ויאמר כו' ועלית אתה כו' (ב)

שנאויאמר כו' ועלית אתה כו' (ב)

בס"ד. יום ג' ערב חג השבועות, ל"ב.

האבות ה"ה המרכבה

עחה"ש

ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וגו'. וצ"ל מה שבכל פרשה זו דמ"ת קרא לבנ"י בשם עם וכמ"ש ויענו כל העם, וישב משה את דברי העם, מן ההר אל העם, ויוצא משה את העם לקראת האלקים, שלכאורה יפלא למה קראם בשם עם הלא עם הוא מלשון עוממות נפרדי' כו', וגם בתחילת סיפור ענין מה שיהי' ע"י יצי"מ קראם בשם עם, כמ"ש ולקחתי אתכם לי לעם שצ"ל שמה שקראן בשם עם זהו עיקר ענין עבודתם שלכן קראם בשם זה דוקא. וכן צ"ל למה צירף וחיבר משה ואהרן יחד דוקא שגם בתחלת שילוח משה למצרים אמר לו ה' ואהרן אחיך יהי' נביאך מתורגמנך. וכן בפ' וארא כשאמר לו וידבר אלקי' וגו' אני הוי' וארא וגו' ושמי הוי' כו' לכן אמור לבנ"י אני ה' אמר לו ג"כ וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצוום אל פרעה כו' ואל בנ"י להוציא את בנ"י מאמ"צ, שלמה הי' צריך החיבור דמשה ואהרן למ"ת וליצ"מ שזהו הכנה למ"ת כנודע. וגם מהו"ע הציווי לבנ"י, היתכן שהם לא רצו לצאת עד שיהיו צריכים לציווי ע"ז.

אך הענין יובן ע"פ משנת"ל שרש ההפרש בין שם שדי לשם הוי' שכל מה שיכולים לומר עליו הגבלת בחי' המספר הוא מבחי' שם שדי, ושם הוי' הוא בלי מספר, שזהו שנתגלה ע"י מ"ת דוקא כמשי"ת.

ולכן כתי' וארא אל אברהם כו' באל שדי, דהנה האבות הן הן המרכבה שהיו בבחי' מרכבה תמיד ע"ד והחיות נושאות את הכסא שהם תמיד בבחי' ביטול וזעים מחיל כסא, עד"ז היו האבות תמיד בבחי' ביטול כו', אמנם עכ"ז היו נבראים, ואהוי"ר של הנברא מצד עצמו אינו יכול להגיע כ"א לשרש ומקור הנבראים, וזהו בחי' שם שדי שאמר לעולמו די כו', ולכן וארא כו' באל שדי כו', ומה שלא נתגלה עליהם בבחי' היותר גבוה, זהו מחסד ה' עליהם בכדי שלא יתבטלו ממציאותן לכן נגלה עליהם בשם שדי בחי' שורש ומקור הגבול שיוכלו לקבל ולא יתבטלו ממהותן, וכענין שאמרו רז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן כו', שע"י גילוי יתר מחוק הקצוב נתבטלו המלאכים שהם נבראים ממהותן לגמרי כו', אבל ושמי הוי' לא נודעתי להם פי' אם כי ידעו משם הוי' זהו רק בדרך ידיעה אבל לא בבחי' יחוד שנבוחיבור, וזהו עוד פי' בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם שאם כי ידעו משם הוי' (דלתתא) מ"מ לא נודעתי בחי' יחוד כו'.

אמנם ע"י מ"ת נתגלה בחי' שם הוי' כו'. וזהו ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקי' פי' קאי אדלעיל מיני' שנא' וידבר כו' אני הוי' כו' והייתי לכם לאלקי' שבחי' הוי' יהי' לכם לאלקי'. וביאור הענין דהנה יש ג' בחי', הא' בחי' שם אלקים בחי' עיר אלקינו בחי' אותיות הדיבור, ויש בחי' גדול ה' שמאיר בבחי' עיר אלקינו והיינו ע"ד שמש ומגן הוי' אלקי', ויש בחי' שם הוי' עצמו דהיינו שנמשך הגילוי מבחי' שם הוי' עצמו ע"ד כמו משם אלקי', וזהו אינו כמ"ש במ"א בענין והי' הוי' לי' לאלקי' שהוי' לגבי ע"ק כאלקי' יחשב שאז שם הוי' הוא במדריגת שם אלקי' רק שהוא בחי' אלקי' היותר נעלה, כ"א שהגילוי הוא מש' הוי' כמו מש' אלקי' ועכ"ז הוא בחי' שם הוי', וזהו והייתי לכם לאלקי' שש' הוי' יהי' כמו ש' אלקי', ועכ"ז יהי' שם הוי' ולא ש' אלקים. אך משצ"ל הלא נת' בלק"ת בסוף ביאור כי כארץ תוציא צמחה בענין ש' אלקי' שאומרים על שם אלקי' אלקינו, משא"כ בכל השמות, והתירוץ כי פי' אלקינו היינו שלנו שיומשך בבחי' גילוי ממש לנו, וזהו דוקא ע"י שם אלקי' שהוא בחי' גבורות וצמצומים, ואיך נא' כן על שם הוי' שלא נא' בשם הוי' כמו בש' אלקים אלקינו כו'. אך הענין הוא ע"ד משארז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה, ופירש"י ז"ל שיהי' שמם הוי' וע"ד שכ' ושם העיר מיום הוי' שמה, וכמארז"ל טבא למדינתא דשמא כשם מלכא, והיינו מה שעכשיו הוא בחי' עיר אלקינו תהי' לע"ל בחי' שם הוי', וא"כ יובן מ"ש והייתי לכם לאלקי' שבחי' שם הוי' יהי' בחי' אלקים הגם שלא נאמר בו כמו בש' אלקי'.

אמנם הנה כ"ז הוא ע"י ולקחתי אתכם לי לעם פי' שכל הכח הזה הוא ע"י שתהיו לי לעם ע"י קבלת התומ"צ שנתלבשו בדברים גשמי' דוקא וכמו החותם שאינו ניכר על האבן טוב מחמת רוב בהירתו כ"א על השעוה דוקא, כמ"כ עיקר ההמשכה הוא ע"י תורה ומצות שנתלבשו בדברים גשמי' דוקא, וע"י עשיית המצות בקבלת עול מלכות שמים שמקבל עליו עול מצות גשמיים, הנה עי"ז הוא בבחי' לי לעם, ועי"ז והייתי בחי' אני הוי' לכם לאלקי' כו'. ואם כי הגילוי הוא מבחי' שם הוי' דלתתא מ"מ הוא גבוה מאד נעלה, דהנה עיקר שם הוי' הוא היו"ד של שם, שש' הוי' לשון שמחי' ומהווה, והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות כמו ככה יעשה כו'. והנה ארז"ל כנור של בהמ"ק הי' של ז' נימין, וכנור של ימות המשיח של שמונת נימין ושל תחה"מ של יו"ד נימין, שההפרש בין בהמ"ק לימות המשיח הוא בנימא א' לבד, שנגודתחה"מ של עשרה נימין, שהענין הוא שעשרה נימין רומזים לעשר ספירות וזהו בחי' יו"ד כו'.

והנה בכדי שיהי' מ"ת צ"ל תחלה יציאת מצרים, וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, פי' מצרים שכמו שיש מצרים בלעו"ז, כמ"כ יש בחי' מצרים בקדושה, והיינו כל בחי' המצרים וגבולים שנמשכים מבחי' שם שדי שאמר לעולמי די כו', וזהו להוציא את בנ"י מאמ"צ היינו שיצאו מהמצרים וגבולים המגבילים ומסתירים כו', ואל פרעה מלך מצרים הוא הרצון הזר דנה"ב. ולזה הי' טענת משה הן בנ"י הוא בחי' הנה"א שיש בנש"י לא שמעו אלי מחמת הקוצר רוח והעבודה קשה שנש"י משוקעים במצרים ואיך ישמעני פרעה הוא בחי' הרצון הזר דנה"ב כו'. ולזה השיב לו הקב"ה וידבר כו' אל משה ואל אהרן ויצוום פי' ויצוום לשון צוותא וחיבור שחיבר אותו את אהרן, דהנה אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את נש"י, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות כו' ואז יכלו נש"י לצאת מאמ"צ, אך כדי שיתחברו משה ואהרן כי רחוקי' הם במדריגה זמ"ז, כי משה הוא בחי' חכ' ואהרן הוא בינה, שהבינה הוא בחי' בריאה דאצי', וחכ' אצי' שבאצי' שאין ערוך בין בחי' בריאה שבאצי' לאצי' שבאצי' וכמו עד"מ שבין בריאה לאצי' עם היות כי אימא מקננא בבריאה, רק עכ"ז הוא בחי' בריאה ואינה בערך האצי', והיינו מפני כי החכ' אינו מאיר בבריאה, משא"כ באצי' שמאיר בחי' חכמה הגם שהוא דרך מעבר הבינה כידוע, וא"כ רחוקי' הם זמ"ז, ולכן וידבר הוי' (צ"ל שזהו בחי' ש' הוי' דלעילא) אל משה ואל אהרן ויצוום בבחי' חיבור בכדי להוציא את בנ"י מאמ"צ כי אהרן שושבינא דמטרוניתא הוא בחי' נש"י, ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא להמשיך גילוי אלקותו ית', וע"י שניהם יצאו בנ"י מאמ"צ, ואל פרעה כו' שגם הרצון הזר דנה"ב יתבטל ג"כ כו'.

וזכו עי"ז אח"כ למ"ת, שע"י מ"ת נעשה ש' הוי' בכאו"א מישראל וכמ"ש פב"פ דיבר הוי' עמכם שנת' מזה במ"א שע"י הדיבור שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך נעשה ש' הוי' בכאו"א מישראל, וש' הוי' הוא בחי' בלי מספר, וא"כ הגם כי ישראל שקיבלו התורה היו בבחי' מספר כמ"ש בפ' במדבר ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו' שהוא מספר ש' הוי' היינו ו' פעמים יו"ד כשהוא מתכפל ה' פעמים, וקיבלו התו' עד שהאיר בהם ש' הוי' שהוא בלי מספר, הרי נתאחד בחי' המספר עם בחי' שנדבלי מספר. וי"ל שלכן הי' מספרם כמנין ש' הוי', בכדי שבחי' המספר יהי' חומר מוכן לשבת ב' בחי' בחי' מספר עם בחי' בלי מספר, ומ"מ בכדי שיוכלו לקבל גילוי זה נא' ויחן ישראל שנעשו כולם כאיש א' הוא בחי' הביטול שיהי' כלי להשראת בחי' בלי מספר. וע"י העבודה דעכשיו מתוסף אורות באצי' כמ"ש בכהאריז"ל, ולע"ל יתגלה בחי' זו. ולכן אז והי' מספר בנ"י אשר לא יספר שיתגלה בחי' בלי מספר בבחי' המספר וזהו שארז"ל שבזמן שעושין רצונו של מקום הוא אשר לא יספר, היינו ע"י שעושין רצונו של מקום ממשיכים בחי' זו באצי', וה"ז כמונח בקופסא דאל"כ הלא בגשמיות אינו נראה ההפרש בין זמן שעושין רצונו של מקום לזמן שאין עושין רצונו של מקום, וכ"ש בהבדל בין בלי מספר למספר שהוא ריחוק שאינו בערך כלל אלא זהו כנ"ל, ולע"ל יתגלה בחי' זו בגילוי ויהי' מספר בנ"י אשר לא יספר כו'. אך הנה כ"ז הוא ע"י שעכשיו הם בבחי' עם עוממות קיום התומ"צ בגשמיות דוקא, ולכן קראם בפ' מ"ת בשם עם, כי עיקר העבודה שבחי' עם יזדככו ע"י קיום התומ"צ להיות מאיר ומתגלה בהם בחי' בלי מספר.