בן בג בג אומר

תיאבן בג בג אומר

בס"ד.

בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה כו' בן הא הא אומר לפום צערא אגרא, וע' במד"ש בש' הר"י ב"נ ז"ל שכך הי' שמות אבותיהם וי"א שאיש אחד הי' כו' והוא נוטריקון ה"א, שרה ואברהם שניתוסף ה"א בשמותם, וכ"פ הרשב"ם בשם דודו הרי"צ ב"ר אשר, אלא שבג בג יותר נסתר כו'. ובס' דר"ח ממהר"ל ז"ל הובא פי' רשב"ם הנ"ל ונתן טעם לדבריו שהה"א הוא כח, כי אין אות רוחני יותר מן הה"א והוא שנא' בהבראם בה' בראם ר"ל באות שהוא אות נשימה בלבד (ר"ל כוונתו אתא קלילא דלית בי' מששא שממנו הוא שורש מקור כל חיות עוה"ז כמארז"ל בה"א נברא עוה"ז) ולכן נק' הא כשבא כו' ישראל כו' כח רוחני כו', וכאשר כרת ה' ברית את אברהם הוסיף על אברם ה"א ושרה נתחלף היו"ד על ה"א, וזהו בג הא. ובכהאריז"ל בשער מאמרי רז"ל הוא שע"ג מהשמ"ש ד"ט ע"א פי' ב"ג הם ה"ח כמנין ב"ג המתפשטי' בז"א, ונודע כי ב' החסדי' העליונים מכוסי' והג' התחתונים מגולים, תיבולכן נתחלקו בשתי אותיות ב"ג, והנה אלו יורדי' עד היסוד כנודע ואח"כ חוזרים ועולים למעלה להגדיל לז"א, לזה אומר הפוך בה כנגד הירידה הא', ואמר שתכוון להורידם ולהפכם עד שירדו ביסוד, ואח"כ והפוך בה ב' לחזור להעלותם למעלה להגדיל לז"א, ונתן טעם באומרו דכולא בה כי כל הגדלת ז"א תלוי בהפוך זה. גם אפשר לפרשו על ה"ג הנקיבה ע"ד הנז' ממש אלא שצריך לפרש מלת [ב"ג] להיפך, כי אות ב' הם ב' הגבו' התחתונות המגולות, ואות ג' הם ג' עליונות המכוסות כנודע. ובפי' משנה בן הא הא כ' שם הנה ידעת כי בכל מילוי ההויו"ת לא יש בהם ההי"ן כפולות אלא בהוי' דב"ן אחרונה, וזהו בן הא הא שה"ע ההוי"ה במילוי ההי"ן שיש בה ההי"ן כפולות עכ"ל.

והנה לפי מה שנת' בד"ה קרוב ה' לכל קוראיו ובהביאור בענין בחי' יחידה שבנפש שהוא בחי' הרצון פשוט בחי' רעו"ד דבכל מאדך, שגבוה מאד נעלה מעשר כוחות הנפש, יש לבאר ענין פי' ב"ג ב"ג על ההפרש שבין בחי' ח"י לבחי' נר"נ, ולכן נחלקו לב' אותיות, בי"ת רומז על בחי' ח"י, והגימל רומז על נר"נ. ובזה יובן ג"כ מ"ש בשה"ש ב' פעמים פסוק שמאלו תחת לראשי בסי' ב' פסוק וא"ו, ובסי' ח' פ"ג, והראשון נא' לראשי הלמ"ד רומז על בחי' נר"נ, והשני שנא' ראשי רומז על בחי' ח"י.

ויובן זה בהקדם ענין הדברי תוכחה שדבר משה אל כל ישראל בספר משנה תורה, שהקשה מהרמ"א למה בחר בתוכחה מוסתרת ויטמינה ברמז, ולא פצה שפתיו לפרש להם ביאור המילות הקשות והנעלמות האלה (במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וגו'), ולא יסתר דבר מוסרו הטוב ברמז במילין סתומות, ואם מפני כבודן של ישראל מה הי' שאחרי כן לא חש על כבודן באמור להם ממרים הייתם עם ה', מקציפים הייתם את ה' ובחורב הקצפתם כו', עכ"ל. ומה שתי' ע"ז אשר פיו פתח בחכמה לתהות על קנקניהם אם נכון לבם לקבל תוכחות כו', הוא דחוק, עיין עליו, והיתכן שבארבעים שנה לא ידע מרע"ה את דורו, גם אותם שהם מעשרים שנה ולמעלה. ולכן יש לתרץ כמ"ש הרמ"ז ר"פ האזינו דרפ"ו ע"א ששני מיני תוכחות הם שהוכיח משה את ישראל, א' בדרך נסתר וברמז, בפסוק אלה הדברים שרמז בהם שמות כל המקומות שחטאו בהם, וכמ"ש רש"י בחומש אר"י לא מצינו מקום שנק' שמו תפל ולבן, אלא שתפלו על המן שהוא לבן, וכן פי' התרגום, והוא נמשך מגבורות דאו"א שהם נעלמים כי או"א נק' הנסתרות להוי' אלקינו בחי' עלמא דאתכסיא, והדרך הב' באמרו ממרים הייתם כו' שהיא תוכחת מגולה, הוא לתיקון זו"נ שהם מגולים כו' כי ו"ק נק' והנגלות לנו.

תיגולהבין ענין ב' תוכחות אלו צריכים להקדים מארז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר, והיינו מפני שאינו יכול להעלות את הבשר כו', וא"כ מזה מובן שהאדם ע"י אכילתו מעלה ומגביה את המאכל, והיינו מפני שהאדם גבוה יותר שהוא מדבר והוא הראש לכל בחי' הדצ"ח כמ"ש במ"א, ע' בלק"ת נשא ד"ה כה תברכו, ובמ"א משמע להיפך דארז"ל רפ"ו דברכות אילן שאכל אדה"ר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אביו ואמו עד שיטעום טעם דגן, הרי שהאדם מקבל הדעת מהחטה, וכן אר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלילנא דעתאי, ואמרו חמרא וריחא פקחין. אך הענין הוא ששניהם אמת, שהם למטה מנפש האדם ולמעלה ממנו, והיינו כי כל הטעמים של כל מיני צמחים ופירות וכן הבשר של חיות ובהמות שרשם הוא מעולם התהו, שהוא בחי' עולם הנקודי' שלמעלה מאצי' שהוא ברודי', והיינו כי שורש כל החי הוא מחיות המרכבה, פני ארי' הוא מקור נפשות החיות, ופני שור הוא מקור נפשות הבהמות ופני נשר הוא מקור נפשות העופות כו', והנה החיות נושאות את הכסא ועל הכסא כו' כמראה אדם הוא בחי' ע"ס דאצי' דעולם התיקון שנתקנו בבחי' פרצוף אדם, והיינו עד"מ סדר והדרגת השתלשלות איברי האדם שהוא רמ"ח איברי' ושס"ה גידי', וכציור הגוף כמו"כ מתלבשת הנפש, שהרי התלבשות הארת הנפש בגוף הוא מתחלק לפי ציור הגוף, שבמוח שורה המחשבה, ובפה הדבור, ובידים כח המעשה, וזהו שנק' אדם, האל"ף הוא בחי' מחשבה, וד' דבור, מ' מעשה. וכמו"כ הוא למעלה בע"ס דאצי' משתלשלים בזה הסדר דבחי' אדם, והשראת האור בתוכם הוא ממש כפי השראת הנפש בגוף האדם ע' בד"ה ונקדשתי בלק"ת פ' אמור, ויש בחי' מוחין דקטנות ומוחין דגדלות.

משא"כ שארי הברואים כמו בהמות וחיות אין ציור הגוף שלהם שוה לאדם כלל, וראשם כפוף ושוה עם הגוף, וכמו"כ סדר המשכתם ממקורם ושרשם שם הוא ג"כ ההשתלשלות והמזיגה באופן אחר ממש (ע' זח"א די"ט ע"א וד"כ ע"ב). והנה החיות שבמרכבה הם נושאות את הכסא, דהיינו כמו שהבהמות מגביהות ונושאות את האדם הרוכב עליהן, כך הם מעלים ונושאים את בחי' אדם שעל הכסא למעלה ממנו, והיינו לשרשם שהם מעולם התהו שלמעלה מאצי', אמנם הם עצמם ג"כ נשואות עם הכסא, דהיינו שהם נגבהי' ומתעלי' עם האדם שעל הכסא, שהוא המגבי' ומעלה אותם, כמו אדם בעוה"ז מעלה את בשר הבהמה שהבשר מתעלה באכילת אדם שנהפך לדם הנפש ונכלל בבחי' ומדריגת מדבר, אך תידמה שעי"ז נעשה התקשרות נפש האדם בגופו ותוס' השכל זהו בחי' נושאות כו'. והנה ארז"ל בנדה פ' המפלת דל"א א' אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות כו' ובשאילתות פ' יתרו סי' נ"ו איתא עור ובשר ודם כו', וכן בחי ג"כ הבשר הוא מבחי' הגבורות ולכן מראיהו אדום, ולכן גם אחר הבירור וההעלאה הוא נכלל בגבורות דקדושה, והיינו שעי"ז נמשך התלהבות ורשפי אש, לפי ששורש כל הבהמות וחיות הוא מארי' ושור שבמרכבה והם הם בחי' גבורות וכמ"ש במרכבת יחזקאל בוערות כמראה הלפידים, וכן השרפי' ל' רשפי אש, ולכן גם הבהמות והחיות שנשתלשלו מהם למטה הם ג"כ בחי' גבורות, ולכך בשרא סומקא היא, וזהו שפי' בבחיי פ' בשלח ע"פ בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר שהם כנגד מדה"ד ומדה"ר. וזהו שארז"ל ע"ה אסור לאכול בשר שאינו יכול להעלות את הבשר כו', ומאחר שאינו יכול להעלותו הבשר מורידו ומשפילו כמ"ש במ"א ע' מ"ש ע"פ וגלחה את ראשה. אבל התלמיד חכם שמקבל מבחי' חכ' ובחכ' אתברירו, ע"כ מברר את הבשר, ואז הבשר מוסיף בו התלהבות.

ואמנם לפ"ז צ"ל מדוע אמר משה מאין לי בשר, הלא דור המדבר היו דור דיעה וא"כ בודאי מצד מעלתם היו יכולים לאכול בשר, ולמה אמר להם מאין לי בשר. אך הענין הוא דאם היות מעלת הבשר שמוסיף התלהבות מ"מ משרע"ה הי' נעלה מאד מבחי' גבורות של הבשר אף כמו שהם לאחר הבירור, כי ענין ההתלהבות שנעשה מהבשר להיות בבחי' אהבה ברשפי אש הנה הוא עדיין בבחי' יש מי שאוהב, אבל במשה כתי' ונחנו מה שהוא בחי' אין שהוא תכלית הביטול שגבוה מאד נעלה מרשפי אש דבשר. והגם שבמדריגתו יש ג"כ בחי' התלהבות בבחי' גבורות, אך ההתלהבות כלולה בבחי' ביטול ואין, והוא נק' בחי' גבורות דאבא, משא"כ הגבורות הנולדים מבירור הבשר הוא בחי' גבורות דאימא או גבורות דז"א, שהוא בחי' יש ודבר שנרגש ההתלהבות כו', ולגבי משה מילתא זוטרתא היא ולמטה ממנו הרבה, שהוא הי' בחי' מ"ה תכלית הביטול בבחי' אין ממש. ולכן אמר מאין לי בשר, האיך יתכן שיומשך בחי' הבשר שהוא בחי' הגבורות בבחי' יש וביטול, מבחי' האין דחכ' שהוא בחי' הביטול דחכמה כח מ"ה בחי' אין ממש, שהחכ' מאין תמצא ונק' אין לגבי היש דבינה, כ"ש נגד הגבורות דבשר והאיך יומשך זה ממדריגתו.

אכן באמת אינו כן שזהו שהשיב לו היד ה' תקצר בתמי', והיינו כי אם היות שהאין דחכ' הוא הגבה מאד נעלה מבחי' היש דגבורות דבשר, מ"מ היד ה' תקצר, והרי הוא כל יכול שיומשך גם בבחי' הגבורות והיש דבשר מבחי' האין דחכ', כי יד תטוה' יכול להשפיל למטה מאד. וכענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי דוקא בחי' מהותו ועצמותו, והיינו כי אף מי שהעביר את הדרך, כענין שכ' עינים להם ולא יראו הדרך האמיתי בבחי' ראי' והסתכלות, ונפשו הבהמית היא שמושלת עליו, ואינו יכול לבוא לבחי' כלות הנפש בבחי' נה"א מצד מאסר הגוף ונה"ב החיוניות, הנה זאת עצתו להיות בבחי' כלה כלתה נפשי גם כמו שהיא אפי' היא חיגרת כו' או סומא מצד נפשו החיונית הבהמית, מ"מ אין זה מעכב לנפשו האלקית ע"י בחי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי, והיינו כי לב ובשר ע"י שהם גשמיים אינם יכולים להיות תשוקתם וחפצם למקור חיותם בחי' אוא"ס ב"ה המשפיע חיותם, כי גברו הצמצומים והמסכי' רבי' מאד בהסתר ובהעלם אחר העלם, ע"כ אינם נכספי' לכלות לחצרות ה' שהוא מקור וחיי הנפש כ"א כאשר ירננו אל אל חי, והוא כאשר יתבונן באמונה האמיתיות בה' שהוא למעלה מעלה מבחי' סוכ"ע שאינו בגדר ובחי' עלמין כלל, שרק לפי שכלינו הדל שאין אנו משיגי' אותו אנו אומרים עליו שהוא ממכ"ע וסוכ"ע, אבל באמת הוא רם ונשא וגבוה מאד נעלה אפי' מבחי' סוכ"ע, שבאמת בחי' סוכ"ע שייך בענין השפעה לנבראי' והמשכת החיות לאמר שבחי' השפעה זו דסוכ"ע אינה מתלבשת ונתפסת בתוך עלמין רק שזהו למעלה מהם וסובב עליהן בבחי' מקיף, שבאמת כ"ז דבחי' ממלא וסובב אינו שייך רק בבחי' הארת אוא"ס ב"ה, אבל בבחי' עצמותו ומהותו קודם שבא לבחי' השפעה זו דסכ"ע לא שייך בחי' עלמין כלל לא סובב ולא ממלא. וכאשר יעמיק שכלו ובינתו בזה הרבה הנה מחמת שהתבוננות הנ"ל היא מבחי' גבוה מאד דהיינו בחי' עצמותו ומהותו ית' ולפניו כחשוכה כאורה לכן יכולה היא ההתבוננות הנ"ל הנמשך מזה לנגוע גם עד לבו ובשרו הגשמיים להיות גם הם תשוקתם וחפצם לכלות אליו ית' לדבקה בו ממש בבחי' כליון. וזהו לבי ובשרי ירננו אל אל חי שמחמת ההתבוננות בעצומ"ה בכבודו ובעצמו בחי' אל חי קודם שבא לבחי' השפעה דסוכ"ע, מחמת בחי' זו יכול לירד למטה מטה שגם הלב והבשר הגשמי יבוא לבחי' כליון מזה, ועמ"ש בת"א בביאור ע"פ משה ידבר בשם האדרא רבא שג' עולמות בי"ע שרשם מהתיקון הראשון די"ג ת"ד דא"א שהוא מי אל כמוך.

ועד"ז יובן ענין שנא' לע"ל והי' מדי חדש כו' יבא כל בשר להשתחוות, שמחמת עוצם הגילוי שיהי' לע"ל גם בחי' הבשר שהוא עכשיו בחי' גבורות ויש, יבוא ג"כ לבחי' השתחואה בחי' ביטול אמיתי דמ"ה דחכ'. והאות ע"ז הראה לו תטזשיכול להיות בחי' השמן גם בבחי' גבורות דבשר, שזה הי' ענין השליו שארז"ל יומא דע"ה ב' שהי' שמן כ"כ עד שמסקינן לי' אתליסר ריפתא ואחרונה אינה נאכלת כ"א ע"י תערובות מרוב השומן הנבלע בה, וכ"ש העליונות, והיינו כי השליו בעצם נמשך מבחי' פני נשר כמו כל העופות שהם בחי' בשר דגבורות ויש כנ"ל, אלא שנמשך בו השומן מבחי' שמן דחכמה עילאה בחי' אין, להורות שגם בבחי' היש וגבורות דבשר יכול להיות נמשך בחי' גבוה כזו כי היד ה' תקצר בתמי' (אך להיות כי טען שא"א לו לשאת במשא העם לזה א"ל שיאסוף ע' איש הזקני', והאציל מרוחו של משה על ע' איש הזקני' בחי' הפרשת הארה כמדליק נר מנר שזה לא חסר, ועכ"ז עי"ז נעשו גם הם בחי' זקן ל' יחיד, כענין שמצינו במשנה פ"ק דזבחי' א"ר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעי' ושנים זקן ולא א' זקנים להיותם בבחי' יחוד אמיתי, והי' בהם הארת ע"י עד שנעשו זקן אחד ע"ד ויחן ישראל שנאמר במ"ת שהיו כאיש אחד שנת' לעיל שזהו מצד בחי' יחידה שבנפש, או ענין ע' נפש דיעקב), וה"ז בחי' הרכבה והתכללות חו"ג יחד, שלתוך גבורות דיש דבשר השליו נמשך בחי' חסד דחכ' להמתיק הגבורות והוא השמן. וכמו העלאות נרות המנורה שהשמן נבלע ונמשך בפתילה ועי"ז דולקת הפתילה באור, שהוא ג"כ התכללות חו"ג, חסד דחכמה הוא השמן, ואור דפתילה הוא בחי' הגבורות וההתלהבות, אך הנה העלאה זו ע"י השמן שהוא בחי' ח"ע, דהיינו שנמשך ג"כ בחי' ביטול דח"ע בההתלהבות כו' וה"ז כענין דוגמת השליו שנמשך ונתפשט השמן בגבורות דבשר כו'.

ועפ"ז יובן ענין מעלת אהרן כה"ג שהעלה את הנרות הם בחי' נר הוי' נשמת אדם דכנס"י, שגבהה מעלתו בזה מענין הקרבנות שהיו הכהנים מקריבים כו', כי ענין הקרבנות גם אפי' אכילת מזבח ה"ז נק' בשם אכילה כמ"ש את קרבני לחמי, לחמי לאשי וכן ארז"ל ל' אכילת מזבח, והיינו שזהו עד"מ ענין האכילה, שנת"ל שכמו ע"י האכילה שאוכל לש"ש נתברר הבשר ונולד מזה התלהבות ורשפי אש כנ"ל בענין אכילת בשר של הת"ח, כן עד"ז יובן ענין אכילת מזבח ג"כ, רק שאכילת מזבח גבוה הרבה יותר וכמ"ש במ"א בענין בשתי אכילות הכתוב מדבר, ולכן ארז"ל משחרב בהמק"ד שולחנו של אדם מכפר עליו. וכן יובן ג"כ ענין קרבנות הנשיאים שכל או"א הקריב קרבנותיו ועי"ז העלה כאו"א את שבטו, דהיינו שעי"ז נמשך בשבטו בחי' הרצוא וההתלהבות ע"י הקרבן שהקריב שז"ע אכילת מזבח כו'. אמנם ענין העלאת והטבת הנרות דאהרן הוא בחי' הגבוה יותר מאכילת מזבח, שהמנורה היא בחי' מל' דאצי' שורש בחי' כנס"י דלעילא, שנק' בשם כנס"י שסודו יו"ד פעמים ב"ן עם יו"ד כוללי' כמ"ש הרב, ואם תשים אל"ף בוא"ו שלה שהוא תיזכשמקבלת מדודה שסודו באלפי"ן תמצא ע"ה עולה ישראל כמ"ש הרמ"ז ר"פ האזינו דרפ"ו א', וע"י העלאה זו השפיע לכאו"א מישראל שיהי' להם בחי' העלאה ברשפי אש, ואם כי גם זה הוא בחי' גבורות מ"מ גבורות אלו אינם בבחי' יש כמו ההעלאה שמבירור הבשר שהוא בחי' יש כנ"ל, אלא הם בבחי' אין וביטול, שהרי מעורבי' בשמן ופתילה ואור, אשר עם היות בירור והעלאת הפתילה הוא בבחי' גבורות דיש, אכן ע"י השמן הנבלע בה שהוא בחי' ח"ע ביטול ואין, עי"ז נעשה ההעלאה והגבורות בבחי' אין וביטול כו', ולכן מעלתו גדול מאכילת מזבח שע"י הקרבנות שהם רק ע"ד והחיות נושאות כו'. והענין הוא שההעלאה הנמשך מהקרבת בשר הקרבנות דבקר וצאן הוא עדיין בבחי' יש מי שאוהב, כי הי"ב בקר הם בעולם הבריאה ואימא מקננא בכורסיא, והגבורות הנמשכות מבחי' בינה כשמקננא בכורסיא הוא בחי' יש כו', אבל אהרן כה"ג בהדלקת המנורה המשיך במל' שהיא המנורה גם מבחי' אבא, להיות אבא יסד ברתא שהחכ' היא בחי' אין וביטול, ולכן עם היות שהשפיע בה בחי' גבורות דאימא ג"כ, להיות עי"ז ההעלאה וז"ע שושבינא דמטרוניתא, אך אין הגבורות בבחי' יש כמו ההעלאה שע"י הבינה לבד דמקננא בכורסי' שבהעלאות הקרבנות באכילת מזבח, כ"א שהם בבחי' אין וביטול ע"י גילוי הח"ע אבא דמקנן באצי' כו', והיינו שישפיע בה מבחי' או"א יחד וז"ע השמן והאור.

ובכ"ז יובן ענין מעלת גבורות דאו"א שהן נעלמות, והם פועלים בבחי' המל' להיות אבא יסד ברתא, וארז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה שפעולת בחי' אבא היא במל' כנס"י דלעילא, שיהי' בה הכח להוות הנבראים שיהיו בבחי' מציאת היש, ומ"מ יהיו בבחי' ביטול. וז"ע אבא יסד ברתא שתהי' בבחי' הביטול, וזהו שאמרו אם אין חכ' אין יראה כי מל' נק' יראה תתאה ושרשה מח"ע. וזה"ע התכלת שהי' בציצית שענין התכלת הוא בחי' גבורות דאבא, כי זהו בחי' גבורה וצמצום להמשכה זו בבחי' יש להיות שם נמשך ג"כ בחי' ביטול, פי' שכדי להוריד ולהמשיך הביטול גם למטה במקום נמוך דהיינו בבחי' יש זהו ע"י גבורה דוקא וכמ"ש בסידור בד"ה אד' שפתי תפתח, וזהו ע"ד שנת' בביאור ע"פ קול דודי שלהיות נמשך ההמשכה בפנימיות בהכלי זהו בחי' גבורה ולא בחי' דין ח"ו, אלא אדרבה. ולפי שתכלת מוחין דאבא ולבן מוחין דאימא, לכן בזמן הזה אין תכלת לפי שלגודל מעלתו שהוא מבחי' אבא א"א לירד בזמן הזה.

תיחוהענין יובן ע"פ מה שנת' בזח"ב פקודי דרכ"ה סע"ב ת"ח אית מדידו טמיר וגניז, ואית חושבן דקיימא אגניזו טמיר וגניז והוא בחי' קו המדה, וכן בלק"ת מהאריז"ל פ' וירא פי' חשבון אבא מחשבה עילאה ה"ג דאבא, וע' במאו"א אות ח' סעי' ע"ה כי הגבורות הם נותנים קצבה ומדה לכל סדר ההשתלשלות, כמה יהי' גילוי אלקות בכל עולם לפי ערכו ותכונתו. והנה ידוע כי גילוי אוא"ס ב"ה הוא ע"י התלבשותו בספי' חכ' שהוא בחי' אין וביטול ע' בסש"ב פל"ה בהג"ה, משא"כ ביש אין אוא"ס מתגלה כי אין אני והוא יכולים לדור, וזהו שורש ענין החשבון כמה יהי' הגילוי בכל עולם שזהו לפי ערך התגלות החכמה, כי זהו אמת שכולם בחכ' עשית אך אין התלבשות החכ' בכולם בשוה, ובמקום שהחכמה מרובה שם הוא מדריגה היותר עליונה, ובמקום שמתמעט ומתצמצם נעשה בחי' העלם והסתר עד שנק' מטה מטה כו', והשוקל והמודד בחי' חכמה הו"ע קו המדה כמ"ש במ"א, וע' במ"א בענין אי' שוקל שאי' בעצמו הוא השוקל כו'. אך מ"מ התלבשותו הוא ע"י ספי' החכ' דוקא, כי אוא"ס שורה בחכ' דוקא מטעם הנ"ל, וראשית ההתגלות הוא בחכ' דא"ק, וא"ק מתלבש בחכ' דאצי', וח"ע דאצי' הוא בחי' ביטול ממש ונחנו מ"ה כי החכ' מאין תמצא, ובינה נק' יש רחובות הנהר התרחבות והשגת הדעת, משא"כ חכמה עומק המושג בחי' העלם ישת חושך סתרו בחי' עדן מקור התענוג כי בבחי' חכ' עצמה לא ניכר שום תענוג, רק בגילוי החכ' בהשגה בינה בחי' להנחיל אוהבי יש שם הוא בחי' תענוג הנשמות בג"ע העליון (באצי' עצמו).

וגם כי ענין הגבורה הוא כענין דברים היוצאים מן הלב שיהיו נכנסים בלב, שע"י בחי' גבורה זו פועל החיות יותר. ועל בחי' גבורה זו נא' לע"ל ויתן עוז כו', כי עוז הוא בחי' גבורות והוא קו השמאל בכדי שיהי' נמשך רק למלכו הוא בחי' מל' דאצי' בשביל לעורר האהבה וכמ"ש שמאלו תחת לראשי, ולא יומשך ממנו לחיצוני' ח"ו שאז הגבורות הם ע"ד בחי' דין ח"ו. והענין שיש ב' בחי' בקו השמאל, הא' ע"ש שמאלו תחת לראשי שמעורר כנס"י שורש נש"י להיות להם הגבהה ברשפי אש האהבה והוא ע"ד מ"ש ויחמו הצאן כו', שכל עיקר היחוד הוא ע"י התעוררות הגבורות ורשפי אש האהבה בבחי' חמימות והתגברות, משא"כ מבחי' קרירות וע' תיטבד"ה אשה כי תזריע ובד"ה עולם לאכסדרה כו', והב' כענין מארז"ל שמאל דוחה וימין מקרבת, ומבחי' זו ע"י ההשתלשלות נמשך יניקת החיצוני' בחי' בעלי דיני' קשי', שהם רק שמאל דוחה בלי שום ימין מקרבת, להיות כי אין בהם בחי' לאכללא שמאלא בימינא, אך ענין ויתן עוז היינו ע"ד שמאלו תחת לראשי שבהתכללות הגבורה בהחסד יהי' ההשפעה ביתר שאת וחיות גדול וזש"ה ה' עוז לעמו כו'.