כי תקנה עבד עברי

רפד, אבעז"ה פ' משפטים

כי תקנה עבד¹ עברי² כו', הנה י"ל תחילה אמר אשר תשים דקאי במשה שימשיך לכנ"י וזהו לפניהם³ דקאי בבנ"י וא"כ הל"ל כי יקנו לשון רבים כמ"ש לפניה"ם לשון רבים ולמה א' כי תקנה לשון יחיד דמשמע דקאי במשה. והענין הוא דבאמת א"ל⁴ דכי תקנה זה קאי במשה וקאי על מ"ש בתחלה אשר תשים אתה דוקא וח[ו]זר ומפרש [לו] למשה דוקא כי תקנה עבד עברי כו' ולכך לא א' כי יקנו לשון רבים דלא קאי אלפניהם דסמ[י]ך לי' אלא על מ"ש בתחלה⁵ ואלה המשפטים אשר תשים לשון יחיד. ולהבין איך יתכן ענין זה דכי תקנה במשה דוקא, הנה י"ל תחלה רפד, בשרש ענין הקנין מהו, דהנה ידוע ומבואר [במ"א] בענין קונה שמים וארץ⁶ וקונה הכל⁷ כו' מהו ההפרש בין בריאה לקנין דמ"ש בראשית ברא⁸ כו' וכן בורא שמים וארץ⁹ כו' (כידוע דג' לשונות בורא יוצר [ו]עושה הן ג' עולמות דבי"ע והקנין בבחי' אצי'¹⁰ שהוא רק מהעלם לגילוי) דהבריאה¹¹ לא שייך רק בדבר שהוא מחודש מעיקרו דוקא דהיינו בדבר שנתחדש יש מאין ממש כמ"ש אם בריאה יברא [ה'] ופצתה האדמה¹¹ שזהו דבר חידוש יש מאין שנתחדש¹², וכידוע בענין חידוש יש מאין דהיינו שלא הי' הדבר במציאות[ו] כלל בתחלה רק עתה הנה הוא מתהווה ומתחדש מציאותו יש מאין כו'. אבל הקנין הוא עד"מ הקונה הסחורה שמוציאה מרשות המוכר לרשותו שאין זה התחדשות כלל בגוף הדבר לומר שנתחדש מציאותו ברשות הקונה, שהוא הדבר¹³ כמו שהי' בהווייתו היתה ברשות המוכר בלי שום שינוי כלל רק שינוי הרשות בלבד כו' רק מה שהיתה ביד המוכר נק' העלם [ה]דבר [oldpage_תכו] וכאשר בא לידי הקונה נק' גילוי ההעלם אחר שהוציאה לרשותו כו'. וכמשל זה נק' בשם קנין למעלה¹⁴ שהוא למעלה מבחי' הבריאה דהבריאה הוא יש מאין כנ"ל והוא התהוות העולמות מאין ליש שנק' מחודש, אבל באצי' עצמו מה שנאצלו [ה]ע"ס מן המאציל זהו נק' בשם קנין לבד דהיינו שיצאו מן ההעלם לגילוי בלבד, וכידוע דע"ס דאצי' היו כלולים בהעלם עצמו' המאציל ונק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות¹⁴ וכאשר באו לידי גילוי במציאות ע"ס זהו כמו הקנין שהדבר יוצא מרשות לרשות לבד כי אין כאן התחדשות כלל בגוף הדבר כו' (וכמו¹⁵ קונה שמים וארץ דודאי שו"א באו בבחי' חידוש הבריאה יש מאין ולא בבחי' קנין מהעלם לגילוי לבד, הענין הוא דלגבי עצמו' המאציל שוה אצי' ובריאה¹⁶ דכמו שהאצי' הוא בא רק מהעלם לגילוי בבחי' קנין כך קונה שו"א לפי שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כמשי"ת כו'¹⁷ ). וזהו כי תקנה עבד עברי דקאי במשה דוקא לפי שמשה הוא הקונה להביא ההעלם לגילוי כמשי"ת, וע"כ א' למשה דוקא כי תקנה ע"ע שמלבד שהוא הקונה למעלה עוד זאת יעשה במה שממשיך הדעת מאצי' לבריאה לנשמות דבי"ע כנ"ל¹⁸ שגם הם יהיו בבחי' אדם דאצי' שהוא נק' בשם קנין אע"פ שמצד עצמן הן נשמות דבריאה בחידוש יש מאין ולא בבחי' קנין אבל באמצעות הדעת דאצי' שממשיך בהם יוכלו לבא לבחי' קנין גם הם וד"ל.

רפד, גויובן [ביאור] זה ע"פ הידוע ההפרש שבין נשמות דאצי' לנשמות דבריאה ע"פ ויבא יוסף הביתה¹⁹ לעשות מלאכתו ות"א למיבדק כתבי חושבנא²⁰ וזה פלא גדול דהילוך²¹ יוכל להיות דבר והיפוכו כא' שהרי יוסף הי' בחי' מרכבה להיות שהי' שרש נשמתו באצי' ממש, ופי' מרכבה הוא בחי' הביטול והדביקות תמידית באמיתי' כל חושי גופו ג"כ ואיך הי' להיפך להטריד עצמו בכל עומק העסקי' בכתבי חושבנא ואיך לא הי' מבלבלים אותו כלל מאמיתי' דביקותו וביטולו כו', אלא צ"ל שאין עניני עוה"ז תופסים מקום כלל עד שלא יבלבלו מחשבתו ודביקותו כלל ויכול להיות דבוק רק למעלה באמיתי' הביטול ובאותה שעה עצמו חושב בעומק החשבון בכל פרטי הצטרכות העסקי', וא"ז²² רק במי שנשמתו באצי' ממש ולא במי שנשמתו מאצי' שמלובש בבריאה. והטעם מובן להיות שהארת אצי' בבריאה הרי כבר נסתר ונתצמצם אור האצי' ע"י מסך כו' להיות התהוות הבריאה יש מאין, ומאחר שנעשה בבחי' יש עכ"פ ע"כ מי שנשמתו מע"ס דבריאה לא יוכל להיות מרכבה לאצי' כ"א ע"י מס"נ בעת הכושר ולא תמידי', ומכ"ש²³ באותו עת שנטרד בעניני עוה"ז כי תופסים מקום אצלו במח' ואיך יוכל להיות מח[שבתו] פנוי' לגמרי בדביקות אמיתי' להיות בבחי' מרכבה ממש. אך מי שנשמתו באצי' עצמו שהוא בבחי' אוא"ס דאיהו וחיוהי חד²⁴ שאין הבריאה והיצי' תופסים מקום כלל שיצטרך לפשוט עצמו משם ע"י הכנה במס"נ או לפנות מטרדות עוה"ז ע"כ גם בהיותו טרוד מאד בכתבי דחושבנא הוא דבוק למעלה כי למעלה ולמטה שוין בלתי יתבלבל מזה כלל וכלל. וע"כ לא הי' בחי' מרכבה רק כמו האבות²⁵ שהיו בבחי' האצי' עצמו וכמ"ש באברהם אשר התהלכתי לפניו²⁶ התהלך לפני²⁷ בבחי' דביקות וביטול תמידי בלי הפסק אפי' בהיותו עוסק בצרכי ביתו ועבודה בשדה כו' וכן ויתהלך חנוך²⁸ את האלקי' וכה"ג משה ואהרן, אבל נשמות ששרשם מבחי' האצי' שמלובש בבריאה בהפסק המסך כו' יש בהם שינויים לפעמים עולים במס"נ בדביקות אמיתי' מבריאה לאצי' שנק' מבחי'²⁹ גדלות המוחין וזהו מצד הסתר אור האצי' צריכים להפשטת הגשמיי' ביותר כמו שאר הנביאים זולת משה כו', ולפעמים הם בבחי' הקטנות וזהו לפ"ע הזדככות החומר שלהם בשינוי העיתים כו' שהוא רפד, דמפני שהעולם הבריאה תופס מקום אצלם כו'. משא"כ ביוסף ומשה [וכו'] וכן דוד א' אם זכרתיך על יצועי³⁰ שאז הוא בבחי' הקטנות ג"כ באשמורות אהגה בך דדוד הי' מרכבה³¹ ל[מל' ד]אצי' ממש³² דקטנות וגדלות שוין ממש. וז"ש ואלה הגבורים אשר לדוד³³ אשר יעזרו לדוד בלא לב ולב³⁴ פי' לא לב ולב שוין כו' וכמ"ש בק"ש ובשכבך ובקומך³⁵ יהי' שניהם בשוה כי יש בכאו"א מישראל בשרשו מבחי' אור האצי' עצמו. וזהו כי תקנה ע"ע כנ"ל דע"י המשכות הדעת דמשה יוכלו גם נשמות דבי"ע להיות כמו בבחי' האצי' ממש להיות בבחי' קנין כו' וד"ל.

והנה י"ל בטעם הדבר דאיך יתכן שע"י בחי' המשכת הדעת שע"י משה יוכלו כל נשמות להיות בבחי' קנין שבבחי' האצי' אפי' בנפש דעשי' בקטן שבישראל כו', אך צריך להבין תחלה מהו ענין ע"ע. דהנה ידוע בטעם קריאת [שם] עברי משום דאאע"ה בעה"נ הי' כמ"ש בעבה"נ ישבו אבותיכם³⁶ וא' בזהר בעה"נ ההוא נהר דאשתמודע כו' והוא מ"ש ונהר יוצא מעדן³⁷ מעה"נ זה דוקא, וביאור הענין ידוע דנהר שיוצא מעדן הוא בחי' פנימי' בינה ששם מתגלה מפנימי' ע"י³⁸ שנק' עדן סתימאה³⁹ כו' שע"ז א' עין לא ראתה⁴⁰, אך בנהר זה שיוצא מעדן הוא שנמצא שרש וראש לכל השתלשלו' עו"ע כמו עד"מ הנהר הגדול שהוא מקור כללי לכל הנהרות ובריכות מים שמסתעפים הימנה לכל צד וכמ"כ נהר שיוצא מעדן הוא נהר א' כללי וממנו יפרד והי' לארבעה ראשים שהן ד' נהרות כוללים כידוע. וכאשר חטא אדה"ר בעה"ד טו"ר נמשך התערובות טו"ר⁴¹ בכל הד' נהרות שיצאו ונפרד[ו] מבחי' הנהר הראשון בכל חלקי העולם כי נפלו שם מרפ"ח ניצוצי'⁴² והבירור הי' בס"ר נש"י שיצא[ו] מן נהר נילוס⁴³ כידוע וקבלו התורה פב"פ כו', כי שרש הס"ר היו מאברהם שנא' [בו] ואקח אותו מעה"נ⁴⁴ ונק' אברהם העברי⁴⁵. והענין הוא שהי' נשמתו מלמעלה מן הנה"ר שיוצא מעדן ונק' עב"ר הנהר [דעובר] לישנא דאקדומי הוא כמו עובר לעשייתן⁴⁶ כו' והוא בחי' ההעלם דעדן סתימאה הנ"ל דעדיין לא בא בגילוי בנהר כלל, והוא בבחי' עצמ[ו]' אוא"ס ב"ה שלמעלה מעלה מכל עיקר ומקור ההשתל' דאבי"ע כו' שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל (והוא בבחי' העיגולים שלמעלה מבחי' יושר כמשל עיגול רפה, אכדור הארץ⁴⁷ שאין בו מעלה ומטה⁴⁸ שהרי השוכני' בכדור הארץ מתחת רגלינו לא יפלו למטה כו' כי הכל שוין בו, משא"כ בבחי' היושר שבציור [oldpage_תכז] אדם יש בו חילוקי מדריגות ראש ורגל כו' וד"ל. ועוד יובן זה מענין הידיעה והשגחה כללי' מבחי' ד"ע וד"ת הוא השגחה אלקי' שבא בסדר השתלשלו' מע"ס דאצי' או"כ עד למטה שעיניו משוטטות⁴⁹ כו' ועיניו פקוחות⁵⁰ [ע]ל כל [כו'], אבל שתיהם⁵¹ הידיעה וההשגחה שוה מה שיודע ומשגיח על האדם השפל עם מה⁵² שיודע ומשגיח בעולמות העליונ[י'] בגעה"ע ותחתון שוה ומשוה קטן וגדול כולם נסקרי' כא' נשמות בג"ע עם הדצ"ח הגשמי, אין זאת מידיעה שבאה בהשתלשלו' אלא באה מידיעה [דד"ע] שלמעלה מעלה מסדר ההשתל' דאבי"ע שקטן וגדול שוין ממש והוא בחי' העיגולים שאין שם מעלה ומטה כלל. וזהו לפניך [ממש] נגלו כל תעלומות⁵³ וסתרי כל חי בשוה מגדול ועד קטן שבקטנים כו' וד"ל, ושם נאמר אדם ובהמה תושיע ה'⁵⁴ אדם ובהמה בשוה ממש תושיע בלי הפסק⁵⁵ כלל בין אדם לבהמה ששוה ומשוה קטן וגדול כנ"ל.

וזהו כי תקנה ע"ע הוא הנשמה אלקי' שנק' עברי שבא מעב"ר הנה"ר שיוצא מעדן שישראל עלו במח'⁵⁶ סתימאה בעדן הנ"ל, וזהו כי תקנה בבחי' הקנין שבא יבא מן ההעלם לגילוי בלבד כי כבר הי' הנה"א⁵⁷ בעב"ר הנהר רק שיומשך מהעלם לגילוי בלבד הוא ע"י משה דוקא, כי הנה שרש נשמת משה הוא מן המ"ע כו' כמ"ש [בו] כי מן המים משיתיהו⁵⁸. והענין הוא כמ"ש יהי רקיע בתוך המים⁵⁹ כו' שהוא הבדלה בין מ"ע דתהו למ"ת דתיקון וזהו כענין עבר הנהר, שהנהר הוא הנמשך בגילוי מן ההעלם ומ"ע שמעל לרקיע הוא בבחי' העיגולים דתהו שאין בהם מעלה ומטה ושום התחלקות [ו]שם שוין קטן וגדול כנ"ל שכולם שם בתכלית הביטול דמ"ה בתכלית. וזהו כי מן המים משיתיהו שעיקר טעם קריאת שם משה אינו ע"ש המים עצמן אלא ע"ש המש[י]כה מן המ"ע כו', וכתרגומו משיתיהו שחלתי'⁶¹ כו', והוא שמיטת החסד⁶⁰ שקדמה לשמיטה זו שאנו בה כמ"ש בס' התמונה⁶² ובלשון המקובלים האחרוני' נק' בשם תהו ותיקון והכל ענין א' וב' נשמות דחנוך ומשה⁶³ ירדו מעולם התהו לעולם התיקון כו'. וע"כ יש ביכולת משה להשפיע לכל א' מישראל גם בפחות שבפחותים שיהי' בבחי' הדעת דאדם שנק' זרע אדם כו' ולאהפכא חשוכא לנהורא בפנימי' המדות דאוי"ר כנ"ל לפי ששם שוין קטן וגדול, וזהו אשר תשים אתה דוקא לפי רפה, בשמשה הוא המשפיע וממשיך לכ"א מבחי' ד"ע כנ"ל הטעם. ולזה א' כי תקנה לשון יחיד שקנין זה הוא ע"י משה דוקא, וזהו בב' אופנים א' מצד הנשה"א⁶⁴ שכבר היתה בעה"נ כנ"ל וא"צ רק להביא' משם מן ההעלם לגילוי, והב' מצד הגוף שמסתיר על הנשמ' [ו]נק' בהמה שבאדם [הנה] גם בזה נמשך הדעת דאדם, להיות מזרע בהמה זרע אדם ע"י המשכת מזון העשב כנ"ל שהוא ג"כ ע"י משה כמ"ש ונתתי עש"ב בשד"ך לבהמת"ך⁶⁵ כו', וקנין זה הוא שמביא מעולם הפירוד לעולם היחוד. וזהו פי' הפשוט דכי תקנ"ה ע"ע דישראל [נק'] עבדים⁶⁶ מצד הגוף ונק' בנים מצד הנשמה ששרשה בעה"נ מטעם הנ"ל דעלו במח' כו' וזהו פי' ע"ע, וכי תקנה קאי על שניהם רק שהנשמה נקנית מן ההעלם דאוא"ס בעצמו מלמעלמ"ט ומה שנק' עבד מצד הגוף [נ]קנה מלמטלמ"ע והכל א' דמה שיש כח ועוז לבהמה להיות באדם זהו בא רק מצד שרש הנשמה בעה"נ ששם אדם ובהמה שוין. וזהו שאנו רואים שיש כח גדול בנשמה יותר מן המלאך שהנשמה יכול[ה] לירד בגוף גשמי ולהפוך חשך לאור משא"כ המלאך כידוע בענין הנפילים [היו⁶⁶ כו'] מפני שהמלאך בחי' בריאה יש מאין בדבור שאין בכחו רק לפ"ע הצמצום במדה כו', אבל הנשמה גם בירידתה בחשך החומרי אין בה שינוי מכמו שהיתה במקורה להיותה באה רק⁶⁷ בבחי' קנין מרשות לרשות לבד כו' וד"ל. ונמצא יש כאן ב' טעמים לענין דכי תקנה ע"ע כו', [ה]א' מצד נש"י ששרשם למעלה [מ]עבה"נ [ששם שוין קטן וגדול אדם ובהמה כו'. והב' מצד משה עצמו שהוא נמשך מן המ"ע דהיינו ג"כ מבחי' התהו שקדם הרבה לעולם התיקון⁶⁸ והוא בחי' העיגולי' הנ"ל] ששם שוין קטן וגדול כו'. וב' הטעמים כא' טובים והכל א' דמשום ב' הטעמים [הללו] א' למשה דוקא אשר תשים אתה לפניהם מבחי' הדעת עד הקטן שבהם וזהו כי תקנה ע"ע אתה הקונ"ה, ולכך לא א[מר] כי יקנ"ו לשון רבים משום דארישא קאי אאשר תשים ולא אלפניהם [דסמיך לי'] כנ"ל וד"ל.

שש שנים יעבוד, פי' שש שנים היינו שיתא א"ש דהוי עלמא⁶⁹ כו', וביאור הענין הנה כתיב ואברהם זקן בא בימים⁷⁰ ופי' בזהר באינון יומין עילאין שהן בחי' הלבושי' כו' ע"ש. ולהבין הטעם שהימים נק' לבושי', הנה כתיב והיתה נפש אדוני⁷¹ צרורה בצרור החיים, פי' צרור היינו כמו עד"מ הצרור שצוררים הכסף בכיס של עור לשמירה כו', כך כל נשמה אלקי' יש לה לבוש זך רפה, גשנק' צרור החיים שתצרר בו ותתעלם שעי"ז תוכל לקבל אור [ו]זיו השכינה בג"ע מפני שא"א שתשיג אור האלקי כמות שהיא⁷² בלי מסך ולבוש המסת[י]ר ואם הי' מסתיר לגמרי לא הי' זה⁷³ השגה כלל, אלא הענין הוא דזה הלבוש הוא לבוש זך ובהיר שע"י תראה ותשיג אור אלקי כמו עד"מ שא"א להסתכל באור צח ובהיר ביותר כ"א ע"י לבוש ומסך זך כו'. וזהו הלבוש שנעשה ממעשה המצות בעוה"ז דוקא כמו ממצות הצדקה להחיות רוח שפלים⁷⁴ כו' וכתיב והלך לפניך צדקיך⁷⁵ כו' שנעשה לבוש צח שתלביש בו הנשמה וכה"ג כל התו"מ שנעשי' בעוה"ז דוקא מבירורי' דרפ"ח כו', וכל יום ויום שעושה מצוה א' מן המצות נק' ימים אלה בשם לבושין כי הימים באים מלמעלה מן הזמן בתוך הזמן לברר בכ"י ויום מרפ"ח ניצוצין כו', וכל יום שאין בו מעשה מצות לא נעש[ה] בו בחי' לבוש וז"ש ימים יוצרו ולא אח"ד בהם⁷⁶ כו' וכמ"ש במ"א. וז"ש ואברהם זקן בא בימים ביומין עילאין שבאי' בזמן הי' בהם יחו"ע דמעשה המצות ברוחני' שאאע"ה קיים כל התומ"צ⁷⁷ ברוחניות וכמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי⁷⁸ כו' וכמ"ש במ"א. וכך יובן גם כאן במ"ש שש שנים יעבוד הע"ע הנ"ל, דהנה הע"ע יצא מן ההעלם דעצמו' דא"ס ב"ה לידי גילוי בבחי' קנין כנ"ל ולמה יצאו מעה"נ, היינו כמו שרשם הראשון אברהם שהי' כל ימיו בעבודת הבירורי' דרפ"ח כו' כך בכל נשמה בפרט שנק' עברי ונק' עבד עבודתו בכל יום לעשות מצות שנק' לבושי' כנ"ל. וזהו שש שנים יעבוד הע"ע והן וא"ש דהוי עלמא כידוע שהן ו' יומין⁷⁹ עילאין דאצי' בלבד שכלולין בהם כל הדורות מאדם עד משיח [oldpage_תכח] ועוה"ב וכל נשמה לפי מספר ימיו הקצובים לו בוא"ש [י]עשה לבושי' ממצות מעשיות שזהו כל עיקר כוונת המאציל ב"ה וד"ל.

ופי' יעבוד עבודה זו ל' תיקון וע"ע הנ"ל יתקן אותו כמו עורות עבודים⁸⁰ כו' שהוא להלבין קליפת העור כו', והענין הוא כידוע דהמצות מעשיות נעשים למטה בדברים גשמי' בק"נ כמו במצות טלית ותפילין בצמר וקלף גשמי וכה"ג כל המ"ע, ואע"פ שזהו רצה"ע ממש ונק' מצות ה' ממש, עכ"ז כדי שיעלו לה' למעלה להיות בבחי' כלי ממש לגילוי אור האלקי עד שיהיו נק' מצותיו ממש כמ"ש אשר קדשנו במצותיו⁸¹ שיהי' נק' מצות ה' ממש כו' והוא בבחי' רמ"ח אברים דמלכא כידוע ברמ"ח פקודין⁸² דמ"ע כו', הנה צריך תחלה לעבוד ולתקן אותם דהיינו להיות מופשטים מבחי' גשמיות דנוג"ה מכמו שהן למטה בהתלבשות הגשמיי' (ואפי' מצות אהוי"ר שבלב ומצות רפה, דיחו"ע ויחו"ת שבק"ש בהשגה שבמוח צריך ג"כ הפשטה מגשמיות דמוח ולב כשיעלה למעלה וכן מצות ת"ת שלמטה כו'). וזהו הנק' עיבוד ותיקון, ובמה הם מתתקנים ומזדככים ה"ז בא ע"י העלאת אהוי"ר בעבודה שבלב זו תפלה⁸³ דוקא שעי"ז עולין כל המצות שעושין כל היום בהזדככות וליבון מגשמיות לרוחניות עד רום המעלות, לפי שהאהוי"ר נק' גדפין⁸⁴ עד"מ כנפי העוף שפורחים בהם למעלה ותומ"צ נק' גופא כנ"ל וכמו שבגדפין מגביהי' ומעלי' את גוף [העוף] כך אוי"ר מעלין למצות כו' (והוא בחי' הכוונה ורעו"ד שיש בכל מעשה המצות מחמת העבודה שבלב שנשאר רושם על כל היום בעשותו המצוה שבזה עולין מגשמי' ויעלו לרצון לפני ה', או ע"י האוי"ר של יום המחר עולין כל המעשה מצות⁸⁵ שעשה אתמול בגדפין שמעלין בו, ואמנם גם מצות אהוי"ר עצמן צריך תיקון כנ"ל). וזהו כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה⁸⁶ כו', פי' עד"מ עדר הרחלים שצמרם מתטנף ואינם ראוים ללבוש כמו [שהן מפני הילוכם במקומות המטונפים הרי הרועה הנאמן מוליכם למי הנהר להרחיצם היטב עד שיהיו כמו] צמר נקי ב"י⁸⁷ כו'. וכך הנמשל בנשמות⁸⁸ שנק' צאן⁸⁹ כמ"ש אז תעבורנה הצאן⁹⁰ ע"י מונה שהנשמה בעוה"ז אע"פ שעשתה כמה מצות מפני שהוא בגשמיות דק"נ בעולם השפל החומרי צריך רחיצה במים עליונים ע"י הרועה הנאמן שהוא בחי' משה רע"מ⁹¹ שהוא ממשיך הדעת לכנ"י ממקורו שנא' בו כי מן המים משיתיהו ממ"ע דבחי' עיגולי' כנ"ל, וזהו שעלו מן הרחצה. אך עיקר הרחיצה ע"י האהבה שנמשך כמים בעבודה שבלב זו תפלה דוקא, ואע"פ שתפלה דרבנן⁹² וק"ש דאוריי' האהוי"ר שבלב מרחיצין יותר מטעם הנ"ל ששרשן בבחי' מ"ע דמשה לפי שנתחב"ס וסוב"ת⁹³ דוקא, ובאוי"ר שבא במעשה דוקא הוא נק' סוף הכל וכמ"ש סו"ף דבר כו' את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור⁹⁴ בפו"מ וסוף דבר זה נעוץ בתחלת הכל שהוא בחי' מ"ע דמשה שלמעלה מעלה מכל ההשתל' ע"כ הם מלבנים ביותר וד"ל.

וזהו כי תקנה ע"ע דקאי במשה שהוא הקונה מהעלם דעצמו' המאציל לגילוי והוא אשר ממשיך בחי' הד"ע בכל נפש מישראל שיהי' בבחי' אדם ונק' עבד להיות עבודתו בכל יום ויום לתקן ולעשות מצות שנק' לבושים כנ"ל באברהם שנק' עבדי⁹⁵ שבא בימים שהן הלבושי', וע"כ א' למשה כי תקנה ע"ע לעשות לבושין דמצות שש שנים שהן וא"ש הכוללי' כל הימים ולבושי' דמצות יעבוד בעבודה שבלב לתקן ולהעלות רפו, אאותם מגשמיות שיעלו למעלה [מעלה] דסוף מעשה עבמ"ת כו'. ודוקא ע"ע זה יעבוד הו"ש⁹⁶ הללו ולא זולתו שאינו ע"ע לפי ששרשו בעה"נ הנ"ל שהוא בחי' מ"ע דבחי' משה ע"כ ביכולתו לרחוץ ולתקן את הלבושים דמצות שנעשו בעוה"ז השפל משום דנתב"ס וסוב"ת כנ"ל וד"ל. [(וז"ש ביום ההוא יצאו מ"ח⁹⁷ כו' דמ"ת שבאים בבירורי' דמצות יעלו למע' הנ"ל)].

ובשביעית יצא לחפשי חנם בלא מצות⁹⁸ כו', הנה ידוע דכל העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שזהו הנק' אתעדל"ת ואתעדל"[ע]⁹⁹ לא שייך רק בבחי' האחרונה שבעצמו' אוא"ס ב"ה שנמשך אחר הצמצום דקו"ח שבא לכלל שפע עכ"פ להיות מקור לכל [ה]השתל' דאבי"ע וכידוע בפי' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שזהו בחי' מל' דא"ס¹⁰⁰ כנ"ל¹⁰¹, אבל במהו"ע דא"ס עצמו שהוא מובדל ומרומם לבדו ונק' יחיד כו' שלמעלה מעלה גם מהיות בחי' מקור למקור להיות בחי' חיי העולמים לא שייך לומר ענין העלאת מ"ן כו', שכל העלאות הוא לעורר ע"י מעשה התחתונים בחי' חפץ חסד הראשון ובמהו"ע ממש שלמעלה מזה אין העלאת מ"ן מאתעדל"ת במעשה התחתונים מגיע לשם כלל וכמ"ש אם צדקת מה תתן לו¹⁰² כו', שגם המצות לא יגיעו לשם אע"פ שהן פנימי' רצונו שמפני רוממות העצמ[ו]' ממש אין לקדושת המצות ערך לו כלל וכמ"ש קדושים תהיו כו' ע"י המצות יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם¹⁰³ שע"י המצות שאינם תופסים מקום כלל כו', וזהו חנם בלא מצות לפי שהאור המאיר ממהו"ע נק' מתנת חנם ולא מצד מעשה התחתונים כנ"ל וד"ל.

והנה בכל וא"ש דהוי עלמא בכל עולם ועולם יש עליות וירידות שנק' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד מעילה לעילה בלי הפסק [ו]כמו במלאכים דתרגום וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין¹⁰⁴ כו', וכך בכללות ההשתל' כמ"ש ילכו מחיל אל חיל¹⁰⁵ כו' שאין מנוחה כלל לנשמות ומלאכים שבכל עולם שעולים מדי יום ומדי שבת וחדש מגעה"ת לגעה"ע¹⁰⁶ למעלה מעלה בעא"ע¹⁰⁷ עד רום המעלות וחוזר ויורד ונמשך אור חדש מלמעלמ"ט וחוזר ועולה כו' ואין זה נק' מנוחה כלל, וגם ההמשכה היא לפ"ע ההעלאה דוקא [וההעלאה הוא לפ"ע ההמשכה] דהא בהא תליא ויחדיו יהיו תמים ואין זה בלא זה שלימות כ"א בהתאחדותם יחד, דהיינו מאחר שההמשכה אינה באה רק לפ"ע ההעלאה הרי ההעלאת מ"ן גורם ההמשכת מ"ד רפו, בוגם להיפוך מאחר שאין ההעלא' כ"א לפ"ע כח המשכת מ"ד שמעלה מ"ן כו' והמ"ן מקבל ממ"ד כו' הרי זה כמו מבלי שימצא ראש וסוף¹⁰⁸ מאחר שהסוף משפיע לראש וראש לסוף כו' כי רק בהתאחדם יחד יש להם שלימות כו'. וזהו פי' ומקבלין דין מן דין כו' לא שזה מקבל מזה לבד אלא שכ"א משפיע לזולתו וכן זולתו משפיע לו נמצא שניהם משפיעים ושניהם מקבלים מבלי שימצא מי הוא המשפיע ומי הוא המקבל מאחר שמקבלים זמ"ז כו'. וכמו"כ יובן בענין המצות דמבואר לעיל דתפלה באוי"ר מלבנין מעשה המצות שזהו לפ"ע הזדככות הלב ומוח במס"נ בתפלה כן יהי' ערך המשכת גילוי אור אלקי בתומ"צ שיעשה כל היום בהזדככות יותר, הרי לפ"ע התפלה כן ערך [oldpage_תכט] התומ"צ שנמצא תו"מ מקבל מן התפלה וכן להיפך שלפ"ע המשכת אור בהיר בהזדככות בתומ"צ כמו בכוונה ורעו"ד כן יהי' ערך הזדככות הלב ומוח במס"נ בעבודה שבלב זו תפלה דהא בהא תליא הרי התפלה מקבל מן התומ"צ, ונמצא שמקבל[ין] דין מן דין [כנ"ל] בהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד שאין לזה בלא זה שלימות ולכך האומר אין לי אלא תורה¹⁰⁹ אפי' תורה אין לו ולהיפך בתפלה בלא תומ"צ כו' וד"ל.

והנה ידוע שבכל יום ויום מתחדשים כל העולמות [ב]חידוש האור והשפע אלקי' בבחי' יחו"ע דמ"ד ומ"ן חדש שלא הי' כמוהו שהוא מפני חידוש הבירורי' דרפ"ח כו' שמתחדשים בכל יום כמ"ש בזהר ע"פ מצמיח חציר לבהמה¹¹⁰ שהן אלף טורין כו', והיינו ענין עליות חדשות בכל יום ומדי חדש ושבת כו' ובכל שנה בכלל ובפרט הכל דרך עא"ע¹¹¹ בהתחדשו' תוס' אורות עליונים בריבוי מדרגות ואופנים שונים כו' וזהו ילכו מחיל אל חיל כו' שאין זה בחי' מנוחה כלל כנ"ל. וזהו שש שנים יעבוד וא"ש דהוי עלמא¹¹² שלא נק' מנוחה כלל, אבל באלף הז' יהי' מנוחה¹¹² לחיי העולמים כידוע, ולכך נק' אלף הז' יום שכולו שבת¹¹³. והענין הוא כידוע שיש ב' מיני מנוחה א' מנוחה שאחר המלאכה שאין זה מנוחה עצמי' רק ששובת ממלאכ[תו] בלבד וזהו שבתות דעכשיו, ולא תאמר שכך הוא בוא"ש שהן ו' יומין עילאין דאצי'¹¹⁴ כמ"ש כי אלף שנים בעיניך¹¹⁵ כיום אתמול שאלף הז' נק' יום השבת כשבתות דעכשיו שנק' מנוחה ממלאכתו בכללו', אלא הענין הוא דאלף הז' נק' מנוחה לחה"ע כמנוחה עצמי' שלא מן המלאכה כלל והיינו שלא יהי' עוד ירידות ועליות¹¹⁶ כלל. והוא להיות שיהי' אז גילוי אור העצמי' דא"ס שלמעלה ממקור חיי העולמים לגמרי שאין המצות מגיעים רפו, גלשם כלל ולא שייך כלל עליות וירידות, שאין ירידות ועליו' שהוא המשכות והעלאות רק בבחי' מעלה ומטה והוא בבחי' קו"ח דאבי"ע כו' וזה שנעשה ע"י המצות ביחו"ע דמ"ד ומ"נ כנ"ל, אבל לע"ל גילוי אור העצמ[ו]' דא"ס יהי' למטה כמו למעלה ממש בשוה כו' ואיך יתכן ל' עלי' מלמטלמ"ע או [ירידות] מלמעלמ"ט. וע"כ לא יהי' עוד עליות העולמות שהוא ההילוך דילכו מחיל אל חיל כו' וע"כ יום שכולו שבת, דעכשיו ו' יומין דחול הוא ירידה והמשכה ובשבת שובת שהוא העלי' ובאלף הז' שיהי' המנוחה בבחי' מהו"ע [ו]לא ממלאכה וירידה כלל ע"כ נק' יום שכולו שבת. ומה שנק' מנוחה לחה"ע דחיי העולמים הוא מל' דא"ס שיורד ועולה לפ"ע העלאת מ"ן במעשה התחתונים ולע"ל שיהי' מנוחה למל' דא"ס כאשר יתגלה בחי' אור העצמיו' ממש ויבא לכלל מנוחה העצמי', ובכל שבת יש מעין יום הז' שכולו שבת¹¹⁷ כו' וד"ל.

וזהו ובשביעית יצא לחפשי חנם היינו באלף הז' שזהו יום¹¹⁸ מנוחה לחה"ע אז יצא גם הע"ע הנ"ל חפשי חנם חפשי מעבודתו לתקן ע"י מעשה המצות בעליות וירידות כי א"צ שם תיקון זה לעורר למעלה בחי' חפץ חסד כי יתגלה בו אור העצמ[ו]' א"ס למטה כמו למעלה שאין אתעדל"ת מגיע לשם כלל כנ"ל, כך בהתגלות בחי' העצמו' למטה א"צ לאתעדל"ת במצות כלל וזהו עוה"ב ונק' חיי עולמים דכתי' יחיינו מיומים¹¹⁹ בימוהמ"ש ביום הג' יקימנו כו'¹²⁰ בתחה"מ ונחי' לפניו ממש בעוה"ב והוא העדן כו', ואע"פ שעוה"ב בא בשכר המצות בעוה"ז דוקא מ"מ [ב]עוה"ב נעשה חפשי חנם בלא מצות שהוא לאחר תשלום הבירורים כנ"ל וד"ל. ולפ"ז גם משה שנק' גואל ראשון וגואל אחרון¹²¹ היינו רק לימוהמ"ש שיהי' התיקון ברוחני' המצות עכ"פ כמ"ש הלכתא למשיחא¹²², דמ"ש במשה כי מן המים משיתיהו דירושתו¹²³ מבחי' מ"ע דעגולים לתקן הוא עד סוף אלף הששי שהוא ימוהמ"ש, אבל בעוה"ב הוא למעלה מימוהמ"ש שאז א"צ תיקון כלל מטעם הנ"ל וד"ל.