מי זאת הנשקפה

תרסהמי זאת הנשקפה

בס"ד.

מי זאת הנשקפה¹ כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, הנה איומה כנדגלות הו"ע הדגלים וכמו בדגלים הי' קודם לכן ההקדמה שאו את ראש בנ"י לגולגלותם ואח"כ הי' עשיית הדגלים כך כדי שיהי' איומה כנדגלות צ"ל תחילה נשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה ואח"כ יוכל להיות איומה כנדגלות. ולהבין כ"ז צ"ל מה שאי' במד"ר ע"פ כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית כו', אמר ר' ברכי' כשנתתי לכם את המן נתתי עומר לכל או"א הדא הוא דכתיב עומר לגלגולת ועכשיו שאני מבקש מכם איני מבקש אלא עומר אחד מכולכם, ולא עוד אלא של שעורים, וצ"ל מהו עומר לכאו"א ומהו"ע עומר אחד מכולכם, ומהו ולא עוד אלא של שעורים.

אך להבין זה צ"ל תחילה ענין המן דהנה כתי' אצל המן, אכלוהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאוהו בשדה, וצ"ל מפני מה לא ירד המן בשבת הלא כל ההשפעות אינן נעצרים בשבת, וכל ההשפעות הרי הם מלמעלה שהרי אפי' צמיחה אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, ומ"מ אינו נעצר בשבת, והמן הוא מדריגה גבוה כ"ש שלא הי' צריך ליעצר, וגם מהו אכלוהו היום הלא כל הימים אכלו אותו. אך להבין זה צ"ל כללות ענין המן דהנה כתי' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, משמע שהמן הי' הקדמה לתורה וצ"ל מה שייך מן לתורה, וגם מהו הנסיון, ועוד מהו הלשון של הילך בתורתי הל"ל אם יקיימו תורתי.

אך הענין הוא דהנה ידוע דעיקר קיום העולם הוא ע"י תורה כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות ארץ ושמים לא שמתי, וכן אי' במד"ר תנאי התנה הקב"ה עם תרסומע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב ואם לאו אחזיר את העולם לתוהו, וכן אי' בזהר באורייתא אתקיים עלמא, וכן הוא בכמה מדרשים וזהר כמו שאי' עשרה עשרה הכף בשקל הקודש שעשרת הדברות מכוון כנגד עשרה מאמרות שקיום עשרה מאמרות הם עשרת הדברות, וכן אי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אלה בזכות מי הם עומדים ובזכות מי הם נבראו בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי הם נבראו ובזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים, נמצא שבזכות התורה העולם קיים. וכן אי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, בראתי בגימט' תרי"ג, וזה שעשיתי ארץ ואדם עליה הוא בשביל תרי"ג מצות, וצ"ל מה שייך תורה לקיום העולם הלא העולם נברא קודם מ"ת.

אך הענין הוא הנה כתי' אתה הוא הוי' לבדך אתה עשית את השמים, אתה הוא הוי' לבדך כתי' אתה מלא ה' כמו שצריך להיות אתה, ואתה עשית את השמים כתי' את חסר ה', והיינו כי אתה הוי' לבדך זהו ע"ד מ"ש עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, שמו קאי על אצי' כמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו יצרתיו עשיתיו קאי על בי"ע שזהו לכבודי כמארז"ל כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, ושמי קאי על אצי' ששם הוא ושמו בלבד, שבאצי' יש גילוי אלקות איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, וזהו אתה הוי' לבדך אתה מלא ה' והיינו שבאצי' מאיר הה' פרצופים בשלימות כתר חו"ב ז"א ומל' שהם כנגד ד' אותיות דש' הוי' וקוצו של יו"ד, אך את עשית השמים את חסר ה' שזה קאי על בי"ע ששם אינו מאיר הה' פרצופים בשלימות, כי מה שלמטה יותר נתמעט כמו שאי' בתיקוני זהר אימא עילאה מקננא בכורסייא, פי' כורסיי' זהו בריאה ושם מאיר רק בינה ולא כתר וחכ', ושית ספירין מקננא ביצי' זהו מדות, ובינה אינו מאיר שם וכ"ש כתר וחכ', ואימא תתאה מקננא בעשי' לכך חסר ה'. וזהו"ע מ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כתי' ה' זעירא, כי יש ג' בחי' אותיות, אתוון רברבין ואתוון בינונין ואתוון זעירין, תורה בכלל הם אתוון בינונין, וענין אתוון זעירין היינו בחי' קטנות וצמצום שנקטן ונתצמצם כדי שיוכל להיות בריאת העולמות, והכא שחסר ה' הוא ע"ד שאמרו ישראל למשה ואת תדבר אלינו ונשמעה אמר להם התשתם את כחי כנקיבה, והנה כאן שכתי' ג"כ את חסר ה' הוא ג"כ לשון התשת כח כנקיבה, וצ"ל מהו"ע התשת כח. אך בזהר ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה שיש ב' מיני סוסין סוסין דוכרין וסוסין נוקבין, סוסין הו"ע אותיות כמ"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כמו שע"י סוס יכול אדם לבוא למקום שבעצמו אינו יכול לבוא כך ע"י אותיות ממשיכים וזאת התורה אדם, ויש אותיות דוכרין ואותיות נוקבין, ובכלל הם אותיות דש' מ"ה ואותיות דש' ב"ן, אותיות דוכרין שהם אותית התורה הם מש' מ"ה ואותיות נוקבין שהם התהוות בי"ע הם מש' ב"ן שבגימט' בהמה, וזהו את חסר ה'.

אך זה הי' בתחילת בריאת העולמות. וע"י התורה ממשיכים מאתה הוי' לבדך לאת עשית את השמים, שבאתה עשית את השמים ואת הארץ יאיר ג"כ הה"ה כי תורה הוא חמשה חומשי תורה, וזהו"ע ה' עילאה שהוא בינה והתגלות אוא"ס הוא תרסזבבינה. ובלקוטי תורה מהאריז"ל איתא שחמשה חומשי תורה הוא כנגד ה' פרצופים דאצי' לכך יוכל להמשיך מאתה הוי' לבדך לאתה עשית את השמים ואת הארץ. וזהו מ"ש תורת הוי' תמימה משיבת נפש, שיש שם ג' פסוקים פיסקא פיסקא, ובכל אחד מהם יש חמשה תיבות, שהה"א תיבות הוא כנגד חמשה חומשי תורה שהו"ע ה' עילאה, וא"ו פיסקא הוא כנגד שיתא סדרי משנה והו"ע וא"ו שממשיכים ה' לוא"ו, שזהו מאתה הוי' לבדך לאתה עשית את השמים ואת הארץ. וזהו נגילה ונשמחה בך, בך הוא כ"ב אותיות התורה ובך הוא א"ס עצמותו ומהותו, שע"י אותיות התורה ממשיכים מא"ס עצמותו ומהותו. וזהו"ע שקיום העולם הוא בשביל תורה, שע"י תורה ממשיכים מאתה הוי' לבדך לאתה עשית את השמים ואת הארץ, שבבי"ע יאיר ג"כ הה' פרצופים. וזהו הילך בתורתי, שהילוך שהוא ענין המשכה מלמעלמ"ט זהו דוקא ע"י תורה.

אך כדי שיוכל להיות המשכה מלמעלה למטה צריך להיות תחילה העלאה מלמטלמ"ע כמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, כדי שיהי' רוחו ונשמתו אליו יאסוף צריך להיות תחילה אם ישים אליו לבו, ומהו העלאה זהו"ע העלאה דתפלה. ובזה יובן מה שהמלאכים ביקשו את התורה כמ"ש תנה הודך על השמים והשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם, ולכאורה מה זה תשובה הלא בלתי יצה"ר יכולים לקיים יותר את התורה. אך הענין הוא דהנה העיקר של התורה הוא שיהי' יתרון האור מן החשך דוקא כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין. וזהו מ"ש ימצאהו בארץ מדבר יסובבנהו, שהתורה ניתנה דוקא במדבר שנק' מדבר עמים, כי בא"י יש גילוי אלקות לכך ניתנה התורה במדבר דוקא כדי שיהי' אתכפי' סט"א. וזה הי' בעת נתינת התורה, ואנו אומרים נותן התורה, נותן הוא לשון הוה שבכל יום יש נתינת התורה, וכדי שיומשך המשכת התורה צ"ל תחילה אתכפי'. ומהו האתכפי' זהו תפלה כי תפלה נק' בש' אכילה וכמ"ש באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי, יערי זו ברכת יוצר אור, ודבשי זו מתיקות דק"ש, והיינו כמו אכילה הוא בירור שהמאכל מתעכל בקיבה ובאיצטומכא ונעשה דם שהמובחר עולה ללב ולמוח והפסולת נדחה לחוץ, וכך תפלה הו"ע בירור טוב ורע וכמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים שע"י רוממות אל בגרונם שזהו פסוד"ז וחרב פיפיות בידם שזהו רמ"ח שהו"ע רמ"ח תיבין דק"ש עי"ז יוכל להיות לעשות נקמה בגוים לדחות הרע שבנפשו.

וזהו ע"ד מ"ש מצרף לכסף כור לזהב ואיש לפי מהללו, כמו שהצורף שצריך לעשות כלי אינו יכול לעשות הכלי עד שיהי' תחילה הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, כך ע"י רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם עי"ז יוכל להיות לעשות נקמה בגוים שיהי' דחיות הרע, והיכן הוא דחי' הרע בסלח לנו ובאשמנו ובכל הוידוים שאחר שמו"ע. ובזה יובן מה שאנו אומרים סלח לנו בשמו"ע, ולכאורה מה יש עוד פחיתות מחטאנו והי' צריך לומר קודם התפלה, והיכן אומרים זה אחר התבוננות דק"ש ובשמו"ע. והיינו מפני שקודם התפלה דרך איש ישר בעיניו כשאינו תרסחעושה עבירות בפועל וכש"כ כשעושה קצת מצוה נדמה לו שקרוב לאלקות, רק ע"י תפלה שמתבונן באלקות עי"ז מרגיש הרע שבנפשו ואפי' דקות הרע ג"כ מרגיש, והוא ע"ד מצרף לכסף כור לזהב שקודם הצירוף אינו ניכר הפסולת רק אחר הצירוף אז ניכר הפסולת, כך קודם התפלה אינו מרגיש הרע רק ע"י התבוננות בתפלה יוכל להרגיש הרע שבנפשו, ולזה נק' התפלה בשם אכילה שהו"ע בירור, ולכן לא ניתנה התורה למלאכים לפי שאין להם הבירור תחילה. וזהו מ"ש הילך בתורתי, שיש שני מיני הילוך, הילוך דתורה מלמעלה למטה והילוך דתפלה מלמטלמ"ע, ושיהי' ההילוך דתורה מלמעלמ"ט צריך להיות הילוך דתפלה מלמטה למעלה. וזהו מה שאמר אבא בנימין כל ימי הייתי מצטער על תפלתי שתהא סמוכה למטתי כדי שיהי' התפלה קודם לימוד התורה, שתורה שלאחר התפלה הוא יותר נעלה.

והנה כמו שיש ב' מיני הילוך בתורה ותפלה בכל ימי השבוע כמו"כ בשבת יש ג"כ ב' בחי' הילוך, העלאה והמשכה כמארז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, והשתי שבתות אין המכוון על שתי שבתות ממש אלא שבכל שבת גופא יש ב' בחי' שבת, שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, ששבתא דמעלי שבתא הו"ע העלאה כמ"ש כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, והוא עד"מ כמו באדם שעושה מלאכה משפיל המוחין ומחשבה בהמלאכה ואח"כ כשגומר המלאכה אזי יש החזרת המוחין ומחשבה למקורן ושרשן, כך למעלה הגם שאין זה משל כלל כי לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו אלא במאמר וברוח פיו מ"מ בעשרה מאמרות ברא את העולם שנקראים מילין דהדיוטא, ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, הרי זה השפלה, וההשפלה היא במוחין ומחשבה כמו שאי' בעשרה דברים ברא הקב"ה עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת הרי זה השפלה במוחין, ובשבת שהו"ע שביתה חוזרין המוחין למקורן ושרשן וזהו שבתא דמעלי שבתא שהוא העלאת המוחין למקורן, ושבתא דיומא הוא המשכת עונג מלמעלה למטה כמ"ש וקראת לשבת עונג, אז תתענג על הוי'. וזהו הב' מיני הילוך העלאה והמשכה שבשבת.

וההפרש שבין תורה ותפלה דחול לתורה ותפילה שבשבת, שתורה ותפלה שבחול הו"ע חיצוני' ותורה ותפלה שבשבת היא פנימי', וזהו ע"ד שמצינו ההפרש בין אכילת שבת לאכילת חול, עד"ז נוכל להבין ההפרש בין תורה ותפלה של שבת לתורה ותפלה של חול, כי תורה ותפלה נק' בש' אכילה, תפלה כמו שנתבאר לעיל, ותורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי, לכך נוכל להבין זאת משני אכילות דחול ושבת. כי יש שני מיני אכילות כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, בטן רשעים תחסר קאי על אכילת חול שמברר רפ"ח ניצוצים שעצם המאכל הוא ממקום גבוה רק שנפל בשה"כ בק"נ, וע"י שאוכל ומברך בתחילה וסוף עי"ז מברר הניצוץ מרפ"ח ניצוצים ומעלה אותו למקורו וזהו ובטן רשעים תחסר, שנחסר ניצוץ מרפ"ח ניצוצים, וזהו אמלאה החרבה לא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של צור, שע"י חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורשנו אל, עי"ז נתמלא ירושלים דקדושה וזהו תרסטאכילת חול. אך בשבת בורר אסור וגם אכילת שבת אינו מגשם רק האכילה היא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, נפשו הוא נפש דצדיק, וצדיק זה צדיק חי עלמין שהוא יסוד שממשיך מיסוד למל', ושובע נפשו הוא ע"ד ואכלתם לחמכם לשובע, שובע שמחות את פניך, משביע לכל חי רצון, שממשיך רצון עליון דרך יסוד למל'. וכמו"כ ההפרש בין תורה ותפלה של חול לתורה ותפלה של שבת, שתפילת חול הו"ע בירור, אבל תפילת שבת ליכא ענין בירור ולכן אין אומרים סלח לנו בשבת.

וזהו"ע העלאה והמשכה של שבת, וביארנו שתורה ותפלה של שבת יותר גבוה מתורה ותפלה של חול, מ"מ בכדי שיוכל לבוא לידי הילוך דשבת צריך להיות תחילה הבירור דחול, מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. ויש להביא ראי' לזה מהלכה פסוקה שבגמ' כמארז"ל הי' מהלך בדרך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, ולכאורה מאחר שאינו יודע מתי שבת הי' צריך לשמור מיד יום הראשון, והיינו מפני שא"א לבחי' הילוך דשבת אלא דוקא ע"י בירור תחילה דחול.

אך הנה ב' בחי' הילוך אלו העלאה דחול והמשכה דשבת ובהם גופא יש העלאה והמשכה, תורה היא המשכה ותפלה היא העלאה, הם רק באתעדל"ת אתעדל"ע שהאתעדל"ע היא לפי ערך אתעדל"ת, אבל המן הוא אתעדל"ע שגבוה מאתעדל"ת, כי במן כתי' ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפור על הארץ, אשר מן הו"ע טל וטל הוא גבוה מגשם, שגשם תלוי באתעדל"ת כמ"ש ואד יעלה מן הארץ אבל בלא אתעדל"ת אינו יכול להיות אתעדל"ע, אבל טל אין לו הפסק לעולם כמארז"ל כנס"י שאלו שלא כהוגן והקב"ה השיבם כהוגן, הם שאלו ויבוא כגשם לנו והקב"ה אמר אהי' כטל לישראל וטל לא מיעצר, ולכן כשאמר אלי' חי הוי' אם יהי' טל ומטר, על המטר פעל ועל טל לא פעל, כי טל לא מיעצר שהוא אתעדל"ע שאינו תלוי באתעדל"ת, כי טל הו"ע אור כמ"ש כי טל אורות טליך, וכמו שאי' בגמרא כל המשתמש בטל תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט גרסינן כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו, וכן אי' בתניא טל תורה², שטל ואור הו"ע אחד, ואור הוא למעלה מבחי' מים, כי מים הו"ע גליא של תורה, אבל אור שלמעלה ממים הוא סתום דתורה.

וזהו מ"ש במן והוא כזרע גד לבן וארז"ל כאגדה זו שמושכת את הלב. והנה אגדה היא פנימי' התורה כך המן הוא פנימי' התורה, ואי' תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה וכולהו דרגא על דרגא סתים וגלי', שבישראל יש סתים וגלי', ובאורייתא יש סתים וגלי', ובקוב"ה יש סתים וגלי', גליא תרעדאורייתא מקשר גלי' דישראל וגלי' דקוב"ה, וסתים דאורייתא מקשר סתים דישראל עם סתים דקוב"ה, והמן ג"כ מקשר סתים דישראל וסתים דאורייתא.

ועוד י"ל כזרע גד לבן, גד הוא ג' ד' ואי' בגמ' על ג' ד' גמול דלים, דל נק' יצ"ט כמ"ש אשרי משכיל אל דל שקאי על יצ"ט כי נק' ילד חכם ומסכן והיצה"ר נק' מלך זקן וכסיל, וזהו הפי' גמול דלים שיגביר יצ"ט על היצה"ר, והכח ע"ז זהו המן שנותן כח ביצ"ט להתגבר על יצה"ר, שזהו אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת והוא כזרע גד לבן, לבן הוא לובן העליון שזהו מבחי' לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקי, ע"ד מ"ש וישכם לבן בבוקר ויעקב הלך לדרכו, דכדי שיהי' ויעקב הלך לדרכו ב' מיני הילוך דתורה ותפלה צריך להיות תחילה וישכם לבן בבוקר, בוקר זה חסד דאברהם ולבן זה לובן דקדושה שיומשך מלובן דקדושה לחסד דאברהם שזהו אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת, כך המן הו"ע אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת. וזהו מ"ש במן עומר לגלגולת שזהו מלבנינותא דתיקון עמר נקי שבגלגלתא. וזה הענין ג"כ מצינו בציצית שנמשך ג"כ מבחי' לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקי הזמן הוא משיכיר בין תכלת ללבן. וזהו מ"ש ויקראו את שמו מן הוא ע"ש הוי' מנת חלקי וכמארז"ל ע"פ ויצא מן בת ציון כל הדרה, מן כתי' יש לנו מנה אחת, הוי' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, גורל הוא למעלה מסדר השתל' שהו"ע אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת.

וזהו ג"כ ענין של המן שנק' לחם אבירים כמ"ש לחם אבירים אכל איש, ומהו לשון אבירים הוא ע"ד משארז"ל ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, כל העולם ניזון בצדקה הגם שאינם ראוים לזה והם נזונים בזרוע, ומהו"ע אבירי לב שיש ב' מיני לב, יש אהבה דבכל מאודך ויש אהבה דבכל לבבך, בכל לבבך הוא ע"פ טו"ד, ואביר לב נק' אהבה בכל מאודך שלמעלה מהגבלת הכלי. וכשם שיש בהילוך דתפלה ענין אביר לב כך בהילוך דתורה יש ג"כ אביר לב, כמ"ש מידי אביר יעקב ויעקב הוא ההילוך דתורה ומצות. ובכדי שיוכל לבוא לידי השני אבירים הכח לזה הוא המן, ולכן נק' לחם אבירים ע"ש אביר דתורה ואביר דתפלה. ועכשיו ניחא מה שהמן הי' הקדמה לתורה, שתורה הו"ע המשכה מלמעלה למטה ותפלה הו"ע העלאה מלמטה למעלה, וזהו רק אתעדל"ע לפי ערך אתעדל"ת, אבל המן הו"ע אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת.