אז תשמח

תרצאאז תשמח

בס"ד, פ' ראה תרל"ט, הנחה

אז תשמח¹ בתולה במחול, וצ"ל מהו ענין המחול. הנה אנו אומרים בקידוש לבנה כשם שאני רוקד כנגדך כו', וצ"ל מהו שייכות ריקוד ללבנה, וגם מהו ענין הריקוד דכנגד. אך הענין דהנה אנו רואים בריקוד גשמי למשל שני בני אדם הרוקדים זה כנגד זה שתחלה הם רחוקים זמ"ז עד שבבואם באמצע הבית הם נעשים קרובים זה לזה ע"י ריקודם, והגם שאח"כ הם מתרחקים יותר כמו למשל בתחלה א' עומד לדופן מזרח והשני לדופן מערב והרי הם רחוקים וע"י ריקודם מתקרבים באמצע הבית, ואח"כ מתרחקים עד שאותו שהי' במזרח הולך למערב ואותו שבמערב הולך למזרח, וה"ה רחוקים מאד מ"מ הכוונה מהריחוק הוא בכדי שע"י ריקודם יתקרבו עוד. וזהו סוף מעשה שהוא הקירוב הוא במחשבה תחלה בעת הריחוק. ודרך כלל הריחוק נק' אחור באחור והקירוב נק' פנים בפנים. ועד"ז יובן בלבנה שבתחלת החדש אינו ניכר עדיין אורה כ"א עדים שהיו רואים את החדש הם היו רואים אבל לאחרים אינו ניכר האור כי הלבנה בעצמה הוא עצם חשוך וכל האור שלה הוא מה שמקבלת מהשמש, ובתחלת החדש שהוא תחלת קבלתה אינו ניכר האור וברבות הימים עד חצי החדש מתרבה ומתגדל אורה וה"ז קירוב, כי ריבוי האור הוא קירוב וה"ז פב"פ, ואחר חצי החדש היא מתמעטת, וה"ז ריחוק וה"ז אחור באחור. והריקוד הוא ענין הביטול כי בכדי שתקבל ההשפעה מהשמש היא נעשית נקודה תחת היסוד שהו"ע הביטול וזהו"ע הריקוד דלבנה.

ועד"ז יובן בנש"י כי הנה כתי' שמש ומגן הוי' אלקים ששם הוי' נק' שמש, והנה ארז"ל ישראל מונין ללבנה דכמו שהלבנה עיקר התקרבותה להשמש בכדי להיות פב"פ והוא ע"י הביטול, כמ"כ בנש"י כתי' פנים בפנים דיבר הוי' עמכם שעיקר הכוונה הוא בכדי להיות פב"פ עם הקב"ה והסימן לזה הוא דע"י שדיבר ה' עמכם עי"ז נעשה שם הוי' בנש"י ג"כ. וענין שם הוי' בנש"י, כי היו"ד הוא הביטול שלמעלה מהטעם ודעת, ה' ראשונה הוא ענין התבוננות לאורך ורוחב באלקות, וא"ו הוא תורה, ה' אחרונה דבור, ודרך כלל הוא תפלה. וזהו ענין פנים בפנים, כי פי' תרצבפנים הוא משל דכמו שבפנים הם כל החושים הנעלים ראי' ושמיעה ריח וטעם, כמו"כ בנמשל פנים הוא ענין הפנימי' וע"י שהאדם מקשר פנימיותו להקב"ה. וזהו פנים בפנים מלמטה למעלה ועי"ז נעשה ג"כ פב"פ מלמעלמ"ט.

והנה דכמו שבהלבנה יש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפוך כמ"כ בנש"י יש מדריגות שפעם הם בעלי' דהיינו שהיו בבחי' קירוב להקב"ה, וכמו במ"ת דכתיב ויחן ישראל וארז"ל שנעשו כולם כאיש אחד וה"ז ביטול גדול שכללות נש"י נעשו כאיש אחד שהוא המספר הקטן שבכל המספרים וכמ"ש לפני אחד מה אתה סופר, ואח"כ על כל דיבור פרחה נשמתן שהוא ענין התשוקה והצמאון וכליון לא"ס ב"ה, וה"ז פב"פ בנש"י מלמטה למעלה. ועי"ז הי' ג"כ מלמעלה פב"פ וניתן להם הלוחות שהי' כולו פנים וכמ"ש משני עבריהם הם כתובים, ואיתא בירושלמי שהלוחות היו כתובים בכל הששה קצות, וה"ז כולו פנים, ולכן הי' נצרך לשאת בכתף בכדי לחבר אותם לאחוריים, ואח"כ בחטא העגל נתרחקו מאלקותו ית', ואח"כ כתי' ואנכי עמדתי בהר ארבעים יום כימים הראשונים וארז"ל מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, והוא ענין שע"י תשובה נעשה החזרת פב"פ וכמ"ש בצר לך ומצאוך ושבת עד כו'.

ובדרך כלל ענין הקירוב הי' בזמן בהמ"ק ובחורבן הבית הוא ענין הריחוק, דהנה בבהמ"ק הי' גילוי אלקות וה"ז קירוב גדול ואח"כ נחרב הבית ונתרחקו ישראל מהקב"ה, אך אין זה ריחוק לגמרי שהרי אחר שבעים שנה נבנה בית שני וה"ה עוד בבחי' קירוב, ועכשיו לאחר החורבן שהו"ע הריחוק לגמרי, מ"מ הכוונה מזה הריחוק הוא ג"כ בשביל הקירוב שלאח"כ, כי עי"ז באים נש"י לתשובה, ועי"ז יהי' גדול כבוד הבית האחרון שהו"ע בהמ"ק שיבנה במהרה בימינו, ובספרי הקבלה מחשבים כל הזמנים שהיו נש"י בעלי' וירידה כו'². וזהו ענין ישראל מונין ללבנה, דכמו שהלבנה היא תמיד בעלי' וירידה והכוונה מהירידה הוא בשביל העלי' שאח"כ, כמ"כ הוא בנש"י.

והנה כתי' כי פנו אלי עורף ולא פנים, שהוא ענין דרך כלל קרירות ומצות אנשים מלומדה ועד"מ באדם שמחשיב הגשמיות ליש ודבר ומשים פנימיותו בהם, אלא בכדי לצאת בדרך מצות אנשים מלומדה מתפלל ולומד מעט לפעמים ולכן נק' בשם עורף. אך מ"מ כתוב גם ע"ז כי פנו אלי שנק' ג"כ בשם פנים מעט, כי הנה יש ב' בחי' חפץ ורצון, ובעבודה הו"ע אתכפייא ואתהפכא, חפץ הוא הפנימי' מהרצון ורצון הוא חיצוניות, וזהו פי' כי פנו אלי שהגם שפנו אלי מ"מ ה"ז רק בחי' עורף כי פנימיות רצונו מקושר ומשוקע בהבלי העולם, וידע אינש בנפשי' באיזה פרט הוא משוקע, אך מ"מ בחיצוניות שהוא הרצון יש לו ג"כ רצון לאלקות וז"ע אתכפיי' ולכן תרצגנק' ג"כ בשם פנים. אך יש אדם שאין לו רצון כלל לאלקות אפי' בחיצוניות, מ"מ ע"י תשובה יכול להיות החזרת פב"פ. ועיקר החזרת פב"פ הי' במ"ת, כי במ"ת פרחה נשמתן על כל דיבור, והוא ע"ד ויחד לבבינו שנתייחד חיצוני' הלב עם פנימיות הלב עד שנעשה כולו פנימי', כי בהכליון שפרחה נשמתן אין שייך התחלקות בין חיצוניות ופנימיות, אך ע"י התשובה נעשה ג"כ החזרת פב"פ.

אך כל זה עכשיו בזמה"ג שהו"ע הריקוד שלפעמים הם בריחוק ולפעמים בקירוב, אבל לע"ל יהי' בחי' מחול שהוא ענין עיגול אשר אין שייך בעיגול קירוב וריחוק. והענין דהנה עכשיו הוא הגילוי דממכ"ע שהוא כמו למשל התחלקות ראש וגוף ורגל ולכן נש"י הם ג"כ לפעמים כך ולפעמים כך, ולכן אפי' מי שהוא עובד ה' באמת אינו יכול לעמוד במדריגה אחת, כי הרי הוא נצרך להשפיל א"ע ברצונות גשמי' כי בע"כ אתה חי, ולכן בשעת התפלה כאשר מתבונן אז נתפעל באהוי"ר ואחר התפלה כאשר ישפיל א"ע ברצונות גשמיים אז חולפת ועוברת האהבה, והיינו מפני שעכשיו הוא הגילוי דממכ"ע, אבל לע"ל יהי' גילוי א"ס הסוכ"ע אשר אין בו התחלקות ומעלה ומטה, וזהו פי' מחול שהו"ע הריקוד דמחול שהוא בעיגול בלתי קירוב וריחוק, כי לע"ל לא יהי' עוד ריחוק.

ופי' אז תשמח, אז הוא אל"ף זיי"ן, שהוא מספר שמונה, שהו"ע כינור של שמונה נימין שיהי' לע"ל, כי כנור של בהמ"ק הי' של ז' נימין שהוא כנגד ז' ימי בראשית ז' ימי הבנין שהוא דרך כלל עדיין סדר השתלשלות, אבל לע"ל יהי' שמונה נימין שהוא מדריגה שלמעלה מסדר השתל', כי אל"ף הוא מדרגה שלמעלה מסדר השתל'. ולע"ל כאשר יהי' גילוי זה יהי' שלימות השמחה, וכמארז"ל ישמח ישראל בעושיו, שמח לא נאמר אלא ישמח, עתידים צדיקים לשמוח במעשיו של הקב"ה, וכן ישמח ה' במעשיו עתיד הקב"ה לשמוח במעשה הצדיקים לע"ל, וזהו אז תשמח שע"י גילוי מדרגת א"ז, יהי' שלימות השמחה.

אך ע"י מה יהי' זה הגילוי לע"ל, הוא ע"י שישראל יהי' במדרגה הנק' בתולה. והענין דהנה כתי' בתולה ואיש לא ידעה, דהנה כמו שיש איש בקדושה כמ"ש ה' איש מלחמה וכמ"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, ואיש הוא מדריגה גבוה מאד³ כמבואר במ"א, שהוא אש יו"ד, כמ"כ בלעו"ז יש איש שהוא איש שדה, איש יודע ציד, איש מדון, איש תהפוכות, תהפוכות היינו שמהפך מסט' דקדושה לסט' דלעו"ז, ואיש מדון היינו כמ"ש ונרגן מפריד אלוף, וזהו פי' בתולה כמ"ש גן נעול אחותי כלה שהו"ע נעילה שנעולה מאיש דלעו"ז, שאיש דלעו"ז לא ידעה, ועי"ז יהי' כלי קיבול לע"ל לקבל גילוי א"ס הסוכ"ע. אבל זה הגילוי יהי' לע"ל, כי עכשיו בעבודה צ"ל ומלתם את ערלת לבבכם, דכמו שהמילה גשמיות מגלה העור המכסה, כמ"כ יש מילה בעבודה ברוחניות שהוא ענין כריתה לכרות כל המונעים שהם תרצדטמטום הלב, וטמטום הלב שלבו אטום וסתום מלקבל דבר חכמה, ועי"ז יהי' ומל ה' אלקיך את לבבך, ומל הוא מלשון גילוי שיהי' גילוי שם הוי' שיהי' בבחי' אלקיך שהו"ע פב"פ. ולכן מילה ג"כ בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת שהוא ג"כ שמונה שהוא מדרגת אז, דבכדי לבוא לגילוי אז הוא ע"י מילה דעכשיו. ואך כ"ז הוא עכשיו, אבל לע"ל יהי' גילוי מדריגת בתולה וכמארז"ל אתתא כמאן דמהילא דמי'. והענין דהנה עכשיו צ"ל כסדר המדריגות דצ"ל בתחלה מדריגת מילה, ובכדי לבוא למילה צ"ל שיעבור עליו שבת אחת שהוא אותיות תשב שהו"ע התשובה ואח"כ מילה, אבל לע"ל לא יהי' ההילוך במדריגות שונות, כ"א שיהי' הגילוי במדרגת בתולה כמאן דמהילא, והוא ע"י גילוי המחול שהוא גילוי א"ס הסוכ"ע עי"ז יהי' ישראל במדריגת בתולה ואיש כו' וההילוך יהי' במדריגת בתולה.