וידעת היום כו'

תכחוידעת היום כו'

בס"ד. (ש"פ ואתחנן, ל"ב).

ברישא חשוכא כו' לאור יום כו' מרירו למיתקא

ואתחנן

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' בשמים ממעל ועל הארץ וגו'. פי' וידעת היום, שכמו היום והלילה שניהם הם אחד כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כך והשבות אל לבבך, שכמו שהוא בזמן כן הוא בנפש ג"כ, שב' הלבבות שהם יצ"ט ויצה"ר הם שניהם יכולים להיות ע"י העבודה בחי' אחת, והיינו שגם היצה"ר ישוב לאהבת ועבודת ה' כד אתכפיא סט"א כו', וכענין שארז"ל בכל לבבך בשני יצריך שז"ע העבודה דק"ש שגם היצה"ר ישוב כו' כנ"ל, ועי"ז תדע ג"כ כי הוי' הוא האלקי' כו' ואין עוד ממש.

ולהבין צ"ל מדוע ניתן היצה"ר לאדם בזמן הרבה קודם ליצ"ט, שיצ"ט בא לאדם בהיותו בן י"ג שנה, כמארז"ל במד"ר קהלת ע"פ טוב ילד מסכן וחכם ובפסוק עיר קטנה, ויצה"ר משעת לידה דכתי' לפתח חטאת רובץ, וכנודע ממארז"ל דאנטונינוס ורבי בסנהדרין דצ"א ב', ולכאורה הי' צ"ל להיפך, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שישרש היצה"ר בגוף האדם ויתפשט, ואז אח"כ נותן בו יצ"ט לכפות ליצה"ר ולהכניעו, והן אמת כי ניתן כח ועוז שישלוט ברוחו וילכוד עיר קטנה זה הגוף, וניתן הכח להיות מוח שליט על הלב, מ"מ זה צ"ל למה לי' לאקדומי ליצה"ר כ"כ הרבה קודם ביאת היצ"ט באדם, ודי הי' לכאו' אם היו באים כאחד ושהיצה"ר יכנע מפני היצ"ט ע"י עבודת האדם, אשר גם בזה צריך יגיעה רבה ועצומה עדי יכנעו מדות קשות דיצה"ר, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' עוד להניחו ליצה"ר להתפשט ולהרגיל את האדם בתחבולותיו, ואז אח"כ נותן בו יצ"ט ושעי"ז וע"י הכח וסיוע אשר נותנים לו לאדם כמארז"ל הבא לטהר מסייעי' לו ינצח ליצה"ר, וגם כי מ"מ צריך להיות בא לטהר מצד עצמו כנודע מכ"ד.

אך הענין יובן בהקדם מארז"ל מ"ט עיזי כו' כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא ע"ש ויהי ערב ויהי בקר. ולכאורה גם בזה צ"ל מדוע ברישא תכטחשוכא, ולמה לא עשה שיהי' נהורא תחילה, אלא שצ"ל כך שמה שהדר נהורא זהו נמשך מבחי' החשוכא שהי' ברישא, והיינו שהכוונה מה שהי' חשוכא ברישא כדי שמזה עצמו יומשך האור אח"כ. ושורש ענין זה הוא בחי' התהו שקדם לתיקון שהי' בונה ע"מ לסתור, וסותר בכוונה ע"מ לבנות כמ"ש במ"א. וכמו שהי' בבריאת העולם כן, כך ניתן בעבודת האדם אח"כ ג"כ, שע"י עבודתו ישים החשך לאור ויוציא גילוי האור מהעלם החשך כו'.

וזהו שאמרו בזח"א בהקדמה ד"ד ע"א מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא, ופי' המק"מ חשוכא כו' לילה ליום ישימו באור התורה דלא איברי לילה אלא לגירסא, א"נ המאמרים העמוקים וחשוכים מחוסרים הבנה מאירים אותם בפירושם, מרירא למיתקא הדין שהוא מר ממתיקין אותו, עכ"ל. והרמ"ז פי' עוד בעומק יותר וז"ל דחשוכא מהפכין לנהורא זה כלל גדול בעבודת ה' ורמוז בפסוק סור מרע ועשה טוב ירצה הרע תעשה אותו הטוב והוא המתקת קליפת נוגה להחזירה אל הקדושה. כי ק"נ נק' להט החרב המתהפכת תלשיכולה להיות נמשך בג"ק ח"ו, וגם יכולים לבררה ולהעלותה שתכלל בקדושה לגמרי כו', כמ"ש במ"א וע' בד"ה ראשי המטות דתר"ל.

ולהבין שורש ענין שאמרו בזח"א הנ"ל מהפך מחשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, צ"ל מ"ש ויקרא אלקי' לאור יום ולחושך קרא לילה, שצ"ל ד' לשונות אלו, אור ויום, וחשך ולילה, שלכאורה אור ויום הם דבר אחד, וחשך ולילה הם דבר [אחד], אמנם מלשון הפסוק משמע דאינו כן, שהרי אמר שקרא אלקים לאור יום משמע שהם שני דברים רק שקרא והמשיך את האור שיאיר ביום, וכן חשך ולילה. אך הענין הוא דאור וחשך הם חסד וגבורה, אור הוא בחי' חסד וחשך הוא בחי' דין דגבורה, והקב"ה קרא לבחי' אור דחסד שיאיר ביום כמ"ש חסד אל כל היום, ולכן ארז"ל אידלי יומא אידלי קצירא שלהיות ביום מאיר מדת החסד לכן אידלי קצירי, והוא בחי' האור המאיר ביום שהוא מצד החסד דוקא. אמנם לילה הוא בחי' זמן החשך שקרא לילה שלכן נמשל בה הגלות. ובד"כ עוה"ז ועוה"ב הם יום ולילה שנמשל כל העוה"ז בש' לילה שהוא חשך ולא אור, וגילוי דלע"ל שיהי' ע"י בחי' היום לעשותם כנודע נמשל לאור היום. וזהו שאה"כ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, פי' כי בבקר שהוא בחי' יום שמתחיל בהאיר הבקר נק' בש' חסד ע"ש בחי' חסד אל שמאיר ביום כו' כנ"ל, אבל בלילה הוא רק בחי' האמונה לבד כו', והיינו כי יש בחי' ברכה והודאה, שענין ההודאה היינו בחי' ביטול, דהודאה הוא שמודה שהדבר כן הוא הגם כי איננו משיג זאת בשכלו, שז"ע החשך והעלם הדבר ממנו, דאם הי' מבין הדבר ברוח בינתו כן א"צ להודאה, כ"א הי' מחזיק הדבר כן מצד השגת והבנת כלי שכלו, כי שם הודאה אינו נופל כ"א כאשר הוא אינו מבין כזאת מצד עצם דעתו, ורק מפני ההוכחה או מצד היות הענין כן שא"צ להוכחה מודה שכן הוא, הגם שאינו משיג כלל בשכלו דבר זה, ונמצא עד"ז יובן בענין ביטול דבחי' תלאהודאה שהוא ענין הביטול, שצריכים לבחי' ביטול זה בדבר שאינו מושג מצד השכל וההשגה כ"א רק שמודה שכן הוא, הגם כי איננו משיג, ולכן אמר ואמונתך בלילות שבזה"ז שנמשל ללילה שבה חשך כפול ומכופל, ואינו מאיר גילוי אלקותו ית' בגילוי לעין כל, והיינו מצד כי מלכותך מלכות כל עולמים כתי' שבחי' כל כולל כלליות כל ההשתלשלות כמ"ש במ"א, זהו נמשך רק מבחי' מל' לבד שהוא בחי' שם והארה לבד כנודע מענין מלך שמו נק' עליהם, ובכדי להיות בחי' מל' זה זהו ג"כ ע"י גבורות וצמצום כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שנמשך ומתצמצם בבחי' גבורות וצמצומים רבים עד שמתהוה בחי' הדבור עליון דעש"מ שזהו הנק' בש' מלכות כמלך הגוזר אומר שיהי' כן וכן, כמו שנת' ענין [זה] באריכות בד"ה תקעו בחדש שופר (תרט"ז), ובריבוי ההשתלשלות נעשה ונתהוה בחי' העלם גמור, עד שנעשה עוה"ז השפל והגשמי שלנו שהוא בחי' חשך כפול ומכופל, עד שאינו משיג כלל בחי' האין המהוה היש בכל עת ובכל רגע כמאמר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובאמת אין פי' בכל יום כי אם בכל עת ובכל רגע כו', רק מפני החשך הנ"ל וכ"ש בזה"ז כו' אינו מושג כלל, עד שלא נשאר רק בחי' האמונה לבד, וז"ש ואמונתך בלילות שבזה"ז שנמשל ללילה לא נשאר רק בחי' האמונה לבד.

ואמנם הנה כתיב נר ה' נשמת אדם, שנש"י נמשלו לנר, שכמו הנר מאיר את חשכת החשך הגשמי, כן נש"י שנמשלו לנר הם הם המאירים את זמן החשך שנמשל ללילה, והיינו ע"י שהם ממשיכים בחי' ש' הוי' ע"י עבודתם שיאיר בש' אלקים הוא בחי' כל ק"ך צירופי אלקים דעש"מ שנא' בהם רק ש' אלקים לבד, והוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים הנ"ל, והוא ע"י בחי' הברכה שארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וע"י הברכה שמברך ברוך אתה ה' ממשיך ש' הוי' ע"י אמירותיו שאומר ומברך פי' ממשיך מל' המבריך את הגפן, שיהי' נמשך ש' הוי' בבחי' אלקינו שהוא מלך העולם, ע"י בחי' הברכה שמברך כו'. והנה ש' הוי' הוא ל' מהוה והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות כמו ככה יעשה איוב וכמ"ש במ"א, אמנם זהו רק בדרך ממילא ומאיליו בלתי התלבשות כמו ש' אלקי' דכתי' בו בראשית ברא, אלא כענין דכתי' יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו שפי' בדרך ממילא ומאיליו, תלבוהרי הוא מקור כל ההתהוות האור והגילוי, והוא ע"ד מח' ודבור, והיינו שבתחלה הדבור הוא כלול במח' ואח"כ יוצא מהעלם אל הגילוי בדבור, ועד"ז יובן למעלה שיש כמה בחי' השתלשלות, אמנם ש' הוי' הוא מקור כל ההשתלשלות וראשיתן שהוא שורש בחי' כל האור המאיר בכלליות ההשתלשלות. ולכן כשאומרים ברוך אתה ה' ממשיכים בחי' אור ה' וקדושתו להיות מאיר גם במקום החשך. וז"ע נר הוי' נשמת אדם שע"י נשמת אדם שאתם קרויים אדם כו' הנה ע"י נר זה נמשך בחי' ש' הוי' היינו שנמשך אור מנר ה' להאיר גם את מקום החשך כו' ע"י הברכות שמברכים כו'.

ואמנם כדי שיוכל האדם ע"י הברכה להמשיך בחי' אור ה', ע"ז כתי' כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי, דמשמע שהוא ית' מאיר נר דנש"י, והיינו כי זה שיוכל נר נשמת האדם ע"י עבודתו בבחי' ברכה להמשיך בחי' ש' הוי', זהו ע"י שאתה תאיר נרי הוא בחי' נר דנשמה, שהו"ע מה שניתן כח מלמעלה לבחי' נר דנשמה שתוכל להמשיך בחי' אוא"ס הוא בחי' ש' הוי' שיאיר את החשך. ולכן נאמר עוד וה' יגיה חשכי, וי"ל שבאמת מלבד מה שעוה"ז השפל הוא חשך הנה גם הנה"א נתלבשה במאסר הגוף ונה"ב המעלימי' ומסתירים על אור ה' וקדושתו, ועיקר עבודת הנפש הוא בהיותה מלובשת בגוף ונה"ב דוקא דהיום לעשותם כתי', וא"כ ה"ז חושך כפול ומכופל חשכת הגוף והנה"ב וחשכת העולם, וכתי' גם את העולם נתן בלבם, שגם העלם העולם תלוי בלב האדם כמ"ש במ"א, ולפ"ע עבודתו להאיר את ההעלם שלו כן עי"ז בערך הוא מאיר את חשכת העולם השייך לו לברר, ולכן הוכפל ענין זה שאמר כי אתה נרי ה', נרי קאי על נר ה' נשמת אדם שצריכה ג"כ להאירה מצד חשכת הגוף ונה"ב, וכ"ש לפי מה שהמברר בהכרח שיתלבש ויבא במקם המתברר ע' במ"א מענין ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי (וצ"ע), וה' יגיה חשכי הוא בחי' חשך העולם המגיע לחלקו שלכן נק' בשם חשכי, וזהו בדרך פרט. ובדרך כלל הוא בחי' מה שנותנים כח ועוז מלמעלה שיוכל להפך את החושך לאור, וז"ע שא' בזהר מאן דמהפך חשוכא לנהורא שהוא בחי' חשכת העולם שהוא חשך כפול לאור, ע"י בחי' המשכת אור ה' שהוא שורש ומקור האור, וכנודע ממ"ש במ"א שש' הוי' הוא מקור האורות וש' אלקים הוא מקור הכלים כמ"ש מזה בד"ה ואהבת את (תר"ל).

וענין מרירא למיתקא הוא כי יש שקדי' המרים ושקדי' מתוקי', ונודע כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', ונמצא כי יש בשורשן ג"כ ב' בחי' תלגהשפעה, ושוקד הוא ל' השפעה כמו כי שוקד אני על דברי לעשותו, והיינו שבבחי' השתלשלות יש שני מיני המשכות חו"ג, חסד הוא בחי' מתיקות, ומגבורה נמשך טעם המרירות. והנה בכל משנה תורה אמר משה ה' אלקיכם כמדבר לנוכח, ובפ' ראשונה דק"ש אמר שמע כו' אלקינו שכלל גם עצמו עם כל ישראל בבחי' זו. הענין הוא דארז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא, ותירצו על מ"ש ה' אחד לא כעוה"ז העוה"ב, בעוה"ז על הטוב מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת אבל לע"ל כולו הטוב והמיטיב. ועל מ"ש ושמו אחד תירצו עכשיו לא כמו שאני נקרא אני נכתב, נכתב בש' הוי' ונק' בשם אד', ולע"ל נק' בש' הוי' ונכתב בש' ה', והיינו מטעם הנ"ל כי בעוה"ז יש ב' מיני השפעות חו"ג, ולכן על הטובה מברך הטוב והמיטיב על המשכת החסד והטוב שטוב ומיטיב כו', ועל ההיפך מברך כו' שהוא על בחי' השפעת הגבורה כו', ולכן לא כמו שאני נכתב אני נקרא נכתב בש' הוי' שהוא בחי' רחמים ונק' בש' אדנ' ל' דין, רק כי אל"ף שבאדנ"י הוא ממתיק את הדין, דבחי' ש' אד' להיותו בשורשו מבחי' אל דאהי' בחי' מופלא ופלא כו' כמ"ש במ"א, והיינו ענין ב' הנהגות הנ"ל. אבל לע"ל כולו הטוב והמיטיב כי לית שמאלא בהאי עתיקא כלל שאין שם בחי' הגבורות אלו כלל, והגבורות הם ג"כ חסדי' רק שהם תגבורת החסד, ולכן לע"ל נכתב בש' הוי' ונק' ג"כ בש' הוי' היינו בחי' כולו הטוב והמיטיב דכולא ימין ולית שמאלא כשמאלא דחו"ג שבסדרי השתלשלות, ולכן ה' אחד ושמו ג"כ אחד שלא יש חילוקי מדריגות חו"ג כ"א שגם הגבו' דבחי' זו הוא בחי' תגבורת החסדים כו'. וזהו ענין שבק"ש כלל משה ג"כ עם כל ישראל, והיינו כי רש"י ז"ל פי' על ה' אלקינו ה' אחד כו' מה שלע"ל יהי' ה' אחד עכשיו הוא ה' אלקינו, פי' שנש"י ממשיכים גם עכשיו בחי' זו, ומשה הוא הממשיך בחי' זו בישראל כמשי"ת לקמן בענין בשגם זה משה, והיינו ע"י דטעמין מרירא למיתקא, וא"כ אין כאן ב' השפעות, מאחר דגם השפעת הגבורה שבסדרי השתלשלות טועם ג"כ למיתקא שאו' גם זו לטובה מכפר עון נפשו שפגם עי"ז, דבאמת כתי' חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר, וכתי' כי נר כו' ודרך חיים תוכחת מוסר שהשפעת בחי' זו הוא זיכוך לנפשו לנקותה מכל טינוף ולכלוך, וא"כ ה"ז עצמו הוא טוב וחסד באמת לאמיתו, רק שלעיני בשר ואהבת גופו בבני חיי ומזוני גשמי' נדמה לו שזהו גבורות קשות כנ"ל, אבל כאשר יתבונן המשכיל באמת לאמיתו מבלי ישים ללבו אהבת גופו המדומה בעוה"ז הגשמי, ויחשוב חשבון נפשו בינו לבין קונו חשבון צדק, הנה יבין גם בהשפעה זו תכלית הטוב והחסד מאביו שבשמים שרוצה לנקות נפשו ולזכך גם גופו להיות נקי מכל ליכלוך ע"י בחי' ביטוש זה, ואז גורם ע"י התבוננות זו להיות נפשו שמחה עליו על כל הטוב אשר גמלו ד' לרחוץ בעצמו את טינוף וליכלוך הנמצא בו, וכמ"ש באגה"ק סי' ך"ב כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בעצמו צואת בנו שז"ע מה שאהבה וחיבה יתירה נודעת לו, ועי"ז נמתקין הדינים בשרשן פי' שיומשך מבחי' גבורות דא"א, ששם לא תלדיש כלל ענין הגבורה בבחי' עונש ח"ו כמו שהוא בחו"ג דסדר השתלשלות, כ"א שם הם בחי' תגבורת החסד להחיות, מחי' מתים ברחמים רבים, שזהו נמשך ג"כ מבחי' הגבורה כמ"ש אתה גיבור, ש' אגל"א כו', וכמו גבורות גשמים שהם יורדים בגבורה, ומ"מ ה"ה השפעת חיות בעולם, שהם הם המגדלי' כל מיני צמחים וכמא' מים מצמיחי' כל מיני תענוג שהם עיקר המגדילי' התבואה והצמחי', ומ"מ ה"ה יורדי' בגבורה דוקא שלכן תקנוהו לומר בברכת אתה גיבור, אלא שזהו בחי' תגבורת החיות, והרי השפעה שנמשך הוא בחי' חסד אלא שלהיות נמשך לפעול פעולה טובה וניכרת ושתפעול במקבל ע"ד דברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב, זהו נק' בש' גבורה, וכענין דברים היוצאין מן הלב זהו עצמו מצד שנמשך שפע טיב ההשפעה בבחי' גבורות שבמשפיע שלצורך ההשפעה, לכן ה"ה פועלים במקבל הוא לב השומע שיתקבל בו שפע השכל והסברא או מדה שבלב, להיות נכנס בו בבחי' קיום כו' שכ"ז הוא מצד הגבורה דוקא, ומ"מ עיקר ההשפעה הוא בחי' טוב וחסד דוקא, וזהו עיקר הטוב באמת לאמיתו, וא"ז כמו כל גבורות שאינם בבחי' משפיעים כלל כ"א העלאות מלמטלמ"ע, ולכן בחי' קו השמאל נק' חד קציר להיותו העדר השפעה כ"א בבחי' צמצום ההשפעה בכדי שיוכל להתעלות, וכנודע שבכדי שיוכל להתעלות בהכרח שיתקצר בחי' הענף וההתפשטות הנוגע להשפעה כו' (וזהו ג"כ שורש ההפרש בין שם מ"ב שה"ע מ"ב מסעות שהלכו במדבר, ובין ספה"ע שהי' מ"ט ימים דוקא כמ"ש במ"א ואכמל"ב), אבל לא כן בבחי' גבורות אלו שהם בחי' תגבורת החיות ה"ה אינם כענין זה כלל כ"א הם עיקר הטוב והחסד, וכענין ואם בגבורות שמונים שנה, שהוספת חיות זה הוא מהגבורות דוקא.