ולא ראה עמל בישראל

שפחולא ראה עמל בישראל

בס"ד.

ולא ראה עמל בישראל, וי"ל שהרי כתיב אדם לעמל יולד, שהוא בחי' עמל דתורה. והנה כתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש שאני עמלא דאוריי' דהוא לעילא מן שמשא כו'. וי"ל מה שאנו אומרים בק"ש ואספת דגנך, שהרי הוא עמל שתחת השמש.

אך הענין הוא דהנה כתי' שמש ומגן הוי' אלקי', ששם הוי' נק' שמש כמו למשל השמש שמאיר שהוא רק בחי' זיו השמש שהוא בחי' הארה לבד, והנה בחי' זיו זה הוא בתכלית הביטול לעצם השמש עד שאינו עולה בשם זיו כלל, וזהו ששם הוי' נק' שמש, שאף ששם הוי' הוא שהוא מהוה והוא מקור ההתהוות, אעפ"כ הוא רק בחי' זיו והארה לבד, וההארה הוא בתכלית הביטול. אך בחי' ש' אלקים נק' מגן דהיינו כמו שהמגן הוא מסתיר כו' כמ"כ ע"י ש' אלקים נעשה בחי' הסתר והעלם. והנה ש' אלקים עצמו אינו מסתיר כ"כ, ואף שע"י ש' אלקים נעשה בחי' יש אך מ"מ הוא בחי' ביטול היש לאין, אך ע"י השתלשלות בחי' ק"ך צירופי אלקים נעשה בחי' העלם והסתר לגמרי שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע.

והנה בזה יובן מה שאנו אומרים בק"ש ואספת דגנך, והיינו כי ק"ש הוא בחי' ביטול דיחו"ע ויחו"ת, וזהו ענין אחד דהיינו שהז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם הם בטלים לאל"ף שהוא בחי' אלופו ש"ע, והנה עי"ז יכולים להמשיך שיהי' ג"כ בחי' ביטול למטה, וזהו ואספת דגנך לפי שזה מה שהוא עוסק במלאכה זהו לפי שא"א בלתי מלאכה, אך העיקר הוא בחי' תורה, עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי. וזהו ששזפתני השמש, היינו כמו למשל שהשמש ע"י תוקף החום הוא משחיר, וכך הוא ענין שע"י התבוננות בק"ש בבחי' ש' הוי' שנק' שמש עי"ז נשרף בשלהובא דרחימותא, וכמ"ש ואהבת כו'.

שפטאך כשנמשך בבחי' חמימות ותאוות בלעו"ז שהוא בחי' אדמת בני חם, חמימות ותאוות, שזהו ע"י ריבוי צירופי' של ש' אלקים שהוא בחי' מ"ח צירופי' אחרונים המסתירים לגמרי, לזה נאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כו'. נמצא שיש ב' בחי' עמל, עמל שתחת השמש שהוא בחי' עמל שמסתיר על אלקי' לגמרי, ובחי' עמל שבטל לאלקי' מלאכתן עראי.

אך הנה עמל תורה הוא למעלה גם מבחי' עמל זה וכמשארז"ל שאני עמלא דאוריי' דהוא לעילא מן שמשא. והענין הוא דהנה כתיב כי יש אדם שעמלו בחכ' ובדעת ובכשרון, ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה ומדרש אגדה בתנחומא יכנהו כלפי הקדב"ה שנא' בו ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. שעמלו בחכ', שנא' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ובדעת, בדעתו תהומות נבקעו, ולאדם שלא עמל בו יתן חלקו בם, גם זה הבל ורעה רבה, והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול ע"כ. והנה לכאורה א"ז מובן שהרי כתי' לא בעמל ולא ביגיעה ברא את העולם.

אך הענין הוא דהנה ברה"ע הוא לא בעמל ולא ביגיעה, לפי שהוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא כו', אך מ"ש יש אדם שעמלו בחכ' קאי על התורה שהוא בחי' חכ' אדם תאיר פניו, והנה בתורה נמשך המשכה פנימי' ולזה נק' עמל, וזהו שעמלו בחכ' לפי שע"י חכ' התורה נמשך בחי' המשכה פנימי' כו', וע"כ לגבי ברה"ע שהוא רק בחי' זיו והארה, לגבי בחי' זו נק' המשכה שע"י התורה בחי' עמל, וזהו שאני עמלא דאוריי' דהוא לעילא מן שמשא, לפי שהוא למעלה מבחי' עמל בחי' שמש הוי', לפי שאף שעמל של בחי' שמש בחי' תורתן קבע ומלאכתן עראי, אעפ"כ צריך לעשות מלאכה, שזהו רק בחי' ביטול היש לבד, ותורתן אימתי נעשית, וכמו שהקשה רשב"י, אפשר שיהא חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, תורתן אימתי נעשית, אלא כשעושין רש"מ מלאכתן נעשי' ע"י אחרים, והנה בחי' זו שיהי' תורתן קבע אומנתן ממש זהו בחי' עמלא דאורייתא דהוא לעילא מן שמשא, יש אדם שעמלו בחכ', וזהו משארז"ל נפש עמל עמלה לו כו'. והנה ע"י בחי' עמלא דאוריי' עי"ז ולא ראה עמל בישראל שהוא בחי' עמל שתחת השמש כו'.

ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, והיינו כי עמו הוא רק בבחי' מקיף, וכמ"ש עמו אנוכי בצרה, גלו לבבל שכינה עמהם שהוא רק בבחי' מקיף לבד. ותרועת מלך בו, הוא בבחי' המשכה פנימי' כו', וזה"ע תורה ומצות, שמצות הם רק בבחי' מקיף לבד, והתורה הוא בבחי' המשכה פנימי' כו'.