צאינה וראינה

תרעאצאינה וראינה

בס"ד. יום ראשון דחג השבועות, תרל"ט.

צאינה וראינה¹ בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, פי' מלך שלמה מלך שהשלום שלו זה הקב"ה, אמו היינו כנס"י כמארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי, ואמי זו כנס"י, ביום חתונתו זו מ"ת שבמ"ת עיטרו כנס"י עטרה להקב"ה. וצ"ל לכאורה הלא ארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו שני כתרים לכאו"א אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, משמע שעטרו לכנס"י עטרה בעת מ"ת, ואיך קאמר שעטרה לו אמו זו כנס"י.

אך הענין הוא דשניהם אמת דהנה אי' במד"ר ע"פ קדושים תהיו והתקדשתם כי קדוש אני כתי' שלש פעמים קדוש², וקאמר משל למלך שעשו לו בני המדינה שלש עטרות, אחד נטל ונתן על ראשו, ושנים נתן על ראש בניו, כך העליונים מכתירים בכל יום ג' פעמים קדוש להקב"ה כמ"ש כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל כו' אחד נטל ונתן על ראשו זהו כי קדוש אני ושנים נתן על ראש בניו, פי' בניו הוא כנס"י כמ"ש בני בכורי ישראל, בנים אתם להוי', וזהו קדושים תהיו והתקדשתם. וזהו"ע בעטרה שעטרה לו אמו זו עטרה שנטל לעצמו, וזה שאומרים שקשרו שני כתרים לכאו"א זהו שנים שנתן בראש בניו. אך זה צ"ל שהתם אומר העליונים מכתירים והכא קאמר בעטרה שעטרה לו אמו, אמו זו כנס"י, שכנס"י מעטירי' עטרה להקב"ה. אך באמת אי' בגמ' שהמלאכים ממתינים מלומר שירה עד שיאמרו ישראל למטה שנא' ברן יחד כל כוכבי בוקר והדר ויריעו בני האלקים, שאין יכול להיות ויריעו בני אלקים כ"א שיהי' תחילה ברן יחד כוכבי בוקר. וכן כתיב כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה, כי בכדי שיוכל להיות כתר יתנו לך מלאכים צ"ל תחילה ועמך ישראל קבוצי מטה. נמצא שזה שהמלאכים מכתירים הוא דבר אחד עם עטרה שעטרה לו אמו שהוא תלוי בישראל דוקא.

אך צ"ל מה השירה של ישראל ק"ש, והא אומרים בכל יום ק"ש ומה קאמר ביום חתונתו זו מ"ת דוקא. אך הנה אי' בגמ' מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת שאמר תערבהקב"ה שמע ישראל אנכי כו' ולא יהי' לך וענו ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, שזהו קבלה על אנכי ולא יהי' לך, הוי' אלקינו קבלה על אנכי והוי' אחד קבלה על לא יהי' לך. ואנכי ולא יהי' לך שניהם מפי הגבורה שמענו שהם כוללים כללות המצות, אנכי כולל כל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך כולל שס"ה מל"ת, וזה הי' בעת מ"ת, ויש בחי' מ"ת בכל יום שאנו מברכין נותן התורה נותן הוא לשון הוה, לכן אנו אומרים ק"ש בכל יום. ונמצא מובן שעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו קאי על כל יום ויום שבכל יום יש מ"ת. ונמצא מובן מזה שמה שאומר בעטרה שעטרה לו אמו זהו עטרה שנתן על ראשו, ושנים שקשרו לכאו"א זה השני עטרות שנתן על ראש בניו, וזהו שקאמר העליונים מכתירים מפני שתלוי בישראל, וקאמר ביום חתונתו זו מ"ת קאי על כל יום ויום.

ולהבין מהו"ע הג' עטרות והג' פעמים קדוש צ"ל מ"ש והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, וקאמר בגמ' ע"ז עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה ופרש"י שיאמרו מלאכים קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים עכשיו לפני הקב"ה, ולכאורה אינו מובן האיך שייך לומר שיאמרו המלאכים שירה לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. ובספר כלי פז הביא שהרמ"ק בספר הפרד"ס שלו הקשה קושיא הלזו, וכתב שקשה הדבר להולמו איך יתכן שיאמרו מלאכים קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה, ותירץ שם הרמ"ק בס' הפרד"ס שמה שנקראים צדיקים ע"ש שמקיימים תורה ומצות שמצות נק' בשם צדקה לכן יתעלו בבחי' צדיק וצדק שהם יסוד ומל' שהם ספי' מע"ס דאצי', וא"כ כשהמלאכים דבריאה אומרים שירה לפני אצי' ממילא יאמרו לפני הצדיקים ג"כ, לכן כתי' יאמר היינו שיאמר בדרך מאיליו וממילא. אך זה תירוץ דוחק. ורבינו תירץ תירוץ אחר, ובכדי להבין זה צ"ל מה שאי' על שלשה דברים³ העולם עומד על תורה ועבודה וגמ"ח, והנה שלשה דברים אלו הם כנגד ג' עטרות וג' פעמים קדוש.

ולהבין זה הנה כתי' לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו, פי' הנה מתחילת הבריאה היו המים מקיפי' את הארץ והארץ הי' מוקף במים מכל צד ופינה והיינו לפי שיש ד' יסודות ארמ"ע, והנה ע"פ דרכי הטבע יסוד היותר כבד נופל למטה והיסוד הקל הוא צף למעלה, וע"כ יסוד העפר היותר כבד נפל למטה מטה ומים שקלים מעפר היו מקיפים את העפר, ורוח שיותר רוחני וקל כתי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ואש היותר רוחני וקל משכנו תחת גלגל הירח, וזה הי' בתחילת הבריאה מצד הטבע, ואח"כ גזר הקב"ה גזירה יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, שארץ יהי' למעלה מן המים. וזהו מ"ש יורדי הים באניות, שהולכי הים נקראים בשם יורדי שארץ גבוה מן המים. וזהו פי' כי לעולם חסדו, כי אמרתי עולם חסד יבנה, שזהו חסד כי בלא ארץ לא יוכל העולם להתקיים.

תרעגאך יש להבין מפני מה לא הי' בתחילת הבריאה כך שארץ יהי' למעלה מן המים, אף שהטבע היא כך שהמים צריך להיות למעלה מן הארץ, רק הלא הוא ית' הוא כל יכול ויכול לשנות הטבע שיהי' הארץ גבוה מן המים, כמו שמצינו שאח"כ אחר הגזירה הי' כך, וכיון שלא הי' כך מסתמא מורה זה על איזה דבר.

אך בכדי להבין זה צ"ל תחילה ענין ים ויבשה, הנה ים ויבשה הו"ע עלדאת"כ ועלדאת"ג. והנה אי' כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה, וכשם שיש ברואים בעלדאת"ג שהם נראים ונגלים כך יש ברואים בעלדאת"כ שאינם נראים ונגלים, ובכלל קאי על מלאכים שמלאכים הם מעלדאת"כ לכן הכלי שלהם אינו מסתיר ומעלים על חיות אלקי המחייהו, הגם שגם למלאכים יש גופים, רק הגופים שלהם הם רק מב' יסודות, ומאיזה מהם מהדקות שבהם מאש ורוח, כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, לכן הגוף שלהם אינו מעלים ומסתיר. וזהו מה שמצינו במלאך שאומר בי נשבעתי נאום הוי', ולכאורה צ"ל האיך יוכל לומר בי נשבעתי וגם נאום הוי' ש' העצם, והיינו מפני שעיקר הוא כח המשלחו המדבר בו והוא בעצמו אינו מעלים ומסתיר לכך יכול לומר בי נשבעתי. וכן מצינו במשה שאמר ונתתי מטר ארצכם, ולכאורה איך יכול לומר ונתתי מטר ארצכם, הלא כתי' הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, ואי' בגמ' ע"ז בחו"ל הוא ע"י שליח אבל בא"י הוא דוקא ע"י הקב"ה. אך הענין הוא מפני שמשה הי' מעלדאת"כ כמ"ש מן המים משיתיהו, ואף לאחר שנשפל בעלדאת"ג מ"מ הי' תמיד בביטול כמו בעלדאת"כ כמ"ש ויקרא משה משה ולא כתי' פסיק טעמא ביניהו, ולא הי' הכלי שלו מעלים ומסתיר והי' שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, לכן הי' יכול לומר ונתתי מטר. וזהו שנקראו מלאכים בשם נוני ימא רבא, והיינו שאנו רואים שברואים שבים הם מכוסים במי הים כי בריאתם הוא ממים וחיותם הוא בים, ולכן הם בקרירות כמו מים וחיותם הוא ממים, כי דגים שבים מיד שהם פורשים הם מתים. משא"כ ברואים שביבשה אף שנתהוו מן הארץ ומקבלים חיות מן הארץ⁴, התהוות הוא מהארץ דהיינו כדי להצמיח שצריך לרקוב הגרעין ואח"כ נצמח הזרע, ואף שצריך להיות העלאת מ"ן לכח הצומח שבארץ, מ"מ הרי כ"ז מן הארץ, וגבי מדבר כתי' וייצר הוי' את האדם עפר מן האדמה וכמו שאי' הכל הי' מן העפר אפי' גלגל חמה, וחיותם ג"כ מן הארץ, ואעפ"כ יכולים ליזון באויר ושטים על פני המים, ואפי' צמחים אינם צריכים עדרתלארץ⁵ כ"א בעת קטנותן אבל מאחר שנתגדלו אינם צריכים עוד לארץ כלל. ובכלל זה קאי על מלאכים בגופים ונשמות בגופים, ומלאך הו"ע שליח ותמיד צריך להיות בביטול להקב"ה המשלחו ובאם יפרד רגע הרי אזי אינו נקרא מלאך, כמו דגים שבים מיד שהם פורשים מיד הם מתים, לפיכך יכול מלאך לומר בי נשבעתי ולכך אין להם בחירה, וזהו ג"כ מדריגת משה שנאמר בו כי מן המים משיתיהו, וזהו ע"ד מ"ש וידגו לרוב בקרב הארץ שיש נשמות שאפי' שהם כאן בבחי' ארץ מ"מ הם בטלים בביטול כמו דגים, רק זהו פרטי נשמות אבל בד"כ כל הנשמות שנתלבשו בגוף שמעלים ומסתיר על חיות אלקי הם מעלדאת"ג, וכמו ברואים שביבשה, שכמו ברואים שביבשה הם נפרדים מן הארץ כך הנשמות הם נפרדים, ולכן יש להם בחירה שאם ירצה האדם יוכל להיות כמשה רבינו וכמארז"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי שזה קאי על האבות, וכן יכול להיות כמשה רבינו ע"ה. וכמו"כ אם רוצה יכול להיות בהיפוך ח"ו.

ועתה יובן מה שהי' בתחילת הבריאה המים גבוה מן הארץ, מצד כי עלדאת"כ הוא במעלה יותר מעלדאת"ג, וים הוא בחי' עלדאת"כ לכן הי' בתחילת הבריאה למעלה מן הארץ שהוא בחי' עלדאת"ג, אבל אח"כ הי' הגזירה שהארץ יהי' למעלה מן המים כמ"ש לרוקע הארץ על המים, כי עיקר המכוון של הבריאה היא הארץ שלכן ניתנה התורה למטה על הארץ דוקא, כמארז"ל הים אמר אין בי, תהום אמר אין עמדי. ולכן מצינו שהמלאכים כשבקשו את התורה כמ"ש תנה הודך על השמים והשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם. ולכאורה אין זה תירוץ כלל דאם היו מבקשים התורה כמו שהיא בגשמי' שפיר הוי במה שהשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם כי יש כמה מצות שאינם יכולים לקיימם בלא יצה"ר, אבל המלאכים בקשו את התורה ברוחני' וא"כ מהו"ע של התירוץ כלום יצה"ר יש ביניכם. אלא שלכך לא ניתנה התורה למלאכים להיות כי מפני עוצם הגילוי של תורה אי אפשר שתתגלה כ"א למטה על הארץ. וזהו כי לעולם חסדו, חסד קאי על תורה, תורת חסד, וזהו דוקא לרוקע הארץ על המים, שהמכוון הוא שהארץ יהי' למעלה מן המים. והוא על דרך אותיות החקוקות על אבן טוב שלעוצם בהירותן אינו ניכר כלל האותיות אף ששם הוא עיקר האותיות מ"מ אינו ניכר רק שנוטלין אותם בשעוה אז ניכר האותיות שבאבן טוב שזה הפעולה מהם, וכמו"כ התורה א"א שתתגלה כ"א למטה על הארץ תרעהדוקא. וגם הנה כתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, בראתי בגימט' תרי"ג אלו תרי"ג מצות, ואדם הוא ע"ד שאי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם ולכאורה איך שייך אדם למעלה⁶, אלא הענין הוא כמו שמצינו למטה אדם הוא רמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך למעלה אדם הוא רמ"ח אברים רמ"ח מ"ע שס"ה גידים שס"ה מל"ת, ואדם ובראתי הם עליה על הארץ דוקא, ובאמת קדמה ארץ במחשבה אפי' לשמים כמארז"ל בש"א שמים קדמו וב"ה אומרים ארץ קדמה, ונת' שבאמת בסדר השתל' הארץ קדמה⁷ כמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים כו', אבל במחשבה ארץ קדמה לשמים וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, וכמו שאי' סוף מעשה עלה במחשבה תחילה, וכש"כ שארץ קדמה לים שהשמים מקיפים את הים והארץ קדמה גם לשמים וכש"כ שקדמה לים, לכן כתי' אח"כ לרוקע הארץ על המים שהי' הגזירה יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה.

ולהבין זה בתוספות ביאור ענין ים ויבשה. הנה מי הים הם מלוחים וכמשארז"ל שאסור לרחוץ בים בשבת ופי' רש"י מפני שמחזי כרפואה, והרמב"ם פי' הטעם⁸ מפני שמעמל שאין זה עונג שבת, והיינו כ"ז הוא מפני שמי הים הם מלוחים, ולכן נקראים מנהיגי הים בשם מלחים כמ"ש וייראו המלחים, וכמ"ש כל אניות הים ומלחיהם, ע"ש שמי הים הם מלוחים. והנה מים אלו כשהם בוקעים את עפר הארץ נעשו מים חיים שהמים של ים גופא נעשים אח"כ מים חיים, וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת, ומים חיים הוא גבוה במדריגה יותר נעלה מבחי' ים, היינו לענין טהרות טומאה יש דיעה שהים כמקוה שאינו מטהר בזוחלין, והגם שיש דיעה שמטהר בזוחלין מ"מ טומאות חמורות כמו זב ומצורע אינו מטהר, ואפי' זבה יש דיעה בב"י בשם רש"י שאין מטהר אותה אלא מים חיים, רק אנן לא קיי"ל הכי אלא כתוספת שאינה צריכה מים חיים כמו שמביאין ראי' מברייתא דתורת כהנים חומר בזב מבזבה שהזב צריך מים חיים וזבה אינה צריכה מים חיים, אבל מ"מ הזב אין הים מטהר אותו אבל מים חיים מטהר כל הטומאות חמורות כי מים חיים הוא במדריגה גבוה יותר מים, וכמו שאי' באבות דר' נתן עשרה דברים נק' חיים הקב"ה נק' חיים שנא' והוי' אלקים אמת הוא אלקים חיים, תורה נקרא' חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, מים נק' חיים שנאמר והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, וא"כ מים חיים הוא מדריגה גבוה. והנה תרעוכמו"כ המלאכים נק' בש' נוני ימא רבא מפני שהם מעלדאת"כ, וכן הנשמות קודם התלבשותם בגוף שרשם הוא מעלדאת"כ וכמ"ש חי הוי' אשר עמדתי לפניו והעמידה הו"ע ביטול ע"ד מ"ש במלאכים ויעמידם לעד לעולם, שפי' ויעמידם הו"ע ביטול, כך כאן אצל נשמות העמידה הו"ע ביטול, וגם בכתבי האריז"ל מביא שבשביעי של פסח הוא לידת הנשמות והיינו מפני שאז הוא קי"ס והנשמות קודם התלבשותם הם בים וכשנעשה קריעה בים נעשה לידת הנשמות, וכאשר הם בוקעים את עפר הגוף הם נקראים מים חיים שהוא במדריגה יותר נעלה, כמו במשל כאשר המי הים בוקעים עפר הארץ נעשו מים חיים כך כאן.

ולהבין ענין מי הים מלוחים שלכאורה הוא חסרון, אך באמת זהו ג"כ מעלה ומדריגה גבוה, רק שמים חיים הוא מדריגה היותר נעלה. כי פי' מלח הענין הוא כי הנה כתי' ולא תשבית ברית מלח אלקיך על כל קרבנך תקריב מלח, שמלח הוא ברית הוי' אלקיך, שענין מלח הגם שבעצמו אין לו טעם טוב מ"מ הוא ממתיק מאכל אחר כמ"ש היאכל תפל מבלי מלח. וכמו"כ למעלה ענין מלח שממתיק הדינין דשם אלקים, שמשם אלקים יש ג"כ יניקה לחיצוני' כמ"ש ואתה מחי' את כולם כי בשם אלקים יש ק"כ צירופים כי יש בו ה' אותיות וכל אות יש בו כ"ד צירופים, כמו שאי' בס"י שתי אבנים בונים שתי בתים שלש אבנים בונים ששה בתים וכו' ה' אבנים בונים כ"ד בתים, וממ"ח צירופים אחרונים שבשם אלקים יש יניקה לחיצונים, ופעולת המלח הוא שממשיך מבחי' טעמים דשם הוי' בשם אלקים להמתיק הדינין דשם אלקים. וגם ענין מלח שמפליט הדם מן הבשר, כן למעלה דם הוא בחי' הגבורות שבו נאחזים הקליפות, והמלח מפליט הדם. וזהו שמי הים הם מלוחים ע"ש כי אותיות ים הם מצירופים אחרונים דשם אלקים כי יש בשם אלקים אותיות אלה ים, וממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים משם הוא יניקת הקליפות וכמ"ש ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שמצולות ים הוא בחי' עמקי הקליפות, וזהו שמי הים הם מלוחים שהמלח הוא המשכת הטעם דשם הוי' בשם אלקים וכתי' הוי' בחכ', ושרש הטעמים הם גבוהים מאד שהוא מבחי' טנת"א, וזהו מלח בגימ' מזל עם הכולל⁹ שנמשך ממזל שזהו מדריגה גבוה.

אמנם מים חיים הם מדריגה היותר גבוה, ובד"כ ההפרש בין מים חיים למי מלוחים, מי מלוחים הו"ע צדיקים דכתי' אצל מלח ברית¹⁰ הוי' אלקיך, ומאן דנטיר ברית איקרי צדיק, הגם שבשביל מילה כל ישראל צדיקים כמ"ש ועמך כולם תרעזצדיקים, מ"מ עיקר צדיק קאי על מאן דנטיר ברית, משא"כ מים חיים הוא בחי' בעלי תשובה שבוקעים את עפר הארץ ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, וכמו שאי' בזהר זכאין אינון מארי תיובתא דמשכין לי' בחילא יתיר.

ובדרך כלל ההפרש בין צדיקים לבעלי תשובה זהו ההפרש בין אהבה דבכל נפשך לבין אהבה דבכל מאודך, צדיקים הם בחי' אהבה דבכל נפשך שהיא אהבה שע"פ טו"ד וכמ"ש לאהבה את הוי' כי הוא חייך, עד"מ אדם כשהוא חולה אזי רוצה באמת שיתפשט הבריאות בכל הגוף, וכן כשיתבונן שהוא המחי' העולמות מכש"כ שהוא אוהב אותו וזהו ע"פ טעם ודעת, אבל אהבה דבכל מאודך זה אהבה בלי גבול תשוקה ורצוא להוי' שמגיע לעצמו' אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' חכ'. ולאהבה דבכל נפשך יכולים לבוא גם מלאכים ונשמות קודם התלבשותן בגוף ונה"ב כי האהבה היא ע"פ טעם ודעת, אבל אהבה דבכל מאודך אינה באה אלא מההיפך דוקא דהיינו מבחי' ההסתר שמסיר מעליו ההסתר אזי יוכל לבוא לבחי' דבכל מאודך כמו למשל מים כשהם הולכים אינן הולכים בחוזק כ"כ, אבל אם תעצר את הליכה ואח"כ תעזוב אותה אזי המים הולכים ביותר כח שזהו ענין תשובה, שפי' תשובה אינו על עונות דוקא כ"א שמסיר מעצמו ההעלם, כמו מי שהוא בעל עסק ועוסק במו"מ אזי כל היום אינו יכול להיות דבוק לאלקות, ואח"כ ששב להדבק לאלקות זהו ענין תשובה, ומזה נעשה אצלו תגבורת יותר וזהו אהבת בכל מאודך. ועד"ז יובן מה שארז"ל לעולם הוי זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, וזהו מפני כי בשחר כשאדם קם משנתו שנעשה ברי' חדשה ולא ראה שום היפך אין שום חידוש שמתפלל, אבל מנחה שכל היום הוא טרוד בעסקיו שהוא בחי' הסתר ושב מהעסק ומתפלל, ע"ד תופל בכלי חרס שמדביק עצמו להוי', ה"ז בחי' תשובה, לכך גדולה מעלת תפילת מנחה.

ועוד יש הפרש בין אהבה דבכל נפשך לאהבה דבכל מאודך, שאהבה דבכל נפשך מאחר שהיא עפ"י טעם ודעת ואין אדם יכול לעמוד בהתבוננות תמיד לכן יכולה לפסוק אחר התפילה, אבל אהבה דבכל מאודך הוא כמ"ש אליך הוי' נפשי אשא וכמ"ש בידך אפקיד רוחי ר"ת באר, כמו באר שנובע תמיד כך אהבה זו דבכל מאודך מפני שהיא למעלה מטעם ודעת לכך יכולה להיות בתמידות. ובדרך כלל ההפרש שבין אהבה דבכל נפשך לבכל מאודך, האהבה דבכל נפשך הוא אהבה בכלי תרעחאבל אהבה דבכל מאודך הוא אהבה שלמעלה מבחי' כלי וגבול, ועי"ז מגיע לעצמו' אוא"ס ב"ה.

ועתה יובן מ"ש על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח שזהו עמוד העבודה, כי עבודה היא בחי' עבודת הקרבנות שמקריבין בהמה ע"ג המזבח ואי' בזהר רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, ועכשיו תפלה כנגד תמידין תיקנו, שע"י בירור נה"ב שזהו אהבה דבכל מאודך מגיעים לרוממות עצמו' א"ס ב"ה. וזהו בחי' קדוש הא', כי לזה האהבה דבכל מאודך צריכין התבוננות איך שהוא קדוש ומובדל, ובי"ה הוי' צור עולמים, ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז, שזהו רק משני אותיות שאינם בערך לגבי דיבור וכש"כ לגבי מחשבה וכש"כ לגבי א"ס ב"ה ולא כמו שהנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, שהנשמה ממלא את הגוף ומתפעלת ממקרי הגוף אבל אצל הקב"ה לא שייך שום שינוי, אשר ע"י ההתבוננות זו תהי' לו רצוא ותשוקה ליכלל וליבטל לעצמות א"ס שלמעלה מבחי' חכ', וזהו קדוש הא' שנטל לעצמו שממשיכים עי"ז בחי' עטרה למלך שהשלום שלו, וזהו צאינה וראינה במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו.