים שנים למספר ידוע, כמו עכ"פ^* לזמן מלך פלוני, או כענין יציאת מצרים, דוגמא, והיה מהראוי וצריך שמזמן חיבור הספר ההוא לחכם פלוני עד עתה יעברו שנים כמה פעמים בלי גבול או פעם אחד עכ"פ כנ"ל, שמתחלה יהיה עד"מ אלף אלפים שנה לזמן החיבור ולהמחבר ההוא, עד שבהמשך הזמן עד עתה יהי' שנים או עכ"פ ימים בלי גבול, והרי לא נמצא ספר כזה ישן, ואם תאמר שלא היה מלאכת הדפוס ונאבד הספר, ישאר העתקה בכתב כמו שיש ספרי הנבואה ושאר ספרים הישינים אף שהדפוס נתחדש זה מקרוב ערך חמש^* מאות שנה, היו רק בכתיבת יד, כמו"כ הי' ראוי ומחוייב שימצאו ספרי כתיבת יד מועתקים כמה פעמים ושזמן חיבורם יהיה מזמן בלי גבול, או יהיו עכ"פ הספרים מובאים בדברי המחברים האחרונים, שיזכור מ"ש המחבר הקודם לו שמזמן חיבורו יש זמן בלי גבול כנ"ל, וכמו שעכשיו בספר שחובר מזמן מאה שנה מביא מ"ש בתורה נביאים כתובים שהם מזמן רב והרי לא נמצא כן מוזכר בשום חיבור, ועוד דהיא גופא קשיא אמאי לא נמצא דפוס ג"כ מקודם מזמן בל"ג, דבשלמא כפי האמת שהעולם נברא ומחודש, וימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, ע"כ אתי שפיר שחכמת מציאת הדפוס לא נתגלה עד זמן שנתגלה, שכל זמן שמתרבה הזמן מתרבה החכמה האנושית, וכמו שהאריך בזה הרלב"ג מאמר ששי ח"א פט"ו, אבל לפי שקרותם שכבר עבר זמן בל"ג וגם אפי' כ"ה פעמים שנים בל"ג, א"כ א"א כלל לומר שבזמן הרב ההוא הבלתי מוגבל לא נתגלה זו החכמה עד עתה, דאמאי לא מהו המניעה, וזה גופא ראיה גדולה שהעולם מחודש ע"ד ניכרים דברי אמת, וכמ"ש הרלב"ג שם, ועכ"פ אמאי ליכא העתקה ספר א' בכתב מזמן ההוא, ה"ז ראיה ברורה לכל מודה על האמת שלא עברו דורות בל"ג כ"א בגבול ולכן לא נמצא ספר מזמן בל"ג כ"א מזמן מוגבל.

ומלבד שלא נמצא ספר כזה, אי אפשר כלל שיהי' ספר כזה, שיכתוב עליו זמן חיבורו באיזה אופן שתצייר ענין הזמן ושמזמן ההוא עד עתה יהי' בל"ג שנים או ימים, וכנ"ל שא"א שיעבור הזמן מעתה ועד עתה בל"ג, וזהו נמנע גמור בתכלית הנמנעות, וכיון שלדבריהם הי' מוכרח ומחוייב להיות נמצא ספרים רבים שונים כאלה (מה שהוא נמנע באמת הוא מחוייב לדבריהם שיהיה נמצא כן), שיהיה מזמן חיבורם עדינו זמן בל"ג ולא סגי בלא"ה כיון שלדבריהם עולם כמנהגו נוהג מימות עולם עד עתה, כמ"ש רס"ג מאמר א' פרק ד' גבי והדעת העשירית, א"כ הי' מחוייב ומוכרח להיות ספרים וחיבורים רבים בדברים הכרחיים כמו רפואה וחכמה שעבר עליהם שנים או ימים עכ"פ בל"ג, וכיון שזה אינו נמצא, גם מלבד שאינו נמצא אנו רואים בחוש הראיה ממש שא"א בשום אופן קכו, בשיהיה נמצא, אף אם היה הדפוס מעולם נמנע שיהיה ספר כזה, כמו שאי אפשר שמשנה שעברו עד עתה עברו ימים בלי גבול כך ממש נמנע שמאיזה חיבור וספר שחובר בזמן החולף עד עתה יעברו ימים בל"ג מהמופתים שנת' לעיל סעי' ב', וא"כ כיון אשר מה שלדבריהם היה מחוייב ומוכרח שיהיה נמצא ספרים כאלו, אנו רואים שאינו נמצא, ומלבד שאינו נמצא הוא ג"כ נמנע שימצא, א"כ הרי ממש נמנע בתכלית הנמנעות שיהיו האנשים קדומים, שהרי אם היו קדומים היה מחוייב ומוכרח שיהי' נמצא ספר כזה, ובאמת הוא נמנע בתכלית הנמנעות שיהיה ספר כזה, וגם הרי אינו נמצא, א"כ מוכרח שלא היו דורות ואנשים כ"א בגבול ושהעולם מחודש, ושנמנע בתכלית הנמנעות שהיו דורות בל"ג כ"א היו רק במספר וגבולי.

וכאשר נאמר בספרים כן נאמר בעיירות, שאם היו דורות בל"ג היו ג"כ עיירות כמ"כ כל משך ימי האנשים, וא"כ היו כמה עיירות ישינות מזמן בלתי בע"ג שנים או ימים, אף שנבנית בסור זה אחר זה כמה פעמים הי' ראוי שירשום עליה זמן בנינה הראשון, ושמיום ההוא עד עתה יש זמן בבע"ג, וזה לא נמצא בשום עיר וגם נמנע שימצא כן כמו אותן הנמנעות שיש לנמנע טבע קיים.

וכן נאמר בחכם מופלג מסויים או מלך אדיר מסויים היה ראוי שיאמר שהיה בזמן פלוני ושממנו עד עתה יש זמן בבע"ג, והרי לא נמצא כן וא"א שימצא.

הרי נתבאר עוד מופת שביעי מהספרים והעיירות והמלכים והחכמים שמין האנשים מחודש, דאל"כ הי' צ"ל ספר שמזמן חיבורו עד עכשיו יש זמן בבע"ג, וזה ליכא וגם נמנע וכן בעיירות, וזה מראה האמת שמין האנשים ודאי מחודש.

מופת שמיני מה שהביא הכוזרי מאמר א' סי' נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו מהלשונות, והיינו שהלשונות אשר בכל עם ועם שפת מדבר כמו לשון הקודש לשון ארמי דהיינו תרגום לשון יוני לשון אשכנז ושאר הלשונות, אינן קדומות כ"א חדשות שהסכימו להיות כן השמות והפעלים והמלות, והכריחו זה בראיות ברורות שהלשונות היה להם עת שנתחדשו בהסכמה מבעלי מחברי הלשון, וגם ודאי לא היו מתחלה לשונות אחרים זולתי אלו, וכיון שהכריחו שכל הלשונות הנמצאים עתה הם מחודשים ולא קדם להם לשונות אחרים, א"כ בהכרח שגם כל מין האנושי המדברים הם מחודשים מאיזו זמן מוגבל קודם הלשונות, שהרי ודאי לא היו האנשים זמן בלתי גבול מבלי שום לשון, כי זה בלתי אפשר לקיום העולם בלי שום דיבור בין איש לרעהו, (מה גם שמוטבע בנפש שתהי' מדברת, רק אין מוטבע בה השמות והמלות והפעלים של שום לשון), ובודאי לא נשתהה רק איזה זמן מוגבל עד שהמציאו והסכימו על הלשון, וכיון שהלשונות מחודשים ומין האנושי לא קדם להם רק איזה זמן מוגבל, א"כ מוכרח שכל מין האנושי מחודש, כי מה שיקדם זמן שיש לו תכלית וגבול למחודש הוא ג"כ מחודש בהכרח, הנה מבואר ומוכרח מענין הלשונות ג"כ אשר המין האנושי מחודש בהחלט, קכז, אלבד מה שמוכרח כן מצד עצמותן ומהותן כמש"ל, מוכרח ג"כ כן מצד הלשונות, כן ביאר הרלב"ג מאמר ששי ח"א פט"ו, והמובן שהלשונות קושרים כל הדורות שחלפו כאלו הן כולן יחד אנשים אחדים מאז עד עתה והרי הן מחודשים, ולא דמי לחלקי הזמן.

ויש לבאר יותר הדבר לקרבו אל החוש, ונאמר הגע עצמך אם הי' נמצא איש אחד לפנינו זקן במאד מאד (או בנין אחד) וזה האיש נודע לנו ברור שנולד מאב ואם כמונו וגם שלא קדמו לו דורות רק ערך עשרים דורות וכה"ג, אז נכריח ונדע אשר מין האנשים כולו מחודשים, ולא קדמון במין כדברי המכחישים, וזהו פשוט, כיון שזה האיש הרי הוא ודאי מחודש כמונו שנולד מאב ואם, והאנשים לא קדמו לו רק זמן מוגבל, הרי א"כ הכל מחודש, וע"ז יודה גם אריסטו דלא נשתבש בהקדמות רק בבוא זה אחר סור זה ואין קיימים באיש, ומדמה זה לימי הזמן ולשטתו אבל באיש העומד לפנינו והוא מחודש, אינו ענין לחלקי הזמן, ומאחר שהוא מחודש בבירור כמונו, והדורות לא קדמו לו רק זמן מוגבל ברור שהכל מחודש, ועתה נאמר שעד"מ כל לשון ולשון משבעים לשון הוא איש אחד זקן מאד מאד, והוא ג"כ ודאי מחודש מבעלי הלשון שחידשו אותו, כמו איש הנולד מאב ואם, וברור שדורות האנשים דחידשו אותו לא קדמו לו רק זמן מוגבל ערך עשרים דור או יותר עכ"פ הוא זמן מוגבל, וכיון שלא קדמו דורות האנשים לאיש זה שהוא הלשון רק זמן מוגבל, א"כ הרי הקודם למחודש זמן מוגבל, הרי הוא מחודש כמוהו, וזהו שאמרתי שהלשונות קושרים הדורות שחלפו כאלו כל הדורות שחלפו בעלי לשון אחד הם איש אחד ומחודש, וא"כ נראה בחוש איך דלא דמו כלל לחלקי הזמן אף לשטתו.

מופת תשיעי, הוא מהבתים והעיירות שנכריח ג"כ בראיות ברורות שהן ג"כ מחודשים כמו הלשונות, וממילא ודאי שמין האנשים לא היו בלי בתים זמן בלתי מוגבל, רק זמן מה מוגבל, וא"כ הקודם להמחודש זמן מוגבל הוא ג"כ מוגבל ומחודש כנ"ל, ונאמר בביאור הענין והוא כי אותה טענה המכרחת שהלשונות הם מחודשים היא עצמה המכרחת שהבתים והעיירות הם ג"כ מחודשים, כי בשניהם טעם אחד וטענה אחת שהוא מפני שאינן טבעיים, וכ"ש שנראה כן ביותר בבתים ועיירות שהן מעשה ידי אדם הבונים את הבתים ואת העיירות, וע"כ הבונים הם קודמים בזמן אל העיר ואם היה עיר אחרת קודם זו ג"כ ע"כ הבונים קדמו בזמן וא"כ העיירות הם מחודשים ואינן קדומים, ולא כמו השמים והארץ שאינן מעשה ידי אדם, שמשתבשים לומר שהם קדומים כצל מהבורא, אבל הבתים והעיירות שהם מעשה ידי אדם הבונה אותם ומחדשם על כרחנו הם מחודשים, וא"כ ממילא מובן שגם הבונים אותם שקדמו להן ג"כ רק זמן מוגבל הם ג"כ מחודשים.

ולכאורה אפשר לדחות מופת זה, דלא דומה הבתים והעיירות אל הלשונות, דגבי הלשונות הכריחו שבוודאי לא היו מעולם לשונות אחרים, לשון לפני לשון מטענות המבוארות בדבריהם, וכיון שהיו רק לשונות אלו והם מחודשים ה"ז מראה החדוש ברור כמש"ל במופת שמיני, משא"כ בבתים ועיירות, שי"ל קכז, בשחרבו ונפלו ונהרסו וחזרו ונבנו, א"כ שמא לשטתם י"ל שהיו זה אחר סור זה לאין תכלית, כמו דורות האנשים שמדמים לשטתם לימים.

ע"ז נשיב, כי מלבד שבאמת דורות האנשים לא דמו גם לימים כמש"ל סעי' י"ג, ועוד זאת כי הבתים והעיירות לא דמו ג"כ לדורות האנשים האנשים, כי דורות האנשים הכל מין אחד ע"כ מדמים זה לענין הזמן שימיו שוין זל"ז אבל הבתים והעיירות הם מין וסוג אחר מאנשים, וכיון שהם נעשו רק ע"י אנשים ואינן כצל מן האנשים, א"כ מוכרח שמין האנשים קודם להם ומין הבתים נעשו אחר זמן, א"כ מוכרח שהם מחודשים ולא שייך בשום פנים לומר עליהם שהם קדמונים.

ועכ"ז נכריח ביותר לומר שהבתים והעיירות דומים ממש אל הלשונות, לומר שלא היו בתים ועיירות אחרים מעולם זולתי אלו, והוא זה דענין הבתים והעיירות עיקרן הן המקום פנוי שבתוך הבית שבו דרים ומשתמשים והולכים ויושבים ועומדים וישינים, וזהו עיקר הבית, והכותלים הם משמשים להאויר והמקום פנוי שבבית להגן מפני הקור הגשמים ומפני החום, ולהסתיר שלא יבא אדם זר להבית בלי רשות, ושלא יבאו גנבים וכה"ג, וא"כ ענין הבית היינו שיש בו מקום פנוי עשרה אמות על עשרה אמות או על עשרים אמה ובגובה ארבעה אמות עד"מ, והוא מוקף מארבעה כתלים ותקרה וגג ורצפה ופתח וחלון ותנור, ומקום פנוי המוקף מארבעה כתלים אלו, הוא משונה מאויר העולם שאינו מוקף מחיצות בכמה שינויים, שאויר העולם זך יותר ממנו וגם אויר זה שבתוך הכתלים הוא לפעמים חם יותר הרבה מאויר העולם ובפרט בימי החורף. ועתה נאמר הרי מקום פנוי זה שהוא עיקרו של בית, וכן עיקרו של עיר שהעיר מצורפת מהרבה בתים, הרי מקום פנוי זה שנשתנה משאר אויר העולם, זה נעשה רק פעם אחד לבד כשבנו העיר, ומאז ועד עתה הוא שוה, כי אף שנחרבה העיר וחזרו ובנו אותה כמה פעמים, זה השינוי הוא רק בהכתלים והחלונות והתנורים, אבל בהמקום פנוי שהוא עיקרו של בית הוא שוה, וא"כ ה"ז כמו הלשון שנתחדש רק פעם אחד, ואף שבכל דור מוסיפים דקדוק בהלשון עכ"ז עיקרו נתחדש רק פעם אחד, כמ"כ הוא אויר הבתים אף שהכתלים אינם הראשונים עכ"ז המקום פנוי והאויר שבתוכם שהוא עיקר הבית אחד הוא, שהרי היה כן כמו ע"ד שהוא עתה בכל הבתים שהיו זה אחר סור זה ונתחדש ונשתנה כן מאויר העולם רק פעם אחד, ועודנו עומד כן מהפעם הראשון ממש, א"כ ה"ז ממש בית אחד ועיר אחת שנתחדש ונבנה פעם אחד מיום הווסדה ועודנה עומדת כן, והגע עצמך אם יסוד האבנים שעליהם עומד הבית הי' כן מימות עולם רק הכתלים נהרסו ונבנו פעמים רבות הרי ודאי נחשב לענינינו כאלו הבית אחד לבד הוא מימות עולם להכריח מזה החדוש של הבית, כמ"כ המקום פנוי והאויר שהוא עיקרו של בית, לא גרע מיסודו של בית, וכן הרצפה היינו הקרקע שעליו עומד הבית והעיר שג"כ משונה משאר קרקע הארץ, שעומד תחת כיפת הרקיע לבד וזורעים אותה משא"כ זה הקרקע עומדת תחת בנין עצים ואבנים, וגם קכח, אבקרקע זו עושים גומות ומרתפים, עכ"פ היא משונה מקרקע שחוץ לעיר, הרי ג"כ נעשה בה שינוי זה רק פעם הראשון כשבנו הבית והעיר, ולא נתחדש בה אח"כ ע"י סתירת ובנין הבתים זאס"ז שום דבר, והרי א"כ אמתת ענין הבתים והעיירות שבכל העולם זהו הכל ענין מחודש שנתחדש כן רק פעם אחד, כך נתחדשו כן המקום הפנוי של הבתים והעיר והקרקע בית ועיר ע"י אנשים הבונים ועודנו עומד כן, א"כ מוכרח שכל העיירות והבתים הם מחודשים כמו הלשונות ומוכרח שהאנשים לא קדם להן רק זמן מוגבל, וא"כ זהו מופת שמין האנשים מחודש. ואין להשיב שנעתקו הבתים והעיירות ממקום למקום, וא"כ גם האויר שבתוך הבתים והעיירות אינו זה הראשון, דזה אינו דעכ"פ כל מקום העולם הוא מוגבל שית אלפי פרסי הוה עלמא, ויש הרבה ממנו ים ומדבר שאינו מקום ישוב וא"כ גם את"ל שנעתקו ממקום למקום אי אפשר רק שנעתקו כן מספר מוגבל עשרה פעמים עד"מ, וא"כ נשאר בכללות העולם מקומות בנויים שהוא כן מעולם, ועיקר שהרי העולם בע"ג וא"א לומר שנשתנו העיירות למקומות שונים בלי גבול רק עכ"פ בגבול, וכיון שכן הרי מוכרח שכל הבתים והעיירות שהיו מעולם בעשרה מקומות מהעולם עד"מ כולם נתחדשו רק פעם אחד לבד, וא"כ כל הבתים והעיירות שבעולם הם מחודשים וכנ"ל, וגם בלשונות לא הוצרכו לומר שלא קדם לשון אל לשון רק כדי שלא תאמר שהיה להם בזה האופן לשון לפני לשון אל לא תכלית, אבל אם היה להם לשון לפני לשון עשרה פעמים או מאה פעמים עד"מ הי' המופת שריר וקיים לומר שכל הלשונות שהיו הם מחודשים ואין שום לשון שיהיה קדמון, כיון שהיה עד"מ מאה לשונות זה אחר זה וכל המאה מחודשים א"כ הכל מחודש, וא"כ כמו"כ במקומות העיירות אף אם היו כן במאה מקומות זה אחר זה, הרי כל אויר ומקום מהמאה מקומות הנ"ל כולו נתחדש ונשתנה פעם אחד מאויר העולם, ואף שנבנה כן במקום זה בתים זה אחר זה כמה פעמים, היינו הכותלים נשתנו כמה פעמים, אבל האויר והמקום פנוי נשתנה רק פעם אחד, רק שהוא כן מאה פעמים מזמן היות בעולם בתים ועיירות, הרי היו רק מאה חידושים זה אחר זה בבתים ועיירות, וא"כ כולם מחודשים כמו אם נתחדשו פעם אחד לבד, וגם באמת אפשר לא נשתנו כלל מקומות העיירות כל כך ריבוי פעמים שיגיע לחשבון מאה.

קיצור ממופת שמיני. הכוזרי ואחריו הרלב"ג הכריחו מהלשונות היינו שבעים לשון שיש בעולם, הכריחו מזה חידוש העולם, והיינו שהכריחו שהלשונות הנ"ל היה להם עת וזמן שנתחדשו בהסכמה מבעלי מחברי הלשון, וגם הכריחו שלא קדמו להן לשונות אחרים, וא"כ בהכרח שכל מין האנושי המדברים שבעים לשון הנ"ל הם מחודשים שהרי ודאי לא קדמו האנשים אל הלשונות רק זמן בעל גבול, עד שהמציאו והסכימו על הלשון, כי אי אפשר שיעבור על האנשים זמן בלתי בע"ג בלי שום לשון מדברת רק זמן מוגבל, וא"כ מי שקדם זמן מוגבל למחודש הוא ג"כ מחודש כמוהו, ונמשיל השבעים לשון לשבעים אנשים זקנים שכולם מחודשים ונולדו מאב ואם והם קיימים מעת לידתם עד עתה, ונודע ג"כ שלא קדמו אנשים קכח, באחרים אל שבעים זקנים הנ"ל רק ערך חמש מאות שנה, א"כ כשתוסיף חמש מאות שנה על איש שלפנינו המחודש מאב ואם הרי הכל מחודש.

קיצור ממופת תשיעי. ואותה טענה המכרחת שהלשונות הם מחודשים היא המכרחת ביתר שאת שהבתים והעיירות שבכל העולם הם ג"כ מחודשים, דכמו שהלשונות היה להם עת וזמן שנתחדשו בהסכמה מבעלי מחברי הלשון, כן הבתים והעיירות אינן קדומים ונתחדשו ע"י אנשים אומנים בוני הבתים, וא"כ מוכרח שגם כל מין האנשים הם מחודשים שבודאי לא היו בלי בתים ועיירות רק זמן מוגבל, והבתים אפשר לבנות במהרה יותר מחידוש הלשון, והקודם זמן מוגבל אל המחודש הוא ג"כ מחודש כנ"ל, ואין לחלק ולומר דגבי לשונות שאני שהכריחו שלא היה לשון לפני לשון משא"כ בבתים ועיירות, ודאי נחרבו הבתים וחזרו ונבנו, מ"מ הרי נתחדשו רק הכתלים אבל האויר והמקום שבתוך הכתלים שמשונה מאויר העולם והוא עיקר הבתים והעיירות, זה נתהווה ונתחדש רק פעם אחד כמו הלשונות, וא"כ מובן שכל העיירות מחודשים ואינן קדומים ממש כמו הלשונות וממילא שגם האנשים כמוהם.

מופת עשירי איך מין האנשים מחודשים. הנה לדעת הפלסוף שמחזיק בהבל לומר שאישי האנשים היו למפרע אחורנית כן מעולם, והגיעו כן עד קדמות, כמו השמים והארץ שהם קדומים לשטתם כקדמות הבורא יתברך, ומוסיפים שטות שכמ"כ גם האנשים היו כן מעולם, אף שדומים לעלות ועלולים שנולדים זה מזה כנ"ל, הנה א"כ י"ל שכש"כ אם תאמר שאב ואם זכר ונקבה זוג אחד איש ואשתו היו קדמונים באיש כמו הזוג שמים וארץ המולידים ג"כ פירות וצמחים ע"י מטרא בעלא דארעא, כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה, ישעי' סי' נ"ה, הנה מה שהארץ היא האם מולידה כל שנה ושנה הם מחודשים, והם הזוג שמים וארץ הם קדמונים באיש לשטתם, כמו"כ יכול להיות גם במין האנשים זוג אחד זכר ונקבה היו קדמונים והם הולידו בנים ובנות והבנים מולידים עוד וכולם מחודשים באיש זולת הזוג זכר ונקבה הנ"ל.

קיצור לשטת הפלסוף שמין האנשים הם קדומים יכולים לצייר שזוג אחד זכר ונקבה היו קדומים באיש והם הולידו בנים ובנות והבנים ובנות מולידים עוד, והכל מחודשים באיש, וקדמונים במין זולתי הזוג זכר ונקבה הנ"ל שהיו קדמונים באיש, שהרי כמ"כ השמים והארץ הם כדמות זוג אחד זכר ונקבה המולידים בנים ובנות הם התבואה והפירות והאילנות שהנולדים הם מחודשים באיש וקדומים במין לשטתם והשמים והארץ הם קדומים באיש.

ונאמר ונתבונן מה צד המניעה במשל זה, לכאורה הוא ג' ענינים האחד איך יצוייר זוג אנשים בשר ודם זכר ונקבה יהיו קדמונים באיש, הב' אם היו קדמונים איך יצוייר שיולידו בנים ובנות שזהו על כרחך כשהם קכט, אערך עשרים שנה, ואיך יצוייר זה במי שהוא קדמון באיש לומר פרק שנים, הג' איך יצוייר שיוצאי יריכם המחודשים באיש יגיעו עד הקדמות שזה קשה מאד, וע"ז נשיב כי כל ג' ענינים אלה עם שהם קשים מאד הם מוכרחים ומחוייבים לשטתם, ונאמר על ראשון ראשון. היינו איך יצוייר שזכר ונקבה בשר ודם יהיו קדמונים באיש, אמאי לא שהרי לשטתם הגיעו האנשים ואנשים בשר ודם הנולדים וחיים ומתים, הגיעו עד הקדמות ממש, שכן הי' מעולם מראש מקדמי ארץ, א"כ אם אפילו מחודשים הנולדים מאב ואם הגיעו עד הקדמות, מה שלפ"ז קשה דא"כ הם קודמים לקדמות, כיון האנשים קדומים כקדמות שמים והארץ, ואותן הקדומים לא נתהוו בעצמן מהבורא הקדמון כמו התהוות השמים והארץ כ"א הם נתהוו מאב ואם ע"ד שלשה שותפים באדם, א"כ הם קודמים לקדמות וכו', כאשר נזכר זה לעיל, לכן מכש"כ שיוכל להיות שיצוייר שזוג אחד זכר ונקבה בשר ודם היו קדמונים באיש, ונאצלו מהש"י כמו הזוג שמים וארץ, שע"ז לא יפול עוד הקושי' הנ"ל, וכיון שלשטתם היו מין האנשים בקדמות אף שחלפו ומתו כ"ש שיוכל להיות כהנ"ל, ואם משום שבשר ודם פחות מלקבל הקדמות באיש משא"כ בדורות האנשים אף שלשטתם הגיע לקדמות מ"מ כל א' הי' מחודש, ע"ז נשיב הלא אין לך גשמי יותר מעפר הארץ ורפש וטיט והיא קבלה הקדמות לשטתם, ואם תאמר שא"כ לא יצוייר איך מת, שהקדמון באיש אי אפשר שימות, ע"ז נשיב שהרי לדבריו היו האנשים זאס"ז עד הקדמות ממש וכולם מתו א"כ מה יקשה בעיניך לשטתו אם זוג אחד היו קדמונים ומ"מ אח"כ מתו דהא לשטתו מוכרח כן שהיו אנשים עד הקדמות ועכ"ז שלטה בהן המיתה, ועוד יש להשיב דתצייר שהוא חי והוא לא נודע מקומו דאנו לא איכפת לן גוף הדבר רק הציור שיכול להיות כן לשטתם, ועוד תצייר שמהארץ יצא זוג אחד קדמון זכר ונקבה ממש מעת היותה כמו שיוצא ממנה עכברים כמ"ש בפי' המשניות להרמב"ם בחולין פ' העור והרוטב משנה ד' וזה הזוג הולידו אח"כ בנים ובנות, והקיצור שיהי' זה כמו אדם וחוה, רק שלשטתם יהיה כן מקדם ומקדמות, הוציאה הארץ אדם וחוה עד"מ וזה אפשר שמת.

ובענין ^* השני, איך יצוייר שהקדמון באיש יוליד, נאמר הלא כן שמים וארץ, שהם קדמונים לשטתם ולא פסקו מעולם מלהוליד שנה ושנה צמחים ואילנות, ועוד דהא מין האנשים עצמם הם קדמונים ומולידים מעת הקדמות עד עתה לא פסקו מלהוליד כמו כן תוכל לצייר זכר ונקבה קדמונים באיש שהולידו, ואם אמנם רז"ל אמרו במד"ר פ' בראשית פי"ב כל מי שיש לו תולדות מת ובלה ונברא ואיננו בורא כו', וא"כ מי שיש לו תולדות א"א שיהיה קדמון הרי הם לא ס"ל כן דהא השמים והארץ יש להן תולדות כמ"ש והולידה והצמיחה, והיא קדמונית לשטתם. ועוד דהא הוא נברא גם לשטתם רק שנברא כן בקדמות כצל מהשמש. עכ"פ זה הענין השני מחוייב ג"כ לשטתם כמו הארץ שמולידה כן מעולם בכל שנה וכמו מין האנשים בעצמם.

והענין השלישי איך שייך שהמחודשים באיש יוצאי יריכו של הזוג הנ"ל יגיע עד הקדמות זה ודאי מוכרח לשטתם שזהו כל דבריהם שמין האנשים היו אחורנית זה לפני זה עד הקדמות, א"כ מה לי שהגיעו עד הקדמות זא"ז או שהגיעו עד זוג הקדמון באיש, דהא היינו הך שהגיעו עד הקדמות כיון שאפשר שיהיו זוג קדמון וגם ע"כ אפשר שהנולדים יגיעו עד קדמות, ואדרבה זה מתקבל יותר, דאז יש יתד מוסד על מה לתלות כולם, קכט, במשא"כ כשנמשכים רק זה מזה אחורנית אין יסוד מוסד, וכמו שאי אפשר שיהיו עלות ועלולים לאין תכלית אף בבא זה אחר סור זה.

קיצור. מה שבציור זה יש ג' ענינים קשים לשמוע כולם מחוייבים לשטתם. הא' איך זוג אנשים יהיו קדמונים והם בשר ודם הלא לא גריעי מעפר הארץ ורפש וטיט, ועוד אפשר לצייר שיצאו מהארץ בקדמות דכמו שהוציאה צמחים כן הוציאה זוג עד"מ אדם וחוה. ב' משום איך הקדמון יוליד אחר זמן מוגבל, הלא לשטתם הארץ היא קדמוניות ומוציאה פירות כל שנה, שזהו ג"כ ענין הולדה כמ"ש והולידה והצמיחה. הג' איך אפשר שמהשתל' דורות מחודשים ונולדים זה מזה יגיעו לקדמות, א"כ איך כשלא היו זוג קדמונים מגיעים הנולדים זמ"ז לקדמות לשטתם אע"פ שבעל כרחך יש בהם קדימה ואיחור וכל אחד הוא הוה ונפסד, א"כ גם כשיש זוג קדמון באיש יש לומר כן, דזה לא גורע לך מאומה, דמאי נפ"מ אם הדורות השתלשלות כן בעצמם מבחי' הקדמות או שיש זוג אחד קדמונים כמו שמים וארץ וממנו השתלשלו מבחי' הקדמות ועד עתה, כמו שהשתלשלו פירות הארץ מהשמים והארץ מהקדמות ועד עתה, ואדרבה י"ל דזה עדיף שיש יתד קיים על מה לתלות.

הנה נתברר שלשטת הפלסוף שאישי האנשים היו כן מעולם נולדים זה מזה, כמ"כ מחוייב ג"כ אם זוג אחד זכר ונקבה היו קדמונים באיש כמו שמים וארץ והם הולידו הבנים והבנים הולידו עוד, מחוייב ג"כ שיגיעו כן מעולם כיון הזוג הראשון היו קדמונים כשמים וארץ, ה"ז כתולדות השמים והארץ שהם קדומים לשטתם.

והנה זה מובן לכל איך בכה"ג שקר גמור ומזוייף הוא טענת הקדמות הלז.

אף אם יצוייר בקריאת שם שהזוג היו קדמונים, כאשר נבאר, דכיון שרק זוג אחד היה קדמון וכל יוצאי יריכם אינם קדמונים כמותם כ"א נולדו מהם, והרי א"כ הם מחודשים והיו זמן שלא היו, שהרי ע"כ אביו ואמו הזוג הקדמון קדמו להם כיון מהם נולדו, א"כ נתברר שהם מחודשים והמחודש אינו קדמון, והרי הזוג הקדמון לא קדמו להמחודשים רק זמן מוגבל, שהרי המולידים אינן בטלים זמן בלתי מוגבל שלא יולידו, א"כ ודאי נשתהה רק זמן מוגבל עד שהולידו, והנוסף זמן מוגבל על המחודש הרי הוא ג"כ מחודש, כמו שנתבאר לעיל גבי חדוש הלשונות וחדוש הבתים, א"כ מוכרח אם בכה"ג היו ענין קדמות האנשים מוכרח שהכל מחודש, ושקר ומזוייף הוא קדמות הלז, וגלוי השקר בזה מאחר שכל האנשים שהיו היו מחודשים, אף שי"ל שהי' זוג אחד קדמון כיון שע"כ לא קדם להמחודשים רק זמן מוגבל, א"כ אינו קדמון כ"א ג"כ מחודש כמותם.

בעמוד ואיך^*, שטה א"כ, כש"כ.

והנה הפלסוף דימה השתלשלות דורות האנשים להמשך ימי הזמן, ולשיטתו שהזמן קדום, וכאן נתברר שאף לשטתו בהזמן אין דורות האנשים דומה להזמן כלל, שהרי נתברר שאעפ"י שנאמר שהיה זוג אנשים זכר ונקבה כאדם וחוה קדמונים כקדמות הזמן, מה שזה אפשר ומחוייב לשטתו, עכ"ז קל, איהי' מוכרח שהבנים הנולדים מהם כולם אינן קדומים כ"א מחודשים, עד שמזה מוכרח שגם הזוג אינו קדמון כנ"ל, וא"כ יקשה הוא לנפשו מאי שנא מימי הזמן שלשטתו הי' זאס"ז בלי גבול, ומ"ש בדורות אנשים א"א שיהי' כן אף שהיינו אומרים שהזוג הם קדמונים, שזה היה אפשר ציורו לשטתו רק מצד הבנים מוכחש זה, שהבנים מוכרח שיהיו מחודשים וממילא גם הזוג שקדם להם זמן מוגבל הוא ג"כ מחודש (הג"ה. הן אמת החילוק פשוט שהזמן לשטתם שאומרים שהוא קדמון לפי שאין מוכרח שהיה דבר קודם להזמן, משא"כ בדורות האנשים אף שלשטתם דומים לימי הזמן כיון שמוכרח שיש דבר שקודם להם דהיינו אב ואם הקודמים שלא נתחדשו, א"כ המחודשים והנולדים כיון שיש דבר שקודם להם אינן דומים לימי הזמן ולכן מוכרח שהנולדים עכ"פ הם מחודשים, מה שאין הכרח זה בימי הזמן, שאין מוכרח שהיה דבר קודם לימי הזמן, ועכ"ז אף שהאמת שכן צריך הבנה לשטתם מאי שנא זה מהזמן שהזמן אינו מחודש לשטתם ובאנשים אם זוג אחד היו נאצלים מהבורא כהשמים והארץ ומהם באו התולדות מוכרח ונראה שהכל מחודש, ואי אפשר שיהיו הזוג קדמונים כשמים וארץ וכהזמן לשטתם, עכ"ה), וא"כ מהו ההפרש בין זה ובין הזמן מאחר שפסק שבבוא זאס"ז יוכל להיות בלי גבול, וזהו טעם הזמן לשטתו, וגם בדורות האנשים כן הוא לשטתו שלפי שהיו זאס"ז היו בלי גבול, א"כ מדוע באופן כהנ"ל נתברר שא"א שיהיו בלי גבול, והרי היו זה אחר סור זה כמו הזמן, והזוג הקדמון אינו מקלקל לך קל, במאומה, דכיון שהי' קדמון ממש כקדמות הזמן שזה אפשר לשטתו, א"כ ממנו זאס"ז היו בל"ג כימי הזמן, ואע"פ שבהנולדים הי' קדימה ואיחור זה על זה הלא כן הוא בימי הזמן.

אע"כ יחלק לשיטתו ג"כ שלא בטובתו בין ימי הזמן שאין יום אחד סיבה ואב ליום מחר אע"פ שיש בו מוקדם ומאוחר, בכה"ג י"ל לשטתו שהיו הימים זאס"ז בלי גבול, אבל הבנים הנולדים מאביהם ואמם שע"כ הם מקור להם וסיבה להם כמו העילה לגבי העלול, לכן אף אם מצד אביהם ואמם עצמם היית יכול לצייר שהיו קדומים כמו שמים וארץ אכן כל הבנים הנולדים מהזוג הנ"ל מוכרח שיהיו מחודשים, כיון שהם נתהוו מאביהם ואמם באיחור זמן, וממילא מהם ולהלן אי אפשר שיעברו דורות זאס"ז בלי גבול כ"א בגבול עד שיוכרח שגם הזוג הנאצלים היו מחודשים, וא"כ מאחר שיצא לנו שדורות האנשים משונים הם אף לשיטתו, ובהזמן לשטתו יכול להיות שיהי' קדום, ובדורות האנשים א"א שיהיה כן, אף אם יצוייר שמקודם היו קדומים, שמצד הזוג עצמם הי' אפשר ציור שיהיו קדומים לשטתו, עכ"ז נתברר שא"א שיהי' כן מצד הדורות, שכיון הם נולדו זמ"ז אף אם מקורם הי' קדמון מצד עצמו מוכרח שהם מחודשים ושלא עברו זאס"ז בלי גבול, וממילא שהכל מחודש, א"כ הוא הדין גם כשלא הי' זוג אחד קדמון באיש ג"כ א"א לומר הקדמות במין, כיון שהם נולדים זמ"ז והאחד סיבה ואב להבא אחריו, שדבר זה הוא מוכרח שא"א שילך אל קדמות, דאם אפשר שיגיע זה אל קדמות היה אפשר ג"כ שיגיעו אל קדמות כשיש זוג קדמון באיש דמאי שנא, הא הוא אינו מקלקל לך מאומה, דכמו שהפלסוף אומר שדורות האנשים הגיעו לקדמות השמים והארץ אע"פ שהיה בהם מוקדם ומאוחר, זה אחר זה, אעפי"כ הגיעו לקדמות שמים וארץ, כן היו יכולים להגיע עד קדמות הזוג הנ"ל זכר ונקבה אנשים הקדומים כמו קדמות שמים וארץ, אלא מה שאי אפשר שיגיעו לזוג קדמון זהו רק מצד עצמם לבד כיון שנולדו זמ"ז, המה כולם מחודשים ולא קדומים גם במין, א"כ גם כשלא הי' זוג קדום אי אפשר שיגיעו לקדמות שמים וארץ, ואדרבה כש"כ הוא כי הקדמות באיש דבר אפשרי הוא לשטתם כמו השמים והארץ וא"כ הבנים שיומשכו מהם יש להם יתד קדמון על מי לתלות, ונאמר שעברו זאס"ז בלי גבול כימי הזמן, ואעפי"כ נתברר שזה מזוייף ושקר מעיקרו מחמת שהבנים מחודשים ונולדו זה מזה א"א שהגיעו לקדמות, והקדמות רחוק מהם כמו ריחוק הבלתי בע"ג מהבע"ג, א"כ כש"כ כשלא היו זוג קדמון באיש והבנים מחודשים ממחודשים ממקורם ושורשם, איש מאיש הנולד, לא גרע מהנ"ל דמוכרח שאי אפשר שהגיעו אל קדמות, וגם אין להם שום יתד על מי לתלות.

קיצור. והרי מובן איך בכה"ג שקר ומזוייף הוא ענין קדמות האנשים, כי מציור זה מובן שכל האנשים שהיו בנים זולת הזוג הקדמון הם מחודשים, והרי הזוג הקדמון לא קדמו להן רק זמן מוגבל לבד, וא"כ הכל מחודש, ומזה נתברר שהדמיון שדימה הפלסוף השתלשלות דורות האנשים לימי הזמן הוא שקר אף לשטתו, שבימי הזמן א"א להראות כ"כ שאין הזמן קדום, ובדורות נראה זה בחוש שהוא שקר, והזוג הקדמון אין מקלקל לך שמחמתו יהיה בלתי אפשר, אלא רק מצד הבנים הוכחש זה והיינו מפני שהם נולדים ומתהווים זמ"ז, והם כולם מחודשים, וזה שייך ג"כ אף אם לא היה זוג אחד קדמון, דאם היה אפשר כן, היה מוכרח להיות אפשר ג"כ כשזוג אחד היה קדמון באיש, כקדימת שמים וארץ, שיגיעו אליו הבנים כמו שהגיעו אל הקדמות בלי זוג אחד קדמון, כך יגיעו אל הקדמות כשזוג אחד ג"כ קדמון דהא היינו הגעתם אל הקדמות, ומדהא ליתא הא נמי ליתא.

תוכן הענין, כשתצייר שזוג אחד הי' קדמון ניכר שכל יוצאי יריכו הם מחודשים שהרי קדם להם הזוג הקדמון, וכיון שהם כולם מחודשים, והזוג הקדמון לא קדם עליהם כ"א זמן מוגבל א"כ גם הוא מחודש, וניכר זה בחוש, א"כ ה"ה וכ"ש כשכל האנשים היו מחודשים לא נוסף עי"ז שום כח לספק בקדמות ח"ו, דהא אין שום טענה לחלק ביניהם דאם הי' זה האופן אפשר, כש"כ שהי' אפשר גם כשזוג אחד קדמון, והואיל וע"י ציור הנ"ל מהזוג הקדמון נתברר לנו שזו ההטעאה שקר, שאי אפשר שמקיבוץ מחודשים רבים הנולדים זה מזה יגיעו עד הקדמות, אף אם לא הי' זוג אחד קדמון, משום דאם זה הי' אפשר א"כ כשגם זוג אחד הי' קדמון כקדמות שמים וארץ הי' אפשר שיוצאי חלציו הנולדים ממנו יגיעו עדיו דהיינו עד הקדמות, כמו שהגיעו בלעדו עד הקדמות אף שנולדים זמ"ז, דהוא אינו מקלקל כלל שהרי הוא קדמון ואדרבה הוא יתד כשמים וארץ, וא"כ מה שנתגלה שהוא שקר ומזוייף אינו רק מפני שמקיבוץ אנשים קלא, אמחודשים הנולדים זמ"ז א"א שיהי' קדמות, א"כ ממילא חזר הדין שגם כשלא הי' זוג קדמון כ"א נולדים זמ"ז מחודשים הענין הוא כן שאי אפשר בשום אופן שאופן וסדר זה הגיע עד קדמות, כמו שלא הגיעו בשום אופן לזוג אחד הקדמון.

ועד"ז ^* יתבאר בטוב דברי המד"ר הנ"ל באומרו תני כל מי שיש לו תולדות מת ובלה ונברא ואינו בורא, דהיינו כמש"ל שאי אפשר שיהי' זוג קדמון ושמהם יהי' התולדות, דא"כ גם הזוג אינו קדמון, ועד"ז אמרו הם שמי שיש לו תולדות הוא נברא ואינו בורא, כי הבורא הוא קדמון, והתולדות ע"כ הם מחודשים ואינן קדמונים מאחר שקדמו ההעדר, וא"כ הריחוק בין התולדות להמוליד אם הוא קדמון הוא כמו הריחוק שבין הקדמון להמחודש שהוא המשך בלי גבול, והרי סתם תולדות אין ריחוק בינו להמוליד המשך זמן כ"כ, ולכן א"א שיהי' להקדמון תולדות, דא"כ גם הוא אינו קדמון, כיון שהוליד מחודש, ואין ריחוק כל כך בינו להמולידו כי אם זמן מוגבל, ועוד דאת"ל שזמן בלתי מוגבל לא הוליד ואח"כ הוליד, א"כ הרי מהזמן שהוליד אי אפשר שיעבור זמן בבע"ג כ"א בע"ג ואיך אפשר שבזמן בבע"ג לא יוליד, ואח"כ בזמן שנשאר מוגבל הוליד, לכן פסיק ואמר כל מי שיש לו תולדות הוא נברא ואינו בורא, דהתולדות מהקדמון הם שני הפכים בנושא אחד, ולכן ג"כ עד"מ א"א שזוג אנשים היו קדמונים והם הולידו האנשים, דהנולדים הם מחודשים, וא"א שקדמון יוליד מחודש דא"כ הוא אינו קדמון, וא"כ מהאי טעמא גופא אי אפשר עוד שיהי' השתלשלות האנשים זה נולד מזה עד הקדמות, דהא ע"כ הם אבות ובנים והי' בהם קדמות ומחודשים, וכמו שמאב ואם אחד קדמונים אי אפשר שיולד מחודש, כמו"כ בריבוי האבות מ"מ אתה אומר שמהקדמות נולד מחודשים, וזה שקר, ונאמר טול למפרע חלק מכל הדורות שהגיעו עד קדמות שיהיו במקום אבות, והשאר יהיו נולדים ומחודשים שלא הגיעו עד הקדמות, א"כ ע"כ הקדמון הוליד מחודש, וזה שקר, כמו ששקר שזוג אחד קדמונים הולידו הנולדים מחודשים, ואם תחלק שהאבות קדמו להמחודשים זמן בלי גבול, משא"כ בזוג הקדמון שלא קדם להנולדים רק זמן מוגבל, ע"ז נשיב שלא שייך כלל לומר שהאבות קדמו להמחודשים זמן בלי גבול, דהא הולידו זה אחר זה בזמן מוגבל בערך שלשים שנים, וכל האבות היו נולדים ומחודשים, א"כ אין בין הנולדים לגבי האבות הקדמונים, רק כמו בין המחודשים לבין זוג אחד הקדמונים ומיד להקדמות נולד החדוש לפי דבריך, לכן הלכה פסוקה היא שמהקדמון אי אפשר שיהי' תולדות שהם מחודשים, בין אם תצייר זוג אחד קדמונים, בין כפי הציור של הפלסוף כו', והיינו מאמר המד"ר כל מי שיש לו תולדות הוא נברא ואינו בורא, ונברא היינו מחודש ולא שהי' כן מעולם.

מד"ר פ' בראשית פ' י"ב ע"פ אלה תולדות השמים והארץ תני כל מי שיש לו תולדות מת ובלה ונברא ואינו בורא, וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בלה, ובורא ואינו נברא, ר' עזרי' בשם רבי קלא, באמר כלפי מעלה הדבר אמור. כתב המ"כ זה שאמר מי שאין לו תולדות כו' ר"ל הקב"ה וכן פירש"י עכ"ל. ואפ"ל שזהו מסכים למאמר ר' סעדי' גאון בספר האמונות והדיעות מאמר ראשון פ"א גבי והראי' השלישית, שם ביאר כי מה שאיננו נמלט מן החידוש הרי הוא כמוהו, והיינו מאמר כל מי שיש לו תולדות הרי הוא דבוק למחודש שהרי התולדה מחודש, וכיוון שהוא המולידו א"כ דבוק למחודש כדביקות האב להבן עד"מ, לכן הרי הוא ג"כ מחודש כמו התולדה, רק שקדם לו איזה זמן מוגבל, דאם הי' קדמון לא שייך שיהי' לו דביקות גמור למחודש שהיא התולדה שלו אלא כמו הבורא לנברא, שאין הנברא דבק בו כי אין ערוך אלא רק על דרך כי הוא צוה ונבראו, אבל התולדה להמוליד זהו דביקות גמור כמו עובר ירך אמו הוא, ואי אפשר שהמחודש יהי' לו חיבור כזה להקדמון. לכן כל מחודש שיש לו חיבור כזה לאיזו דבר ע"כ שגם הדבר ההוא מחדש כמוהו. והיינו מש"ש במד"ר פרשה הנ"ל לעיל מיני' ע"פ כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ את הים וגו', ג' דברים הללו הן הן עיקר ברייתו של עולם ושהו ג' ימים והוציאו ג' תולדות, הארץ בראשון כבית הלל (ר"ל שנבראת ביום הראשון) ושהתה ג' ימים ראשון ושני ושלישי והוציאה ג' תולדות אילנות ודשאים וג"ע, רקיע בשני ושהא ג' ימים שני שלישי ורביעי, והוציאה ג' תולדות חמה ולבנה ומזלות, ומים בשלישי ושהו ג' ימים שלישי רביעי וחמישי והוציא ג' תולדות עופות ודגים ולויתן עכ"ל.

וע' בזח"ג פ' פנחס דר"ך ע"ב שם פירש ג"כ ששמים וארץ והמים הן הן עיקר ברייתו של עולם ונקראו אומנין. והרמ"ז שם פי' שמים חסד מים גבורה ארץ תפארת לכן הם ג' אומנין, וע' ביומא פ' הוציאו לו דנ"ד ע"ב פירש"י תולדות השמים מאורות וכוכבים, וע"ז אומר עוד המד"ר שם, לכל יש תולדות השמים והארץ יש להם תולדות שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הרים יש להם תולדות שנאמר בטרם הרים יולדו וגו' תני כל מי שיש לו תולדות כו', והרי תולדות אלו יש להם דיבוק גמור להמוליד, כמו האילנות והדשאים אל הארץ המולידם כדביקות האם אל הבן, לכן ע"ז אמר כל מי שיש לו תולדות, הרי הוא דבוק להמחודש, לכן ע"כ הוא מחודש כמוהו, וא"כ הוא נברא ואינו בורא, והוא ג"כ מת ובלה כמ"ש כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה בישעי' סי' נ"א ו'. וכמ"ש מזה ג"כ במד"ר בקהלת ע"פ הבל הבלים.

קיצור. מאמר המד"ר ע"פ אלה תולדות השמים והארץ כל מי שיש לו תולדות הוא נברא ומת ובלה, היינו משום דכיוון שהוא דבוק ומתאחד עם המחודש, כמו הבן לאביו ואמו, ע"כ שגם הוא אינו קדמון כ"א מחודש, דאי אפשר שהקדמון שהוא רחוק מן המחודש ריחוק בלתי בעל גבול יהי' להם חיבור ודיבוק כזה עם המחודש. וזה מסכים למאמר הרס"ג מ"א פ"א ראייה הג'.

וזה ע"ד מ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ג פט"ו לנמנע טבע קיים כו' כמו היות השם ממציא כמותו כו' או שישתנה כ"ז מכת הנמנע ולא יתואר השם ביכולת ע"ז עכ"ל. וז"ש יש אחד ואין שני לו גם בן ואח אין לו, דקאי על הקב"ה שא"א שיהי' לו תולדות שהתולדה קלב, אהוא ערך ממש להמוליד, וכמו נתח ממנו, והרי נמנע היות השם ממציא כמותו, כי מי בשחק יערוך להשם. ומזה יובן שהשמים והארץ והים שיש להם תולדות ממש כערכן, א"כ מוכרח שאינן קדומים, והם נבראים ומת ובלה. ועוד מטעם אחר פשוט, דכל דבר שיש לו תולדות כמו תולדות הארץ הם אילנות ודשאים על כרחך הארץ קדמה זמן לכל התולדות שלה, והיה איזה זמן שהארץ היתה ולא הולידה עדיין, כיון שהם תולדות שלה ע"כ המוליד קדם זמן להנולד, מה גם באותן נטיעות שאין צומחין אלא ע"י זריעה ונטיעה כמו כל פרי העץ התפוחים והאתרוגים וכן תבואה ובלי זריעה ונטיעה לא תוציא ולא תוליד אותן הארץ, א"כ קדמה הזריעה והנטיעה ואח"כ הולידה, וא"כ התולדות הם ודאי מחודשים ולא קדמונים, אף לשטת הפלסוף שהשמים והארץ הם קדמונים, מ"מ כיון בלא"ה קשה קבול זה בשכל איך דבר שתחת גדר זמן ובע"ג יהי' קדמון, אף שיאמר שזהו ע"י כח הבבע"ג, כבר כתב הכוזרי שהקדמות קשה קבולו בשכל יותר מהחדוש, ור"ל כי הקדמות אין שייך כי אם על הבלתי בעל גבול שהוא א-ל עולם והחקר אלו-ה תמצא, ולא על בעלי גבול, אף שיאמר שהי' קדמון ע"י שפע וכח הבבע"ג, כצל מן המיצל, כ"ז קשה קבולו יותר מן החדוש מלבד המופתים שנתבאר לסתור זה, אבל עכ"פ על דבר שלא אפשר לומר שהוא קדום היינו תולדות הארץ, שבהכרח המולידו קדם לו, א"כ ע"ז א"א להסתפק כלל ענין הקדמות חלילה, והם ודאי מחודשים, וכיון שכן והרי המולידו ג"כ לא קדם לתולדותיו רק זמן מוגבל לבד, ולא זמן בלתי בעל גבול, שהרי תולדות הארץ האילנות והדשאים מהיכא תיתי נאמר שישתהה זמן בלי גבול עד שתוליד אותן, וכיון שהארץ לא קדמה לתולדות שלה רק זמן מוגבל, והתולדות ע"כ הם מחודשים ורחוקים מענין הקדמות כריחוק המחודש מהקדמון, א"כ גם הארץ המולידה תולדות אלו היא ג"כ מחודשת כמותן, דע"כ המוליד אינו רחוק מהתולדות רק זמן מוגבל, וכשתוסיף זמן מוגבל על המחודש, הרי הוא ג"כ מחודש. וזהו שאמרו שכל מי שיש לו תולדות הוא מת ובלה ונברא ואינו בורא.

קיצור. ועוד טעם דכיון שיש לו דיבוק כזה להמחודש, כמו המוליד להנולד, והנולד אין להסתפק בו בקדמות כלל כיון שקדם לו העדר, וקדם לו מולידו, ועוד סבות שבהכרח קדמו לו, וא"כ המוליד שקדם ג"כ רק זמן מוגבל להמחודש, הוא ג"כ מחודש כמוהו.

והנה זה לשון הר"ס גאון מ"א פ"א והראי' השלישית מן הראיות והוא שמצאתי כל הגשמיים לא ימלטו ממקרים (וכ' המפרש וכל מקרה מחודש, א"כ גם העצם מחודש כמו שיבא בסמוך אחר זה) שיקרו בכל אחד מהם אם מעצמו או מזולת עצמו כמו שיולד החי והצמח ויגדל עד אשר ישלם ואח"כ יחסר ויתפרד חלקיו, ואח"כ אמרתי שמא הארץ נמלטה מאלה המקרים והשתדלתי בה ומצאתיה שאינה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים (ור"ל כמש"ל שהצמח זהו מה שהארץ מולידה א"כ הוא מקרה שקרה להארץ וכן בעלי חיים רבים מהארץ ויונקים ממנה ויש בעלי חיים הגדילים מן הארץ) וידוע כי מה שאינו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו, קלב, ב(ר"ל ע"ד מאמר המד"ר הנ"ל כל מי שיש לו תולדות דהיינו שדבק להמחודש, מה שהרס"ג קורא לו מקרה שהארץ אינה נמלטת מן הצמח כו', הוא נברא ומחודש. ועוד משום כיון שהארץ לא קדמה כ"כ להמקרים המתחדשים עלי' היינו הצמחים רק זמן מועט, כמו קדימת שנה אחת, וכיון שהצמח ודאי מחודש שהרי הארץ קדמה לו, והארץ לא קדמה להם רק שנה אחת עד"מ, א"כ היא ג"כ מחודש). והנה הרמב"ם במ"נ ח"א פע"ד הביא המופת הזה, ופקפק בו וזה לשונו הדרך הרביעי אמרו שהעולם כולו מורכב מעצם ומקרה ולא ימלט עצם מן העצמים ממקרה או ממקרים והמקרה כולם מחודשים יתחייב שיהי' העצם הנושא להם מחודש כי כל מחובר למחודשים ולא ימלט מהם הוא מחודש (והש"ט פי' אחר כי המחודש והנצחי הם ב' הפכיים וההפכיים לא יתחברו יחד) א"כ העולם כולו מחודש, ואם יאמר אומר אולי העצם בלתי מחודש והמקרים הם המתחדשים הבאים עליו זה אחר סור זה אל לא תכלית אמרו א"כ יתחייב שיהיו מחודשים אין תכלית להם וזה כבר שמוהו שקר עכ"ל. והנה המפרש לספר ר' סעדי' גאון הבין שיש לפקפק על טענה זו מפני שהפלסוף לא ירחיק מציאות מחודשים אין תכלית להם בבוא זה אחר סור זה במקרה, וכמו הזמן, כמ"ש במ"נ שם פע"ג גבי וההקדמה האחת עשרה, וז"ל וממנו מה שיש בו מקום עיון והוא מציאות מה שאין תכלית לו אלא במקרה בבא זה אחר סור זה והוא אשר יקרה מה שאין תכלית לו במקרה והוא שיהי' דבר אחר אחר העדר דבר אחר, והאחר ההוא אחר העדר דבר שלישי, וכן אל לא תכלית, ובזה הוא העיון עמוק מאד כו' כי הזמן כו' עכ"ל. והביא דבריו המפרש בספר ח"ה שער הראשון, שם במרפא לנפש, גבי עוד כתב הרב המורה שם בפרק ע"ג. וא"כ י"ל שמהאי טעמא פקפק המ"נ על מופת זה, היינו שיסבור כמ"ש ואם יאמר אומר אולי העצם כו' ומה שהשיבו ע"ז א"כ יתחייב כו' וזה שמוהו שקר, הרי לשטתו אין זה שקר, וא"כ יכול להיות העצם בלתי מחודש אעפ"י שמחובר למקרים שהם מחודשים כיון שי"ל שהיו זה אחר סור זה אל לא תכלית, אבל באמת לפע"ד הגאון וגם המדברים לא נשענו במופת זה כלל על טעם זה זה שמחודשים אין תכלית להם בבא זה אחר סור זה שקר, דאם יניחו זה ליסוד א"כ א"צ כלל למופת זה מעצם ומקרה כ"א לפ"ז מוכרח שהזמן כולו נברא ומחודש, וזהו הראי' הרביעית של הגאון ר"ס, לבד שהראי' הרביעית ג"כ כחה גדול יותר, וגם עיין במ"נ ס"פ ע"ד סד"ה הדרך השביעי גבי או ההקדמה האחת עשרה כו' ומשם יובן שאם יחליטו הקדמה זו יש הרבה מופתים על חידוש העולם, ונלע"ד שראיה זו השלישית של הגאון ר"ס אינה בנויה על הקדמה זו כי אם בלעדה, רק תוכן כוונתו כמש"ל דעל כל פנים מוכרח שהמקריים כולם יש דבר שקדם להם עד שלא היו המקריים והוא העצם הנושא להמקריים כמו האילנות והצמחים שהם מקריים הנשואים על הארץ, ודאי על כרחך קדמה להם הארץ שהיתה מקודם שנולדו מקריים אלו, ואם כן הם כולם ע"כ אינם קדמונים כי אם מחודשים כיון שעינינו הרואות שקדם להן דבר, ועדיין הן לא היו והיו נעדרי המציאות, ובודאי מה שקדמו ההעדר אף יום אחד אינו קדמון שהקדמון הוא שלא קדמו קלג, אההעדר, ולא דמי לימי הזמן שהפלסוף לשטתו מביא ממנו ראיה, שאף לשטתו אין ראיה מהזמן, שלשטתו אין דבר שקדם לו עד שלא הי', מה שאין כן בהמקריים היינו תולדות הארץ שע"כ יש להם אב ואם שקדמו להן לכן מוכרח שהם מחודשים ולא קדמונים, לכן אפילו יהיבנא להם שיטתם שיוכל להיות מקריים זאס"ז בלי תכלית וגם יהיבנא להו שהזמן אינו מחודש, עכ"ז לא תוכל להכחיש שהמקריים מחודשים ולא היו קדמונים מטעם הנ"ל שאי אפשר שיהיו בשוה מזמן היות העצם, כי בהכרח שהעצם הנושא אותם היה קודם להן בעוד שהיו הם נעדרי המציאות, כנראה בחוש שהצמיחה של צמחים הוא רק בימי הקיץ ובחורף אין הארץ מוציאה צמח אם כן הארץ ע"כ קדמה להצמח ג' רבעי שנה, ויש פירות שאינן צומחים מהאילן כי אם לשלש שנים במס' שביעית רפ"ה בנות שוח כו', ויש אילן שעד שיהי' עושה פירות משתהה זמן רב ועצום כמו שאמרו בחרובין פ"ג דתענית דכ"ג ע"א, ואם כן התולדות הארץ שהם המקריים הם לגבי הארץ שהיא העצם כמו הבן לגבי אמו שע"כ קדמו ההעדר, לכן אף לשטתם בענין ימי הזמן יוכרחו להודות שהדבר שקדם לו אב ולהאב לא קדם אב אחר ע"כ אין הבן קדמון, ובימי הזמן יתרצו שאין להם אב, וכיון שמוכרח שהמקריים כולם מחודשים ולא הגיעו עד קדמות כלל אם כן ממילא מוכרח שגם הארץ שהוא העצם הנושא את המקריים אלו היא גם כן מחודשת שהרי לא קדמה להמקריים כי אם ערך ג' רבעי שנה וכה"ג ותוסיף ג' רבעי שנה על המחודש הוא גם כן מחודש.

קיצור. רס"ג מ"א פ"א והראיה השלישית הביא כעין ראיה זו, והרמב"ם במ"נ ח"א פע"ד הדרך הרביעי הביא ראיה זו וכתב וזה הדרך הוא החזק שבדרכים והטוב שבהם אצלם ורבים חשבוהו מופת. והוא פקפק ע"ז מצד שנצרכים בזה להקדמה שמחודשים אין תכלית להם בבוא זה אחר סור זה שקר, והפלסוף אינו מודה בזה, ובאמת אין ראיה ומופת זה בנוי על הקדמה זו כי אם גם בלעדה מוכרח כן רק בנויה על זה שעל כל פנים העצם קודם לכל המקרים, כמו הארץ קדמה לכל הצמחים והאילנות והפירות, ואם כן מוכרח שהם הצמחים והאילנות והפירות הם מחודשים מאחר שקדם להן דבר היא הארץ, וכיון שמוכרח שהמקרים הם מחודשים אם כן גם העצם שהוא הארץ גם כן מחודשת שהרי לא קדמה להן רק זמן מוגבל ומה שהוא קודם להמחודש זמן מוגבל הוא גם כן מחודש כמוהו.

והנה מדברי הרמב"ם שם נראה שהוכרח מחמת טענה זו להודות כי הארץ היא מחודשת רק על השמים ס"ל שאין ממופת זה הכרח שהם מחודשים לפ"ד הפלסוף שיחשוב שהתנועה הסבובית בלתי הוה ולא נפסדת, ור"ל לכן לא דמי לארץ שהצמחים והאילנות ההכרח שהארץ קדמה להן וע"ז שייך שפיר מופת הנ"ל, אבל על השמים יחשוב שהתנועה הסבובית היתה כל ימי היות השמים ולא נתחדשה אחר כך כמו אילנות מן הארץ, וישאר רק הקושיא שאי אפשר שיהיו תנועות סבובית זאס"ז לאין תכלית, ועל זה אין הפלסוף מודה כנ"ל וז"ל הרמב"ם שם ואין תועלת לנו בקיום חדוש שארי מקריים אשר בעל דינינו לא ירחיק לנו חידושם קלג, בוכ' האפודי ר"ל שהפלסוף לא ירחיק לנו מהיות המקרים השפלים מחודשים לפי שהם באים בסבוב על תנועת הגלגל שהיא בלתי מחודשת עכ"ל וכן כתב הש"ט שם כי המים ישובו אויר והאויר מים וכן שאר היסודות והמורכבים יתהוו ויפסדו פעמים רבות בסבוב כו' וזה המקרה לבדו והיא התנועה הסבובית ר"ל תנועת הגלגל שהיא מקרה בלתי מחודשת ואינה מקרה מן המקרים המחודשים אם כן ימצאו בכאן ב' מקרים מקרים מחודשים כו' ומקרים בלתי מחודשים והנושא גם כן בלתי מחודש והוא תנועת הגלגל כו' עכ"ל. ואם כן לדבריו מוכרחים אנו לומר שהארץ הזאת היא מחודשת לגמרי, היינו שפעם א' לא היה כאן אדמה וארץ כלל כי אם מים ואחר כך נעשה מהן ארץ וזהו חדוש גמור ולכן אחר שנתחדשה נמשך ממנה המקרים המחודשים כמו אילנות ועשבים, ודברים אלו מבוארים גם כן בקצרה בהרמב"ם ה' יסוה"ת פ"ד הלכה ה' ארבע יסודות האלו משתנים זה לזה כו' ע"ש, ואף על פי שכתב שם ואין כל היסוד משתנה כו' שאי אפשר שיבטל אחד מן היסוד הארבעה אלא מקצת ישתנה עכ"ל, אפשר לומר כוונתו שאינו משתנה בבת אחת אבל בהמשך הזמן יוכל להיות שנשתנה כל היסוד עד שהארץ מחודשת, דאם לא כן אלא שאמצעית הארץ מעולם לא נשתנה אם כן ישאר קושיא הנ"ל שע"כ הכל מחודש, שהרי הפלסוף לא מצא מקום לחלוק לשטתו על מופת זה של רס"ג רק על תנועת הגלגל לבד שע"ז נחלק כנ"ל מפני אומרו שהגלגל לא קדם להתנועה הסבובית אבל בהארץ אשר בהכרח היא קדומה להאילנות והעשבים לא נחלק לומר שהיא קדומה דכיון שהם ע"כ מחודשים אי אפשר שתהיה היא הדבוקה להן קדומה, וגם שלא קדמה להן רק זמן מוגבל, וע"כ כדי להעמיד שיטתו השקרית מוכרח לומר שהארץ גם היא מחודשת לכן דבוקה להמחודשים אילנות ועשבים, ואם כן כל הישר הולך ומודה על האמת יודה שהארץ הזאת המיושבת לא נתחדשה ע"ד שכתב הוא, כ"א נתחדשה בעת הבריאה אבל לא שמהמים נעשה ארץ ומהארץ נעשה מים, כי אמצעית הארץ רחוקה מאד מהימים עד שיאמר שהארץ נעשה ונהפכה למים, והמים נעשו ארץ, כל זה שקר וסברא בדויה נגד החוש, כמו הסברא שהארץ מתגלגלת והשמים עומדים, כי עינינו רואים שהכרכים והמדינות מזמן ג' אלפים שנה ויותר לא זזו ממקומן וכמו אלכסנדריא של מצרים ושאר מדינות הישינות, ועוד כי גם בהשמים יש מקריים שהם מחודשים אף לשטת הפלסוף, ולא כמו התנועה הסבובית לשטתו, כמ"ש הרס"ג מ"א גבי והראיה השלישית בענין נפילת אור קצתם בקצתם ויתחדש בהן אור כירח ועיין בהרס"ג מ"א פ"ד גבי והדעת העשירי הדעת הידוע בקדמות כו' כי הדברים כולם לא סרו על מה שאנחנו רואים כו', אם כן לשטתם גם כן הארץ לא סרה מכמו שהיא.

קיצור. המ"נ פע"ד גבי והדרך הרביעי משמע גם כן מודה שכל הדבק למחודש הרי הוא כמחודש, ולדבריו צ"ל שהארץ אינה קדמונית כ"א גם כן מחודשת שמשתנית ממים לארץ, וכיון שכן אין קשיא מה שדביקה למחודשים, רק על השמים יאמר שאין מחודשים לשטת ארסטו, ובאמת בענין מ"ש מהשתנות הארץ ממים לעפר זהו סברא כוזבת כי רק קלד, אמקצת מהארץ הסמוכה לימים שייך לומר כן ולא בשטח הארץ הרחוק ממים, ואם כן לדברי מאמיני הקדמות עכצ"ל שגם הארץ מעולם עומדת ואעפי"כ דבקה למחודשים וזה שקר גם לשטת הרמב"ם, ועוד כי גם השמים דבקים למקרים מחודשים כמו חידוש אור הירח מאור השמש, וכוכבא דשביט וכה"ג שהם ודאי מקרים מחודשים, והשמים לא קדמו למקרים אלו רק זמן מוגבל בהכרח אם כן גם השמים מחודשים, עמ"ש^* בישעי' סי' מם ע"פ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וע' באלשיך בתלים סי' כ"ד ע"פ כי הוא על ימים יסדה.