כל מחלוקת כו'
שעגכל מחלוקת כו'
בס"ד. (ש"פ קרח, ל"ב).
גזרו טומאה על אוירה כו' גלגול דור הפלגה
קרח
כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזוהי מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח וכל עדתו. והקשה במדרש שמואל בשם המפרשים מאחר שכל בעלי שעדמחלוקת אפי' יהיו לש"ש מאמריהם סותרים זל"ז ויחלוקו בין האמת והשקר הנה יתחייב שאם האחד מהם דעתו אמת, הדעת השני היא כוזבת, ואיך היא סופה להתקיים. וגם צ"ל למה במחלוקת שהיא לש"ש הזכיר הלל ושמאי היינו שני הדעות שנחלקו, ובמחלוקת שאינה לש"ש הזכיר רק קרח, ולא הזכיר את משה. והתירוץ הפשוט שמלבד שבאמת לא חלק משה עמהם כ"א הם נחלקו על משה, הנה כוונת משה הי' לש"ש רק קרח חלק שלא לש"ש לכן אינו שייך להזכיר את שניהם כ"א מי שהוא אינו לש"ש. וגם צ"ל מה שקרא בפסוק את אנשי קרח בשם אנשי שם שלכאו' מה"ע מעלתם כ"כ לקרותם אנשי שם. אך הענין הוא דבדור הפלגה כתי' ונעשה לנו שם, וארז"ל במד"ר פל"ח תני ר' ישמעאל אין שם אלא ע"ז, וצ"ל מהו שייך ענין שם לע"ז.
והענין יובן בהקדם מארז"ל עתידה אח"פ שתתפשט בכל העולם כולו, והמכוון שיהי' כל העולם כולו במדריגת אח"פ דעכשיו. וביאור הענין דהנה בחו"ל ארז"ל שבת ט"ו א' דגזרו טומאה על אוירה וגושה, והוא מפני כי שם יורד השפע ממל' דאצי' על ידי לבושי' רבים דבי"ע שמתלבשת מל' דאצי' במל' דבריאה יצירה עשי', אבל באח"פ נמשך השפע ממל' דאצי' ע"י התלבשות דבריאה יצירה לבד, מבלי שיצטרך להתלבש גם במל' דעשי'. והגם שבהכרח שגם באח"פ יבוא האור והשפע דרך העשי', אמנם הנה זהו דרך מעביר בלבד ולא בדרך התלבשות ממש, וכמו שרואים אור השמש ע"י אמצעי' זכוכית בהירה שלא נשתנה עי"ז אור וזיו השמש כלל, ולפיכך באח"פ יתייחס האור והשפע אל היצי' להיות כי המעביר שעובר דרך שעההעשי' אינה מסתרת כלל כמשל זכוכי' בהירה כנ"ל, משא"כ ענין התלבשות הוא כמשל ענין המסך והפרוכת שמעלים על האור ביותר, עד שהאור מהשמש הנראה דרך המסך נק' אור של תולדה, או כמשל הבנת השכל ע"י המשל שענין המשל הוא לבוש זר עב וגס, ולכן כשמל' דאצי' המלובשת במל' דבריאה יצירה מתלבשת ממש במל' דעשי' יתייחס השפע ע"ש מל' דעשי'. ויובן ענין מעביר ממשל המשפך, וענין התלבשות ממשל אור הלבנה שמשנית אור השמש, או מה שע"י שיהוי ט' חדשים בבטן האם משתנה לגמרי ממהות למהות ע' בד"ה שערך כעדר העיזים באריכות. ובזה יובן מה שגזרו טומאה על אוירה וגושה, כי בעשי' הוא תכלית ההסתר וההעלם על בחי' גילוי אלקותו ית' להיות כי הקלי' שורש היצה"ר מעלימים ומסתירים לגמרי, ולכן שם אל אד' המחי' עשי' הוא בגימ' צו וארז"ל אין צו אלא עבודת אלילים, ואיך הוא זה אלא שר"ל שנתלבש בלבוש הטבע עד שיכול לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה, שזהו ענין עבודת אלילים שהו"ע היותו יש ודבר נפרד כ"כ עד שאור האלקי המחי' אותו איננו מורגש בו להיות בטל אליו שירגיש בנפשו כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ולכן גזרו שם טומאה על אוירה וגושה.
וזהו שארז"ל ישראל שבשאר ארצות עובדי כו' בטהרה הן, ולכאו' האיך אומרים על ישראל שבש"א הלא הם רוב ישראל כי גם חלק א' מאלף לא ימצא מהדרים באח"פ. אך הענין הוא דכשם שענין ע"א בגשמיות הוא שכופף ראשו ומשתחוה לה, וכמו המשתחוה לשמש ולירח להיות מהם וע"י תצא השפע הנראה לעינים כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, והגם שמה שנמשך על ידם זהו רק שהם שלוחי השפע וה"ה כגרזן ביד החוצב בו האם נאמר שהגרזן הוא העושה את הדבר, אלא שצריכים לייחס עשיית הדבר להאדם החוצב עם הגרזן, אמנם להיותו בעשי' ששם לבוש גס ועב חופה ומסתיר לכן בראותו שבחיצוניות יוצא השפע על ידם איננו מתבונן כלל כי הם כגרזן ביד החוצב בו כ"א ששופט למראה עיניו כי הם הם המשפיעי' ומגדלי' הצמחים ולכן הוא מחשיב אותם ליש ודבר בפ"ע ומשתחוה להם כאילו הם משפיעים בפ"ע. וענין ההשתחואה שכופף ומרכין ראשו וקומתו הגשמיי', וכן יש השתחואה ברוחניות שכופף ומבטל שכלו לדבר הנשפע מהשמש והירח שהם מגד תבואות בכל דברים הגשמיי' בדאגת הפרנסה ע"י איזהו תחבולה כאילו התחבולה ההיא היא עקרית בהשפעה זו, הגם שנאמר וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, הרי ה' אלקיך כתי' שלא יהי' נפרד שעומאלקותו ית' כו', משא"כ כשמחשיב את התחבולה עיקר שהוא בבחי' נפרד כו' ה"ז עובד ע"א, וה"ה חייב סקילה. ואומרם ז"ל בטהרה להיות כי בעשי' הוא לבוש עב וגס כנ"ל וא"כ יש לימוד זכות ע"ד שאה"כ לא אוסיף עוד להכות כו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שנמצא מפני כי יצר לב האדם רע לכן צריכים לדונו לכף זכות ולהקל במשפטו כלומר מה יעשה הלא יצר לב האדם רע, כן בזה יש לימוד זכות מאחר שהוא בחו"ל ששם השם המחי' הוא בגימ' צו, א"כ מה יוכל עשות, ולכן נק' גם הע"א שלו בשם טהרה, ומ"מ ה"ה עובד ע"א, רק שהיא בטהרה, וא"כ כמו בגשמיות העובד ע"א ה"ה בסקילה כ"ה ברוחניות שחייב סקילה רוחניות וה"ע הסקילה באבנים שנעשה לבו כלב האבן לבלי יגיע לו שום התעוררות מהתבוננות שבשכלו כלל וכלל, כ"א לבו אטום מלקבל דבר חכמה כמו שפרש"י על טמטום הלב ביומא דף ל"ט.
ועד"ז יובן ענין ונעשה לנו שם שנא' בדור הפלגה שתני ר' ישמעאל אין שם אלא ע"ז, והיינו כי שם הוא ב"ן ורפ"ח, שבחי' רפ"ח הוא בחי' הרפ"ח נצוצין שנפלו בשבה"כ שעליהם נא' מרחפת רפ"ח מת שמתו ונפלו הרפ"ח ניצוצי', והעבודה היא לבררם ולהעלות, וז"ע שמע שם עי"ן שם הוא בחי' ב"ן ורפ"ח, פי' ב"ן המתעלה מרפ"ח נצוצין שנפלו מעי"ן רברבא דבינה, וע' בד"ה ורוח אלקים מרחפת בספר תקס"ד שעיקר בירור הרפ"ח נצוצין הוא בק"ש וז"ל והוא שיקבל על עצמו בק"ש בכל לב ונפש רק לעבדה ולשמרה שה"ע פ' ראשונה ופ' שני' דק"ש עכ"ל. אבל אם אינו מעלה כלום הרי נשאר בחי' שם שהגיע על חלקו בלתי בירור. וזה"ע ונעשה לנו שם שארז"ל אין שם אלא ע"א, שזרה היא להיותה בתכלית הפירוד כו'.
והנה במ"ע אופן קפ"א כ' שעדת קרח רנ"ב איש היו גלגול דור הפלגה וכמ"ש הבחיי ויקח קרח מתרגמין ואתפליג קרח, ולכן קראן אנשי שם ע"ש שאמרו ונעשה לנו שם בעת דור הפלגה, והיינו שרצו להפריד בין ז"א ומל' ובחרו בשם שכולל ב"ן ורפ"ח היינו כמו שהוא בלתי בירור, ועל שלא רצו ומרדו בש' הוי' לכן כתי' וירד ה' דוקא לראות העיר והמגדל. ועד"ז רצו עדת קרח להפליג בין ש' הוי' וש' אלקי' והם הם עצמם שרצו בזה בעת דור הפלגה ולכן קראן החטאים בנפשותם להיות כי כבר חטאו בענין כזה בדור הפלגה, ולהיות כי מדה במדה לא בטלה, לכן ותפתח הארץ את פי' ע"ש שרצו להפליג שלא יהי' יחוד זו"נ כ"א השם בחי' המל' תהי' נפרדת ובלא בירור ב"ן מרפ"ח כו' לכן פתחה הארץ בחי' מל' את פי' וירדו חיים שאולה.
וזהו שאמרו שמחלוקת קרח אינה לשם שמים כי פי' שם שמים הוא לייחד ולחבר את בחי' שם בחי' מל' ב"ן ורפ"ח עם שמים ז"א, והיינו יחוד זו"נ, אבל קרח שעזועדתו לא רצו בזה כ"א ואתפליג קרח להפליג בין זו"נ. משא"כ הלל ושמאי הי' מחלוקתן לשם שמים פי' ליחד זו"נ שיהי' חיבור שם עם שמים. רק שביחוד זה יש מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, וז"ע הלל ושמאי, שמאי מלמטלמ"ע ע"ד השם אורחותיו, מי יעלה בהר ה', והלל מלמעלמ"ט, וזהו כענין פסח וימים נוראים, או ע"ד שילוב הוי' באד', ושילוב אד' בהוי' כו'. וזהו שמחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים להיות כי לא ידח ממנו נדח ובהכרח שיתברר לכן אין סופה להתקיים כי הקיום הוא היפך הבירור, אבל מחלוקת הלל ושמאי סופן להתקיים להיות כי ע"י נעשה יחוד זו"נ שזהו עיקר המכוון, ומחלוקתם אם מלמטלמ"ע או מלמעלמ"ט גם זה סופה להתקיים כי ז"ע ב' קווין קו הימין וקו השמאל, ועכשיו ההלכה כבית הלל קו הימין בחי' חסד, ולע"ל יהי' ההלכה כב"ש קו השמאל העלאות מלמטלמ"ע, ומ"מ גם אז דברי ב"ה הן דברי אלקים חיים רק שהם מלמעלמ"ט, וההילוך דלע"ל יהי' מלמטלמ"ע ומ"מ גם מלמעלמ"ט הוא אמת, וא"כ סרו כל הקושי' האיך דברי השני אמת כי באמת שניהם אמת.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ט. סה"מ תרל"ב ח"ב ס"ע שעו
- נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ז סה"מ תרל"ב ח"ב ס"ע שעג

