אוסרי לגפן

צדאוסרי לגפן

בס"ד.

חולם יודי"ן יתרים כו' מן העולם ועהע ב' פי'

ויחי

אסרי לגפן עירה (עירו קרי) ולשרקה בני אתנו, כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה (סותו קרי). וצ"ל מה"ע הקרי והכתיב בתיבות עירה וסותה שהכתיב הוא בה"א והקרי הוא בוא"ו, והניקוד הוא נקודת חולם. גם צ"ל מ"ש בתיבת אסרי יו"ד יתירה שפירושו הוא מל' אוסר כמו שפי' רש"י, וכ' רש"י שזהו כדוגמת מקימי מעפר, היושבי בשמי' שהם ג"כ יודי"ן יתירים, וכן בתי' בני אתנו ג"כ יו"ד מיותר דהל"ל בן אתנו.

ויש לפרש זה ע"פ מ"ש הפרדס בשער הנקודות (הוא שכ"ח רפ"ב) בביאור נקודת חולם, הרמז שלה הוא המל' כאשר היא עולה למעלה להיות עטרת בעלה כדכתיב עטרת תפארת תמגנך (משלי ד' ט') ואז היא עומדת בכתר עליון כו' ולכן תמצא שהנקודה זאת היא למעלה מן האותיות לרמוז אל מקום עליון וגבוה כדפירשנו, עכ"ל. ולכן כאן כשמדבר על ענין דלע"ל שיהי' עליית המל' שהיא ה' אחרונה דש' הוי' ע"כ כאן החולם על ה' דעירה מה שעכשיו הוא"ו משמש תנועת החולם, והיינו כי לע"ל תהי' ה' אחרונה דש' הוי' עטרת בעלה כו'. וכמ"ש בזח"ב ברע"מ דקנ"ח ע"א לאו איהי מאנא לגביה אלא עטרה על רישיה כו'. ועל זה נאמר אני ראשון ואני אחרון, שלפעמי' בצירופי ש' הוי' היו"ד הוא סוף צירופי הוי' היינו שג' אותיות הו"ה הם קודמי' ליו"ד, ואז רומז לבחי' אני אחרון היינו כמו שהמל' הוא גילוי כל מדה וספירה, אמנם אני ראשון הוא כמו ש' הוי' כסדרן שהיו"ד הוא בראש התיבה ועז"נ א"ח עטרת בעלה שהוא עלית המל' בחכ' וכתר, וזהו לאו איהי מאנא לגביה, הכוונה בפי' לגביה הוא נגד בחי' וא"ו דש' הוי' וה"א ראשונה דש' הוי' אלא עטרה על רישיה להיותה מתעלה בבחי' אני ראשון בחי' חכ' וכתר כו'. וזהו שבא בפסוק זה יודי"ן יתירים בתי' אסרי ובתי' בני להורות כי בחי' ה' תתאה תתעלה להיות צהכמו ה' עילאה המקבלת מיו"ד, וכנודע מענין ביום ההוא יהי' שזו"נ יהיו בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין כמו או"א, וי"ל שלכן יש בפסוק זה ב' יודין יתירים, ובב' תיבות נכתב החולם על ב' ההי"ן בתי' עירה ובתי' סותה בכדי שיהי' מרומז בפסוק זה ב"פ י"ה להורות שגם ה' אחרונה תקבל מבחי' יו"ד כמו ה"א ראשונה, לפי שאז תקבל מהיו"ד שהוא חכ' כיון שתהי' במדריגת הבינה ויותר כו' היינו מה שעכשיו בעטרה שעטרה לו אמו כו' תהיה היא עצמה העטרה לבעלה, וזהו ענין עטרת בעלה כו'. ונמצא כי מה שביו"ד נברא העוה"ב שהיא בינה יומשך גילוי בחי' זה בעוה"ז, וכדכתי' ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם (תילי' ססי' ק"ו).

והנה בפי' הפסוק הנ"ל דברוך כו' מן העולם ועד העולם, יש בו שני פירושי', דהנה במשנה ספ"ט דברכות אמרו כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרי' ברוך כו' מן העולם כו' התקינו שיהי' אומרים מן העולם ועד העולם משמע מהעוה"ז שהוא מל' עד עוה"ב שהוא בינה. וכ"כ בע"מ במאמר חק"ד ח"ה פ"ה שמטבע דמן העולם ועד העולם הוא מטבע שטבעוהו דוד המלך ע"ה ובית דינו דהיינו מן העולם מזמן אדה"ר ועד העולם ימות המשיח, אבל בבית שני בשביל חמשה דברים שחסרו בו לא היו חותמין תחלה מן העולם, ואח"כ החזירו הדבר ליושנו עכ"ל. נ' דמפרש מן העולם עוה"ז שהוא מל' ועד העולם עוה"ב בינה ה' עילאה דש' הוי' ולכן בבית שני שחסרו בו ה' דברי' שהם מבחי' ה' עילאה לא הי' חותמין תחלה, וכ"כ בעה"מ שי"א פכ"א. ואילו בזהר משמע להיפך פי' מן העולם בינה ועד העולם מל', וכ"כ בהדיא פ' ויצא דקנ"ג ע"ב.

ויש לפרש דשניהם אמת דהנה יש בברוך ב' בחי', הא' מלמטלמ"ע כמ"ש בזח"ב פקודי דרס"א רע"א בענין ברוך דהתחלת שמו"ע שזהו מה שהמל' מתברכת ממה שנכללו בה העלאת מ"ן דחיות ושרפים ואופנים כו' וכמו הצמיחה ממה שנזרע כשיש בזה ברכה בתוס' וריבוי כו' וכמ"ש ויזרע יצחק כו' צווימצא שם מאה שערי' ויברכהו כו', הב' הברכה וההמשכה מלמעלמ"ט מכח"ב וכמ"ש ואני אברכם אני הוא אותיות אין שמשם דוקא נמשך ברכה זו כו', ודרך כלל אין הוא בחי' כתר שלמעלה מן החכ' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו. וז"ע שבברכת כהנים יש ברכה בראש וברכה בסוף, ברכה בראש הוא יברכך שהיא הברכה להיות הצמיחה והעלאת מ"ן והיא בבחי' מל' דאצי' וע"ז נאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וצמיחה זו היא בחי' אור חוזר מלמטה למעלה, ולפי שנעוץ סופן בתחילתן לכן העלאה זו דמל' עולה עד הכתר, ועי"ז נמשך אח"כ ברכה בסוף מבחי' ואני אברכם שהוא מבחי' הכתר דאור ישר מלמעלה למטה כו', וע' בלק"ת בד"ה כה תברכו ובהביאור. ועד"ז יובן פי' ברוך כו' מן העולם ועד העולם אם הפי' מעוה"ז שהוא מל' עד עוה"ב שהוא בינה זהו כענין העלאת מ"ן שיהי' בברכה וריבוי כו' וכענין דכתי' יברכך ה' כו'. והפי' הב' שזהו מלמעלמ"ט מבינה עד מל' זהו הברכה וההמשכה מלמעלמ"ט וכענין ואני אברכם שנת' לעיל.

וכל זה הוא ברוך ה' אלקי ישראל, כי ישראל הוא תיבת לי ראש שכמו שבהראש הוא עיקר גילוי כלליות החיות ואח"כ ממנה נמשך לכל אבר לפי ערכו, כך עיקר הגילוי הוא בנש"י ובהם וע"י נמשך להיות מלך העולם, וזהו נוסח הברכה בא"י אלקינו שע"י היותו ה' אלקינו אזי נמשך להיות אח"כ מלך העולם. וזהו ג"כ ענין שנק' הנשמות בשם נר כמ"ש נר ה' נשמת אדם שנשמת אדם נק' נר שהיא הכלי לקבל בתוכו בחי' שמן ופתילה הוא שמן הטוב מקור חכ' עילאה, ע' בלק"ת פ' בהעלותך בד"ה ראיתי והנה מנורת זהב. וזהו שמן משחת קדש כמ"ש בד"ה מנורת זהב הנ"ל ובד"ה בהעלותך הראשון פ"ה שמושח את בחי' הקדש, והנשמות הם הכלים לקבל בחי' השמן הזה. ועד"ז יובן שע"י שנק' אלקי ישראל עי"ז נמשך מן העולם ועד העולם, ועוד כי ישראל הוא ת"ת בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה היינו מעת"י עד מל' א"כ הוא דוקא הממשיך מן העולם ועד העולם, וכן בבחי' ההעלאה צזמלמטלמ"ע, וכמ"ש בת"א פ' וישב ע"פ ונתתי לך מהלכים ב' בחי' הילוך דתורה ותפלה מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, והכל ע"י בחי' בריח התיכון כו'. ועוי"ל כי יש ישראל זוטא הוא בחי' נער ישראל ויש ישראל סבא וכמ"ש בזח"ב ס"פ בא דמ"ג ע"א, והיינו ז"א וחכ' עילאה אבא, וא"כ פי' אלקי ישראל י"ל ע"ק אלקי' של ישראל סבא כו'. וגם אם ישראל היינו ז"א ג"כ יש לפרש אלקי ישראל ע"ק או בינה.

והנה עפ"ז י"ל מה שאנו אומרים אהבת עולם אהבתנו זהו למעלה מבחי' אהבה רבה כדמשמע בתנא דבי אליהו ח"א רפ"ו אהבה רבה אהבתיך לא נאמר כו' ע"ש, ובסש"ב משמע דאה"ע הוא למטה מאה"ר והוא מהאריז"ל במאו"א אות א' סי' ל"ז, ולפמ"ש שניהם אמת כי יש ב' בחי' עולם הא' מל' עלמא תתאה שורש עוה"ז שורש בחי' מקום הנק' עולם והוא למטה מאה"ר שהוא ז"א שם מ"ה, אמנם עלמא עילאה בינה עולם ארוך, שם פי' עולם ל' נצחיות וזהו ע"י התגלות ע"ק כמ"ש וע"י יתיב (דניאל ז' ט') וכתי' אח"כ מלכותי' מל' עלם (שם כ"ז) והיינו כי אני ה' לא שניתי, וכמ"ש וארשתיך לי לעולם, וזהו נוה שאנן אהל בל יצען כו' כמ"ש בלק"ת סד"ה שובה ישראל השני בענין שובה עד כו', הנה אהבת עולם זו גבוה מאה"ר כו'. וא"כ פי' ברוך כו' מן העולם היינו שיהי' בעלמא תתאה הגילוי כמו בעלמא עילאה, ואז יקויים מ"ש ביום ההוא יהי"ה שלא יהי' כמו בש' הוי' י"ה ו"ה שה"א עילאה מקבלת מבחי' יו"ד וה"א אחרונה מקבלת מבחי' וא"ו, כ"א שיהי' ב"פ י"ה וזהו יהי"ה שגם ה' אחרונה תקבל מבחי' יו"ד כו'.

והנה חלם יש לו שני שרשים, א' ל' התחזקות כמו יחלמו בניהם (איוב סי' ל"ט ד') שפי' רש"י יחזקו, והמצודות ציון כ' ענין בריאות, כמו בריר חלמות (שבאיוב סי' וא"ו ו'), ובישעי' סי' ל"ח י"ו גבי חזקיה ותחלימני והחייני, ופי' רש"י ותחלימני תבריאני ותחזקני. והפי' הב' ל' חלום, ובאבני החושן שבו ואחלמה, הרד"ק פי' שמי שנושא אבן זה יחלום חלומות, ואפ"ל כוונתו חלומות מעין נבואה. ובשורש ישע פי' שלתוקף מעלת אבן הנ"ל היות ערכה הון עתק תקרא אחלמה מל' ותחלימני לשון כח ואימוץ. וע' בד"ה ויגש אליו יהודא מענין אבן טוב המאיר, וי"ל שזהו ע"ד דכתי' ויתן עוז למלכו, שיומשך מבחי' צחכתר במל' וכמ"ש בענין ועתה יגדל נא כח אד'. עוד כ' בשורש ישע הנ"ל כי ל' חלום הוא גם מהיפך ל' חוזק להיות החלום סגור וחתום מבלי יפתח לפותרו, וע' בת"א בפ' וישב בד"ה שיר המעלות כו' היינו כחולמים שגלות מצרים נמשל לחלום, ולע"ל יהי' ותחלימני והחייני מל' חוזק, וזה"ע החולם שבההי"ן שבפסוק זה.

וזהו ג"כ ענין שבו ואחלמה הנמשך ע"י גלות מצרים כי באמת י"ל שדוקא מבחי' החלום של הגלות דמצרים נמשך החולם והבריאות של הגאולה, וכמו שאמר אאזמ"ו רבינו ז"ל ע"פ ותחלימני והחייני כמשל החולם חלום שהוא הדמיון שבשכל בחי' הפסולת שבו יוצאים כל הלילה, אזי בקומו בבוקר יתחזק השכל ביותר עי"ז, כנראה בחוש שבעת הקימה מהשינה כח השכל מאיר ביותר, וע' במד"ר פ' בראשית ס"פ י"ד איתא שבשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה עכ"ל. וי"ל דהא בהא תליא וכמ"ש בת"א פ' וישב שם שלפי שבשינה הוא הסתלקות המוחין כו' אז נשמתו מושכת לו חיים כו' נמצא השינה והחלום שהוא הסתלקות המוחין גורם החיזוק והבריאות אח"כ, וכל היום מתחלש מעט מעט, והטעם הוא שכל דבר שיוצא ממנו הפסולת ומתברר הדבר אזי יבוא בו תוס' כח וחיזוק, כמו השמרים שביין שכאשר יתברר היין מהם ויפלו השמרים למטה יתחזק היין בתוס' חיזוק יותר, הרי ע"י יציאת הפסולת ממנו בא בו כח גדול. וכן בחולי אשר יחלה האדם ויחלש הוא מחמת התגברות הפסולת שמתערבים ומזה יתחלש, וע"י שנפרד הפסולת ויוצא ע"י הזיעה מנקבי העור מזה יתחזק ויבריא ויבוא בו כחו הראשון בתוס' חיזוק כידוע. וכ"ז משל להבין מ"ש שיר המעלות כו' היינו כחולמים, שימי השעבוד בגלות מצרים הוא בחי' שינה לכנס"י כמ"ש אני ישינה, ובשינה הוא בחי' צטהחלום שהוא בחי' הבירורי' מנוגה דהיינו מה שנפל בשבה"כ מעולם התהו, והיינו בירור והפרדת הפסולת מכח עה"ד המעורב טו"ר שיונק מכנ"י מל' דאצי', ועי"ז אח"כ ויקץ כישן הוי' יתחזק בחי' חב"ד שבכנס"י, וזהו ותחלימני והחייני ל' בריאות וחוזק.

וגם יש לפרש ותחלימני ל' חלום שעי"ז בא החיזוק והבריאות וזהו שעי"ז והחייני, וכמ"ש בפ' נצבים אם יהי' נדחך כו' עד למען חייך, ולכן החלום סימן יפה לחולי, וזה הי' רמז השינה של חוני המעגל ע' שנה שהראו לו התועלת שיהי' מזה צדיק כתמר יפרח כו' דסליק לע' שנין כו'. גם בתרגום יונתן ע"פ היינו כחולמים היך מרעיא דאתסיין, והיינו שע"י החלום בא הרפואה כו' והיינו כשיוצא הפסולת כנ"ל יתחזק הכוחות ומתנקים מכל פסולת כו'. ומזה יובן למשכיל על ענין הטרדא העצומה במו"מ כל היום שטרדות אלו נמשכים מעולם התהו כי הטרדא הכל בדברים שנפלו בשה"כ כו' וכשמתפלל אח"כ מתברר הטוב מהרע והפסולת נפרד ע"י הטרדא כו' ולכן יומשך מזה חיזוק בתפלה בחילא יתיר ועמ"ש מזה ג"כ בת"א פ' נח בד"ה מים רבים לא כו'. גם מזה הטעם לפעמים נופלים על האדם מח' זרות אף שלא הי' לו רצון אליהם כו' וכשדוחה אותם וניעור מן החלומות שהם מח"ז הנ"ל מזה יבוא לו חיזוק, ואמנם דוקא כשחוזר וניעור מן החלומות וההבלים כו', עד כאן דברי אאזמ"ו רבינו ז"ל. וההתבוננות היא שהרי כל הטרדות הוא בדברי' גשמיים והרי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל, וגבוה מעל גבוה שומר עד שכולם מקבלי' מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים, וכתי' ואתה מחי' את כולם, ובנשמות כתי' וירם קרן לבנ"י עם קרובו אשר מזה יתעורר לבוא לבחי' אהבה ותשוקה לאוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו כו'.

ובמ"א ביאר רבינו ז"ל שהחלומות שרשם מעולם התהו מבחי' עגולים כו' ויוסף שהי' פותר חלומות הוא המתקן מתהו לתיקון, וע"כ א"ש שע"י החלום יבא לבחי' ותחלימני כי אורות דתהו היו גבוהים מאד רק שנפלו הכלים ונשברו כו' אבל כשמתתקנים בימי החלום אזי נמשך מזה ריבוי אור בעולם התיקון כו'.

קומכ"ז יובן ענין החולם על הה"א, שמבחי' אני ישינה בגלותא דמצרים והיינו בחי' כחולמים יומשך בריאות וחוזק ולא תקרא עוד חולי ח"ו, וכמ"ש רפאיני ה' וארפא כי מקור החולי מתערובות עה"ד טו"ר דק"נ ועז"נ והסירותי מחלה כו' והסירותי סתם י"ל כענין יכפר ולא נא' מי כו'. ולכן על אבן אחלמה הי' חקוק עליו נפתלי שכתי' בי' נפתלי אילה שלוחה שפי' בזח"א ויחי דרמ"ו דאשתלח מאתר עמיקא עילאה, שהוא כתר שזהו כעין נקודת חולם, וכשיסיר המחלה אזי יקויים להיות בלע המות לנצח כו' וכמארז"ל נעקר יצה"ר מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. וע' בס' קה"י בערך חולם כ' שהוא ת"ת דא"ק שמהן נעשה כתר דנקודים כ"כ בע"ח שער נקודים פ"ג, ובזה מתורץ מה דמבואר ברע"מ פנחס דרמ"ז ע"ב דחולם הוא כתר, ובזהר וכהאריז"ל דנקודת חולם הוא בת"ת, ולפי הנ"ל שניהם אמת שהוא מבחי' ת"ת דא"ק ויורד לכתר דנקודים ומשם לכל הכתרי'. וע' בערך חלום הביא משער הניקוד למהר"י גוקיטלייא שסוד חלום הוא התנוצצות, ובחי' כתר נקודת חולם, ולפי כח ההתנוצצות מאצי' נקודת חלום כך יהי' חלומו אמיתי, אם מעט יהי' מיעוט חלומו קיים וע"ש שהאריך.

נמצא נתבאר כי חולם ההי"ן מורה על תוספת היודי"ן שבתי' אוסרי ובתי' בני שלע"ל ביום ההוא יהי"ה היינו שיהי' ב"פ י"ה ויתעלה ה' אחרונה דש' הוי' לקבל מבחי' יו"ד כמו ה' ראשונה שזה"ע ברוך כו' מן העולם ועד העולם כנ"ל.