בכ"ה בכסלו

עהבכ"ה בכסלו

בס"ד.

הקשה בב"י כו' ז' וח' כו' ב' שילובים כו' נרות המקדש שבת ונ"ח כו' אם אוליאוס חמה. כלי ריקן מחזיק כו' תלכה רגל

[חנוכה]

בכ"ה בכסלו יומין דחנוכה תמניא אינון, שכשנכנסו כו' וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג ולא הי' בו כדי להדליק אלא יום א' ונעשה נס והדליקו בו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל ובהודאה. והקשה בב"י באו"ח סי' עת"ר וז"ל ואיכא למידק למה קבעו ח' ימים, דכיון דשמן שבפך הי' בו כדי להדליק לילה אחת נמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעת הלילות, ותירץ ג' תירוצי' ע"ז, הא' שחלקו השמן שבפך לח' חלקים. או שכאשר מילאו המנורה מהפך נשאר הפך מלא. או שבבקר מצאו המנורה מליאה. והנושא מכל התירוצים איך שגם בלילה ויום הראשון הי' ניכר הנס, ולכן קבעו ח' ימים טובים.

ויש להעיר מתשו' הרשב"א בח"א סי' ט' שמחלק בין ז' לחי"ת, שכ' לענין ששת ימי בראשית ושבת שהם נק' שבעת ימי ההיקף (והכוונה בזה שהם מקיפי' וחוזרים ומקיפי', שמבריאת העולם ועד עכשיו ה"ה ששת ימים ראשון ושני כו' עד ששבת הוא השביעי ולכן נק' היקף), וכ' שיש שימנה הכתוב ששה ועושה השביעי מקודש, וכמו שבת בימים, ושבעת קני המנורה, וכן בפסח ביום השביעי עצרת, ובשנים שמיטה היא שנת השביעית ולכן משמטת בסופה, ויש שימנה הכתוב שבעה ועושה השמיני מקודש, כמו שבעה שבועות תספר לך ואח"כ חג השבועות ביום החמישים, וכן היובל הוא ז' שמיטות שהם ז' שבתות שנים שהם מ"ט שנים ואח"כ היובל היא שנת החמישים שנה, ולכן היא מתחלתה ועד סופה, וכ' שזה נק' שומר ההיקף, ע"ש עובאורך. ונמצא כי מחלק שז' הם בחי' ימי ההיקף, ושמונה הוא ז' ימי ההיקף ושומר ההיקף. ועד"ז יובן ענין נס דחנוכה שהוא שמונה ימי' להורות על גודל מעלת הנס ששורשו מבחי' שומר ההיקף כו'.

ולהבין זה צלה"ק מה שבנ"ח מצותה משתשקע החמה, ועד שתכלה רגל מן השוק, ועד כמה ארבב"ח עד דכליא ריגלא דתרמודאי, פי' תרמודאי פי' רש"י שם אומה מלקטי עצים דקים, והנראה כי התרמודים הם אנשי עיר תדמר הנזכרי' בערי שלמה במלכים א' סי' ט' ל"א ובדה"ב סי' ח' ד', והם הם יושבי עיר תרמוד הנז' בגמ' יבמות ספ"ק במקומות מושבי הפסולים, יעו"ש (שוב מצאתי בפי' רש"י בדה"ב סי' ח' פסוק ד' הנ"ל בפירוש ע"ש שמביא הגמ' דיבמות הנ"ל ומביא גם ממד"ר פ' עקידה, והוא פ' נ"ו ע"ש קרוב לסוף פרשה). וצ"ל מה"ע השיעור עד דכליא ריגלא דתרמודאי, והוא הוא השיעור שתכלה רגל מן השוק. וגם צ"ל מ"ש בטו"ב על מארז"ל שמצותה הוא משתשקע החמה שזהו ע"ד הכתוב ועמוד האש לילה, והלא ארז"ל ע"ז בשבת פ' ב"מ דך"ג דביתי' דרב יוסף הות מאחרא ומדלקת (ומסתמא הי' קודם ספק חשיכה שהרי בספק חשיכה אמרו במשנה ס"פ ב"מ ואין מדליקין את הנרות, וע"כ צ"ל שזה הי' קודם ספק חשיכה ג"כ), א"ל ר' יוסף תנא ועמוד האש לילה מלמד שהי' עמוד הענן משלים לעמוד האש, ופי' רש"י שהי' עמוד האש בא קודם שנשקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי. וכן נרות המקדש היו ג"כ מדליקין בעוד היום גדול, והיינו מפלג המנחה שהוא ערך שעה ורבע קודם שקיעת החמה, ולמה תקנו חכמי' בנ"ח שידליקו נרות דחנוכה משתשקע החמה, שלכאו' הי' להם לתקן כעין דאורייתא בנרות המנורה שהיו מדליקין שעה ורבע קודם שקיעת החמה, וכמו נרות דשבת שצריכי' להדליקם בעוד השמש זורחת על הארץ כנ"ל, וכ"ש לפי פי' הטו"ב הנ"ל שדימה אותם לעמוד האש כו'.

עזאך הענין יובן בהקדם שורש ההפרש בין נ"ח לנרות המנורה ונרות דשבת, בהיות ידוע כי יש שני בחי' יחודי' הא' מלמעלמ"ט והב' הוא מלמטלמ"ע, והם בחי' שילוב ה' בש' אד' שזהו מלמעלמ"ט, ויש בחי' מלמטלמ"ע והוא שילוב ש' אד' בש' הוי', אשר זהו שורש ענין ההפרש בין נ"ח לנרות דמנורה ונרות דשבת. והענין הוא דהנה כתי' ארוממך אלקי המלך, ויש בפי' תיבת ארוממך ב' פי', הא' ארוממך מלמטלמ"ע, והב' ארוממך להיות נמשך המשכת הרוממות מלמעלמ"ט. והוא כי פי' אלקי הוא מל' כח מל' ואת אילי הארץ לקח שפי' ל' כח, וזה אמר דוד המלך ע"ה על כלליות העולם, שכל כח ויכולת הנמשך בעולם הוא מבחי' המלך. וזהו פי' אלקי המלך שכל כח שהוא הנק' אלקי הוא נמשך מבחי' המלך, שנודע שענין המלוכה הוא רק התפשטות שמו על מדינתו להיות שמו נק' עליהם, ונודע כי כל ענין השם הוא רק הארה והתפשטות, ואינו דומה לבחי' שכל ומדות, שאם שגם הם אינם עצמיות הנפש מ"מ ה"ה כוחות הנפש שהם קרובי' להעצמיות יותר, שהרי הם הם עיקר מהות הגילויים מפעולות הנפש, היינו היותו חכם או חסדן או גיבור או מרחם שזהו עיקר ענין גילוי כח הנפש באדם, משא"כ השם אם כי גם הוא שייך להאדם, אבל אינו נראה גם לעצמו וכ"ש לזולתו חילוק והפרש בין אם יקראו אותו עחאברהם או יצחק, וכ"ש ענין התפשטות שמו הוא בחי' היותר רחוקה מעצמותו, ולכן אני ה' לא שניתי כתי' שלא יש שום שינוי כלל מקודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע, וכמאמר אתה הוא קודם כו' ואתה הוא כו', והיינו מפני שכלליות כל ההשתלשלות והתהוות בי"ע הוא רק מהארה בעלמא, וזהו דכתי' מלכותך מלכות כל עולמים שכל עולמות נתהוו רק מבחי' מלכותך לבד שנת"ל שענין המלוכה הוא רק קריאת התפשטות שמו לבד כו', ותי' כל עולה מספרו חמשים הוא מורה על נו"ן אלפי' יובלות שכולם הם רק בבחי' שמו לבד, וכמ"ש במ"א בענין א"ת שמת אלא שמות. והנה כדי שיהי' בחי' מלכותך הנ"ל כתי' תחלה כבוד כו' וגבורתך ידברו להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, שיש כמה צמצומי' עד שמתהוה בחי' מלכותך הוא בחי' המחי' ומהוה כל עולמים כו', שזהו בחי' אלקי המלך, ואי לזאת ארוממך הוא בחי' רוממות והעלאת בחי' אלקי הכח ויכולת שנמשך מבחי' המלך לבחי' אוא"ס עצמותו ית', שז"ע בחי' העלאה מלמטלמ"ע כו'.

וזהו ענין נרות המנורה דכתי' ובהעלות אהרן את הנרות, פי' נרות הוא נש"י דכתי' נר ה' נשמת אדם, ואהרן כהנא רבא הוא המעלה את הנרות דנשמות להיות עולים למעלה כמו שהנר טבעו לעלות למעלה, וכמבואר במ"א שזהו מפני כי יסוד האש הוא למעלה תחת גלגל היומי לכן טבע האש להיות עולה ונמשך למעלה, וכך נמשלו נש"י לנרות להיותם חלק אלקה ממעל, וגם נה"ב שבאדם הרי שרשו גבוה מאד נעלה עוד יותר נעלה מנה"א, שהרי שרשו הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון רק שנפל בשבה"כ, וכאשר מתברר ע"י העבודה ה"ה נמשל לנרות שטבעם לעלות למעלה מעלה לשרשם ומקורם, ואהרן כה"ג עטהוא בחי' שושבינא דמטרוניתא הוא המעלה את הנרות דנשמות להיות עולים מלמטלמ"ע כו'.

ובעבודה הוא ענין דכתי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו ע"י התבוננות בשתים לפני' שלפני ק"ש ובק"ש בפסוק שמע כו' איך שהוא ה' אחד בז' רקיעי' וארץ וד' רוחות העולם, ובשכמל"ו שכל התהוות העולמות הוא מבחי' שם והארה מבחי' כבוד של בחי' מלכותו ית', ואי לזאת צ"ל בבחי' תשוקה וכליון לאלקות, כמ"ש מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי, שאפי' בחי' כי עמך מקור חיים שהם בחי' מקור החיים ומקור התענוגים לא יחפוץ ג"כ להיותם רק עמך בטל וטפל לבד לבחי' לך, ואי לזאת כאשר יתבונן הדק היטיב במה יחפוץ יותר אם בבחי' מקור החיים והתענוגים שהם בטלים לבחי' לך, או בבחי' לך שהוא א"ס עצמותו ומהותו, אשר דעת לנבון נקל שצריך להיות לא חפצתי בבחי' עמך הנ"ל כ"א עיקר חפצו ותשוקתו יהי' בבחי' א"ס עצומ"ה כו'. וז"ע העלאת הנרות בחי' נר ה' נשמת אדם להיות עולה למעלה בבחי' שלהבת העולה מאילי' כו'. וזהו ענין היחוד דשילוב ש' אד' בש' הוי', ששם אד' הוא שורש ומקור כל הנבראי' דבי"ע, וכנודע שש' אד' הוא מל' אנת אשתמודע אדון על כולא כו', והעלאת הנרות דמנורה הוא להעלות הנרות דנשמות בבחי' ש' הוי' שה"ע שילוב ש' אד' המהוה ומחי' נבראים בש' הוי' שהוא שם העצם כו'.

ולכן היו מדליקי' את נרות המנורה מפלג המנחה שהוא שעה ורבע קודם שקיעת החמה, והיינו מפני כי נודע כי השמש מרמז לש' הוי' כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי' שבחי' השמש נמשל לש' הוי', ולהיות כי שילוב זה הוא בחי' השילוב דש' אד' בש' הוי' לכן צ"ל העלאת הנרות בעוד השמש זורחת על הארץ להורות על עלייתם בש' הוי' שהוא ש' העצם כו'. וכן נרות דשבת הוא ג"כ סובב על כוונה זו עצמה שהוא עליית כל הדברי' בע"ש עם חשיכה שאז נעשה עליית כל העולמות עד שמתעלה בריאה באצי' אשר באצי' מאיר ש' הוי' לכן צ"ל בעוד השמש זורחת על הארץ שהיא היא כוונה הנ"ל בהעלאת נרות המנורה כו'.

אמנם נר חנוכה מסובב על כוונה אחרת, והיינו ענין שילוב ש' הוי' בש' אד', שהוא מלמעלמ"ט, שגם למטה בבי"ע יהי' נמשך המשכת אוא"ס פלהאיר את החשך דבי"ע שגם שם יאיר אורו ית'. והענין הוא, כי פעם אנו אומרי' יחיד חי העולמי' מלך, ופעם א"א מלך יחיד חי העולמים, והיינו כי יחיד חי העולמי' מלך פי' שא"ס הוא יחיד ומיוחד וכל בחי' חי העולמי' נמשכי' רק מבחי' מלך, וכנ"ל בענין אלקי המלך, ונמשך ע"י כמה צמצומי' וכנ"ל, ואי לזאת צ"ל ארוממך מלמטלמ"ע כו'. ופי' מלך יחיד היינו כי מלך הוא בחי' מל', אם היותו בחי' אחרונה לגבי בחי' א"ס עצומ"ה כנ"ל, מ"מ לגבי הנבראי' הוא בבחי' יחיד, והיינו בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר ועתיק בבריאה, ונודע כי כתר ועתיק דבריאה יש לו שייכות לבחי' כתר ועתיק דאצי' יותר מבחי' חכ' דאצי' לכתר דאצי', שהחכ' דאצי' התהוותה מבחי' אין דכתר דאצי' בדרך מציאה וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, והיינו כמו המוצא מציאה שאינו יודע כלל מאין בא לו הדבר ושל מי היתה קודם כו', כך התהוות החכ' מאין דכתר להיות כי לית מח' הוא בחי' חכ' כמ"ש בזח"א דקך"ג מח' ויובלא כו' תפיסא בי' כלל, לכן התהוותה נמשלה לבחי' המציאה כו'. משא"כ כתר דבריאה לגבי כתר דאצי', וכמשנ"ת בלק"ת פ' קרח בד"ה ויקח קרח בענין המקיפי' דאע"פ שנמשכים מהקו מ"מ שרשם מבחי' שלמעלה מן הקו, והיינו מבחי' העיגול שלפני הקו. וא"כ בחי' מלך דאצי' שנעשה יחיד בבריאה הוא רק שעובר דרך בחי' מל' דאצי' אבל שרשו מבחי' יחיד דאצי' ועיגול הכללי כו'. ומ"מ בבריאה הוא בחי' ש' אד' לבד כמ"ש במק"מ פ' בראשית שעיקר ש' אד' הוא בבריאה, והיינו כאשר בחי' מל' מסתתרת בבריאה שאז אינם בבחי' שני המאורות הגדולי' (דהיינו בחי' פרצוף הפנימי שבמל' שנק' כלת משה כאמה בתה כו'), כ"א בבחי' את המאור הקטן שה"ע לכי ומעטי את עצמך להיות ראש לשועלים הם בחי' הנבראי' דבי"ע, אשר שם אינו מאיר ש' הוי' כמו באצי' שמאיר שם. אך ענין שילוב ש' הוי' בשם אד' הוא להמשיך בחי' אור הוי' שהוא אור העצמי כנ"ל גם בש' אד' להאיר את החשך בבי"ע ג"כ, וזהו שורש ענין נ"ח שהוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', וזהו פי' הב' בארוממך היינו להמשיך בחי' הרוממות גם למטה בבי"ע כו'.

וזהו שמצות נ"ח הוא משתשקע החמה, פי' ענין שקיעת החמה הוא להורות שבעצם אינו מאיר שם השמש הוא אור האצי' כו' כ"א שע"י הנס פאהנעשה בנרות כמשי"ת נמשך האור גם למרחוק היינו להאיר גם בבי"ע, שבאמת זהו נמשך מבחי' היותר גבוה מאור האצי' בעצם כו' וכמשי"ת.

והענין הוא, דהנה את זלע"ז עשה האלקי', וכמו שיש בקדושה בחי' שמש וירח שהם מרמזי' לש' הוי' ואלקי' וכנ"ל כן יש לעו"ז נגד בחי' זו, וכמ"ש בזח"א דמ"ט ע"א בענין לא תטע כו', כל אינון פלחי לשמשא איקרון עובדין לבעל, ואינון דפלחין לסיהרא איקרון עובדי אשרה, להיות כי בעל ואשרה הם לעו"ז נגד שמשא וסיהרא. וע' במד"ר ע"פ ואת המאור הגדול כו' דרך ארץ שיהי' הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן, יעקב מונה ללבנה, אנטיוכוס מונה לגדול. וע' בזח"א ויחי דף רל"ז תחלת ע"א, והאי שמשא תחות האי סיהרא הוא, ופי' הרמ"ז שמה שישראל מונין ללבנה זהו מל' דאצי' אבל מה שעובדי השמש והירח מוני' לחמה זהו בעשי'. והענין הוא, דהנה איתא ברבות בא פ' ט"ו דק"ל ע"א ע"פ מי כו' יפה כלבנה ברה כחמה, ברה כחמה בימי אנטיוכוס, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, והשמש נק' גבור שנא' לשמש כו' ישיש כגבור, בתקופת תמוז מי יכול לעמוד נגדה הכל בורחי' כו' שנא' ואין נסתר כו', כך בימי אנטיוכוס הכל ברחו ממנו, ומתתיהו ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה ונצחום והבריחו את אנטיוכוס וחיילותיו לקיים מה שנא' ברה כחמה. והיינו ע"י שעמדו באמונתו של הקב"ה ונצחו את בחי' חמה דלעו"ז, שז"ע מה שאם אוליאוס הי' שמה חמה, היינו בחי' תוקף החום דבחי' חם שהוא אבי כנען.

וענין מה שהם מונים לחמה נת' בשל"ה דקצ"ז ע"ב שז"ע חמה בסיבובה, והיינו בחי' גלגל החמה, שפי' במד"ר בראשית פ"ו שהוא נרתק השמש הנק' אהל כמ"ש לשמש שם אוהל בהם, וע' בבחיי פ' בראשית שפי' שזהו גלגל הרביעי. והנה נרתק השמש הוא נמשך מבחי' שם אלקי', ונודע כי בש' אלקי' יש ק"ך צירופי אלקי' כמ"ש בס"י ה' אבנים בונים ק"ך בתי'. והנה מע"ב צירופים הראשונים דש' אלקי' א"א להם לקבל, כ"א מן מ"ח צירופים אחרונים, שז"ע אדמת בני חם הוא בחי' חם אבי כנען שהוא תוקף החום דיצה"ר כו'. ובזה יובן מה שבענין דכתי' בשמש והוא כחתן יוצא מחופתו איתא בילקוט פבתלים רמז תרע"ג, מה החתן הזה נכנס טהור ויוצא טמא, כך השמש נכנס טהור ויוצא טמא, והיינו לפי שהם עובדים לחמה. וזהו ג"כ ישיש כגבור לרוץ אורח, וארז"ל ברבות פ' אמור פל"א ואין אורח אלא של נשים כמד"א חדל להיות לשרה אורח כנשים, והיינו שנמשך ממנו ג"כ יניקת החיצוני' שז"ע אורח כנשים כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי ברכבי השני, כמ"ש ברחל כי דרך נשים לי, ע"ש שנותנת חיות ממותרי השפע והפסולת שדוחה לחוץ מבחי' דרך נשים כו', והיינו כשהשכינה מתלבשת בבי"ע כרחל לפני גוזזי' נאלמה, וזהו נאלמתי דומי' החשיתי ר"ת נדה כמ"ש במ"א. ועד"ז הו"ע מ"ש גבי שמש לרוץ אורח, שע"י הנרתק שהוא הטבע בגימ' אלקים נמשך חיות ויניקה, וע"כ צ"ל יראוך עם שמש לנטרא נהורא דשמשא כו', וכענין המבואר בת"א בראשית ד"ה להבין ענין הברכות בענין חותם בברוך כו'.

וביאור הענין הוא, דהנה איתא במדרש תלים ע"פ על כן לא יקומו וגו', זש"ה שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן, שברה"ע הי' בכן שנא' ויהי כן בכל המאמרות, והם אומרים לא כן, שאומרי' טומטם הי' העולם (והיינו מאמיני הקדמות כו'), ולכן לא יקומו שלא יהי' להם תקומה כו'. והענין הוא דהנה הם אומרי' רם על כו' על השמי' כבודו, ושישגיח בעלולי' השפלי' כמו הארץ וכל אשר בה ה"ה השפלה לפניו ית', ולכן אומרים עזב ה' את הארץ מלהשגיח עלי' ביד המזלות הם הכוכבי' וגלגליהם, ובאשר גלגל חמה שז"ע חמה בסיבובה כנ"ל הנה עלי' נא' ממגד תבואות שמש שפועלת הצמיחה, וכמו שאנו רואי' שיש דברי' הגדלים מקור הלבנה כמו הירקות וכדומה, ויש תבואות הגדילי' מחום החמה, ולכן השתחוו לשמש וירח להיות כי דרך בם הולך השפע להצמיח דברי' הגשמי'. והגם כי בדורו של אחאב ידעו ג"כ שפעולתם אינו מצד עצמם כ"א מאלקות השופע דרך בם, מ"מ להיות כי לא רצו להיות בבחי' הביטול קראו להקב"ה רק בשם אלקא דאלקי', והשתחוו לבעל ולאשרה שהם לעו"ז דשמשא וסיהרא כנ"ל, וכמשנ"ת מזה במ"א, ע' בסידור פגע"פ אל תבטחו בנדיבים, ובמ"א בד"ה את ה' האמרת (ל"א). ובאמת כשם שלפי דעתם הוא שפלות לפניו ית' להשגיח בעלולי' השפלי' כמו הארץ וכל אשר בה, כן גם בשמי' ה"ה ג"כ השפלה לפניו כי במה נחשב הוא, ולכן כמו שגם לפי דעתם הנה הם אומרים שעל השמי' כבודו, כן באמת גם מלא כל הארץ כבודו, והמגביהי לשבת המשפילי לראות בשמי' ובארץ בשוה להשגיח על כל פרט ופרט בהשגחה פרטיות בכל מיני דצח"ם כו'. ומה שעובר ההשפעה דרך השמש וירח ה"ה כגרזן ביד החוצב בו, האם נאמר שיש שבח להגרזן החוצב אבנים בהר או קרדום שבונים בו בנין עץ, שיאמרו ראה כמה נאה בנין מפואר שבנה הקרדום או הגרזן הלזה, שלא נופל כלל ענין תיאור ושבח הלז עליהם להיות כי לא להם שבח הלזה כ"א להבונה וחוצב בהם, וכך עד"ז השמש והירח וכל צבא השמי' המשפיעי' חיות וצמיחת דברי' הגשמיים ה"ה אינם בעלי בחירה כלל והם רק כמו כלי אומנתו של הקב"ה שפועל דרך בם כרצונו כו'.

ולמצוא בעבודה ברוחניות ענין בחי' זו דהשתחואה לשמש וירח, הוא כאשר מקושר להבלי העוה"ז בלב ונפש בהעמקת הדעת, ושוכח על א"ס ב"ה המסבב כל הסיבות ומזמין לו הסיבה והריוח שבה, הנה הוא ממש כמשתחווה לשמש וירח, כי מה לי השמש והירח עצמם או דברי' הנשפעי' דרך בם. וההעמקת הדעת והתקשרות השכל בדברי' הנשפעי' מהם ה"ה כמו ההשתחואה ממש, שענין ההשתחואה הוא הרכנת הראש וכפיפת קומתו בגשמיות בחיצוניות, והרי כפיפת והרכנת פנימיות ראשו וחיותו הפנימי בודאי שלא גרע מחיצוניות כו'. ועי"ז נעשה טמטום המוח והלב להיות אטום מלקבל דבר חכמה כו' בהשגת אלקות כל חד לפום שעורא דילי' ע"י ההתבוננות והעמקת הדעת.

ועוד זאת מאחר שהוא מלא מעניני גופו ותאוותיו הגשמיים ה"ה איננו יכול להחזיק כי מלא אינו מחזיק. וזהו שארז"ל ע"פ כי בועלייך עושייך ה' צבאות שמו, אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, פי' שתהי' בבחי' כלי קיבול לקבל בחי' ההשפעה. וז"ע דכתי' כוס ישועות אשא, שכנס"י מקור נש"י היא בבחי' כלי לקבל בחי' ישועות הם בחי' חסדים העליוני' הנשפעים בה. ואמנם הנה כלי ריקן דוקא מחזיק להיות בבחי' ואמונה כל זאת כמ"ש במ"א, פדע' בד"ה הנותן לשכוי דתקס"ג ובד"ה עציון גבר שבס' במדבר, משא"כ מלא אינו מחזיק, והיינו כאשר הוא מלא מכל רצונותיו הגשמיים לאמר שזה אני רוצה וזה אין אני רוצה, אשר דבר זה יכול כאו"א למצוא בנפשו הן בעלי עסקים ואפי' יושבי אהל, מ"מ בכל מה שיאמר זה רוצה אני וזה איני רוצה ה"ה כלי מלא שא"א לו להחזיק כלל בחי' ישועות וחסדי' עליוני' כו'.

והעצה לזה הוא כמו שעשיית הכוס מגולמי הכסף והזהב צריך האומן להכותו בפטיש לעשותו טס עד שיוכל לכופפו ולעשותו כלי קיבול כו', כן יש בחי' זו בעבודה הוא בחי' לב נשבר ונדכה דכתי' בי' אלקי' לא תבזה, פי' נדכה הוא ע"י פעולה שמדכה א"ע לאמר לנפשו מי אני המרוחק והמתועב ברצונות זרות שכ"ז גרם ענין מה שנתרחק מאלקותו ית' ולמה מגיע לו עוד דברי' שרצונו בהם, ואם הי' עובד להקב"ה כאשר נצטווה הי' יכול לחשוב שמגיע לו מאחר שעושה רצון קונו, אבל כשהוא מרוחק לגמרי מה זה ועל מה זה יגיע לו שיתן לו השי"ת למלאות תאוות נפשו הגסה אשר יחפוץ בשאט נפש. ובאמת מה גרמה לו רצונותיו הללו הוא ריחוקו מאלקי' חיים, שאם הי' מתקרב לעבודתו ית' לא יחפוץ כלל בדברי' הנקלים והנבזים האלה. וגם מי שהוא דכה בעצם מחמת נמיכות רוחו אשר יש לו מתולדתו, או שהוא דכה ע"י יסורי עניות וכדומה, ואין לו מצח להרים ראש כו', מ"מ הנה גם הוא צריך שטיפה מבפנים כמו כוס של ברכה שצריך שטיפה, והיינו שיטהר א"ע מתאוות היתר, והיינו בכל דברים המוכרחים לחיי גופו לעשותם בלא לב ולב כו', שהרי א"צ כ"א לעצם הדבר אבל התאוה בזה אך למותר הוא. וכאשר ירגיל א"ע להתנהג כך אז יהי' כלי ריקם לקבל בנפשו בחי' ישועות העליונים להיות כלי ריקן מחזיק בתוכו בחי' השפעות החסדים ברוחניות וגשמיות הנגררים כגופא דבתר ראשו גריר כו'.

וע"ז נא' שפתי חכמי' יזרו דעת ולב כסילי' לא כן, פי' לב כסילי' הוא כמשנ"ת לעיל בענין האומרי' טומטם כו', אבל שפתי חכמים יזרו דעת פי' דעת הוא כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' אין עוד אפי' בחללו של עולם כו' בכל דברי' הגשמיי' כמ"ש בכ"מ וע' בד"ה מי כמוכה, פהויתבונן בכ"ז הדק היטיב, ומבשרי אחזה אלקה, שכמו שרואה ויודע היטיב שגופו חי, שהגם שלא ראה מעולם נשמתו מ"מ בלי שום ספק וספק ספיקא אצלו שיש בו חיות המחי' אותו, כן יבין שהעולם הוא גוף גדול (וכמ"ש באדר"ן פל"א שהאדם הוא עולם קטן יעו"ש), והרי יש חיות המחי' אותו כו'. והנה באמת א"א לו לאדם לידע ולהשיג אלקותו בבחי' השגה, שהרי לית מחשבה תפיסא בי' כלל, וע' בזח"א חיי דקך"ג ע"א שפי' מח' על בחי' חכ', דאיתא שם מחשבה ויובלא דלא אתפריש לעלמין, והיינו חו"ב, וא"כ גם בחי' ח"ע אינה משגת ותופסת בי' ית', והיינו מפני דכתי' כולם בחכמה עשית שלגבי' ית' גם החכ' כעשיי' הגשמיות נחשבת כו', ואי לזאת איך ישיג הוא בחכ' שבשכלו, וזהו יזרו דעת שצריך לעשות בחי' נזר ועטרה לבחי' דעת, והוא בחי' אשת חיל עטרת בעלה היא האמונה פשוטה להאמין בו ית' כו'.

וזהו שאמרו במד"ר על מתתיהו ובניו שעמדו באמונתו של הקב"ה היינו בבחי' חיזוק האמונה בו ית' ועי"ז כבשו את אנטיוכוס העובד לחמה כו' שרצה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך שהם בחי' מצות המלך ותורת ה' שהם זו"נ. וזהו ג"כ ענין שטמאו כל השמנים שבהיכל, שמן הוא בחי' חכ', וטומאת השמנים הוא ע"י חכ' דקלי' המטמאה את המוח כמ"ש בסש"ב כו', עד שמצאו פך אחד של שמן חתום בחותמו של כה"ג, פי' כה"ג הוא א"א וחותמו הוא בחי' יסוד דא"א שע"י נמשך בחי' שפע הפנימי הוא בחי' השמן דכתי' בי' שמן משחת קדש, שנת' במ"א שהוא מושח ועושה את בחי' קדש דחכ' שבסדר השתלשלות, ע' בלק"ת בד"ה בהעלותך הראשון, אשר נגד בחי' זו לא יש כלל לעו"ז.

וזהו שתיקנו להדליק הנרות משתשקע החמה ועד שתכלה כו', ויש לפרש בשני דרכי', הא' שקיעת החמה דקדושה הוא בחי' שמש ה', להורות שזהו בחי' המשכה מלמעלמ"ט שילוב ה' בש' אד' שהוא הש' המאיר בבריאה אשר שם נשקע החמה הוא בחי' שמש ה' אור האצי' שנק' הוי' בכלל בחי' ה' בחכמה כו'. הב' שקיעת החמה דלעו"ז הוא החמה מה שאם אליאוס חמה שמה, היינו בחי' החום דחם אבי כנען, חמימות התאוות מרצונות זרות כו'. וזהו עד שתכלה רגל, פי' רגל הוא היצה"ר כמ"ש רז"ל בפ' לפני אידיהן ד"ה ע"פ אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור כו' כל העוסק בתורה ובגמ"ח פויצרם מסור בידם, ופי' רש"י ותוס' שדייקו מדכתי' משלחי רגל שנק' היצה"ר רגל ע"ש דכתי' (ש"ב ה' י"ב) ויבא הלך לאיש העשיר, שנמשל היצה"ר להלך תחלה ואח"כ לאורח ואח"כ לאיש יעו"ש, וההילוך ברגל, לכן משלחי רגל זה היצה"ר. וא"כ פי' עד שתכלה רגל הוא כענין בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' כו'.

וזהו ג"כ עד דכליא ריגלא דתרמודאי הם המורדים מל' המורדת על בעלה, שהוא היפך משנ"ת לעיל בענין שעשאה כלי, כ"א כלי מלא וטומטם ואטום מלקבל מחמת רצונותיו הזרים כו'. אך כמו ששפתי חכמי' העושים נזר ועטרה מבחי' האמונה על בחי' דעת שיש להם, וה"ה היפך בחי' הכסילי' שאינם מודים בבחי' כן שבו נברה"ע, כן ע"י חיזוק האמונה שהי' במתתיהו ובניו נצחו את אנטיוכוס העובד לחמה עד שנעשו המונין ללבנה להיותם קטנים שמקטינים א"ע בבחי' ברה כחמה כו'. ולגודל עוצם מעלת הנס וההמשכה הגבוה שנמשכה תיקנו בנ"ח זמן עד שתכלה גם ריגלא דתרמודאי הם המורדי' מחמת יצרם הרע כו', והיינו שגם היצה"ר יבוא לבחי' כליון ותשוקה. דהנה כתי' אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פי' שהנביא מתמה שמחמת התבוננות איך שלא שניתי כלל ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי הי' צריך להיות בבחי' כלות הנפש, וע"ז מתרץ להיותם בני יעקב בחי' יו"ד עקב, והיינו ע"י העוונות שאדם דש בעקביו, שעי"ז כשל בעווני כחי שנכשל הכח כ"כ עד שאינו יכול להתגבר על היצה"ר כו'. אמנם בנס דחנוכה מחמת עוצם מעלת הגילוי שנמשך ע"י האמונה, הנה גם התרמודים נעשו ונתהפכו להיות בבחי' בשני יצריך, שגם כח המתאוה שביצרם נתהפך לטוב להיות מתאוה לאלקות כו'.

וההתבוננות בבחי' זו זהו מן השוק, פי' שוק הוא ל' שוקיו עמודי שש שנשתוקק הקב"ה לבראותו, ומפני מה נשתוקק זה אין אנו פזיודעי' רק שאנו יודעי' שנשתוקק, והיינו מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ומה שא"ס יחיד ומיוחד נתאוה לו ומשתוקק שיהי' לו ית' דירה בתחתונים כ"ש וק"ו איך שצריכי' התחתונים להשתוקק שיהי' נמשך גילוי אלקותו ית' למטה כו', וזה יכולי' הכל להבין אפי' מי שאינו בעל תורה, שהרי בפ' לפני אידיהן אמרו כל מי שעוסק בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם, ומה יעשה מי שהוא אינו בעל תורה, ואינו יכול לעשות גמ"ח בממונו מפני היותו עני, רק גמ"ח בגופו לבד יכול לעשות, אמנם ע"י התבוננות זה יוכל כל איש לבוא שיכלה הרגל בבחי' כליון להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

וזהו שנעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים להורות על גודל מעלת ההמשכה הוא שנעשה הנס בשמונה ימים ולא שבעה כמ"ש בב"י באיזהו אופן שיהי' מהג' אופני' שתירץ, והיינו דאם הי' שבעה ימים ה"ז רק מבחי' שבעת ימי ההיקף לבד, שהוא בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, אבל שמונה ה"ז גם בחי' שומר ההיקף שהוא בחי' אוא"ס שלמעלה מסובב וממלא כו' וע"ד ההפרש בין כינור דלע"ל לכינור דבהמק"ד שכינור דבהמק"ד הי' של ז' נימין אבל דלע"ל יהי' של שמונה נימין, והיינו כי כינור הוא ך"ו נר ך"ו הוא מספר ש' הוי' דאיהו נהיר בנר, ויעקב הוא בחי' ז"פ הוי' ולע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו שהוא ח"פ הוי', וע"ד שנת' בענין מילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת, שהגילוי נמשך מבחי' למנצח על השמינית כמ"ש בד"ה וביום השמיני ימול בלק"ת פ' תזריע, ועד"ז הוא ענין המשכת אור דנרות דחנוכה, ולכן גומרי' את ההלל בחנוכה ע"ד כמו בסוכות שהוא שמונה ימים, ולא כמו בפסח שאין גומרי' בו את ההלל להיותו רק ז' ימים כו', וזהו שהי' הנס ח' ימי' דוקא כמו סוכות ושמע"צ שהם בכלל רגל א' ורק לענין פז"ר קש"ב נחשב לרגל בפ"ע אבל במנין ג' רגלי' נחשב כרגל אחד שהוא מבחי' שומר ההיקף כו', וכמו"כ חנוכה הוא ג"כ מבחי' שומר ההיקף כו'.