ולא זכר שר המשקים [הנחה]

תראולא זכר שר המשקים [הנחה]

בס"ד. הנחה על פ' וישב, תרל"ג.

וישב

ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, ופרש"י מפני שתלה בו יוסף לזוכרו הוזקק להיות אסור ב' שנים שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל תרברהבים היינו על מצרים הקרויים רהב. ודברי רש"י לקוחים המה מהמד"ר דדריש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים דמפני שפנה אל רהבים נענש שהי' אסור עוד שתי שנים. ולכאורה המדרש קשי' מרישא לסיפא דמתחלה אמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף דמשמע שיוסף הי' בוטח בה' ואח"כ אמר ולא פנה אל רהבים דאילו יוסף פנה אל רהבים, וממ"נ אם הי' זה חטא מה שבטח על שר המשקים א"כ איך אמר ברישא זה יוסף, ואם לאו קשיא סיפא. ומפרש אחד רצה לפרש דמה שאמר המדרש בתחלה אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו היינו דלא כיוסף שפנה אל רהבים כו', אך באמת פשט המדרש שאמר זה יוסף מוכח דגם יוסף בטח בה'.

והבחיי פי' דחטא יוסף הי' מפני שידוע שכל דבר הוא ע"י סיבה, ואפילו ניסים הוא ג"כ ע"י סיבה אלא שהוא ית' עילת העילות וסיבת הסיבות הוא מזמין הסיבה, ויוסף כשראה את פתרון החלום של שר המשקים הבין שהוא סיבה וע"כ ביקש את הסיבה, והחטא הי' מפני שעם צדיקים מדקדק הקב"ה כחוט השערה ונחשב זה לחטא שלא הי' לו לבקש כלל את הסיבה כיון שהוא ית' סיבת הסיבות והזמין הסיבה ע"כ לא הי' לו לבקש כלל הסיבה. ועם זה יתורץ המדרש ג"כ דמתחלה א' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ובאמת גם יוסף בעת שביקש הי' בוטח באלקות דאיך יתכן שיוסף לא יהי' בוטח באלקות, ולא פנה אל רהבים היינו מה שביקש הסיבה, ובזה יובן מה דכתיב ולא פנה אל רהבים ולא כתיב ולא בטח דהוה משמע דיוסף בטח ברהבים ובאמת הוא בטח באלקות אלא כתי' ולא פנה אבל יוסף פנה היינו מה שביקש הסיבה.

ולכאורה צ"ל הלא מצינו בס' חובת הלבבות ובשאר ספרים שצריך לחפש סיבה לכל דבר ומביא ראי' משמואל כששלחו ה' בשליחות אמר ושמע שאול והרגני ואמר לו עגלת בקר תקח שיעשה סיבה לדבר, וגם מדכתיב ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות הרי שצריך סיבה לזה, ואף שהכל מאתו ית' אך הוא המזמין הדבר ע"י הסיבה וא"כ למה נחשב זה לחטא ליוסף במה שביקש את שר המשקים הלא צריך לעשות סיבה לדבר. ואדמו"ר נ"ע מקשה הקושי' ביותר הלא מצינו גם ביעקב שעשה סיבות הרבה בעת שהי' ירא מעשו היינו ששלח שלוחים מתחלה אליו וגם שלח אליו מנחה מצאן הרבה וגם השתחווה אליו כדכתיב וישתחו שבע פעמים עד גשתו עד אחיו (ואיתא במדרש שלא הי' עליו רק קפידא מפני שלא הי' צריך לכ"ז מפני שעשו הלך רק לדרכו וא"כ לא הי' עליו רק קפידא) ומדוע יוסף נענש ע"ז שהי' מפני זה אסור עוד שתי שנים.

תרגולהבין זה צ"ל תחלה ההפרש מה שמצינו בין הנהגות האבות והשבטים ליוסף, שהאבות והשבטים היו עסוקים ברעיית צאן, והגם שאברהם ויצחק לא היו רועים בעצמם דכתיב רועי אברם רועי יצחק אעפי"כ עיקר עסקם הי' בעסק גידול הצאן, ויעקב הי' רועה וגם השבטים היו רועי צאן כדכתיב ויאמרו לפרעה רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו, וכתיב אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה, אבל יוסף לא הי' עסקיו בזה, דמקודם כתיב והוא נער את בני בלהה דלא הי' רק נער אתם אבל לא הי' רועה, ואח"כ כשהי' אצל פוטיפר הי' מנהיג כל עסקיו של פוטיפר, ופוטיפר הי' שר גדול ומסתמא הי' עסקיו גדולים כדכתיב כל אשר יש לו נתן בידו ולא חשך מאתו מאומה, ובפרט אח"כ כשהי' מלך במצרים הי' מנהיג כל המלוכה כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי ומבלעדיך לא ירים איש את ידו רק הכסא אגדל ממך היינו רוממות המלוכה, אבל עיקר הנהגת המלוכה הי' ע"י יוסף ואפילו כשישב בבית הסוהר הי' כל הנהגת בית הסוהר על ידו וכדכתיב אין שר בית הסוהר רואה אתו מאומה וכל אשר הוא עושה כו', נמצא שהנהגת יוסף הי' באופן אחר מהנהגת האבות.

והטעם הוא שידוע דהאבות הן הן המרכבה, וגם השבטים היו מרכבה רק שהם בבחי' מרכבתא תתאה והאבות הן בחי' מרכבתא עילאה אך אעפי"כ גם הם היו מרכבה, ופי' מרכבה היינו כמו שהמרכבה בטל לגבי הרוכב לכל אשר יחפוץ יטנו והוא בטל לגבי הרוכב, כך האבות היו מרכבה שהיו בטלים לאלקות כמרכבה לגבי הרוכב, ואברהם הי' מרכבה לבחי' חסד והי' בבחי' ביטול לאלקות תמיד וכדכתיב באברהם התהלך לפני, הלוך ונסוע דבחי' מהלך אינו נק' כ"א כשהולך תמיד ואם עומד באמצע אינו נק' מהלך כך הי' אברהם תמיד בבחי' מהלך שהי' עולה מדרגא לדרגא בבחי' הלוך ונסוע ולא הי' נפרד אפילו רגע מאלקות כדכתיב באברהם ואברהם זקן בא בימים ואי' בזהר ביומין עילאין דיומין קריבו לי' דהי' כל ימיו בטל לאלקות, וכן יצחק הי' מרכבה למדת הפחד, וכן יעקב הי' מרכבה למדת הת"ת שכולל חו"ג כדכתיב אלקי אברהם ופחד יצחק הי' לי, וכן השבטים היו מרכבה כדארז"ל דאמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד כו', והיינו אחד בחילופי אתוון ועד בחי' יחו"ת, והיינו בחי' שנים עשר בקר דבריאה, ובאמת יש שרש השבטים גם באצי' היינו י"ב גבולי אלכסון דאצי' והיינו בחי' אצי' שבבריאה, ועכ"פ גם הם היו בבחי' מרכבה לשרש מדריגתם וע"כ בחרו להם עסק הצאן בכדי שלא יהי' מוטרד מוחם ולבם בעסקי עוה"ז ולא יבלבלו את תרדמוחם מלהיות בבחי' דביקות לאלקות תמיד, כי לעסק הצאן א"צ להיות מוטרד לזה רק להזהיר שירעו במקום זה ולא במקום גזל.

אבל יוסף הי' באופן אחר שגם בעת טרדתו לא הי' נפרד מאלקות אפילו בעת הטרדא, וע"כ מצינו שכל ימיו הי' מוטרד בעסקים רבים היינו כשהי' אצל פוטיפר והי' אצלו עסקים גדולים והי' המוציא והמביא בכל העסקים וכדכתיב ויבא הביתה לעשות מלאכתו ות"א למבדק בכתבי חושבני', וגם כשהי' בבית הסוהר הי' הכל נעשה על פיו וכדכתי' ואת כל אשר עושים הוא עושה ות"א במימרי' הוה מתעביד שהי' ממונה על כל היושבים בבית הסוהר לזה כך ולזה כך, ובפרט כשנעשה מלך נעשה מוטרד כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי ובפרט כשהי' משביר בר לכל עם הארץ שהי' צריך לעשות חשבונות כדכתיב וילקט את כל הכסף ביתה פרעה והי' צריך לעשות החשבונות להראות לפרעה, ואעפי"כ הי' בשעת הטרדה גופא בבחי' דביקות לאלקות ולא בלבל אותו כלל. וע"כ כתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, דלכאורה איך חשבו ליוסף שהי' צדיק עליון שהוא איש מצרי והלא היו בעלי השגות גדולות ואיך חשבו אותו לאיש מצרי, אך הוא מפני הנ"ל שאפילו האבות שהי' שרשם בבחי' מרכבתא עילאה בחי' ביטול אמיתי ואעפי"כ לא הי' ביכולתם להיות מוטרדים וגם בשעת מעשה יהיו בבחי' דביקות לאלקות ומכש"כ השבטים שהיו מבחי' מרכבתא תתאה בבחי' ביטול היש לאין שהיש מסתיר מכש"כ שא"א להיות הב' הפכים, וע"כ כשראו שהוא טרוד גדול חשבו שבעת הטרדא הוא בבחי' נפרד מאלקות וע"כ חשבו אותו לאיש מצרי, אבל באמת טעו בזה ששרש נשמת יוסף הי' ממדריגה גבוה מאד שהי' יכול לעשות הב' הפכים ג"כ וע"כ לא בלבל אותו הטרדא להיות מפני זה בבחי' נפרד מאלקות. ובזה יובן שכמה צדיקים גדולים התפללו שיוכלו להשיב לשואל דבר בעת עליות נשמתן בקבלת שבת, והיינו שיהי' הב' הפכים הנ"ל והיינו כמדרגת נשמת יוסף הנ"ל.

ולהבין איך הוא זה, יובן זה מדכתי' מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, דהיינו שהוא משגיח בהשגחה פרטית על כל פרט ופרט מריבוי התחלקות הנבראים דדצח"מ שבעוה"ז הגשמי, וגם במלאכים עליונים יש ריבוי התחלקות פרטים, וכדכתיב מה רבו מעשיך הוי' וכתיב מה גדלו מעשיך, מה רבו מעשיך קאי על ריבוי התחלקות הנבראים שבעוה"ז הגשמי, ומה גדלו מעשיך קאי על בחי' מלאכים עליונים כי מלאך בשליש העולם הוא עומד וע"כ הוא נברא גדול, וכדכתיב אלף אלפים ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון ואיתא בגמרא שזהו גדוד אחד אבל לגדודיו אין תרהמספר, נמצא שיש למעלה במלאכים ג"כ ריבוי התחלקות פרטים מחנה מיכאל ק"פ אלף ולכולם נשפע חיות בהשגחה פרטית מאלקות, למחנה מיכאל נשפע בחי' האהבה ולמחנה גבריאל בחי' היראה, וכן למעלה יותר אפילו בעולם האצי' יש קו המדה שמודד האורות בהשגחה פרטית בבחי' איהו וחיוהי חד או בבחי' איהו וגרמוהי חד, וזהו שלש שעות שלישיות יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים היינו שהוא מפרנס בהשפעה מהבחי' היותר עליונה שבעולם האצי' עד מין היותר קטן שבעולם העשי' הגשמי' לכולם הוא משגיח בהשגחה פרטית איך להשפיע, וכן הוא בכללות בר"ה דכתיב כל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון, ופי' כל באי עולם היינו לאו דוקא הנבראים שבעוה"ז הגשמי' אלא אפילו עולמות היותר עליונים הם נידונים בר"ה איך יושפע להם השפע, ובדרך פרט אדם נידון בכ"י וכדאיתא שלש שניות יושב ודן.

אך לכאורה אינו מובן דהלא כתיב אני הוי' לא שניתי שאין שום שינוי אצלו ית' בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע והוא ית' הוא אחדות פשוטה בתכלית הפשיטות וא"כ לכאורה הוא רבות מחשבות. אך הענין הוא דבאמת כל העולמות אינם תופסים מקום אצלו ית' וכדכתיב כולם בחכמה עשית שגם החכ' נחשבת כעשי' גשמי' קמי' ית' כי כל העולמות הוא רק משם והארה בעלמא, אבל אצלו ית' איתא בגמרא כולם נסקרין בסקירה אחת, ובזוהר איתא במחשבה אחת ברא את כל העולמות והיינו בחי' מחשבה הקדומה דאנא אמלוך שכולל בכללות כל פרטי התחלקות העולמות כאחד. ויובן זה ממארז"ל מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, ובין רקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה, ויש ז' רקיעים וגם השמים מקיפים את הארץ מב' צדדיו ויש ב' אוירים, ואעפ"כ נאמר רגלי החיות כנגד כולן שכולל כל הז' רקיעים והאוירים בכללות, ולמעלה מזה הוא

שוקי החיות כנגד כולן. וכן יובן זה למטה בנפש שהבחי' שלמעלה כולל בכללות כל הבחי' שלמטה, והיינו כמו בדיבור יש מרחיב הדבור שעה או שתיים ויש מי שמדבר הדבר בקיצור ואעפי"כ בהקיצור יש כל כללות האריכות וכמו שארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה והכוונה תרושבהדרך קצרה יהי' בכללות כל האריכות דאל"כ לא יבין התלמיד כלום מזה, וכמו שמדקדקין בגמרא מהמשנה מפני מה נשנית המשנה כך ומוכיחין מזה דין ממש, וא"כ מובן שבמשנה אעפ"י שהוא בקיצור אעפי"כ נכלל בה כל האריכות, וכמו שאמר אילפא מי איכא מידי דלא פשיטנא לי' ממתניתין. וכן יובן למעלה שכללות ריבוי התחלקות הנבראים מרכ"ד עד סוכ"ד כולם נכללים במחשבה הקדומה בכללות.

ויובן זה יותר מבחי' הזמן דכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול שמה שלמטה הוא שס"ה אלפים יום נכלל למעלה בבחי' יום אחד, ולמעלה יותר הוא דכתיב כי ברגע קטן עזבתיך והיינו שכל משך הגלות אשר הוא יותר מח"י מאות שנה נכלל למעלה בבחי' רגע אחד ואעפי"כ הוא בחי' זמן רגע עכ"פ, וא"כ בבחי' א"ס שלמעלה מן הזמן לגמרי שם נכלל כל שית אלפי שנין דהוי עלמא ונ' אלפים יובלות בסקירה אחת ואעפי"כ הוא בבחי' ריבוי פרטי התחלקות כמו שאמרו בר"ה כל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון ופי' כבני מרון והיינו כמו מי שמונה צאן שמוליך אותם בשער קצר ומונה אותם אחת אחת כך הוא דן בר"ה כל פרטי הנבראים אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם והמון בריות כו' שאעפי"כ כ"ז הוא בסקירה אחת, אך להשיג זה אי אפשר כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל ואפילו מחשבה ויובלא דלא אתפרש לעלמין אינו משיג בעצמות א"ס ב"ה, וכדכתיב כולם בחכמה עשית שגם החכמה נחשבת כעשי' גופני' אצלו ית' וא"א להשיג איך הוא שהחכ' נחשבת גשמיי' אצלו ית', רק זה אנו יכולים להשיג כמו שהעשי' כלא נחשב אצלו ית' כן גם החכ' כלא הוא אצלו ית'.

והנה בדוגמא דדוגמא מעין זה יש להבין בנשמת יוסף ג"כ שהי' יכול להיות אצלו הב' הפכים שיהי' טרוד למטה ואעפי"כ יהי' בשעת מעשה בבחי' דביקות לאלקות, והיינו שיוסף הי' מרכבה לבחי' מחה"ק הנ"ל שכולל בכללות כל פרטי התחלקות שלמטה ואעפי"כ הוא בסקירה אחת. ובזה יובן מה דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו שהוא הכיר אותם בטוב כי בהכלל נכלל גם הפרט אבל הם לא הכירוהו כי זהו למעלה מהשגתם שיהי' ב' הפכים כאחד וע"כ חשבו אותו לאיש מצרי.

וע"פ הקבלה שורש יוסף הוא מבחי' מלך השמיני הדר בחי' יסוד דא"ק והוא בחי' שלמעלה מתהו ותיקון וע"כ הוא נק' הדר כידוע שבגוון אחד אין בו הידור כ"כ ויופי ההידור הוא כשכלול מכמה גוונין וע"כ בחי' התהו אין זה תרזהדר כידוע שבתהו לא הי' התכללות שהי' ז' נקודות זת"ז ולפיכך הי' בהם שבירת הכלים, אבל תיקון הוא כלול מכמה התכללות וע"כ בחי' מלך השמיני שהוא המביא אורות דתהו בכלים דתיקון שהוא למעלה מתיקון נק' הדר, ויוסף הי' מרכבה לבחי' יסוד דא"ק מחה"ק ע"כ כתיב ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וע"כ כתיב וילקט יוסף את כל הכסף כו' היינו שבירר כל הניצוצות דתהו שיוכללו בבחי' התיקון והוא בחי' שלמעלה מתהו ותיקון, והוא בחי' עקודים שלמעלה מנקודים וברודים שהוא בחי' תהו ותיקון, וע"כ הי' יוסף פותר חלומות כי חלום הוא כולל ב' הפכים והיינו בחי' תהו ותיקון, כי שרשו גבוה משניהם וע"כ כתיב אצלו ויוסף הורד מצרימה שכל בחי' שנק' בשם עולם למעלה הוא בבחי' מצרים לגבי יוסף שהי' זה בחי' ירידה אצלו וע"כ כיון שהי' יוסף מרכבה לבחי' זו ע"כ הי' ביכולתו להיות טרוד וגם בשעת מעשה יהי' דבוק לאלקות.

ובכ"ז יובן מה שליעקב לא נחשב לחטא שעשה סיבה וליוסף נחשב זה לחטא עד שנענש עבור זה, כי האבות היו מרכבה לבחי' התיקון, אברהם הי' מרכבה לבחי' החסד אך רק לבחי' החסד דמ"ה ולא לבחי' חסד דגדלות, ויצחק לבחי' הגבורה, ויעקב אעפ"י שהי' מרכבה לבחי' ת"ת שכולל חו"ג אעפי"כ הוא הכל בבחי' התיקון, ושם יש מנגד דלעו"ז הגם שעיקר מעמדם בבריאה אעפי"כ הוא מנגד לבחי' אצילות ג"כ וכדכתיב אשר שלט האדם באדם לרע לו ואעפ"י שהוא לרע לו אך כיון שיש שליטה ע"כ לפעמים צריך להכניע א"ע בכדי להוציא מהם הניצוצות דעולם התהו, וע"כ שלח יעקב לעשו גמלים כמו ענין הקרבנות דעולם התהו שיעקב ידע ענינם, וע"כ לא נחשב זה לחטא ליעקב רק קפידא הי' עליו, אבל יוסף כיון שהי' מרכבה לבחי' מחה"ק יסוד דא"ק והוא בעצמו ידע משרש נשמתו שהרי הי' טרוד ואעפי"כ הי' בשעת מעשה בבחי' דביקות לאלקות ומוכרח הוא מפני ששרשו משם, וע"כ לא הי' לו לבקש סיבה כיון ששם הוא בחי' עילת העילות וסיבת הסיבות וע"כ נחשב זה לו לחטא מה שבקש את הסיבה ולפיכך לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו.