לא תלבש שעטנז

תסדלא תלבש שעטנז

בס"ד.

לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, ופי' רש"י שעטנז ל' עירוב ורבותינו פי' שוע טווי ונוז, והוא מהגמרא בכ"ד. וצ"ל מפני מה בתיבת שעטנז יש מתיבת שוע ב' אותיות שהם שע, וכן מתיבת נוז יש ב' אותיות נז, ומתיבת טווי הוא רק אות ט' לבד. וגם למה האיסור מתערובות זו הוא מצמר ופשתים דוקא. והענין הוא דהנה כתי' במנחת קין והבל, שהבל הביא מבכורות צאנו כו' וכתי' וישע ה' וגו', וקין הביא מפרי האדמה וכמ"ש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' (בפ' בראשית ד' ג') ופי' רש"י מפרי, מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן הי', וכן ת"י שפי' מקץ ימים בי"ד בניסן ואייתי קין מאיבא דארעא מזדרע כיתנא, והבל הביא מבכורות צאנו שהוא בחי' הצמר, ועל מנחתו דוקא נא' וישע.

וביאור הענין הוא דכתי' צוה ישועות יעקב, פי' ישועות הוא ש"ע נהורין עילאין, ובחי' יעקב הוא המקשר ומחבר וממשיך אותם למטה גם בבחי' עקבים ג"כ, שזה"ע שנק' שמו יעקב ל' עקב ע"ש בעקב וגו', להיותו ממשיך בחי' ש"ע נהורין גם בסיום ועקבי העולמות עד עוה"ז השפל והגשמי. וגם ישועות הוא ל' שעה שהוא מל' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שפי' פנה כמו שפי' רש"י ז"ל במקומו, שהוא בחי' ירידת והמשכת אורו ית' למטה מטה כו', אך בהשתלשלות אור ה' כ"כ בצמצומים רבים עד שבא גם למטה נעשה בחי' עלמא דפרודא לגמרי, וכמ"ש ונהר יוצא מעדן שהוא בחי' ח"ע להשקות את הגן כו' ומשם יפרד, שכשנמשך משם בהשתלשלות רבות וצמצומי' רבים נעשי' בחי' נפרדים בתכלית, ועבודת יעקב אע"ה הי' שרצה להעלותם למעלה מעלה שיהי' גם למטה מטה בחי' יחוד וביטול ממש כמו שהוא למעלה חיוהי וגרמוהי חד בהון. ולכן עשה עובדות שיהיו מרמזי' על כוונה זו, ומעשה אבות סימן לבנים שיצא מבאר שבע בחי' יסוד אימא ששם איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד לבחי' חרן שהוא בחי' היותר אחרונה בהשתלשלות העולמות למטה מטה, כדי להעלות משם בירורי נוגה להעלותם לשרשן הנעלה, ושיומשך ע"י עבודתו גילוי אלקות מבחי' ש"ע נהורין (ע' בע"ח שער י"ז דרוש הזיווגי' בדרוש קן ציפור, ובשער ה' הוא שער המצוות משמ"ש בפ' כי תצא במצות שילוח הקן, ובמאו"א אות ש' סי' נ"ט).

תסהוענין נהורין והמשכות הללו היינו גילוי הארות והמשכות מאור א"ס עצמו שכשמו כן הוא אין לו סוף כו', ואינו בגדר עלמין כלל וכולא קמי' כלא חשיב ממש ולית מחשבה תפיסא בי' ואין ערוך אליו כו', כי מלכותך מלכות כל עולמים כתי', והודו וזיוו על ארץ ושמים כו' זיו והארה בעלמא המתלבשת ומתפשטת בתוך עלמין להוותם ולהחיותם להיות חיי' וקיימי' מאין ליש בבחי' העלם והסתר אור א"ס ב"ה עצמו שלא יבטלו העולמות במציאות ויחזרו להיות אין ואפס כמו שהיו, דהיינו ע"י כמה צמצומי' והתלבשות שונות בירידות המדריגות כדרך וסדר ההשתלשלות, אבל אוא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו רם ונשא כו' והוא למעלה מעלה מבחי' ההשתלשלות. וע"י בחי' יעקב יו"ד עקב נמשך אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' השתלשלות, שיאיר למטה בגילוי הנפש אלקי' שבכל או"א מישראל להיות גילוי אוא"ס ב"ה ממש על נפשו, ע"י עובדותיו שעשה שהעלה האבנים הם האותיות המחי' את העולמות והגבי' אותם עד למעלה מעלה מבחי' ההשתלשלות היינו לבחי' סוכ"ע, ולהיות האותיות הם בחי' דומם לכן יש להם כח ויכולת לעלות למעלה מעלה בסוד נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחלתן, וסוכ"ע הוא כמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה וכמ"ש ומתחת זרועות עולם כמ"ש במ"א, ובעילוי אחר עילוי העלה אותם לבחי' ומקורות יגמה"ר עליונים שהם יודי"ן ואווי"ן, והיינו מקום יניקת השערה והגומא שלה הוא בחי' יו"ד והשערה עצמה שהיא המשכה היא בחי' וא"ו, וכל בחי' הללו הם בחי' העלאה ממטה למעלה, והיינו בעבודה בנפש האדם התעלות חכ' שבנפש לאור א"ס ב"ה השורה ומתגלה בה כי הנפש היא בחי' נברא ומחודש מאין ליש בבחי' אותיות כו' וצריך להעלותה ממטה למעלה לאור א"ס ב"ה הסוכ"ע וישוב אל ה' וירחמהו מבחי' יג"מ הרחמים (וע' בס' ה"מ דצ"ב ע"ב כי ש"ע נהורין הם מתגלי' בתיקון הז' ואמת, המאיר בפנים, וש' מענין אור פניאל, וחשמל), שיאיר בחי' ש"ע נהורין עילאין גם למטה מטה, והעלאה זו, וכן ההמשכה היא בבחי' חכמה דוקא בחי' כח מ"ה.

והנה הלובש שעטנז פוגם בבחי' [זו] שלא יומשך לו ח"ו מבחי' ש"ע נהורין הנ"ל, שע"ז רומז תיבת ש"ע שיש בשעטנז, והגם שהתיבה בשלימות הוא שוע, אך תסומפני שלהרמז הטמון בה די בשני אותיות אלו דש"ע לכן לא נמצא בתיבת שעטנז רק ב' אותיות אלו ש"ע שרומזין על ש"ע נהורין עילאין.

ומעתה צ"ל שורש ענין הכלאים, הנה רש"י ז"ל פי' בפסוק לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש וגו' (תצא ך"ב ט') כלאים חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ופן תקדש כתרגומו תסתאיב, כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו לשון קדש כמו אל תיגע בי כי קדשתיך (ישעי' סי' ס"ה ה') עכ"ל. וע' בבחיי פ' כי תצא שכ' וטעם איסור הכלאי' הוא ערבוב הכוחות העליונים למעלה, וע' בפ' קדושי' בפסוק את חוקותי שכתב שאפי' העליונים צריכים שלום שנא' עושה שלום במרומיו והשלום שלהם הוא קיומם ושיפעלו פעולתם במינויים (וי"ל שז"ע שלום ומשפט להיות כל דבר על מכונו. והגם שגבי כלאים נז' חוקה, דכתי' את חוקתי תשמורו בפ' קדושי' י"ט י"ט, וכמארז"ל במד"ר פ' חוקת פי"ט דרע"ד ע"א ר' יהושע דסכני בשם ר' לוי א' ארבעה דברים יצה"ר משיב עליהם דכתי' בהם חוקה אשת אח וכלאי' ושעיר המשתלח ופרה אדומה כו' כלאי' לא תלבש שעטנז, וסדין בציצית מותר וכתי' בי' חוקה את חוקתי תשמרו עכ"ל. מ"מ יש לומר דשייך למשפט ע"ד שאה"כ שם שם לו חק ומשפט, וכענין וארמון על משפטו ישב (ירמי' ל' י"ח) כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא, וכן המשפט מביא לידי שלום כמ"ש בטח"מ סי' א'), וא"כ המעמיד תולדות למטה מין במינו גורם השלום למעלה, כי הכוחות הממונים הם משלימי' מינויים הראוי כמו שצריך העולם השפל, והמעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו ה"ז גורם היפך השלום כי הוא מערבב הכוחות העליוני' ומבטל אותן ועוקר אותם ממינויים (כי זה כל האדם כתי' שארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, וכתי' את העולם נתן בלבם, וע' באדר"ן שמפרש איך האדם עולם קטן, א"כ י"ל שגם ע"י עירוב מחשבת הלב שהלב חושב פוגם ג"כ לערבב הכוחות העליונים, וצ"ע כי מח' רעה אינה מצרפה למעשה, בירושלמי ע"ש). וז"ס הלשון של כלאי' שהוא ל' מניעה, כלומר ביטול הכוחות מל' לא תכלא רחמיך ממני (תילי' סי' מ' י"ב), וכן בית הכלא (והגם כי בקר"ק מחלק תיבת כלאי' מתיבת תכלא וכלא, אך זהו מחמת כי תי' כלאים פי' שני דברים משני שרשי' העצורי' יחד, יעו"ש) כי הנתון שם מתבטל ממלאכתו כו', ומפני שהשנים הנולדי' בעולם ראשונה היו כלאים, זה מצד רוח הטובה, וזה מצד הרוח הרעה, ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקדש ולהתרחק מן הרע כו', ע"כ נאסר לנו הכלאים כי תסזהוא חיבור ב' קצוות שהם הפכיים אין ראוי לחבר אותם כי אין חיבורן עולה יפה כו', והמפריש ביניהם גורם שלום בעולם כו', ולהיפוך מסלק השלום מן העולם ומשים קטרוג בין פמליא של מעלה. והמורם מדבריו שעיקר איסור הכלאי' להיותם מין בשאינו מינו, כי מחבר רוח הקדושה עם רוח הטומאה, וי"ל שעי"ז נותן תוס' כח ועוז ברוח הטומאה ונמצא מעכב ח"ו ענין דכתי' ואת רוח הטומאה אעביר. וע' בשל"ה דקל"ט ע"ב גבי הבדלה שענין ד' הבדלות כו' עד תקנו להבדיל במוצאי שבת לזה סוד כלאי' ושעטנז והמערבם עליו הכתוב אומר כי את מקדש ה' טמא עכ"ל.

והנה בפדר"א פרק ך"א הגיע ליל יו"ט של פסח כו' הביא קין מותר מאכלו זרע פשתן, והביא הבל מבכורות צאנו וחלביהן כבשי' שלא נגזזו לצמר (עמ"ש מזה בלק"ת פ' אמור בד"ה והניף הכהן אותם בשם הזהר מחשבתיה הוה באתר דכתי' ועתיק יומין יתיב כו' ושער רישיה כעמר נקי), ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל שנא' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ר' יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערב מנחת קין והבל שמא ח"ו יתערבו בארג בגד שנא' לא תלבש שעטנז צמר ופשתי' כו' והובא בי"ח ערך אדם סעי' י"ג, ושם סעי' ע"ז כתב וז"ל טעם כלאי' שלא יתערבו קין והבל יחד דדא מסטרא דקדושה ודא מסט"א, ומי שמחברם מרבה כח הסט"א עליו, וכ"ת כלאים בציצית ובמקדש למה הי' מותר, כי הקדושה כ"כ גדולה שם עד שאין כח כלל לסט"א ע"ש, והוא מזח"ג דפ"ו ע"ב. וצ"ל ע"ד שהמאכל בשבת אין בו תערובות רע, כי ק"נ בשבת מתפרד הטוב שבה מהרע ונכלל הטוב בקדושה, נמצא זה המאכל עצמו יש בו הפרש בין חול ובין בשבת, כן כיון שהצמר ופשתים הם בציצית, אין בהם תערובות מסט"א כ"א תערובות חו"ג דקדושה עליונה כאשר נת' מזה ע"פ הן האדם הי' כאחד ממנו שזהו ע"ד היצ"ט ויצה"ר שהי' באדם קודם החטא ואחר החטא, שאינו דומה זל"ז כלל.

והנה לפי המד"ר פ' חוקת הנ"ל משמע דחוקה הנא' בכלאים אינו ל' כח כמו חוקות שמים, שהרי בפרה אדומה שנאמר חקת התורה אין שייך פירוש זה, אעכצ"ל שהיא חקה כפשוטו, ועמ"ש ע"פ זאת חקת התורה ויקחו אליך פרה שם פי' לשון חקיקה, ועמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו וסד"ה תקעו בחדש בפי' כי חק לישראל תסחהוא, ובמד"ר ר"פ חקת חוקה חקקתי, ובבחיי ר"פ חקת שיש ג' פירושים בחקת, הא' לשון חק וגזרת מלך בדבר שאין טעמו נודע לבריות וכענין שתוק כך עלה במחשבה בלק"ת בביאור ע"פ אם בחקתי, ובביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה, והיינו משארז"ל שעל פרה אדומה אמר שלמה אחכמה והיא רחוקה ממני, הב' לשון חקיקה ירמוז לדבר החקוק ומצוייר למעלה כענין על כפיים חקותיך, וזה נתבאר בביאור ע"פ חקת התורה דפרה, הג' חוקה מלשון גבול כמו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו כו', חקות ירח וכוכבים לאור לילה בירמי' סי' ל"א כלומר גבולי היום והלילה, ועד"ז איתא במד"ר פ' קרח ד"א אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה כו' כך הבדיל ישראל כו' וכך הבדיל אהרן כו' וההבדלה בין גבול היום והלילה, עד"ז ומעין זה יוכל לומר בערבוב דכלאים, ויותר יש לדמותו להבדלה דישראל, וכן ארז"ל בילקוט שהבא על בת עוכומ"ז עובר משום לא תזרע כרמך כלאים כו', וא"כ לפ"ז א"ש חוקות דגבי כלאים שהן גבולות שחלק הקב"ה בעולמו, שלא לערב סט' דקדושה בחי' צמר ששרשו מבחי' שער רישי' כעמר נקי, עם סט"א שהוא פשתן דקין כו'. והנה במא"א אות גימ"ל סעיף ה' גבול מצד הדינים הנותנים קו המדה וגבול לכל דבר כו' בוצינא דקרדוניתא עכ"ל, ושרשו מגבורה דע"י שבמו"ס, לכן א"ש כי חוקות הנ"ל שרשם מבחי' החקיקות שחקק הקב"ה והיינו ע"י קו המדה מו"ס ששם ג"כ בחי' חקה שלמעלה מהשכל כו', ולכן כי חק לישראל הוא, חוקיו ומשפטיו לישראל, והיינו כי חוקים הנ"ל שרשן ממו"ס שעליה נאמר אחכמה והיא רחוקה ממני ולא כמו חכמה שבאצי' שמתפתחא לל"ב שבילין כו', ובמא"א אות חי"ת סנ"ב חוקקי ישראל דא או"א עילאין החוקקין לז"א ונכנסים בו ועושין אותו כלי, חק מצד היסוד כו', חקה נק' המל' הנחקקת ע"י היסוד כו' עכ"ל, ועמ"ש ע"פ במחוקק במשענותם.

וביאר עוד הבחיי וכבר ידעת מארז"ל אפילו העליונים צריכים שלום שנא' עושה שלום במרומיו כו', והכלאים ה"ז גורם הפך השלום כי הוא מערבב הכוחות העליונים כו' כלאים לשון בטול הכוחות, ולפע"ד אפ"ל כלאים לשון כלא כי כשממשיך הקדושה בסט"א זהו בית הכלא הפך בחי' יחוד עם הכלה העליונה שבשיר השירים, וע"ד לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה בעה"ב שקשור וכלוא עמה, מלפפתו כו', ועמ"ש מזה ע"פ כרם היה לידידי בקרן בן שמן בישעי' סי' ה', וע"כ נאסר לנו הכלאים כו', כי אין חבורן עולה יפה, ועד"ז ארז"ל בת ת"ח לעם הארץ אין זיווגן עולה יפה לפי שהוא מעין כלאים, והמפריש ביניהם גורם שלום בעולם, והמחבר אותן יחד מסלק השלום מן העולם כו', כי הורס גבולי' העליונים וגורם בחי' ושפחה תסטכי תירש כו' שחיבור זה אינו זיווג כלל כו'. ומה שהותר הכלאים בציצית גם בבגדי הכהנים בשעת עבודה, לפי שכל הכחות המשתנים זה מזה כולם כלולי' במצות ציצית בין הלבן והתכלת כו', דרשה צמר ופשתים כו', ואם כולן כלולי' במצות ציצית אצ"ל בשעת המקדש בשעת עבודה שכל הכחות כלולין שם, כי כל עניני בהמ"ק שלמטה הם דוגמת עניני בהמ"ק שלמעלה, עכת"ד הבחיי.

ולכאורה אין לזה הבנה דאם הפשתים הם מבחי' סט"א דקין איך הם כלולים למעלה יחד עם הקדושה. ואפ"ל ע"ד שבמרכבה העליונה הוא פני ארי' שהוא חיה טמאה למטה, וכן פני נשר שהוא עוף טמא למטה, והרי כתי' ואשא אתכם על כנפי נשרים ונשר שכינתא עילאה בינה ויונה שכינתא תתאה, וכן פני ארי' גבוה מפני שור, אלא כי זה נמשך רק מפני שבה"כ שמפני שבחי' פני ארי' גבוה מאד אין לו כלי להתלבש למטה בחיה טהורה כ"א בחיה טמאה דוקא, וכן התומ"צ נתלבשו בגשמיות דוקא, וברוחניות אין דרך להשיגם, ועיין מזה בת"א בד"ה כי אברהם לא ידענו. כמ"כ יובן ענין הפשתן שבשרשו גבוה מאד שהרי נאמר כתנת בד קדש ילבש כו', ואפשר הוא למעלה מבחי' צמר ששרשו מבחי' ושער רישיה כו', והבד י"ל שרשו מעצם לובן העליון שלמעלה מבחי' שערות כמו לבנונית דגלגלתא כו' כהדין קמצא דלבושא מיני' וביה שזהו לבוש הבדים, ועיין בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה בענין שהל"ת גבוהים ממ"ע אף שהמ"ע שרשן מבחי' ושער רישי' כעמר נקי יעו"ש, אלא שהיא הנותנת שלכן למטה בשבה"כ נתלבש דוקא בבחי' קין, וע"ד שיש לבן העליון דקדושה בחי' ועתיק יומין כו' ויש לבן הרמאי לבן דקליפה כו', וכן איתא בכהאריז"ל דשורש קין למעלה גבוה מבחי' הבל, וכמו שרש עשו מעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון דיעקב שהוא ג"כ כמשל ארי' ושור כמ"ש בת"א פ' וישלח. ולכן בציצית ובהמ"ק אזי הפשתן מעין שהוא בשרשו שם הוא מין במינו עם שער רישי' כעמר נקי וכו', וכן אש במקדש בשבת בקרבנות ועריות למעלה, ועמ"ש מענין שעטנז בהגהות על מצנפת ואבנט ובישעי' סד"ה והי' אמונת עתך.