על שלשה דברים

תרעחעל שלשה דברים

בס"ד. מאמר ב' דצאינה וראינה הנ"ל, יום ב' דחה"ש, תרל"ט.

על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח, הנה י"ל שהשלשה דברים אלו הם כנגד ג' עטרות וג"פ קדוש, ועמוד עבודה הו"ע עבודת הקרבנות ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, ועכשיו תפלה כנגד קרבנות תיקנו שע"י תפילה נעשה בירור נה"ב ויכול לבוא לבחי' בכל מאודך לצאת מהגבלת הכלי לעוצם רוממות א"ס שלמעלה מבחי' חכ' וכללות ע"ס דאצי', וזהו"ע בעטרה שעטרה לו אמו הכתר אשר ניתן בראשו, והוא בחי' רצוא פי' כליון וצמאון ותשוקה ליכלל בא"ס עצומ"ה.

אך אי' בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, והו"ע עמוד גמ"ח שהו"ע מעהמ"צ שע"י מעשה המצות ממשיכים גילוי אלקות למטה. וזהו שאנו מברכים אשר קדשנו במצותיו, פי' אשר הו"ע עונג העליון, ואשר הוא לשון פלא שהו"ע פלא, ועוד זאת תרעטשע"י מצות ממשיכין קדושתו של הקב"ה למטה. והוא ע"ד שאי' במד"ר ע"פ הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו הה"ד קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה, ולכאורה מהו הסמיכות זל"ז. אך הפסוק מתמה ע"ז שאדם בגוף גשמי יש בו כ"כ אלקות שיכול להשיג כ"ז, לכן ראוי להללו ולשבחו, וזהו קמו בני' ויאשרוה בעלה וכו'. וכמו"כ הפי' כאן אשר הוא מלשון אשרוני בנות, וזהו אשר קדשנו במצותיו שפלא הוא שע"י מעהמ"צ ממשיכין גילוי אלקות למטה, כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים וזהו ע"י מעהמ"צ. והגם שעכשיו הוא אינו כ"א להוסיף אורות באצי', עכ"ז הרי לע"ל יהי' ע"י מעהמ"צ גילוי אלקות גם למטה, וגם עתה שהוא להוסיף אורות באצי' ה"ה כמונח בקופסא.

וזהו"ע עמוד גמ"ח שהו"ע קדוש הב' כתר שנתן על ראש בניו. ובסידרא דקדושה מתרגם אלו ב' בחי' קדוש, קדיש בשמי' מרומא עילאה וקדיש על ארעא עובד גבורתי', קדיש בשמי' מרומא עילאה הו"ע קדוש הא' בעטרה שעטרה לו אמו שנשאר רק למעלה כמו שאי' במד"ר ע"פ קדושים תהיו כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם וזהו קדיש בשמי' מרומא עילאה, שנשאר רק למעלה. וקדיש על ארעא עובד גבורתי' הוא קדוש הב' שנתן על ראש בניו שהוא ע"י מעהמ"צ. ופי' על ארעא הוא כי מצות ניתנו דוקא למטה, כי מלאכים ביקשו תומ"צ ולא ניתנו להם והשיבום כלום יצה"ר יש ביניכם שלא ניתנה התורה אלא על הארץ כמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראתי גימט' תרי"ג והוא על הארץ דוקא, כי לעוצם רוממות התומ"צ לא ניתנה רק על הארץ, וזהו"ע קדיש על ארעא עובד גבורתי'.

וקדוש הג' הוא לעלם ולעלמי עלמיא הו"ע תורה שניתנה לכ"ו דור, כי לכאורה איך יכול האדם שהוא מוגבל בשפלות נפשו ופחיתות ערכו לבוא ע"י אהבה דבכל מאודך לבחי' מאוד העליון להיות בעטרה שעטרה לו אמו, או ע"י מעהמ"צ להמשיך גילוי אלקות למטה, לזה ניתן כח בתורה כי בתורה יש ב' בחי' דיבור התורה כמ"ש וידבר הוי' אל משה לאמר דבר אל בנ"י ואמרת, וכתי' והיו הדברים האלה וארז"ל בדברי תורה הכתוב מדבר, ושננתם לבנך ודברת בם, וכן אי' בתושבע"פ ע"פ ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה בכל רמ"ח אברים אז היא שמורה, והפי' הוא שצריך ללמוד בדיבור ובכל כוחות נפשו, וע"י בחי' דיבור תורה נתעורר לו כח שע"י מצות ממשיך גילוי אלקות. ועוד יש בחי' תורה שבו נכלל פילפול, והו"ע התקשרות מחשבתו במח' התורה בפנימי' ועמקות ומקיף ומוקף, והו"ע הגיון כמ"ש ובתורתו יהגה, והגית בו יומם ולילה, והגיון הוא בלב כמ"ש והגיון לבי, ולבך יהגה, וע"י בחי' הגיון תורה נתעורר לו כח לבוא לבחי' אהבה דבכל מאודך, ועי"ז מגיע לבחי' מאוד העליון להיות בעטרה שעטרה לו אמו. ובכלל הוא ההפרש בין תושב"כ לתושבע"פ, כי תושב"כ הו"ע אותיות כי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ואנו רואים עד"מ שם אברהם או ראובן כשקורין לו בשמו הוא משיב הרי השם הוא אותיות, כן למעלה כל התורה כולה רק אותיות ואין אנו משיגים כל הכוונות מהאותיות, וכל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שהו"ע המשכה, תרפוכן ע"י כל המצות ממשיכין גילוי אלקות. ותושבע"פ הו"ע עיון התורה, והאותיות אינם עיקר, ואף שזה שארז"ל ערוכה בכל ושמורה הי' על תלמיד אחד שלמד בחשאי שצריך להיות בכל רמ"ח אברים, עכ"ז העיקר אינו דוקא האותיות רק השכל הוא העיקר, וכשלומד הלכה קודם שמשיג אותה הרי שכל ההלכה מקיף אותו, ואח"כ כשמשיג ההלכה ה"ה מקיף שכל ההלכה והו"ע מקיף ומוקף יחוד נפלא שאין כמוהו לכן נותן כח שע"י בחי' בכל מאודך יכול להגיע למעלה לבחי' מאוד העליון להיות קדיש בשמי' מרומא עילאה. וזהו מארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, מנוול זה יצה"ר ובהמ"ד הו"ע דרשות תושבע"פ, ואם אבן הוא נימוח פי' אפי' לבו כלב האבן, ע"ד מ"ש על לע"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר והוא כמ"ש יבוא כל בשר להשתחוות לפני והוא ע"י תושבע"פ. נמצא שבתורה יש ב' בחי' שע"י אהבה דבכל מאודך יכול להגיע למעלה לבחי' קדיש בשמי' מרומא עילאה, וע"י מעהמ"צ יכול להמשיך גילוי אלקות למטה.

והנה זה הי' בכלל בעת מ"ת דכתי' וירד הוי' על ה"ס, וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע ושומעים את הנראה, אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו שהוא כללות התורה כי אנכי הוא כולל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך כולל שס"ה מל"ת וכל העם ענו ואמרו הוי' אלקינו הוי' אחד שהו"ע קבלה שקבלו התורה וזהו בעת מ"ת, ואנו מברכים בכל יום נותן התורה נותן הוא לשון הוה שבכל יום יש ענין מ"ת להגיע ע"י בכל מאודך למעלה ג"כ לבחי' מאוד העליון להיות קדיש בשמי' מרומא עילאה, וע"י מעהמ"צ להמשיך גילוי אלקות למטה להיות קדיש על ארעא עובד גבורתי'.

ובכלל הו"ע ג' פרשיות דק"ש, פרשה א' ואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבות שהוא בחי' שם מ"ב שאי' בזהר שם מ"ב עולה ואינו יורד, כן בפ' זו הו"ע אהבה בכל מאודך לצאת מהגבלת הכלי לעוצם רוממות א"ס ב"ה כמו ענין קרבנות שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, כן אהבה דבכל מאודך מגיע לא"ס ב"ה והו"ע בעטרה שעטרה לו אמו רק לו, והוא קדוש הא'. כן הו"ע שם מ"ב שעולה ואינו יורד. ופ' שני' הוא כנגד קדוש הב' שע"י מעהמ"צ ממשיכין גילוי אלקות, ובפ' זו כתי' והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי ויש השפעות רוחני' והשפעות גשמי'. ובפ' ויאמר הו"ע תורה שכתי' בה אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, והענין הוא כי אדם יכול להשפיל א"ע ולומר איך אפשר שאני מוגבל ובהגשמה ואיך אוכל ע"י בכל מאודך להגיע למעלה לבחי' מאוד להיות בעטרה שעטרה לו אמו, או ע"י מעהמ"צ להמשיך גילוי אלקות למטה, ועז"נ אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, כי במצרים היו משוקעים במ"ט שערי היפוך ובמשך חמשים יום הגיעו לשער הנו"ן דקדושה, ושם הי' מ"ת, ולא בעת מ"ת לחוד הי' זה כי בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים, ובאמת כן הוא בכ"י ויום, וכמו שיש מצרים בלעומת זה כן יש מצרים דקדושה שע"י מצרים וגבולים נעשים לו רצונות זרות וע"י יצ"מ ממילא נופלים ממנו המח"ז, וע"י כח התורה יכול לבוא לבחי' העלאה והמשכה. וזהו דכתי' תרפאוידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר שלכאורה תיבת לאמר מיותר, התינח בכל התורה שכתי' וידבר הוי' אל משה לאמר הפי' הוא שהוי' דיבר אל משה שיאמר לכל ישראל, אבל עשה"ד הלא כל ישראל שמעו וכמארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, ומהו לאמר. אך פי' לאמר הוא לדורות, וכל הדברים הו"ע כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתנה בתורה. נמצא כמו שבמ"ת הי' העלאה והמשכה שעכדו"ד פרחה נשמתן שהו"ע העלאה והי' קבלת התורה, כן בכל יום ויום יש בחי' מ"ת העלאה והמשכה, שע"י אהבה דבכל מאודך מגיע לבחי' מאד העליון שהו"ע כתר שניתן בראשו קדוש הא' והו"ע כתר דאריך, ופ' שני' הו"ע שע"י המצות ממשיך גילוי אלקות, וכ"ז ניתנה בכח התורה.

וזהו"ע שני כתרים שנותן על ראש בניו כתר ז"א וכתר מל' שהוא כנגד נעשה ונשמע. וצ"ל שבמקום אחר נת' שנעשה ונשמע הו"ע אורות וכלים, נעשה הו"ע אורות, ונשמע הו"ע כלים¹, והכא נתבאר שנעשה ונשמע הו"ע תומ"צ. אך באמת שניהם עולים בקנה א', כי הנה כתי' כי נר מצוה ותורה אור שהמצות נמשלו לנר כמו נר הוא הכלי המחזיק שמן ופתילה, ובשמן ובפתילה נאחז האור, הרי הנר הוא הכלי המחזיק שמן ואור ופתילה, כן הו"ע מצות הם כלים לתורה שנק' אור וכמ"ש כלים ריקים אל תמעיטי, כשיש כלי יש אור, וכמ"ש אין עוד כלי ויעמוד השמן, שכ"ז שיש כלי יש שמן. וזהו שאנו אומרים קדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך, שמתחילה צ"ל מצות שהם כלים ואח"כ תורה שהו"ע אור.

ומעתה צ"ל מארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים, משמע הואיל והקדימו נעשה לנשמע, אבל משום נעשה ונשמע לחוד לא הי' נותנים להם השני כתרים, והדרוש הזה סובב ונתבאר שנעשה ונשמע הו"ע תומ"צ משמע בשביל תומ"צ לבד ניתנו השני כתרים.

אך הענין הוא כי כאן נת' שהג' פרשיות ק"ש הו"ע ג' פעמים קדוש, ופ"א קדוש הוא בחי' בכל מאודך והו"ע פי' אחד בשעה שהקדימו שהענין הוא הגם שלא ידעו מה שיצוה עליהם ואף שיצוום דברים שא"א לקיימם עכ"ז הקדימו והו"ע ביטול הרצון לבעהר"צ, וכן הו"ע פרשה ראשונה בכל מאודך שנק' עושין רצונו של מקום, ופי' עושין הו"ע כפי' והכרח, ופ' ראשונה נק' עורש"מ כמארז"ל איך אפשר אדם חורש בעת חרישה וזורע כשהוא זורע וקוצר בעת קצירה ותורה מה תהא עלי', ויש שם תירוץ ע"ז. ועוד שם פעם א' אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם ופעם א' אומר ואספת דגנך ותרצו שם כאן בזמן שישראל ערש"מ וכאן בזמן שאין ישראל ערש"מ, בזמן שישראל ערש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים ועז"נ ועמדו זרים ורעו צאנכם תרפבובזמן שאין ישראל ערש"מ מלאכתן נעשית ע"י עצמן ואספת דגנך, והקשו שם התוס' הלא באיזה מקום כתי' ואספת דגנך בפ' ב' דק"ש וכתי' והי' אם שמוע והאיך נק' אין ערש"מ, ותירצו שם שאין ערש"מ כ"כ הואיל שכתי' רק בכל לבבך ובכל נפשך ולא כתי' בכל מאודך, משמע שבפ' א' שכתי' שם בכל מאודך נק' ערש"מ, נמצא כמו בשעה שהקדימו הו"ע ביטול הרצון לבעהר"צ כך ע"י בחי' בכל מאודך שנק' ערש"מ מגיע לבחי' א"ס שלפני הצמצום ושיתהוה צמצום ראשון רצון אותיות צינור, והו"ע רצונות פרטיים ע"י תומ"צ, כי בשביל רצונות הפרטיים בלבד שהו"ע תומ"צ לא הי' צריך להקדים נעשה לנשמע אך בכדי שיהי' רצון פשוט הו"ע הקדימה, וכן הו"ע אהבה דבכל מאודך והו"ע קדוש הא' כתר אשר ניתן בראשו. ואח"כ ע"י תומ"צ שהו"ע פ' השני' דק"ש והג' ויאמר נעשה שני כתרים בראש בניו.

והכח לזה ניתנה בתורה, כי לכאורה איך אפשר אדם מגושם ומוגבל ע"י הנחת תפלין להמשיך ד' מוחין הלא הדיו הוא גשמי' ותפילין הם מקלף גשמי ואדם גשמי וע"י הנחת תפילין נעשה המשכת מוחין לז"א שהו"ע מדות מקור לעולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה. וכן ע"י מצות צדקה ממשיך להחיות רוח שפלים אפי' לעולמות עליונים, כי קמי' ית' אפי' עולמות עליונים דלים ושפלים נחשבים, אך הכח לזה ניתנה בתורה, כי האבות קודם מ"ת קיימו כל המצות כמארז"ל קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והי' ע"י מס"נ, אבל עתה ניתן הכח בתו' אפי' שלא ע"י מס"נ כמו מצות תפילין רק בכוונה הפשוטה היינו לשעבד הלב והמוח ועי"ז נעשה המשכת מוחין לז"א, או מצות הצדקה רק בכוונה להחיות רוח שפלים למטה, ועי"ז נעשה ממילא בעולמות עליונים תוס' חיות, או ע"י שמירת שבת נעשה המשכת מוחין דאבא וביו"ט מוחין דאימא, כי ע"י מצות נעשה הגדלת הכלים. והענין הוא כי ז"א הוא בעל ט"ס וט' פעמים ט' הרי פ"א ורת"ס וה"ח המגדילים הם מספר רמ"ח, והוא ע"י רמ"ח מ"ע. ובזה יובן מה כשהאדם מעורר בעצמו בחי' בכל מאודך בל"ג עי"ז מגיע למעלה לבחי' מאוד העליון, הלא לכאורה אדם הוא מוגבל ומגושם אפי' כשאצלו הוא בל"ג הרי לגבי למעלה הכל הוא בחי' גבול ולא נק' אתעדל"ע כעין אתעדל"ת. אך הענין הוא כמ"ש במד"ר ע"פ הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה כשהוא נותן נותן לפי כוחו וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן כמ"ש שור או כשב או עז כי יולד ולא איל וצבי ויחמור שאינו בנמצא כ"כ, וכן כשאדם מעורר אצלו בחי' בכל מאודך שהו"ע בל"ג עי"ז מעורר למעלה בחי' מאוד העליון, והענין הוא כי כך עלה ברצונו הפשוט. וזהו"ע הג' עטרות שבג"פ ק"ש, פ' הא' הו"ע בכל מאודך שעי"ז נעשה בחי' כתר שנתן בראשו, וב' פרשיות והי' ויאמר שהו"ע תומ"צ עי"ז נעשה השני כתרים שנתן על ראש בניו.

אך זה הי' במ"ת ואח"כ נטלו מהם כמ"ש ויתנצלו את עדים מהר חורב, ועתיד הקב"ה להחזירן כמ"ש ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, וארז"ל פי' שמחת עולם על ראשם היינו שמחה שמעולם על ראשם, והיינו השני כתרים שנתן להם ע"י מלאכי השרת עתיד תרפגהקב"ה להחזירן, וזהו מדריגה עוד יותר נעלה, שמתחילה הי' ע"י מלאכי השרת, ולע"ל הקב"ה בעצמו יחזירם. והענין הוא כמארז"ל לע"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם, ופי' ענין עטרה הו"ע כתר וכמו שכדי שיומשך מאוא"ס לע"ס הוא ע"י כתר שכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים, כן לע"ל יהי' עטרותיהם בראשיהם היינו בחי' חי' שעתה הוא בבחי' מקיף ולע"ל יאיר בנר"נ, וזהו"ע שמחת עולם על ראשם. וששון ושמחה הוא יסוד ומל' דקדושה, ויגון ואנחה הו"ע יסוד ומל' דלעומת זה, כי זה לעו"ז עשה אלקים ולאום מלאום יאמץ כשזה קם זה נופל וכשיאיר ששון ושמחה ממילא יהי' ונסו יגון ואנחה.

ולכן עתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש, ובלשון קבלה הענין הוא שיתעלה בדרך אור חוזר מל' בכתר שלמעלה מבחי' צדיק וצדק. והענין הוא כי הנה כתי' והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ופי' ענין ים הקדמוני הו"ע ים החכ' שיהי' מים חיים, הענין הוא שיש ב' בחי' גידים, א' גידים הבוקעים עפר הארץ להיות נהר, ויש גידים המחוברים לתהום והו"ע ב' בחי' אין, וזהו מלמעלמ"ט, ולע"ל יהי' מל' בכתר בדרך אור חוזר מלמטה למעלה, ולכן כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כי פי' ענין ציון הוא פנימי' ירושלים והו"ע תורה כמ"ש כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים, והענין הוא כי בנש"י יש ב' בחי', בעלי תורה מארי תורה, ובעלי עסקים, בעלי תורה הו"ע כל הנשאר בציון, ובעלי עסקים שאינו יכול ללמוד תורה בתמידות והם ע"י מעהמ"צ בשלימות היראה שהוא יראה שלם עי"ז מגיע לבחי' כתר, ולכן כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. וזהו"ע מ"ש לאמר לציון עמי אתה, פי' עמי אתה כתר אחד לשניהם ולכן קדוש יאמר לו.

ומעתה יובן פי' צאינה וראינה בנות ציון בעטרה שעטרה לו אמו, פי' שיהי' וראינה צ"ל צאינה והו"ע ההילוך כמ"ש והתהלכתי בתוככם שיש ב' מיני הילוך מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע. והענין הוא כי אי' בילקוט עתיד הקב"ה לטייל עם צדיקים בעלמא דאתא, כי הנה כתי' והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני, והפי' הוא כי בכל ימי החול בחו"ל מאיר ו"ק דעשי' ולפעמים ו"ק דיצי', ובא"י מאיר ו"ק דיצי' ולפעמים ו"ק דברי', ובשבת שאז הוא עליות העולמות הרי אז התכללות ו"ק דעשי' ביצי' וו"ק דיצי' בבריאה וו"ק דברי' באצי', ובר"ח העלי' הוא בדיבור, אבל לע"ל יהי' חודש בחדשו ושבת בשבתו העלאה באר"ע², ויבוא כל בשר להשתחוות לפני כמ"ש השמים החדשים והארץ החדשה אשר כו' עומדים לפני שיהי' העלי' בפנימי'. וזהו ענין מ"ש בילקוט לטייל בג"ע כי ג"ע הוא ענין עליות כמ"ש מי יעלה בהר הוי'. וזהו פי' צאינה שהו"ע ההילוך שיהי' לע"ל, ואז וראינה שעתה הוא בעטרה שעטרה לו אמו שפי' לו דוקא למעלה מהשגה, תרפדאבל לע"ל וראינה בבחי' השגה ולכן כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

ועוד י"ל מפני מה קדוש יאמר לו כי הנה כתי' ואנשי קדש תהיון לי, שלע"ל יתעלו בבחי' קדש שלמעלה מקודש³ שהוא בוא"ו אלא בבחי' קדש שהוא בלא וא"ו, שהוא מלה בגרמי', והפי' הוא שעתה אומרים המלאכים קדוש הוי' צבאות, אבל לע"ל יהי' בחי' קדש ע"ד מ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שיומשך מבחי' קדש להוי', ולכן גם מלאכים עליונים יאמרו לפני נש"י קדוש. ועוי"ל שעכשיו הוא בעטרה שעטרה לו אמו והוא כי הכח ניתן באמו לעטר עטרה לו דוקא, אבל לא שהם עצמן הם בחי' עטרה אבל על לע"ל כתי' אשת חיל עטרת בעלה שאשת חיל תהי' העטרה, ופי' אשת חיל הוא כנס"י שלע"ל תהי' בחי' עטרה, ולא כמו שנת"ל שיתעלה מל' בכתר, רק בעצמן יהיו בחי' העטרה, ולכן קדוש יאמר לו. נמצא מובן עתה שכל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מג' טעמים הן, לטעם הא' שמל' יתעלה בכתר, או מטעם הב' שיתעלה במדריגת קדש, והן לטעם הג' שא"ח יהי' עט"ב לכן קדוש יאמר לו.

וזהו פי' על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח, על התורה הוא כמ"ש ואשים דברי בפיך, ועל גמ"ח כמ"ש בצל ידי כסיתיך, ועל העבודה הוא כמ"ש לנטוע שמים וליסוד הארץ שקאי על קרבנות כמו שאי' בזהר ע"פ והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהו"ע קרבנות שריחן עולה עד השמים, ופי' ענין עמוד העבודה הו"ע עבודת הקרבנות ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס. ועכשיו תפילה כנגד תמידין תיקנו, שע"י התפילה יכול לבוא לבחי' בכל מאודך לצאת מהגבלת הכלי לעוצם רוממות א"ס ועי"ז נעשה בעטרה שעטרה לו אמו. ועי"ז מגיע לע"ל שכל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.