אני לדודי ודודי לי

תעחאני לדודי ודודי לי

בס"ד. (ש"פ תצא, רל"ג)

ניסן תשרי כו' מעשה גדול כו' ענין ק"ש כו' תלמוד גדול - ד"פ

תצא

אני לדודי ודודי לי, הנה אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול, וס"ת הם ד' יודי"ן שהם ארבעים יום מר"ח אלול עד יוהכ"פ. והנה מקודם לפסוק זה כתיב דודי לי ואני לו וקאי על מתן תורה שאז הי' תחלה דודי לי אתעדל"ע לבד כי אין זה בערך שבנ"א יום מיצ"מ זכו למדרגה גדולה כ"כ פב"פ דבר ה' עמכם אין זאת רק בחי' אתעדל"ע לבד, וזהו דודי לי, ומזה נעשה ואני לו הביטול ממטה למעלה. אבל אני לדודי ודודי לי הוא להיפוך שמתחיל הביטול מלמטה למעלה אני לדודי, ואח"כ מזה נעשה המשכה מלמעלה למטה ודודי לי. ובכלל הם ב' חדשים דניסן ותשרי כי חדש ניסן נק' בתורה חדש האביב, אביב לשון א"ב שהם כסדר המדרגות מלמעלה למטה, משא"כ תשרי הוא ע"ד סדר תשר"ק, ת' ואח"כ ש' ור' והוא בחי' תשובה שהיא ממטה למעלה, אבל ניסן שהוא בחי' יצ"מ ומ"ת הוא מלמעלה למטה דודי לי ואני לו כו'.

ולהבין הענין הנה צ"ל ההפרש בין פ' ראשונה דק"ש ובין פ' שני' דק"ש כי בפ' ראשונה נאמר תחלה ושננתם לבניך שהוא תורה ואח"כ נאמר וקשרתם לאות כו' שהוא בחי' מעשה המצות, ובפ' שני' מקדים מצות לתורה שנא' תחלה וקשרתם ואח"כ ולמדתם אותם כו'. ולהבין זה צ"ל הפלוגתא בגמ' תעטתלמוד גדול או מעשה גדול נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וצ"ל תחלה פי' דעת הסובר מעשה גדול, דהנה מעשה הוא לשון כפי' והכרח וכמו מעשין אותו כו', והנה מעשה גדול היינו שע"י מעשה ממשיכי' בחי' גדול. ולהבין פי' וענין גדול הנה כתיב לך ה' הגדולה, גדולה היא מקור חיות התהוות הנבראי' יש מאין שנק' בשם גדולה, להיות כי החיות אלקי שנעשה מקור להוות יש מאין הנה אין זה כמו השתלשלות עו"ע ועד"מ מדות משכל שהמדות כלולים בשכל גם קודם צאתם להתהוות מהות מדה שהי' כלולים תחלה בשכל ואין זה התחדשות גמור והוא רק מהעלם אל הגילוי, וע"ד עיבור ולידה שאין זה התחדשות גמורה כי כבר הי' בעיבור רק שהי' בהעלם ואח"כ יצא לגילוי כו'. והנה כ"ז הוא רק בבחי' השתלשלות עו"ע לפי שהעלול יש לו ערך לעילתו וכמו מדות ושכל שהמדה יש לה ערך להשכל ע"כ המדה כלולה בשכל גם מקודם, משא"כ למעלה מה שנתהוו נבראים יש מאין הרי זה התחדשות ממש ואין שייך לומר שהיו כלולים תחלה בהעלם כי אפילו התהוות גשמיות מרוחניות אין שייך לומר כן שהי' כלול תחלה, ופשיטא בהתהוות הנבראים מאוא"ס ב"ה ודאי אין שייך לומר כן כי אין ערוך לך כו' כ"א שזה התחדשות גמור, וזהו המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב מחדש ממש מאין ליש, והנה לכן בחי' זו נק' גדולה וכמארז"ל אם מתכנשים כל באי עולם לברוא יתוש א' אין יכולים לזרוק בו נשמה, וזהו גדול הוי' ומהולל מאד, הוי' הוא ע"ש התהוות שזה נק' גדול הוי' כי זהו ענין הגדולה מה שמתהוה יש מאין וכנ"ל.

והנה פי' לך הוי' הגדולה שגם מדת הגדולה בטל הוא לגבי עצמות אוא"ס ב"ה, כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, כי הוא צמצום גדול שיהי' נמשך הארה מאוא"ס ב"ה שהוא בלי גבול להיות מקור לבע"ג וא"א להיות צמצום גדול יותר מזה שיתלבש הארה מן בלי גבול בבחי' בע"ג כו', וזהו שבשבחי השי"ת נא' הגדול הגבור כו' כי להיות בחי' גדול הוא ע"י הגבור שהוא בחי' צמצום שיתלבש בבחי' גדול כו'. והנה צמצום זה עושים ע"י מעשה המצות דהיינו ע"י ביטול רצון, כי הנה ענין מעשה נזכר אצל צדקה וכמ"ש והי' מעשה הצדקה שלום, כי צדקה הוא ע"י שאדם מרויח תחלה ואח"כ נותן מיגיע כפיו הרי מבטל א"ע בזה, וכמו"כ כל המצות נמשלו לצדקה וכמ"ש תפוצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו' כי בכל המצות הכוונה ביטול היש לאין, ואפי' בתורה אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד לפי שהוא ביטול הטבע כי רגילותם הי' לחזור מאה פעמים וכששונה מאה פעמים ואחד יותר מרגילותו הוא ביטול הטבע ונק' מצד זה עובד אלקי'. והנה ע"י ביטול וכפי' זו שבכל מצוה עי"ז עושים למעלה כביכול ג"כ שיהי' בחי' צמצום להתלבש בבחי' גדולה, וזהו מעשה גדול שע"י מעשה וכפי' ממשיכי' בחי' גדול.

ב) וזהו ענין ק"ש דכתי' וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ ומסיים אח"כ ענין ק"ש, וצ"ל זה האם ק"ש הוא עיקר המצוה, אך הענין הוא כי ק"ש היא כללות כל המצות וע"ד מצות ואהבת לרעך כמוך שהיא עיקר התורה ואידך פירושא הוא כו', וכמו"כ ק"ש כללות כל המצות. והענין כי מצוה הוא לשון צוותא וחיבור, דהיינו שיהי' חיבור אוא"ס ב"ה עם נבראים בע"ג, וזהו שאומרים על כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי', כי שכינתי' הוא בחי' ממכ"ע שמתלבש בעולמות ונק' שכינתי' מלשון ושכנתי בתוכם, וקוב"ה הוא בחי' סוכ"ע קדוש ומובדל, ויחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד סוכ"ע בממכ"ע הוא ע"י מצות.

והנה ק"ש הוא כללות המצות כי מצות צריכות כוונה והוא ענין ק"ש שמע ישראל שמע מלשון אסיפה וקיבוץ וכמו וישמע שאול והוא ע"י התבוננות איך כי הנשמה שנק' ישראל שר אל עלו במח' הנה ה' אלקינו שהכח שלנו הוא משם הוי', כי אלקינו הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח, והכח הוא משם הוי' ולא ע"ד כל העולמות שמקבלים רק משם אלקי' וכמ"ש בראשית ברא אלקים אבל הנשמה הנה הוי' אלקינו, ואח"כ הוי' אחד אל"ף אלופו ש"ע, חי"ת ז' רקיעים וארץ, ודלי"ת ד' רוחות כו'. והענין כי אנת הוא חד ולא בחושבן כי חשבון היינו עד"מ כמו ב' לגבי ד' וכמו ד' לגבי ח' זהו ערך, משא"כ לגבי בחי' בלי גבול הרי שוה מספר היותר גדול עם מספר היותר קטן, תפאועד"ז למעלה הנה כל השתל' העולמות הוא בבחי' ערך, רגלי החיות כנגד כולן שוקי החיות כנגד כולן קרני החיות כו' שכ"ז הוא ערך, משא"כ אנת הוא חד ולא בחושבן, וע"ז מורה האל"ף. והנה הכוונה באחד להמשיך בחי' אלופו ש"ע בחי"ת ודלי"ת וכמארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות כו', כי כמו שלמטה יש מעלה ומטה כמו"כ יש למעלה מה שנקרא בשם מעלה ומטה שהוא בענין השגות שיש השגה בזה ויש השגה יותר גבוה וכמ"ש גבוה מעל גבוה שומר כו', וכן ד' רוחות למטה הם ו"ק מזרח מערב כו' ולמעלה היינו ד' מחנות שכינה ד' חיות המרכבה, וצריך להמשיך בחי' אלופו ש"ע אנת הוא חד ולא בחושבן שיהי' נמשך בחי' ו"ה כו', והיינו יחוד קוב"ה ושכינתי', ה"א הוא בחי' שכינתי' והוא"ו הוא ת"ת שעולה עד הכתר הוא קוב"ה שהוא קדוש ומובדל וכמ"ש בלק"ת ד"ה וידעת היום דרוש השני ס"ב בענין והנורא אל עליון. או י"ל וא"ו הוא בחי' הקו וחוט שיומשך בבחי' ה"א הוא בחי' שכינתי'. וע"כ ק"ש זהו כללות המצות שמצות הוא צוותא וחיבור אוא"ס בעולמות וכנ"ל.

וזהו זורע צדקות ומצמיח ישועות, עד"מ זריעה שזורעין גרעין גשמי שאין לו טעם וריח ואעפ"כ מצמיח, והזריעה היא בארץ דוקא כי בה הכח הצומח, וכמו"כ ע"י המצות שהוא בחי' זריעה אור זרוע לצדיק וארז"ל זרע הקב"ה התוהמ"צ כו' הנה עי"ז מצמיח ישועות. ויש בתיבת ישועות ב' פירושים, הא' מלשון ישועה וכמ"ש הושיעה ימינך, כי הנה מבואר בזהר אית ימינא ואית שמאלא, ימין חסד ושמאל גבורה, ובכלל הנה ישראל מסט' דימינא והעובדי' לשמש ולירח מסט' דשמאלא וע"כ מסט' דשמאלא נמשך קטרוגים בר"ה וצ"ל הושיעה ימינך. והפי' הב' שישועות הוא מן לשון וישע ה' אל הבל, וכמ"ש (ישעי' י"ז ז') ביום ההוא ישעה האדם אל עושהו, כי הנה כתי' וישע ה' אל הבל כו' ואל קין כו' לא שעה, כי קין מארי דרוגזין כו' אבל אל הבל וישע ה' כו', כי פי' שעה הוא שפונה בל"א ער קערט זיך, ותרגומו והוה רעוא מן קדם ה' כי תפברצון הוא מחבר, וכמו עד"מ שני בנ"א אם יש להם רצון זל"ז הנה הרצון מחברם, משא"כ אם אין להם רצון הם מופרדים ואין להם חיבור זע"ז, ועד"ז למעלה וישע ה' אל הבל כו' יאר ה' פניו אליך כו', וכמ"כ למטה הנה יש קונה עולמו בשעה אחת פי' בהזזה אחת מיט איין קער, וכן יפה שעה אחת. וזהו וישע ה' ש"ע נהורין ש' ג' קוין והם ג' מדות כו', ומבחי' זו נמשך להיות הושיעה ימינך כו'.

וזהו ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, וצ"ל לשון כאלו עשאוני שהוא כ"ף הדמיון ומהו הדמיון הלא באמת רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא וא"כ מהו רק כאלו עשאוני, אך הענין הוא כי הנה במדות עליונות יש אורות וכלים, והנה מה שאמרו רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא הוא רק בענין הכלים שעושים זה ע"י רמ"ח מ"ע כו', כי ע"י חסד ממשיכים חסד דרועא ימינא וע"י גבורה איזהו גבור הכובש כו' ממשיכי' גבורה דרועא שמאלא, אבל כ"ז הוא רק הכלים אבל האור אין שייך שעושים זה, כי האור הוא המשכה מבחי' לאו מכל אינון מדות כו', רק שמ"מ הוא כאלו עשאוני כי הגם שע"י המצות ממשיכי' רק הכלים אבל עכ"ז הנה ע"י ביטול רצון וכפי' שבכל מצוה עי"ז ממשיכי' למעלה ג"כ בחי' צמצום בהאור שהוא א"ס שיתלבש בבחי' גדולה וע"כ כאלו עשאוני כו'. וזהו דעת הסובר מעשה גדול.

ג) והנה יש דיעה שסובר תלמוד גדול. והענין כי הגם שמעשה גדול שע"י המעשה וכפי' ממשיכי' בחי' גדול הוי' כנ"ל, מ"מ הרי עיקר הכלי לבחי' גדול הוי' היא התורה, כי אורייתא מחכ' נפקת והוי' בחכ' כי אוא"ס אין שורה כ"א בחכ' שהוא כח מ"ה בחי' ביטול, וע"כ התורה שנמשכה למטה צ"ל בבחי' ביטול וכמ"ש ואשים דברי בפיך, וזהו שא' תלמוד גדול, והוא עד"מ באדם שבכל אבר יש חיות מהנשמה שכח הראי' בעין וכח ההילוך ברגל וכח התנועה ביד, ועכ"ז עיקר כללות החיות הוא במוח והמוח הוא המחבר להיות נמשך החיות בכל האברי', כי הנה יש ב' בחי', עצמיות הנשמה והתפשטות הנשמה, והנה עצמיות הנשמה אינה מתלבשת רק במוח, והתפשטות הנשמה הוא בכל הרמ"ח אברים, וע"כ מי הוא המחבר להיות נמשך מעצמיות הנשמה בבחי' ההתפשטות הוא המוח, ולכן אם הכאב בא' מרמ"ח אברים מרגיש במוחו דוקא, והנה כמו שאין ערך יד לגבי הראש עד"ז למעלה הנה רמ"ח פקודין רמ"ח אברים כו' אבל התורה היא עיקר הכלי להאור ע"ד שהמוח הוא כלי תפגלעצמיות הנשמה, וע"כ אומר שתלמוד גדול, פי' שבתורה הוא המשכת בחי' גדול הוי'.

נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. כי הנה מצד ב' טעמים הנ"ל א"א הי' להכריע אם תלמוד גדול או מעשה גדול כי בכ"א יש מעלה, כי במעשה יש מעלה שמעשה גדול שמחמת המעשה והכפי' עי"ז ממשיכים למעלה ג"כ הצמצום, ובתלמוד יש מעלה שתורה הוא עיקר הכלי לכללות האור, וע"כ א"א להכריע. רק עכ"ז הנה הכריעו שנמנו וגמרו גדול תלמוד מטעם אחר והוא כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה כו', שמי הוא המביא לידי מעשה שיהי' יוכל להיות הכפי' וביטול רצון הוא תורה, כי תלמוד מביא לידי מעשה.

ולהבין הענין הנה כתי' ויעש אלקי' את שני המאורות הגדולים ואח"כ כתי' את המאור הגדול כו' ואת המאור הקטן כו', דהנה שמש הוא תורה וכמ"ש לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו, ואמרו ביום חתונתו זו מ"ת, דהנה שמש ומגן הוי' אלקי' דשם אלקי' הוא בחי' מגן ונרתק שיהי' העלם והסתר עד שגם הנה"ב מקבל ג"כ מבחי' ק"ך צירופי אלקים וזהו מ"ש מלך אלקי' על גוים כו', אבל שמש הוי' הוא בחי' התגלות יחו"ע וזהו נמשך ע"י תורה. וזהו הענין דתורה נק' שמש כי כמו בשמש יש כחות הפכים, דשמש משחיר ושמש מלבין, וגם שמש מגדל וכמ"ש ממגד תבואות שמש, וגם שמש שורף כו', וכמו ע"ד שלע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה הרי יהיו כחות הפוכים עד ששמש משחיר ושמש מלבין היינו צדיקים מתרפאין בה כו', והנה גם עתה שחמה בנרתקה עכ"ז יש בה כחות הפכים כנ"ל. והנה עד"ז התורה נק' שמש כי בתורה יש ג"כ כחות הפכים וכמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי שהתורה נק' עוז ותושי', עוז לנה"א ותושי' לנה"ב, ולכאו' צ"ל איך היא עוז ותושי', אך הענין הוא כי אורייתא מחכ' נפקת בחי' יחו"ע ולכן בנה"א שנלקחה מבחי' חכמה בחי' יחו"ע הנה כשלומד תורה התורה נותנת בה עוז וכח, אבל נה"ב שנלקחה מבחי' ק"ך צירופי אלקי' כו' הנה התורה מתשת כח נה"ב וכנ"ל בענין שמש הוי' שלמעלה מבחי' מלך אלקי' כו'.

והנה זהו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה כי מלבד שיש מעלה בתורה שהתורה היא עיקר הכלי לכללות האור דבחי' גדול הוי', הנה מטעם זה תפדעדיין לא הכריעו שיהי' תלמוד גדול, כי יש מעלה ג"כ במעשה שע"י המעשה והכפי' ממשיכי' בחי' גדול כנ"ל, רק הכריעו מחמת כי יש עוד מעלה בתורה שמביא לידי מעשה שיוכל לבוא לבחי' ביטול רצון כי התורה נק' עוז ותושי' עוז לנה"א ותושי' לנה"ב, וע"כ יכול לבוא לבחי' ביטול רצון וכפי' שבמעשה כו'.

וזהו ענין סדר פרשה ראשונה דק"ש שמע ישראל ואהבת כו' כי צ"ל שיהי' הרצון בזה שלא יחפוץ ברצון אחר וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', וזהו ואהבת שרש אבה כו', ואח"כ ודברת בם שממשיכי' בתורה כו' ואח"כ וקשרתם מעשה המצות כי הוקשה כל התורה כולה לתפילין כי כמו תפילין כותבים אחד על קלף גשמי כן כל המצות כו', וע"כ בפ' ראשונה הסדר תחלה תורה ואח"כ מצות כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה כו'.

ד) והנה בפ' שני' אומר תחלה וקשרתם ואח"כ ולמדתם. והענין כי פ' שני' רומז על לע"ל שמרומז בה חורבן בהמ"ק וחרה אף ה' בכם כו', ואח"כ ושמתם את דברי אלה על לבבכם שהוא הבטחה על תשובה שמובטחים ישראל שסוף כל סוף יהי' מוכרח כאו"א לעשות תשובה וכמ"ש בצר לך ומצאוך כו' ושבת עד הוי' אלקיך כו'. והנה אזי יהי' מעשה המצות גבוהים מתורה כי אז לא יצטרכו לבחי' גדול תלמוד שמביא לידי מעשה שהוא ענין מה שתורה נק' עוז ותושי' שמתשת כח נה"ב כי אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו' ויעקר יצה"ר מן העולם וכדכתיב והסרותי את לב האבן מבשרכם, ונשאר רק עצם ענין תלמוד ומעשה, והנה בעצם המעשה גבוה מתלמוד, כי המעשה הוא רצון ותורה היא בחי' חכ' ורצון גבוה מחכ' כו', וזהו שלע"ל נא' והי' אור הלבנה כאור החמה, כי התורה נק' שמש כנ"ל ומצות ירח, והנה עתה הלבנה מקבלת משמש שזהו ענין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, משא"כ לע"ל שמעשה המצות יהיו גבוהים יותר, וע"כ לע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה כו', ולא עוד אלא כמ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, מים חיים הם בירורי מצות מעשיות שיהיו גבוהים מבחי' ים הקדמוני שהוא בחי' תורה שנק' משל הקדמוני עד שיצאו מים חיים אל הים הקדמוני כו'.

והנה בזה יובן ענין הפסוקי' מתחלה כתי' דודי לי ואני לו ואח"כ אני לדודי ודודי לי שזהו ג"כ ע"ד ההפרש שבין פ' ראשונה דק"ש לפ' שני', כי דודי לי קאי על מתן תורה שבנ"א יום זכו לבוא מבחי' מצרים שהיא ערות תפההארץ למדרגה גבוה כזו פא"פ דבר הוי' עמכם כו', שהוא רק ע"י אתעדל"ע לבד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה כו', וזהו דודי לי, ומבחי' זו נמשך אח"כ להיות ואני לו שהוא הביטול שמלמטה למעלה כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, אבל אח"כ אומר אני לדודי ודודי לי כי אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול.

והנה בין ניסן לאלול יש ביניהם חדש תמוז ואב שהוא חורבן בהמ"ק, והנה חורבן בהמ"ק הוא מחמת ביטול תורה וכמ"ש על תפומה אבדה הארץ כו' על עזבם את תורתי, כי וויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא וויתר על ביטול תורה. והענין כי הנה ארז"ל טיטוס גידר את הפרוכת ויצא ממנו דם, וצ"ל לאיזה ענין הראו לו זה מלמעלה מה שיצא מהפרוכת דם, והענין הוא כי הראו לו סיבת החורבן של בהמ"ק והוא כי הנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא וכמו עד"מ אבר האדם מלובש בו האור והחיות בהדם שהוא הנפש, ומלבד שהוא כלי שיתלבש בו החיות, עוד זאת שמגביל החיות שלא יומשך במקום אחר, אך כ"ז הוא אם האבר הוא שלם, אבל עד"מ ע"י חתך שעושים בהאבר הנה יוצא הדם לחוץ, וכמ"כ עד"ז למעלה הנה רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שהם כלים שבהם נמשך האור, וגם הם שמירה שלא יומשך האור במקום אחר שיהי' יניקת החיצוני' ח"ו, אך כ"ז אם לא פגם בשום חטא, אבל אם פגם ע"י ביטול מ"ע וכש"כ מצות ל"ת ח"ו הרי הוא כמו חתך באבר ונעשה פגם וחסרון באברים דמלכא, וזהו הפושעים בי בגופא דמלכא ונמשך מזה יניקת החיצונים. אך הנה בזה גופא יש חילוקי מדרגות ועד"מ באדם שיש אברים החיצוני' שהוא ע"י חתך יוצא דם מ"מ יכול לחיות כו', אבל ע"י נקב באברים הפנימי' כמו ניקב קרום של מוח כו' וכמו רביעית דם שהנפש תלוי' בו הרי ע"י חתך שם א"א לחיות ח"ו, וכמ"כ עד"ז למעלה הנה וויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע וש"ד הגם שהם עבירות חמורות אבל מ"מ מחמת זה לא הי' עדיין חורבן בהמ"ק והי' אפשר להאריך אף שזהו פי' וענין וויתר שהי' מאריך אף, כי א"א לומר וויתר לגמרי שהרי כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו, אבל לא וויתר על ביטול תורה כי להיות שתורה היא עיקר הכלי לכללות האור וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה ע"כ אם פגמו בתורה ח"ו אזי לא וויתר הקב"ה כו' ונמשך מזה חורבן בהמ"ק. וזהו שהראו לטיטוס שגידר את הפרוכת ויצא ממנו דם שזה הוראה על סיבת חורבן בהמ"ק שהוא מביטול תורה דוקא וכמ"ש על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי ולכן יצא מהפרוכת דם כי פרוכת הוא ענין התורה כו' והראו שהפגם הוא בעון ביטול תורה כו'.

והנה העצה לזה הוא תשובה וכמ"ש ממעמקים קראתיך הוי', דהנה כתי' והיית רק למעלה ואיתא ברבות פ' מקץ יכול כמוני, ת"ל רק מיעוט, גדולתי למעלה מגדולתכם ולמדו זה מפרשתו של פרעה שאמר רק הכסא אגדל ממך ע"ש ברבות. והענין הוא כי גדולתכם הוא ענין תלמוד גדול ומעשה גדול שהוא הכל המשכת סובב בממלא, אבל גדולתי למעלה מגדולתכם הוא בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' סובב וממלא, וזה א"א להמשיך ע"י תומ"צ, וזהו גדולתי למעלה מגדולתכם פי' שהוא למעלה ממה שאפשר להמשיך ע"י תומ"צ. והמשכה זו הוא ע"י תשובה כי גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ, כסה"כ הוא בחי' קדה"ק שלמעלה מבחי' אשר קדשנו במצותיו כו', וזהו רק הכסא אגדל ממך כי הנה ארבע הידות יהי' לכם יד הגדולה יד החזקה יד הרמה שזהו ענין ד' אותיות דש' הוי' כו', אבל והחמישית לפרעה לית שמאלא בהאי עתיקא כו', ובחי' זו נמשך ע"י תשובה דוקא וכמ"ש והקל נשמע בית פרעה ביתא דאתפריעו ואתגלין מניה כל נהורין, שלהמשיך משם הוא ע"י והקל נשמע קלא פנימאה דתשובה כו'.

וזהו אני לדודי כו' כי תחלה אמר דודי לי שהוא ע"י מ"ת, ומזה נעשה ואני לו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, אבל הנה ע"י ביטול תורה שלא וויתר הקב"ה על ביטול תורה וכנ"ל ומזה נמשך חורבן בהמ"ק כו' ואזי העצה לזה תשובה, וזהו אני לדודי ועי"ז אח"כ ודודי לי שהוא המשכה מעצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע ועי"ז מתמלאים כל הפגמים שנעשו ע"י החסרון בתומ"צ, וזהו אני לדודי שהוא העלאה דתשובה למהו"ע ית' אני לדודי, ועי"ז ממשיכים אח"כ ודודי לי כנ"ל.