[קצור ב' ח"א]
כו, בפ"א יבאר ראי' א' דרס"ג על חדוש העולם, והוא שהכריח מהחוש שהשמים בעלי גבול במדה, וא"כ יש לכחם ג"כ גבול, וא"כ מחוייב שיש להם תחלה וסוף.
פ"ב יתבאר שעד"ז ג"כ יש לקיים דברי הרמב"ם פ"א מה' יסוה"ת ה"ה, והיא ראייתו הראשונה שבמ"נ ח"ב פ"א.
פ"ג יביא דברי העקרים מ"ב פ"ה שלפי האמת שהעולם מחודש אין מקום למופת זה הבנוי על תנועה התדירה ושמדברי המפרש בה' יסוה"ת פ"א דין ה' נראה שיש מקום למופת זה גם ע"פ האמת, ולא ע"ד ממנ"פ לבד, והיינו כי אף שהגלגל מחודש אבל אפשר שיתמיד כן מציאותו תמיד, אם לא שיחריבנו הש"י ברצונו, וכיון שכן ע"כ תנועה זו להתמיד כן תמיד אינו מצד כח המוגבל המלובש בו אלא מכח הא"ס ב"ה. וגם זהו מופת על שהוא ית' מחדש בכל יום תמיד מע"ב קרוב למ"ש בסש"ב ח"ב פ"ב.
פ"ד יתבאר הראיה השנית דרס"ג והוא ממה שאנו רואים החבור וההרכבה, בדצח"מ ובארץ ובשמים, והחבור וההרכבה הוא ענין חידוש והתהוות, ומזה מבואר שהעולם מחודש, גם הח"ה ש"א ספ"ה סמך להכריח החדוש מראיה זו, ועמ"ש לקמן ספ"ו.
גם נראה שחבור והרכבה זו יש בה ג"כ כוונת מכוין, בשביל תועלת א' ע"ד שכל העולם נברא לצוות לזה וא"כ בהכרח שחבור והרכבה זו הוא מפעולת פועל שחברו והרכיבו, נוסף על ראיית ההרכבה והחבור מצד עצמה.
פ"ה שהח"ה ביאור* עוד ענין ההרכבה של שמים וארץ יחד שאור השמש זורח על הארץ ועי"ז הארץ מוציאה פירותיה, ועוד הכריח הח"ה שמזה שהם הולכים תמיד על סדור אחד מוכרח שיש עליהם מושל שמכריחו על זה המעשה, והוא הבורא יתברך. ועיין עוד מזה לקמן אות ו'.
פ"ו יתבאר איך בההרכבה יש הרכבת דברים הפכיים ונתאחדו א"כ ודאי לא נמזגו מאיליהן כ"א מחברם וקושרם הוא הבורא יתברך.
פ"ז עוד ענין חיבור והרכבת הצורה בחומר, א"כ הכל מחודש, והמחדשו הוא הא"ס ב"ה הקדמון והנצחי. עוד נשאר ב' ראיות דרס"ג הראיה הג' לא נת' כאן* והראיה הד' נתבאר באריכות לקמן חלק ג' המתחיל בספר יסוד האמונה.
פ"ח יתבאר מ"ש אאזמ"ו נ"ע בד"ה וידעת היום, נדפס בלק"ת פ' ואתחנן בענין מבשרי אחזה אלוה, אחזה ממש, ושביאור ראיה זו אינו תולה בהשראת הנפש וענינה כמ"ש בספר העקרים מאמר שני פרק ל"א.
חלק שני המתחיל והיותר מיוחד, ובו יתבאר ראיית הרלב"ג בספר מלחמות, מאמר כז, אשישי, מה שהכריח החידוש, וזהו הדבר טוב הנמצא בספרו, וכתב פ"ו ג' דברים שבהן יוכר, ההוה והמחודש, מבלתי מחודש. האחד שהמחודש נעשה בשביל תכלית דבר מה. הב' שהמחודש אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחוייבים מצד טבעו ועצמותו, כמו שימצא לעץ אחד צורת הכסא ולעץ שני יעשו ממנו צורת תיבה, ואין אחת מהן מחוייבת לו לפי טבעו. הג' שהמחודש אפשר שיהי' בעצמותו דבר בשביל זולתו, כמו הצומח נברא בשביל בעלי חיים כדי שיזון ממנו וכמו הלבוש לאדם, וראי' הא' נתבאר אצלו בפרק שישי ממאמר ו' הנ"ל, הראיה הב' שם פ"ח הראיה הג' שם פ"ט.
קיצור ממה שכתבתי כאן ביאור ראייתו הראשונה (א) כיון שניכר שהגלגלים נעשו בשביל תכלית שיצא מהן מוכרח שהם מחודשים, וראיה זו נמצא ג"כ במ"נ חלק שלישי פרק שלשה עשר.
פ"ב שהר"ר חסדאי, רצה להשיב על ראיה זו, והנוה שלום מאמר ראשון רפ"ט דחה דבריו.
פ"ג עוד הביא הנ"ש ראיה להחזיק דברי הר"ל כי התכלית של הדבר נמשך מהסבה הפועלת הדבר לא מהדבר עצמו, וא"כ מאחר שנראה שהשמים נעשו בשביל תכלית דבר שיאירו על הארץ ומהם ירד הגשם, ועוד רבות, א"כ תכלית זה ע"כ נמשך מהבורא ית' שפעל ועשה את השמים.
פ"ד עוד דחייה שדחה הנ"ש דברי הרח"ס. ובהג"ה נתבאר עוד ראיה להכריח החדוש, כי החי והמדבר ודאי מחודשים, שאל"כ ח"ו תאמר שיש קדום לקדום, היינו אב ואם של האנשים הקדומים, עד"מ, א"ו הם מחודשים, וכיון שעתה אין מתחדש חי או מדבר, בלי זכר ונקבה, א"כ ע"כ שלא נתחדשו רק בעת חידוש כל העולם.
פ"ה יתבאר איך בהשמים יש תכלית וכוונה בכל פרט והוא בשביל להשלים אלו הנמצאים שבארץ מין האדם ודצ"ח, וא"כ מספר הראיות שהם מחודשים כנ"ל פרק א' הם רבים כמספר התכליתים שבכל גלגל וכוכב.