באתי לגני

קאבאתי לגני

בס"ד.

אני ישנה כו' יום ולילה ביהמ"ק וגלות

[שמות]

באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעי' שתו וגו', וסמיך לי' אני ישינה ולבי ער. ופי' במד"ר במקומו דך"ח (שהוא דף ך"ו ע"ד וך"ז ע"א, ובפ' נשא קרוב לר"פ י"ג, וע' בפ' בראשית פי"ט), לגן אין כתיב כאן אלא לגני לגנוני למקום שהי' עיקרי בתחלה דעיקר שכינה בתחתוני' היתה, וזהו שאה"כ ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם, וכתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, וכתי' וישמעו את קול הוי' אלקי' מתהלך בגן לרוח היום שהי' גילוי אלקות בגן, וע"י חטא אדה"ר בעה"ד כתי' ויגרש את האדם ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון, וע"י חטא קין נסתלקה לרקיע השני, חטאו דור אנוש נסתלקה לרקיע השלישי, וע"י חטא דור המבול והפלגה וסדומי' והמצרי' בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקים אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו השכינה למטה, אברהם משביעי לששי יצחק כו' עד משה שהורידה מרקיע הראשון קב(מלמטלמ"ע) לארץ. וזהו דכתיב ושכנתי בתוכם שהוא ענין גילוי השכינה שהי' בבית המקדש, וזהו באתי לגני למקום שהי' עיקרי בתחלה.

ולכאו' צ"ל מה"ע בהמק"ד לגן, וע"פ פשוט י"ל למקום שהי' עיקרי בתחלה היינו בארץ שעיקר שכינה בתחתוני' היתה (ועי' ביפ"ת שמתרץ מה שקשה מהרבות שע"פ כל אשר חפץ כו' השמי' שמי' לה' והארץ כו' וממארז"ל לא ירדה שכינה למטה מעשרה), אך באמת ית' לקמן אי"ה עוד פי' בזה.

והנה כדי שיהי' גילוי השכינה בבהמק"ד הי' ע"י ג' בחי' שהם אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי כו', שתיתי ייני כו', פי' אריתי מורי עם בשמי פי' במד"ר שהוא קטורת הסמי' וקומץ הלבונה, אכלתי יערי הוא איברי עולה והקטר חלבי' ואמורים דקדשי קדשים, שתיתי ייני הוא בחי' נסכים. וע"ז משיבה כנס"י אני ישינה, ופי' בזח"ג אמור דצ"ה ע"א אני ישינה בגלותא דמצרי', והיינו שבמצרי' ובבל לא הי' מאיר גילוי אלקות, אבל מ"מ ולבי ער, ופי' במד"ר במקומו ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות, כי משחרב בהמק"ד אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. ועפ"ז יתפרש הפסוק דבאתי לגני גם עכשיו, דפי' דבאתי לגני הוא לג"ע. דהנה איתא בזהר דבפלגות לילה קוב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגינתא דעדן, ומפני מה בחצות דוקא לפי שאז מתעוררים בעלי תורה לעמוד משנתם ולעסוק בתורה, ולכן אז בחצות דוקא קוב"ה אתי כו', וה"ז כמו העבודה בבהמ"ק שהיו תורמין את הדשן מחצות לילה.

והענין הוא, דהנה שורש ההפרש שבין זמן בהמ"ק לגלות בבל הוא כענין ההפרש בין יום ובין לילה, שגלות בבל נמשל ללילה כמ"ש אמר קגשומר אתא בוקר וגם לילה (ישעי' סי' ך"א י"ב) שנמשל זה"ג ללילה. ובהמק"ד נמשל לאור היום, שהרי ארז"ל בב"ר פ"ג ע"פ ויקרא כו' לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים, ומה הן מעשיהם של צדיקים ארז"ל בכתובות ד"ה סע"א גדולי' מעשה צדיקים ממעשי שמי' וארץ דאלו כו' ובמעשה צדיקי' כתי' מקדש כו' כוננו ידיך ב' ידות, הרי דמעשה צדיקים הוא בנין בהמק"ד, א"כ מה שאמרו ע"פ לאור יום זהו מעשה הצדיקי' הכוונה על בהמק"ד שנק' מעשה צדיקים בגמ' כתובות, והוא הנק' ברבות אור יום, נמצא נמשל בהמק"ד לאור יום, ולחושך קרא לילה קאי על הרשעים שהחריבו את בהמק"ד, והיינו כמו שבאור היום מאיר אצל כל אדם בחי' אור הנפש בגילוי, כמו בעסקו במו"מ שביום הולך ועושה הכל, ואפי' בתורה (למ"ד לא איברי לילה אלא לשינתא) אינו דומה יום ולילה, שהרי ביום מאיר אצלו כל החושים שלו משא"כ בלילה שהוא זמן השינה הרי אז מסתלקים המוחין ואינם מאירי' כלל ולא נשאר אצלו כ"א כח המדמה לבד שהוא רק קיסטא דחיותא, והיינו הכח מה שהוא חי לבד, אבל יתרון המדבר על הבעל חי שהוא בחי' נפש המדברת, וגם נפש השכלית אינו מאיר אז כלל, ונמצא בעת השינה נגרע מעלת המדבר להיות כחי לבד, וגם בבע"ח יש הפרש בין יום ולילה. ועד"ז יובן בהפרש שבין זמן שבהמק"ד קיים לזמן שאין בהמק"ד קיים שהוא כמו ההפרש בין יום ללילה, שבהמק"ד נמשל לאור היום שאז מאיר אור השכל וכל החושים, משא"כ כשאין בהמק"ד קיים נמשל לשינה שאינו מאירים החושים כו'.

וביאור הענין להבין ההפרש בין זמן בהמק"ד לגלות בבל, ובין בהמק"ד לכלליות העולם, שלכאו' הלא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא, ואמרו בזהר דלית אתר פנוי מיני' א"כ מה ההפרש בין בהמק"ד ששם הי' השראת השכינה ובין כלליות העולם מאחר דלית אתר פנוי מיני'. אך הענין הוא, דזהו כמו ענין ההפרש בין השראת הנפש במוח שבראש לגבי השראתה בכל איברי הגוף, שהרי אנו רואי' שגם צפורני הרגל מקבלים חיות מהנפש דאל"כ מהיכן הם חיים, ומ"מ עיקר השראת הנפש הוא במוח (או בלב, ותלוי בפלוגתא דדוד ושלמה (וכמדומה) שר"א ור"י פליגי היכן החכמה שרוי' אם בלב או במוח), ולכן אנו רואים שהמוח שבראש מרגיש כל כאב, גם הכאב קדהנעשה בצפורני הרגל ההרגש הוא במוח שבראש, לפי שעיקר השראת הנפש הוא במוח שבראש, ומשם נתפשט החיות גם עד צפורני הרגל כו'. ועד"ז יובן ההפרש שבין בהמק"ד ובין כלליות העולם, שהגם שלית אתר פנוי מיני' מ"מ עיקר השראת אלקות הי' במקדש שצמצם שכינתו בין שני בדי הארון כו', וה"ז ע"ד השראת הנפש במוח שבראש.

וזהו שנמשל הבהמק"ד לאור היום, והיינו כמו שבאור היום מאיר השמש כמ"ש את המאור הגדול לממשלת היום, כמו"כ יובן במקדש שהאיר שם בחי' שמש הוי', ששם הוי' נמשל לשמש, וכמו שבאור היום מאיר השמש כן האיר בבהמק"ד בחי' שם הוי', משא"כ בכלליות העולמות לא נזכר רק שם אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים, ול"ב פעמי' נזכר שם אלקי' במע"ב, אבל שם הוי' לא נזכר כלל במע"ב רק לאחר שבת דכתי' תחלה ויכל אלקים שנכלו הצמצומים דשם אלקים ואז הי' שבת שנק' שבת להוי' כמשנ"ת במ"א, ואחר שבת נא' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמי', אבל במע"ב בריאת העולם לא נז' שם הוי' כלל. אבל במקדש האיר בחי' שמש הוי' כמ"ש וכבוד הוי' מלא כו', ולכן הי' גילוי אותות ומופתים יוצאים מדרכי הטבע, לפי שאלקי' בגימ' הטבע שהוא ג"כ אלקות וכמ"ש בתשו' ח"צ, רק שבחי' זו היא בחי' הסתר והעלם שע"י בחי' זו מתנהג העולם שהוא ל' העלם, אבל בבהמק"ד שהאיר שם הוי' הי' גילוי אותות ומופתים יוצאים מדרכי הטבע.

וזהו באתי לגני לפי' המד"ר, והיינו כמו בגן דכתי' בי' בנטיעתו שם מלא כמ"ש ויטע ה' אלקי' גן, שהי' בגן גילוי אלקותו ית' כמ"ש וישמעו את קול ה' אלקי', רק שע"י החטאים סלקו השכינה עד רקיע השביעי כו', אבל ע"י הז' צדיקים הנ"ל עד משה שהוריד השכינה לארץ זהו באתי לגני למקום שהי' עיקרי בתחלה כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ שורש ההפרש בין בהמק"ד ושלא בזמן הבית. דהנה בבהמק"ד כתי' שלש פעמי' כו' פני הוי' אלקיך, שהאיר שם פנימיות קהשם הוי' כו', אבל כשאין בהמק"ד קיים כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שבחי' הפנימיות אינו מאיר, ומוסתר ונעלם בבחי' יום ההוא שהוא עלמא דאתכסיא. והענין הוא, דהנה איתא שבזמן גלות בבל אין השם שלם, ופי' בלק"ת פ' ראה בד"ה ראה אנכי שאין בחי' י"ה מאיר בו"ה, והיינו כי י"ה הוא בחי' עלמא דאתכסייא, וכמ"ש בת"ז חכמה מוחא איהו מחשבה מלגאו בינה לבא ובה הלב מבין ועל אילין תרין כתי' הנסתרות להוי' אלקינו, אבל בחי' ו"ה הוא נגלית, וכמ"ש והנגלות לנו ולבנינו פי' ו"ה דש' הוי' הם נגלות לנו כו'.

והענין הוא, דהנה מבשרי אחזה, שהרי אנו רואים שהמדות מתגלים ע"י הדבור, שהרי כשהאדם הוא בכעס מדבר דבורו בכעס, משא"כ כשהוא באהבה עם זולתו מדבר עמו בפנים שוחקות ובנחת והשקט, כי זהו מילתא דלא שכיחא שיעצור רוחו ולא יתגלה בדבורו איך ומה הוא כו', משא"כ ענין החכמה והשכל אינו מוכרח כלל שיתגלה בדבור ההשכלה שהשכיל או שיהי' גם מוכח מדבורו שהשכיל השכלות, שהרי יכול לישב בעצמו ולהשכיל השכלות ולהבין ברוח בינתו ואעפ"כ לא יהי' מוכח כלל בדברו עם זולתו שעסק בזמן ההוא בהשכלת איזהו דבר, שיכול לעצור א"ע מבלי יתגלה כלל בדבורי פיו כו'. ועד"ז יובן בנמשל למעלה הענין שבחי' המדות מתגלי' בדבור, והיינו דכתי' ששת ימי' עשה כו' ולא כתיב בששת ימי' שששת ימי' הם ששה מדות עצמם נתגלו בדבור דעשרה מאמרות הם הל"ב אלקי' שנז' במע"ב, וכתי' עליהם בדבר ה' שמי' נעשו, שע"י הדבור והמאמר עי"ז נתגלו מדותיו ית', יום ראשון האיר חסד, ויום שני גבורה ולכן בו נא' יהי רקיע ויהי מבדיל כמ"ש במ"א, ובשלישי ת"ת כו', וזהו ענין ו"ה דש' הוי'. אבל בחי' י"ה אינם שייכים לעולמות, וגם קודם שנברא העולם הי' בחי' חו"ב שע"ז אמר בת"ז אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא כו' מבין ולא בבינה ידיעא כו', ומ"ש כולם בחכמה עשית זהו הארת החכ' שמאיר במדות, וע"ז נא' ג"כ חסד אל כל היום, פי' אל הוא נהירא דחכמתא המאיר בבחי' חסד וזהו שהאיר בבריאת העולם, אבל בחי' קוחכמה עילאה אינו שייך לעלמין דאתגליין כלל, ועז"נ מאד עמקו מחשבותיך שהם בבחי' עומק כו'. וזהו שאה"כ כי אמרתי עולם חסד יבנה וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, פי' שרחמי' וחסדי' הם שייכים לעולמות, וכמשל באדם שענין המדות הם גילוי לזולתו, שהרי אינו שייך לומר שמתחסד עם עצמו או מרחם על עצמו כ"א על זולתו דוקא וכמ"ש מזה במ"א באורך כו', וכמו"כ יובן למעלה שענין המדות הם שייכים לברה"ע, וזהו זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, אבל חו"ב הוא מאד עמקו מחשבותיך, ועז"נ ממעמקים קראתיך הוי' שצריכי' לקרות בחי' י"ה דש' הוי' מבחי' עומק הנ"ל דעמקו, כאדם שקורא לאחד מבית לחוץ כו'.

וזהו ההפרש בין בהמק"ד ובין [זה"ג] כו', שבבהמק"ד הי' היכל קדש הקדשי', פי' קדשים הוא חו"ב וקה"ק הוא בחי' כתר, שכללותם הוא י"ה דש' הוי' שהיו"ד יש בו קש"י, ובחי' זו די"ה שהם עלמא דאתכסיא האיר בבהמק"ד. אבל כשאין השם שלם היינו שאינו מאיר בחי' י"ה, כ"א בחי' ו"ה. ובאמת בזה"ג גם בחי' פנימיות המדות אינם מאירים, שהרי כתי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה, שרק בחי' חיצוניות מבחי' וא"ו שהוא ששה מדות וה"א הוא בחי' הדבור מאירי' להנהגת העולמות, אבל בחי' פני הוי' עז"נ אסתיר פני בחי' הפנימיות בבחי' יום ההוא הוא בחי' עלמא דאתכסיא כו' שהרי מסתלק קוב"ה לעילא ולעילא.

ועל זה נאמר אני ישינה בגלותא דמצרי' ובבל שאינו מאיר בחי' הפנימיות כו', ומ"מ ולבי ער שפי' במד"ר לבתי כנסיות ובתי מדרשות, שע"י תורה ותפלה גם עכשיו לבי ער, כי אורייתא מחכ' נפקת, וגם ארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שנא' ואהי' אצלו שעשועי' יום יום היינו בחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה, שזהו בחי' י"ה, וגם יש בה מבחי' השעשועים העצמיים שהוא בחי' תענוג. וזהו שארז"ל ע"פ יקרה היא מפנינים יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, והיינו כי הכה"ג הוא רק נכנס לפני ולפנים, אבל התורה היא בחי' פני ופנים עצמה כנ"ל שיש בה בחי' ג"ר בחי' י"ה עם הקש"י בחי' שעשועים כו'.

קזוהנה נת' לעיל שכדי להיות גילוי השכינה בבהמק"ד זהו ע"י ג' דברי', אריתי מורי, אכלתי יערי, שתיתי ייני, כמו"כ יובן זה בעבודת ה' גם עכשיו. דהנה אריתי מורי הוא בחי' קטורת, ואכלתי יערי הוא בחי' קרבנות, וההפרש שבין קטורת לקרבנות, שהקטורת הם בחי' ריח לבד שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנה, משא"כ האכילה הוא מה שנכנס בפנימיות להוסיף חיות הדם שבו הנפש להחיות הגוף. וביאור הענין בעבודה צ"ל ב' בחי' מס"נ שבק"ש, הא' הוא למס"נ באחד, והב' הוא מ"ש אח"כ ובכל נפשך שארז"ל במשנה ספ"ט דברכות אפי' נוטל את נפשך, שלכאו' מה"ע ב' מס"נ אלו. ובכדי להבין ענין למס"נ באחד צ"ל תחלה פי' וענין אחד. דהנה אחד הוא בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן פי' שאינו בחושבן ע"ס כלל ואינו שייך לעולמות, כי כלליות התהוות העולמות ואפי' עולמות עליונים הוא רק מבחי' שמו לבד, ועז"נ בשכמל"ו שמבחי' שם מכבוד מל' נתהוו כלליות העולמות, וגם על בחי' שם זה נאמר כי נשגב שמו לבדו שגם שמו הוא רק בבחי' נשגב כו', אבל וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו שקרבן להיות עם קרובו, וכמארז"ל במד"ר פ' ואתחנן ע"פ אשר לו אלקי' קרובי' אליו, והיינו לבחי' ש' הוי' שהוא שם העצם כו'. ולזאת כאשר יעמיק דעתו בהתבוננות זו יבוא לבחי' רצוא ותשוקה ליכלל וליבטל בבחי' אוא"ס עצמותו ומהותו מבלי יחפוץ בשום דבר זולתו וכמ"ש ועמך לא חפצתי, וזהו ענין קטורת מלשון והי' הקשורים ליעקב, וכמו שא' רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו' שהוא בחי' התקשרות הנפש לאלקות כו', וז"ע למס"נ באחד. ואמנם הנה התבוננות זה פועל רק לנה"א שהוא חלק אלקה ממעל כמ"ש כי חלק הוי' עמו, ולכן ע"י התבוננות זו הנ"ל ה"ה מתפעלת לבא להיות בבחי' התקשרות לאלקות, ע"ד והי' הקשורים, בחד קטירא כו', אבל הנה"ב להיותה גשמי' אינה מתפעלת מזה, מה גם שאינה מבינה התבוננות זו כל כך כי הגשמי א"א לו להבין רוחניות דבר מה בקירוב איך ומה כו'. ואי לזאת תקנו בשתים לפני' שלפני ק"ש בברכה ראשונה שהוא פי' וביאור על תי' ה' אחד כמ"ש במ"א איך שהאופנים וחיות הקדש הם בבחי' רעש גדול בבחי' הביטול לאלקות, ועי"ז מתפעל גם נפשו הבהמית להיות כי שרשה משמרי האופנים וכשמתבונן איך ששרשו קחומקורו הוא בטל בתכלית הנה עי"ז נעשה גם אצלו הזזה ממקומו שיסכים לבחי' הביטול.

וב' בחי' אלו ז"ע אריתי מורי כו' ואכלתי יערי כו', אריתי מורי עם בשמי הוא בחי' קטורת הוא בחי' ביטול דנה"א בבחי' למס"נ באחד, שזהו בחי' ריח דבר שהנשמה נהנית ממנה, ובעבודה הוא בחי' אתכפיא שהוא בחי' מס"נ כי מה לי קטלא כולא או קטלא פלגא כו', שהוא בחי' האתכפיא בסור מרע ועשה טוב בזהירות במל"ת בכל הדקדוקי' ובשמירת מ"ע בבחי' אתכפיא היינו ללמוד יותר מרגילותו, וזהו שארז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמי' לשונה פרקו מאה פעמים ואחד שנת' בסש"ב פט"ו שזהו מחמת אתכפיא יותר מרגילותו כו', וכן בנתינות הצדקה יותר מטבעו כו'. ובבחי' עבודה הנה אתכפיא הוא יותר נעלה מבחי' אתהפכא, וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ קחו מאתכם תרומה. ובדרך פרט מורי ובשמי הם מל"ת ומ"ע, מורי הוא בחי' האתכפיא במל"ת בדברים האסורי', וה"ז כמו המור שנעשה מחי' טמאה, ע' בת"א במג"א בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא השני. וגם מורי הוא ל' מרירות על ריחוקו מה' ואיך שנפשו האלקית שהיא חלק אלקה ממעל ירדה מאגרא רמה לבירא עמיקתא הוא הגוף ונה"ב המעלימי' כו', וע"י התעוררות בבחי' מרירות על ריחוקו עי"ז יהי' לו בנקל יותר לבא לבחי' אתכפיא לעצור את רוח תאותו רוח עוית להזהר גם מדקדוק קל שבזהירות מל"ת (והיינו איך ימלא את לבו ללכלך הנה"א עוד בלבושי' צואים כו', די ירידתו בהתלבשות הגוף שהוא ממשכא דחויא כו', ולכן ע"י שיזכור זאת לעצמו יהי' זה עצה לו שיוכל לסגף א"ע כו'), וזהו אריתי מורי כו'. ובשמי הוא בחי' הבושם מכל שאר עצי הגן, שהוא בחי' העונג מקיום מ"ע בכל פרטי' וכוונותי' כו'. וע"י שפועל בעצמו בחי' האתכפיא בסור מרע ועשה טוב עי"ז זוכה להיות בבחי' ריח חזק שמשיב את הנפש, פי' משיב את הנפש שממשיך המשכות אוא"ס מבחי' חד ולא בחושבן בבחי' חכ', כי לגבי אוא"ס גם החכמה כעשי' גשמית נחשבת כמ"ש כולם בחכ' עשית כו', ואי לזאת כדי שיהי' נמשך המשכת אוא"ס בבחי' חכ' זהו ע"י הריח הנ"ל דאריתי מורי עם בשמי שהוא בחי' אתכפיא, וע"י דאתכפיא סט"א עי"ז אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין שמקור כולם היא בחי' החכ', וז"ע הריח שמשיב את הנפש הוא בחי' והחכמה תחי' ע"י שנמשך אוא"ס בבחי' חכ' כו'. וזהו קטשארז"ל בקטרת ואחד עשר סממנים היו בה, שנת' במ"א שעשר הוא בחי' ע"ס ואחד עשר הוא שנמשך מבחי' אחד שהוא בחי' חד ולא בחושבן בבחי' ע"ס שכללותן הוא החכ' כו'.

ומעתה יובן ענין אכלתי יערי עם דבשי שהוא בחי' קרבנות כו', ובעבודה הוא בחי' הקרבת נה"ב שגם הוא יסכים ויבא ג"כ לבחי' ביטול, וז"ע בכל נפשך אפי' נוטל כו', והוא ע"י התבוננות איך שהמלאכים הם בטלי' עי"ז יבא ג"כ לבחי' הביטול, והיינו כי מהתבוננות באחד איך שאנת הוא חד ולא בחושבן הנה להיותו גשמי אינו מתפעל מזה כי א"א לו להבין דקות הענין כ"כ, כ"א ע"י התבוננותו איך ששרשו שהם האופנים הם בטלי' לאלקות, וגם המלאכים היותר גדולי' כמו החיות הקדש הם ג"כ ברעש גדול כו', והשרפי' הם עוד בבחי' ביטול היותר גדול עד שאומרים קדוש כו', ועי"ז תפול עליו אימה ופחד להיות גם הוא בבחי' הביטול. וה"ז כמשל איש המוני כשרואה את המלך הנה להיותו המוני אינו מבין כ"כ גדולת המלך כ"א ממה שרואה שרים רבים ונכבדי ארץ שכורעים ומשתחוים לפני המלך ובטלים אליו עי"ז תפול עליו ג"כ אימה ופחד מגדולת המלך כו', ונמצא כי ענין יראה זו נלקחה מחמת התבוננות איך שהשרים שמשיגים כו' הם בטלים. ועד"ז יובן בנה"ב ג"כ שלהיותו גשמי שאינו משיג כ"כ בעצמו, לכן בחי' ביטול דמס"נ דבכל נפשך נלקח ממה שמתבונן איך שהאופנים וחיות הקדש הם ברעש גדול כו'. וזהו אכלתי יערי, יערי הם המלאכים שנמשלי' לעצי היער כמ"ש אז ירננו כל עצי היער שקאי על המלאכים שנמשלו לעץ, כמארז"ל למעלן שרפים עומדים למטן עצי שיטים עומדי', וגם מ"ש בג"ע וטוב העץ למאכל קאי על מלאכים. וזהו ג"כ שא' הכתוב כאן אכלתי יערי ונמשלו לאכילה, שכמו האכילה הגם שהיא מחי' את האדם מ"מ ה"ה מתעלית ע"י האדם האוכלה שהרי היא נכללת מבחי' צומח לבחי' מדבר כו', כך המלאכים ע"י שנש"י באים לבחי' בכל נפשך בחי' ביטול הנה"ב ע"י התבוננות איך שהם בטלים הנה עי"ז המלאכים מתעלים ג"כ, והיינו לבא ג"כ לבחי' ביטול דאחד שהוא מצד הנה"א שהיא חלק הוי' כו' שהיא באה למהוי אחד באחד הוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא כו', ומתעלים המלאכים ג"כ ע"י הנשמות שיבואו ג"כ לבחי' זו הגם כי מצד עצמם אינם יכולים לבוא קילבחי' זו, וכמ"ש במ"א שעליהם נא' וצדקתך ירננו, ורק זכר מבחי' רב טובך כו' אבל עיקר הרב טוב הוא לבית ישראל כו'. וזהו אכלתי יערי בעבודה הוא בחי' ברכת יוצר אור, ודבשי הוא ק"ש הוא בחי' ובכל נפשך שנא' בק"ש כו'.

שתיתי ייני עם חלבי הוא בחי' נסכים. הנה כתי' החדלתי את תירושי המשמח אלקי' (בשופטי' סי' ט' י"ג) שהיין הוא משמח אלקים, וזהו שארז"ל עירובין דס"ה ע"א כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, והיינו שכמו היין הנה תחלה הי' כנוס בענבים והי' בהעלם תוך הענבים, וע"י דריכה בגת עי"ז יוצא היין מהעלם שהי' כנוס בהענבים לידי גילוי להיות יין כו', וכך פעולתו הוא ג"כ להוציא מן ההעלם אל הגילוי כו'. וזהו שהשותה יין פניו מאדימות, לפי שהדם הוא הנפש הנה הוא כנוס בתוך הגוף וע"י ששותה יין יוצא מהעלם אל הגילוי בפניו שע"י יציאת הדם בפניו מאדים פניו כו'. וכך פעולתו ברוחני' לשמח אלקי' הוא בחי' הצמצומי' דשם אלקי' המעלי' על אור ה' וקדושתו להוציא את בחי' חכמתו ית' וכמ"ש והוי' בחכמה מהעלם אל הגילוי, ועי"ז מאיר תוס' אור באור הנפש להיות בבחי' דביקות לאלקות כו'. וכן ענין חלבי הוא כמו החלב שמגדל את הולד בהגדלת האיברים בזמן היניקה יותר מערך גידולו אח"כ בזמן כזה, כן הוא ברוחניות הו"ע הגדלת המדות אהוי"ר בבחי' תוס' מרובה על העיקר כו' (במד"ר משמע חלבי הוא חלב שהוא בחי' הקטר חלבים ואימורים שע"ג המזבח, אך רבינו ז"ל פי' חלבי חלב המגדל הולד, וע' בלק"ת בשה"ש במאמר באתי לגני). וההפרש שבין אכלתי יערי לבחי' שתיתי ייני הוא, כי אכלתי יערי הוא בחי' המשכה למעלה לבד, אבל הנסכים הוא שיומשך הגילוי בנפש להיות יין המשמח אלקי' הוא בחי' הצמצומים בכדי שיתגלה אור חכמתו ית' גם בנפש האדם שיוגדל הדביקות בה', וכמ"ש ואתם הדבקים בה' כו'.

אכלו רעים שתו ושכרו דודים, פי' אכלו רעים הוא אכילת כהנים שהיו אוכלים השיריים מההקטרה. דהנה כתי' ואם האכל יאכל וארז"ל בשתי קיאאכילות הכתוב מדבר אחת אכילת מזבח וא' אכילת כהנים שהוא מה שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וכמ"ש ואכלו אהרן ובניו, וע"י אכילת אהרן שהוא בחי' אכילת אדם בגימ' מ"ה, ובאהרן כתי' ואהרן מ"ה הוא, הי' פועל שיבואו הבעלים לבחי' אהבה רבה, כי כהן הוא בחי' אהבה וכה"ג הוא בחי' אה"ר כו'. ועכשיו בעבודה הוא בחי' לימוד התורה, שאורייתא מחכ' נפקת, וכתיב בה ואהי' אצלו שעשועים, הוא בחי' עדן ותענוג כו', וגם ושעשועי את בני אדם, וע"י שלומד תורה לשמה הוא כבי' בבחי' ריע למקום. וזהו אכלו ריעים, היינו כמו שריעים הוא בחי' חו"ב הם בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין, כמו"כ ע"י לימוד התורה לשמה בבחי' תענוג הרי יש המשכות אוא"ס בלימוד התורה הלזה למטה כמו למעלה עד שנחשב כבי' לבחי' ריעי כו' כמ"ש למען אחיי ורעיי כו', וע' בדרוש חה"ש י"ט מענין כבי' שנים מתכסים בטלית אחת.

שתו ושכרו דודים, דודים הוא שהאהבה אצלם לפרקים ואינן כמו ריעים שהם תרין ריעין דלא מתפרשין כ"א לפרקים לבד, והוא בחי' בעלי תשובה, שצ"ל בבחי' שתו הוא יין המשמח הנ"ל, והוא בחי' חמר חיורין עתיק. אך תחלה צ"ל ושכרו בחי' יין המשכר, הוא בחי' מרירות על ריחוקו עד שישתה וישכח רישו הוא כל עניני עוה"ז להיות בבחי' צעק לבם אל כו', כמ"ש בת"א בד"ה מקץ הראשון, וע' בד"ה אוסרי לגפן מענין יין המשכר ויין המשמח, ואח"כ יבא לבחי' יין המשמח ע"ד שאח"כ מוקטרת מור ולבינה, שאחרי המרירות יבא לבחי' לבינה הוא בחי' השמחה, וכמ"ש בזה בת"א במג"א בד"ה ויושט המלך לאסתר כו'. ונמצא הגם כי אני ישינה כו', מ"מ ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, שע"י בתי כנסיות הוא בחי' ק"ש שהוא בחי' אריתי מורי ובתי מדרשות הוא בחי' התורה שהיא במקום הבהמק"ד והיא בחי' אכלו ריעים כו' יש גם עכשיו כל בחי' זו בעבודה כו'.

בס"ד.

רישומי דברים