השמטה מהדו"ק?

קמג, אלדף א, א

בוך 1058 ה, א גוכתי"ק. (כנראה שזהו מהדו"ב להנכתב בבוך 1179 שכאן מציין הוספות להבוך הנ"ל). סעיף א' שונה מהנדפס בדף א, א, לכן כתב כ"ק הצ"צ עוד הפעם כל הסעיף, ואח"כ כתב רק הוספות להעמודים ושיטות. ההוספות הנ"ל נדפס לעיל בשולי העמודים.

בוך 1095 כא, א כת"י מעתיק מבוך 1058 הכניס כל ההוספות במקומם, ובאיזה מקומות יש תיקונים בגוכתי"ק הצ"צ שהוסיף ותיקן.

לשון רב סעדיה גאון בספר האמונות והדעות מאמר א' פרק א', לברר חדוש העולם בכללו עם ד' ראיות שכליות.

הראשונה מן התכלית, (ר"ל שהדבר שהוא בעל גבול ותכלית בארכו ורחבו וכן בהקיפו הוא ג"כ בעל גבול בכחו), והוא ששמים וארץ כיון שנתברר שיש להן תכלית (ר"ל גבול ומדה) בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה התחייב שיהיה לכחם גבול ותכלית, כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית היינו בלתי בעל גבול, לגשם בעל תכלית ודוחה זה הידוע, וכאשר יכלה הכח השומר אותם התחייב בו שיהיה להם תחלה וסוף, (ר"ל מאחר שבהכרח הכח שבו והוא אומרו הכח השומר אותם, הוא בעל גבול, א"כ מחוייב ומוכרח שיהי' הוא וגוף השמים, יהי' להם תחלה וסוף, כי אם היה קדמון א"כ עבר עליו זמן בלתי בעל גבול, וא"כ צ"ל שיש בהכח שבו כח בלתי בעל גבול, וכבר נתבאר שאי אפשר שיהי' בגוף בעל גבול כח בלתי בעל גבול, ע"כ בהכרח שיש לו תחלה ולא נתקיים כי אם זמן בעל גבול, וגם ע"כ יהי' לו סוף, שאם אין לו סוף והוא נצחי, א"כ זהו כח בלתי בעל גבול, וזה בלתי אפשר שיהי' בגשם בעל גבול כח בלתי בעל גבול כנ"ל, ואף שהרמב"ם במ"נ ח"ב פרק כ"ז כתב שאע"פ שהעולם מחודש עכ"ז אפשר שיהיה נצחי, כפשוטו של כתוב כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם הרי ביאר שם, שזה יהיה מצד כח הבורא יתברך הבלתי בעל גבול שהוא יכול להעמידם לעד לעולם, ולא מצד הכחם המלובש בהם עצמם, אבל דברי הגאון הוא שמצד עצמם התחייב שיהיה להם סוף, כמו שבהכרח שיש להם תחלה).

והנה זה שהשמים הם בעלי גבול הכריח הרס"ג מהחוש, שנראה כן בחוש, וגם המ"נ בהקדמת חלק השני כ' כן, בהקדמה הראשונה כתב שמציאות בעל שעור אחד אין תכלית לו שקר עכ"ל והוא מוסכם מכל הפלוסופים, א"כ מוכרח מזה שהשמים הם בעלי גבול ומדה, בהקדמה י"ב כתב והשתים עשרה כי כל כח שימצא מתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית עכ"ל.

קונטריס אחרון לסוף ד"ה הראשונה מן התכלית, אחר תיבת הגשם בעל תכלית עכ"ל^*.

והנה השם טוב שם בהקדמה י"ב כתב דע כי הכוחות שימצאו בגשמים מהם כוחות שיקראו כחות מתמידים, ומהם כחות שנקראו פועלים, והרצון בו כי נאמר שהגלגל קמג, ביש לו כח להניע וזה הכח הוא מוגבל כי הגלגל מצד שהוא גשם אין לו כח להניע גשם גדול כמו שנאמר שגלגל שבתאי לא יוכל להניע גלגל ערבות, והכח להתמיד המציאות אין צריך כח נוסף על הדבר לשיתמיד מציאותו, אלא שיהיה בלתי מורכב מהפכיים ולא יעשו בו ההפכיים דבר, והנה כפי דעת הרב וב"ס^* ורבים מחכמי האומות שיסברו כי כל כח גשם מצד עצמו אין לו כח מצד עצמו להתמיד זמן בלתי בעל תכלית ולא לפעול בב"ת, ויהיה כפי זה מ"ש הרב כי כל כח שימצא מתפשט בגוף בין שיהיה כח מתפשט להתמיד המציאות בין שיהיה כח מתפשט לפעול אי אפשר שיהיה אלא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית, ויבוא הדבר כן כי כל כח שימצא מתפשט בגוף למה שהגוף הוא בעל תכלית יחוייב שיהיה הכח בעל תכלית עכ"ל ומהמבואר מדבריו שיש איזו סברא זרה, שהכח להתמיד המציאות אף שהגשם בעל תכלית יוכל להיות בו כח מתמיד מציאותו בלתי בעל תכלית אם אין הגשם מורכב מהפכיים, אלא שהרמב"ם וב"ס ועוד חכמים רבים ריחקו סברא זרה זו וביטלוה ולא הזכירוה כלל וס"ל בפשיטות שבכל ענין אי אפשר שיהי' בגשם בעל גבול ותכלית, כח מתמיד המציאות ומקיימו לאין תכלית, וגם זהו מושכל ראשון, וזהו ג"כ דעת רב סעדיה גאון בפשיטות, ולענ"ד שאפילו לשטת הסברא הזרה ההיא הרי הגלגל אינו מתמיד המציאות לבד כי אם מניע את עצמו מכל וכל בלי שום הפסק, וכח זה להניע את כל גופו זמן בלתי בע"ת אי אפשר אף לסברא הזרה ההיא שיומשך מכח אשר הוא רק בעל תכלית וגבול, כי די והותר לסבול סברא זו לשיוכל להתמיד את מציאותו זמן בלתי בעל תכלית באופן שיהיה נח ושקט לפעמים, אבל לשיוכל ג"כ לבטל ולשבור את גופו זמן בלתי בע"ת שהסבוב זהו כמו ביטול המהות וכמו שבירת עצמות עד"מ זה ודאי מוקצה מהדעת לגמרי שיומשך זה מכח בעל גבול, כ"ש שלדעת הרבה חכמי התכונה הגלגל בכחו מסבב ג"כ בכל יום ממזרח למערב כל גופות הגלגלים שבתוכו אשר בין הכל אפשר הם יותר מגופו א"כ ה"ז כמו שגלגל שבתאי לא יוכל להניע גלגל ערבות, ואף אם אינו כמו זה ממש מ"מ אי אפשר בשום אופן שיהיה זה נמשך זמן בלתי בע"ת מכח בעל תכלית וא"כ מוכרח בבירור גמור, שכל זה מכח בלתי בעל תכלית הוא הבורא יתברך שמו, והגלגלים והכח שבהן בעל גבול ומחודש.

גם עפמ"ש הרמב"ם בעיון שלישי שמוכרח שיהי' נמצא בבע"ת לקיים המינים ההוים ונפסדי' שהם כל בעלי חי ומדבר וגם צומח כו' שלא יתבטל ויופסק המין כו' ע"ש, א"כ ה"ז אינו להתמיד מציאות הגלגל לבד כ"א להתמיד כל הנמצאים שלא יופסק מציאותן אף שמצד עצמן הן הויים ונפסדים כו', א"כ זה העיון שלישי מוסיף לנו ג"כ לבטל הסברא הזרה של הש"ט, וכבר^* כתבתי אשר עיון שלישי דהרמב"ם נתבאר ע"פ^* שאו מרום עיניכם.

(ב) והנה הרמב"ם בחיבורו פ"א מה' יסודי התורה הלכה ה' כתב ג"כ כעין מופת הנ"ל (והוא המופת הראשון שהביא במ"נ ח"ב פ"א) וז"ל המצוי הזה הוא אלקי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד קמד, אובלא גוף עכ"ל. וראייתו זו היא ממש כענין המופת דר"ס גאון שהכריח מראיה זו חידוש העולם, שכיון שאי אפשר שיהיה קיומם בלי גבול מצד עצמם שהם בעלי גבול, א"כ מוכרח שהם מחודשים, והרמב"ם שינה מענין קיומם והתמדתם על ענין סיבובם והנעתם תמיד דס"ל שזה הוא מכריח יותר, להכריח מזה המבוקש, ועכ"ז הרמב"ם הכריח מזה רק שיש אלהי עולם אדון כל הארץ, ולא הכריח מזה חידוש העולם כמו שהכריח הרס"ג, משום שנמשך אחר דברי אריסטו המאמין בקדמות, וס"ל שהשם יתברך מסבב כן הגלגלים מעולם ולכן הגלגלים מתקיימים וסובבים כן מעולם זמן בבע"ג אף שמצד כחם הוא בלתי אפשר זה, אלא זהו בכח השם יתברך המסבב אותו ונותן לו המציאות וההויה תמיד, והרמב"ם תירץ על עצמו מ"ש מופת זה ע"פ דברי אריסטו כדי שיהי' מוכרח מציאות השם יתברך אף לפי דעת מאמיני הקדמות, ולא לומר שזהו מוכרח רק ע"פ דעת אמונת חדוש העולם, ולאחר שיכריח מציאות השם יתברך לכל הדיעות אז יכריח בראיות אמונת חדוש העולם, ומ"מ סברת ודעת רס"ג שמכריח ממופת זה שהשמים כיון שהם בעלי גבול ומדה הם מחודשים לגמרי היא אמיתית ונכונה, ולא כהרמב"ם ע"פ דעת אריסטו, שמכריח ממופת זה רק מציאות השם יתברך לבד, והיינו משום דאילו לדברי הרמב"ם שהם סובבים כן מעולם בכח השם יתברך, א"כ נתן השם יתברך בבעל גבול, כח בלתי בעל גבול ממש, היינו מה שהבעל גבול שהם השמים והארץ נתקיימו זמן בלתי בעל גבול בפועל, עד שכבר עבר עליהם בפועל זמן בלתי בעל גבול, וגם לא נחלש כחם מאומה בזמן בלתי בעל גבול שעבר עליהם, א"כ זהו ממש שנתן בהם כח בלתי בעל גבול, שהרי זה נאמר על הבורא יתברך שהוא חי וקיים לעולם, בפ' האזינו ל"ב מ"ם, כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, ובתלים סי' ק"ב י"ח ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, א"כ זהו רק מציאות השם יתברך שהוא קדמון ונצחי, ושיתן הש"י כח זה ממש בבעל גבול, הוא נמנע יותר מכל הנמנעות שאמרו הפילסופים שיש לנמנע טבע קיים, כמ"ש במ"נ ח"ג פט"ו, שחשבו לנמנע שיכניס הפיל בנקב המחט, ולא ירחיב נקב המחט וגם לא יקצר ולא ימעט גוף הפיל, ושאעפ"כ יכנס הפיל בנקב המחט זהו אצלם שיש לנמנע טבע קיים, כ"ש וק"ו זה שיכנס החיות והקיום זמן בלתי בעל גבול בפועל, תוך בריה בעל גבול, זהו נמנע יותר לאין ערוך מהכנסת פילא בקופא דמחטא, ולכן אף לפ"ד הרשב"א בתשו' ח"א סי'^* שחולק על סברת יש לנמנע טבע קיים שאמרו הפלסופים, באמרו שאצל השם יתברך אין שום נמנע, מ"מ נמנע זה שאי אפשר שיהיה השם יתברך ממציא כמותו ודאי היא אמת לפ"ד הרשב"א ג"כ וכמ"כ זה שבבעל גבול יתן השם יתברך כח הקיום לבלי גבול ובפרט שיהיה הבעל גבול קדמון ונצחי, זהו ג"כ כמו המניעה שנמנע שימציא השם יתברך כמותו, ומ"ש בספרים שרבים מהנבראים ומחודשים מעושי רצונו יתברך יוכלו להיות נצחיים אם ירצה הבורא יתברך לקיימם תמיד, זהו ענין אחר שמ"מ לא יעבור עליהם זמן בלתי בעל גבול בפועל ממש כלל, שהרי הם נבראים ומחודשים, ואינן קדומים ח"ו, וגם בענין הנצחיות היינו שזמן קיומם לא יופסק ולא יהיה לו תכלה, אבל עכ"ז הכל יהיה זמן מוגבל לבד, ולא יגיעו בשום אופן שיעבור עליהם זמן בלתי בעלי גבול בפועל כלל, רק זמן מוגבל, אלא שלא יכלה זמן קיומם, וכיון שעכ"פ לא יעבור עליהם זמן בלתי בעל גבול בפועל, אין זה נמנע שהרי לא נכנס עדיין בחינת דבר שהוא בבע"ג בפועל, תוך הבעל גבול, משא"כ לפי סברת ארסטו עבר על השמים זמן בבע"ג בפועל, א"כ נכנס כבר בפועל בגוף מוגבל כח החיות בלתי מוגבל וזה יש לנמנע קמד, בטבע קיים, על כן דברי רס"ג שהכריח ממופת זה שהשמים מחודשים הם אמיתיים ושרירן וקיימים.

קו"א ע"ז צריך להעתיק מסעיף ב'^* המתחיל דף ז' ע"א עד סוף סעי' ג' ד"י סע"ב וזהו קצת הגהות ע"ז: קונטריס אחרון לסעיף ב' המתחיל והנה הרמב"ם בחיבורו. הנה ז"ל הרמב"ם פ"א, בדף ז' ע"א שטה א:

לדף ב, א

מחודשים: בבוך 1179 נוסף בגוכתי"ק ומציין ששייך לכאן (וכ"ה בכת"י מעתיק 1095):

(ר"ל ממה שנראה שיש תכלית וכוונה בשמים ובארץ שהם נעשו בשביל איזה מכוון כמו שהבית נעשה בשביל שידור בו האדם, כך השמים ניכר מהם בשביל להאיר על הארץ, והארץ נעשית בשביל שיהי' דרים בה באנשים ותדשא דשא להחיות חי ומדבר וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש כו' בהושע סי' ב', לכן ניכר שהם מחודשים כמו שהבית מחודש כו') ועוד.

לדף ג, א

בהקדמת השמינית: בבוך 1179 נמצא הוספה לכאן, וכ"ה בבוך 1095 נכנס בפנים:

וגם עוד אח"כ פרק א' מח"ב גבי ואמנם הפנים הרביעיים והוא שיהיה מניע בו בלתי מתחלק כנפש האדם זה ג"כ שקר כו' שאם היה זה מניעו הראשון יהיה זה המניעו מתנועע במקרה כמו שנזכר בהקדמה השישית כו' וכל מתנועע במקרה ינוח בהכרח כו' עכ"ל וזהו מ"ש המפרש שאילו היה לכח מסבבו קץ לא היה סובב תמיד. ועוד יש ראיה ברורה אחרת חושיית על זה כמשית' לקמן: ומדברי בעל.

לדף ג, ב

בלי גבול: בבוך 1058 מציין להוספה שבבוך 1179 יש הוספה לכאן ומציין שמתי' ”ולכן.. ודאי אמת", צריך למחוק. וכ"ה בבוך 1095:

וכמו עד"מ נפש האדם שהיא בעל גבול ומ"מ היא מחיה את גוף האדם כל משך קיומו, כך רצונם לומר בנפש הגלגל ששם בו הבורא ית' ביום הבראם שהיא המניע את הגלגל מאחר שהגלגל סובב עדיין רק זמן מוגבל יכול להתנועע בכח מוגבל שמלובש בו, ולכן לדבריהם לא שייך מופת זה שכתב הרמב"ם שהוא יתברך מנהיג הגלגל ע"י הכח שהלביש בו ביום הבראו אף שהוא כח מוגבל, אך א"כ לפ"ז אין צריך לשום מופת עיוני על מציאת השם יתברך כי מאחר שנאמר שמוכרח שהגלגל מתנועע בכח המוגבל שבו, א"כ התנועע רק זמן מוגבל, וא"כ הוא נברא ומחודש, ויש לו מחדש הוא הבורא יתברך וזהו עצמו המופת של רב סעדיה גאון דכיון שהשמים הם בעלי גבול ע"כ יש לכחם גבול ועל כרחך שהם מחודשים.

בפועל: בבוך 1058 דף יד, א בגוכי"ק מציין ששייך לכאן:

ר"ל מן העתה עד העתיד עד"מ מימי נח עד סוף כל הדורות אי אפשר שיהיה רק זמן מוגבל ולא בלתי בעל גבול: דכל.

קמה, אלבלי יפסק: בבוך 1058 שם נוסף:

ועד"ז דברי הכתובים אפילו על למעלה כמ"ש ושנותיך לא יתמו, ובפייט אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך אלא שהבורא יתברך קדמון, וא"כ זהו יותר משנים בלי גבול בפועל, וא"כ בתנועת הגלגל שהוא מחודש ולא קדמון א"כ תנועתו וסיבובו זמן שלא יכלה, לא יהיה כלל בפועל ממש זמן בלתי מוגבל רק זמן מוגבל לבד אלא^* שלא יכלה, א"כ תאמר שמא יש זה בכח המלובש בגלגל לבד שנתן בו הש"י בעת שבראו, אף שהכח המלובש בו הוא בעל גבול הרי באמת לא יצא אל הפועל סיבובו בלי גבול: אך באמת זה אינו.

לדף ד, א

שטה יש: בבוך 1058 שם נוסף:

אבל תנועת הגלגלים הוא ע"ד שלא יופסקו תנועותיהם לעולם וכדלקמן, וא"כ זה אי אפשר שיהיה מכח המלובש בהגלגל שהוא כח מוגבל, אע"כ סיבוב זה בא ונמשך מכח בלתי בעל גבול, וז"ש הרמב"ם והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף: והנה הגם שלפ"ד מארז"ל.