לא הביט און ביעקב

שפגלא הביט און ביעקב

בס"ד. (ש"פ בלק, ל"ב).

בלק

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וגו', ולכאו' צ"ל מהו המעלה שלא ראה עמל בישראל הלא כתי' (איוב ה') כי אדם לעמל יולד, וארז"ל סנהדרין דצ"ט ב' אר"א כל אדם לעמל נברא שנא' אדם לעמל יולד, אינו יודע אם לעמל פה נברא או לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר (משלי ט"ז) נפש עמל עמילה לו כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי לעמל תורה. וע"כ צ"ל שפדשמ"ש ולא ראה עמל בישראל אינו קאי על עמל תורה שהרי האדם לעמל תורה נברא, אלא שקאי על עמל מלאכה, וצ"ל ענינה, דבד"כ יש כאן ג' בחי' בעמל, הא' עמל מלאכה, הב' עמל שיחה, הג' עמל תורה.

והענין הוא דהנה כתי' (קהלת א' ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ופי' בזח"א ויחי דרכ"ג סע"ב יכול אף עמלא דאורייתא ת"ל שיעמול תחת השמש, שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא. וכ"ה בגמ' שבת פרק במה מדליקין ד"ל ע"ב וא"ל דבי ר' ינאי תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו, ופי' רש"י קודם השמש, אם יעמול בדברי תורה שקדמה לשמש יש יתרון עכ"ל, ועל עמל זה נא' כי אדם לעמל יולד שהוא בחי' עמל תורה. אך הנה צ"ל האיך אומרי' בק"ש בפ' שני' שהיא והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ואספת דגנך שהוא בחי' עמל מלאכה, ובגמ' דסנהדרין הנ"ל מבואר שבריאת האדם הוא לעמל תורה דוקא, והאיך נעשה עמל מלאכה קבלת פרס בעוה"ז על קיום המצות.

ויובן בהקדם ענין בחי' השמש שנמשל בה שם הוי', דכתי' כי שמש ומגן ה' אלקי' שנמשל שם הוי' לשמש, ושם אלקים למגן המכסה ומסתיר את אור השמש לבלי יאיר כמו שהוא, כ"א בערך שיוכלו הנבראים והצמחים לקבל את זיו השמש, שתפעול פעולתה בגשמיות הצמיחה כמ"ש ממגד תבואות שמש. והנה זיו השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' הנה הוא רק זיו והארה לבד, ובעצמיות השמש ה"ה בטל בתכלית עד שאינו עולה בשם להקראות בשם זיו כלל, כן יובן בש' הוי' שנמשל לשמש דאם היות ש' הוי' הוא ל' מהוה שמחי' ומהוה הכל והוא מקור כל ההתהוות בדרך ממילא ומאליו בלתי בחי' התלבשות כש' אלקי' כמ"ש במ"א, מ"מ הנה כתי' אני הוי' הוא שמי שהוא רק בחי' שם והארה לבד, וכנודע ממ"ש במ"א ששם וזיו ה"ה בחי' אחת, והארת ש' זה הוא בטל בתכלית בבחי' א"ס מקורו כביטול זיו השמש בשמש ויותר [על] כן כו'. אמנם בחי' ש' אלקי' שנמשל למגן היינו כנ"ל שכמו המגן מסתיר על השמש כן בחי' ש' אלקים נעשה מגן ונרתק לש' הוי' עד שיוכל להיות בחי' מציאות התהוות נבראים בעלי גבול בפרטי השתלשלות ג' עולמות בי"ע, עד עוה"ז הגשמי שיהי' בבחי' מדידה גשמיות מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה ובין כל רקיע ת"ק שנה ועובי כל רקיע ת"ק שנה, וכן כל פרטי התהוות הנבראים בחילוק מובדל בין כ"א לחבירו בכל פרטי דצח"מ. ומ"מ אינו בחי' העלם והסתר גמור כ"א שפהרק כדי להיות מציאות היש, ושיהי' היש בטל לאין המהוה אותו, וכענין סיבוב והילוך השמש ממזרח למערב שזהו מפני כי שכינה במערב, שנמצא הגם כי נתהוה מציאות השמש מ"מ ה"ה בטילה וסובבת ואומרת שירה ומשתחוה למערב ששם היא השכינה. ומה שנראה העולם ליש ודבר נפרד, זהו מפני כי יש ק"ך צירופי אלקים כנודע ממ"ש בס"י שה' אבנים בונות ק"ך בתים ולכן מה' אותיות דש' אלקי' יש ק"ך צירופי', שע"י צירופי' אלו מעלי' ומסתיר עוד יותר עד שנראה העולם ליש ודבר נפרד, אמנם באמת לא כן הוא כ"א העולם וכל אשר בה הם בטילי' לגבי האין המהוה אותם כמשנ"ת בכ"מ בארוכה.

ועפ"ז יובן ענין מה שאומרים בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך הכוונה שיאסוף כל דברים הגשמיי' לאלקות, והי' כי כלליות ענין ק"ש הוא בחי' ההתבוננות בבחי' הביטול דיחו"ע ויחו"ת שהם ביטול אמיתי וביטול היש לאין, וז"ע אחד אותיות א' ח' ד', שח' רומז לז"ר וארץ, וד' לד"ר העולם, וכמארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכי', שע"ז רומז תי' אחד שהחי"ת והד' הם ז"ר וארץ, וד' רוחות הם בטלי' בתכלית לבחי' אל"ף הוא בחי' א"ס אלופו ש"ע. ועי"ז נמשך הביטול גם למטה בכל דברי' הגשמי', שמה שהוא [עוסק] במלאכה הגשמיות באסיפות דגן תירוש ויצהר הוא לפי שא"א בלתי מלאכה, כי אם אין קמח אין תורה, אבל עיקר המכוון הוא אצלו בכדי שע"י האכילה יוכל ללמוד ולהתפלל, וכמארז"ל אבות א' י"ג שמאי אומר עשה תורתך קבע וממילא מלאכתן היא רק בדרך עראי, וכמשנ"ת במ"א ענין קבע ועראי אין הכוונה בזמן כ"א בעיקר המכוון (ע' בד"ה ואהבת וד"ה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב) (ך"ו), שעיקר המכוון יהי' הקביעות עיתי' לתורה עכ"פ בבעל עסק, בכאו"א לפי ערכו ע"פ משנ"ת בהלכות תלמוד תורה, ועי"ז אוסף כל דברים הגשמי' לאלקות, ושיהיו גם הם נכללי' בבחי' הביטול דק"ש, שהרי אם לא הי' אוכל לא הי' יכול ללמוד ולהתפלל ק"ש ותפילה, ונמצא כשאוכל לש"ש ה"ה מעלה האכילה ההיא שתכלל ג"כ בבחי' הביטול דיחו"ע ויחו"ת דק"ש. וז"ש אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, פי' שזפתני השמש, שכמו השמש ע"י תוקף חומו הנה הוא משחיר דבר הזורחת עליו בריבוי, כן ע"י בחי' תוקף החום משלהובא דרחימותא דואהבת שבק"ש, שנעשה ע"י התבוננות דאחד ועד שבק"ש שהוא בחי' שמש ומגן ה' אלקי', ע"י נעשה שחרחורת שזהו ע"י שזפתני השמש דשמש הוי' שבק"ש.

שפואמנם הנה את זלעו"ז עשה אלקי', וכמו שיש בחי' שלהובא דרחימותא בבחי' ואהבת דק"ש, כן יש בחי' חמימות התאוה בלעו"ז, שהוא בחי' אדמת בני חם, הוא בחי' חמימות התאוה בהבלי עולם בכל דברי' הגשמי' אשר לא לה' הנה, ונלקחי' מבחי' מ"ח צירופי' אחרוני' דשם אלקי' שנק' אדמת בני חם שמעלימי' ומסתירים לגמרי עד שיוכל לאמר כחי ועוצם ידי ח"ו. וע"ז נא' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש שהוא בחי' העמל המסתיר ומעלים לגמרי על בחי' אלקותו ית'.

ונמצא יש בבחי' עמל מלאכה ב' בחי', הא' בחי' עמל מלאכה בלעו"ז המעלי' ומסתיר לגמרי, והוא בחי' העמל דעמלק שהוא ר"ת עמל לק"ה, ועל בחי' עמל זה דעמלק אמר בלעם ולא ראה עמל בישראל, שבישראל לא יש בחי' העמל זה המעלים ומסתיר עד שיוכל לאמר כחי ועוצם ידי ח"ו כו', שהוא המעלים ומסתיר על אור האלקי לגמרי ומפריד להיות אין השם שלם כו' ע' בת"א בד"ה לבסומי בפורי' דרוש הראשון דקנ"ח ע"ד. ועמל מלאכה הב' הוא בחי' העמל דאספת דגנך שבק"ש לאסוף כל דברי' הגשמיים לאלקות שהו"ע תורתן קבע ומלאכתן עראי שארז"ל ע"ז (ברכות פ"ו) שזה וזה נתקיימה בידן. והנה בחי' עמל מלאכה זו דואספת דגנך שבק"ש נכלל בכלל עמל פה שהוא בחי' עמל שיחה, שקאי על התפילה שנק' שיחה מל' וישח אדם וישפל איש שנת' במ"א בענין תבנה ותכונן עיר סיחון, שהרי מלאכה זו שאוסף כל דברי' הגשמיי' לאלקות ע"י שנכללים בק"ש ותפלה ותורה, שבכח האכילה לומד ומתפלל, והרי הק"ש היא בכלל התפילה שנק' עמל שיחה נא' בה ואספת דגנך כו'.

אך הנה עמל תורה שעל עמל זה נברא האדם, היא בחי' ומדריגה היותר גבוה, וכמ"ש בזהר ובגמ' הנ"ל שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא, פי' שזהו גבוה מבחי' ההתבוננות דשמש ומגן ה' אלקי' שהוא בחי' אור וזיו המחי' ומהוה, וכנ"ל שש' הוי' ל' מהוה והיו"ד דש' מורה על תמידות ההתהוות כמו ככה יעשה איוב כמ"ש במ"א, והגם כי ההתהוות דש' הוי' מה שהוא מהוה הוא בדרך ממילא ומאיליו כנ"ל, מ"מ ה"ז שייך לבחי' התהוות העולמות. אמנם על התורה הרי ארז"ל אלפי' שנה קדמה תורה לעולם, שקדמה למעלת ומדריגת העולם, וכמ"ש במ"א בענין מעלת המוחין על המידות, ולפי' האריז"ל ה"ז הוא ההפרש בין בחי' חיוהי לגרמוהי.

שפזוביאור הענין יובן בהקדם מ"ש (קהלת ב' ך"א) כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה, ופי' רש"י והוא מהמד"ר במקומו דפ"ט ע"ג שהוא ד"ח ע"ג, כי יש אדם א"ר יודן גדול כוחן של נביאים שמדמי' את הצורה ליוצרה כו' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. שעמלו בחכמה, ה' בחכמה יסד ארץ. ובדעת, בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון, ר' ברכי' בשם ר"י בר"ס לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמי' נעשו. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור המבול. גם זה הבל ורעה רבה, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. וכ"ה בפ' בראשית ר"פ ך"ז. ולכאו' מדרש זה תמוה מיני' ובי' שמפרש על בכשרון שלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, והאיך דורש על תחלת הפסוק שעמלו בחכ' ה' בחכ' יסד ארץ.

אך הענין הוא דהנה ברה"ע הוא לא בעמל ולא ביגיעה, לפי שכלליות ההשתלשלות העולמות הוא רק מהארה בעלמא, ומ"ש שעמלו בחכ' קאי על התורה שנא' בה חכמת אדם תאיר פניו, ובתורה נמשך המשכה פנימיות ולזה נק' עמל שעמלו בחכ', ולגבי ברה"ע שהוא רק מבחי' זיו והארה נק' שפע הפנימי בשם עמל. ונמצא לפ"ז בחי' עמלא דאורייתא קאי על מי שתורתו אומנתו שזהו בחי' היותר גבוה מבחי' תורתן קבע ומלאכתן עראי, שהגם שמלאכתן עראי מ"מ צריכים לעשות מלאכה, וה"ז רק בחי' ביטול היש לאין, אבל תורתן אומנתן הוא בחי' היותר גבוה שעז"נ ועמדו זרים ורעו צאנכם, וכמשארז"ל בברכות הנ"ל שהקשה רשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע כו' וקוצר תורתן אימתי נעשית, אלא כשעושים רצוש"מ אז מלאכתן נעשית ע"י אחרי', וז"ע בכל מאדך שנא' בפ' ראשונה דק"ש שהוא גבוה הרבה מבחי' ואספת דגנך הנא' בפ' שני' דק"ש. וזהו נפש עמל עמלה לו שארז"ל ע"ז הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר (פי' רש"י שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדרי'), וע' בח"א שמפרש שזהו ע"ד חסידים הראשונים שארז"ל בברכות שמלאכתן נעשית ע"י אחרים ואינם צריכים לעמל מלאכה.

וע"ז אמר ולא ראה עמל בישראל, שיהי' עבודתם ע"ד תורתן קבע ומלאכתן עראי שנק' תחת השמש, כ"א בחי' עמלא דאורייתא שהיא לעילא מן שמשא.

שפחה' אלקיו עמו, פי' קאי על ש' הוי' דלעילא וע"ד שארז"ל במד"ר הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, שזהו בחי' שמו הגדול שלמעלה מבחי' שמי שהתניתי ביני לבין בריותי, עשר ספירות כו'.