אך עדיין צ"ל
תלהאך עדיין צ"ל
[סיום ד"ה וידעת]
אך עדיין צ"ל מפני מה הוא ברישא חשוכא גם בברייתו של עולם. והענין דכתיב ואלה המלכים, ז' מלכי' קדמאי' תהו נקודים, אצי' ברודים מתקן, ועיקר התיקון מה שלא נשלם, כענין רוח צפונית אינה מסובבת, בחי' גבורות דתהו שהגם שבשרשן הי' ע"ד תגבורת בכל ספי', אמנם מצד תוקפן לא הי' יכול להיות בהם שום התכללות כלל, ולכן גם תגבורתן בכלל י"ל שזהו כדוגמת שבתיקון קו השמאל הוא חד קציר, הכל העלאות, ולכן לא נתייחדו, כי היחוד הוא לצורך השפעה פנימיות שיומשך שפע פנימיות לזולתו, לא כן בתהו שעלו הכל, וי"ל שלא נתייחדו גם בעלייתן כ"א עלה לשרשו הקדום, (ע' בכתבי האריז"ל בשער הפסוקי' ובפ"מ, וה"מ).
ובזה יובן מ"ש במ"א שבי"ע הוא מה שכבר נתברר, הכוונה ע"י יו"ד דס"ג שבירר מיני' ובי', וא"כ לפ"ז באמת גם הם צריכים תיקון מצד העבודה ג"כ עכ"פ וצ"ע. אך מה שנפל בשבה"כ זהו ענין שהי' בו התוקף מעלת התהו, ומ"מ רק מעט שהרי ע"י בירור דיו"ד הנ"ל לא נתעלו מצ"ע. ובזה יובן מה שיוצא בעניני הבירורי' רק מעט חלק הטוב, והמותר צריך דחי' כענין ל"ת כלי חרס שבירתן זהו תקנתן, ומ"מ גם הניצוץ קטן יש לו מעלה יתי' על ברודים, ולזה כדאי הוא ירידת הנשמה בגוף, דאם לא כן למה היתה כזאת, ואם כ"א חלק חשוב, למה לא נתעלו ע"י יו"ד דס"ג עצמו אלא שצ"ל כנ"ל. ולהיות כן כמו שבתחילה הי' סותר בכוונה ע"מ לבנות, לכן בהבנין צ"ל מרומז ענין הסתי' במעלת הקדימה עכ"פ. ולהיות כי האדם הוא עולם קטן לכן גם בו היצה"ר בא קודם, ומ"מ כמו שבאצי' לא יגורך רע כן יכול להיות גם באדם.
ומעלת מה שמברר נה"ב, י"ל שעל ידו בא לידי תגבורת, היינו שיהי' מעלת התהו בזה שהם תגבורת החיות, וכמו בגשמיות שבהמות וחיות הם חזקי' יותר ומדותיהם חזקי' עד שנדמה שזהו כעין עקשות, ובאמת זהו לפי ששכל דתיקון דאדם שיש בו רק נפש דמל' דעשי' אינו יכול להשיג מדות דתהו כלל, ובחי' גבורה עצמה שהי' בתהו שאשר לכן לא נתייחדו ונפלו למטה, אשר מזה י"ל שנסתעף מציאות הרע, זה צריכים לשבר ע"ד כלי חרס ששבירתן כו', ומזה נמשך ח"ו דיני' קשי'. אמנם כשהאדם מקבלם בשמחה עי"ז מעלה כל מה שיכול להיות מתעלה חלק הטוב, וע"י ששובר את הרע היינו עצם התאוה בבני חיי ומזוני מה שנדמה שזהו טוב, וחושב כמו שהוא באמת שגם זו לטובה עי"ז נמשך לו מעלת התהו תגבורת החסד עד"מ גם בהשפעות בני חיי ומזוני, ולכן וישב ה' לאיוב למשנה כי מדה טובה מרובה, וגדולה מדה"ר שלאחרי'.
תלוולכן בק"ש כלל משה את עצמו ג"כ עם כל ישראל להיות כי הוא הממשיך בחי' זו בישראל, שלכן ארז"ל בשגם זה משה שהוא הי' מקור הממשיך בחי' זו דגם זו לטובה, א"כ זהו ג"כ מה שלע"ל ה' אחד נק' כמו שנכתב עכשיו הוא ה' אלקינו שתלוי בעבודתינו, באופן ענין תקרובת המר למתוק כמו שהוא בשרשו. ולכן משה פעל כ"ז באמרו ויחל חלו מרירותן של ישראל, והמתיק המים גם למטה להורות שע"י עבודה נמשך גם למטה מטה השפעת טוב זה שמר יעשה מתוק בפו"מ שזהו בא אחר התוכחה.
ולכן אחר שהוכיח אותם ואמר במדבר בערבה כו' ויתעבר כו' למענכם מדוע לא פעלתי בכם כ"כ כנצרך להיות, אמר להם וידעת כו' פי' שכאשר תשוב לבבך שאדם קרוב אצל עצמו ותפעול בעצמך להיות מוח שליט על הלב לכבוש תאות יצה"ר שלא יהי' רע ח"ו, כ"א תיאוב שלו עצמו יהפך לאהבת אלקות להיות בשני יצריך, וגדול מעלת נה"ב ורב כחה שמגבי' את הנה"א ע"י שרשה הקדום, וכענין שע"י אמצעי' הבהמה עולה האדם להר גבוה כו'. אזי תדע מזה עצמו כי ה' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא, וע"י בחי' ש' אלקים נשלם מעלת ש' הוי' כי מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול, ועיקר המעלה להיות עובד אלקים לשבר הטבע ע"ד עורות עבודי' שלא ימשך אחר תאוות גופני' ח"ו כ"א לאהבה את ה', ולהכלל בה בחי' היראה, ע"י שמהפך מחשוכא בחי' הסתר כל דבר שבעולם לנהורא הוא בחי' אור הגלוי שיהי' לע"ל, שכ"ז הוא ע"י שטועם מר למתוק ע"י התבוננות שג"ז עצמו לטובה רק שאינו מבין מחמת קטנות שכלו, ומה גם כי לא הכל ניתן רשות לאדם להבין בשכל כ"א רק בדרך ידיעה לבד, ע"ד הידוע מציאותו לבד ולא מהותו, וכשיודע כל מה שאפשר לו לידע עי"ז יזכה להבין בכל פרט ופרט גילוי אלקותו ית' איך שהוא אין עוד כלל זולתו שום דבר וחצי דבר כלל וכלל, שזהו תכלית כוונת הבריאה שיהי' נמשך לו ית' דירה בתחתוני' גם בעלולי' השפלי' כולם ידעו אותי בחי' אוא"ס ב"ה עצומ"ה, אשר גם עכשיו הוא שגור גם בפי התינוקות.
אך זהו בהסתר, אמנם ע"י התוכחה נסתרת שהוכיח משה על ידו באפשר לצאת אהבה מוסתרת זו מהעלם אל הגילוי, להיות בכל מאדך מאד שלך בלי גבול, ואח"כ ויעקב הלך לדרכו בחי' נר מצוה ותורה אור, לכן נק' זה בפסוק וידעת בשם בכל לבבך לבד, וכשהעבודה היא באמת לאמיתו בכל לבבך ב' הלבבות בכל כוחותיו הרי נכלל בזה גם רעו"ד שהיא בחי' מאדך, ולא נאמרה בק"ש בפרט רק מפני בע"ת שא"א להם באו"א להיותם ריקנים מבחי' נר מצוה ותורה אור. אך הצדיקים המקיימים תומ"צ יכולי' בסדר המדריגות ע"י הדעת הנ"ל לבוא ג"כ תלזקרוב למדריגה זו, ועכ"פ ה"ל כעין העלאת מ"ן שיהי' לחלקו גילוי מה שיהי' לע"ל שמשיח יבא לאתאבא צדיקייא בתיובתא כו'. וזהו וידעת כו' אין עוד.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרל"ח ‹ אנכי אנכי כו' ‹ שיז סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תלו
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועבדתם את הוי' אלקיכם ‹ עג סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תלו

