כי יש אדם עמלו בחכמה (ש"פ פינחס)

תריכי יש אדם עמלו בחכמה (ש"פ פינחס)

ש"פ פינחס ט"ל לפ"ק.

כי יש אדם שעמלו בחכ'¹ ובדעת ובכשרון ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה. ואי' במדרש אדם זה הקב"ה כמ"ש ועל דמות כו' כמראה אדם, שעמלו בחכ' כו' כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו, ולאדם אשר כו' זה דור אנוש ודור המבול, גם זה כו' כמ"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם. וצ"ל מה שייך עמל למעלה והלא לא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, בע"מ ברא הקב"ה את העולם.

תריאוצ"ל תחלה ענין המגילה הכתובה פנים ואחור ונת"ל דפנים הוא² [תורה] וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו וכמ"ש כמים הפנים אל הפנים שנמשך מבחי' חכמת אדם לאדם שעל הכסא, כן לב כו' שנתארך ונמשך עד למטה מטה³. ותפלה הוא אחור⁴ כמ"ש אחרי ה' אלקיכם תלכו וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר, דכשהלכו לא לקחו צידה לדרך והלכו בארץ ציה ושממה שאינו שייך שם לא זריעה ולא צמיחה, בלא לחם ומזון, וזה מפני שהיו בטלים לאלקות, כמו ענין התפלה ואהבת שיהי' לו אהבה ורצון ותשוקה לאלקות והוא כשיתבונן בפסוק ראשון שמע כו' יחו"ע ויחו"ת, ועי"ז יהי' לו אהבה לאלקות, מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים תענוגים רוחניים וארץ תענוגים גשמיים⁵, הכל עמך שהוא טפל⁶ ולא עצם, ומה ירצה אם העצם או הטפל, וזהו"ע שהתפלה נק' אחור.

ועוי"ל שלכן התפלה נק' אחור⁷ לבד מה שהוא נמשך לאלקות, הנה ההתבוננות שגורם הביטול הוא רק בבחי' אחרי, דהנה כלליות ההתבוננות הוא מל' מל' כ"ע שכל עולמים הם רק מבחי' מל' אשר מלך שמו נק' עליהם, כמו השם שהוא אחורים וחיצוניות, דמל' הוא מלוכה, וכתי' ומושיב מלכים לכסא וכתי' וישב ה' למלך לעולם כמו ישיבה היא באחוריים כמו"כ מדת המל' הוא רק אחוריים וחיצוניות. ולכן בתפלה אומרים לשון שם ישתבח שמך לעד מלכינו, ומעריצים כו' את שם האל, יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו, יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו. וכשהי' צ"ל בחי' מל' הנה כתי' כבוד מל' יאמרו וגבורתך ידברו, אתה גבור לעולם אד', כשצ"ל בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא מקור בי"ע הוא ע"י גבורות וצמצומים, וכשיתבונן איך שכל עולמים הם רק מבחי' מל' יהי' בטל לאלקות מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי, צמאה נפשי, והוא רצון חזק, דמי שהוא צמא למים הוא רצון חזק יותר ממי שהוא רעב ללחם, דכשהוא רעב ללחם אפשר שירצה עוד דבר אחר, אבל כשהוא צמא למים אינו רוצה לשום דבר, וכמו"כ ע"י התבוננות התפלה יהי' לו צמאון לאלקות. ולכן נק' התפלה אחור ותורה הוא פנים וכמו כמים הפנים כו'.

והנה לתורה צריכים תפלה ג"כ, דהנה תו' נק' מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים, וכתי' כמים קרים על נפש עיפה, דכשהוא צמא למים אז נהנה מהמים ולכן תריבהשותה מים לצמאו מברך, אבל השותה לאונסו כמו חנקתו אומצא⁸ אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף, וזהו הוי כל צמא כו' דוקא צמא, ולכן כשיש תחילה תפלה שהוא שיהי' לו צמאון לאלקות אז שייך תורה שהוא מים. וזהו והיו הדברים האלה כו' ואמרז"ל בד"ת הכתוב מדבר ומה שייך תורה לואהבת, אלא כשיש תחילה הב' מיני אהבות ע"י התבוננות דיחו"ע ויחו"ת וכמ"ש כי עמך מקור חיים אפי' מקור החיים מקור התענוגים טפל ובטל לך ויהי' לו רצון לאוא"ס, ואח"כ והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר דבתורה יש בחי' זו דאורייתא וקוב"ה כולא חד, אורייתא היכלא עילאה דקוב"ה.

ועוי"ל לכן התפלה נק' אחור, דהנה אמרז"ל הני י"ח ברכות כנגד מי כנגד ח"י חוליות שבשדרה⁹, והעיקר הוא החוט [השדרה] שהוא נמשך ממוח שמושבו הוא לצד האחור, דמושב מוחין חו"ב הוא לצד הפנים, ומוח הדעת הוא לצד האחור, ולכן התפלה נק' אחור. והענין דהנה חכ' הוא ראי' כמו חכמים נק' עיני העדה, איזהו חכם הרואה את הנולד, וכמ"ש וירא ראשית לו שהוא לצד הפנים. וענין הראי' הוא, דהנה משה ביקש אעברה נא ואראה את הארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך, אלא ארץ הוא כנס"י ורצה להמשיך בחי' ראי'¹⁰ בכנס"י ולא פעל זה, דלא כ"א יוכל לבוא למדרי' זו, כ"א ראי' מרחוק וכמ"ש כי מנגד תראה את הארץ, ועי"ז פעל בחי' ראי' רק ביחידי סגולה¹¹ כמו חכמים נק' עיני העדה, וכמו איזהו חכם הרואה הרי זה ראיית אלקות. ודעת הוא בכל ישראל וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך שהוא הכרה והרגשה באלקות כאילו רואה הגם שאינו רואה ממש אך הוא כאילו רואה. דהנה יש ב' מדריגות דעת ואמונה¹², אמונה הוא במקיף והוא מקיף הרחוק כ"כ עד שאפשר שיעשה היפך רצה"ע וכמארז"ל גנבא אפום מחתרתא¹³ רחמנא קריא שמאמין שביכולתו לעזור לו ומ"מ הוא עושה היפך הרצון, ולא עוד אלא שמבקש שיעזור לו לעשות היפך הרצה"ע, נמצא שהוא מקיף הרחוק, אבל דעת הוא בפנימיות שהוא הכרה והרגשה באלקות, וזהו"ע התפלה לכן נק' התפלה אחור. וענין התפלה הוא ברוך אתה הוי', הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות¹⁴ ו' המשכה ה' אחרונה התפשטות, והוא סדר השתל'. והנה סדר השתל' לגבי אוא"ס שלמעלה מסדר השתל' הוא הארה תריגמצומצמת, אתה הוא אוא"ס שלמעלה מסדר השתל', וזהו ברוך כו' שיתברך ויומשך מאוא"ס שלמעלה מסדר השתל' לההארה המצומצמת, ותוס' של הקב"ה מרובה על העיקר. והכלי לזה הוא ח"י ברכאן דצלותא לרפאות החולים ולברך השנים, ואפשר שיתרפא החולה יותר מזה שהי' קודם.

וזהו"ע יעקב שנא' יעקב עבדי¹⁵, וכתי' לעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב זו תפלה, וזהו יעקב יו"ד עקב שיומשך עד עקביים, ובעבודה הו"ע רעו"ד, וזהו יו"ד נקודה חדא אזעירת גרמא, אוכמתא דלית בי' חוורתא, והוא מורה על ביטול. וישראל הוא כמ"ש בני בכורי ישראל, והוא בחי' מה שמו מה שם בנו, שמה שמו הוא מ"ה דחכ' יומשך בבחי' בנו.

וזהו לא הביט און ביעקב¹⁶, דהנה און הוא איש און מחשבותיו והוא ערמומית תחבולות ומרמות, והוא היפך מיעקב שהוא מח' טובה, ואיש און הוא מח' רעה הרהורין בישין, ולכן בשעת התפלה שמאיר חב"ד אז המח"ז בחוזק יותר. וזהו לא הביט און ביעקב, דביעקב לא שייך און דהנה כתי' גבי' וירא כי לא יכול לו דיעקב הוא י' עקב שנמשך עד עקביים שמעמיד גם הרגלים. והנה לישראל צריכים יעקב ג"כ דלאחר שקראו ישראל קראו יעקב, דכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולא יעקב, ופריך בגמ' מ"ש, ומתרץ הדר אהדרי' קרא, וצ"ל למה אהדרי', והוא מפני כי שלישראל שהוא תורה צריכים יעקב ג"כ שהוא תפלה, וכמו חוט השדרה שמעמיד הרגלים, ולכן כשיש איזה קלקול ברגלים מרפאים החוט השדרה, וכמו"כ הוא יעקב י' עקב שמעמיד הרגלים וכמ"ש ימותו ולא בחכ'.

ולא ראה עמל בישראל¹⁷, הנה כתי' כי יש אדם שעמלו בחכ' ובדעת ובכשרון, אדם זה הקב"ה ונת"ל שזהו מ"ש ישראל עלו במח'¹⁸, שעלו בחכ' כו'. הנה כתי' אדם לעמל יולד ואמרז"ל א"י אם עמל מלאכה אם לעמל פה, כשהוא אומר אכף עלי פיהו הוי עמל פה, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה או לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזאת מפיך הוי עמל תורה. וצ"ל והלא כתי' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואי' בזהר שאני עמלא דאורייתא דלעילא משמשא, ובגמ' אי' ג"כ תחת השמש אבל קודם השמש יש עמל, וצ"ל והלא בפ' שני' דק"ש כתי' ואספת דגנך וזהו תחת השמש. והענין דהנה כתי' שמש ומגן ה' אלקים, שם ה' נמשל לשמש¹⁹ כמו שמש אורו וזיוו מאיר למטה, ובגוף כדור השמש הוא בטל לגמרי, תרידכמו"כ שם הוי' ל' מהווה והוא הוי' מקור כל ההויות, וכתי' אני הוי' הוא שמי שהוא רק שם לבד, ושם אלקים הוא כמו מגן שמכסה ומסתיר על אור השמש, כמו"כ שם אלקים מכסה ומסתיר על אור הוי', ומ"מ אין זה הסתר גמור דזה גורם ביטול היש. אך יש מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים שהם מעלימים ומסתירים לגמרי על אור ה' וקדושתו והו"ע אדמת בני חם.

וזהו שכ' אל תראוני שאני שחרחורת²⁰ ששזפתני השמש והוא בחי' שמש ומגן ה' אלקים, והוא ע"י התבוננות בתי' אחד, דז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים לאלקות, והו"ע שלהוביתא דרחימותא. אך יש בלעו"ז ג"כ והוא חמימות התאוה בעניני עוה"ז. נמצא שיש תחת השמש ב' עמלים, א' עמל דביטול היש שהוא משם אלקים, ב' עמל ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים. וזהו ואספת דגנך שיאסוף כל הדברים גשמיים²¹ להעלותם בקדושה. ושאני עמלא דאורייתא דלעילא משמשא וע"ז נאמר לא ראה עמל בישראל. דהנה אמרז"ל ר"י אומר הנהג בו מדת ד"א, אר"ש אפשר אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצוש"מ מלאכתם נעשה ע"י אחרים. והענין דהנה אמרז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי²², ואין הפי' שיהי' קביעות בזמן אלא שעיקר המכוון יהי' בשביל תומ"צ הגם שהוא זמן קטן, וכמו מי שעוסק במו"מ הרי המכוון הוא הריווח והוא זמן קטן והעסק הוא קביעות, מ"מ העיקר הוא הריווח. כמו"כ כאן הגם שכל הזמן יהי' במו"מ מ"מ עיקר המכוון יהי' בכדי שיוכל לקיים מצות, וכמו עושה צדקות בכל עת זה הזן ומפרנס בניו וב"ב, ויוכל ללמוד תורה פרק א' שחרית ופרק א' ערבית. אבל כשיעסוק בתורה ע"ד תורתו אומנתו אז ועמדו זרים ורעו צאנכם, וכמאמר אם אתה מעמל בתורה התורה מעמלת לך במ"א שלא יצטרך להעמל דביטול היש ג"כ. וזהו ולא ראה עמל בישראל, ישראל הוא תורה ומצד בחי' זו לא ראה עמל כלל אפי' עמל דביטול היש ג"כ. וזהו יש אדם שעמלו בחכ' הוא חכמת התורה חכמת אדם הפנימי.

ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, עמו הוא מקיף וכמו גלו לבבל שכינה עמהם, ובו הוא פנימיות, והו"ע תומ"צ, דלבושים דמעשה המצות הם מקיפים, ותורה הוא פנימיות. וזהו לא הביט און ביעקב דביעקב י' עקב לא שייך און, ולא ראה עמל בישראל, ישראל הוא תורה ושם אינו שייך עמל אפי' עמל דביטול היש ג"כ אינו שייך שם, ה' אלקיו עמו הוא מקיפים דמצות, ותרועת מלך בו הוא בחי'* תורה

*)בחי' תורה שנמשך בפנימיות: בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: עמל תורה הוא פנימיות.

תרטושנמשך בפנימיות. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה, הו"ע ז' מצות שנצטוו בני נח וגם זה לא קיימו.