תחת אשר לא עבדת

תפזתחת אשר לא עבדת

בס"ד. (ש"פ תבוא, רל"ג)

איך ערוך כו' תחה"מ - ה"פ

תבוא

תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, הנה פי' כל זהו מ"ש כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד בשמיא ובארעא, והיינו כי שמים הוא בחי' ג"ע העליון וארץ הוא בחי' געה"ת וכל בשמים ובארץ הוא עמוד המחבר ג"ע העליון ותחתון, וזהו שאה"כ תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו' מרוב כל היינו כי מעשה המצות גשמי' בשמחה וטוב לבב הוא יותר טוב מכל הבחי' ג"ע, כי יש ריבוי בחי' ג"ע, הגם שלא נמצא בספרים כ"א געה"ע וגעה"ת מ"מ זהו רק בדרך כלל, אבל בדרך פרט יש ריבוי בחי' ג"ע, וזהו מרוב כל, אבל מ"מ מעשה המצות בעוה"ז הוא יותר טוב מכל הבחי' כל. וזהו ג"כ משארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ולכאורה אינו מובן איך תומ"צ גשמי' שבעוה"ז הוא יותר גבוה מבחי' עוה"ב שהוא בחי' קבלת השכר של מעשה המצות שיושבין ונהנים מזיו השכינה ממש בבחי' השגה ותענוג נפלא עד אין קץ משא"כ בעוה"ז, ואיך הם מעשה המצות גבוהים כו'.

ולהבין זה ילה"ק מה שאומרים ד' שבחים בתפלת שבת אין ערוך לך כו' בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלינו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים, וצ"ל מה ענינם, ואיתא בזהר שד' שבחים אלו הם כנגד ד' פעמים אמת שבאמת ויציב, וד' פעמים אמת שבעזרת שהם ח' פעמים אמת.

תפחוהענין הוא דהנה פי' אין ערוך לך דהנה ענין הערך הוא עד"מ שיש יחידות עשירות מאות, הרי יחידו' לגבי עשירות הוא כמו ערך עשירות לגבי מאות, וכמ"כ מאות לגבי אלפים, ואלפי' לגבי רבבות, נמצא שיש לכאו"א ערך כו', ולכן אפי' יחידות לגבי רבבות יש ג"כ ערך כו'. והנה כמ"כ למשל שכל לגבי מדות הוא ג"כ ע"ד הנ"ל שלא כל עצמיות השכל כמו שהוא נמשך במדות אלא רק חלק עשירי, שאם הי' נמשך כל עצמות השכל במדות לא היו המדות יכולים להכיל אלא היו בטלים ממציאותם ממש, כמו למשל כשמתבונן באלקו' איך שאני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כלא חשיב ממש ואם הי' כל התבוננות הנ"ל נמשך למדות הי' צריך להיות מזה שיהי' בחי' אהבה בכלות הנפש ממש וכמ"ש אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, אלא ודאי שלא כל השכל נמשך למדות רק חלק עשירי מן השכל נמשך למדות, ע"כ אין המדות בתוקף כ"כ עד שיהי' בחי' כלות הנפש כו' אלא שנעשה מזה התפעלות המדות בלבד כו', וכן ממדות לדבור אינו נמשך ג"כ כ"א רק מעשר לבד שאם הי' נמשך כל עצם המדה הי' נתבטל הדבור מכל וכל, וכמו שאנו רואים שאם הוא בהתפעלות הכעס מאד אינו יכול לדבר כלל, וזהו הנק' השתלשלות שיש לכאו"א ערך כו'.

והנה למעלה בחי' ג' עולמות בי"ע זהו בחי' יחידות עשירות מאות, ובנפש זהו ענין נר"נ, ולכן חייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י, והיינו כי מאה ברכות הוא המשכות אלקות מבחי' אצי' בבחי' בי"ע שהם ג' בחי' נר"נ. והנה מבחי' נשמה אינו נמשך לבחי' רוח כ"א חלק עשירי, ומבחי' רוח ג"כ אינו נמשך בנפש רק חלק עשירי, וא"כ אם לא הי' מברך מאה ברכות ממילא לא יגיע למטה בנפש אפי' א', וע"כ חייב אדם לברך מאה ברכות שעי"ז יגיע למטה בנפש ג"כ לכה"פ ברכה אחת, וזהו בנפש. ובעולם ג' עולמות בי"ע זהו ג"כ כמו יחידות עשירות כו' שיש לכאו"א ערך.

ואפי' אצי' לגבי בי"ע שמובדל ומרומם מבחי' בריאה ששם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד מ"מ הוא בבחי' ערך, לפי שאצי' הוא רק הפרשת תפטההארה מאוא"ס, וע"ד שאה"כ במשה ויאצל מן הרוח כו' ויתן כו' שהגם שבודאי גדלה מעלת השגת משה בנבואה על הזקנים, מ"מ יש להם ערך זל"ז שהרי כתי' ונשאו אתך במשא כו', וכך אצי' עם היותה גבוה במעלה נגד בי"ע מ"מ אין ערוך בחי' אצי' לגבי עצמותו. והגם שאצי' היא הפרשת ההארה מעצמותו מ"מ הוא רק הארה הנמשכת ע"י צמצום כו' והיינו לפי שהוא מקור לעולמות בי"ע, ונמצא כיון שהוא מקור לעולמות בי"ע ממילא יש להם ערך כו', וזהו שח"ע נק' ראשית, והיינו לפי שהיא ראשית ההשתל' שיש לה עכ"פ שייכות וערך.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור י"ל זה ממה שארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, והנה כיון שאנו רואים למטה שיש למשל בתפוח גשמי מתיקות או חמיצות עכצ"ל שיש ג"כ חמיצות או מתיקות גם בהמזל כיון שהתפוח נצמח ממנו, ובאמת א"א לומר כן שיש במזל שהוא רוחני מתיקות גשמי למשל, אלא ודאי שיש שם מתיקות אבל אינו כמו שהוא נמשך בהתפוח רק ששם המתיקות באופן אחר שהוא מתיקות רוחני. וכמו שאנו רואים למטה שיש ג"כ כמה בחי' מתיקות כמו מתיקות של טעם גשמי שחיך אוכל יטעם, וכן מתיקות מבחי' ראי' או שמיעה או מתיקות של שכל שכולם הם מתיקות ואין דומין זל"ז כלל שזה מתיקות גשמי וזה מתיקות רוחני כו', וכך מתיקות גשמי שבתפוח אינו דומה כלל למתיקות רוחני שבמזל, ואעפ"כ בחי' מתיקות שבמזל הוא מקור ושרש לבחי' מתיקות שבתפוח גשמי, וכן עד"ז עד רום המעלות וכמ"ש וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, שכמו שהוא ריחוק התפוח גשמי מהמזל כמ"כ הוא ריחוק המזל מבחי' הגבוה שעליו כו', אך אעפ"כ נק' בחי' השתל' שיש להם שייכות וערך עכ"פ, שמ"מ מבחי' זו נשתלשל למטה כו', עד שאפי' ח"ע שהיא בחי' אנת חכים ולא בחכ' ידיעא מ"מ כיון שנק' בשם חכ' ע"כ הוא מקור לבחי' חכ' ידיעא שבבריאה הגם שהוא רחוק זמ"ז בתכלית הריחוק יותר משהוא ריחוק התפוח גשמי מהמזל מ"מ כיון שנמשך מבחי' ח"ע בחי' חכ' ידיעא שבבריאה ע"כ הוא בבחי' ערך, וכן מחכ' דבריאה נמשך בחי' חכ' דיצי' ואח"כ מחכ' דיצי' נמשך בחי' חכ' דעשי' עד בחי' חכ' שבנפש השכליות של אדם למטה כו', וזהו בחי' השתלשלות עו"ע.

אך זהו רק מחכ' ולמטה כי חכ' נק' ראשית ההשתל', אבל לגבי עצמות אוא"ס ממש אין ערוך לך כלל שאין שייך לומר עליו בחי' ערך לעולמות שאפי' ח"ע נחשבת כעשי' גשמי' לפניו וכמ"ש כולם בחכ' עשית ואצי' ועשי' שוים תצלפניו ית'. וזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא ששרש החכ' נמשך מבחי' אין ממש מבחי' זיו והארה שלאחר הצמצום כו', וע"כ אצי' ועשי' שוין לפניו ממש ואין לאצי' יתרון מעלה לפניו על בחי' עשי', וכמו למשל בבלתי בע"ג שאפי' גבול היותר גדול הוא שוה לפניו עם א' ממש שאם נאמר שיש יתרון מעלה לרבוא לגבי א' ממילא הוא בבחי' גבול, וא"כ לגבי מי שהוא בלתי בע"ג מספר המרובה והמועט שוין לפניו ממש, וכמו"כ יובן בענין העולמות לגבי אוא"ס שאוא"ס הוא בלתי בע"ג בתכלית ועולמות הוא בבחי' גבול, הגם שהוא גבול גדול מ"מ הוא בבחי' גבול, וא"כ לגבי עצמותו שוין לפניו ממש אצי' ועשי', וזהו מ"ש אין ערוך לך כו'.

ג) ומעתה י"ל מ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב, הנה לפעמים מצינו שאמרו לשון עוה"ב ופעמים מצינו שאמרו לשון לע"ל, והחילוק שבין עוה"ב לע"ל איתא בכהאריז"ל שלע"ל קאי על תחה"מ, ועוה"ב הוא בחי' ג"ע, כי עולם הבא הוא ל' הוה שתמיד הוא בא. אך באמת מצינו שעולם התחי' נק' ג"כ עוה"ב וכמשארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שהוא קאי על תחה"מ, שהרי לקמן במשנה הנ"ל אמרו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחה"מ מן התורה ע"כ אין לו חלק לעוה"ב מדה כנגד מדה הוא כפר בתחה"מ ע"כ לא יקום בתחה"מ, שנמצא משמע מזה שעוה"ב הוא תחה"מ ג"כ, תצאאך בדרך כלל עוה"ב קאי על ג"ע דעכשיו מה שנשמות יושבין ונהנין מזיו השכינה כו'. וזהו ג"כ מ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב קאי על ג"ע כו'.

ולהבין זה צ"ל מקודם החילוק שבין ג"ע לכללות העולם, דהנה עולם הוא ל' העלם שמעלים ומסתיר על גילוי אלקותו ית' הגם שהוא מחי' את כולם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם והכל משיגים שהוא ית' מחי' אותם מ"מ אינו מושג מהותו ית' בעולמות איך הוא מחי' אותם, ועד"מ הנשמה שמחי' את הגוף אעפ"י שהכל משיגים שהנשמה מחי' את הגוף ובלתי הנשמה אין לגוף חיות כלל מ"מ אינו מושג מהות הנשמה איך ומה היא אלא מציאותה לבד, שמשיגים שיש מציאות נשמה שמחי' את הגוף אבל אין משיגין מהות הנשמה כמו שהיא, וכך למעלה אעפ"י שמשיגין אלקות מ"מ אין זה רק השגת המציאות לבד אבל לא השגת המהות, ולאו דוקא עולמות התחתונים אלא אפי' בעולמות עליונים הוא ג"כ בבחי' העלם, הגם ששרפים אומרים קדוש היינו שמשיגים איך שהוא קדוש ומובדל מ"מ זהו השגה בדרך שלילה שמשיגים שהוא קדוש ומובדל אבל אינם משיגין מהות אוא"ס כמו שהוא באצי', ולכך המלאכי' אומרים אי' מקום כבודו שאינם משיגים בחי' כבוד עילאה שהוא בחי' ל"ב נ"ח, וזהו מ"ש במדרש ע"פ כי לא יראני האדם וחי שאפי' חיות הקדש שנושאים את הכסא אעפ"כ אין משיגים מהות כסה"כ כו'. וזהו בעולמות שעולם הוא לשון העלם. אבל בג"ע נשמות יושבין ונהנין מזיו השכינה כו' דהיינו השגת המהות ממש ואע"פ שהוא רק בבחי' זיו מ"מ הוא השגת המהות כו', וזהו ענין עוה"ב כו'.

וזהו מ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב, דהנה בעדן כתי' עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה למחכה לו, והנה בפי' למחכה יש שני פי' א' לשון תקוה שמקוה ומאמין וכמו אם יתמהמה חכה לו ועי"ז יזכו לבחי' עדן עין לא ראתה כו', והב' לשון חיך שהוא בחי' דיוק וכמ"ש בזהר למאן דדייקי במילי תצבדאורייתא כמו שע"י הדיוק והפירור שמפרר בשיניים עי"ז חיך אוכל יטעם, וזהו ג"כ למחכה לו שע"י דדייק במילי דאורייתא עי"ז יזכו לבחי' עדן כו'. וזהו מ"ש אלקי' זולתך לא תדע, והיינו שעי"ז שאלקי' זולתך לא תדע שאין לו רצון אחר כ"א לאלקי' עי"ז יזכה לבחי' עדן עין לא ראתה כו'. וזהו מ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב והיינו כי חיי העוה"ב הוא בחי' חיי החיים שהוא מקור העוה"ב, כי יש בחי' חיים וכמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו', ויש בחי' חיי החיים מקור כל החיים שהוא בחי' חכ' ביו"ד נברא עוה"ב והיינו כי בחכ' הוא בחי' גילוי אוא"ס, ואין זולתך בחי' עדן עין לא ראתה כו' כי עדן הוא בחי' חכ' והיינו כי בחכ' נמשך בחי' עדן מקור התענוג.

ד) אפס בלתך גואלינו לימוהמ"ש ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ, הנה מקודם י"ל למה יהי' תחה"מ שיעמדו הנשמות בגופים דוקא, הלא בג"ע הם נשמות בלא גופים, וא"כ למה יעמדו אח"כ בגופים, הלא יותר תוכל הנשמה בלא גוף להשיג ממה שהיא משגת כשהיא מלובשת בגוף גשמי, ואפי' נשמת משה והאבות שזה יותר מג' אלפים שנה שהם משיגים אלקות בעילוי אחר עילוי יעמדו אח"כ בתחה"מ ולכאו' אינו מובן זה כלל. אך הענין הוא דהנה החילוק שבין ג"ע ולע"ל הוא בין העלאה ממטה למעלה ובין המשכה מלמעלה למטה, שג"ע הוא בבחי' העלאה בעילוי אחר עילוי וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל, והנה כיון שהוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, נמצא שיש מעלה ומטה עכ"פ א"כ הוא רק בחי' ממכ"ע שיש שם מעלה ומטה, וכיון שהוא בבחי' ממכ"ע א"א לקבל שם תענוג רק נשמות בלא גופים וגם זה ע"י הזדככות לפי כשצריך התחתון לעלות למעלה א"א לעלות כ"א ע"י הזדככות מתחלה וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים כו' בהר ה' הוא ג"ע שהוא בבחי' העלאה וע"כ כאו"א נכוה מחופתו של חבירו לפי שהוא בבחי' ממכ"ע לכן כל א' מקבל לפי ערך הכלי שלו ולפי הזדככותו בעוה"ז, וזהו שכשצריכה הנשמה לעלות מגעה"ת לגעה"ע צריכה לטבול בנהר דינור שצריכה לשכוח על חיזו דהאי עלמא כו', משא"כ לע"ל יהי' המשכת אלקות מלמעלמ"ט ולא יהי' העולם מסתיר כלל והיינו לפי שיהי' נמשך ממקום גבוה יותר דהיינו מבחי' סוכ"ע ששם מעלה ומטה שוין תצגממש ע"כ גם הגוף גשמי יוכל לקבל גילוי אלקות כמו הנשמה ממש, ודוקא נשמות בגופים לפי שעיקר השראת סוכ"ע הוא בגשמי' דוקא, וזהו שבתחה"מ יעמדו נשמות בגופים הגם שהיו בג"ע כמה אלפים שנה והשיגו השגת אלקות בעילוי אחר עילוי, והיינו לפי שזה שהשיגו בג"ע זהו רק זיו והארה בעלמא וכמ"ש יושבין ונהנין מזיו כו' לפי שהוא רק בחי' ממכ"ע, משא"כ בתחה"מ יומשך המשכת אלקות מבחי' סוכ"ע השגת עצמותו ממש שהוא עלי' גדולה יותר מבחי' ג"ע כו'. וד"כ החילוק שבין ג"ע ולע"ל הוא כי בג"ע מאיר מבחי' חכ', וכמ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב ביו"ד נברא עוה"ב כו' שהוא בחי' ראשית ההשתל' שהוא מקור לעולמות וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות

את הגן כו', משא"כ לע"ל יהי' מאיר מבחי' כ"ע שלמעלה מבחי' השתל' העולמות.

והנה בבחי' לע"ל יש שני בחי', ימות המשיח ותחיית המתים, והנה ימות המשיח אעפ"י שלכאו' הוא על האופן כמו שהוא עתה וכמשארז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום, וכן כתי' הנער בן מאה שנה ימות, רק שיהי' ברכה והמשכה בתוס' וריבוי יותר שלא לפ"ע, מ"מ הוא ג"כ בבחי' המשכת גילוי אלקות למטה, וכיון שהוא בבחי' המשכת גילוי אלקות למטה עכצ"ל שהוא המשכה ממקום גבוה דהיינו מבחי' סוכ"ע, וזהו שנא' אפס בלתך גואלינו לימוהמ"ש, והיינו כי מתחלה כתי' ואין זולתך כו', וכאן כתי' אפס בלתך כו', אפס הוא יותר בחי' ביטול מבחי' אין, כי אין אותיות אני שהוא בחי' יש רק שהוא בטל בבחי' אין, משא"כ אפס הוא בחי' ביטול מכל וכל שלא יש שום מציאות דבר מה כו' [פי' כי הביטול נמשך מחמת גילוי בחי' אוא"ס, וכמו שבמ"ת מחמת עוצם הגילוי לכן עכדו"ד פרחה נשמתן וכתי' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק בבחי' יראה, ולכן אפס שמורה על הביטול יותר מבחי' אין ה"ז מורה על הגילוי שיהי' לימוהמ"ש יותר מהגילוי שבג"ע שנק' עולם הבא כבר, שלכן בג"ע הוא רק בחי' אין אבל לימוהמ"ש מצד עוצם הגילוי יהי' בחי' אפס כו'], ועיקר הגילוי יהי' לע"ל בתחה"מ שיעמדו נשמות בגופים ולא יהי' אכילה ושתי' אלא שיחיו מחיות אלקי ואפי' הגוף יקבל חיות מבחי' אלקות ממש לפי שיומשך אוא"ס מבחי' סוכ"ע מבחי' כ"ע ע"כ אפי' גוף גשמי יוכל לקבל מגילוי אלקות כו' לפי שקמי' כחשיכה כאורה שוין ממש.

תצדה) ומעתה י"ל מ"ש ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ, הלא תחה"מ היא עיקר הגילוי של אוא"ס וא"כ למה כתי' ואין דומה לך שמשמעו שאין דומה אבל מ"מ יש לו ערך כו', ובעוה"ז כתי' אין ערוך לך כו' שמשמע שבעוה"ז הוא יותר גבוה מבחי' תחה"מ, וכן מ"ש ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שמשמע שאין לו דמיון אבל מ"מ יש לו ערך עכ"פ. אך הענין הוא דהנה כתי' אני ראשון ואני אחרון כו' וכתי' ותשחק ליום אחרון היינו שעיקר השחוק ותענוג דלע"ל הוא מבחי' גילוי דאני ראשון ואני אחרון בנש"י, וזהו שארז"ל עתידי' צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שנא' והי' הנשאר בציון כו' קדוש יאמר לו, והיינו שנש"י יתעלו בקדש העליון וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי, והנה קדוש בוא"ו הוא המשכה מקדש כי קדש עצמו הוא מובדל מגדר עולמות ונבראים, רק קדוש בוא"ו הוא המשכה בדרך קו מבחי' קדש, וכיון שנש"י יתעלו בקדש העליון ע"כ יאמרו מלאכי' לפניהם קדוש שימשיכו מנש"י בחי' קדש וא"ו.

והנה כיון שנש"י יתעלו בבחי' עלי' כזו יכול שיהיו שוים לקדושת עצמותו ממש, זהו מ"ש ואין דומה לך אעפ"כ אינו דומה לקדושת עצמותו ממש כו' וכמ"ש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה כו'. וזהו מ"ש במד"ר ע"פ אין כאל ישורון, ומי כאל ישורון, שישורון היינו נש"י הם כאל ואעפ"כ אין כאל כו'. וז"ש כאן ואין דומה לך כו' לתחה"מ, היינו שאע"פ שיתעלו עלי' גדולה שאין למעלה ממנה בבחי' קדש העליון אעפ"כ ואין דומה לך שאינו דומה לקדושת עצמותו ממש. וכל ד' בחי' הנ"ל נמשך ע"י תומ"צ שמקיימין בעוה"ז, והנה כיון ששכר הזה נמשך מבחי' תומ"צ ממילא צ"ל שמצוה עצמה גבוה מבחי' השכר כו' כיון שהמצוה ממשיך את השכר וכמ"ש שכר מצוה מצוה נמצא שהמצוה גבוה מן השכר כו', והיינו כי אע"פ שלע"ל יומשך מבחי' כ"ע, אך זהו רק מבחי' חצי התחתון של כתר וכמארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, והנה ש"י הוא בחי' חצי של כתר שהוא בחי' חצי התחתון כו', והיינו בחי' א"א שהוא שרש וראש לנאצלי', משא"כ תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הוא בחי' תר"ך שהוא בחי' כתר אפי' בחי' חצי העליון של כתר שהוא בחי' ע"י סוף עולם הא"ס, כי שרש המצות הוא בחי' רצה"ע דהיינו פנימי' הרצון וזהו מ"ש אין ערוך לך לבחי' אוא"ס בעצמותו, שע"י תומ"צ שמקיימין בעוה"ז מגיעין לבחי' אין ערוך לך כו'.

תצהוזהו מ"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו' מרוב כל שתומ"צ גשמיים בשמחה יותר טוב מכל בחי' כל ואפי' מבחי' תחה"מ לפי שאפי' תחה"מ הוא רק מבחי' חצי התחתון של כתר ש"י עולמות משא"כ מצות הוא בחי' כתר שלם, וזהו ג"כ משארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כו'. והשמחה של מצוה נמשך מזה גופא שיתבונן איך שהמצות גבוהים אפי' מכל חיי העוה"ב מזה נמשך שיעשה המצוה בשמחה כו'. וזהו ג"כ ענין ד"פ אמת כי אמת הוא בחי' התגלות אוא"ס כמו שהוא בחי' אני ראשון ואני אחרון כו', כי אותיות אמת הוא רת"ס, וד"פ אמת הוא בחי' התגלות אוא"ס בד' מדריגות הנ"ל, והנה באמוי"צ יש ג"כ ד' פעמים אמת והיינו שד' פעמים אמת הנ"ל הוא בחי' אמת של נש"י שירצו בזה שיהי' גילוי אלקות כו', וזהו מ"ש בכהאריז"ל שד"פ אמת שבאמת ויציב הוא בחי' היכל הרצון והיינו שיהי' בחי' רצון שבנש"י לגילוי מדרגות אלו, ואח"כ נותנין לו מלמעלה ד' בחי' אמת אלו שיהי' בגילוי ד' מדריגות אלו.