כי מי נח כו'

תנטכי מי נח כו'

בס"ד. ישעי' סי' נ"ד ט' (ש"פ תצא, ל"ב)

ונהר יוצא כו' אתה הוא הוי' לבדך כו' ממעל לו כו' נחל איתן

תצא

כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור כו' כן נשבעתי כו'. ע' במד"ר פל"ג, וי"ל כי מי נח זה שיהי' נח פרה ורבה יעו"ש, והיינו המשכת מ"ד, שלא רצה נח שיהי' פרה ורבה עד שנשבע לו מעבור מי נח היינו המבול כו'. וע' בזח"א נח דע"ב ב' שפי' כן נשבעתי מקצוף עליך כו' שזהו ג"כ ענין הקשת, ע"ש בפי' וראיתי' לזכור ברית עולם, דיתחזי האי קשת בגוונין נהירין, וע' בפי' הזח"מ שם. ולהבין זה הנה בחי' הקצף כמ"ש לעיל בשצף קצף כו' זהו ע"ד דכתי' בירמי' שתים רעות כו' אותי עזבו מקור מים חיים, שנק' הקב"ה בשם מקור מ"ח.

והענין הוא דכתי' ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים, שהם ד' נהרות כו' שנק' בשם נחל ג"כ, וכדכתי' כל הנחלי' הולכי' אל הים והים איננו מלא להיות כי אל מקום שהם הולכי' שם הם שבים ללכת, כי והארץ לעולם עומדת, והיא על המים כמ"ש לרוקע הארץ על המים, והמים מקיפים את הארץ כחגורה סביב, ולכן אינו מתמלא הים, כי הגם שהנחלי' הולכים אל הים מ"מ הרי הם שבי' ללכת דרך הארץ בנחלי' ומעיינות. ונמצא כי יש כאן ג' בחי' הא' הנהרות שנק' נחלי', הב' הוא ים כשהנחלי' הולכי' אל הים, הג' כשמי הים שבים ללכת דרך הארץ לנחלים. וכוונת משל זה הוא נגד ג' עולמות בי"ע, שהנחלים הם בחי' עולם הבריאה, שהד' נהרות הנ"ל הם ד' מחנות שכינה שבבריאה, והים הוא הכוונה על עולם היצי' תסשלכן המלאכי' דיצי' נק' בשם נונא ימא, וכמו שבים יש דגים טהורים ודגים טמאים כן יש ביצי' מלאכים טובי' ולהיפך כו', ומי הים כששבי' ללכת אל הנחלי' כשבוקעים את עפר הארץ, זהו בחי' עולם העשי'. ונהר היוצא מעדן כו' זהו בחי' עולם האצי' כו'.

וביאור הענין הנה כתי' אתה הוא ה' לבדך את כו', פי' אתה קאי על א"ס עצומ"ה שנק' אתה, שהרי הוא שגור בפי הנשים ותינוקות ג"כ להיותו נמצא בכ"מ כי לית אתר פנוי מיני'. הוא קאי על בחי' אוא"ס, שנק' הוא ע"ש ששייך בבחי' זו העלם וגילוי, פי' העלם שאינו מושג כו', אבל בבחי' אתה אינו שייך בחי' זו שהרי כתי' את השמי' ואת הארץ אני מלא פי' אני קאי על א"ס עצומ"ה, כ"א על בחי' האור שייך לומר העלם שפי' שאינו מושג. ולהיות כי האור מובדל ומרומם לבדו וכמ"ש המתנשא מימות עולם כו' לכן כדי שיהי' בחי' האצי' צ"ל ש' הוי', שראש האתוין דש' הוי' הוא בחי' יו"ד שמורה על הצמצום ה' התפשטות וא"ו המשכה כו' בכדי שיוכל להיות בחי' אצי' הע"ס דאצי'. ונמצא כי יש כאן ג' בחי', אתה, הוא, ה', וכולם הם לבדך. כי הוא זהו בחי' סוכ"ע, וש' הוי' הוא ל' מהוה שהוא שורש ומקור בחי' ממכ"ע, ושניהם הם לבדך, כי לך ה' הגדולה כתי' שגם בחי' הגדולה והגבורה כמו שהם נק' בשם מדה הם ג"כ בטל וטפל לך כי איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וגם כלי המדות הם רק בחי' שורש ומקור הגבול הנמצא באוא"ס דאל"כ הרי אתה מחסר שלימותו כו' כמ"ש במ"א. אתה עשית את השמים את כתי' חסר ה', פי' שמשם ואילך חסר בבחי' הביטול, ואינו כמו בבחי' סובב וממלא דאצי' שהם בבחי' לבדך, כ"א זהו"ע ומשם יפרד והי' לד' ראשים, שהוא בחי' עולם הבריאה. ולכאורה צ"ל האיך שייך על בחי' עולם הבריאה לאמר ומשם יפרד כו'.

אך הענין יובן ע"פ מאי דכתי' בישעי' ואראה את אד' כו' שרפי' עומדים כו', ומנשה הי' דן אותו ע"ז כמארז"ל משה רבך אמר כי לא יראני כו' ואתה אומר ואראה כו', ותי' בגמ' ל"ק כאן באספקלרי' המאירה וכאן באספקלרי' שאינה מאירה, פי' אספה"מ הוא כמו אדם הרואה את חבירו דרך זכוכי' בהירה שאינו מסתיר כלל ורואה דרך אור ישר, ולמעלה בנמשל קאי על בחי' חכ' כח מ"ה, שבחכ' שורה אוא"ס וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה שלכן נק' אחד האמת יעו"ש. ואסשא"מ זהו בחי' חכ' תתאה. וזהו בחי' יו"ד דש' הוי' ויו"ד דש' אד', יו"ד דש' ה' הוא בחי' אספה"מ, תסאויו"ד דש' אד' הוא אספשא"מ. ושורש ההפרש ביניהם, שבבחי' חכ' להיות כי חכ' היא כח מ"ה בחי' אחד האמת בה שורה אוא"ס ב"ה ובחי' החכ' אין מסתיר כלל על בחי' אוא"ס השורה בה, להיות הביטול הוא בחי' ביטול במציאות, ולכן משה דכתי' בי' ונחנו מ"ה פי' בחי' מ"ה דחכ', וע' בפרדס מענין חכמה כח מ"ה בהפרש בין בחי' כח לבחי' מ"ה שבחכ', ומשה הי' נבואתו מבחי' מ"ה שבחכ' ולכן אמר כי לא יראני האדם, כי בבחי' פנימיות החכמה א"א לראות בבחי' השגה כי פנימיות אבא פנימיות עתיק שע"ז אמרו בכהאריז"ל ולא ידעתי כו' שפי' שזהו למעלה מן הטו"ד, רק וראית את אחורי קשר של תפילין כו'.

אבל ישעי' הי' נבואתו דרך בחי' חכ' תתאה לכן אמר ואראה רק שהראי' הי' דרך אספשא"מ, בחי' כה כדמותינו כמ"ש במ"א, וראה איך ששרפי' עומדי' ממעל לו ממעל לשכינתי' שלכאו' אינו מובן איך ביכולת השרפי' נבראי' דעולם הבריאה לעמוד ממעל לו. אך הענין הוא דאיתא בתיקונים אימא עילאה מקננא בכורסיא, שבעולם הבריאה מאיר בחי' בינה, שבינה היא השגה, וה"ז כמשל האדם הלומד איזהו שכל שמתחלה קודם שמבין ה"ה מוקף מהשכל, ולאחר שמבין בטוב [את] השכל ה"ה מקיף את השכל והשכל מוקף, וכן בלימוד התורה כשלומד דבר הלכה כו' ומבין אותה בטוב הרי שכל האדם מקיף את ההלכה דדבר תורה וההלכה מוקפת מן שכל האדם, הגם כי בעצם הדבר הלכה שלומד האדם היא גבוה במעלה מן האדם הלומד אותה למטה מ"מ מאחר שנתלבשה בהשגה יש ביכולת שכל האדם להקיף את שכל ההלכה. כן נבין בהשגת השרפי', מאחר שבכורסי' מאיר בחי' בינה שהיא השגה, נמצא ה"ה משיגי' את בחי' האור והחיות שלהם מבחי' המל' המחי' ומהוה אותם וה"ז מוקף אצלם, לכן ה"ז כאילו הם עומדי' ממעל לו. ועבודתם שאומרים ג"פ קדוש ה' צבאו' פי' שמשיגי' שאוא"ס הוא קדוש ומובדל עד שצ"ל ג"פ קדוש עד שיומשך הצמצום על בחי' ממכ"ע, עד שיהי' בחי' אות הוא בצבא שלו כמ"ש במ"א כו'.

וזהו בחי' הד' נהרות שהם ד' מחנות שכינה דשרפי' דבריאה כו', שזהו בחי' הנחלי' הנ"ל. והים הוא בחי' היצירה, וכמו שבים יש דגי' טהורי' כו' כן יש תסבחלוקי מדריגות במלאכי' דיצי', להיות כי ביצי' מתחיל שורש בחי' עה"ד טו"ר, ולכן הם ברעש גדול שהרעש הוא מהעדר ההשגה, וע"ד בן כפר כו' שאינו משיג כו', ובנמשל שלהיותם אינם משיגים לכן הם ברעש, כי ההשגה היא רק בעולם הבריאה ששם אימא מקננא כנ"ל משא"כ ביצי' שרק שית ספירן מקננא לכן אין להם השגה כמו השרפי'. וזהו שאומרים ברוך כו' שלהיותם אינם משיגי' כמו השרפי' לכן מבקשי' ברוך שיתברך ויומשך להם כבוד הוי' ממקומו העצמי היינו ממקורו ושרשו ע"ד שאחז"ל ממקומו הוא מוכרע, משא"כ השרפים אומרים קדוש כו' כנ"ל, ומ"מ להיות כי המלאכי' דיצי' נשפלו יותר מהמלאכי' דבריאה ושם מתחיל שורש עה"ד כנ"ל לכן יש יתרון מעלה בעבודתם ג"כ, והוא מארז"ל בחולין בשבח מלאכי' אלו שמזכירין את ש' הוי' אחר ב' תיבות, משא"כ השרפי' מזכירי' אחר ג' תיבות, ואכמל"ב.

והנה מי הים מלוחים הם ואינם ראוים לשתי', וכשהולכים על הים נוטלים מים מן מי הנחלים או המעיינות שביבשה לשתות מטעם הנ"ל, רק כשהם שבים ללכת דרך עפר הארץ ובוקעים את עפר הארץ עי"ז נעשו מים חיים, וה"ז משל על עולם העשי' ששם מתקנים את החטא שאותי עזבו מקור מ"ח הנ"ל, וז"ע ירידת הנשמה בגוף בכדי לתקן פגם הנ"ל, שעשי' הוא עולם שבו תכלית ההעלם וההסתר שאינו מאיר גילוי אלקותו ית', רק שם נפלו הנצוצות היותר גבוהים, וה"ז כענין המאכל המחי' את האדם שהאדם גבוה במעלה מן המאכל שהרי הוא מדבר, וארז"ל ע"פ כי זה כל האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, וזהו מה שנברא האדם באחרונה בכדי שימצא הכל מוכן כו', ומ"מ המאכל שהוא נמוך במדרגה יותר מהאדם שה"ה מצומח או חי כו' הרי הוא מחי' את האדם, עכצ"ל ששורש שרשן של המאכלים גבוה יותר, רק שנפל בשה"כ, ונמצא כי בפרט אחד יש להם קדימה, שלזאת יכולים להחיות את האדם. וכשהאדם אוכל אותם בכוונה הראוי' ע"ד שאה"כ צדיק אוכל לשובע נפשו, שבכח האכילה יוכל ללמוד ולהתפלל, או ע"ד האכילה דשבת שנודע כי בע"ש ע"ח מתפרד הטוב מן הרע דנוגה, אז האדם מעלה את המאכל לשורשו הקדום כו' ע"י שהמאכל נותן בו חיות הנ"ל.

ועד"ז יובן בענין מים חיים שדוקא בעשי' בבחי' היום לעשותם מעלי' הנצוצות הנ"ל שנפלו, ולזה הוא ענין ירידת הנשמה ממקור חוצבה שעמדה באהוי"ר כמו המלאכי' ויתר ע"כ כמ"ש במ"א, בכדי להתלבש בגוף ונה"ב שהם מעלימים תסגומסתירי' ומאפילי' על אור ההשגה, להיות כי עי"ז תבוא הנשמה לבחי' היותר גבוה שנק' בשם מהלכי' בהילוך אחר הילוך בעליית המדריגות ולא כמו המלאכי' שנק' עומדי', וזהו בבחי' עשי' דוקא ע"י בירור המצות שזהו שאה"כ וצדקה כנחל איתן, פי' איתן הוא בחי' גבוה מאד, כי אותיות איתן משמשים לע"ל, אפעל יפעל כו', שזהו דכתי' משכיל לאיתן האזרחי שבחי' זו דאיתן יזרח לע"ל בבחי' נחל ע"י הצדקה שעושי' בהיום לעשותם, שכל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו', וע"י בירור זה נזכה לע"ל לבחי' איתן שיזרח לע"ל, וכמ"ש במ"א מענין אזרח שהוא בחי' ש' ע"ב שגבוה מס"ג ומ"ה, שבחי' זו יזרח לע"ל ע"י עבודת הבירורי' דעכשיו.

וזהו כי מי נח, קאי על הבירורי' דכל ימי הזמן דשית אלפי שני, שנמשלים בענין כזה להיות כי עיקר הבירור הוא בזמן הזה כי עת אשר שלט האדם כו' הוא בכדי שיוציאו הנצוצי' הנבלעי' בו כו', וזהו כשאותי עזבו כו' לחצוב כו' נעשה מנהרות הנ"ל בחי' על נהרות בבל וכמ"ש בברית בין הבתרי' ד' לשונות שמרמזי' על ד' בחי' אלו וכמארז"ל בזה, וע' בהרמב"ן בפי' החומש ע"פ זה, וכמארז"ל שאברהם בחר בבחי' זו תמורת גיהנם, שבזה מבררי' הד' נהרות שיומשך בנהרות אלו הנק' נחל מבחי' איתן הנ"ל. וזהו כאשר נשבעתי כו' כן נשבעתי כו' מקצוף עליך אחר הבירור דחטא שאותי עזבו כו', ובירור זה הוא בעשי' דוקא שזהו דכתי' אף עשיתיו שמרבה בחי' רביעי' הוא בחי' אתה הוא ה' כמו שהוא לבדך כנ"ל, ולכן והי' ביום ההוא יצאו מ"ח כו' פי' ביום ההוא ע"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כו' ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד כו', והיינו להיות כי יוגמר הבירור דהיום לעשותם ע"י המצות שעושי' מדברים גשמיים שמקבלים חיות מנוגה ע"י הממוצע שבכל מו"מ, ועושים מזה מצוה כו', עי"ז יתקיים אח"כ השבועה אשר נשבעתי מקצוף עליך כו', ויהי' גילוי בחי' מ"ח היפך העזיבה הנ"ל ואז יהי' ה' אחד כו', ויתחזי הקשת בגוונין נהירין כי יהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה, ועיקר הגילוי יהי' למטה שזהו שנתאוה הקב"ה שיהי' לו ית' דירה בתחתונים דוקא, ולכן בבחי' יום ההוא כו' יהי' הוי' אחד ושמו אחד.