את ה' האמרת (א)

תעאת ה' האמרת (א)

בס"ד.

את ה' האמרת היום להיות לך לאלקי' וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו, וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים כו'. והקשה בס' אה"ח, שענין קיום המצות נא' בה' האמרת שהוא ל' שבח ומעלה אתם עשאוני חטיבה א' בעולם וע"ז שייך לומר שבח מקיום מצותיו שמקיימי' מה שמצווה שהוא בחי' קבלת עול מלכותו, אבל מה שנאמר ולשמור כל מצותיו בה' האמירך צריך להבין כו'. הנה בתיבת האמרת יש בו ג' פירושי' הא' ל' שבח כמארז"ל אתם עשאוני חטיבה א' בעולם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אף אני אעשה אותם חטיבה א' בעולם ומי כעמך כישראל גוי א' בארץ, הב' ל' לבוש כמ"ש בצע אמרתו ות' בזע פורפי' דילי', הג' ל' אמירה. ולהבין תחלה פי' הא' ל' שבח אתם עשאוני חטיבה א' בעולם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד הנה בפי' ה' אחד יש בו ב' פירושים, הא' הוא כמשרז"ל מהיכן זכו ישראל לק"ש בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך פתח ואמר שמע ישראל אנכי ה' אלקיך השיבו ישראל ה' אלקינו, בשעה שאמר לא יהי' לך השיבו ישראל ה' אחד, ונמצא כי פסוק שמע ישראל קיבול על אנכי ולא יהי' לך. ויש פי' ב' שה' אחד הוא מצוה בפ"ע שהוא מצות ליחדו, והיינו כי יש דיעה ברמ"א שב"נ אינם מצווי' על השיתוף כ"א על ע"ז שנא' באדה"ר ויצו ואין צו אלא ע"ז כו', אבל ישראל מצווי' על השיתוף ג"כ, וזהו הצווי שמע ישראל ה' אחד כו'.

ולהבין ההפרש בין שיתוף שב"נ אינם מצווי' ובין ע"ז שגם ב"נ מצווים, הנה ארז"ל דקרי לי' אלקא דאלקי', כי הם אומרי' שברה"ע הי' בבחי' סדר השתלשלות עו"ע, ולכן הם אומרי' רם על כל גוים הוי' שלפניו השפלה וירידה להשגיח על מעשה התחתוני', כ"א עזב ה' את הארץ בידי המזלות ומערכות אלקי' שהם ינהגו את העולמות, אבל באמת אינו כן כי המגביהי לשבת המשפילי לראות מצד כי באמת לפניו ית' כחשוכה כאורה, ובחי' השתלשלות עו"ע הוא רק מבחי' המזלות לבד, וע"ז ארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו', אבל לפניו תעאית' כשם שהארץ הוא השפלה וירידה כן בחי' השמים ג"כ ירידה והשפלה לפניו, ולכן מאיר גם בארץ כו', אבל עו"ג אינם מאמינים בזה כ"א אומרים כנ"ל וזהו ענין ע"ז.

אבל ענין השיתוף הוא ע"ד משארז"ל ג' שותפים באדם אב ואם והקב"ה כו', אב מזריע לובן שממנו כו', אם מזריע אודם כו' והקב"ה נותן בו נשמה, הגם כי העיקר הוא מה שהקב"ה נותן בו נשמה, וגם חלק אב ואם הוא כח מלמעלה כי אין האם יודעת כלל איך מצטייר ברחם האם הולד מהטיפה, כ"א שיש כח המוליד ברחם האם שכאשר משתהה הטפה ברחם ט' חדשים מצטייר מזה ולד כו', וא"כ הרי כמעט רובו ככולו מלמעלה, עכ"ז מאחר שהם בעלי בחירה שאם אינו רוצה לישא אשה כו', הרי יש להם קצת שותפות בזה, ולכן הציווי כבד את אביך ואת אמך כו'. אבל המזלות וצבא השמים אין להם בחירה כלל, שבהכרח יעשו ציווים אשר נצטוו, וא"א להם לשנות אפי' קוצו של יו"ד, כמו הארץ שתוציא צמחה שאין בחירה בזה כלל מאחר שבה מלובש כח הצומח, לכן כשזורעי' בה בהכרח שתוציא צמחה, האם נאמר שיש לה שותפות בזה, כ"א שהיא עושה הציווי כגרזן כו', וכמ"כ בצבא השמים כמו השמש שכתי' ממגד תבואות שמש שאין לה בחירה כלל רק כגרזן ביד החוצב בו, שבהכרח יחצוב כו', וא"כ אין להם שותפו' בזה כלל כ"א הם שלוחי ההשפעה שע"י עובר ההשפעה, ואו"ה אינם מצווי' על השיתוף כי הם מקבלי' מע' שרים, אבל נש"י מצווי' על השיתוף, וזהו ה' אחד. ונמצא שלפ"ז בחי' ה' אחד יותר גדול מבחי' אנכי ולא יהי' לך, כי אנכי ולא יהי' לך הוא ציווי על ע"ז, אבל ה' אחד הוא ציווי גם על השיתוף כו'. וז"ע ה' אחד שאין עוד, ע"ד מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו' אין עוד, פי' שאין עוד כלל אפי' בחי' השיתוף, וע"ד מ"ש ראו כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי פי' שאין אלקי' עמדי המסתיר ומעלים כו'.

ולהבין ענין ראו עתה אני אני הוא ב' פעמים אני, הנה בזהר הקשה הלא פסוק זה קאי על לע"ל, ומהו ענין ראו עתה. הנה כתי' אני ראשון ואני אחרון שיש ב' בחי' אני, ועכשיו בכ"מ שנא' אני לא נא' כ"א פעם א' אני, אבל לע"ל יהי' ב"פ אני, וז"ע מ"ש אני אני הוא כו'. ולהבין זה יובן בענין ההפרש בין ג"ע לתחה"מ, שבג"ע יושבים נשמות בלא גופים ונהנים מזיו השכינה, וגם בג"ע יש ב' בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון, ויש כמה נשמות שאינם באים כלל לגילוי שבג"ע העליון, הגם כי בכל ג"ע יש ריבוי בחי' ומדרגות, עכ"ז בד"כ הם ב' בחי'. אבל תחה"מ הוא מדרגה א', הגם שבתחה"מ יהי' ג"כ כמה מדרגו' עכ"ז הנה הוא מדרגה א' בד"כ, תעבוגם תחה"מ יהי' נשמו' בגופים. ובענין תחה"מ צ"ל למה היתה כזאת מלפניו ית' שתרד הנשמה כ"כ להתלבש בגוף כמו נשמת אאע"ה ונשמת משה שהם יותר מג"א שנה ירדו להתלבש בגוף בתחה"מ. אך הענין הוא דהנה ג"ע הוא בחי' תענוג אלקו' אמנם הנה מבחי' תענוג נפל גם למטה בחי' תענוגי' גשמי' בלעו"ז, והעבודה היא לברר בחי' התענוגי' גשמיי', וזה מ"ש וכל קרבי את שם קדשו שיש מלאכי' שהם בחי' קרביי' המבררי', וכמ"כ בעבודה בנפש האדם צריך לברר בחי' התענוגי' וזהו ר"א ראה כרך גדול של רומי' שמלא תענוגי' גשמיי' בכה על ירידת התענוג כ"כ, ור"ע שחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ. והמכוון מירידת התענוג הוא כדי שיהי' יתרון האור מן החושך ע"י הבירור כו'. ובד"כ ההפרש בין ג"ע לתחה"מ שג"ע הוא בחי' ממכ"ע בסדר השתלשלו', אבל בחי' תחה"מ שיהי' בארץ הוא בחי' הארה מבחי' סוכ"ע כו'. והיינו מפני כי נעוץ תחב"ס דוקא ולכן בארץ דוקא יהי' הגילוי מבחי' סוכ"ע כו', וזהו לע"ל כשיתחברו ב' בחי' אני, אני ראשון ואני אחרון כו'.

וביאור ענין יתרון אור מתוך החושך יובן בענין ההפרש בין שרפי' לאופני', שהשרפי' אומרים קדוש מחמת השגתם שמשיגי' בגדולת הבורא כו', אבל האופנים הם ברעש מחמת העדר השגתם כמ"ש והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול כו', וכמ"כ בחי' התענוג שירד למטה בתענוגי' גשמיי' הנה מחמת ההסתר והעלם שירדו למטה כ"כ לכן כאשר מבררי' נעשה יתרון האור מתוך החשך, והבירור הוא בתפלה בבחי' רעש, ורעש אותיות שער, והנה בבחי' שער יש ב' בחי' שער, שער ימין, ושער שמאל, שער שמאל הוא בחי' שער רישי' כעמר נקי ושער ימין הוא בחי' זה השער להוי' כו'. והנה בחי' שער שמאל שהוא בחי' שער רישי' הוא בחי' צמצומי', כדמיון השערות שיונקי' מן המוח הוא בצמצום עצום, ולכן כשגוזזי' השערות אינו מכאיב כלל כי זהו רק הארה חיצוני' כו'. ועד"ז יובן למעלה ענין התורה שנק' בחי' שערות כמ"ש קווצותיו תלתלי' תילי תילים של הלכות, כי אורייתא מח"ע נפקת, והמשכה זו מענג העליון מקור כל התענוגי' הוא רק בבחי' שערה כו', אבל בחי' שער ימין הוא בחי' שער רחב כמשל השער שמשמש כניסה ויציאה, וזהו בחי' המצות שנמשכי' מעצמיות התענוג, שלמעלה מבחי' התענוג תעגהנמשך ע"י שערות כו', וכ"ז הוא מבחי' רעש דתפלה בירור התענוג שנפל למטה כו' להתלבש בדברים גשמיי', וזהו יתרון האור מתוך החשך כנ"ל.

ובכ"ז יובן ענין את ה' האמרת היום לשון חטיבה ושבח, אתם עשאוני חטיבה אחת בעולם כו' שה' אחד ואין עוד זולתו כלל אפי' בחי' השיתוף.

וגם יובן ענין האמרת ממה שארז"ל הקב"ה מניח תפילין, תפילין דמארי עלמא מה כתי' בהו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, פי' הקב"ה ז"א דאצי', מניח תפילין הוא בחי' המשכת מוחין לז"א, כי ד' פרשיות דתפילין הם קדש בחי' חכ' כו' הם בחי' מוחין, וע"י שישראל מניחי' תפילין עי"ז ממשיכי' למעלה ג"כ בחי' המשכת המוחין, והכח הזה הוא בנש"י דוקא כמשל שבארץ דוקא מלובש כח הצומח להצמיח משא"כ בכל צבא השמי', והיינו מפני כי נעוץ תחב"ס, כמ"כ נש"י נק' ארץ חפץ, והזריעה הוא בחי' המצות, ולכן בישראל דוקא נמצא הכח הזה כו'. וזהו האמרת ל' שבח שממשיכי' למעלה בחי' מוחין לז"א. וגם זהו ל' האמירך ל' שבח לישראל אתם עשאוני חטיבה א' בעולם שמע ישראל כו', אף אני אעשה אתכם חטיבה א' בעולם ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ופי' גוי אחד בארץ שממשיכי' גם בארציות כל בחי' אחד כו'.

ולהבין פי' האמרת ל' לבוש, כמ"ש הת"י ע"פ בצע אמרתו בזע פורפי' דילי', יובן זה ע"פ משארז"ל במד"ר פ' ויקרא ע"פ צו כו', משל למלך שהי' לו בגדי' הרבה וציוה לעבדו את הבגד הזה תנקהו ותשמרהו, וא"ל עבדו מכל הבגדי' שיש לך לא ציוות אותי כ"א על בגד זה, א"ל בגד זה לבשתי בשעה שנתמניתי להיות מלך כו', כך ישראל אמרו על הים ה' ימלוך לעולם ועד, וכתי' מלך ישראל, לכן צו את תעדבנ"י דוקא. והענין הוא דהנה מלך הוא על עם דוקא, ועם הוא מל' גחלי' עוממות היינו שנכבו מעט מדליקתם והיינו בחי' נפרדים, וכדי שיתהווה מאתו ית' בחי' נבראים נפרדים זהו ע"י בחי' לבוש דוקא. אמנם הנה בלבוש יש כמה מדרגות שיש לבוש המעלים ומסתיר לגמרי לבוש שק כמ"ש אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, ויש בחי' לבוש הוד והדר כמ"ש הוד והדר לבשת כו'. וזהו עבודת נש"י בר"ה להמשיך בחי' לבוש כמ"ש בר"ה ה' מלך גאות לבש, אך הלבוש יהי' מבחי' הוד והדר דוקא, וגם בלבוש יש לבוש שקרוב לגוף, ויש הרחוק, ועבודת נש"י הוא להמשיך בחי' לבוש הוד והדר הקרוב שלא יסתיר כו'. וזהו את ה' האמרת שנש"י ממשיכי' בחי' לבוש למעלה בחי' לבוש דהוד והדר. וכמ"כ פי' וה' האמירך ל' לבוש דהנה כדי שתוכל הנשמה לקבל גילוי אור זיו השכינה שבג"ע צ"ל ע"י בחי' לבושי', וזהו בחי' המצות שנק' לבושי' ולכן אמרו בזהר ע"פ ימים יצרו כו' חסר יומא חדא חסר לבושא חדא, וזהו פי' האמירך ל' לבוש, וכ"ז הוא בר"ה כי בר"ה הוא בחי' המשכת הלבוש. וגם אלול ר"ת אני לדודי ודודי לי שהוא בחי' האמרת והאמירך, אני לדודי הוא בחי' האמרת, ודודי לי הוא בחי' האמירך.

ופי' האמרת ל' דיבור, כי בע"מ נבה"ע וכל המאמרות הוא מבחי' ש' אלקי' כמ"ש ויאמר אלקי', והעבודה הוא להמשיך בחי' ש' הוי', וזהו את הוי' האמרת כו'. וה' האמירך היינו להיות כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו. ולתתך עליון על כל הגוים כי הנה מקשי' מפני מה רצה יצחק לברך את עשו דוקא, והתירוץ הוא כי עשו הי' מבחי' עולם התהו שלמעלה מבחי' עולם התיקון, אמנם הנה ע"י בחי' תורה ותפלה יכול להגיע למעלה מבחי' תהו ותיקון וזהו ולתתך עליון על כל הגוים כו'.