לענין אחד כו' אין כיוצא בו

תעדלענין אחד כו' אין כיוצא בו

[לד"ה את ה' האמרת]

לענין אחד שארז"ל אחד שאין כיוצא בו בעולמו, אשר לכאו' צ"ל מהו השבח על הבורא ית' אשר אין כיוצא בו בעולמו שהם נבראים, והאיך יעלה על הדעת שהבורא יהי' שוה לנברא כו'.

תעהויש להעיר ממ"ש ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, אשר גם בזה צ"ל האיך נופל לומר ל' ושנותיך על הבורא ית' אשר הוא למעלה מגדר זמן, והאיך אומרי' ושנותיך לא יתמו. ותי' הרשב"א שמ"ש ושנותיך הוא בכדי לשבר את האוזן שהנברא שהוא בע"ג א"א שישיג את בחי' הבבע"ג כ"א ע"י שאומרי' לו זמן ארוך שאינו תמה, עי"ז יכול להבין ולשער בחי' בבע"ג שלמעלה מזמן ומקום כו', ולכן כתי' ושנותיך לא יתמו שהגם שהם שנותיך בחי' זמן מ"מ הזמן הוא ארוך מאד שאינו תמה כלל, וה"ז לשבר את האוזן ע"ד מ"ש עיני ה' אזני ה' תהי אזנך קשובות לקול תחנוני.

אך י"ל באו"א, והענין הוא דהנה שרש ומקור הזמן הוא בבחי' מל' שבבחי' מל' נאמר מלך מלך ימלוך שהוא עבר הוה ועתיד, וע"ז ארז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה כי יחידות עשירות מאות הם ג' עולמות בי"ע ובמל' דאצי' הוא אלפי' כו', אבל למעלה מבחי' מל' אינו שייך לומר בחי' זמן כלל, ואעפ"כ בהכרח לומר שגם למעלה מבחי' מל' יש שורש ומקור על בחי' גבול, כמ"ש בעה"ק א"ס הוא בחי' השלימות ואם אתה אומר שהוא בבע"ג ולא נמצא בו בחי' הגבול הרי אתה מחסר שלימותו, לכן צ"ל שיש בו כח גם על הגבול, וזהו בחי' ש' שדי שאמר לעולמו די, דמצד עצמותו ית' הי' נמשך ברה"ע עד אין קץ, וש' שדי הוא שאמר לעולמו די בבחי' גבול כו', אבל מ"מ למעלה מן המל' הוא עדיין למעלה מן הזמן ומקום, ומ"מ ה' מלך שמתלבש בבחי' מל' שהוא מקור ושרש הזמן כו'. וזהו ה' אחד שאין כיוצא בו, שהגם שהוא למעלה מן הזמן ומקום מ"מ הרי הוא מתלבש בזמן ומקום כאחד שאין כיוצא בו בעולמו כו'.