חקירה ל' רס"ג כ"א פרקים

א, אא הראשונה מהם מן התכלית (כלומר מה שהוא בעל תכלית בארכו ורחבו וכן בהיקפו. הוא ג"כ בעל תכלית בכחו) והוא ששמים וארץ כיון שנתברר שיש להם תכלית. בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה. התחייב שיהיה לכחם תכלית. כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית לגשם בעל תכלית. ודוחה זה הידוע. (ר"ל זהו ידוע ומושכל ראשון שא"א שגשם בעל גבול יהיה לו כח בלתי בעל גבול. ומה גם אם לפי הסברא השקרית שהשמים אינן מחודשים. וכחם נמשך מעצמותם. א"כ הגשם וכחו כמו תאומים יחד. אי אפשר ביותר שיהיה לגשם בע"ג כח ועוז בלתי בע"ג. משא"כ אם השמים מחודשים והכח שבהם נמשך מהבורא אותם. יוכל להיות שיקיימם לעד ע"י שיחדש בהם הכח תמיד. ע"ד מ"ש יחליפו כח. אבל לפי דעת הקדמות שאינן מחודשים ומציאותם מעצמותם פשיטא שא"א שיומשך כח בלתי בע"ג מגשם בע"ג. או שיהיו תאומים יחד). וכאשר יכלה הכח השומר אותם התחייב בו שיהיה להם תחלה וסוף. (ר"ל מאחר שבהכרח הכח השומר אותם הוא בעל תכלית. א"כ מחוייב ומוכרח שיהיה לו תחלה וסוף. כי אם היה קדמון א"כ הוא בלתי בע"ג וזה אי אפשר מאחר שגופו בעל גבול. א"כ ע"כ אינו קדמון. וגם א"א שיהי' נצחי מצד הכח שבו שהוא בעל גבול אם לא ע"ד יחליפו כח. וג"ז צ"ע כמו שגוף האדם מצד טבעו א"א שיתקיים עד)^*. עכ"ל. וראיה זו מבואר ג"כ במ"נ בהקדמת ח"ב סעיף י"ב וז"ל השתים עשרה כי כל כח שימצא מתפשט בגוף הוא בעל תכלית. להיות הגשם בעל תכלית עכ"ל. וכ' ע"ז הש"ט ומופת על זה שאם נחלקו הגשם. נקח חלק מהכח. וכמו שחלק מהגשם ימדוד את כולו (כמשנ"ת שם בהקדמה סעיף א') כן חלק מהכח יחוייב שימדוד את כולו. ואם לא. יתחייב שחלק מהכח לא ימדוד את כל הכח כמו שחלק מהגשם ימדוד את כולו. וזה שוא ודבר כזב. וגם כי יתחייב מזה שיהיה החלק כמו הכל וכו'. למה שנחלק זה הגשם לעשרה חלקים לא ימלט הכח הנשאר בחלקים אם הוא בעל תכלית או בלתי בעל תכלית. אם נאמר שהוא בב"ת יתחייב שיהיה החלק כמו הכל, (הג"ה ועמ"ש ח"ג סי'* שבאמת ממופת זה מוכרח ג"כ שהאנשים שחלפו היו בגבול ומספר ולא בלתי גבול שא"ת* שהיו בלתי בע"ת. יתחייב שיהי' החלק כמו הכל. אך עכ"פ לענין גשם מוסכם כן מכל הפילסופים. וביותר הראיה שהביא רס"ג שהשמים בע"ג שהיא חושיית יותר אפילו ממופת הנ"ל). ואם הם בע"ת יחוייב שמשני אלו הבעלי תכלית (או מעשרה מהם) יתקבץ מהם דבר שהוא בלתי בעל תכלית. וא"כ יהיה הכח המונח בבע"ת. בעל תכלית. (שהרי נתקבץ משני בעלי תכלית). ולכן מוכרח שכל כח שיתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית עכ"ל. עוד כ' הש"ט שם תחלה וז"ל דע כי הכחות שימצאו בגשמים מהם כחות שיקראו כחות מתמידים. ומהם כחות שנקראו פועלים. והרצון בו כי נאמר שהגלגל יש לו כח להניע וזה הכח הוא מוגבל. כי הגלגל מצד שהוא גשם אין לו כח להניע גשם גדול. כמו שנאמר שגלגל שבתאי לא יוכל להניע גלגל ערבות. והכח להתמיד המציאות אין צריך כח נוסף על הדבר לשיתמיד מציאותו אלא שיהיה בלתי מורכב מהפכיים ולא יעשו בו הפכים דבר. אבל לפעול דבר באחר צריך כח נוסף על עצמו. והנה כפי דעת הרב וב"ס* ורבים מחכמי הישמעאלים. שיסברו כי כל כח גשם מצד עצמו אין לו כח מצד עצמו להתמיד זמן בבע"ת ולא א, בלפעול בבע"ת. ויהיה כפי זה מ"ש הרב כי כל כח שימצא מתפשט בגוף. בין שיהיה כח מתפשט להתמיד המציאות. בין שיהיה כח מתפשט לפעול. א"א שיהיה אלא בע"ת להיות הגשם בע"ת. ויבוא הדבר כן כי כל כח שימצא מתפשט בגוף למה שהגוף הוא בע"ת יחוייב שיהיה הכח בע"ת עכ"ל, ומהמבואר מדבריו שי"א שהכח להתמיד המציאות אף שהגשם בע"ת יוכל להיות בו כח מתמיד מציאותו בבע"ת אם אין הגשם מורכב מהפכיים. אלא שהרב וב"ס ורבים עמם חולקים על סברא זו וס"ל שבכל ענין א"א שיהי' בגשם בע"ת כח מתמיד המציאות ומקיימו לאין תכלית. אלא שאף לדברי בעלי הסברא הנ"ל הרי בהגלגל מלבד כח המתמיד מציאותו. יש בו כח מתפשט לפעול כי מלבד התנועה שמתנועע תמיד הרי לדברי רבים מהתוכנים הוא מניע גם את כל הגלגלים והכוכבים שבתוכו. וזה הכח לכל הדיעות א"א שיהי' כח לפעול בלי תכלית. בגשם שהוא בע"ת. ועוד שהרי הוא מניע את גופו וגם כל הגלגלים שבתוכו. והרי בהצטרף גופו עם הגלגלים שבתוכו סך הכל ערך שנים בגופו. א"כ הכח אשר בו א"א שיניע כ"כ זמן אין קץ. יותר מכדי שיעור גופו. כי גם שיניע גופו לבד לבלי תכלית רחוק מאד מלקבל אם כח המניע בע"ת כ"ש כאשר נוסף ע"ז שמניע גם כל הגלגלים שבתוכו אשר סך כולם י"ל גדול כגודל גוף גלגל היומי או אפשר יותר ממנו. א"כ ה"ז כמ"ש הש"ט שגלגל שבתאי לא יוכל להניע גלגל ערבות שגדול ממנו. כמ"כ איך יניע גלגל היומי את עצמו וכל הגלגלים שבתוכו בסיבוב תדירי ומסודר. שהרי בין הכל הוא גדול הרבה מן הכח המלובש בתוכו. ואיך הכח המועט יסבב את המרובה לבלי תכלית. וגם לפי הדעה היחידית שכל גלגל יש לו הילוך בפני עצמו ואין הגלגל היומי מסבב אותן. רק מסבב את עצמו. עכ"פ הגלגל פועל הרבה בכל עולם השפל הן בארבע יסודות הן בהמורכבים מהן ובכל דצח"מ א"כ אין לך כח פועל גדול מזה. וא"א שיהי' פועל זמן בבע"ת מהכח המתפשט בגוף בעל תכלית. ע"כ מוכרח שהסיבוב אינו מכח שבתוך הגלגל לבד כ"א מכח בלתי בעל תכלית הוא הבורא ית'.

מ"ש הרש"ט שי"א שהכח להתמיד כו' הנה לפי עיון שלישי דהרמב"ם במ"נ* מוכרח שצ"ל נמצא בבע"ת ממש שהוא המקיים המינים שלא יפסקו כו' וזה אינו לגבי להתמיד מציאות עצמו. כ"א להתמיד הנמצאים ההפכיים שיתקיימו כו'. א"כ זה העיון שלישי מוסיף לנו מופת חזק יותר^*.

(קיצור. הרס"ג הכריח מהחוש שהשמים בעלי גבול במדה וגם ארסטו הכריח כן במופתים. וכ"ד הרמב"ם וכמארז"ל עובי כל רקיע ת"ק שנה. וכיון שכן חייב הרס"ג בפשיטות שבע"כ יש לכחם תכלית וא"א שיומשך אפילו התמדתם לזמן אין תכלית וכ"ד ארסטו וסיעתו. והש"ט הביא שי"א שהכח להתמיד המציאות יוכל להתמיד זמן בבע"ת אף אם הוא בעצם ב"ת. ושאין כן דעת רוב הפלסופים. אך אפילו לשטתם ולשטותם. הרי הגלגל אינו מתמיד המציאות לבד כ"א מניע את עצמו מכל וכל בלי הפסק. וכח זה להניע זמן בבע"ת כל עצמותו א"א שיומשך מכח שהוא בעצם בע"ת אשר די והותר לשיוכל להתמיד מציאותו זמן בבע"ת לא שיוכל ג"כ לבטל עצמו זמן בבע"ת שהסבוב זהו כמו ביטול ושבירת העצמות. כ"ש שלפ"ד רוב התוכנים הוא מניע ומסבב גם כל גופות הגלגלים שבתוכו אשר בין הכל הם יותר משיעור גופו וגם לכל הדעות הוא פועל הרבה מאד בעולם השפל בתמידית א"א בשום פנים שיהי' פעולות אלו זמן בבע"ת מכח המלובש בגוף בעל גבול. ע"כ מוכרח לכל שכ"ז מכח בלתי בעל תכלית הוא הבורא ית"ש).

ב^* וזהו ג"כ מ"ש^* הרמב"ם פ"א מה' יסוה"ת הלכה ה' וז"ל המצוי הזה הוא אלקי ב, אהעולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף עכ"ל. וראייתו זו היא ממש כדברי רס"ג בראיה זו שהכריח מראיה זו חידוש העולם. שכיון שא"א שיהי' קיומם בלי תכלית מצד הגלגלים שהם בעלי גבול וכ"ש סיבובם שאי אפשר ביותר שיומשך זמן אין קץ מכח בע"ת א"כ בהכרח שהם מחודשים. (הג"ה והרמב"ם שינה מענין הקיום אל ענין הסיבוב וההנעה משום דס"ל שזה הוא מוכרח יותר להכריח מזה המבוקש עכ"ה) אלא שהרמב"ם הכריח מזה רק שיש אלהי עולם אדון כל הארץ. ולא הכריח מזה שהעולם מחודש. משום שנמשך^* אחר דברי ארסטו בזה דס"ל שהש"י מסבב כן את הגלגל מעולם. ולכן הגלגל מתקיים וסובב כן מעולם זמן בבע"ג אף שמצד כחו הוא בלתי אפשר זה. אלא בכח הש"י המסבב אותו ונותן לו המציאות וההויה תמיד. ורס"ג ודעימיה ס"ל שאחר שהגלגל בעל גבול וע"כ כח קיומו והווייתו הוא מהש"י. א"כ הוא ג"כ מחודש. שמלבד שרחוק מהדעת לומר סברא זו דארסטו שהבעל גבול שא"א מצד עצמו שיהיה קדמון כיון שכחו מוגבל. עכ"ז יהיה קדמון מהחיות וההויה הנמשך לו מן הש"י המצוי הקדמון. שכל זה דחוק ולקמן יתבאר ראיה ברורה שזה אינו. ומה גם התהוות הבעל גבול מהבלתי בעל גבול אשר אין ערוך ביניהם כלל וכלל ולכן אפילו רבוא רבבות השתלשלות דרך עילה ועלול לא יועילו להיות התהוות הבעל גבול מהבלתי בעל גבול וכש"כ התהוות יש ודבר גשמי מהדבר שאינו גשם. שאין לך יש מאין גדול מזה.

ומובן לכל מי שיש לו מוח בקדקדו שא"א התהוות זו כ"א ע"י כח הבלתי גבול שהוא הכל יכול. ולא שייך כן כ"א ע"י כוונה ורצון. שברצונו הבבע"ת פועל זה. ואיך יתכן לומר שכל זה נתהווה כן מעולם ומקדם. שא"כ לא הי' בזה רצון וכוונה להתהוות זו מאחר שמעולם הי' כן. ובלא כוונה ורצון הרי מוקצה מהדעת שיהי' התהוות זו של הבעל גבול הגשמי. מהבבע"ג המופשט מכל גוף ודמות הגוף שאין ביניהן ערך כלל. יותר מה שא"א שיתהוה מים מאש לפי שהן שני הפכיים. והרי זהו כביכול שני הפכיים יותר מה שאין ערוך כלל. אלא מובן לכל שזה נתהוה רק ע"י רצונו ית' הכל יכול והרצון הוא כוונה מכוונת וא"כ על כרחך הם מחודשים.

אך מלבד זה אף אם היה הדבר שקול כיון שעכ"פ זה מוכרח שאין הגלגל קדמון מצד עצמו כ"א על כרחך קיומו ומציאותו מהש"י. אלא שעדיין אין לך הכרח מצד זה לבד מה שהוא בעל גבול. להכריח החדוש. ע"ז יספיקו שאר הראיות מהתכלית והכוונה הנראה בהשמים והארץ שהן מחודשים^* ועוד שאר ראיות להכריח החדוש. וא"כ מופת זה הוא ג"כ מסייע להאמין החדוש. דודאי בקל יותר להאמין החדוש. כאשר מבואר בלאו הכי שעכ"פ אי אפשר שהשמים והארץ קיומן וחיותן מעצמן ח"ו. כ"א שבע"כ אין להם חיות וקיום רק מהשם יתברך לבד. אזי אח"כ בקל יותר לקבל ענין החדוש. ע"י ראיות אחרים. כאשר קבלם הרמב"ם ג"כ במ"נ אח"כ.

ועפ"ז נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל ממ"ש עליו בעל העקרים מ"ב רפ"ה וז"ל והמופת הראשון מהם שעשה הרב ז"ל הוא בנוי על מציאות תנועה תדירה נצחית כמו שיניח הפילוסוף, וזה ממה שלא יודה אותו כל בעלי הדת האלקית המאמינים בחדוש. ואין החוש יכול להעיד על זה גם כן ולכן לא התעסקנו בהבאת המופת ההוא עכ"ל. ויש ליישב דעת הרמב"ם דהא אין מופת זה בנוי ח"ו על הקדמות דוקא. דהא אדרבה רס"ג הכריח ממופת זה החדוש. שהרי תוכן מופת זה הוא שהגלגל כיון שהוא בעל גבול, ע"כ גם כחו בעל גבול. וא"כ אי אפשר לו בלא בורא ח"ו. הבלתי בעל גבול. אלא שהרמב"ם נטה מזה מדעת רס"ג לומר שאין מופת זה מספיק לגמרי על ב, בהחדוש כ"א על מציאות אלוה. וא"כ סוף סוף אין להרחיק מופת זה. מאחר דאין המופת בנוי דוקא על הקדמות רק ע"ד שאם תספק ממופת זה עדיין על חידוש עכ"ז תוכרח להודות על מציאות הש"י. ועמ"ש מזה לקמן פרק ג'.

והרלב"ג ח"ו פי"ד^* הביא ג"כ מופת הנ"ל דרס"ג בשם יוחני המדקדק. ומה שהשיב שם ס"פ הנ"ל. אינו אמת אף לפ"ד הש"ט דלעיל שאמר רק שהכח להתמיד המציאות אפשר לסברת מיעוט פלסופים יוכל להיות בגשם בעל תכלית על זמן בלי תכלית. אבל כח לפעול א"א שיהי' לגשם בעל תכלית על זמן בלי תכלית והגלגל הוא פועל ומסבב כל הגלגלים שבתוכו. ע"כ סברת הרלב"ג ודחייתו ליוחני המדקדק. היא סברה זרה והנך רואה שרס"ג וגם הרמב"ם מחזיקים בזה בפשיטות כנ"ל. ע"כ אין לספק בזה מחמת דעת יחידית בסברא זרה שהיא מוקצה מהשכל.

קיצור. וזהו ג"כ מ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת פ"א הלכה ה' והוא המנהיג הגלגל כו'. אלא שלא הכריח מזה חדוש העולם כ"א מציאות האל. ורס"ג הכריח מזה גם החדוש. כאשר הפשוט מורה כן. ואף להרמב"ם עכ"פ ע"י מופת זה בנקל יותר לבוא לאמונת החדוש. ועפ"ז יש ליישב השגת בעל העקרים מדוע הביא הרמב"ם מופת זה. מה שהשיב הרלב"ג ח"ו פי"ד ע"ז אין בו ממש.

ג ולפע"ד הדבר פשוט מאד. שהרי ערך הבעל גבול לגבי הבלתי בעל גבול, אינו אפילו כערך אחד לגבי רבוא רבבות פעמים רבוא רבבות כו'. והרי אפילו בערך בעלי גבול, לא ישוה הכח המלובש בגוף קטן לגבי כח המלובש בגוף גדול, כמו שלא ישוה הכח שבנמלה לגבי הכח שבגמל. וכן באדם לא ישוה הכח שבילד בן חדש ימים, לגבי הכח שבאיש בן שלשים שנה. ואם באנו לומר שיש בילד בן חודש כח וגבורה כמו בבן שלשים שנה יכזיב זה כל אדם. וכן גם בנפש המשכלת א"א בשום פנים שיהי' בילד הנ"ל שכל ודעת כמו באיש גדול הנ"ל. אף שריחוק שביניהם אינו רק כריחוק יום לגבי שנה שהוא חלק אחד לגבי שס"ה חלקים. וכ"ש שאין ערוך הכח שבנמלה לגבי הכח שבגלגל היומי. וא"א שיהי' כח בנמלה כמו בגלגל היומי. והרי ערך גלגל היומי לגבי דבר שבלתי בעל גבול רחוק אין קץ מריחוק הנמלה לגבי הגלגל היומי ותוכל למצוא ג"כ ציור בעל גבול גדול שיהי' הגלגל אצלו בערך הנמלה לגבי הגלגל.

ולגבי בלתי בעל גבול, שוה אותו הבעל גבול הגדול מהגלגל, עם הנמלה שניהן בהשוואה אחת מאחר שאינו מערך הבעלי גבול. ואם כן אם בבעלי גבול עצמן לא יתכן בשום אופן שבבעל גבול הקטן בכמות יכנס ויתלבש בו הכח המלובש בבעל גבול הגדול ממנו כנזכר. מכש"כ שאי אפשר בשום פנים שבגוף בעל גבול כמו הגלגל היומי, יהי' מלובש בו כח בלתי בעל גבול, אף אל הקיום של גוף זה בלי גבול, יותר ממה שאי אפשר להכניס פילא בקופא דמחטא, שהרי שניהן בע"ג. כש"כ שאין דרך שיכנס הכח לקיום בבע"ג בגוף בע"ג. וכמו שא"א שיכנס כח זה בגוף הנמלה כן ממש א"א שיכנס ויהי' מלובש בגוף הגלגל, וזה מושכל ראשון גם כן. וכיון שהכח המלובש בהשמים והגלגלים הוא בעל גבול, בהכרח שקיומן וחיותן נמשך תמיד מהכח הבבע"ג והוא הבורא יתברך המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב וכמשנ"ת.

קיצור. כמו שא"א לומר שהנמלה יהיה בה הכח שבגמל, והילד בן חדש יהי' בו הכח והדעת של בן שלשים שנה, כן יותר מכן לאין ערוך א"א שהכח לקיום בלתי בע"ת יהיה בכח המלובש בגוף בעל תכלית.

ולכן ג"כ סברת הרמב"ם מדברי הפלסוף שחלק על רס"ג שהכריח מזה החדוש, והוא חולק שאין להכריח מזה רק מציאות הש"י, אבל לא החדוש כי י"ל שהגלגל סובב כן מעולם בכח השם יתברך. זהו ג"כ נגד הסברא הישרה, דהרי לדעת הרמב"ם ע"פ ג, אהפלסוף יש לנמנע טבע קיים כמ"ש במ"נ ח"ג פט"ו כמו התקבץ שני הפכים ברגע אחד בנושא אחד. (והש"ט שם כתב כי אי אפשר שיהיה בעל בשר ועצמות שלא יקבל הפסד כו'). וכן אי אפשר שיהיה השם ממציא כמותו כו', א"כ ג"כ כמ"כ לפ"ז י"ל שנמנע הוא שבבעל גבול יתן הש"י כח בלתי בעל גבול היינו שהגלגל שהוא בעל גבול כבר התקיים זמן בלתי מוגבל, הרי לפ"ז נתן בו השי"ת מעין כח שלו שהוא הקיום והחיות זמן בלתי בעל גבול והרי זהו נמנע שימציא הש"י כמותו, והרי לדבריהם נתן בשמים וארץ כח בבע"ג, שזה לא נמצא רק בו לבד. וא"ת הרי זה י"ל אמת שברצון הש"י יתן הנצחיות בעושי רצונו, אך זה שאני, שמ"מ לא יעבור עליהם בפועל זמן בלתי מוגבל לעולם, רק שהזמן קיומם לא יופסק כמשי"ת לקמן ח"ג פרק^* וכיון שעכ"פ בפועל ממש א"א שיעבור עליהם זמן בלתי מוגבל א"כ לא נתן בהם כח בבע"ג בפועל, משא"כ בשמים ובארץ את"ל שהם לא נתחדשו א"כ עבר עליהם זמן בבע"ג בפועל, והם עצמן בע"ג וזהו ממש קבוץ שני הפכיים בנושא אחד וקרוב הדבר לענין הנמנעות יותר ממה שחשוב נמנע אצלם שיכניס הפיל בנקב המחט מבלי שירחיב הנקב או שיקצר את הפיל, וא"כ כ"ש שיכניס בבעל גבול שהוא עד"מ כנקב המחט לגבי בבע"ג ויותר מזה, יכניס בו כח בבע"ג והוא שעבר עליו הקיום והחיות זמן בלתי בעל גבול, זהו נמנע יותר, ועכ"פ סברת רס"ג ישרה ואמיתית יותר כענין ניכרים דברי אמת.

קיצור. ומ"מ סברת רס"ג שמוכרח מזה שהשמים מחודשים לגמרי אמיתית יותר דאילו לדברי ארסטו שהגלגל סובב מעולם ע"י כח השם יתברך, א"כ נתן השם יתברך בבעל גבול כח בלתי בעל גבול ממש היינו שהבעל גבול נתקיים זמן בבע"ג ולא נחלש כחו זמן בבע"ג, א"כ זהו בחי' בלתי בעל גבול ושיהיה זה בבעל גבול אין לך שני הפכים בנושא אחד גדול מזה וכמ"ש הפלסופים שיש לנמנע כזה טבע קיים, ועכ"פ ניכרים מזה דברי אמת שהשמים הם מחודשים.

ג בהרמב"ם ^* פ"א מה' יסוה"ת דין ה' והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד כו'. ודין ז' כתב הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד. ובהפירוש שם דין ה' וז"ל ויתחייב מזה שיהיה הכח המסבבו אין לו הפסק ואפילו על דעת האומר שהעולם חדש ואפשר שיכלה הרי הוא סובב עכ"ל הנה ס"ל דאפילו לפי האמת שהעולם מחודש משי"ב, וגם אפילו יש לעולם קץ וגבול עכ"ז הגלגל סובב בכח שאין לו קץ וסוף, וסוף הלכה זיין כ' המפרש שאילו היה לכח מסבבו קץ לא היה סובב תמיד עכ"ל, י"ל המכוון שהמסבב ע"י כח בעל גבול בהכרח לו שינוח מעט וע' בהרמב"ם תחלת ח"ב בהקדמת השמינית^*. ומדברי בעל העקרים אינו נראה כן, כי כתב במאמר שני רפ"ה וז"ל והמופת הראשון מהם שעשה הרמב"ם בתחלת ח"ב מספר המורה הוא בנוי על מציאות תנועה תדירה נצחית, כמו שיניח הפלסוף, וזה ממה שלא יודה אותו כל בעלי הדת האלקית המאמינים בחדוש ואין החוש יכול להעיד על זה גם כן ולכן לא התעסקנו בהבאת המופת ההוא עכ"ל. מבואר מדבריו דס"ל שזה שמוכרחים אנו לומר שסבוב הגלגל הוא בכח שאין לו קץ, זהו לפי דברי מאמיני הקדמות שהגלגל סובב זמן בלתי בעל תכלית ע"כ שכח המסבבו הוא כח שבלתי בעל גבול, אבל לפי האמת שהעולם מחודש א"כ הגלגל סבב רק זמן מוגבל, י"ל שכח סבובו הוא בכח מוגבל אשר מלובש בו, שהכח הזה אף שהוא מוגבל מספיק להניעו זמן מוגבל, אלא שכיון שכן שהגלגל מחודש א"כ מחדשו הוא הבורא ית', וא"כ עדיין י"ל שמ"מ זהו מופת על מציאות הבורא ית'. דממ"נ אם הגלגל מחודש, אף שלפ"ז כח המניעו הוא ג, בבעל גבול, מ"מ כיון שהעולם מחודש ע"כ מחדשו הוא הבורא ית' וזה פשוט. ואם לדברי מאמיני הקדמות עכ"פ לפ"ז כח המניע הגלגל הוא כח בלתי בעל גבול והוא הבורא ית'. כי הגלגל מצד עצמו א"א שיהי' לכחו בלתי גבול כמ"ש הרמב"ם שם פ"א מה' יסוה"ת דין ז' שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף כו' עכ"ל. וא"כ זה המופת הוא אמת ממ"נ על מציאות הבורא ית'. וכ"כ בפירוש שבהרמב"ם רפ"א מהלכות יסוה"ת בד"ה דבר ידוע, שזה הגלגל אינו יוצא משני פנים כו' ע"ש. וכ"כ המפרש בספר העקרים שם וז"ל רבים כותבים סרה על הרמב"ם בזה המופת כו' ע"ש, דכוונתו כי לפי מאמיני החדוש א"צ לשום מופת עיוני על מציאות הש"י דפשיטא הוא דמאחר שהעולם מחודש יש לו מחדש בהכרח אלא שבא להוכיח המופת אפילו לפי מאמיני הקדמות עכ"ל. א"כ לדבריהם לפי האמת שהעולם מחודש והבורא יתברך חידשו ובראו עכ"ז הוא נחות דרגא בתנועת הגלגל שא"צ לזה כח בלתי בעל גבול^*, ולכן לא שייך לפ"ז מופת זה כלל, אלא דלפ"ז א"צ לשום מופת עיוני כו', דפשיטא הוא שיש לו מחדש כו', וזה ודאי אמת: אלא שלפע"ד גם בזה לא דיברו נכונה, שגם לפי האמת שהעולם מחודש מ"מ שייך ואמת מופת זה ג"כ שעל כרחך הנעת הגלגל וסבובו אינו בכח המוגבל המלובש בהגלגל, אלא^* בכח שאין לו סוף, כמו ממש לפ"ד מאמיני הקדמות (הג"ה, וזה ע"ד שנתבאר בסש"ב שער היחוד והאמונה פ"ב גבי והנה מכאן תשובות המינים כו' הכופרים בהשגחה כו' כי אף שידיו מסולקות הימנה^* כו' ע"ש, ואלו המינים שמאמינים בחדוש העולם ואעפ"כ אומרים שאחר שברא העולם ידיו מסולקות מהעולם, הם מה שהזכירם הרמב"ם במ"נ ח"א ס"פ ס"ט גבי ודע כי קצת בעלי העיון כו' והוא ז"ל גילה טעותם אמנם בהיותו כו' והוא ימשיכהו העמידה וההתמדה תמיד כו' ע"ש. וזה כעין מ"ש בסש"ב שם. וא"כ עכ"פ מופת זה דהרמב"ם מראה כמ"ש שהקב"ה הוא מניע הגלגל בכל רגע וממך הכל עכ"ה).

וביאור הדבר הוא ע"פ מה שכתב הרמב"ם בח"ב מהמורה פכ"ז וז"ל כבר ביארתי לך שהאמנת חדוש העולם הוא יסוד התורה כולה בהכרח, אמנם הפסדו אחר שהתחדש ונתהוה אינו אצלינו יסוד תורה, ולא יפסיד עלינו דבר באמונת התמדתו כו' אבל הענין הוא נתלה ברצונו ואם ירצה יפסידהו ואם ירצה ישאירהו כו' לנצח נצחים ויתמידהו בהתמדתו יתעלה עכ"ל. וכיון שכן הרי הכח שיש בסבוב הגלגלים הוא שיהי' התנועה תדירה ונצחית בלי קץ וסוף כלל וכלל לעולם ולעולמי עולמים, וא"כ מאחר שהנעה זו היא נצחית, אי אפשר שתהיה בכח המלובש בהגלגל שכחו יש לו קץ וגבול, ואי אפשר בשום אופן שממנו יהיה כח תנועה זו שהיא לבלי קץ וסוף, כי מהכח המוגבל יומשכו כח ההנעה ג"כ רק בגבול, כיון שיש קץ וסוף וגבול לכחו. וכיון שהגלגל תנועתו נצחית בלי סוף כלל אע"פ שהוא מחודש, מ"מ התנועה התדירה הנצחית היא בהכרח מכח בלתי בעל גבול, שהוא דוקא הוא שיש בו הכח הזה להניעו כן לנצח. וא"כ יצא לנו שגם לפי האמת שהעולם מחודש, עכ"ז מוכרח שכח תנועת הגלגל הוא בכח שאין לו קץ וסוף, וא"כ המניעו אינו הכח המלובש בהגלגל, אלא הבורא ית' הוא צוה ויעמידם לעד, ותנועתו ע"י ציוויו ודבורו ית' שהוא כח א"ס ב"ה, והיינו שהוא ית' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ואל תשיבני, שהרי זה הכח שיהיה תנועות הגלגל לבלי גבול ממש א"א שיצא אל הפועל כמ"ש החוקרים שא"א שיצא זמן בלי גבול בפועל^*. דכל מה שיצא אל הפועל מן העתה איזו עתה שיהיה עד העתיד הוא רק גבול, רק שנשאר בכח עוד ההתמדה לבלי יפסק^*. וא"כ כיון שבפועל לא יהי' רק גבול שמא יש זה בכח המלובש בגלגל לבד. אך זה אינו דמכח המוגבל ד, אממש מוכרח שיהי' הכח להניע ג"כ בגבול ממש יהי' גבול היותר עצום. וע"כ יש^* סיום לכח תנועותיו ממש. אבל זה הרי לא יופסק לעולם זה א"א שיהי' מכח מוגבל כ"א מכח בלתי בע"ג. וגם לפ"ד מארז"ל שהעולם יופסד, כענין וחד חרוב הרי יש פירושים רק שיהי' ההנהגה של העולם יפסד, אבל הגלגל י"ל שיתנועע ואף אם הגלגל ג"כ יפסד, מ"מ היינו שיחריבו הש"י. אבל אילו לא רצה הש"י להחריבו יש בכחו להתנועע לבלי גבול. דאם הענין שאין בכחו להתנועע רק שית אלפי שני, א"כ גם בשית אלפי שני עצמם היה נראה חלישות בתנועתו, כמו באדם שימי שנותיו שבעים שנה, הנה גם כשהזקין ונעשה בן ששים נראה בו חלישות יותר מכמו שהיה בן שלשים.

וכיון שבהגלגלים אין נראה שום חלישות כלל מימי עולם, וכמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ט' וז"ל ואנו רואים הגלגלים בלתי משתנים כלל מיום הבראם וכן הארץ בכללה הולכת על מנהג אחד תמידי עכ"ל. וכמ"ש בירושלמי פ"ק דברכות אמתניתין א' ע"פ ויכולו השמים כו' מה כתיב^* בתריה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות, דר"ל שהם תמיד חזקים כמו ביום הבראם וביום עשות. וכמ"ש מזה ע"פ שאו^* מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וא"כ זה שאינם משתנים כלל ולא שום חלישת כח ברוב ימים ושנים ע"כ צ"ל שאין ימיהם כדרך אישי הדצ"ח וע"ז נאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ות"י חד מסדריה לא מתעכב שאין שום עיכוב בההשפעה הנמשך מאישי השמים והיינו מפני שאינן משתנים ולא נחלשים כלל, ויש בכחם להתנועע כן לנצח, רק שברצון השי"ת יחריבו ויעשה שמים חדשים. וכיון שכן ע"כ תנועת הגלגל אינו בכח המוגבל שבו כ"א בכח א"ס ב"ה. ועוד מי מכריחו שיתנועע ולא ינוח כלל אפילו רגע כמימריה.

וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהחלק הב' וכל מתנועע במקרה ינוח בהכרח כמ"ש בהקדמה השמינית. אע"כ המכריחו שלא ינוח כלל זהו הבורא ית'. וכ"כ בח"ה שער הבחינה פ"א והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו לרצונו כו'^*.

ושער היחוד פ"ו ושנותם תמיד על סדור אחד בלי הפסק. א"כ סוף סוף מלובש בתנועתו כח בבע"ג כו' שמכריחו שלא ינוח כו' שזהו הפך טבע המתנועע לנוח מעט כו'. ובהרמב"ם ח"ב פ"א ד"פ רע"א ואם היתה זאת התנועה התדירה נצחית כו' וכ"ה במלחמות להרלב"ג מאמר ששי. מבואר לכאורה שזה המופת הוא אם התנועה נצחית. ועכ"ז יש לקיים המופת לפי האמת שהעולם מחודש ג"כ ויאמר זה הגלגל אינו יוצא מג' פנים, אם שהוא מחודש ונפסד, אם שהוא מחודש ולא נפסד כמ"ש הרמב"ם ח"ב פכ"ז, אם שהוא לא הוה ולא נפסד. ולפן הא' הרי פשוט שהבורא בראו וחדשו. ונותן בו כח שיהיה תמיד חזק כמו ביום הבראו וביום עשות כנ"ל.

וגם ע"כ נותן בו תנועתו תמיד לשלא ינוח כנ"ל ועיין בסש"ב ח"ב פ"ב ומה אם בקי"ס כו' יש מיש כו' כ"ש יש מאין כו' כ"ש סבוב זה בלי שום מנוחה כו'. לפן הב' הרי התנועה ממש נצחית ומוכרח שיהי' מכח א"ס ממש, וכש"כ לפן הג', אלא שזה הפן הג' שקר. אך מ"מ לכל הפנים בין אמיתים בין כו' מוכרח מזה מציאות הבורא ית' וא"כ אין לבטל על מופת זה דהרמב"ם רק על סדר מאמרו צריך להוסיף ולבאר כנ"ל. והנה גם לפמ"ש העקדה פ' בראשית שער שני שי"ל שהגלגלים הם גופים מתים כמו היסודות וכמו הארץ גם לפ"ז לא יבצר כח הראי' הנ"ל שא"כ מניעיהם הוא ע"כ כח בלתי מוגבל, לכל הפנים הנ"ל. אדרבה לפ"ז יגדל כח הראיה מאחר שהוא גוף בלתי חי איך יתנועע תנועה תדירה כנ"ל.

קיצור. מדברי המפרש בהרמב"ם פ"א מהיסוה"ת דין ה' נראה שגם לפי האמת שהעולם מחודש עכ"ז שייך מופת זה, שמתנועת הגלגל. ומדברי בעל העקרים פ"ה נראה ד, בשלפי האמת שהעולם מחודש אין מקום למופת זה, רק שכיון שהעולם מחודש א"צ ראיה על מציאות האל, וא"כ זה המופת הוא ע"ד ממנ"פ. אבל באמת אף לפי האמת שהעולם מחודש יש מקום למופת זה ממש, כיון שבכח תנועת הגלגל שיהי' תנועה זו נצחית, ואינו משתנה ואינו נחלש כלל ותמיד הוא כמו ביום הבראו וביום עשות, זה א"א מצד כח המלובש בו שהוא מוגבל, וע"כ שהוא מכח הא"ס ב"ה המצוה הנעתו בכל יום תמיד. ונמצא מופת זה נכון ומורה על היותו מקיים העולם ומחיה אותו בכל יום.

ד^* לשון הרס"ג מ"א פ"א. והראיה השנית (ר"ל על חדוש העולם) מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים. והוא שראיתי הגשמיים חלקים מחוברים ופרקים מורכבים.

והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אח"כ אמרתי שמא אלה הפרקים והחיבורים אינם כי אם בגשמיים הקטנים ר"ל גשמי החוש וצמח, ופשטתי מחשבתי על הארץ, והנה היא כן, כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים, ועליתי בה אל השמים וראיתי בה כתות רבות מן הגלגלים קצתם תוך קצתם יש בה כתות מן המאורים הגדולים, הנקראים כוכבים, נגזרו גדול וקטון, רב האור, ומעט האור. והורכבו בתוך גלגלים ההם. וכאשר נתברר לי הקבוץ והחבור וההרכבה אשר הם החידושים בגשם השמים וזולתם, האמנתי בעבור הראיה הזאת עוד, כי השמים וכל אשר בהם מחודשים.

ומצאתי הכתוב אומר כי פרוד חלקי החיים וחבורם יורה על חדושם, והוא אומרו תלים קי"ט ע"ג ידיך עשוני ויכוננוני. ואמר בארץ ישעי' מ"ה י"ח יוצר הארץ ועושה הוא כוננה. ואמר בשמים תלים סי' ח' כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת עכ"ל. גם החסיד בח"ה ש"א ספ"ה העמיד יסודו לברר חדוש העולם על ראיה זו וז"ל וברור ההקדמה השלישית שנאמר כי כל מחובר מורכב מבלי ספק מדברים יותר מאחד. והדברים ההם אשר חובר מהם הם קודמים לו הקדמה טבעית (כי^* הנה כחומר ביד היוצר ברצותו לעשות כלי יצטרך לחומר ולמים והנה על כרחך החמר והמים קודמים בטבע להכלי הנעשה מהם כי הכלי צריך לחומר ולמים אבל הם אינם צריכים לו כמו שביארתי לעיל ענין קודם בטבע ע"ש) וכן צריך שיהיה מחברו קודם לו הקדמה זמנית וטבעית (כי בודאי היוצר קודם בזמן ובטבע להכלי שהוא עושה והוא מבואר. מ"ל^*) והקדמון הוא שאין לו עילה (זהו ההפוך שכל מחובר מחודש ועל כרחך יש לו מחבר והוא עילתו וסיבתו, אבל הקדמון הוא שאיננו מחובר א"כ אין לו עילה וסיבה כיון שהוא כן מעולם עד אין תחלה וסוף. מ"ל*). ומה שאין לו עילה אין לו תחלה. ומה שאין לו תחלה אין לו תכלה (לא יכלה ג"כ לעולם ולא יהיה לו שום סוף ותכלה לא בתחלתו ולא בסופו). ומה שיש לו תחלה (היינו הדבר שהוא מחובר ומורכב משני דברים או יותר אשר נתחבר שבהכרח שיש לו תחלה.

כמו שהכלי יש לו תחלה הוא שנתחבר מחומר ומים שקדמו לו ע"י היוצר שקדם לו ג"כ) איננו קדמון (כיון שיש לו תחלה על כרחך היה לו עילה אשר התחילו אם כן איננו קדמון) וכל מה שאינו קדמון הוא מחודש (ע"י אחר שיהיה קודם לו והוא עילתו וסיבתו). מפני שאין בין הקדמון והמחודש אמצעי (שלא נוכל לצייר דבר ממוצע בין שתי אלו שיהיה דבר) שיהיה לא קדמון ולא מחודש (רק לא ימלט מאחד משתי אלו או קדמון או מחודש), אם כן כל מחובר איננו קדמון (כיון שיש לו עילה כנ"ל) ועל כל פנים הוא מחודש עכ"ל ספ"ה: ורפ"ו מתחיל לבאר איך שהעולם השמים והארץ וכל אשר עליה מחוברים ומורכבים וז"ל כאשר נסתכל בעולם הזה נמצאהו מחובר ומורכב (החילוק שבין מחובר ומורכב נראה שמחובר הוא דבר שנתחבר משני דברים שונים ונראה חיבורם כמו העצמות באברי החי שצריכים זה לזה א"כ האבר ה, אמחובר מעצם ובשר, ומורכב הוא דבר המעורב משני דברים שאינן נכרים כמו המים בתוך העיסה, או חתיכה אחת שיש בו כמה חלקים ועיין ברו"ח^* פ"ט. מ"ל) אין חלק מחלקיו מבלי חבור וסדור (שהכל מחובר משני דברים מסודר זה אל זה כל דבר אל מה שצריך אליו במקומו הראוי לו. מ"ל. והמ"ה^* כ' ר"ל שסודרו הדברים זה אצל זה או זה בתוך זה). כי אנחנו רואים אותו בהרגשתינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו. השמים ממעל כתקרה והארץ מתחת כמצע (כמטה מוצעת להילוך ולהשתמש האדם עליו. מ"ל) והכוכבים מסודרות כנרות. וכל הגופות צבורות בו במכמנים (באוצרות. מ"ה*. ונראה שהוא מלשון ומושל במכמני הזהב והכסף בדניאל סי' י"א מ"ג ופי' במצודות ענינו אוצרות מסתרים ודומה לו בלשון ארמית כי ואשר לא צדה משפטים כ"א י"ג ת"א ודלא כמן. והמ"ל כ' וז"ל צבורות כו כמכמונים, כמו שאוצר דברים הרבה באוצר שלו שיהיו מוכמנים לו כל אחד במקומו ובזמנו כל דבר למה שצריך כי אין שום דבר אחד בעולם שלא יהיה צורך לעולם בו וכולם צורך לאדם וכ"כ הרמב"ם בהקדמת סדר זרעים, וכ' הכוזרי וז"ל מ"ה סי' י' אע"פ שאין אנו יודעים מה התועלת ברוב הברואים כאשר לא נדע כלי הספינה ונחשבה ללא צורך ויודעם בעל הספינה ועושם. וכאשר לא נדע תועלת הרבה מאברינו ועצמינו אלו היו מפורדים לפנינו לא היינו יודעים תועלת כל עצם ועצם וכל אבר ואבר אע"פ שאנחנו משתמשין בהן. וברור לנו כי אם היינו חסרים אחד מהן יהיו מעשנו חסרים, ונצטרך אליו.

וכן כל חלקי העולם ידועים וספורים אצל בוראם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע עכ"ל ע"ש) כל דבר למה שצריך לו. והאדם כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו, ומיני הצמחים מזומנים לתועלתו, ומיני החיות משתמשין להנאתו כמו שאמר דוד ע"ה תלים סי' ח' תמשילהו במעשה ידיך, כל שתה תחת רגליו, צפור שמים ודגי הים, עובר ארחות ימים.

קיצור. מזה נראה שהעולם מחובר ומורכב כמו באבר עצמות בשר וגידין וכללותם אבר אחד כמ"כ השמים כתקרה והארץ כמו רצפה והכוכבים נרות, וגופות בע"ח וצמחים כמו שצבור בבית בחדרים דברים הצריכים לבעה"ב כמו פת ומלח יין ושמן במרתף, והאדם הוא הבעה"ב. הרי העולם כבית בנוי ובו בעה"ב אשר זהו ודאי חבור כמה דברים מפורדים שיהיו מחוברים ומורכבים יחד להיות מהם דבר אחד. (ומלבד החבור וההרכבה שזהו המופת שהזכיר הח"ה עוד נראה מזה שחבור והרכבה זו יש בו כוונת מכוין בשביל תועלת אחת והוא האדם שכל העולם נברא לצוות לזה. וכיון שיש בו כוונה ותכלית ע"כ שהוא מפעולת פועל כמשל"ק בשם הרלב"ג. וזהו נוסף על טענת החבור וההרכבה. וגם בזה נדחה מ"ש הח"ד^* ב' פחד יצחק, וז"ל ואין סברא להמתעקש לחשוב ולהרהר אולי יצוייר ענין מחובר ומורכב שהוא קדום בהתחברותו והרכבתו ולא קדמו לא בטבע ולא בזמן שום מחבר ומרכיב כי לא היה צריך לו. דזה אינו כי ענין שמהותו מחובר ומורכב, הרי נעשה בו מעשה ההתחברות וההרכבה, וע"כ היה דבוק בו עת וזמן שנתחדש בו ונעשה בו מעשה ההתחברות וההרכבה ההוא עכ"ד. והח"ד כ' עליו שדבריו כהים אלא האריך בראיה לבאר שעל כרחך החבור וההרכבה הוא מחודש. ותוכן דבריו דעל כרחך לא ימלט אם שני חלקי המחובר והמורכב היינו אותן השני דברים שהוא מחובר ומורכב מהן, אם כל אחד בפני עצמו בעל תכלית או בלתי בעל תכלית. ואם נאמר כי כל אחד בבחי' עצמו הוא בעל תכלית, א"כ גם המורכב משניהם בהכרח בעל תכלית, ולכן אי אפשר שיהיה קדמון שהוא ענין בלתי בעל תכלית בודאי. ואם נחשוב היות כל א' בפני עצמו ג"כ בלתי בעל תכלית, א"כ ודאי ההרכבה אינה מחוייב המציאות כ"א אפשרי המציאות, דמדוע יהי' מחוייב כיון כל ה, בדבר בפ"ע הוא ג"כ בלתי בעל תכלית שזהו ענין מחוייב המציאות א"כ מדוע יתחייב להיות מורכב ומחובר עם חבירו. א"ו אם כן הוא שכל כח בפ"ע בב"ת ומחוייב המציאות. על כרחך ההרכבה היא אפשר המציאות. וכיון שאינו מחוייב המציאות הוא מחודש ולא קדמון. ועוד בהכרח לא נוכל לומר כי חלקי המורכב נפרדים בב"ת כי א"כ יהיה הבבע"ת גדול מהבבע"ת וזה שקר מבואר זהו תוכן דבריו. וכל זה ראיה פלסופית. אבל הראיה היותר גלויה לחוש וראיה ממשית הוא כיון החבור וההרכבה נראה מאד שהוא מכוין בשביל איזה פעולה יוצא לחוץ ממנה היינו כנ"ל בדברי ח"ה א"כ זהו ודאי מכוונת פועל ועושה ומרכיב ומחבר הדבר בשביל התכלית ההוא. ודברי הפחד יצחק והח"ד הם ג"כ סניפין לזה).

במ"ש ^* בשם הפחד יצחק ואין סברא להתעקש כו' הנה עקשות זו מבואר בהש"ט במ"נ שהשיג בזה על המ"נ דס"ל בפשיטות שכל מורכב אינו מחוייב המציאות כמ"ש בהקדמה הכ"א והכ"ב ושם שתק הש"ט, ושתיקה כהודאה. ואח"כ פ"א מחלק ב' סד"ה עיון שלישי כ' אמר ש"ט זה המופת לדעתי אינו מופת אם לא יתבאר ראשונה שא"א שיהי' מחוייב המציאות מורכב כו', יעו"ש סוף הפרק גבי מ"ש במ"נ דרך אחר בהרחקת הגשמות וכו' וכל מורכב א"א לו מבלתי פועל כ' הש"ט וזאת ההקדמה היא מסופקת מאד כי יש לאומר שיאמר אם המורכב קדום א"צ למרכיב כו'. והנך רואה שהרמב"ם במ"נ עם היותו נמשך אחר ד' ארסטו מסכים בזה בפשיטות אל דעת הרס"ג והח"ה שכל מורכב א"א שיהיה מחוייב המציאות כו'. וגם הש"ט נ' רק כמסתפק ואומר אם לא יתבאר ראשונה כו'. גם כ' שכן יחשב בתחלת הדעת, רק ס"ל שלא יודע עדיין מופת על זה. ונ' אף לדעתו אין זה אלא בנבדל מגשם, אבל בגשם כמו הגלגל ודאי א"א שיהי' מורכב ומחוייב המציאות. דממ"נ אם הוא רק חומר בלי נפש, ודאי אינו מחוייב המציאות, ואם מורכב מנפש וגוף, כמו האדם רק שגופו מחומר זך, הרי עכ"פ הוא מוגבל. ועוד הרכבה שני הפכיים כאלו רחוק מאד ממחוייב המציאות. ועוד שרואים שהגלגל נעשה בתכלית וכוונה בשביל דבר שחוץ ממנו היא הארץ וכל אשר בה. ועוד א"כ יהיו מחוייבי המציאות רבים, הגלגל מחוייב המציאות, והארץ מחוייב המציאות, והמים הימים מחוייבים המציאות, שהרי ודאי לא הגלגל עשה את הארץ והימים, וגם הגלגלים הם רבים, וכל א' יש לו הילוך בפ"ע, ע"כ צ"ל כ"א וא' מחוייב המציאות בפ"ע. ואחכ"ז כל אלו מחוייבי המציאות מתנהגי' כאיש אחד. כ"ז רחוק ונמנע ונראה שזהו שקר, ולא אמת.

ה עוד ביאר הח"ה^* ענין ההרכבה והחבור הנראה בעולם וז"ל וסדר זריחת השמש ובואה להעמיד עתי היום והלילה, ועלייתה (בצפון בקיץ כי שם הישוב שאז עולה לרום גלגלה וגם לרום נוכח ראשינו. מ"ה. והמ"ל כ' בקיץ היא הולכת ברום הגלגל נוכח ראשינו ומזה נתהוה החום בקיץ) וירידתה (בדרום בחורף שאז היא בשפל גלגלה ורחוק מנוכח ראשינו וזה ידוע למתחילים בחכמת התכונה ונראה לחוש כי השמש בימות החורף אינו עולה כל כך לנוכח ראשינו כמו בימות הקיץ. מ"ה.

והמ"ל כתב בחורף היא הולכת בשפל הרקיע ולכך הקור שולט בעולם והכל הוא לתועלת גדול לבני אדם כמו שיתבאר בשער הבחינה וכאן הזכירם בדרך כלל. ע"ש פ"ג גבי תזרח השמש יאספון וגבי כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיה ובפ"ה גבי כי תועלות האור כו' ולולי חשכת הלילה כו' ע"ש) להמציא הקור והחום והקיץ והחורף (וז"ש בתלים סי' ע"ד לך יום אף לך לילה כו' קיץ וחורף אתה יצרתם כו', ועמ"ש ע"ז בסידור שער ל"ג בעומר). מעניני הזמנים ותועלותיהם. ושנותם תמיד (לשון חזרה פעם אחר פעם כמו ועל השנות החלום פעמיים) על סדור אחד מבלי הפסק (וזה ו, איורה שיש להם מכריח ואין להם יכולת לשנות תפקידם כמ"ש בשער הבחינה פ"א וז"ל והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו לרצונו כו' ויש לו מכריח שמכריחו על המעשה ההוא ואין לו יכולת לשנות ממנו עכ"ל שאלו היו ברשות עצמם היו יכולים לשנות את מהלכם ותפקידם ומזה נראה בחוש שיש יוצר ובורא וכולם עומדים על משמרתם כאשר העמידם הבורא ית' שמו. מ"ל. וכ"כ בספרי^* פ' האזינו. ד"א האזינו השמים והארץ, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים וארץ שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם או שמא גלגל חמה אינו עולה אלא מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו ולא כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש כו', הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם ולא צמחה כו' הובא בר"ח שער היראה רפ"ג. ויש לפרש ע"ד מ"ש הח"ה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה כו' וזהו שמא שינו את מדתן כו'. וכמ"ש המ"ל שמזה נראה בחוש כו' כנ"ל. וזה מופת בפ"ע לבד מופת ההרכבה והחבור כו') כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום באיוב סי' ט' פסוק ז', וכתיב תשת חשך ויהי לילה תלים סי' ק"ד (פי' מ"ה מביא ראיה שהשתנות הזמנים ע"י זריחת השמש וכוכבים ובואם הוא לתועלת כי על זה נזכרו שם כתובים אלו, א"נ מביא ראיה שמצד זה יש להביא ראיה על מציאות הבורא ית', כי על זה אמר איוב ודוד הפסוקים שבאו לספר מעשיו ונפלאותיו לראיה שהוא נמצא חכם יכול בחכמה ויכולת בלתי תכלית עכ"ל, והמ"ל כתב האומר לחרס היינו לשמש ולא יזרח בלילה ובעד כוכבים יחתום חותם וסותם בעדם שלא יאירו ביום, וזה ראיה שהכל מאתו יתברך הן מה שיאירו והן מה שלא יאירו, ומצאתי בספר הכוזרי מאמר חמישי סי' יו"ד וז"ל וזכר תועלת הלילה (פי' האוצר נחמד וז"ל והוא אומרו השמש ידע מבואו ר"ל שקיעתו ומלת ידע פירושו שהוא בכוונה מאתו יתברך שהשמש ישקע מן הארץ וימש חושך עכ"ל הא"נ) ושהוא בכוונה מאצלו לא במקרה ולא תהו במעשיהו (פי' הא"נ ר"ל שאין שום דבר במעשיו שלא יהיה לתועלת עכ"ל הא"נ) ולא במקריים התלויים במעשהו כי הלילה הוא זמן העדר השמש (פי' הא"נ ושמא תאמר עם היות שאין תהו במעשהו אמנם הלילה אינה שום מעשה רק העדר בלבד, ומאחר שהשמש עשויה להאיר כל כדור הארציי מסביב ולא יבצר א"כ שיהיה סובב והולך סביב הארץ, ואז בהכרח שיהיה חצי הכדור חושך וחציו מאיר, וכשהוא שוקע מבני אופק זה, באותו הרגע עצמו עולה על בני אופק שכנגדו, אין הדבר כן ואין הלילה במקרה הנמשך מן עליית השמש על אופק שכנגדו, כי יד ה' לא תקצר ואם חפץ ה' היה קובע עוד מאור גדול כמו השמש ויהיה ברחוק מדת חצי גלגל מן השמש, ואז אם מאור אחד שוקע השני עולה, עד שיהיה תמיד יום לכל שוכני ארץ, ואפילו הירח לא נקבע להאיר כל לילה ולילה רק לפעמים אינו מאיר כלל כמו בתחלת החדש ובסופו.

ובשאר ימי החדש מאיר קצת מן הלילה בתחלתו דהיינו קודם חצי החדש ובסוף הלילה לאחר חצי החדש וכל הלילה בחצי החדש עכ"ל הא"נ) אבל הוא עם זה מכוון לתועלת (וצ"ע א"כ לע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה ולעת ערב יהיה אור, ויתבטל התועלת, וי"ל דשאני עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה א"כ גם שינה אין וא"צ ללילה ועוד דמ"מ ואור החמה יהיה שבעתים כו') (ר"ל עם זאת הפעולה שהשמש עולה על בני האופק שכנגד מתחת היתה כוונת הבורא שיהיה תועלת בשקיעות אף למקום ההוא ששקע ממנו, או"נ) כמו שאמר תשת חשך ויהי לילה (כי כבר זכרו הטבעיים מתועלת הלילה לבריאת בני האדם ולגידול הצמחים ושיח השדה ואלו היה השמש מתמיד על הארץ היה שורף כל יבולה מחמת חומו המתמיד והאדם וכל בעלי ו, בחיים היו עייפים ונעדרי כח וזה מבואר בטבעיות והוא תועלת נגלית ומפני שאף במאור הירח שאינו בכל לילה ורק למועדים כמו שאמר עשה ירח למועדים אמר שגם בזה יש תועלת נסתר, או"נ), וסיים המ"ל והחשך הוא בריאה כשאר כל הנבראים ולהוציא אותנו מידי אמונה כוזבת שהביא המורה בשלישי פרק יו"ד ע"ש ובזה נתבאר כוונת המחבר הח"ה שהביא פסוקים אלו הנה ולא הביא מפסוקי התורה במעשה בראשית והיא בחכמה נפלאה ולכך תקנו לומר בכל יום יוצר אור ובורא חושך ששניהם מאתו ית' עכ"ל המ"ל).

קיצור. עוד מבואר ענין ההרכבה מסדר זריחת השמש ובואה שניכר היטיב איך שהוא בשביל להעמיד עתי היום והלילה, ושיהיה קיץ וחורף, וגם חשך הלילה הוא בכוונה, הרי זה חבור שמחובר גלגל החמה והירח עם הארץ שהרי אורם וזיוום ופעולתם מגיע לארץ ולבע"ח וצמחים אם כן הרי הם מחוברים יחד ומורכבים הרכבת השכנות עכ"פ כמו חיבור עצמות ובשר וגידין באבר אחד כנ"ל, ואגב יבאר שמזה שהם הולכים תמיד על סדור אחד ולא יוכלו לשלוט בנפשם לשנות אפילו כל שהוא מזה נראה בחוש שיש יוצר ובורא, לבד ממה שמוכרח מענין ההרכבה והחבור.

ו^* וסבוב הגלגלים אשר תנועתם מתחלפות (שכל הגלגלים השמש והירח והמזלות הילוכם בגלגליהם ממערב למזרח יש מהם שסובבים בחדש, ויש בתקופה אחת ויש מהן בשנה אחת או בכמה שנים רק הגלגל העליון הנקרא גלגל היומי שבתוכו כל שאר הגלגלים כגלדי הבצלים שמהלכו הוא ממזרח למערב והוא מכריח ומתגלגל עמו כל הגלגלים שבתוכו ממזרח למערב בכ"ד שעות שבכל יום כנודע לחכמי התכונה עכ"ל המ"ל וכן כתב הרמב"ם בהלכות יסוה"ת פ"ג הלכה א' ב'. אך בספר נחמד ונעים שער ח' סי' רי"ח^* הביא י"א שלא נמצא תנועה הפכיות, אלא שכל תנועת גלגלי שמים כולם הם עצמיים ממזרח למערב כפי התנועה היומית כו' עד כי באמת יראה כן גם לכפרי ארצנו כו' עד בלי ספק רוב החכמים היו שומעים להם כו' עכ"ל יעו"ש, עכ"פ גם לסברתם הרי תנועת הגלגלים ממזרח למערב גם כן מתחלפות כמש"ש שכפי קריבת כל גלגל לגלגל היומי ככה ימצא ממהר בתנועתו כו'. וברבות סדר בראשית פ' יו"ד יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום כו' ובעי שאלה כו' ע"ש), והכוכבים והמזלות על הנהגה משוערת ומשקל מכוון לא יזח ולא ישתנה (מטעם הנ"ל להורות שהם מוכרחים, מ"ל) והכוונה בכל דבר ממנו תועלת ותקנה למדברים, כמו שאמר שלמה ע"ה בקהלת סי' ג' את הכל עשה יפה בעתו וגם את העולם נתן בלבם (וע' ברבות בקהלת שם שהאריך בזה) ואמר לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים וכל זה חבורו והרכבתו נראים בכולו ובמקצתו, (פי' מ"ל וכל מה שתראה בעולם אין לך דבר שלא יהיה מחובר ומורכב משני דברים עכ"ל, ולפענד"נ שמבאר שיש הרכבה וחבור הן בעולם כולו כמו בשמים וארץ ושמש וירח וכוכבים אשר נתבאר שהם כאלו חוברו יחד כנ"ל אות ד' השמים כתקרה והארץ כמו רצפה והכוכבים כמו נרות, וכמו שביאר עוד אות ה' מענין סדר זריחת השמש ובואה שהוא רק בשביל להעמיד עתי היום והלילה וקיץ וחורף למדברים, זהו ענין ההרכבה שנראה בכולו, ואח"כ יבאר ג"כ איך שכל בעל חי וצומח ומדבר מורכב וזהו ענין ההרכבה שנראה במקצתו), וכשנעיין בצמחים ובעלי חיים נמצאים מחוברים מהיסודות הארבעה והם האש והרוח והמים והעפר, והמה נחלקים ונפרדים ואין בנו יכולת לחברם החבור הטבעי מפני שמקצתם משתנה אל קצתם, וקצתם כנגד קצתם, ואם נחבר דבר מהם הם ממהרים להשתנות ולהתחלף, אך החבור שחברה אותם התולדה הוא חבור מתוקן וקיים עד ז, אעת קץ (וע"ש במ"ה ומ"ל) וכבר חשבו [קצת^*] הפלסופים כי הגלגלים והכוכבים והאישים העליונים הם מתולדת האש, (וכ' המ"ה וכיון שאינם ממש אש ע"כ ממוזגים ומחוברים משני דברים עכ"ל, והמ"ל כ' כלומר שאפילו הנבראים העליונים והמלאכים שנקראים אישים העליונים הם ג"כ מחוברים משני דברים שהרי האש מחובר מחומר וצורה כמו שמסיים עכ"ל) ודומה לזה מה שאמר דוד ע"ה תלים סי' ק"ד עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ובזה ראיה על המחשבה הזאת, ואיננה תולדה חמישית כאשר כתב ארסטו, (וברבות בראשית ס"פ י"ב איכא מ"ד כל מה שיש בשמים וארץ אין ברייתו אלא מן הארץ כו' הכל היה מן העפר בקהלת סי' ג' ך' ואפילו גלגל חמה שנאמר האומר לחרס ולא יזרח באיוב סי' ט', ופי' המ"כ חרס ברייתו מן הארץ והוא קורא לשמש חרס הרי שברייתו מן הארץ, וכן בשופטים סי' ח' י"ג מלמעלה החרס ות"י עד לא מיעל שמשא וכן פרש"י שם ושאר מפרשים, וכן בשופטים סי' י"ד י"ח בטרם יבא החרסה, היינו לפני שקיעת החמה), וכיון שהנמצאות הוות מן היסודות ומחוברות מהם, וידענו כי לא נמזגו מאליהן ולא נתחברו בטבעם מפני המחלוקת שביניהם (פי' המ"ל דר"ל שא"א לחשוב ולומר כמו שמטבע האש לשרוף כך טבע להתחבר יחדיו שהרי נראה שהטבע הוא להפך מפני המחלוקת שביניהן עכ"ל, וזה מספיק ג"כ לדחות קושיית הפחד יצחק והח"ד דלעיל סוף אות ד' אולי יצוייר ענין מחובר ומורכב שהוא קדום כו' דהרי התחברות זו הוא הפך טבעם שבטבעם הם הפכיים זה לזה כנ"ל א"כ כמו שלא נמזגו מאיליהן כך אין שייך לומר שהרכבה זו היא קדומה, מלבד מה שנתבאר לעיל דחיית קושיא זו, וכיון שהוא כן) עלה בדעתנו ונתברר בנפשותינו כי מחברם זולתם וקושרם בלעדיהם ומרכיבם כנגד טבעם, הוא בוראם יתברך אשר תקן קשורם וחבורם, (וביאר המ"ל שע"כ יש דבר אחר זולתם והוא מחברם וקושר אותם ומרכיבם אף שהוא כנגד טבעם, והוא הבורא אותם והוא אשר תכן חבורם הכל על מזוג שוה כפי מה שראוי לכל אחד מהם לא פחות ולא יותר ישתבח שמו לעד עכ"ל, והוא כענין מארז"ל ע"פ המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מיכאל שר של שלג וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז וכן במלאך א' חציו אש כו', וקשר וחיבור זה הוא ע"י קו האמצעי המחבר חו"ג ע"י הארת הכתר בחי' אור א"ס).

קיצור. הגלגלים תנועתם מתחלפות, ולא ישתנו, להורות שהם מוכרחים בפעולתם, והכל בשביל האדם, וחבורו והרכבתו נראה בין בכל העולם בין במקצתו כמו צומח וחי מחובר מד' יסודות ארמ"ע והם הפכיים ולכן ודאי לא נמזגו מאיליהן כ"א מחברם וקושרם הוא הבורא ית', גם הגלגלים י"ל שהן מורכבים.

ז^* וכאשר נחקור על היסודות הארבעה נמצאם מחוברים מחומר וצורה (ע' מ"ל) והמה העצם והמקרה, והחמר שלהם הוא החומר הראשון אשר הוא שורש היסודות הארבעה. והחומר וההיולי שלהם והצורה היא הצורה הראשונה הכללית אשר היא שורש כל צורה עצמית וצורה מקרית כחום וקור, וכלחות וכיובש, והכובד והקלות והתנועה והמנוחה והדומה להם, וההרכבה והחבור נראים בכל העולם ובכל חלקיו, בשרשיו ובענפיו בפשוטו ובמרכבו (ר"ל אפילו הפשוטים שבהם והם הד"י שהם פשוטים בערך שאר הנמצאות שהם אינם מחוברים רק משני דברים היינו מחומר וצורה, והמתכות הוא מורכב יותר מהיסודות, והוא פשוט לערך הצומח, שהוא מורכב יותר, והצומח פשוט יותר מן החי, והחי מן המדבר כי יש במדבר כל בחינותיהם, מ"ל) בעליונו ובתחתונו (אפילו העליונים גם הם מחוברים מד' יסודות רוחניים והם מד' אותיות ההוי' ית' שמהם נתהוו הד' יסודות רוחניים וגשמיים ואין לך שום דבר בעולמות ז, בהעליונים ותחתונים שאין בו מד' אותיות ההוי' וא"ס מתלבש בהם, מ"ל, ולענד"נ המחבר כיון בעליונו על הגלגלים שהם מתולדת האש, כנ"ל) וצריך ממה שהקדמנו שיהיה כולו מחודש (ר"ל בעבור שנראה בכל תולדות העולם שהם מורכבים ומחוברים ע"כ מוכרח שיהיה כולו מחודש כי כבר התבאר שכל מחובר מחודש, מ"ל, ובפרט שהחבור מדברים הפכיים כנ"ל בענין ד"י ארמ"ע, וכן בחבור שבכללות העולם חבור הגלגלים עם הארץ שהרי תכליתם בשביל הארץ הוא ג"כ כמו חבור רוחני עם גשמי) כאשר התברר לנו כי כל מחובר מחודש, והדין חייב שנאמין כי העולם מחודש, וכיון שכן הוא ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו, צריך שיהיה לעולם עושה שהתחילו וחדשו כו' מאין דבר (מאין ואפס המוחלט ברא יש) לא בדבר (לא בעזר שום דבר אחר כי האומן לא יוכל לעשות מלאכתו מבלי כלים לסייעו, אבל הוא יתברך אינו כן) ולא על דבר (לא בשביל דבר שלא היה לו שום מכריח שיהיה ח"ו מוכרח לברוא את העולם או להנאתו ח"ו אלא ברא את הכל להטיב לזולתו כטבע הטוב להטיב שהרי ראינו שכל מה שברא לא ברא אלא מה שהוצרך אל האדם ולא יותר, ולפי יכולתו וגבורתו שאין לו קץ ותכלית לא נחשב זה העולם למאומה רק שהוא מטיב לכל דבר כפי מה שיוכל לקבל כמו שהביא במשל הנמרץ שבסוף שער הבחינה בילד היולד בבור מאסר המלך ע"ש והדברים ברורים, מ"ל) וכמ"ש הכתוב בענין הזה ישעי' מ"ד אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי, ואמר איוב ל"ו נוטה צפון על תהו תולה ארץ על בלימה, והוא הבורא יתעלה אשר אותו דרשנו ולמצאו כווננו במחשבתינו ושכלנו, הוא הקדמון הראשון אשר אין ראשית לראשיתו ואין תכלית לקדמותו כמו שאמר הכתוב ישעיה מ"ד אני ראשון ואני אחרון, ואמר שם מ"א אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא:

קיצור. גם הד' יסודות אף שהם פשוטות יותר משאר המורכבים מהם עכ"ז מורכבים ג"כ מחומר וצורה וגם הגלגלים הם מורכבים כן, וגם מורכבים קצתם תוך קצתם וכנ"ל סעיף ד', ומוכרח מכ"ז שהעולם כולו מחודש, והמחדשו הוא הבורא יתברך:

הרמב"ם ריש^* ח"ב כ' ג"כ שכל מחובר מחודש והש"ט עורר עליו כמנהגו וכ"ד הפחד יצחק.

ח הנה זה לשון אדמו"ר נ"ע בד"ה וידעת^* היום, כי באמת מה שהעולם קוראים בשם אמונה להאמין מה שהקב"ה מחיה את כולם והוא ברא את כל העולמות מאין ליש, טועים הם שאין צריך לזה אמונה, שהרי זה נרגש בבחינת ראייה הגם שאינו רואה בעיני בשר הרי זה כאילו רואה וע"ז נאמר ומבשרי אחזה אלוה, אחזה דייקא, והיינו מבשרי שכמו בבשרי בשביל שרואה חיות הגוף וקיומו יודע ומרגיש כי נפשו הוא בו שהיא היא המחיה את הגוף ובלעדה אין חיות וקיום לגוף, כך אחזה אלוה מאחר שרואים את העולמות שהם כמו גוף גדול מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו', וכן אפילו דברים רוחניים מלאכים ונשמות כו' הן כגוף לגבי החיות שבתוכם מא"ס ב"ה המהוה ומחיה ומקיימם כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וידיעה זו מורגשת כאילו רואה כו', וזהו לשון אחזה ולכן אין זה נקרא בשם אמונה בלה"ק אלא בשם דעת כו', אך הנה דעת והרגשה זו הוא בבחי' ממכ"ע אבל בבחי' סוכ"ע כו' זו היא בחי' אמונה כו' עכ"ל, ולזה נתכוין ג"כ בסש"ב ח"ב פ"ו במ"ש ולכן הוצרך הכתוב להזהיר וידעת היום כו' שלא תעלה על דעתך שהשמים כו' והקב"ה ממלא כל העולם כהתלבשות הנשמה בגוף כו' עכ"ל, עכ"פ מובן מזה שלידע שהקב"ה ממכ"ע הוא מורגש בדעת וא"צ לזה אמונה, וביאר איך הוא מורגש היינו כמו בבשרי ח, אבשביל כו' כנ"ל, ולכאורה אין זה מובן דא"כ אין זה נודע ומורגש אלא ע"פ אמונת השראת הנפש, וא"כ יש להשיב ע"ז, כמו שהשיב הרמב"ם במ"נ ח"א פרק ע"ד ד"ה הדרך השביעי ערבך ערבא צריך כו' ע"ש, ועיין בספר האמונות לרס"ג מאמר ששי פ"א, ובעקידה פ' בראשית שער ששי, שכ' וז"ל וזה שלא תמלט משתהיה זאת הנפש כח והכנה לבד, הווה בהוויית הגוף ומתחדשת בחדושו, או שתהיה עצם נבדל עומד בעצמו בלתי הווה עמו, ואם היתה על הענין הראשונה הנה למראית העין הוחלט עליה האבדון וההפסד במות הגוף כי עמו הווה וכאשר ימות תמות ועמו תקבר, ומותר האדם מן הבהמה אין עכ"ל, והנה הגם כי אנו מאמינים בדברי רז"ל שהנשמות הם עצם עומד בעצמן וקדמו גם לבריאת העולם, וכמו שגם החוקרים הביאו ראיות ע"ז ע"ש בספר האמונות לרס"ג ושאר ספרים וע' בכוזרי מאמר חמישי ס"פ י"ב, ולפע"ד יש עוד ראיה חושיית ממ"ש באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם בענין התהוות אותיות הדבור בה' מוצאות שאינו דבר מושכל ולא מוטבע בטבע כו' ע"ש, שמזה יובן שהנפש היא עצם ומהות עומד בעצמו. אך עכ"ז כוונת רבינו ז"ל כאן אינו להביא ראיה מדרך זו דוקא, שלא תהיה הראיה כ"א לאחר אמונת השראת הנפש, כי כוונתו להביא ראיה גלוייה ומבוארת לכל, ולא ממה שיצטרכו הראיות לראיות, ולכן ודאי כוונתו שאף את"ל כפי הדרך הראשון שזכר בעל העקדה בענין הנפש (אף שבאמת לאמתו אינו כן) עכ"ז יוכרח מזה הדעת להיות אחזה אלוה. והענין כי עכ"פ גם לדרך הראשון שבמות הגוף תאבד הנפש ח"ו, עכ"ז כל זמן היות הגוף קיים אי אפשר להכחיש שיש בו מציאות ומהות נפש רוחנית, ולכן בהסתלק הנפש אי אפשר עוד להחיות הגוף ע"י רפואות בשום פנים משא"כ כ"ז אשר נפשו בו, וא"כ זהו דומה לנר הדולק, שעם היות כשיכבה הנר בטלה מציאות האור שהי' נאחז בו ואינו עצם עומד בפני עצמו עכ"ז א"א להכחיש שבהיות הנר דולק הנה האור הנאחז בהפתילה הוא מהות וענין בפ"ע זולת הפתילה, וכך לפחות עד"ז בנר נשמת אדם, אשר לפחות כ"ז שהגוף חי ממנה היא עכ"פ נשמה ונר רוחני זולת הגוף ממש, והיא נשמת רוח חיים המניעה את הגוף הגשמי ומנהיגתו, משא"כ בדומם וצומח שאין בהם רוח חיים. וכיון שכן נחזה ג"כ בגופות הגלגלים שבודאי יש בהם ג"כ נפש המניעה אותן שהרי הם מסבבים תמיד, ומי הוא המסבבת אותו הגוף זהו ודאי הנפש שבו, לכל הפחות, והרי היא קיימת לעד ולעולמי עולמים ולא כנשמות שבגוף בשר ודם, ואם כן אי אפשר להסתפק רק שמא הנפש המלובשת בתוכם, הוא האל, וזה אי אפשר, מכמה וכמה מופתים שיתבארו בעזה"י שעל כרחך יתבאר שהנפש המלובשת בהם, יש לה דבר המנהיגה חוצה לה, והוא המנהיג כל נפשות הגלגלים והגלגלים והארץ והוא הבוראן, והראיה הקרובה הוא שהרי הן גלגלים רבים וכל אחד גוף בפ"ע וא"כ יש לו נפש ג"כ בפני עצמו מנהיגו באופן משונה ומיוחד מהנהגת גלגל השני, ועם היותם גלגלים רבים וארבעה יסודות הארץ עכ"ז כולם מתנהגים בסדר ישר לקיום העולם, וכאילו הם גוף איש אחד ממש שיש בו אברים רבים, א"כ מי הוא הקושרם ומחברם יחד להיות כאיש אחד, מאחר שמ"מ הם גופים נפרדים ולא אדוקים כאיש אחד ממש, א"כ בהכרח שהקושרם יחד הוא אינו הנפש שבאחד מהם, כ"א בחינת כח עליון שאינו מלובש בהם והוא בלתי בע"ג והוא הבורא ית', וזהו ענין ומבשרי אחזה אלוה, ולענין זה כיון ג"כ המחבר ספר עבודת הקודש בספר דרך אמונה בתשובה א' וז"ל תורה היא וללמוד אני צריך על העולם איך יש לו מנהיג, תשובה דע כי האדם נבנה כדמיון בנין כל העולמות והנפש שבו המקיימת אותו הזמן הגזור עליו כלולה ומשוכללת מן ההויות ח, בהעליונות, ובעוד הנפש בו הנה הוא דוגמת העולם הגדול ולזה נקרא האדם עולם קטן, וממנו תלקח הראיה על העולם הגדול, אשר נבנה בדמותו ובצלמו, וכמו שאי אפשר לעולם הקטן הזה שיחיה ויתקיים מבלתי מנהיג שהוא הנפש, כך אי אפשר לעולם הגדול שיתקיים מבלתי מנהיג, והמנהיג ההוא הוא נשמת העולם וצורתו המקיימו, ואלו ח"ו ישוער העדר זה המנהיג יעדר העולם בכללו כו' עכ"ל והאריך בזה איך המנהיג העליון הוא ממכ"ע וסוכ"ע יעו"ש. ולכאורה מובן מדבריהם, שאף אם הגלגלים כולם הם גוף אחד ממש, כמו גוף האדם, עכ"ז נקח ראיה מגוף האדם על שיש מנהיג לעולם בכללו, שכמו הגוף אי אפשר לו להתקיים בלתי הנפש שבו כנ"ל, כן העולם בכללו אי אפשר לו שיתקיים בלתי מנהיג שהוא כנשמה לו עכ"פ וז"ש אאזמ"ו נ"ע שדעת והרגשה זו היא רק בבחי' ממכ"ע, שהוא כמשל הנשמה המלובשת תוך הגוף, אכן לפמ"ש שהגלגלים הם גופים נפרדים זה מזה ואעפ"כ מתנהגים כאיש אחד וגוף אחד, מזה ראיה והכרח שיש להם מנהיג לבד הבחינת נשמה המלובש בהם, והוא הנק' בדברי אאזמ"ו^* נ"ע סוכ"ע.

קיצור ^* . ענין ומבשרי אחזה אלוה, כמו שגוף האדם אי אפשר לו שיחיה ויתקיים בלתי הנפש, ובצאת הנפש ישאר הגוף פגר מובס, כן העולם בכללו אי אפשר לו שיתקיים מבלתי מנהיג שהוא נשמת העולם וצורתו המקיימו, כ"כ העה"ק בספרו דרך אמונה תשו' א', וכ"כ אאזמ"ו נ"ע בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום ולכן כתב שראיה זו אינו אלא על בחי' ממכ"ע, שהוא כדמיון הנשמה שמלובשת תוך הגוף, אבל על סוכ"ע שהוא מה שאינו מלובש בעולמות כלל ואינו כנשמה לגוף, ע"ז צריך אמונה, ולפע"ד אפ"ל שגם בחי' סכ"ע מורגש מראיה זו והוא לפי שהגלגלים אינן כגוף האדם שהוא אחד ומנהיגו הנשמה המלובש בו, אבל הגלגלים הם גופים רבים נפרדים זה מזה, א"כ יש לכל אחד נפש בפני עצמו המלובשת בו, ועכ"ז הם מתנהגים כולם על סדור אחד כאילו הם איש אחד, והנהגה זו אי אפשר שיומשך מהנפש שבתוכם, כ"א על כרחינו נכריח שמנהיגם הוא הנשמה שחוצה להם ואינו מלובשת בשום אחד מהם והוא הבורא יתברך שאינו כח בגוף, וזהו הנק' בלשון הזהר סובב כולא עלמין.

ט ועתה אבוא לבאר קצת מי מכריח לנו שהם גופים רבים ולא גוף אחד, הנה ז"ל הרמב"ם במ"נ ח"א פרק ע"ב דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה, רוצה לומר כי כדור הגלגל הקיצון (היינו גלגל העליון שכל הגלגלים הם בתוכו) בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו רוצה לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל, וכמו שראובן עד"מ הוא איש אחד, והוא מחובר מאיברים מתחלפים בבשר ועצמות וגידים ומלחות משתנות ומרוחות, כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה, ומה שהורכב מהם ואין רקות בו כלל, אלא מקשה מלא תנועות מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמישי מקיף האש, והם כדורים רבים אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא רקות כלל, אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד, (הג"ה הנה מ"ש שהגלגל בכללו הוא איש אחד, זה מסכים למארז"ל באבות דר"נ פל"א וז"ל ויצר באדם כל מה שברא בעולמו, ברא חורשים בעולם (היינו יער) ברא חורשים באדם, זה שערו של אדם כו' ע"ש באריכות, וכ"כ בח"ה שער היחוד פ"ז בד"ה ועוד כי אנחנו מוצאים אותו כי הוא צריך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתו ואין חלק ממנו נגמר אלא בחלק אחר כצורך קשקשי השריון וחלקי המטה, ואברי גוף האדם, ושאר ט, אהמחוברים קצת אל קצת בתקונם והשלמתם כו' עכ"ל, וכ"כ רפ"ו כי אנחנו רואים אותו בהרגשתינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו, השמים ממעל כתקרה, והארץ מתחת כמצע, והכוכבים מסודרים כנרות, וכל הגופות צבורות בו כו' עכ"ל, אבל מ"ש אין פנוי ביניהם ולא רקות כלל, זהו לכאורה נגד משארז"ל פ"ב דחגיגה דף י"ג ע"א ועוביה של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע, משמע דס"ל שיש אויר פנוי בין כל רקיע מהלך ת"ק שנה, וכן ארז"ל פ"ד דמנחות דל"ט ע"א לענין י"ג חוליות של ציצית שהם כנגד שבעה רקיעים וששה אוירין שביניהם, וא"כ דעת רז"ל בזה כדברי החכמים הקדמונים שהביא הרמב"ם במ"נ פע"ג בד"ה ההקדמה השנית קדמוני המדברים שהיו עיקר חכמת המדברים מאמינים ג"כ שהרקות נמצא והוא רוחק אחד או רחקים אין דבר בו כלל אלא רקים מכל גוף נעדר מהם כל עצם כו' עכ"ל, גם העקרים מ"ב פרק י"ב כתב שהמקום הוא הפנוי והרקות ולא כדברי אריסטו. והנה נראה שאף לדברי הרמב"ם דס"ל שאין רקות בעולם, עכ"ז אין הגלגלים תחובים זה בזה כאיברי האדם שהיד עם הגוף עצם אחד, משא"כ השמש וגלגלו עם גלגל נוגה עד"מ אינם על דרך זה, אלא שהם שני גופים, ולא גוף אחד, רק ששוכנים זה אצל זה, וכמו הארץ והמים, שאינן גוף אחד, אלא שני גופים השוכנים זה אצל זה ממש, ומוכרח כן ממ"ש הרמב"ם פ"ג מה' יסוה"ת הלכה ב' וז"ל גלגלים סובבים ממערב למזרח ומהם סובבים ממזרח למערב עכ"ל, וא"א לגוף אחד שיתנועע שני תנועות ומהלכים הפכיים אעכצ"ל שהם גופים מובדלים וכמ"ש בספר נחמד ונעים^* שער א' סי' י"ג שהמשילו ודימו אותם החכמים לאדם ההולך בתוך הספינה ממערב למזרח ועכ"ז הספינה בעצמה הולכת ממזרח למערב וע"ש סי' ט"ז, א"כ לפי משל זה מוכרח שאינן גוף אחד ממש אלא כמו האדם עם הספינה שהם שני גופים והאדם הולך בהספינה מכח עצמו ולא מכח הספינה, ועיין עוד בהרמב"ם שם הלכה ה' וממהלך הכוכבים כו' ובהפירוש שם כשהתבוננו בירח מצאו לו תנועות משונות והגלגל האחד לא יהיה לו תנועות משונות כו' ע"ש, ובספר נחמד ונעים שער א' סי' ט' שראו בהשבעה בכל אחד מהן מהלך ידוע ומוחלט בפני עצמו מהלך שאינו דומה למהלך חבירו כמשי"ת גם בזמני סיבובם נמצא הבדל והפרש גדול יש מהן שגומר סיבובו בכמו כ"ז יום, ומהם בשנה ומהם בשנתים כו' ואי אפשר לגוף אחד שיתנועע שבעה תנועות ויותר בפעם אחד ועוד שראו כו' פעם יתקרבו ופעם יתרחקו מכדור הארץ כו' ומזה הכריחו שכל אחד משבעה כוכבי לכת נתנן ברקיע מיוחד עכת"ד, וע"ש סי' כ"ה. ומכ"ז מובן שהם גופים מחולקים זה מזה, גם בכוכבי שבת אשר בגלגל השמיני הרי אנו רואים כשהכוכבים יוצאים ומאירים בלילה הרי נראה בין כל כוכב לכוכב מרחק רב, ונפקותא מזה אשר מזה יוכרח שהקושר כל הגלגלים יחד להיות כאיש אחד, שישמור כל אחד סבובו ויהיה שוקד על מקומו המיוחד לו, שיהיה נשמר הסדר תמיד בעולם, על כרחך אינו הנפש שבתוך הגלגל העליון, כמו שנפש האדם מנהגת כל האיברים של הגוף, דאילו היו כולם גוף אחד ממש כגוף אדם אחד ממש היה אפשר להעלות על הדעת כן לכאורה, אלא יצטרך לראיות שאינו כן מצד שנפש הגלגל היא בעל גבול ותכלית, וא"א שיהי' ממנה לבד הסדר הזה, כמ"ש רס"ג מ"א פ"א, ועוד ראיות שנתבארו לעיל. אבל כיון שאינן גוף אחד ממש כ"א גופים רבים אלא שמ"מ בקיבוץ כללותם הם כאיש אחד, אע"פ שהם גופים מובדלים מ"מ האחד במדרגת ראש ואחד במדרגת עין כו', א"כ אי אפשר שהמנהיג כולם יחד הוא נפש הגלגל העליון, שהרי אינה מחוברת ממש לגלגלים שלמטה כחיבור גוף אחד, וזהו רק כמו עד"מ זכר ונקבה בראם כו' ט, בויקרא שמם אדם, שבהתחברות הזכר והנקבה זהו שלימות האדם, וכל אחד לבדו נקרא פלג גופא. כן הוא ענין השמים והארץ שהשמים הוא משפיע והארץ מקבל, ומטרא נקרא בעלא דארעא. וכמו שאעפ"כ אין נפש הזכר מחיה נפש הנקבה כ"א יש לכל א' חיות בפני עצמו, כן עד"מ כל גלגל וכוכב יש לו נפש בפני עצמו, ולא שנפש אחת היא בכולם. וכן נראה ממה שכוכב זה ממהר הילוכו וסובב ממזרח למערב והשני מאחר הילוכו וסובב ממערב למזרח וכמשנ"ת לעיל ומאחר שאנו רואים שיש ג"כ מנהיג הקושר כולם שלא ישנו כל אחד סדרו כנ"ל, על כרחנו שזהו כח עליון הבלתי מלובש בתוך גוף הגלגלים, והוא המנהיגם.

י והנה לבאר הענין בתוספת ביאור יש להבין החקירה שנזכר בספר נחמד ונעים^* שער א' סימן י"ד איך יצוייר שגוף אחד יסובב שמונה גופים זה בתוך זה ור"ל בענין תנועת גלגל היומי המכריע בכוחו כל הגלגלים אשר תחתיו להקיף את העולם פעם אחד בכל יום (כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהיסוה"ת הלכה א') כנ"ל יש לנו בו כמו כן מבוכה גדולה ועצומה מזה שלא יצוייר שגלגל אחד יסובב בכוחו שמונה גלגלים שבתוכו, כי לא יקובל זה לשכל רק על תנועת גלגל הכוכבים בלבד יען אשר הוא סמוך ודבוק בו (ר"ל לפמ"ש בסי' ך' שכדורי הגלגלים הם כדמות גלדי הבצלים ואין שום מקום פנוי וריקות ביניהם כלל ע"ש, וכבר כתבתי לעיל שאין זה מוסכם, אך כאן הוא אומר שאף לדבריו שאין שום ריקות ביניהם וא"כ גלגל הכוכבים אף הוא סמוך ודבוק לגלגל היומי, לכן אף שהוא גוף מובדל ממנו, שפיר יתכן שגלגל היומי מכריחו לסובב כתנועתו), יש לנו לצייר בשכלנו ולומר שגלגל היומי פוגש ומחזיק בו ומכריע בו בעל כרחו, (וגם על גלגל הכוכבים י, איקשה דא"כ שמוכרח להתנועע התנועה היומית מחמת גלגל היומי הדבוק בו ומכריחו ע"ז א"כ איך מתנועע ג"כ תנועה הפכית מהתנועה היומית שהיא ממזרח למערב והוא מתנועע ג"כ ממערב למזרח ונקרא התנועה הרצונית וכמו שהקשה הנו"נ שם סי' י"ג ונצטרך לומר שאף לדבריו שגלגל הכוכבים דבוק בו ע"כ אינו דיבוק גמור כגלדי הבצלים ממש, שאם כן איך גלגל הכוכבים סובב מעט ממערב למזרח הפך תנועת גלגל היומי, שאם היה דבוק בו לגמרי לא היה אפשר זה כמש"ש סי' י"ג שזה דומה לאדם שרצונו לילך למזרח וצוה עליו המלך לילך למערב שאי אפשר כלל לילך למזרח, אעכצ"ל שאינו דיבוק גמור אלא כמו עובר הנתון בבטן אמו וכמש"ש סי' ט"ו, אלא ששם כתב כן רק על גלגל הנושא, וכאן שלא ירד עדיין לחילוקו דשם, צריך לומר כן על כל הגלגלים, שדבוק זה בזה דבוק מעט אך איננו דבוק בו לגמרי, ולכן שפיר סובב גלגל הכוכבים התנועה היומית מחמת גלגל היומי הדבוק בו מעט ופוגש בו ומכריחו, ואעפ"כ יכול להתנועע תנועה הפכית ממערב למזרח וכדמיון העובר כו' ע"ש) אך לשאר שבעת הגלגלים אשר איננו נוגע ופוגש בהם, על איזה צד אשר הוא מכריע אותם קשה ציורו. ואם יעלה על דעתנו לומר שכל גלגל פוגש בגלגל שתחתיו ומכריעו אל התנועה היומית, שגלגל היומי מכריע לגלגל הכוכבים, וגלגל הכוכבים לגלגל שבתאי וגלגל שבתאי לצדק, וצדק למאדים, וכן כולם עד גלגל הירח. יש לנו להקשות ולומר שלפי זה שכל גלגל יכריע לגלגל שתחתיו אל התנועה היומית ההכרחיות, א"כ לפי"ז יחוייב שיכריע כל גלגל לגלגל שתחתיו אל התנועה העצמיות, ויחוייב לפ"ז שגלגל שבתאי יכריע לגלגל צדק אל תנועתו הרצונית וכן צדק למאדים, ומאדים לחמה. ותירץ ע"ז ג' תירוצים.

קיצור. קושיא איך יצוייר שגלגל היומי יסובב שמונה גופים זה בתוך זה, כי לא יקובל זה בשכל רק על הגלגל הסמוך ודבוק בו. (וגם על גלגל הכוכבים קשה דממ"נ אם הוא מוכרח כ"כ מגלגל היומי הדבוק בו להתנועע^* ולסבוב כסבוב גלגל היומי ממש, איך מתנועע ג"כ הפך תנועתו. ונצטרך לומר שדבוק בו מעט אך איננו דבק בו לגמרי, ע"ד שכ' הנו"נ סי' ט"ו). אבל לשאר שבעת הגלגלים שאינן סמוכים ודבוקים לגלגל היומי, כי גלגל הכוכבים מפסיק ביניהם, קשה, מי מכריחו לתנועה היומית. ואם נאמר שגלגל הכוכבים המוכרח מגלגל היומי הוא מכריח ג"כ גלגל שבתאי כו', קשה דא"כ איך מכריחו לתנועת גלגל היומי, ואינו מכריחו לתנועה שלו, שהרי תנועה רצונית של גלגל שבתאי אינו כתנועה הרצונית של גלגל הכוכבים.

יא וכבר הקשה דבר זה החכם רבי יוסף אלבו בספר העקרים שלו בסימן שלישי ממאמר רביעי ולא כתב עליה שום ישוב כלל רק גמר ואמר שאין שכל האנושי מספיק לדעת אמתת דבר זה עכ"ל הנו"נ. וז"ל העקרים מ"ד רפ"ג לענין שלא נכחיש מה שנמצא בחוש בעבור עיון הפלסופים כו' שהשכל לואה מאחד משתי פנים, אם שלא ישיג דברים רבים על אמתתם, ואם שלא יספיק לדעת סבות כל הדברים ואפילו המושגים בחוש, שהרי התנועה היומית אי אפשר להכחיש מציאותה שהחוש מעיד עליה ואי אפשר לשכל האנושי לשער תנועתם בשום צד, שאם נאמר שהמניע אותם הוא גשם תשיעי (היינו גלגל תשיעי והוא למעלה מגלגל הכוכבים) כמו שהסכימו הרבה מן החכמים וקראוהו גלגל יומי, לפי שהוא מגביל ומראה הערב והבוקר הנקרא יום אחד, מי יתן ואדע על איזה צד יניע הגשם ההוא כל הגלגלים, אם על צד הפגישה, (כלומר שגלגל התשיעי פוגש ונוגע בגלגל הכוכבים ודוחה אותו וע"י זה מוכרח לסבב התנועה היומית, וממילא גלגל המזלות דוחה עד"ז לגלגל שבתאי הסמוך לו וגלגל שבתאי דוחה עד"ז ממש לגלגל צדק כו' עד גלגל הירח), לפי שהגשם אי אפשר לו שיניע גשם אחר אם לא על צד הפגישה, (כלומר שהוא פוגש ונוגע בשאר הגלגלים ודוחה אותם עד שיתנועעו^* עמו ממזרח למערב), איך אפשר שיצוייר שפגישת גלגל מאדים את גלגל חמה יניעהו התנועה היומית הבאה לו במקרה, מצד פגישת גלגל צדק שפגש^* אותו גלגל שבתאי המתנועע מצד^* גלגל הכוכבים הקיימים שהוא מתנועע תנועה היומית במקרה^*, ולא יתנועע גלגל השמש התנועה המיוחדת לגלגל מאדים בפגישתו אותו שהיא התנועה העצמית לגלגל מאדים (ור"ל שגלגל מאדים התנועה העצמית שלו שמסבב את הארץ ממערב למזרח בשתי שנים, והתנועה הבאה לו מצד גלגל היומי ע"י אמצעות גלגל הכוכבים ושבתאי צדק, הוא שמסבב את הארץ ממזרח למערב בכל יום במשך כ"ד שעות, וזהו הנקרא התנועה הבאה לו במקרה, וא"כ אם גלגל מאדים בפגישתו את גלגל חמה מכריחו להתנועע לסבב בכ"ד שעות ממזרח למערב יותר היה ראוי שיכריחו לסבב ממערב למזרח בשתי שנים שזהו התנועה העצמית של גלגל מאדים ואנו רואים שאינו כן שהרי גלגל חמה מסבב את הארץ ממערב למזרח בשנה אחת היינו בשס"ה יום ורביע, א"כ אינו מתנועע כתנועה העצמית של גלגל מאדים, כ"א תנועה בפני עצמו, ועל כרחן מפני שאין בכח גלגל מאדים בפגישתו את גלגל חמה להכריחו עי"ז על תנועה העצמיות שלו, ולכן לא זז גלגל חמה מסדר תנועה העצמית שלו עצמו, שהוא לסבב בשס"ה יום ורביע, ואין פגישת גלגל מאדים בו גורם בו שום שינוי בתנועתו, וא"כ כש"כ שאין ראוי שיכריחו גלגל מאדים לסבב התנועה היומית הבאה לו ג"כ רק במקרה. וכ"ז מלבד הקושיא איך אפשר שיתנועע גלגל השמש למזרח ולמערב כאחד), ואיך יתנונע גלגל הירח התנועה היומית הבאה מפגישת גלגל התשיעי לאחרים, ולא יתנונע התנועה המיוחדת לגלגל כוכב שהיא עצמיות ומיוחדת לו בפגישתו אותו (ור"ל שגלגל הירח מסבב ממערב למזרח בכל חדש וחדש היינו במשך כ"ט יום וי"ב שעות וערך ג' רביעי שעה, פחות משהו, וגלגל כוכב מסבב במשך שנה אחת כמו גלגל השמש, הרי י, בשאין הלבנה זזה אף כמלא נימא מתנועתה העצמית מחמת פגישת גלגל כוכב ואין לו כח ע"י פגישתו לזוז אותה מסדר הילוכה, וא"כ איך יהיה לו כח ע"י פגישתו להכריחה על התנועה היומית ממזרח למערב הבאה לו במקרה. זה פליאה. והנה לפי הדעה שהביא הנו"נ שער השמיני סי' רי"ח^* ובספר יסוד עולם מאמר שני פרק ט', לק"מ כל קושיות אלו. ולפי שטתו לענין שאנו מכוונים להביא מופת שכל גלגל אינו דבוק בחבירו ג"כ המופת מוכרח ), והעלה בעל העקרים שאין שכל אנושי מספיק לדעת זה. עכ"פ לשטתו מובן שכל גלגל הוא מופרד מחבירו ואינו דבוק בו ממש, אלא כמו אדם שהספינה מוליכו אף שאינו גוף א' עמו ורק שפוגש בו ומכריחו ומ"מ מסבב ג"כ תנועה הפכית ממש, וגם תנועות והילוכים משונים כ"א מחבירו זה גומר הילוכו בי"ב שנה וזה בשנה וזה בחדש, א"כ עכצ"ל שכל אחד אינו גוף אחד ממש עם חבירו. ושבנו לדברינו שהקושרן ומחבר קשר הילוכם על סדר א' בע"כ אינו הנפש המלובש באחד מהן כ"א כח רוחני נבדל ואינו מלובש בהן כו' וע"ש מ"ש ב' הראב"ע ואף שכ' שאין דעתו נוחה זהו רק במ"ש שאין גלגל היומי מכריחן על התנועה היומית כו' אבל הקושר כל הגלגלים יחד ע"כ הוא כח נבדל כמ"ש בהדיא סוף מ"ב פל"א^*.

יב והנו"נ שער א' סי' י"ד^* כתב לתרץ קושיא של העקרים באמרו איך אפשר שיצוייר שפגישת גלגל מאדים את גלגל חמה יניעהו התנועה היומית כו' ולא יתנועע גלגל השמש התנועה המיוחדת לגלגל מאדים כו' כנ"ל. ע"ז השיב שבאמת מכריחו גם אל התנועה המיוחדת לגלגל מאדים כו' וכן בכל הגלגלים. ור"ל שהתנועה העצמית של גלגל מאדים הוא שמסבב את הארץ ממזרח למערב בשתי שנים, וגלגל חמה מסבב את הארץ ממזרח למערב בשנה אחת. אין הענין שסיבוב זה הוא מצד תנועתו העצמית לבד של גלגל חמה שכך תנועתו העצמית לסבב מצד עצמו ממערב למזרח בשנה אחת כמו שסובר בעל העקרים. ולכן קשה לו מדוע לא יתנועע גלגל חמה התנועה המיוחדת ג"כ לגלגל מאדים כמו שמכריחו על התנועה היומית ממזרח למערב כנ"ל. אבל באמת לא כן הוא אלא שמכריחו ג"כ על התנועה שממערב למזרח שמתנועע^* בשנה זו מצד הכרח גלגל מאדים מאה ושמונים מעלות שכן הילוכו של גלגל מאדים שמסבב את הארץ ממערב למזרח בשתי שנים א"כ בשנה אחת הוא מסבב ק"פ מעלות ממערב למזרח. והוא מכריח את גלגל חמה שיסבב ג"כ ק"פ מעלות במשך הנ"ל. אך גלגל חמה מתנועע עוד מצד עצמו מאה ושמונים מעלות במשך שנה, ולכן גלגל חמה מסבב הארץ ממערב למזרח בשנה אחת אשר ק"פ מעלות הוא מסבב מצד שמכריחו ע"ז גלגל מאדים ועוד ק"פ מעלות מסבב מצד תנועתו העצמית, זהו תוכן התירוץ שלו אף שאין זה לשונו ממש. וסיום לשונו והמשל משל נמרץ. הנה ספינה אחת עוברת את הנהר ממערב למזרח, ובשעת העברה הולך אדם אחד ממקום אחרית הספינה עד לראשה כמו כן ממערב למזרח, וגם בזה הזמן זבוב אחד הולך על ראש האדם ההוא מן העורף דרך קדקדו עד מצחו כמו כן ממערב למזרח, באופן שהזבוב אשר היתה בתחלה באחרונה בשפת הנהר בצד מערב מעתה היא בראשונה בשפת הנהר בצד מזרח. וזה לשלש סיבות, לסיבת מהלך הספינה, ולסיבת מהלך אדם, ולסיבת מהלך זבוב. ככה יש לתנועה הרצונית של גלגל הכוכבים סיבה אחת והיא סיבת תנועת עצמה, ותנועת שבתאי לשני סיבות ותנועת צדק לשלשה סיבות עד שתנועת גלגל הירח הוא לשלשה^* סיבות. אשר לפ"ז המבוכה הגדולה הנזכרת תתיישב היטיב ולא קשיא לן ולא מידי עכ"ל.

קיצור. שאחד מחכמי האומות תירץ על קושיית בעל העקרים ואמר שבאמת יא, אמכריח גלגל מאדים לגלגל חמה ג"כ על תנועתו העצמית, כמו שמכריחו על התנועה היומית הבאה לו ממקרה מגלגל היומי, ומה שתנועת גלגל חמה היא יותר מתנועה העצמית של גלגל מאדים זהו מפני שמתנועע ג"כ תנועה עצמית שלו וזה מוסיף על מה שמכריחו גלגל מאדים והמשל לספינה ההולכת ממערב למזרח ובשעת העברה הולך בתוכה אדם א' ג"כ ממערב למזרח כו'.

יג והנה לפי תירוצו זה מבואר ומוכרח ג"כ שאין כל התשעה גלגלים אדוקים זה בזה כגולם אחד ממש, שאם כן אינו דומה כלל אל המשל לספינה ואדם וזבוב, דהתם מפני שהם גופים מחולקים, ע"כ האדם יש לו תנועה והילוך בפני עצמו בזולת הילוך הספינה, וכן הזבוב אינו גוף אחד עם האדם, אבל אילו יצוייר שהאדם קשור רגליו בשלשלאות של ברזל לדופני הספינה לא היה לו באפשרי להלוך מאומה, רק מה שהספינה הולכת היא מוליכתו עמה ולא יותר אפילו אמה אחת, וא"כ אם עד"מ גלגל מאדים וגלגל חמה הם אדוקים כל כך זה בזה עד שהם גוף אחד, כמשל אדם הקשור בשלשלאות אל דופני הספינה, אם כן לא היה יכול גלגל חמה לילך יותר מגלגל מאדים, והרי הוא הולך ממנו בשיעור כפלים. א"ו עכצ"ל שהן גופים מחולקים, וא"כ על כרחנו הקושר אותן יחד שיהיה הילוך כולם מכוון לענין אחד וכוונה אחת, הוא כח נבדל מהן וכנ"ל. מיהו ק' לשטה זו זה שתנועת גלגל חמה עד"מ שנראה בהילוכו בכוונה ובהשכל יהי' מחצה לא מצד עצמו כ"א מצד הכרח גלגל אחר, ועוד ק' לשטה זו מ"ש הנו"נ סי' י"ג מאד קשה ציורו כו' שאין הנדון דומה לראיה כו'^*.

יד ועתה נעתיק עצמינו לפי התירוץ השני שכ' הנו"נ שם סי' ט"ו^* שתופס אותו לעיקר כמש"ש ליישבם בדרך אחרת בדרך אמת וישר כו'. וז"ל סי' ט"ו יתבאר בו ישוב נאה לשתי המבוכות הנזכרות, ואתה הקורא ידוע תדע לך דלעד"נ ששתי המבוכות הנזכרות למעלה, האחת איך יצוייר לגוף אחד שני מהלכים מתנגדים (כמש"ש סי' י"ג שלא צודק המשל לאדם ההולך בתוך הספינה ממערב למזרח עכ"ז הספינה בעצמה הולכת ממזרח למערב כו' שאין הנדון דומה לראיה כו' ע"ש וכוונתו דהספינה אינה גורמת כלל לשהאדם יתנועע ממזרח למערב, כ"א האדם הוא נח בה, והיא לבדה הולכת ממזרח למערב, ע"כ יכול האדם ג"כ לילך ממערב למזרח. אבל לא כן בגלגל היומי שמכריח את גלגל הכוכבים שהוא יסבב ממש ממזרח למערב, ולא כמו האדם בספינה, דמינח נח, וכיון שגלגל הכוכבים מוכרח לסבב בעצמו ממזרח למערב, א"כ א"א לו לסבב כלל ממערב למזרח, דאין לומר שגלגל הכוכבים בתוך גלגל היומי הוא ג"כ נח כמו האדם בספינה, דלא דמי שרגלי האדם עומדים על הספינה, והוא מקום אחד, אבל הגלגל עגול. וא"כ אם הוא נח כולו ממש על גלגל היומי מכל צד, ובעבור זה גלגל היומי מוליכו עמו ממזרח למערב, והוא אינו מתנועע ממזרח למערב, רק גלגל היומי מוליכו עמו א"כ איך יתנועע ממערב למזרח, כיון שכולו דבוק בו הרי אינו דומה להאדם שאינו דבוק בהספינה רק ברגליו ולכן יכול להגביה רגליו, ולעוקרו מהספינה, משא"כ זה שכולו דבוק בו מכל צד, אין שייך שיעקור רגליו מגלגל היומי, וא"כ איך יסבב ממערב למזרח), והשנייה איך יצוייר שגוף אחד יסובב שמונה גופים זה בתוך זה. יש אפשר ליישבם בדרך אחרת בדרך אמת וישר, ואומר שכל גלגל וגלגל מן השמונה גלגלים כל אחד מהם נחלק לשנים או לשלשה כדורים זה בתוך זה, כמ"ש לפנים בשער השביעי בסי' קפ"ז שהסכימו כל החכמים הקדמונים והאחרונים שבבטן כל גלגל וגלגל כמו בבטן גלגל חמה עד"מ נתון עוד גלגל אחר והוא הנקרא גלגל נושא. אשר מעתה נוכל לומר שגלגל חמה בכללו סובב תנועה היומית הנמהרות סביב כדור העולם בכדי כ"ד שעות, יא, בוהגלגל שבתוכו שהוא גלגל הנושא לחמה, יסובב מהלך המתון שהוא תנועה הרצונית.

וגלגל הנושא הזה אשר הוא בבטן גלגל חמה דבוק בו דבוק מעט אך איננו דבוק בו לגמרי, דמיון העובר אשר הוא בבטן אמו כשהאשה המעוברת תמהר מתהפכת ומתגלגלת ממזרח למערב והעובר אשר בקרבה סובב בבטן אמו במתון ממערב למזרח. שאין להקשות על העובר, איך יצוייר שיסובב שתי תנועות מתנגדיות בבת אחת, כי תנועתו ממערב למזרח, הוא מצד עצמו והתנועה ממזרח למערב הוא ע"י אחר שהיא אמו (אינו מובן דע"כ גלגל הנושא מתנועע ג"כ התנועה היומית ואעפ"כ מתנועע ג"כ תנועה הפכית רצונית, א"כ גם בגלגל חמה בכללו יוכל לומר כן והיינו ע"י שהוא דבוק דבוק מועט בגלגל שלמעלה ממנו כו', וי"ל דא"כ בגלגל שבתוכו מדוע כו' אבל עכשיו מתרץ שהח' גלגלים גוף אחד ומ"מ קשה דהא גלגל הנושא מפסיק ביניהם) וכאשר הדין בחמה ככה הדין בשאר כוכבי נבוכה, וכמ"כ נצרך לומר לפ"ז על גלגל הכוכבים שהוא בבטן גלגל אחר, אשר גם לפי הנחתינו זאת, המבוכה השנייה במה שקשה לצייר שגוף אחד יתנועע שמונה גופים זה בתוך זה היא מאיליה תסיר כי לפי הנחתינו הנזכרות יהיה כל השמונה גלגלים אדוקים ודבוקים יחד כגולם אחד אשר בסיבוב אחד מהם בהכרח יסובבו כולם יחד, אך גלגל הנושא שבבטן כל גלגל וגלגל יסובב כל אחד ואחד את תנועתו הרצונית בזמנו הקצוב לו, דמיון העובר אשר בבטן אמו כנ"ל, אשר לפ"ז הכל עולה יפה ונאמר מעתה שמה שכתב בעל העקרים שאין בשכל האנושי להשיג דבר זה אלו היה נודע לו טעמים הנזכרים לא היה אומר כן עכ"ל הנו"נ סי' ט"ו.

קיצור. עוד תירץ הנו"נ, שי"ל שבבטן כל גלגל וגלגל כמו בבטן גלגל חמה עד"מ נתון עוד גלגל אחר והוא הנקרא גלגל הנושא שהוא נושא לחמה, ואיננו דבוק לגמרי בגלגל חמה, אלא כמו עובר בבטן האם, ולכן יתורץ מה שיש שתי תנועות מתנגדות בבת אחת.

טו והנה גם לפי תירוץ זה, אף שלפ"ז התשעה גלגלים כולם אדוקים ודבוקים יחד כגוף אחד ממש, אשר א"כ שפיר י"ל שהם כאיש אחד ממש ור"ל כאיברים של ראובן שהוא איש אחד שיש בו ידים ורגלים, ולא כמו בתירוצו שבסימן י"ד שלפי תירוץ ההוא מבואר שהם גופים מחולקים כמו אדם ההולך בספינה כמשנ"ת לעיל משא"כ לפי תירוצו זה, אך אמנם גם לפ"ז הרי ע"כ גלגל הנושא שבבטן כל גלגל וגלגל משמונה גלגלים והוא הנושא לחמה וכן בלבנה כו', הוא אינו גוף אחד כלל עם התשעה גלגלים הנ"ל ואינו דבוק בו לגמרי אלא כדמיון עובר בבטן אמו, ולא גם כעובר ממש, שהרי מתנוענע להפך מאמו, שהגלגלים שהם גוף אחד סובבים ממזרח למערב וגלגלים הנושאים סובבים ממערב למזרח, וע"כ כל א' מהם גוף בפני עצמו לא כמו ידו של ראובן עם ראובן, אלא כגוף נפרד ממש רק שדימה אותו לעובר שבבטן האם, אבל אינו דומה ממש כי העובר ע"פ רוב אין לו תנועה גדולה בפ"ע כ"כ וזה מתנוענע תנועה גדולה הפך לתנועת הגלגל שהוא מקיפו.

וא"כ הרי המניע גלגל הנושא אינו גלגל היומי כ"א הוא בפני עצמו. וא"כ נתבאר אשר השמש והירח ושאר כוכבי לכת שיש לכל אחד מהם גלגל נושא, הנושאו ממערב למזרח, וכן גם גלגל הכוכבים יש לו ג"כ גלגל נושא את הכוכבים כנ"ל, א"כ אינם לגבי התשעה גלגלים כאיברי האדם אל האדם אלא גופים נפרדים זמ"ז. וא"כ חוזרים אנו למ"ש לעיל כיון שהם גופים רבים נבדלים זה מזה, ואעפ"כ מקושרים בהנהגתם להיות יחד שישמור כל אחד הילוכו כו', עד שיהי' נדמה כאילו הם איש אחד, על כרחנו שהקושרם והמנהיגם הוא כח עליון הבלתי מלובש כלל בגופות הגלגלים, דאם יב, אלא כן אלא שנפש כל גלגל מנהיג גלגלו, לא היו כולם קשורים להיות כאיש אחד שהרי הם באמת אנשים רבים נבדלים זה מזה, ואעפ"כ מתנהגים ומתנוענעים כולם, עד שבין כולם יחד יושלם ההנהגה של קיום העולם. ע"כ מבואר שהקושרם יחד הוא אינו הם, כ"א כח עליון נבדל מהם מכולם, והוא כח הבורא יתברך.

קיצור. גם לפי תירוצו זה נתבאר שגלגל הנושא החמה אינו גוף אחד עם גלגל חמה, וכן כל הגלגלים הנושאים הם גופים נבדלים, ולכן מתנוענעים ממערב למזרח, הפך תנועת התשעה גלגלים הסובבים ממזרח למערב. וכיון שהם גופים נבדלים, ועכ"ז מוכרחים להתנוענע שיהי' כפי הצורך לקיום והעמדת העולם, ע"כ שהקושרם ומנהיגם הוא כח עליון נבדל מהם מכולם והוא הארת כח הבורא יתברך. אך איני מבין דברי הנו"נ סט"ו הנ"ל איך כל השמונה גלגלים אדוקים ודבוקים יחד כגולם אחד הרי ע"כ גלגל הנושא שבבטן כל גלגל וגלגל מפסיק בין גלגל התחתון ובין גלגל העליון ממנו עד"מ גלגל הנושא של השמש מפסיק בין גלגל הקבוע של השמש האדוק בהגלגל שלמעלה ממנו, ובין גלגל הקבוע של כוכב נוגה שלמטה מגלגל השמש, וא"כ לפ"ז לכאורה אי אפשר שכל השמונה גלגלים יהיו גוף אחד ודבוקים יחד דאיך יהיה גלגל נוגה דבוק וגוף אחד עם גלגל חמה כיון שגלגל הנושא של החמה שהוא למעלה מגלגל נוגה אינו דבוק בגלגל חמה, והוא מפסיק בינו ובין גלגל נוגה. וצ"ע בספרי התכונה ובנו"נ ש"ח סי' קפ"ח וקפ"ט. ועכ"פ לענינינו מובן שאף שהם גוף אחד ע"כ גלגל הנושא אינו גוף אחד וא"כ שפיר מוכרח הראיה כנ"ל.

טז עוד כתב הנו"נ שם סי' ט"ז^* בשם חוקר גדול מחכמי האומות מזמן קרוב, שהוכיח כדברי חכמי ישראל פ"ט דפסחים דף צ"ד ע"ב שגלגל קבוע וכוכב חוזר. וכמו שביאר דבריו שם סי' כ"ה. וכ' בסי' ט"ז הנה לפי דבריו אין לנו מקום לתמוה על שתי המבוכות הנזכרות בסמוך לא על שתי תנועות המתנגדים זה לזה כי יספיק לנו המשל והדמיון של האדם ההולך בספינה או הזבוב ההולכת על גלגל העגלה כי לפ"ז נוכל לומר שמהלך הגלגל לחוד ומהלך הכוכב לחוד, שהגלגלים בכללם הם מסבבים בכל יום ממזרח למערב והכוכב עצמו יסובב על גב הגלגל במתון ממערב למזרח עכ"ל. א"כ לפ"ז מאחר שהכוכב נגד הגלגל הוא כמו האדם עם הספינה, א"כ הוא ב' גופים ולא כמו גוף אחד ממש, שהרי הגלגל סובב ממזרח למערב והכוכב שעליו סובב ממערב למזרח. גם לדבריו אלו גם השמונה גלגלים הם גופים מחולקים זה מזה ולא שהם גוף אחד כמ"ש לפי הסברא דסי' ט"ו, שהרי סיים סס"י ט"ז וז"ל, גם המבוכה השניה איך יצוייר שגוף אחד יסובב שמונה גופים זה בתוך זה היא בטלה מעיקרא כי מאחר שהכוכב חוזר אין אנו צריכים לומר שכל גלגל פוגש ומחזיק בגלגל שתחתיו ומכריע על התנועה היומית כנ"ל ולפ"ז התנועה היומית המזרחית ותנועה המערבית שתיהן רצונית ולא נצרך לגלגל תשיעי כלל עכ"ל.

ור"ל שכל גלגל מהשמונה גלגלים מתגלגל מעצמו מרצונו ממזרח למערב בכל יום וסובב במרוצה רבה ממזרח למערב סיבוב שלם בכל כ"ד שעות ולא שהגלגל שלמעלה ממנו מכריחו ע"ז, ולכן נקרא תנועה רצונית, ועד"ז כל כוכב מסבב מעצמו ממערב למזרח, במתון, א"כ הרי כולם גופים מחולקים זה מזה וסיבובם ע"י נפש שבכל א', וא"כ כיון שהם גופים מחולקים ואעפ"כ הילוכם מכוון לענין אחד, וכוונה אחת נמשך מהילוך כולם, והוא להיות קיום העולם ומתנהגים כולם כאלו הם איש אחד והנהגה זו אי אפשר שיומשך מהנפש שבתוך כל אחד מהם, ועל כרחנו נכריח שהמנהיגם ומקשרם הוא כח עליון חוצה להם והוא הבורא יתברך וכמש"ל סעיף ח'^*.

וכמו כן לפי הדיעה שהביא הישראלי בספר יסוד עולם מאמר שני פרק ט' והובא יב, בבספר נחמד ונעים שער שמיני סי' רי"ח אשר יש אומרים שלא נמצא תנועה הפכית כלל אלא שכל תנועת גלגלי השמים הם עצמיים ממזרח למערב כפי תנועה היומית ומה שאנו רואים בהירח שעולה בכל יום כלפי מזרח יתר על מצבו של אתמול כמו י"ב מעלות לסברתם אין זה סיבת עליית הירח נגד המזרח רק הסיבה לזה שהירח בסיבובו ממזרח למערב לא הספיק לו לגמור הקפה שלימה מעת לעת כי חסר ממנה י"ב מעלות לא שהלך תנועה הפכית ממערב למזרח י"ב מעלות. וכן מה שאנו רואים שהחמה מסבבת בכל יום סבוב שלם פחות קרוב למעלה אחת כלפי מזרח היינו שגם היא מקפת בגלגלה רק ממזרח למערב לבד אלא שיותר ממהרת בתנועה מהירח באופן שמסבבת בכל יום סבוב שלם ממזרח למערב פחות קרוב למעלה אחת כו', והעיד הנו"נ שהחכמים היותר קדמונים היה דעתם כן, וכן נראה גם לכפריים, ושזה הדרך בתחלת ההשקפה מתקבל יותר, מכמה טעמים יעו"ש. ולפ"ז אין גלגל היומי פוגש בגלגלים שתחתיו ומוליכם בכחו בחזקה, כי אם כל גלגל וגלגל מהלך בעצמו ממזרח למערב, ותנועתם במהירות אינו שוה לגמרי, מחמת שאין תנועתם ע"י פגישה מגלגל העליון כ"א ע"י כח והוד רוח אלקים המניע הכל, ולסברתו נאצל ההוד ונשפע עליהם ע"י גלגל העליון וכל הקרוב יותר לגלגל היומי קל במרוצתו ומחיש יותר ממזרח למערב כו' כמ"ש הישראלי מ"ב פ"ט, וזהו ג"כ סברת חז"ל פ"ב דב"ב דכ"ה ע"א בפירוש וצבא השמים לך משתחוים, שהולכים ממזרח למערב וזהו השתחואה שלהם כלפי מערב דוקא. א"כ לפ"ז אינן אדוקים זה בזה כלל, ואין כאן שום פגישת גשם בגשם, וכל גלגל יש לו כח ונפש המניעו ומוליכו, הילוך עצמיי מיוחד לו. א"כ על כרחנו שהקושר כולם יחד להיות כמו איברי איש אחד, שיתנהגו להשלים כוונה אחת, שע"י סיבוב כולם יהי' יום ולילה קיץ וחורף זרע וקציר, וכל הנהגת העולם. והרי הם אינן איש אחד, ואעפ"כ מתנהגים כאילו היו איש אחד ממש. הנה זה מוכרח שאין הנהגה זו נמשך מאחד מהם, כי אם מרוח אלקים חיים מה שאינו מלובש כלל תוך גופות הגלגלים, הוא מסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו על פיו ילכו ועל פיו יצאו^*.

יז וז"ל הרב בעל העקרים^* סוף מאמר שני פל"א ומאשר נראה הגלגל מתנועע תמיד תנועה תדירה סבובית ונראה כל גלגל מתחלף בתנועתו לגלגל האחר, אם בשאחד מתנועע למזרח והאחד למערב ואם בשהאחד מהיר והאחד מתאחר (עיין בספר נחמד ונעים שער א' סי' ח' וסוף שער ה' סי' ק"ל וסוף שער השמיני סי' רי"ח) נשפוט בהכרח שיש לכל אחד סבה חוצה לו זולת נפשו תייחד^* לו תנועה. ואותה הסבה המיוחדת לכל גלגל תייחד לו תנועה מיוחדת (לשון תייחד נובע ממ"ש המורה ח"א פע"ד בד"ה הדרך החמישי הוא דרך התייחד. ואף שזהו דברי חכמי המדברים, מ"מ גם הרמב"ם לא הרחיק זה. ועוד כי בכאן בענין הגלגלים מוכרח ענין זה יותר, מטעם שכ' הרלב"ג מאמר שישי כיון שחומר כל הגלגלים הוא כמעט זה שוה לזה. א"כ אין טעם מדוע זה ימהר הליכתו וזה יאחר. אע"כ זהו מחמת פועל ומייחד שרצה כן, וכ"כ הרמב"ם ח"ב פי"ט באריכות. ועד"ז כ' העקרים כאן נשפוט בהכרח שיש לכל אחד סבה חוצה לו זולת נפשו, תייחד לו תנועה מיוחדת. דא"א לומר שזהו מצד נפשו המלובשת בו שהיא תייחד לו תנועה מיוחדת דכיון שהגוף שלהן כמעט שוה זה לזה. א"כ גם נפשו המלובשת בו, ראוי שיהיה שוה וקרוב זל"ז עכ"פ, ומדוע תייחד לו תנועה מיוחדת, אע"כ צ"ל שיש לכל אחד סבה חוצה לו כו'. ועוד מטעם המופת הראשון שכתב המורה ח"ב פ"א שאי אפשר שהמניע הגלגל יהיה הנפש אשר בו, אלא שהוא נבדל חוצה לו ואינו גוף כו', ואף שהמופת הזה כ' עליו העקרים מ"ב פרק חמישי, שהוא בנוי על תנועה תדירה שאינו אמת כו' לפי אמונתינו החדוש, יג, אמ"מ כתבתי לעיל לתקן זה שאף לפי אמונת החדוש שהיא האמת לאמתו, מופת זה יש לו מקום אמיתי. ע"כ משני טעמים אלו כ' נשפוט בהכרח שיש לכל אחד סבה חוצה לו כו'). ואותם המייחדים תנועת הגלגלים הם מניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכליים נבדלים, לפי שהם נבדלים מחומר, כמו שהתבאר בחכמה הטבעית ויקראו בלשון התורה מלאכים. ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח ונקרא עולם המלאכים (ר"ל החלק האחד הוא העולם התחתון שהוא עולם היסודות ובו דצח"מ, החלק השני עולם הגלגלים, והחלק השלישי עולם המלאכים), והחלק הזה עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו, הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו בשהם מניעים את הגלגלים תנועות מתחלפות תכלית החלוף זה למזרח וזה למערב ואחד נוטה לצפון ואחד נוטה לדרום, ובפאה האחת ג"כ אין תנועת אחד מהם מסכמת לתנועת האחר, ובתנועות המתחלפות הללו נראה חלקי המציאות מתאחדים ונקשרים קצתם בקצת ונשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים ובעולם ההוייה וההפסד, נשפוט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה לשלשת החלקים האלה כח אחד מנהיג^* ומקשר קצתם בקצת[ם] (ור"ל מאחר שאנו רואים שכל אחד יש לו תנועה משונה ומתחלפת מחבירו, ואעפ"כ כל תנועות המתחלפות האלו הם מכוון אחד לשלימות העולם, כמו שלשלימות האדם צ"ל אבר העין ואבר החוטם ואבר הפה והלשון והאזנים והידים כו', שכל אבר משונה תנועתו ומהותו מחבירו ובהקבץ כולם דוקא הוא אדם, כן הוא העולם כו', אלא שבהעולם אינם מחוברים כולם יחד כמו איברי האדם כ"א מובדלים זה מזה וכל א' יש לו נפש בפני עצמו וכו', ח"ה שער הבחינה רפ"ד ושער חשבון הנפש פ"ג חשבון שישי, ואנו רואים אעפ"כ שנשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים לא ישתנה מהם דבר כל אחד שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל בו, ולא שינה שום אחד מהן מדת סיבובו, נשפוט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה להם כח אחד מנהיג ומקשר קצת בקצת. על כרחך כח נבדל מהם ולא המלובש בא' מהם מטעם הנ"ל שהרי אינן כאיברי האדם אדוקים זה לזה כו'), ואמר בעל העקרים וכמו שנמצא בבעל חי שלשה כחות נבדלים קצתם מקצת והם הנפש הזנה אשר בכבד, והנפש החיונית אשר בלב והנפש המרגשת אשר במוח כו', הנפש הזנה אשר בכבד תדמה אל עולם ההויה וההפסד כו' והנפש החיונית אשר בלב תדמה אל עולם הגלגלים כו' והנפש המרגשת אשר במוח תדמה אל עולם המלאכים כו', וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבעל חי, כח אחד מאחד (ר"ל מקשר ומחבר את ג' חלקי האדם ופרטיהן להיות כולם על ענין אחד) נקרא הכח המנהיג הגוף והוא מקשר כל חלקי הגוף וכוחותיו קצתם בקצת נקרא אצל הרופאים הטבע, כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכוחותיו קצתם בקצת ומנהיג אותם כו' והוא מציאות נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצת כו'.

יח והנה מ"ש העיקרים נשפוט שיש לכל אחד סבה חוצה לו כו' כנ"ל לענין המופת שאנו רוצים מזה שעל כרחך יש לעולם מנהיג ומניע והוא אינו כח בגוף, אינו צריך לכל זה שאפילו היינו אומרים שסיבת חילוף תנועת הגלגלים הוא מצד חילוף מהות גופן ומהות הנפש שבתוך כל אחד, שהיא המניעתו ממזרח למערב, ונפש שבגלגל השני מניעתו ממערב למזרח וכדומה, עכ"פ נשפוט בהכרח שיש לכל גלגל נפש מיוחדת בשינוי ממהות הנפש שבגלל השני, שלכן משונה ענינו ומהלכו. וא"כ עכ"ז נכריח בהכרח גמור שיש כח אחד קושר ומנהיג כל הגלגלים והנפשות שבהן, שמאחר שבארנו שאינן כאיברי האדם שהן גוף אחד ממש, אלא הן מובדלים זה מזה, ואעפ"כ מתנהגים כולם כאיש אחד וכאיברי האדם, א"כ א"א יג, בשיהי' המקשרן והמנהיגן כח המלובש בתוך איזו גלגל כמו עד"מ כח ונפש המלובש בגלגל היומי, המקיף את כולם. כי מאחר שהוא אינו גוף אחד עמהן, כ"א הם נבדלים ממנו, א"כ איך ינהיג הוא את הגשם הנבדל ממנו. ובפרט שהוא סובב ממזרח למערב, ויכריח שהגלגל שבו יסבב ממערב למזרח, ולכן לא דמי לאיש אחד ממש שהקושר איבריו יחד ומנהיגם הוא הנפש אשר בתוכו כיון שהוא גוף אחד לגמרי, ונפש אחד בתוכו, משא"כ גלגלי השמים הם גופים מחולקים ומופרדים זה מזה כמו שמוכרח משינוי מהלכם כמבואר למעלה, ואעפ"כ קשורים יחד כאיש אחד ממש. א"כ אי אפשר שהקושרם יחד הוא הנפש שבתוך גלגל היומי עד"מ לבד, כיון שהם גופים רבים ולכל א' נפש בפני עצמו. וכמו שאי אפשר שנפש ראובן ינהיג נפש וגוף של שמעון (וה"ז כמו עד"מ שר הצבא, המנהיג צבא שלו שיהי' כולם מתנהגים בסדר אחד, שעל כרחך המנהיגם אינו הם, כ"א חוץ להם) אלא מוכרח הוא שהוא נבדל מהם תכלית ההבדל ואינו כח בגוף רק שמשפיע לכל נפש שבכל גלגל אור וכח וחיות לשלא ישנה את תפקידו, ובקצרה כי מי הוא המקשר ומנהיג כל חלקי הגלגלים שהן גופים מובדלים זה מזה שיתאחדו יחד כאיש אחד, בהכרח שהוא חוצה להן ולא אחד מהן ח"ו, ועוד שהרי כל גוף מהן וגם גלגל היומי שוקד על סיבובו באופן אחד המיוחד לו, ואיך יומשך ממנו כוחות משונות לנפש כל גלגל וגלגל, ויש מהן הפכיים זה לזה, כמו מהשמש נמשך כח החום והאש, וכמו ביום תקופת תמוז, ומהלבנה נמשך הקור שלכן בלילה אשר הלבנה מאירה אין חום כ"א קרירות. א"כ כיון שהם הפכיים ע"כ גם הנפש שלהן מובדל ומשונה זה מזה, וא"כ ע"כ הקושרן יחד ומכריח שמירת סיבובן והילוכן, הוא כח מובדל מכולם כנ"ל.

יט ויש לחקור למה לא הביא הרמב"ם ולא העקרים זה למופת על מציאות ה', שהרי המופת הא' של הרמב"ם מהתנועה התדירה הוא ענין בפ"ע, שאפילו היינו אומרים שכל הגלגלים כגוף א' ממש עכ"ז שייך מופת הנ"ל דהרמב"ם, אבל המופת הזה זהו ענין בפ"ע, והוא מפני שאינן גוף אחד כ"א גופים רבים ואעפ"כ מתנהגים כגוף אחד, וצ"ל דס"ל שעכ"ז זה נקרא עדיין רק ראיה חזקה, ולא מופת ממש, אבל א"א לומר דהרמב"ם ס"ל שהן גוף אחד ממש ע' לעיל סעיף ט' שזה ודאי א"א לומר וכמש"ש מסעיף ט' עד ססע"י ט"ז. אמנם בח"ב פי"ט הביא כענין הנ"ל ולקח מזה ג"כ ראיה על החדוש, וז"ל ואני תמיה איזה דבר קבץ בין שני החמרים המתחלפים האלה כו' סוף דבר שני גופים מתחלפים קבוע אחד משניהם באחר בלתי מתערב עמו (רוצה לומר שהכוכב תקוע בגלגל) אבל נגבל במקום ממנו מיוחד מדובק בו באין כוונת מכוין פלא (ר"ל שיאמר שזה אינו בכוונת מכוין בחדוש העולם כ"א שהיה כן בחיוב מהאל שזהו ענין הסברא הזרה של הקדמות, הוא פלא) ויותר נפלא מזה אלו הכוכבים הרבים אשר בשמיני, כולם כדוריים, קצתם קטנים וקצת גדולים, כוכב הנה ואחד^* ברחוק אמה כפי ראות העין, ועשרה נלחצים נקבצים, וחתיכה גדולה מאד אין דבר בה, מה הסבה המייחדת לזאת החתיכה בעשרה כוכבים, והמייחדת לאחרת להעדר הכוכבים, ועוד גשם הגלגל כלו גשם אחד פשוט ואין חלוף בו ולאיזה סבה היה זה החלק מן הגלגל יותר ראוי בזה הכוכב הנמצא בו מן החלק האחר וזה כולו וכל מה שהוא ממינו אמנם ירחק מאד גם יקרב להמנעות (ר"ל לנמנעות) כשיאמן שזה כולו על צד החיוב מהאל כמו שיראה אריסטו, אמנם כשיאמן שזה כולו בכוונת מכוין עשה כן לא יתחבר לזה הדעת דבר מן התימה ולא דוחק כלל כו' אין ספק כי כל דבר מהם הכרחי לפי כוונת המכוין כו' ואין ראיה אצלי על הכוונה יותר מהתחלפות תנועת הגלגלים והיות הכוכב קבוע בגלגלים, ולזה תמצא יד, אהנביאים כולם לקחו הגלגלים והכוכבים מופת על מציאות השם בהכרח, ובא בענין אברהם מבחינתו בכוכבים מה שכבר התפרסם ואמר ישעיה מעורר על עשות הראיה בהם שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וכן ירמיה אמר עושה השמים, ואמר אברהם ה' אלקי השמים, ואמר אדון הנביאים רוכב שמים כמו שבארנו וזו היא הראיה האמיתית אשר אין ספק בה כו' ונאמר אחר שהיה החומר שלהם כלם אחד באיזה דבר התייחד זה בטבע מבלתי טבע האחר והיתה בו תשוקה אחת תחייב לו זה המין מן התנועה מתחלפת לתשוקת האחר אשר חייבה לו מין תנועה אחרת אי אפשר מבלתי מייחד בהכרח עכ"ל ס"פ י"ט הנ"ל.

ותוכן ראייתו זו הוא מ"ש רלב"ג בספר שישי פרק שמיני^* וז"ל בסימנים הפרק השמיני יתבאר בו עוד מופת שהשמים מחודשים מפני סגולות הנמצאות בהם שהם מהסגולות שאין ראוי שימצאו אלא רק בדבר שהוא מחודש. וביאור הענין היינו שיש בשמים דברים רבים בלתי מחוייבים להם מצד טבעם ומהותם, והענין שכבר נתבאר בחכמת הטבע שטבע השמים והרקיעים הוא אחד אין בו הרכבה כלל אלא הוא פשוט ומתדמים החלקים כי טבעו הוא לא קל ולא כבד, ובהיות כן שהשמים והגלגלים הוא כולו מטבע אחד, א"כ מבואר ומובן שהצורות המתחלפות אשר ימצאו לאלו הגלגלים וכמו שנראה מפעולתם שהם מתחלפות, הוא דבר לא יתנהו טבע הגלגלים, שכיון שהם מטבע אחד מדוע ימצאו בצורות מתחלפות, הרי נמצא בהם דבר שאינו מחוייב להם מצד טבעם ומהותם, והאריך לדבר דברים והפרשים הרבה מה שבין גלגל לגלגל ובין כוכב לכוכב בגדלם ואורם, וסיים ס"פ הנ"ל שכל אלו הדברים שזכרנו שהם נמצאים בשמים שלא יתן טבע השמים שימצאו בו הם כולם מופתים על שהשמים מחודשים מהרצון והבחירה, ולזה יהיו בכאן ג"כ מופתים רבים הם זולת המופתים הקודמים יתבאר מהם שהשמים מחודשים עכ"ל. וזהו כדברי הרמב"ם ח"ב ס"פ י"ט הנ"ל, וזה קרוב להדרך שכתבתי לעיל מי הקושר ומנהיג הגלגלים והכוכבים הרבים שיהיו מתנהגים כאיש אחד, ועכ"ז אינו הדרך שכתבתי, כי זהו ענין בפני עצמו ושייך אף אם היו כל הגלגלים גוף אחד ממש, עכ"ז יקשה מי המייחד חלק זה כן וכו' וכנ"ל, אבל דברינו הוא חזק יותר, היינו מפני שאינן גוף אחד ממש כ"א גופים רבים ואעפ"כ מתנהגים כולם למכוין אחד כגוף אחד ממש וכנ"ל.

וזהו מאמר^* הספרי הובא בר"ח רפ"ג משער היראה ע"פ האזינו השמים אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתן או שמא גלגל חמה יוצא למערב שנאמר וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו, ותשמע הארץ אמרי פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה כו' וכן לענין הים כו' אתם שאם זכיתם כו' ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם עאכו"כ שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם עכ"ל, ואומרו שמא שינו כו' זהו מורה כנ"ל שכל א' מתנהג כפי הכח עליון המנהיגו וכן לארץ יש כח מיוחד, הכל נמשך להם ממנו ית' והוא הקושרן יחד להיות כולם מתנהגים כפי רצונו העליון ית'.

וע' במ"נ בח"ג פי"ג ודע כי מן הגדולה שבראיות על חדוש העולם למי שמודה על האמת הוא מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות כי לכל דבר מהם תכלית אחר ושזה מפני זה והיא ראיה על כוונת מכוין עכ"ל. ומה שכתב שזהו רק ראיה, ולא מופת ממש, זהו על ענין החדוש העולם, אבל לשהקב"ה הוא המהוה ומחיה אותם ומניעם זהו מופת גמור וכמ"ש בח"ב ס"פ י"ט ולזה תמצא הנביאים כולם לקחו הגלגלים והכוכבים מופת על מציאות השם בהכרח כו' וזו היא הראיה האמיתית אשר יד, באין ספק בה עכ"ל. ודברי בעל העקרים ח"ב פל"א במ"ש ובתנועות המתחלפות כו' ונשמר הסדר תמיד כו' נשפוט בהכרח שא"א מבלתי שיהיה כו' נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצת עכ"ל הם לקוחי' מדברי הרמב"ם במ"נ ח"ב ס"פ י"ט הנ"ל.

והנה מופת זה הוא מלבד המופתי' שהזכיר הרמב"ם תחלת ח"ב שהמופת הראשון בנוי מצד עצם תנועת הגלגל כו' לבד. וגם המופת השלישי הוא ענין אחר.

אבל המופת דכאן הוא הנז' בח"ב פי"ט ובעקרים ח"ב פל"א והוא מצד התחלפות תנועת הגלגלים אע"פ שחומרם אחד, ואעפ"כ יש ביניהם התחלפו' תנועות עצומות וזה חם וזה מקרר וכיוצא, והכוכב קבוע, ונשמר סדר תנועותיהם תמיד בל ישונה לעולם מזה נשפוט שיש נמצא אחד מנהיג כולם וקושרם ומייחדם.

כ^* ז"ל רס"ג מ"א פ"א. והראיה השלישית מן הראיות, והוא שמצאתי כל הגשמים לא ימלטו ממקרים (ופי' וכל מקרה מחודש א"כ גם העצם מחודש, כמו שיבא בסמוך אח"ז. רי"ל מקראקא) שיקרו בכל אחד מהם אם מעצמו או מזולת עצמו כמו שיולד החי והצמח ויגדל עד אשר ישלם ואח"כ יחסר ויתפרד חלקיו (ופי' המפרש הנ"ל כי עד"מ שיולד הצמח והחי הנה יקרא זה מקרה נשוא על חומר הארבעה יסודות שמהם נהיה זה הצמח והחי). (ב) ואח"כ אמרתי שמא הארץ נמלטה מאלה המקרים והשתדלתי בה ומצאתיה שאינה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים, וידוע כי מה שאיננה נמלט מן המחודש שהוא כמוהו (ר"ל כמו שיפרש לקמן כיון שהארץ לא קדמה כ"כ להמקרים המתחדשים עליה היינו צמח וחי רק זמן מועט כמו קדימת שנה אחת שמשתהה עד שיגדל התבואה מהארץ, וכיון שהצמח ודאי כולו מחודש שהרי בהכרח הארץ קדמה להם זמן ממש כנ"ל, וא"א לומר בשום אופן שהצמחים הם קדמונים כמו הארץ, כמו שאי אפשר שהבן יהיה שוה בשנים עם האב, וא"כ הצמחים ודאי מחודשים, ומאחר שהארץ לא קדמה להם רק ערך שנה אחת, ועכ"פ זמן מה מוגבל, א"כ בהכרח שגם היא מחודשת, שכשתוסיף זמן שנה או כמה שנים על המחודש, הוא ג"כ מחודש, וזה פשוט. ולענ"ד מה שהשיג המ"נ ח"א פע"ג בהדרך הרביעי על מופת זה, אינה השגה כלל משום שכוונת הגאון, שהצמח והחי ודאי מחודשים כיון שגדילים מן הארץ ואין להם מציאות מעצמותם בפני עצמו כשמים וארץ, א"כ בהכרח הארץ קדמה להם זמן ממש, לא כמו שמים וארץ שי"ל שזה לא קדם לזה, וכיון שנולדים ומתהוים אחר איזה זמן מהארץ א"כ הם ודאי מחודשים לא קדמונים. וכיון שהארץ ג"כ לא קדמה להם רק איזה משך זמן מוגבל, בהכרח שגם היא מחודשת). (ג) אח"כ אמרתי שמא השמים נמלטים מחדושים כאלה כו' ויתחדש בהם אור כירח כו' וכאשר מצאתי החדושים שכללו אותם והם לא קדמו להם, והאמנתי כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו בעבור שהוא נכנס בגדרו, ואמר הכתוב בחדושי שמים וארץ שהם מורים על תחלתם (ישעי' מ"ה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי עכ"ל. ר"ל כי הרי האדם גופו מד' יסודות, א"כ הוא מקרה מתחדש על הארץ כמו בעלי חיים כנ"ל סעי' ב', א"כ זה מורה שגם הארץ עצמה מחודשת, שהרי בהכרח קדמה להאדם, שהרי האדם גופו הוא עפר מן האדמה, וע"כ קדמה לו האדמה, כקדימת האב להבן, וא"כ האדם ודאי מחודש, כיון האדמה קדמה לו, וכיון שהאדמה לא קדם לו רק זמן מה, א"כ גם היא מחודשת. ועד"ז יש ראיה מצבא השמים להשמים, שבצבא השמים יש חדושים כנפילת אור קצתם בקצתם כמו הירח, וזה מחודש כמ"ש הגאון, א"כ גם השמים מחודשים.

(ד) והמפרש הרי"ל בד"ה כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו, כ' קטבי זאת טו, אהראיה מיוסדת על שלשה אדנים ושני אדנים אין חולק בהם אך הג' אשר היא עיקר יסוד תולדת זו הראיה שכל הדבק למחודש שיהיה כמוהו, בלתי מסכמת לפ"ד הפלסוף, כמ"ש המ"נ ח"א פע"ג הדרך הרביעי ואם יאמר האומר כי העצם בלתי מחודש והמקרים המתחדשים באים עליו דבר אחר דבר אל לא תכלית, אמרו א"כ יתחייב שיהיו מחודשים אין תכלית להם וזה כבר שמוהו שקר כו' וא"כ יש לטעון ע"ז שהפלסוף לא ירחיק מציאות עלות ועלולים בלתי ב"ת במספר בבוא זה אחר סור זה כו' עכת"ד ההשגה על ראיה זו, ועיין מזה בח"ה שער היחוד פ"ה בהפירוש מרפא לנפש שהביא ד' המורה הנ"ל שהפלסוף לא ירחיק כו', ולפע"ד הגאון כאן לא נשען כלל על טעם זה שמחודשים אין תכלית להם בבוא זאס"ז ג"כ שקר, רק תוכן כוונתו כמש"ל סעיף ב' דעכ"פ מוכרח שהמקריים כולם קדמם ההעדר, מאחר שהעצם קדם להם, כמו הארץ ודאי קדמה לכל הצמחים והאילנות, ואפילו תאמר שהיו צמחים זא"ז בלי תכלית, לא תוכל להכחיש שהארץ קדמה להם כנראה בחוש, שהצמיחה רק בימי הקיץ ובחורף אין צמח, א"כ הארץ קדמה להצמח ג' רבעי שנה, ויש צמחים שאין עושים פירות כ"א לשלש שנים במשנה במסכת שביעית רפ"ה א"כ הארץ קדמה להן ג' שנים, ולא תוכל להכחיש ולומר שלא סר הארץ מפירות אלו, כיון שאין גדילין מן הארץ כ"א אחר זמן, ויש אילן שעד שיהי' אילן עושה פירות משתהה זמן רב, וכיון שע"כ קדמם ההעדר למקריים אלו א"כ הם כולם מחודשים ולא קדמונים, דודאי מה שקדמו ההעדר אף יום אחד אינו קדמון, שהקדמון הוא מה שלא קדמו ההעדר, וכיון מקריים אלו היינו הצמחים והאילנות מוכרח שקדמם ההעדר, כי הם לגבי הארץ ממש כמו הבן הנולד מהאב ואם, וע"כ קדמו ההעדר ואח"כ נתהוה, וכיון שכן שהם כולם מחודשים, א"כ גם הארץ שלא קדמה להם רק ג' רבעי שנה או שלשה שנים ג"כ מחודשת. (ה) ואפ"ל משל לזה, כמו אם תניח שאב ואם זוג אחד היו קדמונים באיש, שלא נולדו מאב ואם, וגם לא כמו אדם וחוה, כ"א קדמונים ממש כמו שמים וארץ לשטת הפלסוף שהם נאצלים בחיוב מהשם יתברך, כך תאמר בזוג אחד מזכר ונקבה, ואח"כ הם הולידו בנים בכל שנה והבנים מחודשים ומהם כל העולם מלא, ואב ואם הראשון היו קדמונים באיש, כשמים וארץ. הנה ודאי גם הפלסוף עצמו יכזיב זה, וגם לשטתו הבלתי אמיתית שהעולם קדמון ושמין האדם ג"כ קדמון היינו שמעולם היו כך זכר ונקבה נולדים מזכר ונקבה, אבל כל האישים מחודשים, לא הי' שום איש ואשה קדמונים, כמבואר במ"נ וברס"ג מ"א פ"ד הדעת העשירי, אבל שיהי' אב ואם הראשון קדמונים ובניהם הנולדים מהם הם מחודשים זה לא יאמר גם הפלסוף, ויש ע"ז כמה טעמים מהן שטבע הבן להתדמות להאב, וכמארז"ל האב זוכה לבן בנוי ובכח כו' ואיך מהאיש הקדמון יולד הבן שיהי' מחודש. וא"ת הבריאה מהבורא ית' שהוא קדמון והעולם מחודש, זה אינו ח"ו עד"ז כ"א ע"ד נברא מבורא שאין ערוך ביניהם כלל, ונבראו במאמר.

ועוד והוא העיקר, דכיון שעכ"פ כל הבנים מחודשים באיש וקדמם איש ואשה אחת, א"כ כיון האיש והאשה הקדמונים הם קדמו להבנים זמן נכון, א"כ ע"כ כל הבנים מחודשים ולא קדמונים, שהרי הי' זמן שלא הי' ממין אנשים אלו המחודשים באיש, וכיון שקדמם ההעדר הם מחודשים, ולכן גם האיש ואשה שאתה מכנה קדמונים גם הם מחודשים כיון שלא קדמו להמחודשים רק זמן מה מוגבל, וכיון שלא קדמו להמחודש רק זמן מוגבל הרי הם ג"כ מחודשים כמוהו, כ"ז ברור אף לדעת הפלסוף, ואינו מחזיק בשטתו כ"א ע"י שיאמר שלא סר שום זמן שהיו נמצאים אלו האנשים המחודשים באיש, אבל אם הי' מודה שהי' איזה זמן שלא נמצאו האנשים המחודשים טו, בבאיש הי' מודה שהכל מחודש. וא"כ הארץ לגבי מיני צמחים ואילנות, א"ת שהם קדמונים ע"כ השמים והארץ שהם אביהם ואמם של הצמחים ואילנות הם קדמו להצמחים ואילנות ומהם נולדו אח"כ צמחים ואילנות א"כ ה"ז ממש כמשל הנ"ל שהי' אב ואם קדמונים ומהם נולדו הבנים מחודשים שזה אי אפשר, דכיון שהבנים בהכרח מחודשים והיו זמן מה שלא היו נמצאים א"כ הכל מחודש. וזהו מאמר הגאון שכל הדבק למחודש שהוא כמוהו כו'. ולכן יש להעמיד ראיה זו של הגאון על חדוש העולם, ולצרפה ג"כ עכ"פ לשאר הראיות והמופתים שהביאו על החדוש. ובמ"א כתבתי שמזה ג"כ ראיה ומופת שכל דורות האנשים היו מחודשים, דמה חסרת לספק בהקדמות אם זוג אחד איש ואשתו היו קדמונים הרי הם כשמים וארץ שיש להן ג"כ תולדות, והעקשים טוענים שהם קדמונים, כמ"כ בזוג הנ"ל וההכרח שהכל מחודש זהו מפני שיוצאי חלציהם הם מחודשים. ואף שתאמר שהיו זא"ז בלי תכלית ובלי גבול עכ"ז כיון שהם מחודשים וקדם להם זוג הקדמון תוכרח להודות שהכל מחודש. א"כ ה"ה או כ"ש כשלא היו זוג קדמון כיון שכל הדורות שהיו היו מחודשים מאב ואם מוכרח שהכל מחודש, והיינו הך שכיון שנולדים מאב ואם מוכרח שאינן קדומים.

כא ומצאתי ראיה לדברי הגאון מהמדרש רבה פ' בראשית פרשה י"ב, ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, וז"ל לכל יש תולדות שמים וארץ יש להם תולדות שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הרים יש להם תולדות שנאמר בטרם הרים ילדו וגו' תני כל מי שיש לו תולדות, מת ובלה ונברא ואינו בורא, וכל מי שאין לו תולדות, אינו לא מת ולא בלה ובורא ואינו נברא. ר' עזריה בשם רבי אמר כלפי מעלה הדבר אמור (פי' המ"כ זה שאמר מי שאין לו תולדות כו' ר"ל הקב"ה וכן פרש"י עכ"ל, ועיין במד"ר בקהלת ע"פ יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו, דקאי על הקב"ה יעו"ש) כל מה שאתה רואה תולדות השמים והארץ הן עכ"ל לענינינו. וביומא פרק הוציאו לו דף נ"ד ע"ב פרש"י תולדות השמים מאורות וכוכבים, ועוד שם במד"ר פ' הנ"ל ע"פ כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ואת הים, ג' דברים הללו הן הן עיקר ברייתו של עולם ושהו שלשה ימים והוציאו ג' תולדות, הארץ בראשון כבית הלל (ר"ל שנבראת ביום ראשון) ושהתה ג' ימים ראשון ושני ושלישי והוציאה ג' תולדות אילנות ודשאים וג"ע, רקיע בשני ושהה ג' ימים והוציא ג' תולדות חמה ולבנה ומזלות, ומים בשלישי ושהו ג' ימים שלישי רביעי וחמישי והוציא ג' תולדות עופות ודגים ולויתן כו' עכ"ל.

נמצא יש תולדות לכל ג' דברים אלו שהם עיקרו של עולם, וע"ז אומר המד"ר כל מי שיש לו תולדות הוא נברא ואינו בורא, ואפ"ל מכמה טעמים האחד כמו שאנו רואים במדבר וחי שיש להן תולדות הם מת ובלה ונבראים ואינן בוראים כמ"כ אנו מקישים ומדמים מזה לכל דבר שיש לו תולדות שהוא מת ובלה ונברא כו', וכעין זה הביא הרמב"ם במ"נ ח"א ר"פ ע"ד בשם חכם אחד שבמחודש אחד יש ראיה שהעולם מחודש כו' ע"ש, דהכוונה להביא ראיה מהאדם והתמר שהוא הוה ונפסד לכל העולם, ואף שהש"ט כ' שזה הדרך הוא חלוש, אינו מוכרח כי אינו מביא ראיה מאדם אחד, כ"א מכל אישי האדם שעברו וחלפו, ומכל מיני אילנות שעברו וחלפו כו', אך עוי"ל בטעם ראיה זו, ע"ד מ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ג פט"ו לנמנע טבע קיים כו' כמו היות השם ממציא כמותו או משיב עצמו להעדר או שיתגשם או שישתנה כל זה מכת הנמנע ולא יתואר השם ביכולת על זה עכ"ל, וז"ש יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו דקאי על הקב"ה שא"א שיהי' לו תולדות שהתולדה הוא ערך ממש להמוליד וכמו נתח ממנו, והרי נמנע היות השם ממציא כמותו, ומשארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם טז, אקדוש, אין זה כמותו ח"ו כמשארז"ל קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, ור"ל שאינו בגדר אחד כלל כי אין ערוך בין נברא לבורא, וזשארז"ל אות הוא בצבא שלו, וז"ש במד"ר שם אלא שחביבין הצדיקים שקראן בנים, היינו שחבבן כחביבות האב אל הבן, אבל לא שהם תולדות ממש.

ואף לפ"ד חכמי הקבלה האמיתיים שהנשמות נאצלו ממש מע"ס דאצילות ע"ד המשכת הבן ממוח האב, ונמצא שהן בחי' תולדות, אך תולדות אלו הם רק מז"ת דאצילות הנק' ג"כ שמים וארץ, ואינן ערוך גם לג"ר, וכ"ש לגבי עצמות המאציל, שהע"ס נקרא רק שם והארה ממנו ואינו נוגע לעצמיותו כלל. ועוי"ל שנשמות כאלו שהן תולדות מע"ס דאצילות הם ג"כ למעלה מהבריאה ועלו במחשבה הקדומה כמשארז"ל ע"פ עם המלך במלאכתו ישבו, והתהוותן ואצילותן שוה לעת אצילות ז' תחתונות דאצילות.

עכ"פ מכ"ז נשכיל לשמים והארץ והים שיש להם תולדות ממש כערכן, א"כ מוכרח שהם נבראים ואינן בוראין, ומת ובלה. אך כ"ז לסניף ולהשכיל, אבל העיקר יש לומר טעם המד"ר כטעם הגאון, דכיון שהשמים והארץ והים יש להן תולדות, וא"כ על כרחנו שיש איזה משך זמן שלא היו התולדות כלל כמשנ"ת למעלה, וא"כ התולדות כיון שקדמם ההעדר הם ודאי מחודשים ונבראים ואינן בוראים, שהבורא לא קדמו העדר ח"ו, ונק' אל עולם, שמציאותו קדום, מאז מעולם. וכיון שתולדות השמים והארץ והים קדמם ההעדר הם נבראים ואינן בוראים, א"כ גם השמים והארץ והים בעלי התולדות האלו, שהרי לא קדמו לתולדתן רק זמן מוגבל, א"כ ממילא מוכרח שהם ג"כ נבראים ואינן בוראים, והם ג"כ מת ובלה ר"ל שיש קצבה וגבול לעמידת השמים והארץ, כמ"ש בישעי' סי' נ"א ו' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. וא"כ הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, יש לעשות ממנו אסמכתא לדברי הגאון. ור"ל כי השמים והארץ כיון שיש להם תולדות והם שהגאון קורא אותם מקרה, והם ג"כ כל המקריים שמתחדשים בשמים וארץ, וזהו בהבראם, שמזה מופת והכרח שגם השמים והארץ עצמן הן נבראים ומחודשים.

עיין בתוי"ט^* בחולין פרק העור והרוטב משנה ו' גבי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה מ"ש וזו טענה גדולה על מאמיני הקדמות, ויש לפרשו גם ע"ד מ"ש כאן.

שעל כרחך התהוות עכבר זה הוא מקרה מתחדש על האדמה, והיא תולדות הארץ ממש, וע"כ האדמה קדמה לו, וא"כ מין זה ודאי מחודש ולא קדמון שהרי האדמה קדמה לו. וכיון שהאדמה קדמה לו רק זמן מוגבל, א"כ גם היא מחודשת. אך נ' התוי"ט יש לו עוד כוונה מה שיש לדחות מזה דעת מאמיני הקדמות, לבד הטעם שכתבתי. ועמ"ש עוד מדברי התוי"ט לקמן סד"ה והרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות במסכת ברכות:

וא"ת שהשמים והארץ קדמו להמקרים והתולדות זמן בלתי מוגבל זהו ודאי לא יתכן אף לפ"ד מאמיני הקדמות שהרי הם אומרים שעולם כמנהגו נוהג מעולם.

ומעולם היו המקרים האלה. והנה עפמ"ש לקמן דמין האנשים ובע"ח הנולדים זמ"ז מוכרח שיהי' מחודש, וכן הצמחים שצומחי' זמ"ז כמו תפוחים ואתרוגים עד"מ שאין צומחי' רק ע"י נטיעת גרעיני תפוחים, והרי הן כמו אנשים הנולדים זה מזה, וא"כ הם ג"כ ודאי מחודשים וכמו שהשוה אותן האו"נ^* מאמר א' סי' א' לאנשים ובע"ח, והרי הם הם המקרים של הארץ, וע"כ הארץ לא קדמה להן רק זמן מוגבל א"כ זהו מופת עוד שגם השמים והארץ מחודשים.