והי' מספר בנ"י כו' (א)

שמזוהי' מספר בנ"י כו' (א)

בס"ד. ש"פ במדבר, ל"ב

והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב. והקשו איך יתכן שיהי' בסוג בחי' המספר סכום אשר לא יספר, שמאחר שנופל לשון מספר בהכרח לומר שיש בחי' מספר ע"ז. וכן צ"ל מ"ש ועלמות אין מספר וארז"ל א"ת ועלמות אלא ועולמות אין מספר, אשר גם בזה צ"ל מאחר שהם עולמות נבראים בע"ג האיך יתכן שיהי' בלי מספר. וכן מצינו בכתובים פעם כתי' המוציא במספר צבאם, ופעם כתיב היש מספר לגדודיו, וכן הקשו בגמ' ממ"ש אלף אלפים ישמשוני' וכתיב היש מספר. והנה בגמ' תירצו על הקושי' הנ"ל בענין מספר אשר לא יספר שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא אשר לא יספר, וכשאין עושין רצונו של מקום והי' מספר כו'.

והענין הוא דהנה שרש הפרש המספר לבחי' בלי מספר הוא ההפרש שבין שם שדי לשם הוי', ששם שדי הוא שרש ומקור בחי' מספר והוא מלשון שאמר לעולמו די בחי' הגבלה עד פה תבוא ולא יותר, שמזה נמשך בחי' המספר הו"ע ההתחלקות לפרטים רבים כו', אמנם שם הוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד הוא בחי' בלי מספר כו'. ולכן להאבות לא נגלה כ"א בשם שדי הוא בחי' שרש ומקור הזמן שבבריאת העולם הי' זה בדרך הסתר והעלם דבר המהווה מדבר המתהווה ולכן בכל מע"ב לא נזכר שם הוי' רק כ"א שם אלקים (שהוא בחי' א' עם שם שדי לענין זה כנודע), שהוא כח המגביל ומעלים ומסתיר, כנודע מענין שמש ומגן שנמשלו בהם שמחש' הוי' וש' אלקי', והם שורש אורות וכלים ג"כ, שש' הוי' הוא שרש האורות, וש' אלקים הוא שרש הכלים. ולהאבות נגלה בש' שדי היינו בחי' כח המגביל ההגבלות נגלה להם, אמנם כח הא"ס כ"ש בבחי' א"ס זהו ענין ושמי הוי' לא נודעתי וכמשי"ת לקמן אי"ה.

ועדיין צ"ל מאחר שנגלה עליהם בחי' ש' שדי שהוא כח המגביל איך נשארו קיימים בבחי' מציאותם הגשמי'. אך הוא ע"פ משנ"ת בכהאריז"ל בענין הצמצום ומקום פנוי שהקשה שם מהו פעולת הצמצום מאחר שאח"כ נמשך הק"ו מא"ס א"כ איך הוא ביכולת העולמות לקבל ושלא יתבטלו ממציאותם. ותירצו שם שאם לא הי' הצמצום תחלה לא הי' יכול להיות ההתהוות, ולאחר שנתהווה הגם כי נמשך הק"ו מ"מ אינם מתבטלי' עי"ז (ומה גם כי הק"ו י"ל שזהו ג"כ צמצום שהרי הוא רק קו וחוט, וי"ל שהוא מקודם הצמצום, וב' דיעות נמצאים בכהאריז"ל ובדרושים מרבותינו ז"ל, ודעת מוכרעת שנמשך מלפני הצמצום לתוך הצמצום ואז נעשה ק"ו ואכ"מ). ועד"ז יובן בהאבות הגם כי היו נבראי', מ"מ הי' ביכולתם לאחר שנבראו לקבל גילוי ש' שדי ומ"מ לא יתבטלו ממציאותם כו'. ועוי"ל כי נשמות האבות שרשם גבוה יותר מבחי' ש' שדי שהוא מקור להתהוות שאמר לעולמו די, שעל נשמות אלו ארז"ל עם המלך במלאכתו במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, וא"כ הי' שרש נשמות אלו קודם שנברא הבריאה, והיינו להיות כי שרשם באצי' העליון ולכן נמלך עמהם על התהוות בי"ע, ולכן הגם כי נגלה להם בבחי' שם שדי לא נתבטלו והי' ביכולתם לקבל זאת. ולפ"ז יובן על נשמות משה וישראל ע"י התורה שזכו לגילוי ש' הוי', ומשה זכה לגילוי יגמה"ר שנמשכי' מב' שמות הוי' כו'.

ומעתה יובן ענין מספר ובלי מספר, הנה לע"ל נא' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים. ויובן בהקדים ענין האותיות, דהנה שרש האותיות הם בנפש עצמה רק שקבען בפה, אבל שרשן ומקורן הם בעצם הנפש עצמה כו', ורק שהם יוצאי' ע"י המוצאות אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחיך כו', והמופת לזה הוא מקטן או חרש הגם שיש לההמוצאות ומנענעים המוצאות מ"מ א"א להם לדבר והיינו מפני שאין האותיות בהמוצאות כו' כ"א בנפש (ולכן החרש מוליד שלם מפני כי בנפשו יש בחי' האותיות, ומ"מ אינו יכול לדבר מפני כי אין האותיות נמשכים מהנפש לכלי המבטא שיוציאו האותיות אחה"ע גשמי', ולכן אינו יכול לדבר ומ"מ מוליד שלם כו'). והנה יש אותיות המחשבה ואותיות הדיבור ושניהם שרשם בהנפש עצמה ועם שמטשאותיות המח' גבוהים יותר מ"מ בשרשן בנפש שורש אותיות הדיבור קודם לאותיות המח' (וי"ל שקדמו גם במעלה, ולכן מעלת האדם שנק' מדבר הוא ע"ש הדיבור ולא מחשב ע"ש המח', וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא כו'). והנה שרש חיות כל העולמות הוא מבחי' אותיות כמו עד"מ מאמר יהי רקיע עומד תמיד בהרקיע להחיותו וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים להחיותו, שאם היו מסתלקי' האותיות המחיים שמים וארץ אפי' על רגע אחד היו חוזרים לאין ואפס, ורק ע"י שהאותיות עומדים תמיד בשמים להחיותם ולהוותם מאין ליש תמיד.

והנה האותיות הם בטלים בתכלית לאוא"ס, וממילא גם כללות העולם המקבל חיות מהעולמות ג"כ בטלים בתכלית. ובזה יובן מ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג אלו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניות שבכל נברא השופע בו, היינו בחי' האותיות שרש ומקור העולמות, שא"א לומר שהגם שנראה העולם ליש ודבר מ"מ זה רק לעינינו, אבל באמת זהו שקר גמור ולא יש בחי' עולם כלל, דא"כ מהו ענין בריאת העולם שנברא העולם ליש ודבר יש מאין מאחר שאינו כלל, ורק נראה לעיני בשר שלנו כו'. אמנם הענין הוא כנ"ל שהעולם הוא יש ודבר והחיות המחי' ומהווה היא בחי' האותיות, והאותיות הם בטלים בתכלית, ונמצא ממילא גם העולם בטל כו', אבל כאשר האותיות עומדי' בהרקיע להחיותו ולקיימו הנה הוא נמצא ליש ודבר וכמ"ש הרס"ג שנעשה דבר מלא דבר, וכדמות ראי' לזה הוא ממשארז"ל במשנה פ"ז דסנהדרין שנים לוקטין קישואין כו' האוחז כו' (וע' מזה בד"ה אנכי הוי' אלקיך (ך"ו) באורך). והנה כאשר נמשכו האותיות להוות עולמות נמשכו אותיות שמהם נתהוו עולמות, ויש אותיות שנשארו למעלה שלא נתהוו מהם עולמות, ובזה יובן מ"ש בזהר באד"ר קך"ח ב' בגלגלתא יתבין תליסר אלפי ריבוא עלמין ומספר אלף אלפין ריבוא ושבעת אלפים ות"ק קוצי דשערי, שכוונתו אינו על עלמין ממש כ"א על בחי' האותיות הנ"ל שנשארו למעלה שלא נתהוו מהן עולמות, ונק' עולמות היינו שאם היו נמשכי' למטה הי' מתהווה מהם עולמות.

שנוז"ע ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, כי הנה שמן הוא בחי' חכ' וזיתים הם מקור החכ' והיינו בחי' מזלות ונוצר ונקה מקור החו"ב, וז"ע שני זיתים כו' אחד מימין הגולה ואחד כו', והר הוא בחי' היותר גבוה כו', ולע"ל ועמדו רגליו על הר הזיתים שיהי' הגילוי מבחי' רגליו על הר הזיתים כו' והיינו בחי' אותיות עד היותר עליונים כו', דהנה האותיות נק' סוסים כנודע, והנה הסוס הוא מרכבה לבחי' אדם ובטל לגמרי לבחי' אדם הרוכב עליו כו', והאדם היושב עליו מנהיג אותו לכל מקום שירצה יטהו, והרי זה כמו אותיות המח' ודבור, שהסוס הוא כמו עד"מ ענין אותיות הדבור, והאדם הרוכב עליו הוא כמו עד"מ אותיות המח' שכמו המח' מנהיג את הדיבור כמו"כ האדם מנהיג ומוביל את הסוס למקום שירצה כו' כנ"ל. ועד"ז יובן ענין ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, שבחי' רגליו הוא בחי' אותיות רק שהם עוד יותר גבוהים כו' וגילוי זה יהי' לע"ל על הר הזיתים כו'.

ובכ"ז יובן שרש ההפרש בין ועלמות אין מספר לבחי' המוציא במספר כו', שבחי' העולמות שנבראו מהאותיות הם בבחי' מספר וגבול, אבל בחי' האותיות שנשארו למעלה הם בלי מספר (ומ"ש בזהר אלף אלפים רבבן כו' שהם בבחי' מספר, אפ"ל שבאמת אין הכוונה על אותיות אלו שהם בלי מספר, רק הכוונה שכמו שיש אותיות שנקראים עולמות ואינם בחי' עולמות מוגבלים כ"א רק אותיות שכשימשכו למטה יהי' מהם עולמות, כמ"כ עד"ז למעלה יותר יש בחי' שנק' ג"כ עד"ז בחי' עולמות והם בלי מספר ממש, וכמו אותיות דרגליו. ועוי"ל שגם באותיות אלו דגלגלתא הם בלי מספר היינו שכאשר ימשכו למטה יתהווה מאות א' עולמות בלי מספר כו', וכמו ביו"ד נברא העולם הבא ובה' נברא העוה"ז שחשיב רק ב' אותיות לכלליות העוה"ב והעוה"ז, הגם שיש בהם מספר עצום, כמ"כ עד"ז י"ל שמאות א' שבאותיות דגלגלתא אם הי' מתהווה עולמות מזה הי' בלי מספר, וע' בס' יהושע ישעי' ע"פ בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמי'), ומכ"ש בחי' האותיות דבחי' רגליו כו'. וזהו בחי' שם שדי ושם הוי', שבחי' המוציא במספר נמשך משם שדי, ובחי' אין מספר הוא משם הוי' כו'.