ועתה יגדל נא כו' (א)

שסהועתה יגדל נא כו' (א)

בס"ד. (ש"פ שלח, רל"ב).

נסוב"ת ותב"ס כו' כח אד'

שלח

ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים וגו', ופי' במד"ר במקומו תנצח מדת הרחמים למדת הדין, כאשר דברת, אני אמרתי באיזהו מדה אתה דן כו' הודיעני נא וגו', ויעבור וגו', אותה המדה קיים, ה' ארך אפים וגו'. ובזח"ג במקומו פי' ג"כ כנ"ל וביאר עוד יותר וז"ל ההוא חילא דאתי מע"ק סדכ"ס, יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא ויתנגד ויתמשיך לתתא, כאשר דברת כמה דאקמוהו (הכוונה כמ"ש במד"ר הנ"ל שאותה המדה קיים, וכמ"ש בזח"א ויגש דר"י כשאמרה שסותורה ב"נ דעתיד את למברא זמין לארגזא קמך, א"ל וכי למגנא אתקרינא ארך אפים, ומכוון התורה הי' בכדי להוציא מהעלם אל הגילוי בחי' ארך אפים דאל"כ הלא התורה היא תורת חסד ואיך קטרגה על בריאת האדם אלא זהו כנ"ל, וע"ז אמר כאן כמה דאקמוה בפ' כי תשא א' יגמה"ר, וגם לתורה השיב וכי למגנא אתקרינא ארך אפים) לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמי', לאמר למימר לדא בשעתה דעקתא, למימר דא בשעתא דרווחא, והיינו להזכיר יגמה"ר בכל עת גם בשעתא דרווחא, וכמארז"ל ברית כרותה ליגמה"ר שאינם חוזרות ריקם מלפניך.

ולהבין ביאור הענין צ"ל מארז"ל בשבת דפ"ט ע"א אריב"ל בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שקושר כתרי' לאותיות, א"ל משה אין שלום בעירך, אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, א"ל הי' לך לעוזריני (פי' רש"י לומר תצלח מלאכתך), מיד אמר ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת, והיינו הגדלת הכח. ולכאורה יפלא למה הוא ית' צריך לברכת משה עד שא"ל הי' לך לעזריני בכדי שיאמר משה ועתה יגדל נא כו'. אך הענין הוא דהנה מצינו גם בדורות שאח"כ הרבה שארז"ל ברכות ד"ז, שא"ל ישמעאל בני ברכני א"ל יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ונענע לו בראשו שזה יפלא עוד יותר, אלא שצ"ל שהכוונה הי' בכדי שע"י ברכתו יומשך נענוע הראש הוא בחי' המוחין חב"ד ובחי' גלגלתא הוא בחי' הרצון ג"כ ע"י העלאת מ"ן דברכת ר' ישמעאל כה"ג דוקא, ושיהי' בדרך ברכה כמשי"ת לקמן. ועד"ז הו"ע הי' לך לעזריני שאמר למשה הוא ג"כ בכדי שע"י עזר משה יומשך הגדלת הכח. ולהיות כי במשה הי' זה ע"י התורה שהרי עלה לקבל תורה לכן נמשך בחי' גבוה יותר ממה שנמשך ע"י ברכת ר' ישמעאל כה"ג כי הי' ע"י בחי' עבודה שבכלל תחשב ענין העבודה לבחי' מלמטלמ"ע כו', משא"כ תורה היא מלמעלמ"ט כו'.

ולהבין ענין מה שנמשך ע"י עזר משה ומהו ענין הגדלת הכח, צ"ל ענין מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, פי' עיר אלקינו קאי על כלליות עולם הדיבור, והוא כמשל העיר הוא מקיבוץ הרבה בתים יחד נעשה עיר, והבית עושים מאבנים, ועד"ז יובן ענין מ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים, פי' אבנים הם אותיות, ושני אבנים היינו שני אותיות כמו א"ב בונות שני בתים הם ב' תיבות אב בא שלשה אבנים בונות ששה בתים פי' שמקיבוץ ג' אותיות יחד יכולים לעשות מזה ששה צירופי', (כמו מתיבת אבן נעשה ששה צירופים אבן אנב באן בנא נאב נבא), ועד"ז צא וחשוב כו', ומקיבוץ הרבה אותיות יחד נעשה צירופים רבים שהם בתים הרבה עד שכלליות עולם הדיבור נק' בשם עיר אלקינו. וזהו בחי' ש' אד' שורש ומקור בחי' ברה"ע, ולכן ארז"ל במד"ר ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות ה' שאתה שסזאדון לכל בריותיך (וי"ל למה אמר ה', היינו מפני כי נכתב בשם ה' ונקרא בש' אד', וע"ש הקריאה אמר כן). ובאמת כל קיום הנברא הוא להיותו אדון עליו שע"י זה מתהוה ומתקיים, ובלתי זה לא הי' קיום וחיות כל העולמות והנבראים אפי' רגע א'.

וענין הגדלת הכח היינו שיומשך ממקורו ושרשו דש' אד' כמו שהוא בבחי' הכתר, שזהו שאמרו בס"י נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, ונמצא יש בחי' הסוף כמו שהוא נעוץ בתחלתו, ויש כוונת נעיצת התחילה בבחי' הסוף, וע' בס"י פ"א מ"ה וז"ל ע"ס בלי מה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, ופי' המפרשים שלא תחשוב הראש לראש והסוף לסוף כ"א שהם קשורים יחד הסוף עם הראש, והראש עם הסוף וכן האמצע כן פי' הרא"ש ועוד, ויש שפירשו בא"א קצת ומ"מ נראה כי כוונתם הוא ליחד הספי' יחד מבלי שנוכל לאמר עד"מ על בחי' המל' שהיא סוף הספי' כ"א שיש לה קישור וחיבור עם התחלה (שנראה כוונתם על בחי' החכ' הנק' ראש, וכאן קורא את החכ' בשם תחלה כן צ"ל לפי פירושם ז"ל ולדעת הראב"ד גם על חכ"ע, יעו"ש).

אמנם לפי מה שנתבאר בכ"ד ענין כוונת נעיצת התחלה שיש בסוף יותר מן הראש המתפשט ע' בד"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים דחה"ס, ובד"ה המגיד מראשית אחרית (חורף ל"ב) ומד"ה והי' מספר ואילך עד ד"ה בהעלותך, כוונת ל' תחלה הוא יותר נעלה גם מבחי' קדם והיינו כי קדם הוא דבוק לבחי' שאח"כ, שע"י שנתהוה אח"כ בחי' ע"ס שראשיתן הוא החכ' אז אח"כ נבין שיש בחי' קדם היינו מה שקדם לבחי' ראשית חכ', משא"כ ענין תחלה, הגם כי גם תחלה הוא כאשר יש אח"כ ה"ז הוא תחלה, מ"מ איננו דבוק כ"כ לבחי' מה שנתהוה אח"כ, והמופת לזה שבבחי' קדם כתי' ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם ולא נאמר בתחלה, וכתי' שער החצר הפנימית הפונה קדים סגור יהי' בששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, הרי כי בשבת וחדש יש פתיחת השער שהוא פונה קדים ג"כ ולא נא' כן במה שאנו קורין תחלה, וכן בשעת קרי"ס הי' רוח קדים עזה, נמצא כי בחי' קדם הוא אשר מתגלה לפעמים כו', אבל בחי' התחילה לא מצינו באופן כזה. ועפ"ז נבין מה שמקשים בכ"ד על ענין קריאת שם אוא"ס למה לא קראו אותו בשם שסחאין לו תחלה, ומתרצי' כי תחילה יש לו, אך צ"ל מדוע אינם קוראים אור התחילה, אלא להיות בחי' התחילה איננו דבוק כלל למה שמאיר כ"א הוא מקורו באמת, אבל ע"ד כמו שבבי"ע צ"ל העלם והסתר הבורא מהנברא כן הוא בבחי' התחילה באופן היותר דק ונעלה באין ערוך כלל, ולא כערך זיו השמש מהשמש כו', אבל מ"מ בהכרח לאמר שיש בחי' כוונת נעיצת התחלה דאל"כ למה הוא כל ענין ברה"ע, והרי ארז"ל ע"פ שוקיו עמודי שש שנשתוקק הקב"ה לבראותו, ולמה נשתוקק זה אינו ידוע לנו אמנם זה אנו יודעים שנשתוקק, וכן מארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה, שלמה נתאוה זה אינו ידוע לנו אך הרי אנו יודעים שנתאוה, והרי יש כוונה בתשוקה ותיאוב זה, וז"ע כוונת נעיצת התחלה.

וא"כ לפ"ז מ"ש בס"י נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, צריכים לדקדק למה אמר נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן ולא אמר נעוץ תחילתן בסופן תחלה, אלא שלפי דעת המפרשים כוונתו שלא תאמר שהסוף הוא סוף באמת אלא שיש לו נעיצה בתחלה, הכוונה הפשוטה שיש לו קישור וחיבור עם הראש, והכוונה היותר נעלה שיש לרגל כח מיוחד שמעמיד הראש והרי הראש מצטרך לרגל, משא"כ הרגל לעצם כח ההילוך שבה א"צ כלל להראש, כ"א צריכה להשכל להנהיג ההילוך בדרך הטוב והישר אמנם לא לעצם כח ההילוך, ומצינו שעושים תרופה לרגל כמו תרופת ההקזה לכאב הראש, הרי צריכים לאמר שיש ברגל כח ויכולת לתקן פנימיות כח הראש, ודוקא ברגל וכנודע מספרי הרפואה שגידי הראש הם ברגל דוקא ולא בידים עד"מ הגם כי קרובים הם יותר להראש, והלב יש לה קישור עם הידים יותר מברגל. ועד"ז נבין ברוחני' דכתי' במשה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו פי' מה שמאיר [בו] תוס' הארת אוא"ס גם מה שנמשך לו ע"י מ"ת מבחי' אנכי מי שאנכי זהו הכל בשביל העם אשר הם נחשבים לגבי משה בחי' רגל, ומ"מ הרגל מעמיד ומוליך הראש למקום אשר הראש בעצמו אינו יכול לילך ולהגיע שם, ולכן כשחטאו ישראל א"ל לך רד וניטל ממנו אלף אורות, ובשבת נותנים לו במתנה, וזהו שאומרים ישמח משה במתנת חלקו. ונמצא כי נעיצת בחי' זה שיש ברגל שיוכל להגיע בבחי' ראש ה"ז יותר נעלה מכפי מה שפי' המפרשים בס"י שזהו רק שיש קישור וחיבור בין הספי', כ"א שיש כח ברגל שמעמיד הראש, נמצא שבזה הראש רגל והרגל היא ראש. ונמצא לפ"ז פי' נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן הוא באופן היותר נעלה שהיא כשם שיש כח בראש להיות ראש לבחי' הרגל שבסדר השתלשלות הוא בחי' האחרונה, כן יש ברגל כח התחילה פי' הכוונה ג"כ ע"י בחי' ראש היינו מה שבבחי' זו היא הרגל ראש והראש רגל. וע"ז אמרו בס"י נעוץ סופן שסטבתחלתן ותחלתן בסופן, ואמרו נעוץ סופן בתחלתן תחלה להיות כי זהו מעלה יתירה ורבותא נפלאה שהרגל שבסדר השתלשלות הספי' ימצא כח נעיצה בתחילתן פי' שבבחי' זו הוא בחי' ראש, ולפי ערך זה נעוץ תחלתן בסופן ג"כ עד"ז, אמנם זהו אינו רבותא כ"כ שהרי כך צריך להיות כו'. ואמנם מה שאנו אומרים בענין שוקיו כו' שנשתוקק שיש כוונת נעיצת התחילה בסוף הכוונה על בחי' תחלה שקדם גם לבחי' קדם ג"כ, כ"א היותו תחלה לכל, ויש כוונה לבחי' תחלה זו שזהו מה שנשתוקק לבראותו, וכל מה שנאצל ונברא ויצר ונעשה הוא להשלים כוונה זו, ונמצא כי לפ"ז הוא נעוץ תחלתן בסופן באופן היותר נעלה שאינו בערך כלל, גם לפי מה שפי' בס"י הנ"ל ששם הכל הוא בספי', ויש בחי' קדם לספי' אלו, וכאן הכוונה על בחי' תחילה הקדום לבחי' הקדם, אשר בחי' זו לא נזכר כלל בס"י, וא"כ יש כח בסוף לעורר התחילה ג"כ היינו מה שקדם לבחי' קדם והיינו ע"י אשר המצא תמצא בבחי' סוף זה נעיצת וכוונת התחילה הקדום לכל כו'.

ועפ"ז נבין ענין כח אד' שפי' כח שיש בש' אד' הוא בחי' כוונת נעיצת התחילה שיש בסוף יותר מבחי' ראש המתפשט כו' וע"י שנמשך בחי' כח זה מתגדל בחי' ש' אד', שזהו מה שפי' רש"י תצלח מלאכתך פי' וענין הצלחה זו הוא כאשר בסוף הענין כשנשלם כוונת נעיצת התחלה ה"ז הצלחת הענין שנגמר הענין לטוב כמו שעלה בכוונת המאציל, ואומרו בחי' זו בתורה היינו כשמצאו קושר כתרים לאותיות היינו שיהי' הצלחה זו בבחי' הגדלת הכח ע"י מציאת כוונת נעיצת התחילה, וכמו שע"י ברכת ר' ישמעאל כה"ג נענע לו בראשו שנמשך בחי' יהי רצון, כן ע"י עזר דהגדלת הכח שאמר משה נמשך בחי' זו בתורה שע"י העוסק בתורה יוצא בחי' כוונת נעיצת התחילה מה שנשתוקק הקב"ה לברוא את העולם בשביל זהו כו', ואם כי בחי' כח אד' הוא ע"י המשכת אוא"ס ב"ה דכתר, אמנם פי' ענין הכתר בכלל הוא להיותו ממוצע בין המאציל א"ס לנאצלים והיינו שיש בו מבחי' התחתונה שבמאציל, ונמצא כי גם כוונת נעיצת התחילה יש בו, אמנם בחי' זו היא היותר נעלה, והמצא תמצא בבחי' הסוף היותר נמוך דוקא מטעם הנ"ל דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כו'.

ואמר אח"כ ה' ארך אפים, וצ"ל מה"ע אומרו בחי' מדות הרחמים אח"כ, אלא הענין הוא שמלבד שע"י בחי' ארך אפים נמשך המחילה וסליחה על כל דבר, הנה ע"י קריאת מדותיו ית' הנה עי"ז הוציאם מהעלם אל הגילוי, וכענין שבחי רשב"י ששיבחו אותו בפניו שנת' מזה בכ"ד שהוא בכדי להוציא כוחותיו הנעלמים מהעלם אל הגילוי, ואינו שייך שיהי' לו מזה איזהו הרגשה כמשנ"ת שם באורך בענין נשמות דאצי' יעו"ש, כ"א שע"י השבח יוצא מהעלם אל הגילוי כוחותיו שעהנעלמים הדקים והנעלים, ועד"ז יובן מאחר דכתיב אני ה' לא שניתי שלא נמצא שום שינוי כלל וכלל בין קודם הבריאה לאחר שנברא והיינו מפני כי כלליות השתלשלות העולמות אינו תופס מקום כלל להיותם רק מהארה א' כמ"ש בזהר שבמח' א' נבראו כל העולמות, והיינו בחי' מח' הקדומה דא"ק, שכאשר עלה ברצונו הפשוט כו', וא"כ לכאו' מה תופס מקום הדין הנמשך, אך הנה מיני' ובי' כשם שאינו תופס מקום הדין הנמשך כן גם החטא ועון אינו תופס מקום כלל, וא"כ למה יומשך העונש, וע"י שמזכירין מדותיו האלה מתעוררים רחמים פשוטים דכתר אשר שם לית שמאלא כלל. ונוסף זה על מעלת ברכת ר"י כה"ג שאם שגם ברכת ר' ישמעאל כה"ג הוא ג"כ מלמעלמ"ט כי הברכה הוא כענין המצווה כמ"ש במ"א בענין ברכת כהנים שמצווים יברכך יאר ישא, מ"מ הלא ענין הברכה הוא רק מה שכבר ישנו במקור. אמנם ע"י התורה ממשיכים בחי' אוא"ס בחי' היותר נעלה גם מבחי' מקור ושורש בחי' ש' אד' דאשתמודע אדון על כולא שהוא בחי' בה"ע בעצם, כ"א שיוצא כוונת נעיצת התחילה שגם מה שניתנה תורה היא בשביל שיצא כוונה זו הנעלמה מהעלם אל הגילוי, א"כ גם התורה היא הקדמה לזה, ומעלת התורה שע"י נמשך מלמעלמ"ט כנודע שגבוה הרבה מבחי' התפילה וגם אינה מתעכבת כמ"ש במ"א, וע"ד שרשב"י פעל ענין הילוך הגשם בגשמיות ע"י דרוש שדרש. וזהו שרצה משה לכנוס לארץ כמ"ש במ"א, ולא פעל כ"א ע"י הראי' מרחוק פעל ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו ע' בלק"ת בד"ה ואתחנן הא'.

ובכ"ז יובן מארז"ל סנהדרין קי"א א' בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה כותב ארך אפים, אמר רבש"ע ארך אפים לצדיקים א"ל אף לרשעים, א"ל רשעים יאבדו א"ל השתא חזית, כשחטאו ישראל א"ל לא כך אמרת ארך אפים לצדיקים א"ל לא כך אמרת אף לרשעים והיינו כאשר דברת גם רשעים, ופי' מהרש"א שזהו בחטא מרגלים דאילו בחטא העגל עדיין צדיקים היו, אבל במרגלים כתיב וינסו אותי זה עשר פעמים, והענין דחטא מרגלים הי' שהוציאו דבת הארץ רעה, והנה ארץ הוא בחי' מל', ונודע כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן, לכן אמר ועתה יגדל נא כח אד' היינו שרשו ומקורו, ולפי משנ"ת בענין נעוץ תחלתן בסופן היינו שהכח הוא מה שיש בו נעיצת התחילה הקדום לכל, הנה הזכיר זה בכלל שתיבת כח כולל כל הנמצא בו, והיינו גם כוונת נעיצת התחילה ג"כ.

שעאולהבין בתוס' ביאור ענין מה שהזכיר משה כח אד' בחטא מרגלים, הענין הוא דהנה דור המדבר היו דור דיעה, ע' במאו"א אות ד' ס"י דור המדבר לאה קשר של תפילין דיעקב, ובע"ח שער הכללי' פי"א דור דיעה היוצאים מבחי' דעת דיעקב, ולכן בהסתלק אור אבא נסתלק דור דיעה, ולכן משה דוקא הי' הרועה להיות כי שרשו יסוד אבא, משה מלגאו כו', והנה להיותם דור דיעה לא רצו להשפיל א"ע בעבודה דמצות מעשיות הגשמי' כמו תרומות ומעשרות וכל המצות שבצמח האדמה והעץ, וכדומה בכל פרטי המצות שכולם הם בגשמיות דוקא, כ"א רצו ענין העבודה ברוחניות בקישור ודיבוק מחשבתם באלקות בדביקה וחשיקה וחפיצה בטעמי המצות וענינים הרמוזים בהם כמו שבת מוחין דאבא ומצה קטנות אבא וכדומה, ובאמת צ"ל קיום המצות בפועל ממש דוקא שאם יחשוב כל הכוונות ולא יאכל בפו"מ לא עשה ולא כלום, ולכן נענשו במדה כנגד מדה ונשארו במדבר מ' שנה בחי' בינה עד תום כל הדור כו'. ואמנם בכדי לתקן הפגם ולמלאות החסרון לזה הזכיר משה בחי' הגדלת כח אד' יתרבי ויסגי לעילא ולעילא, ואתנגיד ויתמשיך לתתא, וזהו ע"י כח אד' דוקא, והיינו כמ"ש בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא בענין אד' מי יעמוד שמבחי' ש' אד' שבבחי' מי יעמוד כו', אך י"ל שזהו רק יעמוד וכענין עומדים ולא מהלכים. ובענין זה דתשו' י"ל שזהו כענין תולה שנת' מזה במ"א. אמנם בכדי שיומשך הסליחה ומחילה וכפרה זהו ע"י כח אד', וע"י השבחי' ה' ארך אפים יומשך בגילוי גם לרשעים, וז"ע שאומרים בפיוט לרחם עמו ביום דין, פי' עמו הוא כמשרז"ל במד"ר בלק דר"פ ע"א כ"מ שנא' העם לגנאי וכ"מ שנאמר ישראל הוא לשבח וא"כ פי' לרחם עמו שגם בהיותם במדריגת עמו מ"מ גם אז ירחם עליהם והיינו בחי' ארך אפים אף לרשעים, והיינו כי רשע ע"י רשעתו פועל להתגבר בחי' מדה"ד ח"ו וז"ע ג' אותיות שבתי' רשע שי"ן ר"ע, שי"ן ג' מדות חג"ת ויש בהם חסד ורחמים, והרשע ע"י רשעתו פועל התגברות הגבורה על החסדים עד שנעשה ר"ע ח"ו, אך ע"י כח אד' וההילול כנ"ל נמשך ארך אפים גם לרשעים כאשר דברת לאמר שבכל עת שמזכירים יג"מ הרחמים יומשך לתתא להגביר החסדים על הגבורות ותנצח מדה"ר למדה"ד שגם למטה מטה יומשך רק טוב וחסד לרעים וכ"ש לטובים, ועי"ז גם רשעים יתהפכו בהגלות נגלות בחי' גבוה כזו, וכענין שנאמר לע"ל ונלוו גוים רבים, וכתי' אז אהפוך כו' לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם א', וכן גם עכשיו ע"י בחי' הגדלת הכח דש' אד' ה' ארך אפים עי"ז יומשך שגם הרשעים יתהפכו לטוב ולפעול הטוב יותר ע"י רשעתם וכענין במקום שבעלי תשובה עומדים כו' וכענין יתמו חטאים ברכות די"ג ע"ש ויומשך רק טוב וחסד, וזהו ועתה יגדל נא כו' ה' ארך אפים שלכולם יומשך טוב וחסד הן לעצמו והן לפעולותיו לזולתו כו'.