נשא את ראש

תקלהנשא את ראש

בס"ד, פ' נשא.

הנחת ר"א ז"ס

נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם, וצ"ל מהו לשון נשא ומהו גם הם. אך הענין דלשון נשא הוא ע"ד משנאיך נשאו ראש ופירש הת"י זקיפו רישא, וע"ד מ"ש במדרש ע"פ ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה, ולא יראים מכל אדם, כן הפי' ג"כ נשא היינו שיגיעו למדריגת קומה זקופה. אך צ"ל מהו המעלה בזה הלא אמרו בגמ' ברכות אסור לאדם לילך בקומה זקופה דאמר מר כל ההולך ד' אמות בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה, נמצא שהוא חסרון עד שאסרו חכמינו ז"ל זה.

ובכדי להבין זה צ"ל תחלה מהו ענין קומה זקופה שאסרו. והנה המקנה במס' קידושין פי' כי שכינה למעלה מראשו של אדם, והשראתה הוא על כח החכמה שבכל נפש כמאמרם ז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם כו', וחכמה הוא כח מ"ה ביטול, ואם מהלך בקומה זקופה הרי מראה א"ע שהוא יש ולגרמי', והוא היפוך החכ' וא"א לשרות עליו השכינה, מפני זה אמרו כאלו דוחק רגלי השכינה.

ואפשר לפרש זה על שני אופנים, אופן א' הוא כי די לעבד להיות כרבו, כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם שהיא גלות השכינה, וע"י חטא ועון עי"ז גורמים שיהי' גלות השכינה כמ"ש תיסרך רעתך, דהיינו אם נמשך על אדם איזה דין ועונש הוא ע"י רעתו, כי מהחטא עצמו נמשך עליו דין ועונש, ועי"ז גורמים ג"כ גלות השכינה בנפש ובכללות העולם ג"כ כמ"ש רז"ל גלו לבבל כו' גלו לעילם כו' שכינה עמהם, דהיינו שע"י החטא גרמו שיהי' גלות ואז ממילא השכינה ג"כ עמהם בכדי לאגנא על בנ"י שלא יוכללו ח"ו באוה"ע וכמ"ש ואף גם זאת כו' לא מאסתים כו', ועוד שע"י החטא גורמים שיהי' גלות השכינה ג"כ וכמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם אתתא אתתרכת מבעלה. וזהו מה שארז"ל שאברהם בחר לו שיעבוד תחת גיהנם, דכמו שא"א לקבל גילוי אור וזיו דג"ע כ"א ע"י הגיהנם דוקא, דהיינו לטהר חולאת הנפש שהגיהנם מצרף ומזכך, כמו"כ הוא ענין השיעבוד ג"כ שהוא מצרף הנפש מהחטא ועון, וזהו מ"ש גיאות אדם ישפילנה, וכמ"ש (ישעי' כ"ו ה') השח תקלויושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר. וכאשר יתבונן האדם בזה היטב שהוא עצמו ע"י חטאיו גורם גלות השכינה, האיך אפשר לו להיות נשיאות ראש, וזהו שאסרו קומה זקופה. ועיקר גילוי קומה זקופה יהי' לע"ל, דהא ביצי"מ כתיב וה' הולך לפניהם והטעם בזקף גדול ואמרו בזהר בזקיפא עילאה, וכ"ש וקו"ח לע"ל דכתיב אז אהפוך אל עמים כו'.

ובכדי להבין כ"ז צריך להקדים מארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופי' הה"מ ז"ל דכאשר יש לאדם איזה חסרון ומתפלל שיושלם לו זה החסרון אינו פועל כלום ע"י תפילתו, כי כשחסר לאדם איזה דבר הלא יש חסרון הזה ברוחניות, כמ"ש כי חלק הוי' עמו וע"י החטא נעשה חסרון דהיינו פגם בשם ה' שבנפש, ועי"ז נעשה חסרון בגשמיות ג"כ, וצריך להתפלל שיושלם החסרון מה שנחסר לו ברוחניות ועי"ז יתמלא בגשמיות ג"כ, וזהו ענין כובד ראש הכנעה ושפלות על מה שגרם חסרון בראש של השכינה שבראשו של אדם וכפי' המקנה, וכמאמרם בזהר ע"פ החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא כו' מאי טעמא דשכינתא שרי' על רישי', וכמ"ש וה' בראשם שיש שם הוי' בראש כאו"א, וזהו ראי' לפי' המגיד. וזהו ג"כ מארז"ל בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, והענין כי בזמן שאדם מצטער שנמשך עליו עונש ע"י החטא וכמ"ש תייסרך רעתך, ונעשה הרגש בשכינה שבנפשו, כי שכינה הוא כמאמרם ז"ל ע"פ ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל, ולמעלה נעשה ג"כ הרגש כמ"ש בכל צרתם לו צר ויש בזה קרי וכתיב, ולפי הקרי לו בוא"ו, הרי דלמעלה ג"כ נרגש צער ישראל, ואפי' לפי הכתיב לא באל"ף הרי איתא בזהר עקתא דישראל מטיא להתם, ונמצא שנרגש למעלה ג"כ צער ישראל. ואומרת השכינה קלני מראשי, כי ראשי וזרועי הוא תש"י ותש"ר, כי תש"י מניחין על היד בכדי לשעבד הלב, ותש"ר על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס בכדי לשעבד המוח, ובדרך כלל ראשי וזרועי הוא מקיפים ופנימי', והוקשה כל התורה לתפילין שהכוונה מכללות כל התורה בכדי לשעבד מוחו ולבו לאביו שבשמים. וזהו בזמן שאדם מצטער הוא ע"י החטא ועון ונרגש בשכינה ואומרת שהוא מפני שלא שיעבד מוחו ולבו לאביו שבשמים, לכן צריך להתפלל על החסרון שגרם בשכינה.

ובכדי להשלים זה החסרון הוא ע"י השמחה כמ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, והענין הוא כי כל הוא כמ"ש כי כל בשמים ובארץ ופי' התרגום דאחיד בשמיא וארעא, דהיינו להמשיך גילוי אחד בארץ תקלזכמו בשמים, כי ארץ הוא ממכ"ע מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, היינו חיות אלקי שמתלבש בכל עולם ועולם לפי ערכו כמו חיות הנפש בכל אבר לפי ערכו, ושמים הוא אור הסוכ"ע דכמו שהשמים מקיף את הארץ כמ"כ יש חיות אלקי המחי' בדרך סובב ומקיף לכל העולמות בשוה, אך אין הפי' שהוא רק סובב ומקיף, אדרבה עיקר החיות נמשך ממנו, אך מפני זה נק' בשם סובב כי לעוצם רוממותו א"א להתלבש בפנימי' החיות כמו ממכ"ע, דאם הי' מתלבש בפנימית לא הי' יכול כלי המגביל להכילו והי' בטל בתכלית, לכן נמשך ממנו החיות בדרך סובב, אבל עיקר החיות ממנו. והנה כתיב שמים לרום דהיינו ששם מושג רוממות א"ס יחו"ע ביטול במציאות כולא קמי' כל"ח, וצריך להמשיך שיהי' גילוי אחד בארץ ג"כ כמו בשמים, וזהו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שגם בארץ טורא דפרודא בחי' ממכ"ע בו כתיב ומשם יפרד, ונש"י ממשיכים שם ג"כ גילוי אחד, והוא ע"י עבודה בשמחה דהיינו שיהי' שש ושמח שציוונו הבורא ית' לקיים מצותיו ועושים רצונו, וכמו למשל שכאשר יתאוה המלך שיעשה לו אדם איזה דבר ובעשות האדם את הדבר הזה הרי הוא שש ושמח שמשלים רצון המלך, כן ויותר מכן צריך להיות בשמחה מהמצוה גופא שציונו ממה"מ הקב"ה לעשות רצונו, וע"י השמחה גורם גילוי, דאם מקיים המצוה בלא שמחה הגם שעי"ז מגיע ג"כ לשרש של המצוה כמו תפילין דמוחין מ"מ אינו ממשיכו לידי גילוי, ואפ"ל שהוא כמעט שוה כמו אם לא הי' מגיע לשרש של המצוה כי ה"ז הכל בהעלם, אבל ע"י השמחה נמשך לידי גילוי השרש של המצוה. ובמ"א נת' שע"י התגלות נעשה שמחה, ושניהם אמת, כי ע"י שמחה של מצוה גורם גילוי אלקות, וכאשר נתגלה אז ניתוסף שמחה בהמקבל, כמו למשל כאשר מתגלה לאדם איזה אוצר רב הרי ישמח מזה כן מהגילוי נעשה שמחה. וזהו עבודה בשמחה מרוב כל כי יש שמים וארץ עד רום המעלות, וע"י השמחה ש"מ ממשיכים גילוי אחד בארץ עד רום המעלות. אך בגלות כתיב ועבדת את אויבך בעירום ובחוסר כל. והענין דהנה כתיב מכל מלמדי השכלתי ואיתא בפע"ח שהכל הי' המלמד של דוד, כי דוד הוא בחי' מל' וכל הוא יסוד, וכאשר המל' מקבלת מהכל אז נעשה יחוד אלקות, וזהו שהכל הי' המלמד של דוד, אבל בגלות הי' אצל דוד שהוא מל' מקור נש"י חוסר כל, וע"י מה נעשה החסרון הוא ע"י החטא, לכן צ"ל כובד ראש ע"ז. ובזה יובן מה שארז"ל אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך כו' אלא מתוך שמחה של מצוה, ולכאורה אינו מובן הלא אמרו שצ"ל כובד ראש, אך הענין כי עיקר ענין תפלה הוא כמ"ש צעק לבם אל ה', דהיינו חרטה על העבר, וא"א להיות חרטה בלב שלם כ"א כאשר מקבל על עצמו מקודם על להבא, דאם לא קיבל על להבא מה יתחרט על העבר, והתפלה ג"כ אינו כלום וה"ז כטובל ושרץ בידו, והכלי על להבא הוא שמחה, ולכן אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה.

תקלחובכדי להבין עוד יותר הענין דקומה זקופה, הנה אמרו במד"ר ע"פ זאת קומתך דמתה לתמר, דקאי על דניאל חנניה מישאל ועזרי' שלא השתחוו לצלם של נבוכדנצר שנק' בשם רישא כמ"ש אנת הוא רישא דדהבא, ונמשלו לתמר דכמו שהתמר מתמר ועולה כך לא הרכינו הם ראשם לע"ז. ובעבודה הוא כמ"ש אלקי כסף ואלקי זהב לא תעשה לך דהיינו שלא לעשות אלקה מכסף וזהב, והענין הוא דבפרנסה צריך לידע שהוא ית' הוא העושה הסיבה והוא הנותן הפרנסה, ובכח עצמו אין יכולים לעשות כלום וכמ"ש כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וזהו שארז"ל הרוצה להתעשר ירבה בסחורה ויבקש רחמים ממי שהעושר והנכסים שלו, ועי"ז אדרבה מקשר הגשמיות להרוחניות, כי בכל גשמיות יש ניצוץ אלקי וכשיבקש רחמים עי"ז מעלה הניצוץ, אבל כשעושה הסיבה לעיקר וסובר שהוא הוא המרויח ואומר כוחי ועוצם ידי עשתה זאת הרי הוא כמו ע"ז, דכמו שבע"ז כופף ראשו כמ"כ כופף ראשו להסיבה, ואדרבה הוא גרוע מע"ז, כי בע"ז כופף ראשו שהוא חיצוני', ובפרנסה הרי כופף שכלו ומשעבד מוחו ולבו הרי הוא גרוע מע"ז. ומ"ש וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, הרי צריך לעשות, אבל כללות העשי' הוא לבוש שק, אך כשה' אלקיך, דהיינו כשמבקש רחמים, אז נעשה העשי' כלי, וזהו אלקי כסף וזהב שלא לעשות מכסף וזהב אלקה. וכמו שבעון ע"ז הי' העונש ע"ז סקילה שסוקלין אותו באבנים, כמ"כ ברוחניות ע"י שמשעבד מוחו ולבו להסיבה נעשה לבו לב האבן עד שיוכל ח"ו לאבד את הניצוץ אלקי. אבל דניאל שהשליכו אותו לגוב אריות וכן חנני' מישאל ועזרי' מסרו נפשם על קדה"ש, עליהם נאמר זאת קומתך שזהו קומה שלימה. אבל כשאינו כן הרי גורם גלות השכינה ואסור לילך בקומה זקופה, והענין כי הרי באמת גשמיות משועבד לרוחניות ונגרר אחר הרוחניות וכמאמרם ז"ל מעשה שירדו גשמים ונעשו חיטים כשתי כליות של שור הגדול וגנזו לדורות להודיע כמה החטא גורם, הרי דע"י החסרון ברוחניות ממילא נעשה חסרון בגשמיות. ובזה יובן מ"ש וגולה על ראשו חד אמר גאולה, וחד אמר גולה, כי גאולה באל"ף קאי על זמן בהמ"ק שאז לא היה חסרון, אבל עכשיו בזמה"ג נעשה חסרון, כי גלות הוא חסרון כי כאשר גולה האדם ממקום למקום הרי חסר לו מקומו הראשון, וזהו גלות השכינה ודי לעבד להיות כרבו, ולכן אסור לילך בקומה זקופה.

ומה שאמרו דקומה זקופה הוא מעלה הוא ע"ד ואולך אתכם קוממיות וארז"ל מאה אמה, וזהו י"ס ויו"ד כלול מיו"ד הוא מאה, דהיינו שיהי' מאיר ג"ר בעצם, ועיקר הגילוי דג"ר יהי' לע"ל, ועכשיו העבודה דקומה זקופה היינו גילוי יחידה שבנפש. ובזה יובן מה שאמר ריב"ז איני יודע לאיזה דרך מוליכין אותי, והלא כל ימיו עסק בתורה ובעבודה ומה הי' מסופק ריב"ז, אך הספק שלו היה אם המשיך גילוי יחידה שבנפש שהוא למעלה מהדעת, וזהו איני יודע. וזהו שאמר במד"ר ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה ולא יראים מכל אדם כי ע"י גילוי יחידה שבנפש אינו ירא מכל אדם, כי באמת אין שייך שום מורא בו"ד, אך המורא הוא מחמת ההסתר וההעלם, אבל כשמתגלה יחידה שבנפש אז ולא יראים מכל אדם. וזהו עיקר העבודה דקומה זקופה והוא אופן א'.

תקלטואופן הב' הוא מה שאסרו לילך ד' אמות בקומה זקופה כפי' הפשוט שלמדו ממלא כל הארץ כבודו, אך לגבינו מחמת ההעלם וההסתר נראה שעולם כמנהגו נוהג, אבל באמת הרי ההעלם וההסתר הוא ג"כ אלקות, ואם עושה ההעלם וההסתר ליש ודבר ה"ז כאלו דוחק רגלי השכינה כי הרי מכה"כ, וכמשל מי שעומד לפני מלך הרי אין שייך לומר שיעמוד בקומה זקופה בגובה הראש גסה"ר ומכ"ש וק"ו לפני ממה"מ הקב"ה, ואם עומד בקומה זקופה הרי מראה שההעלם הוא יש ודבר, וה"ז כאלו דוחק רגלי השכינה.

וצ"ל לפ"ז הפי' מהו המעלה דקומה זקופה. והענין דהנה אמרו איהו וגרמוהי חד, שא"ס מתאחד עם גרמוהי שהוא שרש ומקור הנבראים בכדי לברוא יש מאין, וכשם שיכול להתאחד עם מקור הנברא בכדי שיתהווה ממנו הפעולה, כן יכול להתאחד עם הפעולה עצמה, אך זהו כשנעשה הזדככות הנברא, וע"ד מ"ש במשה ויהי שם עם כו' ארבעים יום לחם לא אכל, ולכן ארז"ל שמשה היה בעל קומה, וע"ד עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה, ובמד"ר איתא ע"פ ואתה מחי' את כולם היינו מלאכים שניזונין מזיו השכינה, הרי המלאכים הם ג"כ נבראים ניזונין מזיו השכינה, וכמו"כ כל נברא כשנזדכך הכלי יכול להתאחד עמו א"ס. וזהו עיקר העבודה דקומה זקופה, והוא ע"ד כורע בברוך וזוקף בשם ונת' בסידור דהזקיפה הוא בכדי להגביה הראש ומוחין למעלה מעלה, הרי דהזקיפה גבוה הרבה מהכריעה, וזהו שארז"ל אין השכינה שורה אלא כו' ובעל קומה, ועיקר גילוי דקומה זקופה יהי' לע"ל כמ"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת כי בזמה"ג כתיב נפלה לא כו', אבל לע"ל שיקים את המל' אז יהי' עיקר הגילוי דקומה זקופה, דהלא ביצי"מ הי' קומה זקופה, וכ"ש לע"ל.

ובזה יובן פי' הפסוק נשא את ראש בני גרשון, שיבאו למדריגת קומה זקופה שהוא מעלה גדולה, לפי פי' הא' היינו גילוי יחידה שבנפש, ולפי פי' הב' ע"ד איהו וגרמוהי חד. ומה שנאמר בבני גרשון גם הם, היינו דבפ' במדבר נאמר נשא את ראש בני קהת מפני שהיו נושאים את כלי המשכן ארון שולחן ומנורה, וכמ"ש הברו נושאי כלי ה', והברו הוא מלשון בהירות ומפני זה היו יכולים לבוא לנשיאות ראש, ולכן נאמר בבני גרשון שהיו נושאים יריעות המשכן נשא את כו' גם הם שיבואו ג"כ לנשיאות ראש.

ועוי"ל ההפרש בין נשא את ראש ובין מה שאסרו קומה זקופה, כי לגבי נשמות דבי"ע הוא חסרון, אבל לגבי נשמות דאצי' ה"ה מעלה גדולה. ויובן זה ממה שמצינו בזהר בכמה מקומות שהיו משבחי' את רשב"י שבחים נוראים וכמ"ש בפ' בא מאן פני האדון ה' דא רשב"י, ולכאורה האיך משבחים להנברא בשבחים תקמכאלו, ועוד ה"ה היפך ממדות חסידות. ותירץ רבינו ז"ל דלגבי נשמות דבי"ע השבחים בפניו הוא חסרון, אבל לגבי נשמות דאצי' הוא מעלה גבוה מאד שעי"ז יכול להביא לידי גילוי סתים של תורה, וכמו רשב"י שכל שהיו משבחים אותו יותר הי' מגלה להם סתרי תורה. וכן יובן הענין בקומה זקופה דאע"פ שלגבי נשמות דבי"ע הוא חסרון גדול, אבל לגבי נשמות דאצי' הוא מעלה וזהו עיקר העבודה, וזהו נשא את ראש בני גרשון ע"ד נשמות דאצילות.

בס"ד. יום ב' בהעלותך, תרל"ב על החתונה.

רשימה מא' מהשומעים