[קיצור חלק א']

כה, א(א) הר"ס גאון בספר האמונות והדעות מאמר ראשון פרק ראשון הכריח מהחוש שהשמים הם בעלי גבול ותכלית, וגם ארסטו הכריח כן במופת וכ"ד הרמב"ם במ"נ בהקדמה לחלק שני סעיף י"ב, וכן פשוט בדברי רז"ל פ"ב דחגיגה דף י"ג ע"א, וכיון שכן חייב הרס"ג בפשיטות שבהכרח יש לכחם גבול ותכלית כי אי אפשר שיהיה בגוף בעל גבול, כח בלתי בעל גבול, במכש"כ ממה שאי אפשר שיהיה בנמלה כח כמו בפיל, או שילד בן יום אחד יהיה בו כח ודעת כמו באיש בן שלשים שנה, אף ששניהם בעלי גבול מכל שכן ריחוק בעל גבול מכח הבלתי בעל גבול שהוא אין ערוך כלל, יותר לאין שיעור מערך הנמלה לגבי הפיל, ע"כ יתחייב שהכח כה, בהמלובש בשמים וארץ הוא בעל גבול, וכ"ד ארסטו והרמב"ם ג"כ, ולכן חייב מזה רס"ג שיש להן התחלה וסוף והעולם מחודש, דאל"כ הרי נמנע שהתקיימו זמן בלתי מוגבל ע"י כח המוגבל שבהם.

(ב) וכעין זה הכריח הרמב"ם פ"א מהלכות יסוה"ת דין ה' ממה שהגלגל סובב תמיד, ועל כרחך הכח המסבב אותו אי אפשר שיומשך מהכח המלובש בגלגל שהוא כח מוגבל בהכרח כיון שמלובש בהגלגל שהוא גוף בעל גבול וא"כ גם הכח המלובש בו הוא בעל גבול. וא"כ מלבד שיש ממנ"פ, אם השמים מחודשים כמו שהכריח מזה רס"ג כנ"ל, א"כ על כרחך יש להם בורא ומחדש, ואת"ל שאינן מחודשים ודלא כרס"ג, משום שי"ל אף שכחם בעל גבול, ואי אפשר בשום אופן שיתקיימו בכחם זמן בלתי מוגבל כמ"ש הרס"ג שזה אמת אף לדברי הרמב"ם שנמשך אחר דעת הפלסוף, מ"מ י"ל שנתקיימו זמן בלתי מוגבל ע"י כח השם יתברך שהוא מסבב כן את הגלגל מעולם, א"כ מוכרח מזה עכ"פ מציאות השם יתברך, ושכל המציאות לא נמצא כי אם מאמתת המצאו, ושהוא מסבב הגלגל ומקיים אותו בכל רגע, ואחר שיכריח מזה מציאות הש"י ושהוא המסבב הגלגל, אזי יכריח אח"כ בשאר ראיות שהגלגל מחודש ממש, זהו שטת הרמב"ם, ולבד זה ירוויח מזה ההכרח שאף לפי האמת שהגלגל מחודש אין הענין שמסבב בכחו המוגבל אלא כי סיבובו ע"י כח הבלתי מוגבל הנמשך בו מהש"י כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב, ולכן לא מתחלש כח סיבובו אחר שנים רבות, וגם יוכל להיות שהקב"ה יתמיד כן מציאותו לעולם אם לא ירצה להחריבו ולהחזירו לאין ואפס, והכל מפני שהסיבוב שלו אינו בכחו לבד כ"א הש"י בציוויו מניע אותו תמיד ועיין בסש"ב ח"ב פ"ב.

(ג) ומ"מ סברת רס"ג שמכריח מזה החדוש לגמרי אמיתית ונכונה יותר, דאילו לדברי הרמב"ם שהם כן מעולם בכח השם יתברך, א"כ נתן הש"י בבעל גבול כח בלתי בעל גבול ממש היינו שהבעל גבול שהם השמים והארץ נתקיימו זמן בלתי בעל גבול בפועל, ולא נחלש כחם זמן בבע"ג, א"כ זהו ממש בחינת כח בלתי בעל גבול, ושיהיה כח זה בבעל גבול, זהו כמו נמנע יותר מהכנסת פיל בנקב המחט מבלי שירחיב נקב המחט ומבלי יקצר גוף הפיל שחשוב נמנע אצל הפלסופים, וכ"ש הקיום לבלי גבול, שיכנס תוך הבעל גבול. ומ"ש בספרים שרבים מהנבראים ומחודשים יוכלו להיות נצחיים אם ירצה הבורא יתברך לקיימם תמיד, זהו שאני שמ"מ לא יעבור עליהם זמן בלתי בעל גבול בפועל כלל, רק זמן מוגבל אלא שלא יכלה זמן קיומם, וכיון שלא יעבור עליהם זמן בלתי בע"ג בפועל אין זה נמנע, שהרי לא נכנס עדיין בחי' בלי גבול ממש תוך הבע"ג, משא"כ לפי סברת ארסטו עבר על השמים זמן בבע"ג בפועל א"כ נכנס כבר בפועל בגוף מוגבל כח החיות בלתי מוגבל וזה יש לנמנע טבע קיים.

ב.

המופת השני דרס"ג והוא ממה שאנו רואים החבור וההרכבה, בדצח"מ ובארץ ובשמים, והחיבור וההרכבה הוא ענין חדוש והתהוות, ומזה מבואר שהעולם מחודש, וכן הח"ה שער א' ספ"ה סמך להכריח החדוש מראיה זו:

(ב) גם נראה שהחבור וההרכבה יש בה ג"כ כוונת מכוין בשביל תועלת אחד ע"ד שכל העולם נברא לצוות לזה, וא"כ בהכרח שחבור והרכבה זו הוא מפעולת פועל שחברו והרכיבו, נוסף על ראיות החבור וההרכבה מצד עצמה:

(ג) והח"ה ביאר עוד ענין ההרכבה שעל שמים וארץ יחד אשר אור השמש זורח כו, אעל הארץ ועי"ז הארץ מוציאה פירותיה. ועוד הכריח הח"ה שמזה שהם הולכים תמיד על סדור אחד מוכרח שיש עליהם מושל שמכריחו על זה המעשה, והוא הבורא יתברך:

(ד) ויבאר עוד איך בההרכבה יש הרכבת דברים הפכיים ונתאחדו א"כ ודאי לא נמזגו מאיליהן כ"א מחברם וקושרם הוא הבורא יתברך:

(ה) ועוד ענין חיבור והרכבת הצורה בחומר א"כ הכל מחודש והמחדשו הוא הא"ס ב"ה הקדמון ונצחי:

ג.

ענין ומבשרי אחזה אלוה, כמו שגוף האדם אי אפשר לו שיחיה ויתקיים בלתי הנפש, שהרי בצאת הנפש ישאר הגוף פגר מובס, כן העולם בכללו אי אפשר לו שיתקיים מבלתי מנהיג שהוא נשמת העולם וצורתו המקיימו. כ"כ העה"ק בספרו דרך אמונה תשו' א'. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום, דרוש הראשון.

וראיה זו אף לדברי הבלתי מאמינים בהשראת הנפש, דעכ"פ גם לדבריהם כל זמן שהגוף חי יש בו נפש החיונית והמשכלת, וכמו נר הדולק, וכיון שהעולם חי וקיים ואינו נפסד ולא כמו האדם, א"כ ההכרח שיש לו נשמה הקיימת לעולם, כמו שגוף האדם יש בו נפש החיונית והמשכלת, כל זמן היותו חי, כמ"כ בהכרח שהעולם בכללו יש לו מנהיג הקיים לעולם, נמצא ראיה זו מוכרחת אף לדעת הבלתי מאמינים בהשארת הנפש, וכש"כ וק"ו לדברי המאמינים בהשארת הנפש, כמו שבא הקבלה ע"פ ויפח באפיו נשמת חיים, שהיא נמשכת מפנימית כח הנופח, וגם החוקרים הכריחו כן בראיות מופתיות, ומופת וראיה זו מבואר ג"כ בספר העקרים סוף מאמר שני פרק ל"א.

(ב) והנה אאזמו"ר נ"ע שם כתב שראיה זו דבחינת ומבשרי אחזה אלוה, אינו אלא על בחינת ממלא כולא עלמין, שזהו כדמיון הנשמה המלובשת בגוף, כמ"כ אחזה אלוה הממכ"ע, אבל באמת אינו דומה כלל למשל הנשמה המלובשת בגוף כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ו, כי אם הוא קדוש ומובדל מהעולמות ומה שמתלבש בעולמות זה רק הארה ונקרא שם כבוד מלכותו וכמ"ש מזה באריכות בלק"ת פ' אמור בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י, ע"כ כתב שעל זה צריך אמונה ולא שייך ע"ז ומבשרי אחזה. ולפע"ד אפשר לומר שגם זה מורגש מראיה הנ"ל, והוא לפי שהשמים והרקיעים והגלגלים אע"פ שנראים כאלו הם איש אחד, מ"מ אינן ממש גוף אחד כגוף האדם אשר כל האיברים שבו הם יחד גוף אחד ממש, ולכן הנשמה המלובשת בו מחיה כל הגוף ומנהגת אותו, אבל הגלגלים הם כל אחד גוף בפני עצמו לגמרי, נפרדים זה מזה, כראובן ושמעון, ומהלך כל אחד אינו שוה, א"כ בהכרח יש לכל אחד נפש בפני עצמו כראובן ושמעון, וכיון שעם כל זה הם מתנהגים כולם על סדור אחד כאילו הם איש אחד ממש, וגם השמים והארץ הם מתנהגים בסדור אחד, והם גופים רחוקים זמ"ז, א"כ סדור והנהגה זו אי אפשר בשום אופן בעולם, שיומשך מהנפש שבתוך כל אחד מהם, אלא ע"כ מוכרח שמנהיגם הוא הנשמה שחוצה להם, ואינה מלובשת בשום אחד מהם והוא הבורא ית' שאינו כח בגוף ח"ו, וזהו הנקרא בלשון הזהר סובב כולא עלמין או למעלה גם מבחי' סובב כולא עלמין, ועמש"ל סעיף ב' ס"ק ג'.

(ג) גם הנה כל המופתים שיש על חדוש העולם כמ"ש בח"ה ובכוזרי, ובמלחמות להרלב"ג ובנוה שלום, כל אלו הם מופתים על שהוא ית' למעלה מעלה מבחינת דמיון הנשמה המלובשת בגוף, וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ו כי אין שורש התהוות כו, בהגוף ועצמותו מנשמתו כ"א מטפת אביו ואמו. משא"כ השמים והארץ כל עיקר התהוותם יש מאין הוא מדבר ה' כי הוא אמר ויהי.

(ד) ואף גם לדעת הרמב"ם שנמשך אחר הפלסופיא של ארסטו וס"ל שהמופתים מספיקים רק להכריח מציאות הש"י, ולא להכריח החדוש רק ע"ד שנראה כן יותר, הרי עכ"ז, המופת על מציאות הש"י הוא שאינו גוף ולא כח בגוף, א"כ הוא למעלה מבחי' דמיון הנשמה המלובשת בגוף, אלא לשטתם י"ל שהוא כמו הנשמה, היינו ע"ד שהנשמה יש לה ב' בחי' א' המלובשת בגוף וא' בבחי' מקיף ונק' מזליה, כמ"כ י"ל לשטתם על הש"י לגבי העולם, אבל לפי אמונת החדוש הוא למעלה מעלה מדמיון משל הנשמה לגוף ואפי' מבחי' המקיף של הנשמה הנק' מזליה, ודמיון הנשמה זהו בבחי' שמותיו ית' שהם הארה לבד.