והנה לתוספת ביאור שרשי הדברים · והנה לתוספת ביאור שרשי הדברים

רח, א33omer5562_2

והנה לתוספת ביאור¹ שרשי הדברים צ"ל תחלה עיקר ענין הסעודה מה היא, כמו שני סעודות השבת בליל שבת נק' סעודתא דחקל תפוחין כו' וביום השבת² נק' סעודתא דעתיקא וכמ"ש וקראת לשבת ענג³ כו', והיינו ג"כ ענין סעודת כלה וסעודת חתן כנ"ל. וביאור הדבר הנה עיקר ענין הסעודה הוא ענין העונג מגמר[ה] של איזה דבר שמחה כמו ויאכלו לחם לפני האלקי'⁴ עם יתרו שהי[תה] סעודת שמחה על גמרו של דבר בענין יצ"מ כו'. וכמו"כ הסעודה שיעשה המלך בנצחו⁵ את שונאו במלחמה שיעשנה אחר גמר המלחמה דוקא וכמ"ש במ"א וד"ל. ועד"ז כל סעודה שיעשה האדם לשמחה הוא לאחר שיגמור איזה מלאכה או בנין בית וכדומה וד"ל. וזהו ויכולו השמים והארץ⁶ כו' אז היא סעודתא דחקל תפוחין כו', פי' כי הנה כתי' אחר גמר כל ימי המעשה וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד⁷ היינו מבחי'⁸ עונג העליון שהוא מאד בלי גבול⁹.

והנה י"ל כי הלא ידוע ששרש דשרש צדיק ח"י עלמין¹⁰ שהוא גמרה של השפע ביום הז' שהוא בחי' טוב מאד, היינו יסוד דע"י¹¹ דבקדמי"ן ברא¹³ כו', וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנו"ן¹² כו', וא"כ גם בכל יום מו' ימי המעשה¹⁴ היתה הארת העונג האלקי בחכ' עד סיום המדות שהוא הוי"ו כו'. אך הענין יובן ע"פ מ"ש במ"א שבגמרה של השפע שם יותר מתגברת העונג¹⁵ כמו בזיווג כו' וזהו הנק' ששון כו'. וכמו"כ בכלות השפע דתההוות שמים וארץ וכל צבאם דבי"ע מאור הזרוע לצדיק¹⁶ כו' היתה בגמר הזה תגבורת העונג שבשרש דשרש בחי' ע"י והוא הנק' טוב מאד, וזהו שאחר גמר כל המעשה דוקא כתיב והנה טוב מאד וד"ל. והנה לטעם זה תקרא מ"ד¹⁷ מל' דאצי' המקבלת השפע אור מצדיק ח"י עלמין בליל שבת בשם כלה¹⁸ ע"ש כליון כמו כלתה נפשי¹⁹ פי' לפי שאז כליון וגמר השפע במשפיע. וכמו"כ יש בחי' כליון וגמר במקבל רח, בהשפע, פי' שבגמר קבלת השפע יותר תהי' תגבורת העונג, וזהו ויכולו לשון רבים ע"ש שכלתה וגמרה ההשפעה במשפיע ומקבל הנק' שמים וארץ כו' שאז גילוי תגבורות העונג ביותר כו'. וזהו שנק' כלה מלשון כלתה נפשי כו' בגמר²⁰ קבלתה השפע תתענג על ה' עד שתכלה נפשה בבחי' או"ח לתגבורת גילוי אור²⁰ של המשפיע הנק' טוב מאד ולאותו הטוב מאד תכלה נפשה מרוב תגבורת הגילוי כו' וד"ל. משא"כ בשאר ימי המעשה [הנה] הגם שהי' העונג בהעלם בכל שפע אור, אבל מאחר שעדיין נשאר באמצע השפע אין העונג בתגבורת ובגילוי כ"כ ולא תקרא בשם כלה כו'. וכידוע שהשפע הוא דבר בפ"ע והעונג שבו הוא מובדל ומרומם ממנה כמו עד"מ המשפיע שכל לתלמידו שעצם ההשפעה היא עבודה וטרח[א] ומה ש[י]תענג בהשפעתו אינו בשעת השפעתו כ"א אחר השפע שיתענג ממה שקיבל התלמיד כו', אך עכ"ז הי' גם בשעת השפע עונג רק שהי' בהעלם כו'. כן עד"מ בכל ו' ימי המעשה, כמו אור החסד דאצי' ביום ראשון וכל פרטיו מאחר שאין בו [oldpage_ש] שלימות בלתי שאר האורות דימים הבאים אין בו גילוי העונג עדיין כ"א בהעלם לבד, ואפי' בחכ' שבכל יום ויום לא הי' בה העונג בגילוי [ו]בתגבורת דידוע דבראשית נמי מאמ"ר הוא²¹ פי' גם החכמה שהיא המוחין למדות בחי' עבודה וטרחא היא להשפיע מוחין לאור חסד כו' וד"ל, כי כל מאמ"ר הוא בבחי' עשי' וירידת השפע כידוע. וא"כ נמצא מכל הנ"ל שזהו כמשל העושה סעודה אחרי שגמר מלאכתו בנין או כלי וכדומה שבהיות[ו] עדיין באמצע מלאכתו לא קבל עונג ממלאכה אך היתה בהעלם ע"ש שעתיד להתענג בו כו', ובגמרו ונשלם כל הפעולה בכל פרטי' אזי יתעדן ויתענג בו ויתפאר בו לאוהביו וריעיו ויקראם לסעודה ושמחה כו'. וע"ד מ"ש²² יובן ענין סעודת הכלה דא היא סעודתא דחקל תפוחין כו', פי' חקל תפוחין הוא ענין עונג שימצא בשדה העליונה כו', והיינו ע"ש שכלתה נפשה אל העונג הגלוי שבמשפיע וד"ל.

והנה בסעודת היום החתן בא אל הכלה לסעודה ונק' סעודתא דעתיקא כו', כמ"ש וקראת לשבת עונג שהוא שהתענוג²³ העליון הוא נק' לסעודה אל הכלה כו'. והנה עיקר שם הסעודה נק' ע"ש מי שעשאוהו בשבילו דהיינו למי שמזמנים וקוראי' אותו אל הסעודה ולא ע"ש העושה סעודה כו'. ובזמן שהי' בהמ"ק קיים רח, גהי' המנהג בכל ישראל שהי' החתן עושה סעודת החתונה²⁴ ועיקר הסעודה הי' בשביל הכלה ונקראת ע"ש²⁵ וכן המנהג עכשיו בא"י, אבל בזמן הגלות נהפוך הוא המנהג שהכלה עושה הסעודה בשביל החתן והסעודה נקראת על שמו כו'. וטעם הדבר כי בזמן בהמ"ק הי' יחוד פב"פ והי' עליית [ה]מל' בבחי' אצי' בכל פרצופ[ה], וזהו ביום²⁶ השמיני שלח המלך²⁷ את העם ויברכו את המלך כו', וזה הי' בשמע"צ²⁸ שאז היא החופה שעיקר סעודת הח[ו]פה הוא בבית החתן דוקא, אבל בזמן הגלות שהכלה בבחי' הסתר והעלם בבי"ע לא יש בכחה להיות נקראת לסעודה בבית החתן אלא ה[י]א קורא[ה] את החתן אליה בביתה וכמ"ש באתי לגני אחותי כלה²⁹ כנ"י והסעודה נק' ע"ש החתן. ועד"ז הי' בשבועות שהי' רק אירוסין³⁰ עדיין ולא חופה כי עיקר הפי' של חתונת"ו הוא אירוסין לבד כמו ויתחתן³¹ כו', והיינו יו"ד הדברות שהי' בבחי' טבע"ת קדושין³² כמאמר אשר קדשנ"ו במצותיו³³ כו' היו"ד³⁴ ה[י]א חכ'³⁴ שעגולה כטבע"ת³⁵ כו' ולכך היתה הסעודה בבית הכלה בקולות וברקים כנ"ל והיתה בשביל החתן ונקראת ע"ש כו'. וכמו"כ כתיב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה³⁶ כו', פי' כי מן הראוי הי' שיעקב יעשה הסעודה שהוא החתן וסעודת חופה בבית החתן דוקא כו', אך לבן הי' רמאי ורצה להחליף את לאה ברחל ולכך עשה הוא את הסעודה שהיא סעודת הכלה כו'. ויובן הדבר למעלה באצי' שבחי' לב"ן העליון אבי הכלה החליף סעודת החתן דיעקב בעל עולם האצי' לסעודת כלה כדי שתהי' לא"ה נכנסת תחת רחל וזהו שאסף אנשי המקום המקו"ם הידוע וד"ל. ולע"ל שתתעלה מדת המל' ותהי' עטרת בעלה³⁷ יהי' כמו בזמן בהמ"ק שהי' הסעודה בבית החתן כנ"ל. וכמו"כ כתיב במשתה אחשורוש לאסתר שאמרה אליו למחר אעשה כדבר המלך³⁸, פי' למחר לע"ל כשתהי' בעילוי בבחי' אצי' פב"פ גם כשתעשה היא [ה]סעודה ותקרא להחת"ן אליה יהי' שוה כדבר המלך עכשיו שהוא קרא אות"ה³⁹ אל משת"ה היי"ן כו' וד"ל.

והנה ע"ד כל הנ"ל יובן בב' סעודות שבת שבליל שבת הוא עליות מל' באצי' הסעודה שלאחר גמר השפע באצי' רח, דעצמו כו', וביום השבת⁴⁰ הוא השפלת עונג דדכורא בנוק' וה[י]א העושה סעודה בשבילו והסעודה נקראת על שמו סעודתא דעתיקא כו'. וזהו מארז"ל אלו שמרו בנ"י שתי שבתות⁴¹ הנ"ל כהלכתן דוקא דהיינו הא'⁴² מלמטה למעלה והב' ביומא שהוא מלמעלה למטה כו' מיד היו נגאלין כו', והטעם ששבת דיומא גבוה במדרגה מן שבת דמעלי שבתא כו' [לפי המובן ממשל גמר הפעולה של הכלי שיהי' אז תגבורת העונג כו']. אמנם יש עוד הפרש בין עונג זה שגמר מלאכתו ומתפאר בו למריעיו⁴² כו' לעיקר העונג שמקבל אח"כ בדירתו בביתו הנאה או בכלי כסף המהודר כששותה בו לאחר ימים כו', ועיקר ההפרש שזה העונג שמקבל אחר זמן הוא מבחי' עצמיות העונג הכללי שביחידה שבנפשו הוא מתפשט באותו העונג פרטי של גמר ושלימות הפעולה שנמצא נשלם עונג פרטי זה בכללות עצמות העונג כו' שאם הי' נאבד הכלי ולא הי' משתעשע בו אין שלימות כלל בעונג שקיבל בגמר מלאכתו כו', וא"כ חוזר הדבר למקורו בשעה שמשתעשע בו והיינו עונג הנשפע בעת הגמר בא לעצמות העונג כו' וד"ל. ובזה יובן הפסוק וקראת לשבת ענג פי' שעצמות העונג יהי' נמשך אל התענוג⁴³ שבליל שבת הנ"ל ובזה ישלימנו וד"ל וכמ"ש במ"א.