שמאלו תחת לראשי כו'
תיטשמאלו תחת לראשי כו'
בס"ד. ש"פ דברים.
בג בג הא הא כט' תוכחה בדרך נסתר כו' אכילה
דברים
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני, פי' רש"י שמאלו תחת לראשי במדבר, וימינו תחבקיני, לתור להם מקום מנוחה ובמקום המנוחה הי' מן ושליו. וצ"ל למה הוכפל פסוק זה פעמיים בשה"ש, הא' בסי' ב' פ"ו, ופעם שני בסי' ח' פ"ג, וגם מה שכאן נא' לראשי ושם נא' ראשי בלא למ"ד.
הנה בפי' המשנה דסוף פ"ה דאבות בן בג בג אומר, ומשנת בן הא הא אומר פי' בכהאריז"ל בשמ"ש שער ג' שער מארז"ל ד"ט ע"א ה"א הוא בחי' ה"ח המגדילים דז"א, או ה"ג דמל', ואמר הפוך בה והפוך בה, הא' נגד ירידת החסדים עד היסוד, ופעם שני נגד עלותם מלמטלמ"ע, ונתן טעם דכולא בה פי' שכל עיקר הגדלת ז"א תלוי בזה, והיינו כי ז"א הוא בעל ט' ספירות, ועיקר הגדלתו הוא ע"י ה' חסדים כי ט' פעמים ט' הוא פ"א וראש תוך סוף הם רמ"ג וה' חסדים המגדילים. וענין בן הא הא פי' שה"ע מילוי דשם ב"ן ששם הההי"ן כפולים. ובמד"ש פי' כפשוטו ששם אבותיהם הי' נק' כן, וי"א ששם אדם א' הם. וכ"פ הרשב"ם בשם דודו הרי"צ בר אשר, שהה"א קאי על אברהם ושרה שניתוסף להם ה"א, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, וכן שרה חלפו לה היו"ד בה"א, וקאי על הנפש אשר עשו בחרן, וענין הה"א ביארו שז"ע בהבראם בה"א בראם אות רוחני. וי"ל ע"ד שנת' בסידור שמוצא הגרון הוא קרוב יותר להבל הלב, ומ"מ הוא אתא קלילא כו' שאין זה סותר כלל. וי"ל ג"כ בהבראם אותיות באברהם כמארז"ל כו'. ועוי"ל שבג בג והא הא קאי על נש"י והיינו שהא רומז לחמשה בחי' שיש בכאו"א מישראל כמארז"ל נפש רוח נשמה תכחי' יחידה, ונגד חמשה שמות אלו אמרו הא, ונודע כי נחלקי' למקיפי' ופנימי', וז"ע ב"ג ב' מקיפים דח"י, וג' פנימים דנר"נ, וא"כ א"צ לפרש על הנפש אשר עשו כ"א על נש"י עצמם כו'.
וביאור הענין יובן בהקדם ענין דברי תוכחה שדיבר משה אל כל ישראל, שהקשה מהרמ"א למה בתחילת דבריו הוכיחם ע"ד הנסתר במדבר בערבה כו' ואם מפני כבודן של ישראל הלא אחר כך בפ' עקב הוכיחם בגלוי כאמרו ובתבערה ובמסה כו' מקציפים וכתי' ממרים הייתם כו'. וע' מה שתי' שדברי פי חכם חן שרצה לידע אם יוכלו לקבל דברי תוכחה. ודחוק לומר כן, האם נוכל לאמר דמרע"ה רבן של כל הנביאים לא הכיר את דורו בארבעים שנה גם אותם שהם מבני עשרים שנה ולמעלה שהרי התוכחה הי' בסוף שנת הארבעים. אלא שצ"ל כמ"ש הרמ"ז שיש שני מיני תוכחות בדברי משה הא' שהוכיחם ע"ד הנסתר בפסוק אלה הדברים, והב' מה שהוכיחם ע"ד הנגלה באמרו להם ממרים הייתם. ופי' שדברי תוכחה שע"ד הנסתר הם מבחי' גבורות דאבא, שעז"נ הנסתרות לה' אלקינו, ונמצא כי פעולתו ברוחניות הוא ג"כ להוציא מהעלם אל הגילוי בחי' האהבה מוסתרת שיש בכאו"א מישראל, הוא בחי' הרצון פשוט בחי' רעו"ד שנת' בד"ה קרוב ה' לכל קוראיו וביאורו שהוא בחי' שלמעלה מהשכל וההשגה, ולהוציא בחי' זו מהעלם אל הגילוי די גם ברמז ע"ד הנסתר להיות כי לבי ער, כמשנ"ת שם.
ולהבין ענין מעלת דברי תוכחה ע"ד הנסתר שהם מגבורות דאו"א, צריך להקדים מארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר, שלכאו' יפלא הלא כתי' כירק עשב נתתי לכם את כל, שהותר לב"נ לאכול בשר. אך הענין דבאמת זהו היתר גמור, אך משארז"ל שעם הארץ אסור לאכול בשר זהו מדרך המוסר שלהיותו עם הארץ אינו יכול להעלות את הבשר לכן אסור לו לאכלו, משמע מזה שהאדם ע"י אכילתו מגביה את המאכל. ולפעמים מצינו בדברי רז"ל שאמרו אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן נמצא שע"י טעימת טעם דגן דוקא מתוסף חיותו ודעתו [של] התינוק שיהי' יכול לקרות אבא ואימא, וכן אמרו ר"נ ורבא עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלילנא דעתאי וכן חמרא וריחא פקחין, שע"י המאכל ומשתה הנ"ל מתוסף הדעת. אך הענין דשניהם אמת שדצ"ח הם נעלים ממדריגת המדבר ולמטה הימנו, דהנה שורש כל הטעמי' דצומח וחי הם מעולם התהו שקדם לעולם התיקון, ובל' הקבלה הם מעולם הנקודי' שלמעלה מעולם הברודים, והיינו כי שורש צומח וחי הם מחיות המרכבה, שפני ארי' הוא שורש מקור כל נפשות החיות, ופני שור שורש מקור כל נפשות הבהמות ופני נשר הוא שורש ומקור כל נפשות העופות, וכתי' במרכבה והחיות נושאות את הכסא היינו עם בחי' אדם שעל הכסא תכאדכתי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והגם כי אין לו דמות הגוף ולא גוף, אך דיברה תורה כלשון בנ"א והכוונה הוא בחי' עולם הברודים ציור אדם דזו"נ דאצי', שע"ז נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, שכמו עד"מ ציור האדם שלמטה הוא כסדר המדריגות ראש גוף רגל, ובהראש הוא שורה המחשבה, והדיבור בפה, וכח המעשה בידים, וכן בכוחות הנפש בהראש הוא משכן חב"ד, ובגוף חג"ת, ונה"י הם בחי' רגלים, וכן ע"ד ציור זה דהגוף מתלבש בו אור הנפש המחי' אותו, והוא בצלם ודמות האדם דזו"נ שלמעלה שע"ז נאמר בצלמינו כו'.
אמנם ציור גוף הבהמה הוא באופן אחר ממש שהראש שוה להגוף ונמשך למטה כו', מפני כי בשרשם הוא ג"כ ההתכללות והמזיגה באופן אחר ממש מכמ"ש בעולם הברודים כו'. וכתי' והחיות נושאות, היינו שמגביהים את בחי' אדם לשורשם בחי' עולם הנקודים, הוא עד"מ האדם שרוכב על הבהמה שהבהמה מגבהת את האדם למקום אשר הוא בעצמו לא הי' יכול להגיע שם, עד"מ הר גבוה שאין בכח האדם מצ"ע לעלות בראשה, הנה ע"י הבהמה יכול להגיע למקום חפצו, כן יובן ענין המרכבה הקדושה שמגביהים את בחי' אדם שעל הכסא לשרשם ומקורם הוא בחי' הנקודים אשר אין בכח האדם מצ"ע להגיע לשם. ומ"מ ה"ה מנושאות עם הכסא שנגבהי' עי"ז עצמו ג"כ. וכן יובן דבר זה בענין אכילת האדם ג"כ שהאדם מקבל חיות ותוס' חוזק המוחין ע"י בחי' צומח וחי להיות כי שרשם הוא נעלה יותר, ועי"ז הם עצמם נגבהות ע"י שמחזקים את האדם, והרי הם מתעלים מבחי' צומח וחי להיות בחי' מדבר, שהרי הם מתבררי' בקיבה עד שישוב להיות דם אשר ממנו נשלח להיות חיות למוח ולב, ופליג ג"כ לכל שייפין עד שהמותר נעשה להיות בשר כבשר האדם שהוא מדבר. ופעולתו ברוחניות להיות כי שורש החי הוא מהמרכבה שהם בוערות כמראה הלפידים, וגם נק' שרפים ע"ש שנשרפו ברשפי אש כמ"ש במ"א, לכן גם הדברים שנשתלשלו מהם למטה היינו בחי' החי כאשר האדם אוכל מהם לש"ש ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, או אכילה דשבת שאינה מגשמת כלל מטעם אחר, הרי הם מוסיפים כח וגבורה בחי' רשפי אש האהבה ותשוקה בנפש האדם, להיותם מבחי' הגבורות דמרכבה שבוערי' כמראה הלפידים בבחי' רשפי אש כו'. ומזה מובן מה שע"ה אסור לאכול בשר, היינו מפני כי הוא לא יבוא כלל לבחי' אהבה ברשפי אש, א"כ ה"ה מוריד את המאכל, וגם המאכל מוריד ומגשם אותו כמ"ש במ"א בדרוש הנדרי' באריכות, אבל הת"ח שנק' ת"ח ע"ש שמקבל מבחי' החכ' כו', ובחכ' אתברירו חלק הטוב מהבשר, שיהי' לתועלת הוספת בחי' אהבה ברשפי אש, ע"י אכילת הבשר ששרשו מבחי' הגבורות דמרכבה הקדושה והטהורה כו', הנה הוא יכול לאכול בשר.
תכבאמנם הנה לפ"ז שגדלה מעלת הבשר כ"כ עד שיוכל להוסיף בחי' אהבה ברשפי אש, מדוע לא רצה משה להשפיל א"ע במדריגת הבשר שאמר מאין לי בשר. שע"כ צ"ל שלא רצה גם במדריגת הבשר גם לאחר הבירור, שהרי דור המדבר הי' דור דיעה וא"כ א"א להשוותם למארז"ל דע"ה אסור לאכול בשר, אלא הכוונה שגם בבחי' בשר שלאחר הבירור לא רצה בזה, וצ"ל למה לא רצה, הלא בחי' אהבה ברשפי אש היא בחי' ומדריגה גבוה. אלא שצ"ל שלגבי משה מילתא זוטרתא היא, והיינו כי באמת גבהה מעלת ומדריגת משה שהי' בבחי' ונחנו מ"ה בחי' ביטול בעצם שגבוה הרבה מבחי' הביטול דרשפי אש דבשר, ואם שגם במדריגתו יש ג"כ בחי' גבורות, אמנם זהו בחי' גבורות דאבא שגבוהים מאד נעלה מבחי' הבשר גם לאחר הבירור כו'. וזהו שא' מאין לי בשר היתכן שיושפל מבחי' אין הוא בחי' החכ' מאין תמצא, שנק' החכ' אין גם לגבי בחי' היש דבינה שנק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש, וכ"ש נגד בחי' הגבורות דבשר כו'.
אך באמת אינו כן והרי לע"ל כתי' יבוא כל בשר להשתחוות שבעת מן העיתי' יהי' שגם בחי' ומדריגת הבשר יבוא לבחי' השתחוואה בחי' ביטול פנימי דחכ' שהו"ע ההשתחואה בהרכנת הראש ופישוט ידים ורגלים שהוא ביטול המוחין דאו"א ג"כ כמ"ש במ"א, ע' בלק"ת בסד"ה והי' מידי חדש בחדשו, ובד"ה ועשו לי מקדש (דתרכ"ב ותרי"ג באריכות).
וביאור הענין יובן מפלוגתת ב"ש וב"ה בענין כלה, שבית שמאי אומרים כלה כמו שהיא, וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה אפי' היא חיגרת ואפי' היא סומא. פי' כלה הוא בחי' הכליון והתשוקה לדבקה בו ית', ואומרים ב"ש שכלה שמו שהיא, פי' כמש"נ בד"ה קרוב הנ"ל שצ"ל סדר העבודה מלמטלמ"ע תחלה בכוחות הנפש וג' לבושי' דמחדומ"ע, שיקשר מחשבה במחשבתו ית' ע"י בחי' עמקות ההתבוננות בעיון ועומק המחשבה, ודבור בדיבורו ית' ע"י בחי' לימוד התורה שהיא דבר ה' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך ע' בפי' הרמ"ז ע"ז, ומעשה במעשה ע"י קיום מצוותיו ית' שציוום לעשות, וכן בכוחות הנפש להתבונן בשכלו בכל מאי דאפשר בהתבוננות אלקות, עד שיקשר שכלו ודעתו בעומק בינתו באלקות, ובכח הראי' עד"מ צ"ל בבחי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה תמיד מאין ליש, עד שיבוא לבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא לזכות לבחי' גילוי דכתי' לע"ל כי עין בעין נראה תכגכו', וכן בכל כוחות הנפש, עד שאח"כ יבוא לבחי' רעו"ד הוא בחי' הרצון הפשוט דועמך לא חפצתי יעו"ש שזהו ע"פ דעת ב"ש שאומר כלה כמו שהיא כו'. אמנם דעת ב"ה כלה נאה וחסודה אפי' היא חיגרת וסומא, פי' אפי' מי שהעביר את הדרך, הדרך האמיתי שצריך לעבוד בכוחות הנפש אל ייאש בנפשו לאמר שאינו יכול לבוא לבחי' כלה, כ"א שגם הוא יכול לבוא לבחי' הכליון, וזהו שאומר אפי' היא חיגרת פי' שהוא ע"ד רגליהם ולא יהלכו בבחי' הילוך בהליכות עולם לו מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט ע"י תפלה ותורה כמ"ש במ"א, וכן אפי' היא סומא פי' שלא התבונן גם בבחי' שאו מרום עיניכם לראות איך שמי ברא אלה, להשיג את כח האין ששופע תמיד להוות היש כמ"ש ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, ואין הפי' בכ"י דוקא אלא בכל עת ובכל רגע, ואילמלא כן הי' חוזר העולם לתהו ובהו כמ"ש במ"א, וכ"ש שלא בא לבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא, מ"מ אל יאמר נואש ח"ו כ"א יכול לבוא ג"כ לבחי' כלה הוא בחי' הכליון, והיינו ע"י בחי' מ"ש לבי ובשרי ירננו לאל חי, פי' שמצד ההתבוננות בא"ס ב"ה עצמותו ומהותו בכבודו ובעצמו שלמעלה מבחי' סובב וממלא מזה יוכל גם הלב ובשר הגשמי לבוא לבחי' הרינה כו'. והיינו כי מה שמדמי' בחי' אלקותו ית' ומכנים בשם סובב וממלא, זהו לפי שכלינו הדל שאין אנו משיגי' אותו ית' יותר, ולכן לפי ערך שכלינו אנו משיגים בחי' ממכ"ע, שהוא כמארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, שהגם שהאדם לא ראה נשמתו כלל בבחי' ראי' חושיות, מ"מ הרי הוא רואה בראית השכל בלי שום ספק וספק ספיקא כלל וכלל שיש לו בחי' נפש המחי' את הגוף, ועד"ז יובן שהעולם גוף גדול כמ"ש באדר"נ, א"כ החיות המחי' את העולם הוא בחי' ממכ"ע כו', ומה שנשאר מבחי' ההארה שא"א לבוא להתלבש בפנימיות העולמות זהו בחי' סוכ"ע שנת' ענינם במ"א, הנה כ"ז הוא לפי שכלינו הדל, אבל באמת אוא"ס ב"ה בכבודו ובעצמו הוא רם ונשא מגדר עולמות, עד שצ"ל ג"פ קדוש עד שיהי' נמשך בחי' ש' הוי' שמאיר בבחי' צבאות שהוא מה שאות הוא בצבא דילי', ע' בת"א בד"ה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה', ויש בחי' קדש שגבוה מבחי' קדוש כו' כמ"ש במ"א, ע' בענין שאו ידיכם קדש בד"ה צאינה וראינה בלק"ת בשה"ש. ומה שאנו קורי' בשם סובב וממלא ע"ז נאמר הודו על ארץ ושמים, ארץ הוא בחי' ממכ"ע, ושמים הוא בחי' סוכ"ע, ה"ז נמשך רק מבחי' הוד וזיו שהוא הארה בעלמא שאינו בערך כלל לגבי אוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו בכבודו ובעצמו. ולכן כאשר יעמיק דעתו באמונה הפשוטה בא"ס ב"ה בכבודו ובעצמו הנה עי"ז יתפעל גם הלב ובשר הגשמי ג"כ לבוא לבחי' כליון תכדותשוקה לדבקה בו ית'. ונמצא כי דוקא בחי' האין יכול לבוא גם בבחי' הלב ובשר הגשמי שיתפעל מזה, מה שע"י ההתבוננות בשורשו ומקורו מאין שנשתלשל לא יוכל לבוא לבחי' הכליון והתשוקה, להיות כי נתגשם מאד, ונפשו הבהמית מעלמת ומסתרת מאד, לכן העצה לזה הוא ע"י בחי' אל חי, היינו בחי' ההתבוננות בא"ס עצומ"ה בכבודו ובעצמו שלמעלה מבחי' סובב וממלא, מזה יוכל להיות בחי' הרינה גם בבחי' לב ובשר הגשמי כו'.
ואי לזאת בטלה טענת משה שטען מאין לי בשר, איך יוכל להשפיל מבחי' אין בבחי' בשר, הלא אדרבה מחמת כי הוא ית' הוא כל יכול, יכול לבוא גם בבחי' בשר, וכמו שיהי' לע"ל שיבא גם כל בשר להשתחוות בעת מן העיתים כו', כן מצד היותו כל יכול הי' יכול להיות גם בבחי' גבורות דבשר מבחי' האין. ולהורות שטעה בזה הראה לו דוגמתו גם בעוה"ז והו"ע השליו שהי' עוף שמן כ"כ עד שארז"ל דמסקינן לי' אתליסר ריפתא והתחתונה אינה נאכלת אלא ע"י תערובות, וכ"ש העליונות, הרי נמשך השומן ששרשו מבחי' שמן גם בבשר עוף השליו, ששורש חיות השליו הוא מבחי' פני נשר שהוא מבחי' המרכבה שבוערות כמראה הלפידים, ועכ"ז נתחבר בחי' חו"ג היינו בחי' חסד דאבא בחי' שמן עם גבורות דבשר עד שנעשה השליו שמן כ"כ דמסקינן לי' אתליסר ריפתא כנ"ל.
וזהו כענין העלאת והדלקת נרות המנורה שאהרן כה"ג הדליק והעלה את הנרות הוא בחי' נר ה' נשמת אדם, שהמנורה היא בחי' מל' בחי' כנס"י דלעילא, וע"י בחי' השמן שנתלבש בהפתילה נעשה האור זך ובהיר, ואם כי ריבוי התלהבות נעשה מריבוי הפתילה, אמנם זהו רק הלהב, אבל האור וזכותו זהו תלוי בהשמן, שכל מה שהשמן זך ביותר נעשה האור בהיר, ואם כי גם זה ע"י גבורות שכל העלאה בהכרח שתהי' ע"י הגבורה דוקא, וז"ע מה שנק' אהרן בשם שושדמ"ט שהוא המשפיע במנורה בחי' כנס"י דלעילא בחי' גבורות שתוכל להתעלות, מ"מ זהו בחי' גבוה ונעלה יותר מהקרבת הקרבנות שע"י בחי' הכהן איש החסד כו', שהקרבת הקרבנות ה"ז בחי' העלאת הבשר מבשר הבקר וצאן, שע"ז ארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת מזבח ואחת אכילת כהנים, שענין אכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים זהו קרוב לענין בירור הבשר שע"י אכילת ת"ח שאוכל לש"ש, וגם אכילת מזבח נק' בשם אכילה בל' רז"ל וגם בל' הכתוב נא' את קרבני לחמי, שנק' בשם לחם, רק שזהו בחי' ומדריגה גבוה יותר נעלה מאכילת ת"ח לש"ש, ומ"מ נק' ג"כ בשם אכילה, וארז"ל משחרב בהמק"ד שולחנו של אדם מכפר תכהעליו כמ"ש מזה במ"א. והיינו כי כל ענין עליית הבשר שנכלל בגבו' דקדושה הוא מה שנתעלה מבחי' י"ב בקר דבריאה בבחי' ביטול באהבה דרשפי אש, שהוא עדיין בבחי' יש מי שאוהב, והגם כי אימא עילאה מקננא בכורסי', מ"מ מבחי' זו דבינה מה שמקננא בכורסי' בחי' עולם הבריאה האהבה ברשפי אש שנתעורר הוא עדיין בבחי' יש מי שאוהב. משא"כ העלאת אהרן כה"ג את הנרות היא בחי' נר ה' נשמת אדם, אם כי גם זהו ע"י היותו שושבינא דמטרוניתא שזהו ע"י בחי' גבורות דאימא, וכנ"ל שכל העלאה בהכרח שתהי' ע"י בחי' הגבורה, מ"מ אינו דומה כלל לבחי' אימא מה שמקננא בכורסי' (ואפי' גם לפי מה שבאצי' עצמו נק' בינה בריאה ואכמ"ל בזה), ומה גם שזהו ע"י השמן שהוא בחי' אבא מח' עילאה, שמתאחד עם הפתילה ונבלע בהפתילה ועי"ז נעשה האור זך ובהיר, וכנ"ל דהגם שהלהב מתרבה מהפתילה א"ז כ"א הלהב, אבל זכות האור תלוי בשמן זך, והרי בחי' ביטול היש זה דפתילה גבוה מדריגתו מבחי' ביטול היש דגבורות דבשר שהוא ע"ד יש מי שאוהב, כ"א נכלל בבחי' האין והגברת בחי' האין נגעה בה. ואם כי גם בזה צ"ל בחי' הגבורות שז"ע נהורא תיכלא המכלה היש דפתילה, מ"מ ע"ז אמרו אם אין חכ' אין יראה פי' שיר"ת שהוא בחי' מל' שורש כנס"י, הנה אבא יסד ברתא ושורשה מבחי' אבא שמוחין דאבא הוא למעלה מהשתלשלות, וגבורות דאבא הם באו"א ממש ואין שייך כלל לאמר בהם ח"ו שום שמץ דין.
והענין יובן ע"פ מש"א בזהר ת"ח אית מדידו דקיימו אגניזא ואית חושבן דקיימא אגניזא טמירו כו' והוא בחי' קו המדה, ובכתהאריז"ל פי' ענין חושבן זה על בחי' אבא מח' עילאה, והיינו גבורות דאבא, ובמאו"א פי' שכל בחי' המדה הוא בחי' הגבורה, וכנודע מענין קו המדה ממ"ש במ"א. והענין הוא דהנה נודע כי השראת א"ס ב"ה הוא בחכ' דוקא, וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה בשם המגיד שחכ' דוקא נק' אחד האמת, והוא בחי' אין נגד בחי' היש דבינה שנק' בשם להנחיל אוהבי יש (גם לפי' מה שפי' רז"ל שזה קאי על בחי' ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל, שהם קנה חכ' קנה בינה, ואכמל"ב). וע"ז נא' כולם בחכ' עשית שבכל עולם יש בחי' החכמה, וגם בכל דבר יש בחי' חכ' ולכן יכולים להוציא שמן בכל דבר כמ"ש מזה בת"א. אך כמה יומשך הארת החכ' בכל עולם ובכל דבר זהו ע"פ בחי' קו המדה שמודד כל מדידות דאבי"ע כמה יומשך גילוי אלקות בכל עולם ועולם לפי ערכו ע"פ קו המדה, שלפי ערך זה נמשך הארת החכ' אם רב אם מעט, ובמקום שיש הארת החכ' ביותר שם מאיר גילוי אלקות ביותר, ובמקום שמתמעט החכ' שם הוא בחי' העלם והסתר תכויותר, עד עוה"ז עולם הגשמי שם חושך כפול ומכופל, עדי יתברר ע"י התומ"צ שנצטוינו כו', וראשית התגלותו הוא בבחי' חכ' דא"ק, ובחי' א"ק מתלבש בחכ' דאצי' עד שמאיר הארת החכ' ע"י התלבשות ובדרך בריאה יש מאין כו' בכל עולם ועולם ובכל דבר לפי ערכו ע"פ קו המדה. ובמ"א נת' שאי' סופר ואי' שוקל שבחי' אי' בעצמו הוא השוקל והסופר ומודד כל מדידות דאבי"ע כמה גילוי אלקות ית' יהי' בכל עולם ועולם הן רב והן מעט כו'. ומ"מ הוא ג"כ כנ"ל שהתלבשותו ית' הוא בספי' חכ', והמדידה הוא כמה יומשך חכ', א"כ מה שאבא יסד ברתא הוא בחי' האי' בעצמו ששוקל וסופר כמה יומשך בחי' זו, עד שכנס"י דלעילא שהיא בחי' ב"ן עשר פעמים עם הכוללי', וכשמקבלת מדודה בחי' אל"ף להיות בין שני ואווי"ן דב"ן עם הכולל אז נק' כנס"י כמ"ש הרמ"ז, ומשפיע בה בחי' גבורות דאבא שתוכל להיות בבחי' הזרעה והולדה בדומה לו כו' כמ"ש במ"א, וה"ז נעלה יותר הרבה מבחי' הביטול דגבורות דבשר שהוא בחי' ביטול היש ע"ד יש מי שאוהב. ובזה יובן מעלת אהרן בהדלקת המנורה והעלאת הנרות דנר ה' נשמת אדם לבחי' העלאת הקרבנות שנעשה ג"כ ע"י הכהן איש החסד, ועיקר בחי' זו דמנורה הוא לפי שהעלאה זו היא ע"י גבורות דאו"א שהם נעלים יותר הרבה מבחי' שארי בחי' גבורה.
ובזה יובן ענין מעלת דברי תוכחה שהוכיח משה את ישראל בתחילת משנה תורה ע"ד הנסתר, שתוכחה זו נמשכת מבחי' גבורות דאבא, ופעולתו בנפש האדם הוא ג"כ להוציא בחי' האהבה מוסתרת שיש בכל איש הישראלי בבחי' רצון פשוט ואמונה פשוטה ליכלל ולבטל אליו ית' שלמעלה מן הטו"ד. וזהו שאמר במשנה תורה אל כל ישראל ולא אמר בני ישראל כמ"ש בכל הד' ספרים, והיינו כמ"ש הרמ"ז ע"פ כל הנק' בשמי, שכל הוא כללות הכל היינו שכולל ה' פרצופי האצי' וה' אורות דח"י נר"נ, והכ"ף רומז על בחי' ח"י שהם מקיפים, משא"כ נר"נ הם פנימים, וכן בהפרצופים ג"כ חלוק בחי' פרצוף אבא ופרצוף הכתר שהם רמוזי' באות אחת היינו אות יו"ד דש' הוי', שהקוצו של יו"ד רומז לבחי' הכתר. וז"ע בן הא ה"א קאי על ה' פרצופי' וה' אורות יחנר"נ, ובג ב"ג היינו כמו שהם חלוקי' זמ"ז נר"נ בפ"ע וח"י בפ"ע, וגם בהפרצופי' ג"כ ב' קאי על יו"ד דשם שכולל גם הקוש"י, והוא בחי' כ"ף דכל, וי"ל כי יו"ד עולה במספר כ"ף וצ"ע, והכל קאי על נש"י בעצם. וא"כ מש"א כל ישראל הכוונה הן על נר"נ והן על ח"י, שתוכחה זו פועל להוציא גם האהבה מוסתרת, והיא גם היא צריכה לתוכחה עד שיוציאה מהעלם אל הגילוי, שהרי גם תכזריב"ז שעסק בתורה כל ימיו כמ"ש מזה בד"ה הנ"ל מ"מ נסתפק בעצם נשמתו, כמ"ש שם, ולפי' הזוהר שחשיב רק ד' בחי' נר"נ ונשמתא לנשמתא, א"כ גם בחי' חי' הוא ג"כ נחשב עם בחי' יחידה במדריגה א', והיינו להיות כי מוחין דאבא הם למעלה מהשתלשלות כמ"ש בסש"ב פ"ג ופי"ח, ובלק"ת בכ"ד. ולכן בכדי להוציא בחי' זו מהעלם אל הגילוי צריכים לזה דברי תוכחה, ומ"מ די דברי תוכחה שהם רק ברמז, שגם בחי' קוש"י שרומז ליחידה היא רק רמז, וכן ארז"ל די לחכימא ברמיזא שגם לבחי' חי' די ברמז, וא"כ די לבחי' זו דברי תוכחה שהם רק ברמז, ולכן אמר בדרך נסתר. וביאור הענין דהנה כתי' כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, פי' נר מצוה קאי על בחי' מצות המלך, ותורה אור הוא בחי' זאת התורה אדם בחי' ו"ה, ועי"ז ממשיכי' בחי' ו"ה שזהו בחי' והנגלות כו' ולזה צריכים דברי תוכחה ע"ד הגלוי. אמנם בכדי להיות יחוד [או"א] שזה צ"ל ראשית ההמשכה ממו"ס דוקא כמ"ש במ"א ששורש שרשו הוא מלמעלה מהשתלשלות, וכמ"ש בענין אדם אדמה לעליון שלמעלה מהשתלשלות, זהו ע"י בחי' תוכחת מוסר ע"ד הנסתר דוקא שעי"ז נמשך בחי' דרך ומבוא לבחי' חיי החיים כו' בחי' והחכ' תחי' להוציא בנפש בחי' זו מהעלם אל הגילוי.
והענין הוא דיש ב' בחי' שמאל, הא' ע"ד בחי' שמאל, דוחה שמבחי' זו יכול להיות נמשך בהשתלשלות בחי' בעלי דינים קשים שחפצי' להיות שלוחי הדין וע"ד שנת' בדרוש דתרתין אחתין. אמנם יש בחי' ב' בשמאל שהוא בחי' גבורות לעורר היחוד בכנס"י שתהי' ע"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, שזה צ"ל ג"כ ע"י התעוררות הדכר, וכענין דכתי' ויחמו הצאן כי כל הולדה בהכרח שתהי' ע"י חימום דוקא, משא"כ מבחי' הקרירות אינה נמשך ההולדה כמ"ש במ"א. ובבחי' שמאל זה יש ב' בחי', הא' הוא דכתי' שמאלו תחת לראשי, שבחי' שמאל זה מעורר בחי' נר"נ להתעלות ולצאת מהעלם אל הגילוי, ולכן נא' לראשי בלמ"ד שרומז לנר"נ כמו למ"ד דכל הנק' בשמי. ויש בחי' שמאל שהוא ג"כ שמאל, אכן שהוא בחי' גבורות דאבא בחי' דברי תוכחה ע"ד הנסתר, שעי"ז יוצא מהעלם אל הגילוי בחי' האהבה מוסתרת הוא בחי' ח"י יו"ד וקוש"י בעבודה בנפש האדם, שזה נק' ראשי בכלל בחי' ראשית חכ' יו"ד דשם, שכולל גם הגוף, ולכן לא נא' כאן בפעם שני דפסוק שמאלו בחי' לראשי להיות כי אינו רומז על נר"נ כ"א על בחי' ח"י. ועז"נ לע"ל ה' עוז לעמו יתן, וכתי' ויתן עוז למלכו שהוא בחי' גילוי' שיהי' לע"ל כו', ולכן הוכפל פסוק זה בשה"ש כו' ופ"א נא' לראשי ובפעם שני אמר ראשי כו'.