ויהיו בנ"י גו' מקושש עצים

שלחויהיו בנ"י גו' מקושש עצים

בס"ד.

ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת, ופי' בזהר פ' שלח דקנ"ז ע"א, עצים עץ החיים ועץ הדעת, וצריך להבין ענין מקושש עצים ביום השבת. הנה תחלה צ"ל בענין שבת ע"פ מ"ש כי בו שבת כו' אשר ברא כו' לעשות, וצ"ל מהו בחינת עשייה למעלה, אך הוא עד"מ כמו בנפש יש ג' לבושים מחודומ"ע, ופי' מעשה היינו בחי' כח המעשה כמו כשזורק אבן הרי נמשך כח מן היד על האבן להגביהו באויר היפך טבעית האבן, ונמצא בחי' עשייה הוא ג"כ כח והתפשטות הנפש כמו הדבור אלא שהוא מחיצוניות הנפש, וכח הדבור הוא נמשך מפנימיות הנפש יותר מכח העשיי' ומתגלה בה' מוצאות הפה, וכח המחשבה הוא יותר פנימי מהדבור, וכך יובן למעלה רק כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכן בדבור ומעשה כי דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה היינו בחי' דיבור, ודיבור הנק' בשם עשי', כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, והנה כשאמר הקב"ה יהי אור הנה מתחילה היו צירופי אותיות אלו בהמחשבה שהיא בחי' פנימי' יותר מהדבור, ונברא עי"ז האור בעלמין סתימין, וכשנמשך אח"כ ונתלבש המחשבה בהדבור שהוא לבוש חיצון לגבי מחשבה נברא מזה האור שלנו (ואלמלא לא נתלבש בהדבור לא הי' יכול להתלבש החיות מהמחשבה עצמה באור שבעלמין דאתגליין, רק ע"י שהדבור מלביש ומעלים על המחשבה), וכן עד"ז ביהי רקיע ע"י המחשבה נברא הרקיע הנמתח על הנשמות בג"ע כמ"ש ענינו בזהר הובא בתניא שער היחוד והאמונה, וע"י התלבשות המחשבה בדבור נברא הרקיע למטה אלא שנאמר בו עוד ויעש כו' את הרקיע דהיינו ע"י התלבשות בלבוש וכח העשייה כדי לעשות את גשמיות הרקיע, וכח זה הוא למטה במדריגה ממחשבה ודבור שלטוכמ"ש אף עשיתיו הפסיק הענין כו' (וענין כח העשייה הוא ג"כ בחי' אותיות הדבור שהרי בדבר ה' שמים נעשו אלא שיש אותיות הדבור שמאירי' בהם חג"ת זהו אותיות עליונים יותר, ויש לפעמים שאין מאיר בהדבור בחי' חג"ת רק בחי' נה"י זהו נק' בחי' עשייה, וכך נת' ע"פ מה יפו פעמייך בנעלים. גם י"ל ע"ד חילופי האותיות ע"י אלפי ביתות א"ת ב"ש זהו בחי' הסתר והעלם בלבוש כמו משל שמעלים הנמשל כו', עד"ז י"ל החילוק בין דבור לעשייה למעלה).

והנה לעולם ה' דברך נצב בשמים גם עתה, וגם בשבת אין האותיות מסתלקים, אלא ששובת מבחי' אשר ברא כו' לעשות שבו' ימי בראשית הוא אשר ברא אלקי' לעשות דע"י שם אלקים נמשך ונתצמצם בבחי' לעשות, בחי' כח העשייה, אבל בשבת עד"מ מתעלי' השכל והמחשבה מלהיות מתלבשי' בעשיי' ועולי' בעצמותם ונמשך החיות למטה ג"כ מאותיות המחשבה ולכן ארז"ל דבור אסור הרהור מותר וכמ"ש במ"א בד"ה שובה ישראל עד כו' (ואע"פ שנת' שאם לא הי' התלבשות המח' בדבור ומעשה לא הי' נתהוה גשמיות העשייה מ"מ מתקיימי' בשבת ע"י המחשבה כיון שכבר נתהוו ע"י הדבור ועשיי' בתחלה, וע' באוצ"ח מבואר כה"ג גבי התהוות הכלים שהי' צ"ל ע"י הסתלקות האור דוקא שאל"כ לא הי' נתהוה הכלי ואחר שכבר נתהוו הכלים אזי האורות מתלבשי' בתוכן ואינן מתבטלים מחמת זה כו' וזהו דוגמא למש"כ).

והנה כתי' ושמרו כו' לעשות את השבת לדורותם, הגם דשבת מיקדשא וקיימא מ"מ שייך לעשות, דהיינו לדורותם שיתגלה למטה להיות שמבבחי' דירה בנש"י, וגם לדורותם לשון נצחיית היינו שיתגלה מלמעלה מהזמן בזמן, שגם בבחי' הזמן יתגלה בחי' שבת שהוא בעצם למעלה מהזמן שלכך מונים כל יום ראשון שאחר שבת יום ראשון כו' (וענין גילוי זה מלמעלה מהזמן בזמן מבואר הפי' בתניא ח"ב גבי שילוב הוי' באדנות). והמשכה זו זהו לעשות את השבת וזהו ע"י מי שטרח בע"ש כו' ויש בזה ב' בחי' האחד ע"י התפלה שהוא עליי' נה"ב שנלקחה משמרי האופנים להיות ע"ד והאופנים ברעש גדול ועיקר הרעש מחמת כי קדוש כו'. והב' ע"י ביטול היש לאין בכל מעשה המצות שעי"ז נמשך גילוי אוא"ס ב"ה ממש. והגילוי הוא בב' בחי' מקיפים ופנימיים, שע"י ביטול היש לאין הוא גילוי הפנימי', וע"י רעש גדול בחי' מאדך בלי גבול הוא גילוי המקיפים. ודרך כלל גם התפלה עצמה כלולה מב' בחי' אלו שהרי הכח להתפלל נמשך מבירורי המאכלים שנעשה מהם חיות פנימי ואח"כ נמשך מזה בחי' רעש גדול אשר זהו בחי' מקיף כו' כנ"ל.

והנה ע"י גילוי בחי' אור א"ס ממש עי"ז יוכל להיות עליות הנשמות בבחינת לאשתאבא בגופא דמלכא, שמקודם נמשכו מבחי' לבושין, ושיוכללו בבחי' גופא זהו ע"י גילוי א"ס ב"ה עצמו (וכמו קי"ס שהים יהפך ליבשה זהו בעתיקא תליא כו' אדון הנפלאות וזהו לידת הנשמות שהאצי' יומשך בבריאה, ועד"ז ג"כ עליות הנשמה בבחינת לאשתאבא בגופא צ"ל ע"י המשכת אור א"ס ממש). ולכן זהו דייקא ע"י קיום התומ"צ בעשיי' גשמיות שע"י בירור נה"ב וביטול היש לאין עי"ז דוקא נמשך גילוי א"ס ב"ה ממש, כמו והחיות נושאות את הכסא ובחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו'. או כענין העלאת מ"ן דוקא מהתחדשות כמו צפור המדברת כו'.

ובזה יובן ענין התחברות ב' העצים עץ החיים ועץ הדעת בשבת, כי הנה עץ החיים הוא בחי' חכמה עילאה כדכתי' והחכ' תחי', ואורייתא דמחכמה שמאנפקת נאמר בה עץ חיים היא, וזהו ובעצרת על פירות האילן אילנא דחיי שבעצרת הוא מתן תורה שהיא בחי' עץ החיים, וזהו שאנו מברכים בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכינו ובשמ"ע אנו אומרים כי באור פניך נתת לנו תורת חיים. ופי' חיים הוא כמאמר איהו וחיוהי חד דקאי על התלבשות אור א"ס ב"ה בחכמה עילאה, ואיהו וגרמוהי חד קאי על ההתלבשות במחשבה עילאה שמשם שורש נש"י, וזהו ירידת הנשמות למטה בגוף ירידה צורך עליי' להעלותן מבחי' יחוד דאיהו וגרמוהי לבחי' יחוד עליון יותר דאיהו וחיוהי חד שהוא יחוד א"ס ב"ה בחכמה עילאה שעיקר השראת אור א"ס הוא בחכמה דוקא כמ"ש בתניא פל"ה בהג"ה, והיינו עלייתן בבחי' עץ החיים וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וכמאמר כי הם חיינו כו'.

אך איך יהי' עליי' זו מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי זהו דוקא ע"י בירור נה"ב וביטול היש לאין, דהנה כתי' והחכמה מאין תמצא שבחי' אין הוא למעלה מבחי' חכמה וז"ש בזהר ע"פ היש בה עץ אם אין שבחי' אין הוא למעלה מעלה מבחי' עץ החיים. והנה ע"י ביטול היש לאין ממשיכי' בחי' אין ממש מה שלמעלה מהחכמה, וז"ש בעקידת יצחק ממעל לעצים פי' למעלה מבחי' ב' העצים עה"ח ועה"ד כו' ועי"ז יתכללו הנשמות מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי שבחי' אין הוא המחבר ב' בחי' אלו כו'. והנה בירור נה"ב וביטול היש זהו בירור עץ הדעת טו"ר שמבררי' הטוב מהרע ויתפרד הרע ובכח בירור זה נמשך בחי' אין כו'. וזהו התחברות ב' העצים בשבת דוקא, שאז מתפרד הרע מהטוב ועולה הטוב דק"נ ונכלל בקדושה כו'. והנה העה"ד מתברר ומתאחד עם עה"ח. וגם העץ החיים בחי' ח"ע מתעלה עוד בבחי' כתר שהוא בחי' אין. וזהו ענין שבת תתאה ושבת עילאה כמ"ש במ"א ע"פ שבתותי תשמורו כו'.

ובזה יובן מה שהתומ"צ עולים ע"י התפלה והשבת דוקא, דלכאורה תמוה למה התומ"צ צריכין להתעלות ע"י עוד דבר, אך כי התורה היא בחי' אדם רמ"ח מצות רמ"ח איברין וכו' והוא בחי' חכמה עילאה, והעליי' הוא ע"ד שמבוהחיות נושאות לבחי' כי לא אדם הוא, ועליי' זו הוא דוקא ע"י בירור נה"ב וביטול היש שזהו בחי' התפלה כו' ושבת אותיות תשב תשובה עילאה כו' בחי' ביטול.

וזהו ענין חטא המקושש עצים, עוקר דבר מגידולו היינו כשמפריד היש דעץ הדעת שלא יהי' בטל לאין ועי"ז מקושש ב' העצים, כי להיות עליית עץ החיים בחי' והחכמה מאין תמצא, שיוכלל ויתעלה בבחי' אין ממש שזהו ענין שבת עילאה הוא בא ונמשך מחמת ביטול היש דבחי' שבת תתאה כו' וזהו למהוי אחד באחד.

ופי' חטא המקושש עוקר דבר מגידולו כפשוטו הוא כמארז"ל בגמ' שבת דף צ"ו ע"ב במתניתא תנא תולש הי', ועי"ז הפריד היש דעה"ד טו"ר שלא יהי' בטל להאין המאיר בשבת ע"י בחי' ביטול היש לאין דעה"ד טו"ר נכלל בבחי' עה"ח, וגם עה"ח מתעלה ע"י בבחי' האין שלמעלה מן החכ', ונמצא כי בשבת יש מבחי' האין שלמעלה מן החכ'. וע"פ הזהר שדייק הי מנייהו רב שהרגיש בשורש עה"ד שהוא גבוה מעץ החיים, ולכן הפריד אותו (ובאמת מתי עולה לשרשו זהו ע"י עה"ח דוקא) וממילא עי"ז קשש גם עה"ח שע"י שעה"ח מברר עה"ד עי"ז נמשך תוס' אור בעה"ח וזהו למהוי אחד באחד שע"י אחד דביטול היש דעה"ד באים לבחי' אחד דביטול אמיתי דעה"ח בחי' והחכ' מאין, ועי"ז מאיר בחי' אין העצמי.

ולכן ויקריבו כו' אל משה ואל אהרן שהם שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא הגורמים יחוד נש"י שיתעלו מבחי' לבושים ובחי' גרמוהי לבחי' איהו וחיוהי. ויניחו כו' כי לא פורש, י"ל כי לא ידעו במה יתתקן החוטא הגם כי ידעו שמחלל שבת במיתה אך לא ידעו באיזהו, פי' שאחר שגרם שמגלקשוש גם עה"ח במה יתתקן. ואמר הקב"ה רגום אותו באבנים, אבן א' ב"ן, אבנים בריאה בידי שמים שאבן הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים, וצריך לתקן החטא שהפריד עה"ד. וגם אבן אל"ף ב"ן בחי' אל"ף יו"ד בראש יו"ד בסוף בחי' ח"ע וח"ת, ועי"ז יהי' תיקון לנפש החוטא, וכמ"ש בזהר ר"פ שלח הנ"ל שמשה נתקשה בזרעו אם נתכפר לו חטאו, עד שהבין מדברי הקב"ה ממה שהזכיר שמו ידע שנתכפר על אשר חטא כו'.