אז ישיר משה

שעזאז ישיר משה

בס"ד. (פ' חוקת ל"ב).

אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה, פי' עלי באר ע"ד מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, שפי' מעיין גנים קאי על הנשמות כמו שהם למעלה טרם בואם להתלבש בגוף שהוא בגעה"ע או התחתון לכן נק' מעיין גנים, וכאשר נתלבשה בגוף אזי היא בחי' באר מים חיים שכמו הבאר הוא כשהמים בוקעים את עפר הארץ שעחאז המים נק' מים חיים כן הוא הגוף נמשל לעפר הארץ, וע"י בקיעת הגוף שתתעלה הנשמה מלמטלמ"ע אז היא נק' בשם באר מים חיים. ולהבין פי' ענין עלי באר צ"ל ענין חטא משה שפי' רש"י ז"ל שהי' לו לדקדק במה שאמר לו הקב"ה ודברתם אל הסלע, והם הכו את הסלע פעמיים, וצ"ל מפני מה גדול חטאם כ"כ ע"ז הלא אמר לו הקב"ה קח את המטה, ועל מה אמר לו שיקח את המטה אם לא שיכה את הסלע, וכמו בפ' בשלח שאמר לו בפירוש והכית בצור כו', וא"כ מאחר שבפ' בשלח א"ל בפירוש שיכה בצור וכאן א"ל שיקח את המטה שלכאו' הוא למותר אם לא יכה את הסלע, והן אמת שנצטוה בפירוש ודברתם אל הסלע, אבל כשטעה והכה את הסלע מפני מה גדול חטאו כ"כ שכשביקש והתפלל תקט"ו תפלות לא נענה כלל, עכצ"ל שעיקר החטא הי' במה שהנהיג בסלע כמו בצור שהכה אותו כו', וצ"ל מהו עוונו גדול כ"כ כו'.

והענין הוא דאיתא בילקוט משל לנער כשהולך לבית הספר רבו מכה אותו ומלמדו, משהגדיל מייסרו בדברים, כך בצור נאמר והכית בצור אבל בסלע ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד כו'. ולהבין זה הנה צור וסלע קאי על נשמות וכמ"ש חי ה' וברוך צורי כו', וכתי' ה' סלעי כו', והנה מיד אחר יצ"מ נקראו צור, ואח"כ כתי' ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה, שאז נקראו סלע, שזה הי' בשנה אחרונה מהמ"ם שנים שהיו במדבר, ונמצא כי ע"י הילוכם במדבר נעשה בהם ההפרש בין צור לסלע.

והנה כתי' שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, שהנשמות קודם שנתלבשו בגוף נק' בנות ירושלים, ע"ד מ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו', פי' אתה בראת שבאתה לבחי' בריאה יש מאין, אבל קודם לזה היתה טהורה שהיתה באצי', וזהו בנות ירושלים דפי' ירושלים הוא יראה שלם והיינו כי אברהם קרא למקום יראה כמ"ש בהר ה' יראה, ושם קראה שלם כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם, והקב"ה חיבר ב' השמות וקראה ירושלים ע"ש יראה שלם (כמ"ש התוס' פ"ב דתענית דט"ז א' שלכן אין נותני' יו"ד בתיבת ירושלם, כי הם ב' תיבות יראה שלם, והוא מהמד"ר פנ"ו בס' בראשית) והיינו שהיראה היא בשלימות, דהנה בנבראי' א"א להיות היראה בשלימות, ואפילו במלאכים נא' ובמלאכיו ישים תהלה לפי שהיראה אינה בשלימות, אבל בירושלים הוא מל' דקדושה שהוא אלקות הוא יראה שלם שהיראה היא בשלימות, והנשמות קודם בואם להתלבש בגוף נק' בנות ירושלים שהי' שעטלהם בחי' יראה בשלימות כו', וכשנתלבשו בגוף אומרת על נפשה שחורה אני, כי בבואה בגוף אמרו יגעת ביראה שצ"ל יגיעה בכדי לבוא לבחי' יראה, ואפי' כשבא לבחי' יראה הנה היראה אינו בערך כלל כמו היראה שהי' לה קודם בואה לגוף, לכן אומרת על עצמה שחורה אני, אבל אעפ"כ ונאוה שע"י הגוף היא באה לבחי' כלה להיות בבחי' כלתה נפשי לחצרות ה' כו', שבחי' זו הוא ע"י התורה דוקא, והתורה ניתנה למטה דוקא כו'.

ולהבין פי' וענין כלה, הנה בבחי' כלה יש כמה מדרגות, שבתחלה כתי' בנעורי' בית אביה, ואח"כ ואם הי' תהי' לאיש בחי' אירוסין, ואח"כ ואם בית אישה נדרה כו' בחי' נשואין כו'. ופי' בנעוריה בית אביה ע"ד שמעי בת וראי, ואח"כ שכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך הוא בחי' כלה כו', שפי' בת הוא ע"ד בת נדיב בתו של אברהם שנק' נדיב כו', והנה ז"ע מ"ש זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר, פי' חסד נעוריך שבחי' זו הוא עדיין בנעורי' בית אביה כו', וזהו ג"כ בת נדיב בת אברהם איש החסד כו'. ולהבין זה הנה שרש ישראל הוא מבחי' תבונה, ופי' תבונה הוא בן ובת, ופי' וענין תבונה דהנה כתי' ולתבונתו אין מספר וצ"ל מהו שייך בחי' מספר בתבונה והל"ל ולתבונתו אין חקר. והענין הוא דהנה כתי' גדול אדונינו ורב כח שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות כמנין ורב כח, אבל לתבונתו אין מספר, דהנה ארז"ל צדיקים אין להם מנוחה שנא' ילכו מחיל אל חיל, והיינו שהם עולים תמיד בעלי' אחר עלי', דהנה יש ג"ע העליון וג"ע התחתון, והנה בין געה"ע לתחתון צ"ל טבילה בנהר דינור כי אין ערוך כלל בין ההשגה שבג"ע התחתון להעליון לכן צ"ל טבילה בנהר דינור לשכוח לגמרי על מה שהשיג בגעה"ת ע"ד כמו ר"ז שצם מאה תעניתא כי היכא דלשכח תלמוד בבלי, כי בא"י היו מבלבלים לו מה שלמד בחו"ל, כי כל רב מבבל וכל רבי מא"י כו', ועד"ז הוא געה"ע והתחתון והגם שנת' רק ב' בחי' געה"ע והתחתון, אבל באמת יש ריבוי רבבות מדרגות עד אין קץ ושיעור ולכן אין להם מנוחה. וכאשר יתבונן בזה הנה יולד אצלו בחי' בן ובת הוא בחי' אהוי"ר, שהאהבה היא כאהבת הבן אל האב כו', והנה בחי' אהבה זו נק' נפשי אויתיך בלילה שכמו האדם אוהב חיי נפשו כמו"כ הוא האהבה לאלקות שהוא ית' הוא חיי החיים מכלכל חיים בחסד כלי בתוך כלי כו'. והנה בחי' שפזו נק' לכתך אחרי במדבר, דהנה יש פנים ואחור, כמ"ש אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה דצ"ל מ"ש ותשת עלי כפכה, ויובן בהקדים ענין פנים ואחור, דהנה כמו עד"מ באדם דהנה הפנים הוא שבו עיקר החושים כמו ראי' ושמיעה, וגם הנה כתי' חכמת אדם תאיר פניו, משא"כ בבחי' אחור, וזהו שבחי' חסד נעורייך נק' לכתך אחרי במדבר כי אהבה זו היא אהבה בבחי' קרירות וכמו אהבת הבן אל האב, אבל בחי' פנים הוא האהבה בבחי' פנימיות הרצון ותשוקה ותענוג, וזהו בחי' קדם כמו שבקדם מאיר השמש שהוא בחי' הארת האור כן הוא בבחי' פנים הוא בחי' התגלות הרצון כו'. ובחי' זו נק' כלה ל' כלתה נפשי, שהוא בחי' אהבה בכלות הנפש ובבחי' תשוקה וכמ"ש ואל אישך תשוקתך.

וז"ע ההפרש בין צור לסלע שבחי' צור הוא בחי' לכתך אחרי במדבר בחי' בנעוריה בית אביה שנקראו צור תיכף אחר מ"ת כו', אבל בסוף מ' שנה שעז"נ ולא נתן הוי' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה אז נק' סלע שהוא אהבה דבחי' כלה כו'. והענין הוא דהנה כתי' ושמתיך בנקרת הצור, שטבע הצור הוא כשמכין אבן ע"ג אבן יוצא מהן אש, והנה קודם שיצא האש הי' האש בהעלם בנקרת הצור שהוא מקור האש היוצא אח"כ. ויובן זה בעבודה בנפש האדם שהאש שבצור הוא בחי' האהבה המוסתרת שיש בכאו"א מישראל, אמנם היא בהעלם עדיין וצריך לעוררה להוציאה מהעלם אל הגילוי. וע"פ הקבלה הנה הפרד"ס בעה"כ בערך צור פי' צור במל', ופי' שני בת"ת, וסלע פי' כלת משה מל' כמו שהיא באצי', ובמאו"א א' צדיק פי' צור ת"ת, וסלע בינה. ונמצא כי לפי' הפרד"ס שצור הוא במל' הנעשה מקור לבי"ע, ה"ז בחי' מלכותך מלכות כל עולמים שמעלים ומסתיר כו', משא"כ סלע היא בחי' פנימיות המל' שנק' כלת משה כמו שהיא באצי' ואינה יורדת בבי"ע כלל. ולפי' המאו"א שצור בת"ת י"ל כי ז"א שייך לעולמות כי אם לא יהי' נבראים על מי ירחם או יתחסד, וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, כי אמרתי עולם חסד יבנה, משא"כ המוחין אינם שייכי' לעולמות כלל ולכן אלפים שנה קדמה התורה לעולם כו'. ונמצא כי סלע הוא בחי' גבוה מאד, והיינו כי צור זהו עדיין בחי' בנעורי' בית אבי' שהיא בחי' המל' שמסתתרת בבריאה, אמנם סלע ז"ע כלת משה הוא כמו שמתייחדת באצי', ולפי' המאו"א ת"ת שייך עדיין לעולמות שהרי נק' עכ"פ סוכ"ע כו' כמ"ש במ"א, משא"כ סלע בינה היא עם החכ' בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין.

ומעתה יובן הילקוט מ"ש כשהוא נער רבו מכה אותו ומלמדו, פי' מכה אותו ע"ד מ"ש בזהר בפ' שלח שאמר ריש מתיבתא אעא דלא שליט בי' נורא שפאמבטשין לי', גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', וצ"ל מה שהמשיל את הגוף לאעא. אך הענין הוא דכתי' כי האדם עץ השדה שהמשיל הכתוב את האדם לעץ השדה, והנה כמו עץ השדה דלא שליט בי' נורא מבטשין לי' וסליק בי' נהורא, כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וע"י הביטוש סליק בי' נהורא. וענין הביטוש הוא מ"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה, דהנה בכל הקרבנות נא' קרבן להוי', והיינו כי קרבן הוא ל' קירוב, והקירוב הוא לש' הוי' ולכן נא' אשה להוי' אשה הוא בחי' אש ה' לגבי הוי', אמנם צריך להיות קרבן גם לש' אלקי', וזהו זבחי אלקי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה, פי' ונדכה דיש דכה ונדכה דכה הוא מה שבעצם הוא נשבר, אבל נדכה הוא שמשברין ע"י הביטוש, שה"ע המרירות על הריחוק איך שהוא רחוק מאור פניו ית', וזהו ג"כ ענין לעולם ירגיז כו', עמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכי'. וענין ביטוש זה זהו רבו מכה אותו ומלמדו, ונק' מכה הגם שזהו רק בדברים, אך זהו ע"ד מ"ש במשה ויך את המצרי וארז"ל ע"פ הלהרגני כו' שהרגו בשם.

ופי' ומלמדו ע"ד מה שאמר דוד מכל מלמדי השכלתי, פי' שהכל הוא המלמד, דהנה כתי' כי כל בשמים ובארץ, דהנה ארץ היא בחי' מל' שמחי' ומהוה וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, אבל בשמים כתי' לך ה' הגדולה כו' ובחי' כל הוא מחבר שמים וארץ וכמו שת"י דאחיד בשמיא ובארעא כו', ופי' דאחיד בשמי' ובארעא שמחבר בחי' שמים וארץ. ועוי"ל פי' דאחיד ל' אחד שממשיך בחי' אחד כמו שהוא מושג בשמים בחי' ז"א, דשם הוא לך הוי' הגדולה בחי' בטל וטפל לך שיומשך ויתגלה כן בארץ ג"כ, הגם כי הארץ הוא בחי' ואתה מחי' את כולם אפי' נפרדי' כו', וז"ע גוי אחד בארץ שנש"י ממשיכי' בחי' אחד גם בארץ, והיינו לפי שמכל מלמדי השכלתי שהכל הוא המלמד, ולכן נעשה מכל לך היינו בחי' לך ה' הגדולה גם בארץ ג"כ. וזהו מ"ש אני ה' מלמדך להועיל ות' מסקיד לך שזהו ע"ד שארז"ל דברי חכמים כדרבונות שנק' דרבון ומרדע ומלמד, דרבון שדר בינה בפרה, ומרדע שמורה דיעה בפרה מה הדרבון הזה מכוין את הפרה לתלמים כו', ועד"ז הוא פי' מלמד שמלמד את הפרה כו' הם נשמות דבריאה שנק' זרע בהמה כו', כי שרש ל' תלמים הוא מל' תל, ולכן מפני שע"י המחרישה נעשה הארץ תלמים שנעשה העפר גבוה במקום אחד ונמוך במקום אחר. וע"פ הקבלה תל נק' היסוד תל שפבשהכל פונים בו הוא יסוד שנשפע בו מכל הע"ס, ופי' מכוין הפרה לתלמים שתתעלה באצי', כי הנה כתי' ששם עלו שבטי' שבטי י"ה, שכמו שבבריאה י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה כמו"כ באצי' הם י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי', ולכן נקרע הים לי"ב קרעים בכדי שכל שבט יעלה במסילה שלו שבאצי'. וכמו"כ פי' כאן מכוין את הפרה היינו נשמות דבריאה שיתעלו באצי' לשרשן ומקורן כו', והיינו ע"י שמכל מלמדי השכלתי להיות בחי' אחד גם בארץ, ועי"ז נעשה ארץ ל' רצוא לעלות לאצי' כו'.

משהגדיל מייסרו בדברים ומלמדו, פי' משהגדיל שזהו כמ"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובים אליו וכמ"ש באברהם ואעשך לגוי גדול אותה אומה שכתי' בה כי מי גוי גדול ממך אני מעמיד כו', ונק' גדול ע"ש שדבוקים בבחי' גדול הוי' כו', כי קרב לגבי דהינא כו', ואז מייסרו בדברים שזהו מ"ש אחור וקדם כו' ותשת עלי כפכה ל' כפי', שאפי' בבחי' קדם הוא בחי' פנים דהיינו משהגדיל צ"ל בחי' כפי', רק הכפי' הוא בדברים. וזהו ודברתם אל הסלע וארז"ל שנה עליו פרק אחד כו', כי בתורה יש הכח שיוכלו לבוא לבחי' כלה בחי' כלתה נפשי כו', וז"ע כפכה כי התורה ניתנה מכף אל כף כו'. וזהו מעין גנים באר מים חיים, מעין גנים קאי על הנשמה כמו שהיא קודם ירידתה בגוף, באר מ"ח היא העלי' מלמטלמ"ע ע"י הגוף כו', וזהו עלי באר ענו לה שעלי באר הוא ע"י ענו לה בדברים כו'.

ועפ"ז יובן חטא משה מה שהכה את הסלע, שע"י הכאה זו הוריד נש"י ממדריגתם שהיו במדריגת סלע והורה שהם עדיין במדריגת צור, כנ"ל ההפרש בין צור לסלע כו'. והענין דהנה בסוף המ"ם שנה שהלכו במדבר נא' ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה, וארז"ל מכאן שלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנים, אבל לאחר מ' שנין קאי' אדעתי' דרבי', וא"כ מ"ש במ"ת פנים בפנים דיבר ה' עמכם שפי' פנים בפנים הוא בחי' התלבשות פנים דא"א בפנים דז"א כמ"ש הרמ"ז, ע' בד"ה ראה אנכי (דתרכ"ב) והוא הגהות על ד"ה ראה שבלק"ת, או זהו בחי' ד"ע שהאיר בד"ת, א"כ בשנת המ"ם הגיעו ישראל למדריגת ד"ע, היינו להשיג איך דקמי' כלא חשיב, וזהו מדריגת סלע שהיא בבינה, כמ"ש המאו"א שבינה היא תרדל"מ עם החכ' שבה מלובש אוא"ס שהוא בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו ששם הוא בחי' דיעה העליונה שהיא האמת איך דקמי' כלא חשיב וכמ"ש הרמב"ם ע"פ ה' אלקי' אמת שאין לך מציאות אמיתי זולתו, וישראל השיגו בחי' זו, ומשה הכה את הסלע הורה שנש"י הם עדיין במדריגת צור שהוא בחי' חסד נעורייך לכן הי' חטא שלהם גדול מנשוא.

שפגאך לפ"ז למה צוה לו קח את המטה כו', דהנה מטה משה הי' בחי' אחת עם מטה דיעקב שכתי' כי במקלי עברתי את הירדן, כי במקלי ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו, ור"ת לישועתך קויתי ה', והנה במקל דיעקב כתי' ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז כו', לבנה בחי' חסד, לוז הוא גבורה שמראהו אדום, והמקל הי' בחי' המחבר חו"ג והיינו ת"ת פצלות לבנות נוטה כלפי חסד כו', וכמו"כ הי' מטה משה, והיינו כי המטה רומז לבחי' ממשלה, ולמעלה הנה מט"ט הוא בחי' מטה דז"א, ולכן אמר לו שיקח את המטה הוא בחי' הממשלה אבל לא שיכה במטה כי המטה שמכין בו הוא מטה אחר (כמ"ש במ"א בד"ה וככה תאכלו).