ויצב שם מזבח [הנחה]

תקצהויצב שם מזבח [הנחה]

בס"ד. הנחה על פ' וישלח, תרל"ג.

וישלח

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל, ואי' בגמרא במגילה מנין שהקב"ה קרא ליעקב אל דכתיב ויקרא לו אל אלקי ישראל, דאי ס"ד דיעקב קרא להמזבח אל ה"ל למיכתב ויקרא לו יעקב אל, אלא ויקרא ליעקב אל ומי קראו אל אלקי ישראל. וכן איתא בזהר דהפי' הוא דהקב"ה קרא ליעקב אל. וכן איתא במד"ר והוסיף שם ושמעו אל ישראל אביכם דהפי' הוא אל הוא ישראל אביכם מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות. והפי' הוא כדאיתא במד"ר ובילקוט ע"פ בוראך יעקב ויוצרך ישראל, עולם מי בראך, יעקב בראך ישראל יצרך. ולכאורה צ"ל איך שייך לקרוא לנברא בשם אל דהיינו ליעקב כמו שהוא למטה מלובש בגוף, דאף שהי' מרכבה לז"א דאצי' אבל לא ז"א ממש, וא"כ איך יתכן לקרותו בשם מז' שמות שאינן נמחקין. וגם יפלא איך שייך לומר אביכם בורא עולמות דהלא אפי' נשמות דאצי' בשרשן הם מופרדים מהכלים די"ס דאצילות, דעל הכלים דע"ס דאצי' נאמר איהו וגרמוהי חד שמתייחד עמהן הארת הקו באופן שיוכל לברוא בהן וע"י בחי' יש מאין, תקצואבל נשמות דאצי' אפי' בשרשן הם מופרדים מהכלים דע"ס, דהגם שגם בהם מתייחד אא"ס אך לא באופן כזה שיוכל לברוא בהן וע"י בחי' יש מאין וא"כ איך שייך לומר אביכם בורא עולמות. ומכש"כ שיגדל כעת הקושיא איך קראו ליעקב בשם מז' שמות שאינן נמחקין, דהלא ידוע דהז' שמות שאינן נמחקין היינו שם אל אלקים אינו שייך על הכלים דע"ס דאצי' רק על האורות דע"ס שייך הקריאה דז' שמות מפני דהאור הוא מעין המאור, וכשמתלבש האור במדת החסד מורה ע"ז שם אל, וכשמתלבש האור במדת הגבורה הוא שם אלקים, וכשמתלבש במדת הת"ת הוא שם הוי' או שם הוי' בחכ' כדכתיב הוי' בחכמה, והכל רק על האור שמתלבש בהכלים דע"ס אבל לא על הכלים ממש, וא"כ יגדל הקושיא איך שייך לקרוא ליעקב בשם מז' שמות הלא הנשמות אפילו בשרשן הם מופרדים מהכלים דע"ס וכבר נתבאר דגם על הכלים אינו שייך קריאת השמות ומכש"כ שאינו שייך קריאת השמות על הנשמות ומכש"כ ליעקב כמו שהוא למטה.

אך הענין הוא דהנה אדמו"ר נ"ע מקשה ג"כ על מה דאיתא בזהר מאן פני האדון ה' דא רשב"י, ושם יגדל הקושיא ביותר איך שייך לומר על רשב"י שם הוי', דהלא שם הוי' הוא שם המיוחד ושם העצם ואיך יתכן לומר מאן פני האדון ה' דא רשב"י. ומתרץ אדמו"ר נ"ע בדרך זה, דהנה כתיב למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך דפי' שלום הוא שפע הפנימי' שנשפע מיסוד למל', וע"י מי הוא למען אחי ורעי היינו נשמות גבוהות שנקראים אחים ורעים להקב"ה דהיינו נשמות דאצי', כי כשנאצל ע"ס דאצילות באורות וכלים נאצלו עמהם הנשמות ג"כ וע"כ נקראים אחים ורעים. והענין הוא דהנה איתא ברמ"ז שיש ג' מדריגות בנשמות ישראל, הא' נשמות דבי"ע, והב' נשמות ששרשן באצי' שבבי"ע, והג' נשמות דאצי' העליון בעצם. והנה כמו שאין ערוך בין נשמות ששרשן מאצילות ממש לנשמות המשורשין באצילות שבבי"ע כי אצי' הוא אלקות ממש, כן ויותר מכן אין ערוך בין הנשמות שמושרשין באצי' שבבי"ע לנשמות שמבי"ע ממש, כי הנשמות שמושרשין באצי' שבבי"ע מ"מ הוא בחי' אצי' ואצילות הוא גילוי ההעלם מאא"ס משא"כ נשמות דבי"ע ממש שהוא בריאה יש מאין דבר חדש, ואף שגם בהם מאיר אור האצי' כדכתיב ואתה מחי' את כולם והשוכן אתם כתיב, ואם הי' מסתלק מהם אור האצילות היו אין ואפס, אעפ"כ אור האצילות הוא בהם בהעלם והסתר עד שנעשו בחי' יש ודבר נפרד, ועל נשמות אלו שמבי"ע ממש שייך לומר ונפש כי תחטא כי לפי ששרשן מבי"ע שהוא בריאה יש מאין בבחי' יש ודבר נפרד שמעלים ומסתיר על גילוי אא"ס ויש בהם תערובות רע בהלבושים דבי"ע ע"כ שייך בנפש שלהם תקצזבחי' חטא ממש, משא"כ על נשמות דאצי' אין שייך לומר ונפש כי תחטא, כי באצילות לא יגורך רע כתיב, וע"כ דוד כשחטא נסתלקה ממנו שכינה, והיינו כי שכינה הוא גילוי האצי' ובאצילות לא יגורך רע, ע"כ כשחטא נסתלקה ממנו שכינה. ונשמות אלו אף בירידתן למטה לגוף לא נשתנו ממהותן הראשון, כידוע דנשמות אלו אף בירידת הנר"נ שלהם למטה בגוף אינם נפרדים משרשן, והגוף אינו מסתיר עליהם אלא הם במהותן כמו שהיו בשרשן, והגם דאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי, דהפי' הוא ששרשן מטהירו עילאה וירדו למטה ע"י בי"ע, אעפי"כ נשמות דאצילות לא נשתנו ממהותן כו' רק בדרך מעבר ירדו דרך בי"ע וע"כ אין הגוף מסתיר כלל עליהם והם בבחי' ביטול כמו בשרשן.

ובזה יובן מה שמצינו שהצדיקים משבחים א"ע, כדאיתא בזהר שרשב"י אמר על עצמו אנא סימנא בעלמא, דלכאורה אין זה מדרכי הצדיקים לשבח א"ע, אך לפי שהי' נשמתו גבוה מאוד מבחי' אצילות ואפילו כשירדה למטה לא נשתנה ממהותה ושרשה הראשון ע"כ יכול לשבח א"ע, כי דוקא נשמות דבי"ע שהיש מסתיר אצלם ע"כ הוא יוהרא והתנשאות כשמשבח א"ע, אבל נשמת רשב"י כיון שגם למטה לא נשתנה ממהותה ושרשה והי' כלי לבחי' אלקות ממש א"כ קאי השבח על רוממות אלקות שבקרבו, וכעין מה שמצינו במשה שאמר ונתתי עשב בשדך וידוע דמשנה תורה משה מפי עצמה אמרה וא"כ איך אמר ונתתי כאילו הוא נותן, אך הוא מטעם הנ"ל שהי' גם למטה בבחי' ביטול וכמו שאמר ונחנו מ"ה והי' שכינה מדברת מתוך גרונו שלמטה וע"כ הדבר ה' הוא הדובר בקרבו ונתתי עשב כו'. ועפי"ז יובן מה דאיתא בזהר מאן פני האדון ה' דא רשב"י כיון דשורש נשמתו היתה גבוה מבחי' אצילות ע"כ הי' גם למטה בבחי' ביטול לאלקות כענין ונחנו מ"ה, וכמו שאמר בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו', וכידוע דאור אבא מקנן בעולם האצי' וחכמה הוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול והוא בחי' אלקות ממש, ע"כ שייך לומר מאן פני האדון ה' דא רשב"י.

ובזה יובן ג"כ מה שקראו הקב"ה ליעקב בשם מז' שמות, הוא ג"כ מפני טעם זה כי הי' נשמתו גבוה מאד מבחי' אצילות ע"כ שייך לקרוא אותו בקריאת שם מז' שמות.

אך באמת לכאורה אינו מתורץ עדיין, דהלא כבר אמרנו לעיל דהנשמות אף כמו שהן בשרשן הם מופרדים מהכלים דע"ס שאינו מתיייחד עמהן הארת תקצחהקו לברוא בהן וע"י בחי' מאין ליש, וא"כ לו יהא דביעקב ורשב"י האיר הנשמה למטה כמו שהיא בשרשה בבחי' אצילות הלא כבר נת"ל דאפילו בבחי' הכלים דע"ס לא יתכן קריאת השמות כו' ורק על האורות דע"ס יתכן קריאת השמות מפני דהאור הוא מעין המאור, א"כ מכ"ש הנשמות שהם מופרדים מהכלים דע"ס, ואיך יתכן לקרוא ליעקב ורשב"י שלמטה בקריאת השמות אפילו אם האיר בהם הנשמה כמו שהיא בשרשה.

אך הענין הוא דהנה כתיב כל הנקרא בשמי ופי' הת"י בגין אבהתכון צדיקייא דמתקרין בשמי, וכן איתא בגמ' עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה ופירש"י שיהי' שמם הוי'. ושם יגדל הקושיא מאד איך יתכן שיהי' שמם הוי' הלא אפילו נשמות דבי"ע כשמקיימין תומ"צ נקראים צדיקים וכאו"א יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, וגם הלא כתיב ועמך כולם צדיקים וא"כ איך יתכן שיהי' שמם הוי'. אך באמת הענין הוא דדוקא הנשמות כמו שהיו בשרשן אין שייך בהם קריאת השמות, אבל דוקא למטה ע"י הירידה בגוף ונה"ב וע"י אתכפיא ואתהפכא דהירידה צורך עלי', והעלי' הוא למעלה מכמו שהיו בשרשן והיינו שמתעלים תקצטמבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי כי שרשם מבחי' איהו וגרמוהי וע"י הירידה מתעלים לבחי' איהו וחיוהי, כידוע שיש בזה ב' פי', עפ"י כתבי האריז"ל גרמוהי הם בחי' הכלים וחיוהי הוא האורות, ולפי' אדמו"ר נ"ע גרמוהי הוא בחי' ז"ת בחי' מדות וחיוהי הוא בחי' ג"ר בחי' חב"ד, וכידוע דהעלי' הוא לאשתאבא בגופא דמלכא והפי' הוא שהעלי' הוא לכל בחי' גופא כידוע דחסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא ונכלל בזה גם בחי' מוחין חכ' מוחא כו' ונמצא העלי' הוא אפילו בבחי' מוחין, ולב' הפי' העלי' גדולה מאד עד שיתכן לקרותם בקריאת שם מז' השמות כו'. ונמצא דלפי"ז יתורץ דדוקא ליעקב כמו שהי' בשרשו אף שהי' נשמתו חקוקה מתחת כסה"כ או כמו רשב"י אף שהי' נשמתו גבוה מאד אעפ"כ לא יתכן עליהם קריאת השמות כי אף בשרשן הם רק בבחי' עומדים כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו וכמו מלאכים שנקראים ג"כ עומדים כמ"ש ויעמידם לעד לעולם רק המלאכים שרשם מחיצוני' הכלים והנשמות שרשם מפנימי' הכלים אך אעפ"כ בפרט אחד הם מופרדים מהכלים דע"ס כנ"ל ע"כ לא יתכן בהם קריאת השמות, אך ע"י ירידת נשמתם למטה בגוף והירידה צורך עלי' מתעלים מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי, וע"כ ע"י ב' ענינים אלו מפני ששורש הנשמות גבוה מאד כי נש"י עלו במחשבה, והעיקר הוא ע"י הירידה בגוף ונה"ב למטה עי"ז מתעלים שיאיר בהם הארת הקו ויהי' נופל עליהם קריאת השמות מז' שמות כו'.

ולקרב זה אל השכל יש להבין ממה שמביא אדמו"ר נ"ע באגה"ק ובקו"א בשם הרמב"ן דהמלאך יכול לקרוא א"ע בעת השליחות בשם הוי' כדכתיב ותקרא שם ה' הדובר אלי', בי נשבעתי נאום ה', ושלא בעת השליחות הוא אומר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ששם הוי' מובדל ממנו, אעפי"כ בעת השליחות יוכל לקרוא א"ע בשם הוי' מפני שהוא עושה שליחותו ובטל באותו שעה להמשלח ושלוחו של אדם כמותו, וא"כ אם המלאך שהוא נברא יכול להיות אצלו היפוך ממהות למהות דשלא בעת השליחות שם ה' מובדל ממנו ובעת השליחות קורא א"ע בשם הוי', מכש"כ נשמות שאפי' נשמות דבי"ע גבוהים ממלאכים מכש"כ שיתכן לקרותם בקריאת שם מז' השמות בעת שעושים שליחותו של הקב"ה.

ומה הוא השליחות הוא כדאיתא במדרש תנחומא הוו מכבדין את המצות מפני שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, ואין לך אדם שכיבד את המצות יותר מיעקב דכתיב בי' ויעקב איש תם יושב אוהלים. כי המצות נקראי' מצות ה' תורת ה' ותרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הוא בגימט' תר"ך עמודי אור בחי' כתר. ובזה יובן מה דאתקרי צדיקיא בשמי כי צדיק הוא מי שמקיים המצות שנק' בשם צדקה כמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה והטעם לזה מבואר במ"א, וידוע דאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה וה"ה יעקב וכדאיתא בתנחומא הנ"ל ע"כ שייך לומר בגין אבהתכון צדיקייא דמתקריין בשמי, דהנה שמו בגימט' רצון והיינו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וע"י מי נשלם הרצון הוא ע"י צדיקים שמקיימים המצות. ובזה יובן מה שקרא הקב"ה ליעקב בשם מז' שמות או לרשב"י, דמפני שהיו מקיימין המצות ע"כ שייך לקרותן בקריאת שם מז' שמות וכדפרש"י שיהי' שמם הוי'.

ובאמת אימתי המצוה נעשית מצוה הוא דוקא ע"י שאיש הישראלי מקיים המצוה כידוע דתפילין וציצית אם הם מונחים על השולחן אינו נמשך כלום כי תפילין נק' רק תשמישי קדושה וציצית תשמישי מצוה ודוקא כשאיש ישראל מניח אותם אז הם נקראים בשם שלוחים, נמצא כשעושין תרהמצות בבחי' ביטול ואז הוא בטל להמשלח ואז שייך לומר צדיקייא דמתקריין בשמי וכדפרש"י שיהי' שמם הוי'.

אך א"כ יש להבין מהו הלשון עתידים צדיקים כו', דהלא עיקר קיום המצות הוא בעוה"ז היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וא"כ עיקר הגילוי בעוה"ז, וא"כ מהו הלשון עתידים. אך יש לתרץ זה בב' אופנים, הא' הוא דכעת ע"י קיום המצות מוסיפין אור רק באצילות אבל לעתיד יהי' הגילוי למטה ג"כ, וזהו עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה דפי' שיקראו הוא ע"ד ממעמקים קראתיך ה' שקורא וממשיך מההעלם אל הגילוי כמו עד"מ אדם כשקורא לחבירו הרי הוא בא ממקומו הראשון לכאן, וכך הוא שיקראו על שמו של הקב"ה פי' שממשיכים אותו למטה ג"כ כמו למעלה ע"ד דכתי' לע"ל ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר וכתיב כי עין בעין יראו. והב' דהרי אנו אומרים ושם נעשה לפניך כמצות רצונך הרי דעיקר שלימות הרצון מהמצוה הוא רק לעתיד, ע"כ אמרו לשון עתידים מפני דעיקר שלימות הרצון מהמצוה הוא לעתיד.

אך א"כ יש להבין למה קרא ליעקב כעת בשם אל הלא אמרו עתידים צדיקים כו' ופירש"י שיהי' שמם הוי' והיינו לעתיד דוקא. אך הענין הוא דידוע דשלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב והיינו האבות דכתיב בהו בכל מכל כל וכיון שאצלו האיר הגילוי כמו לעתיד ע"כ נקרא גם כעת בשם מז' שמות.

והטעם שקראו בשם אל הלא עתידים צדיקים שיהי' שמם הוי', וא"כ כיון שאצלו האיר הגילוי דלעתיד א"כ יתכן הי' לקרותו בשם הוי'. אך הענין הוא דקריאת שם אל הוא להורות על שורש נשמתו ג"כ, כידוע דשורש נשמת יעקב הוא ממדת הת"ת שהוא כללות המדות שהוא כולל חו"ג כדכתיב אלקי אברהם ופחד יצחק הי' לי, ושורש המדות נמשכים מחו"ב וידוע דקנה חכמה קנה בינה גימט' יש והוא הש"י עולמות שיתגלה לצדיקים לע"ל, ובמדות אינו מאיר רק חלק עשירי והיינו בחי' מל' דאבא וחלק עשירי מש"י הוא שם אל שהוא גימט' ל"א וזהו קריאת שם אל שהוא נהירו דחוכמתא, ובזה יובן שכללות הגילוי הוא שיהי' שמם הוי' אך בדרך פרט בא להורות ג"כ ביעקב על שורש נשמתו.

תראולבאר זה הנה איתא במדרש מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה, דכתיב גבי פרעה אני פרעה ומבלעדיך לא ירים איש את ידו רק הכסא אגדל ממך, והענין הוא דהנהגת המלוכה מסר ליוסף והיינו מחכ' ולמטה שכל עיקר הנהגת המלוכה הוא ע"י מוחין ומדות ולכן הי' יוסף המנהיג בכל ארץ מצרים רק הכסא אגדל ממך היינו בחי' רוממות המלוכה בחי' כתר מל' לא נמסר ליוסף, כך הוא אני של הקב"ה היינו אני דכתיב במצות אני ה' אלקיכם הוא עיקר הגילוי מחו"ב בחי' מחצה התחתונה דכתר בחי' ש"י עולמות, וזהו בחי' מצרים כי כמו שיש מצרים דקליפה כך יש מצרים דקדושה והיינו כל מה שהוא בבחי' עולם הוא נק' בחי' מצרים דקדושה, וזהו ומבלעדיך לא ירים איש את ידו, איש היינו בחי' מלאכים כדכתיב איש לבוש הבדים וכתיב והאיש גבריאל, כי דוקא לנש"י יהי' זה הגילוי, אבל הכסא אגדל ממך היינו בחי' כתר מל' בחי' עת"י זה יתגלה לעתיד, וא"כ בזה יובן קריאת שם יעקב אל היינו הגילוי מבחי' מחצה התחתונה דכתר, אך אצל יעקב הי' גם עתה אצלו בהתגלות כדאיתא שהטעימן מעין עוה"ב, אבל אצלינו הוא כמו דבר שמונח בקופסא חתומה שיש דבר זה בהתיבה אבל אינה בהתגלות כך הוא הגילוי מהמצות יש גם עתה אך אינו נמשך בגילוי עתה כ"א לעתיד לפי ב' הפירושים דלעיל.