ארדה נא

קלד, אארדה ^* נא וכו'. רבות כי תשא פמ"ב ע"פ לך רד כו' אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד שהרי ב' פעמים כביכול ירדתי מן השמים לארץ בשביל לראות בקלקלת הבריות שנאמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו' ארדה נא ואראה אף אתה לך רד דיו לעבד להיות שוה לקונו. א"כ כמו במשה זהו ירידה ממש שנטלו ממנו אלף אורות כמ"ש בד"ה השמים כסאי בת"א ר"פ בראשית. וכמארז"ל פ"ה דברכות ל"ב א' כלום נתתי לך גדולה כו' וזהו כמו שהראש מקבל מהרגל כי נעוץ סופן. כמ"כ בשם הוי' דז"א נמשך תוספת אור ע"י אתעדל"ת כשאכשור דרי כמ"ש ע"פ שאו ידיכם קדש וברכו את הוי'. ועמש"ל בד"ה כי ידעתיו סעיף א' בענין כי קרובה ישועתי, ולכן במעשה סדום נאמר ארדה נא, והירידה היא מה שנתלבש במדה"ד שהרי במוחין דגדלות כתיב ועתה יגדל נא כו' נושא עון כו'. ועמ"ש מזה ע"פ לך רד בפ' כי תשא. עוי"ל פי' ארדה ע"ד המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' והיינו לראות ע"י שמים וארץ זו"נ וזהו השפלה לגבי ידיעתו בעצמו מה שגלוי וידוע לפניו שלא ע"י ע"ס ונק' ראיה כי ראיה מקרוב והבטה מרחוק, באיכה ס"פ זכור ה' מה הי' לנו ד"פ ע"ד, והיינו כי בעצמות אור א"ס כחשיכה כאורה, וזהו היוצר עין הלא יביט ר"ל שלא ע"י עין שהוא חכמה כו'.

ב רבות במקומו וירא פמ"ט זו אחת מעשר ירידות כו' צ"ל כנגד ע"ס. במ"נ ח"א פ"י הירידה והעלי' שני שמות כו' כי כשיעתיק הגוף ממקום אל מקום שפל ממנו יאמר ירד כו' (הג"ה א"כ עד"מ למעלה י"ל מה שמל' דאצילות נעשית עתיק לבריאה שנעתק מאצילות לבריאה נק' ירידה ועמ"ש בלק"ת פ' חוקת ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון עכ"ה) ואח"כ הושאלו כו' לגדולה ולעוצם כו' הגר אשר בקרבך יעלה עליך כו' ואתה תרד כו' (הג"ה עמ"ש מזה בלקו"ת בד"ה אלה החוקים בפ' בחקתי עכ"ה) ועל זה הצד עוד יעשה בירידת העיון והיות האיש פונה במחשבתו אל ענין פחות מאד יאמר שירד וכן כשיפנה במחשבתו אל ענין מעולה ונכבד יאמר עלה (הג"ה עמ"ש קלד, בבלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י בפי' שרפים עומדים ממעל לו ועמ"ש בד"ה את שבתותי מענין פי' עולת שבת ומ"ש בד"ה ושמתי כדכד עכ"ה), וכאשר היינו המון האנשים למטה שבתחתיית במקום ובמעלת המציאה כו' קרא שרות הנבואה על הנביא ירידה כו' (הג"ה, ועד"ז צמצם שכינתו בין שני בדי ארון נק' זה צמצום וכמ"ש במ"א עכ"ה) וכן כשתרד מכה באומה או באקלים כפי רצונו הקדום כו' יכנה הענין הזה ג"כ בירידה להיות האדם שפל ונבזה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם לולי הרצון כו' (הג"ה זהו דוחק דאדרבה זהו גדולה שמשגיח על השפל ונבזה כמו על המלאכים לפי שאצל א"ס שניהם שוים הנמלה עם השמש כמ"ש הכוזרי. אלא צ"ל הירידה כמו בירידת העיון כו' כי יש הפרש בין ידיעה להשגחה כמ"ש הרמב"ם בי"ג עקרים עקר העשירי הידיעה ועקר י"א ההשגחה. וזה שיעיין לדקדק אחריהם ע"פ המדות ואפי' חב"ד זהו ירידה לגבי א"ס דקמי' אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו עמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ לבבתני אחותי עכ"ה) ולזה כנה זה הענין בירידה.

ארדה נא ואראה. וז"ש המדרש אחת מעשר ירידות כי יש ירידה לטוב כענין השפעת הנבואה וכמו וירד ה' על הר סיני להשפיל חכמתו ית' בענינים גשמיים שבתורה. אבל ירידה זו ע"ד מדה"ד כו' והיינו כי במ"ת הירידה ע"י ספירת החכמה משא"כ כאן הירידה ע"י מדה"ד כו'.

ג עו"ש ברכות א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה כו' וע"ש במ"כ דהיינו מדכתיב ואם לא. וכה"ג אמר ר"א ב"כ ג"כ גבי דור הפלגה בפ' נח פל"ח ע"פ ועתה לא יבצר כו' אין ועתה אלא תשובה כו'. וכאן נ' כי הכצעקתה פי' הבחיי צעקת ה' תתאה דשם הוי'. ופתח של תשובה היינו ג"כ תשוב ה"א. וזהו ואם לא ע"ד הוא עשנו ולא אנחנו דפי' ולא באל"ף היינו א"א ושם מגיע התשובה והיינו ג"כ ע"י הכצעקתה צעקת ה' צעק לבם אל אד' כו':

קיצור אות א' ארדה נא ע"ד לך רד והיינו מה שנתלבש במדה"ד ירידה נגד ועתה יגדל נא. ועל"ק ס"ד. או כי ירידה נגד היוצר עין הלא יביט. מרחוק:

ב) ירידה העתקת הגוף ממקום למקום מל' דאצי' נעשית עתיק דבריאה. ירידת העיון. וע"ד ששת ימים עשה וביום השביעי שבת וכן הירידה במדה"ד. עשר ירידות נגד ע"ס:

ג) ואם לא זהו פתח של תשובה תשוב ה' נגד הכצעקתה צעקת ה':

ד י"ל פי' הבטה מרחוק וראי' מקרוב זהו כענין ב' השגחות שנתבארו בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול בענין לעשות הישר בעיני ה'. והבטה מרחוק היינו מלמעלה למטה כמו שלמעלה היש וכולא קמי' כלא חשיב. וזהו משמים הביט ה' וזהו ההבטה משם הוי' בחי' חסד. אכן ראי' היינו כמו שלמטה היש בחי' יחו"ת וזהו גבורה. וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ ר"ל ב' מיני השגחה. ובחי' זו שיתלבש לראות כמו שלמטה היש נק' ירידה וזהו ארדה נא ואראה. ועמ"ש ע"פ כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ עמש"ש סעיף ב' מענין ארדה נא ואראה. וההיפך מזה פקח עיניך וראה שיאיר ויתגלה עינא פקיחא דא"א בז"א עד שגם עיני ז"א יהיו בבחי' ומדרגת טוב עין הוא יבורך כו' ע"ש: ובעה"ק ח"ג פכ"ז הביא בשם ספר הבהיר בענין ריח ניחוח אין ניחוח אלא ירידה דכתי' וירד ותרגומו ונחת כו' שיורד הוי' להוי' כו', ופי' העה"ק שהוא המשכת והבהקת האור והשפע במדות דאצי' מראש ועד סוף והוא אמרם שיורד ה' לה'^*. וכשהיחוד ממטה למעלה יקרא עלי' כו' עכ"ד. וצריך להבין לדבריו א"כ מהו ירידה לביש כמו וירד ה' לראות העיר. ארדה נא. ע"כ אפ"ל עפמ"ש באג"ה בסופו שבענין העלי' יש עלי' לטוב ועלי' להיפך. היינו עליית הכלים שמתעלים להלביש אורות עליונים יותר נעלים זהו מעלת^* קלה, אהשבת ויוהכ"פ וזהו טוב, אבל עליות והסתלקות האורות מהכלים עד^* וכד אנת תסתלק מנייהו כו' זהו לא טוב. וכמו קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא כנזכר בת"א בד"ה וארא אל אברהם. וכמ"כ בירידה הוא כשהאורות עליונים נמשכים להתגלות למטה כפי הכלים שלהם העליונים זהו מעלה גדולה וזהו ענין ניחוח של הקרבן. ולפ"ז ענין ירידה זו היינו שהתחתון בטל לגבי העליון ונעשה כמדת והנהגת העליון. אבל ירידה לביש זהו להפך כשהאורות עליונים יורדים ומתלבשים בכלים דבי"ע ולהיות כמדות התחתונים שמתלבשים בהם היינו כמדות דבי"ע כו'. וביאור הענין הנה ברבות אמור פכ"ט ע"פ עלה אלקים בתרועה הוי' בקול שופר, עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים נק' זה עלה היינו עליות שם אלקים להיות במדת שם הוי' והיינו עליות הכלים להלביש אורות עליונים יותר ממדרגתם. ולפ"ז ירידה היינו להיפך הירידה של האור א"ס שהי' מלובש בכלים דמדה"ר כשיורד ומתלבש בכלים ולבושים שלמטה מהם היינו מדה"ד וכמ"ש ברבות משפטים פ"ל קרוב לס"פ דקמ"ז ע"ב כך אלו הרשעים שנגעו בעתיק יומין כו' הוגעתם ה' בדבריכם א"ל אני מחליפה שנאמר מדוע אדום ללבושיך ישעי' ס"ג ופורע מכם שנאמר ה' כגבור יצא כו' ישעי' מ"ב. היינו כי בע"י כתיב לבושי' כתלג חיור שה"ע רחמים גדולים גוון לבן חסד. ולכן אפי' בנגע כולו הפך לבן טהור הוא. ומחמת גודל חסדו שמאריך אף לרשעים נגעו בכבודו ואמרו שאינו משגיח בארץ לית דין ולית דיין. שהיו רעים בממונם וחטאים בגופם. ובבחיי פ' וירא כ"ט ג' אנשי סדום כפרו בשם המיוחד כאנשי העיר והמגדל ולכך כתיב כאן וירד הוי' וכאן ארדה נא כי הראה להם כחו ויאמר הכתוב ארד ממדה"ר למדה"ד ואראה ברחמים. ונפרע מהם מכ"מ שפשט לבושי' כתלג חיור ונתלבש בלבוש אדום וה"ע הירידה מא"א בז"א, ע"ד כה"ג שמעביר בגדי לבן ולובש בגדי זהב כו'. ולכן נק' זה ירידה שיורד מלבוש הנ"ל ללבוש שלמטה ממנו במדרגה כו'. וזהו היפך מבחי' עלי' שהכלים דז"א מתעלים ומזדככים עד שמלבישים לאור או"א או לאור א"א. ונמצא אז ההנהגה כמדות א"א.

וזה נק' עלי' ע"ד עליית האיש בעיון שפונה לחכמות רמות ומזדכך שכלו. והירידה הוא להיפך שאור העליון משתנה להיות מתנהג כפי כלי התחתון שאור א"א יתנהג כמדות דז"א המלבישים אותו כמו שהם למטה בז"א לא כמו שמזדככים כו'. וירידה לטוב זהו דרך מעביר הכלים דז"א ולא דרך התלבשות, וכנודע שיש הפרש בין מעביר ובין התלבשות. וע"ד שפי' הרמ"ז פ' שלח קנ"ח ב' ע"פ היש בה עץ אם אין אם בא השפע מז"א או מעת"י. שהרי אם בא מז"א שרשו ג"כ מעת"י. אלא ר"ל אם מתעבה השפע מעת"י עד שמתלבש ומסתתר בז"א ונעשה כמדת ז"א או שיורד רק דרך מעביר ז"א כו' ע"ש במ"ש. ועוד נודע שב' מיני שפע הם א' כו' הולך ומתעבה כו' השני הוא העובר דרך מעביר כו' וזהו מאתך הוא מנוחתם כו' ע"ש. ועיין מזה בלק"ת פ' מסעי בד"ה לבאר ענין המסעות ההפרש בין דרך מעביר זהו כמו אור השמש המאיר דרך זכוכית בהירה כו'. וא"כ הירידה לטוב זהו כשנמשך דרך מעביר שאזי ה"ז כדוגמת העלי' של הכלים לגבי האורות רק שההפרש ע"ד שוהם ישפה. בלק"ת בד"ה ושמתי כדכד. אמנם הירידה לביש זהו כשיורד למטה ובדרך התלבשות והסתר שה"ע שההנהגה כמדת הכלי שמתלבש בה כו'. וזהו ענין מי עלה שמים וירד וזהו ירידה לטוב שהירידה כפי העליה. גם אפ"ל^* ענין ירידה זהו שלא כסדר והדרגת ההשתלשלות כמו במ"ת וירד ה' על הר סיני גלוי אצי' בעשי' כמ"ש בלק"ת בד"ה ויקח קרח בן יצהר וז"ש העה"ק מראש ועד סוף. ויש להעיר מענין קרבן עולה ויורד. ועמ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה מחר חדש בפי' ושלשת תרד מאד. פי' ושלשת להיות בבחי' סגול בג' נקודות שהוא ענין התיקון בג' קוין והיינו ע"י תרד מאד והוא כשהמל' יורדת מאד קלה, בלהתלבש במל' דעשי' שהוא סוף כל הבירורים. ואפ"ל ושלשת שעי"ז ביום השלישי יקימנו. ועמ"ש בת"א בד"ה ואלה שמות בנ"י בענין ירד ירדנו כו'. גם יש להעיר מענין ירדן שהוא ק"נ כו'. ובת"א פ' בראשית בד"ה הן האדם הי' כאחד ממנו ענין וירד יהודה ז"ס נפ"א שירד ללקט מק"נ כו'. ועד"ז אפ"ל פי' ארדה נא שירד ונתלבש למטה לראות ע"י עשי' כו'. זח"א^* פ' בא ל"ג ב'. של"ה י"ב רל"א וע' כ"ד א' ל"ה ג'. ס"ח תרנ"ח. בחיי כ"ט ב' ג' ל' ב' ס"ט ד'.

קיצור. ארדה נא בהשגחה דיחו"ת היפך מ"ש פקח עיניך וראה. בספר הבהיר ניחוח ענין ירידה ויש עלי'. וזהו ע"ד שוהם ישפה. עליות הכלים להלביש נשמה ואור עליון יותר. ועד"ז ירידה ניחוח שיורד אור עליון להתגלות למטה ואין הכלי מסתיר עליו כמו אור השמש ע"י זכוכית ונק' דרך מעבר. וזהו וירד ה' על הר סיני. וכן ירידת השכינה בהיכל קדה"ק שבבהמ"ק דרך מעביר יצי' ועשי', משא"כ ירידה דרך התלבשות וכשמתלבש במדרגות תחתונות שהם דינים נק' ירידה לביש. ע"ד מדוע אדום ללבושיך. עוד ענין וירד יהודה, ירדן. ושלשת תרד מאד:

ה והנה ע"פ כי הנה ה' יוצא ממקומו. במיכה רסי' א' ארז"ל בירושלמי פרק שני דתענית סוף הלכה א' יוצא לו ממדה למדה. יוצא לו ממדה"ד למדה"ר על ישראל עכ"ל. ובבחיי פ' בא ע"ט א' ע"פ אני יוצא בתוך מצרים ת"א אנא מתגלי ודרז"ל כי הנה ה' יוצא ממקומו יוצא ובא מדה כנגד מדה תן לבך להבין זה עכ"ל. ובזהר בראשית בז"ג עמוד קנ"ה פי' כי הנה ה' יוצא ממקומו. כד נפק אשתני מדינא לרחמי ומרחמי לדינא כמה דאוקמוהו לא כשאני נכתב אני נקרא כו' ונק' באלף דלת שנוי מקום, וע' מזה ג"כ ברע"מ פ' תצא דרפ"א א'. ועד"ז פי' בעה"ק ח"ג פ' כ"ז ענין ארדה נא ואראה. עוד הביא ענין לזה מ"ש בזח"ב פ' בא דל"ז ע"א ע"פ המשפילי לראות כו'. והטעם שלישראל יוצא ממדה"ד למדה"ר פי' בעה"ק שם משום ששרשן מקו האמצעי תפארת שהוא המבריח מן הקצה אל הקצה ועולה עד הכתר וממשיך משם גלוי אור א"ס ועי"ז יוצא ממדה"ד למדה"ר. וע' מזה באג"ה סי' י"ב ע"פ והי' מעשה הצדקה שזה נמשך ע"י הצדקה וזהו והי' מעשה הצדקה שלום היינו השלום בין שני המדות חו"ג להיות הגבורה מתכללת בחסד כו' ע"י קו האמצעי כו'. ומזה יובן באנשי סדום שהם אבירי לב הרחוקים מצדקה. ע"כ הפי' בהם ארדה נא ממדה"ר למדה"ד מדה כנגד מדה כמו שהם רחוקים מצדקה. וע' מענין שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. ישעי' מ"ו י"ב. ספ"ב דברכות י"ז ב'. ירושלמי מעשר שני פ"ה. פ"ט דסוטה. רבות פ' ויקרא פ"ה דקע"א ב'. זח"א ר"פ לך לך ע"ו ב'. וז"ל כיון דאינון רחוקים מצדקה רחוקים אינון משלום והיינו כנ"ל כי מעשה הצדקה שלום. של"ה ר"ו א'.

מ"ע רל"ז קפ"ו. ועוד כי הנה איתא ברבות אמור פכ"ט דקצ"ט ע"א ע"פ כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה. עכומ"ז שהם מכלים את שדותיהם אעשה כלה.

ואותך לא אעשה כלה. אבל ישראל שאין מכלין שדותיהן כד"א לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה. ויסרתיך למשפט כו' עכ"ל. והיינו מש"כ באנשי סדום הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. ע"ד כי אעשה כלה. והיינו מפני שהם רחוקים מן הצדקה שהם מכלים שדותיהן. ע"כ אין נמשך השתתפות מדה"ר לעצור מדה"ד. ולכן הכצעקתה כו' כלה.

אבל ישראל שאינן מכלין כו' לא תכלה פאת כו' וה"ע מתנות עניים צדקה. שענינה ביטול היש. כמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו. והתעוררות רחמים. ועמש"ל ע"פ כי ידעתיו בענין ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה שהוא ההמשכה מבחי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכן צדקה נק' יחוד שמשא וסיהרא שהוא בחי' עני כו'. ועי"ז ממשיך אור הכתר להיות שלום והתחברות ב' ההשגחות דחו"ג שהן הוי' אלקים יחו"ע ויחו"ת ע"ד לעשות קלו, אהישר בעיני ה'. ועי"ז לא אעשה כלה. וכמו ע"י קרבן ריח הניחוח דנח נתהפך הענין דכי יצר לב האדם רע מחובה לזכות. כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה. ולמטה בגשמיות זהו ענין השוחד יעור עיני חכמים. שאין רואה עליו חוב. אך למעלה אין שייך כן ח"ו אלא הענין שממשיך מבחי' ורב חסד אשר שם נאמר לא הביט און ביעקב כו'. וזהו אני הוי' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם שע"י שממשיכים גלוי אור א"ס הסוכ"ע בחי' אני הוי' לא שניתי ועי"ז לא כליתם כו'. וע' זח"א ר"פ בראשית ד"ג ע"א שלא נברא העולם בכ"ף דהא בך כלייה. כלה ונחרצה.

ופי' בז"ה שזהו ענין ולכל תכלית הוא חוקר. אך מה ששייך זה לכ"ף פי' הרח"ו שם כי כ"ף הוא כתר וידעת מ"ש כבר כד דאין עלת העלות אתמר ואין מידי מציל ולכן כתר אותיות כרת, וצ"ל כשהפגם כ"כ שאפי' ע"פ רח"ר דכתר מתחייב שוב אין מידי מציל כו'.

קיצור. ענין יוצא ממקומו ממדה"ד למדה"ר. ע"י בריח התיכון. והי' מעשה הצדקה שלום. משא"כ אבירי לב הרחוקים מצדקה. וזהו הכצעקתה כו' כלה כו' על שהם מכלין שדותיהם כלה ונחרצה. אבל ע"י לא תכלה פאת. ואותך לא אעשה כלה:

ו והנה באדר"ן פל"ד עשרה ירדות ירדה שכינה כו' ארדה נא ואראה כו' עד והעשירית ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. הנה יש ירידה לטב וירידה לביש כמש"ל אות ד'. ובשמן כתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כו' שיורד ע"פ מדותיו. פי' שמן הוא בחי' ההמשכה שע"י המצות שנק' כשמן הטוב על הראש כמ"ש בלק"ת פ' בהעלותך בד"ה מנורת זהב. והכלי לזה הוא נר ה' נשמת אדם. ושמן זה נמשך על הראש בחי' גלגלתא כו'. והוא יורד ע"פ מדותיו דוקא. ופי' בלק"ת שם בד"ה בהעלותך שהכוונה שיורד ע"פ מדותיו העליונים של הקב"ה ואינו משתנה ומתעבה כו' היינו גם כשיורד ונמשך למטה עכ"ז הוא כמו שהוא למעלה שאין התחתון מסתיר עליו וכו'. ולכן זהו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שמהם נמשך בחי' כשמן כו' שיורד ע"פ מדותיו והיינו נש"י שנק' זית רענן יפה פרי תואר כמ"ש ברבות ר"פ תצוה. וזהו ענין ריח ניחוח להוי' ניחוח לשון ירידה והיינו שיורד ע"פ מדותיו וכמ"ש בפ' תשא גבי י"ג מדה"ר וירד ה' בענן כו' ויקרא הוי' הוי' אל רחום כו' שירידה זו להיות גלוי מדה"ר ממש למטה. וזהו ענין ק"ש הוי' אלקינו הוי' אחד המאריך באחד שממשיך גלוי דא"א ממש בז"א ולכן מאריכין לו ימיו כו' והיינו ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד שאז יהי' גלוי ורב חסד וכמ"ש בגמ' ספ"ג דפסחים, אבל לע"ל כולו הטוב והמטיב, וכך גם עכשיו ממשיך באחד אור א"א ועי"ז מתייחדים חו"ג להיות הגבורות מתמתקים בחסדים ע"ד לעשות הישר בעיני ה'. ואזי עיני ה' אל צדיקים: