הנני ממטיר

תרפההנני ממטיר

בס"ד פ' נשא תרל"ט הנחה.

הנני ממטיר¹ לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. הנה י"ל שיש ב' מיני הילוך מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט והו"ע תורה ותפילה, שהו"ע אתעדל"ת ואתעדל"ע כעין אתעדל"ת, והמן הי' הקדמה למ"ת, וצ"ל מהו"ע הנסיון דמן, ועוד משמע שגם בתורה יש נסיון.

ולהבין זה הנה במן כתי' ולקטו דבר יום ביומו ואיש אל יותר ממנו עד בוקר, והוא ע"ד מארז"ל כל מי שיש לו פת בסלו ודואג על מחר ה"ז מקטני אמנה, שהו"ע קטנות. וצ"ל מפני מה המן לא יותר ממנו עד בוקר הלא כל השפעות שנשפעים מלמעלה מותר להכין מיום לחבירו ואין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, והמן אסור להותיר מיום לחבירו.

והענין הוא כי המן הוא ממדריגה גבוה שלמעלה מזמן ועליו ארז"ל מי שברא יומו ברא פרנסתו. כי הנה בכלל יש ג' מדריגות, זמן, סדר זמנים כמו שאי' במד"ר ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, ויש מדריגה שלמעלה מסדר זמנים ג"כ, והמן הוא ממדריגה שלמעלה מסדר זמנים. וי"ל זה על ב' אופנים, א' י"ל שזמן הוא מבחי' מל' מלך מלך וימלוך עבר הוה עתיד, וסדר זמנים נוכל לומר שהו"ע מדות, ולמעלה מהזמן הו"ע מוחין, והמן שהי' למעלה מהזמן עליו ארז"ל מי שברא יומו ברא פרנסתו ע"ד מי ברא אלה, פי' אלה הו"ע ו"ק שכלול מוא"ו והוא בגימט' אלה, כי מדות נק' יום ויומו של הקב"ה אלף שנה כמ"ש אלף שנה בעיניך כיום אתמול וזהו שאדה"ר נתקלל ביום אכלך ממנו מות תמות, ובחסד הקב"ה נתחלף לאלף שנה, רק ע' שנה נתן לדוד המלך ע"ה. ואין הפי' שבמדות יש זמן אלא כשנמשך הארת המדה למל' נעשה מזה למטה זמן אלף שנה, ואלף שנים הראשונים שהי' מאיר הארה ממדת החסד, הי' חסדים, דור אנוש נזונים מחסדו של הקב"ה, חסד אל כל היום, ובאלף השני הי' הארה ממדת הגבורה הי' גבורות, אלף ותרנ"ו הי' דור המבול ואלף ותתקצ"ו הי' דור הפלגה, ואלף השלישי ותמ"ח הי' מ"ת שהי' הארה ממדת הת"ת כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה והת"ת, נמצא שבמדות הו"ע סדר זמנים מקור לזמן, אבל מוחין הם למעלה מסדר זמן, כי מדות שייכים לעולמות עד"מ מדת חסדן או נדבן אינו שייך כ"א לזולת שיש על מי להתחסד או להתחכם, אבל בלא זולת הרי דומה כמי שאין לו המדה, כי עצם המדה הוא לשם הפעולה וכשאינו זולת הרי דומה כמו שאין לו המדה כלל. אבל ענין מוחין יכול להשכיל השכלות בפ"ע, וכן לימוד תורה, ואדרבה יכול להשכיל השכלות עוד יותר ושיתוסף עוד אצלו השכלות, כמו רשב"י קודם שהי' במערה הי' הוא מקשה תרפולרפב"י והיה רפב"י מתרץ לרשב"י י"ב פירוקי, ולאחר י"ג שנה שהיה במערה הי' רפב"י מקשה לרשב"י והוה הרשב"י מתרץ לרפב"י כ"ד פירוקי, והוא הי' רק עם ר"א בנו ולא שייך לומר ומתלמידי, וכמו"כ למעלה מדות שייכים לעולמות, הגם שלא דומה מדות שלמטה לגבי מדות שלמעלה, שמדות שלמטה הם רק גרם ההשפעה אבל מדות שלמעלה הם עצם ההשפעה כמ"ש מכלכל חיים בחסד שהם נק' ע"ש ההשפעה, עכ"ז הם מקור למקור לעולמות כמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, כי אמרתי עולם חסד יבנה. אבל בחי' מוחין אינו שייך אפי' להיות מקור לעולמות שהוא למעלה אפי' מסדר זמן, הגם שכתי' אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, ופי' אלפים שנה הו"ע אאלפך חכ' אאלפך בינה, וע"ז כתי' ואהי' אצלו שעשועים יום יום, אך זהו רק שם המושאל, אבל באמת לא שייך לומר על מוחין בחי' זמן.

ולכן כל השפעות שנמשך מבחי' זמן שהוא מחודש יכול להיות נפסק לכן שייך להכין מיום לחברו, אבל המן שהי' מבחי' מוחין מדריגה שלמעלה מסדר זמן והו"ע אני הוי' לא שניתי לכן מי שברא יומו ברא פרנסתו. ועוי"ל אופן אחר, שזמן הו"ע מל', וסדר זמנים הו"ע כללות ע"ס דאצי', ולמעלה מסדר זמן הוא בחי' אין שלמעלה מחכ' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא. והמן שרשו מבחי' אין שלמעלה מבחי' חכ', ופי' מי שברא יומו פי' מי ע"ש שאינו מושג, ומפני שהמן היה מבחי' שלמעלה מסדר זמן לכן אל יותר ממנו עד בוקר רק דבר יום ביומו.

אך לפי"ז צ"ל איך ביום הששי הי' לחם יומים, והענין הוא כי יום הששי הי' גמר מעשה, ונתחב"ס והי' מאיר בדרך אור חוזר הארה משבת בע"ש לכן הרי זה דבר יום ביומו. דהנה כתי' ששת ימים עשה כו' וביום השביעי שבת, ואין הפי' הוא שהשביתה הוא כעין ששת ימי המעשה, כי הששת ימים נק' ששת ימי המעשה ולמשל אדם בעת שעושה מלאכה ה"ה מלביש המוחין והמחשבה בעשי' ואח"כ כשגומר העשי' נעשה החזרת המוחין למקורן ושרשן, כמו"כ למעלה ששת ימי המעשה ה"ז בבחי' ירידת האור, ובשבת הו"ע עליות עולמות, ובששת ימי המעשה של ע"ש התחיל בחי' שבת עליות העולמות ולכן מאיר הארה בע"ש ג"כ וה"ז דבר יום ביומו. וע"ד דוגמא מג' אוירין, שלמעלה האויר חם ובאמצע הוא קר ולמטה הוא חם, שלכאורה הוא רחוק יותר מהשמש ולמה הוא חם, והענין הוא מאחר שלמטה הארץ מונע ודוחה חום השמש בדרך או"ח, ולכן הוא חם למטה. וכן הו"ע בע"ש שבין השמשות הו"ע שביתה ועליות העולמות ומאיר בדרך או"ח הארה משבת בע"ש. ולכן ה"ז דבר יום ביומו. וזהו מ"ש יום השישי ויכולו השמים והארץ פי' ויכולו הוא מלשון כליון ותשוקה שהו"ע עליות שהי' ביום השישי נמצא שהי' דבר יום ביומו.

וכן הוא בתורה כתי' ג"כ דבר יום ביומו בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים שהוא ג"כ למעלה מהזמן, ומ"ש נער הייתי וגם זקנתי, אך זה שרו של עולם אמרו תרפזאבל מי איכא זקנה קמי' ית'. וזהו"ע שמ"ח מעלות²* אפי' לד"ת פי' כשמחשב היום ללמוד כך וכך ולמחר כך וכך ה"ה ממשיך תורה שהוא למעלה מהזמן בזמן ולכן מועלת. וכמו שיש ב' אופנים בזמן כך הוא בתורה ג"כ, אם כפי' הא' שמדות הוא סדר זמנים ומוחין הוא למעלה מהזמן הרי גם אורייתא מחכ' נפקת, ואם כפי' הב' שגם מוחין שייך לסדר זמן ובחי' אין שלמעלה מחכ' הוא למעלה מסדר זמנים, צ"ל הפי' שאורייתא מחכ' נפקת, אבל שרשה הוא למעלה מחכ', כי תרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן הם תר"ך עמודי אור שהו"ע כתר שהוא בחי' אין שלמעלה מהזמן. וכן בשבת יש ג"כ ב' בחי' הנ"ל, שביתה אשר עשה ושביתה אשר ברא, אם כפי' הא' שמדות הם סדר זמנים ומוחין למעלה מהזמן הוא השביתה אשר עשה שכל יומא ויומא עביד עבידתא, ואם כפי' הב' שגם מוחין שייך לסדר זמנים, ולמעלה מהזמן הוא בחי' אין שלמעלה מחכ' הוא השביתה אשר ברא, כמ"ש בורא קדושים שגם קדושים הוא בורא.

ומעתה צ"ל מפני מה כתי' היום לא תמצאוהו בשדה למה לא ירד המן בשבת. אך הענין הוא כמ"ש שראשי נמלא טל קווצותיו רסיסי לילה, שהמן הי' ממדריגה גבוה והי' נמשך למטה בצמצומים רבים, עד"מ שערות שיונקים ממוחין שבראש והחיות שלהם כ"כ מצומצם עד אפי' כשגוזזין השערות אינו מרגיש שום כאב בזה, שאינו כן בשארי אברים שמרגיש בהם כאב, כן המן הי' נמשך בצמצומים רבים, ובשבת הו"ע עליות העולמות לכן בשבת לא תמצאוהו בשדה. והמשל לזה הוא כשאדם מצמצם שכלו ומחשב ענין א' הרי בשעה שחושב ענין זה אי אפשר לו לחשוב ענינים אחרים וה"ז צמצום גדול לגבי עצם השכל כן המן הי' נמשך למטה ע"י צמצומים, ובשבת שהו"ע עליות העולמות ע"כ לא ירד המן. ואי' במכילתא היום דוקא לא תמצאוהו בשדה אבל תמצאוהו לע"ל, ולכאורה צ"ל הלא לע"ל יהי' שכולו שבת ואיך יהי' המן. והענין הוא כי לע"ל יתעלה מל' בכתר בדרך או"ח לכן אז יהי' המן בלא צמצומים, כי באמת בשרש יש גם עכשיו בחי' המן וכמ"ש ויברך אלקים את יום השביעי וארז"ל במאי ברכו ברכו במן, ומשבת נמשך בכל ז' ימי השבוע, אך עתה דאינו מושג לכן לא נמשך למטה, אבל לע"ל שיתעלה מל' בכתר בדרך או"ח ויהי' מושג בחי' אין יהי' המן גם למטה. וזה דכתי' היום לא תמצאוהו בשדה, בשדה דוקא שהוא בחי' חקל תפוחין קדישין, אבל בבחי' לא באל"ף שהוא בחי' אין, יש גם עכשיו בחי' המן. ולכן לע"ל יומשך גם למטה.

ועתה צ"ל מהו פי' אכלוהו היום, הלא בכל ימי החול אכלו המן. אך הפ' הזה קאי על ג' סעודות של שבת, אכלוהו היום הוא כנגד סעודת ליל שבת, וכתי' היום כי בשבת אין בחי' לילה כי לילה הו"ע בירורים שמל' יורד ומברר בירורים כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה רפ"ח עם הכולל גימט' טרף, שהו"ע תרפחבירורים, ואינו שייך בירורים רק באכילה דחול כמ"ש ובטן רשעים תחסר, מחסר הניצוצים כמ"ש אמלאה החרבה, אבל בשבת בורר אסור ואז אתפרשת מסט"א שדוחה הרע ונתעלה הטוב, ואז האכילה הוא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, פי' נפשו הוא נפש דוד והוא אוכל לשובע נפשו, כמ"ש שובע שמחות את פניך, ואכלתם לחמכם לשובע, ומשביע לכל חי רצון, הו"ע רצון העליון, ולכן כתי' אכלוהו היום שבחי' לילה ליכא, ולכן כל ששת ימי המעשה כתי' ויהי ערב ויהי בוקר כמו שאי' במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה אורה י"ב מע"ש וי"ב דליל שבת וי"ב שעות מיום שבת, ובכלל סעודת ליל שבת הוא נגד שמור לנוקבא. ופ' כי שבת היום קאי על סעודת יום שבת והוא נגד זכור לדכורא. והיום לא תמצאוהו הוא סעודה שלישית נגד זכור ושמור בד"א נאמרו, וסעודה השלישית הוא מחולק משאר הב' סעודות כי בב' סעודות הראשונות צ"ל האכילה כראוי ולא יוצאין בפת הבא בכיסנין, אבל בסעודה הג' יוצאין בפת הבא בכיסנין ותורגמינן³ או בד"ת, כי בב' סעודות הראשונות כתי' בם אכילה כמ"ש אכלוהו היום וכן כי שבת היום הוא נתינת טעם לאכלוהו היום ולכן צריך שיעור אכילה, אבל סעודה הג' כתי' לא תמצאוהו שאינו צריך כ"כ⁴, והוא ע"ד מארז"ל ע"פ ישא הוי' פניו אליך איך לא אשא פנים לישראל שכתי' בתורה ואכלת ושבעת וברכת שצריך אכילה כדי שביעה והם מדקדקים ע"ע עד כזית עד כביצה. והענין הוא כי נשיאת פנים הוא מדריגה גבוה ולכן הוא חל על שיעור קטן אך צ"ל על מה שיחול, וכן הו"ע סעודה שלישית שהוא מדריגה גבוה ולכן יוצאין אפי' בפת כיסנין ותורגמין, כי סעודה שלישית הו"ע עדן כמ"ש וקראת לשבת עונג, ענג ר"ת עדן נהר גן, סעודה הראשונה הוא בחי' גן וסעודה השני' הו"ע נהר וסעודה הג' הוא בחי' עדן עין לא ראתה אלקים זולתיך, והוא מדריגה גבוה ולכן יוצאין בפת כיסנין ותורגמין.

ומעתה יובן מה שאי' במד"ר א"ר ברכי' כשאני נתתי לכם את המן נתתי עומר לכאו"א הה"ד עומר לגולגולת, וכשאני מבקש מכם איני מבקש אלא עומר אחד מכולכם ולא עוד אלא של שעורים, פי' ענין עומר לגלגולת כי המן הוא מבחי' תיקון עמר נקי, ועי"ז יכול לבוא לבחי' ענין גלגולת. והענין הוא כי אית רצון ואית רצון, אית רצון שהוא עפ"י טו"ד, עד"מ אדם כשמתבונן בשכלו איך שטוב לפניו הדבר הזה רוצה את זה, והו"ע רצון עפ"י טו"ד, ויש בחי' רצון שלמעלה מטו"ד, וע"י המן מגיע לבחי' גלגולת. וזהו"ע כשאני נותן אני נותן לפי כוחי וכשאני מבקש איני מבקש אלא לפי כוחן עומר אחד מכולכם ולא עוד אלא של שעורים. ופי' ענין שעורה הוא שיעור ה' והו"ע חח"ת⁵ גלי' דתורה והו"ע התבוננות מי ברא אלה המוציא במספר צבאם, ועי"ז בא לבחי' יראה כמ"ש בזאת יבוא אהרן דא תרעא תרפטלאעלאה כו', וכמארז"ל כל ת"ח שיש בו תורה ואין בו יר"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימי' ומפתחות החיצונים לא נמסרו לו בהי עייל, וכמ"ש ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה, ואף שחושב שם עוד כמה דברים אך ההתחלה היא ביראה.

וזהו"ע שמעת יצ"מ עד בואם לארץ הי' המן, שהמן נותן כח לבוא לבחי' גלגולת. אבל כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר כו', שצריך אתעדל"ת מעצמו צ"ל בחי' יראה, ואח"כ יכול לבוא למדריגה גבוה יותר. ובכלל הו"ע ג' מועדים פסח שבועות סוכות, כי פסח הוא חג האביב והו"ע השעורה אביב שהוא בחי' יראה. ואח"כ יכול לבוא לחג השבועות שהוא קציר חיטים כי חטה בגימט' כ"ב שהו"ע כ"ב אתוון דאוריי', נגילה ונשמחה ב"ך, שעי"ז מגיע לבחי' א"ס עצומ"ה. וזהו דכתי' וספרתם לכם ממחרת השבת כו' שבע שבתות תמימות תהיינה תספרו חמשים יום, והו"ע זפ"ז הוא בירור ז' מדות רעות דנה"ב, ופי' לשון ספירה הוא מלשון ספירות ובהירות שמזככין ומבררין מדות רעות מנה"ב, ואח"כ יכול לבוא לבחי' אהבה. וזהו דכתי' תספרו חמשים והלא אין סופרים רק שבע שבתות שהוא רק מ"ט יום, אלא ממילא עי"ז יבוא לבחי' שער הנו"ן דקדושה. וזהו פי' שע"י שאו את ראש מספר בנ"י עי"ז באו לבחי' ד' דגלים.

ולהבין ענין ד' דגלים הוא כמ"ש כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, וארז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כן א"א לעולם בלא ישראל, וד' רוחות מזרח מערב צפון דרום הוא כנגד ד' דגלים, ולמעלה הו"ע ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל גבריאל רפאל ואוריאל, מיכאל הוא כמ"ש מי כמוך באלים הוי', מי אל כמוך, וגבריאל הוא כמ"ש פלא יועץ אל גבור אבי עד, ורפאל הוא כמ"ש אל נא רפא נא לה, ואוריאל הוא כמ"ש אל הוי' ויאר לנו. וצ"ל איך שייך מלאכים שהם מרכבה תתאה בבריאה יקראו ע"ש אל שהוא שמו של הקב"ה, או מי אל כמוך שמשם נמשך סליחות עוונות, או אל נא כו' שרפואה הוא רק בחיק הבורא. אך הענין הוא דכתי' והחיות נושאות את הכסא עם דמות כמראה אדם שעל הכסא, ופי' ענין בחי' אדם למעלה הו"ע ציור ג' קוין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא, והם נושאות כו' עם דמות כמראה אדם לא"ס כי לא אדם הוא וכמ"ש כי אל אנכי ולא איש, ואף שכתי' הוי' איש מלחמה שנק' בש' איש, אך הפי' הוא לא איש היינו כשנמשך א"י בשי"ן שהו"ע ג' קוין זה הוי' קיוינו לו, וכיון שהגיעו לבחי' לא אדם עש"ז נקראו בש' אל, ועי"ז י"ל ג"כ מי אל כמוך שמשם נמשך סליחות עוונות. וגבריאל הוא ע"ד מארז"ל איזהו גיבור הכובש את יצרו, א"א מגבור, ולמעלה הוא ענין א"א, והענין הוא למעלה כמארז"ל על הקב"ה הכובש את כעסו ופעם אי' ג"כ הכובש את יצרו, והיינו שדינין ומקטרגין לא יהיו מונעים ומעכבים והו"ע בחי' גבורה למעלה. ועוי"ל כי גבורה בגימט' רי"ו שהוא ג"פ ע"ב וע"ב בגימט' חסד ורי"ו הו"ע תגבורת החסד והו"ע ג' ידות וזהו"ע גבריאל.

תרצוכמו שיש ד' דגלים למעלה כן הי' בישראל למטה כמו שאי' במד"ר ע"פ ודלוגו עלי אהבה, שבעת מ"ת ראו ישראל דגלים למעלה נתאוו גם הם לדגלים וכמו שאי' עוד במד"ר שמחנה מיכאל קפ"ו אלף כמו שהי' למטה, אך בדגל מחנה יהודה מחולק המדרש והזהר, שבמדרש אי' שדגל יהודה מכוון נגד מחנה גבריאל כי יהודה גבר באחיו, ובזהר אי' שדגל יהודה הי' מכוון נגד מחנה אוריאל שהי' במזרח, ועכ"פ לב' הדיעות הוא שד' דגלים שלמטה מכוון נגד ד' דגלים שלמעלה, ואדרבא בשרש ד' דגלים שלמטה הם ממדריגה יותר גבוה, כי יתרון האור הוא מן החושך דוקא כד אתכפיי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, וכן מלאכים כשביקשו את התורה השיבו להם כלום יצה"ר יש ביניכם וניתנה דוקא על הארץ וכמ"ש הוי' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה שבחי' שמים רק בבינה וארץ הוא בחכ', ואף שהתגלות עתיק הוא בבינה עכ"ז הרי חכ' נמצא הראשון מכתר, נמצא מכ"ז שד' דגלים שלמטה הם בשרש גבוה מד' דגלים שלמעלה.

אך כ"ז הי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים, אבל עתה צ"ל מקודם מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, והו"ע ד' גליות, ופי' כמו שחר קאי על דניאל שהי' מאיר כשחר, והו"ע גלות בבל, ויפה כלבנה קאי על אסתר שאמרה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום, כמו שהלבנה היא שלשים יום והו"ע גלות יון, ואיומה הוא גלות אחרון, ועי"ז מגיע לע"ל לבחי' כנדגלות והו"ע כמארז"ל ע"פ צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן בין אוה"ע. וע"פ פשוט הענין הוא כמארז"ל קטיעה בר שילם שאל לו קיסר נימא אחת יש לו ברגל נקטענה ואחי' או אניחנה ואצטער והשיבו לו לא יכלת להו כי כתי' כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כשם שא"א בלא רוחות כו'. ועוד י"ל כי כתי' ואכלת את כל העמים שהו"ע בירור הרע, וכ"ז שהלך המן הי' מגיעים לבחי' גולגלת אבל עתה בגלות צ"ל בבחי' נצחון שהו"ע הסכם אתכפי', שלזה יכול כל אדם לבוא והוא כמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר כי לא אדם הוא, שע"י בחי' נצח יכול להגיע לבחי' כי לא אדם הוא. והענין כי גם בגלות נק' ישראל בש' אל ה"ז בחי' נצח ועי"ז מגיע לבחי' כי לא אדם, ולמשל מלך בעד ניצוח מבזבז אוצרות רב מה שלא יוותר כן בשביל שאר הוצאותיו, כן ע"י בחי' נצח מגיע לבחי' מאוצר מתנת חנם חננו.

ועוי"ל פי' על כשם שא"א לעולם בלא רוחות כן א"א לעולם בלא ישראל, כמו רוחות המנשבות זה את זה, שמהבל האדם והבהמה יכול להתעפש האויר, אבל ע"י הרוחות שמלמעלה למטה ומלמטה למעלה נזדכך האויר, כמו"כ יש בנש"י ב' בחי' רוח מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וכמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ואין הפי' תשובה מן ההיפוך מחטאים ועוונות רק תשובה מהעלם והסתר להעלות למקורן ושרשן, וזהו מלמטה למעלה, וכן בחי' רוח מלמעלה למטה הו"ע כמ"ש אם ישיב אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, וכמ"ש ונחה עליו רוח הוי' רוח חכ' ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת השם, תרצאוע"י בחי' רוח שמלמטה למעלה עי"ז נעשה בירור הרע ועל ידי זה מגיעים לעתיד לבוא להיות ממשיך גילוי אלקות.