האבות קיימו התורה

שנדהאבות קיימו התורה

[רישומי דברים]

האבות קיימו התורה להוסיף אורות באצי' לאתקנא רזא דשמי'. ולכאו' הלא גם אחר מ"ת הוא להוסיף אורות באצי' כמ"ש האריז"ל. וי"ל עיקר המכוון הוא דירה בתחתוני', שוקיו כו' שנשתוקק כו', ומאחר שאברהם המשיך רק למעלה לא נתמלא המכוון עדיין, וע"י קיום תומ"צ בגשמיות נשלם המכוון. ולכן הגם כי שניהם להוסיף אורות באצי', מ"מ אינו דומה ההוספה ממה שאינו עיקר המכוון למה שהוא עיקר המכוון, אשר באמת אין ערוך כי עיקר גילוי התענוג הוא מהשלמת הרצון, משא"כ קודם ההשלמה לא נמצא תענוג, ואם ימצא אינו בערך כלל.

והמופת לזה שאברהם יצחק יעקב קיימו כל אחד בעובדו' אחרות, משא"כ אחר מ"ת בית שמאי ובית הלל בשוה, והיינו כי כ"א קיים לפי מדריגתם וחסד שנהשבחסד אינו דומה לחסד שבגבורה, גם גבורה שבחסד אינו דומה לחסד שבגבורה, ומאחר שאחד לא הי' יכול [להיות] במדריגת זולתו, ה"ז הוראה שאינו שלימות ואינו עצם, כי עצם הוא שלימות אנת הוא שלימותא כו'. אבל עכשיו עצם לכן כולם בשוה שיש בו כל ההארות, ואינו דומה לריח כ"א שמן תורק שמך, ולכן אברהם אברהם פסיק, אבל משה לא פסיק כו' להורות על העצם שאינו משתנה, משא"כ ההארה ברבות ההשתלשלות משתנה, וכענין ג' אוירי', האויר האמצעי קר להיותה מתרחקת, והאויר התחתון הוא או"ח מחמת ההכאה על הארץ, או ערך ריחוק סיבוב השמש בחורף. וביאור ענין מה שלמטה יותר הוא ממקום גבוה יותר, יובן מענין מקרא בעשי', דבר ה' מסנה, הר סיני, וענין הגדלת רמ"ח, יניקה, מוחין דגדלו'.

ועוי"ל כי האבות עשו רק הגדלות הכלים, אבל אחר מ"ת כאילו עשאוני, עשי' מחדש מה שלא הי' קודם, משא"כ הגדלה שזה גופא נגדל, וכענין ההגדלה בזמן היניקה, משא"כ ע"י היחוד עליון נעשה עיבור והולדה דבר חדש. ולכן מסתפק בלק"ת מהאריז"ל ר"פ [לך לך] אם היחוד התחיל מהאבות או ממ"ת (וי"ל לכן כשעסקו במצות חתן וכלה לא קרו ק"ש כי זהו כלליות היחוד, ומ"מ הבין הינוקא כי אינו דומה הפרט לכלל, והם עשו כן כי אין בפרט אלא מה שבכלל), האבות המשיכו אורות בכלים, ועכשיו תוס' אורות באצי' י"ל הוספה באורות, וי"ל שזהו ע"י בירור התהו.

בענין היחוד העלה בלק"ת הנ"ל אחר הספק שהיחוד התחיל מהאבות. אבל במד"ר וארא י"ד ע"פ כל אשר חפץ, משל למלך כו' ואני הוא המתחיל משמע שהתחלת היחוד הוא ממ"ת, (וכן משמע במשנה ביום חתונתו כו', אך זהו על לוחות אחרונות, וכמו"כ י"ל בראשונות), והיינו ע"י הקרבנות ל' קירוב, והגם כי גם נח הקריב, שור שהקריב אדה"ר כו', מ"מ הי' זה שלא במשכן משא"כ ממ"ת ועשו לי מקדש, איכניס והדר איזל בני מדעת קונך יש בך כו', ולכן יציאת מצרים הפסק טהרה בדיקת חמץ ה"ג, ולכן ספה"ע ז' שבועות ז' נקיים, יו"ט דשבועות טבילה שער הנו"ן כמ"ש בזהר, וכענין דירת המלך, להיות ביום חתונתו זו מ"ת.

ושייך לזה ענין שמיני למילואים, שהי' ז' קודם והשמיני, ונטל עשר עטרות, ז' קודם כענין יחוד שגרמו האבות כי לא ירד אש שלמעלה עדיין, שמיני ירד שנוהאש יחוד שע"י קרבנות ל' קירוב כו', משה ואהרן כמו במשה אז כן אהרן ביום השמיני, וזהו הושוו שפי' רש"י ע"פ ורחצו בפ' פקודי, ועשר עטרות זהו כמו לע"ל עלי עשור, פנימיות, שיתגלה כל התוס' אורות שנמשך בשית אלפי שני, ע' בד"ה ויהי ביום השמיני בס' ויקרא.

ביום חתונתו זה מ"ת לוחות אחרונות דיוכ"פ, ושמחת לבו ג"כ יום החינוך דיוהכ"פ, ולוחות אחרונות ע"ד בעלי תשובה וה"ז כשקדמו לקבל תורה, א"כ ההתחלה בשבועות גם לפי לוחות השני', ומ"ת הוא היחוד שלאחר הנשואין כנ"ל, וההתחלה מהאבות ע"ד מעשה אבות סימן. וגם כי ב' אלפי' תורה התחילו מהאבות, וי"ל שהאבות חג"ת המשיכו בחג"ת חב"ד שבחג"ת, וע"י מ"ת כח"ב עצמן, ושורש אברהם יסו"א ששרשו מחכ' אב רם שכל הנעלם, אבל משה ח"ס המשיך עיקר היחוד, אנכי, וזהו בני סוריא לא יעלו לרומי בחי' רוממות דאנכי, ובמ"ת ביטל הגזירה ואני המתחיל וירד, אנכי, ונש"י כלה קבלו השפע בחי' טיפת ח"ע אורייתא מחכ' נפקת, ובשנה שני' התחילה מח' ניסן יום שמיני למילואים ירד אש שלמעלה, ונטל עשר עטרות עד אנכי.