צלוחית שנפל בתוכה מים

רנחצלוחית שנפל בתוכה מים

בס"ד, פ' צו, תרל"ב.

צלוחית שנפל לתוכה מים ר"א אומר יזה ב' הזאות וחכמים פוסלין. ירד לתוכו en. טל ר"א אומר יניחנה בחמה והטל עולה, וחכמים פוסלין. וצ"ל מפני מה פוסלין חכמים בטל, בשלמא גבי מים אתי שפיר דכתיב ונתן מים חיים אל כלי וחצי שיעור פסול לכן כשנפל בו מים הרי אין בו שיעור ופסול, אבל בטל האיך פליגי ואמרי שהטל אינו עולה הלא מפורש בקרא שהטל עולה כמ"ש ותעל שכבת הטל. ועוד מה איכפת להו אם אינו עולה הלא ידוע שהטל הוא הגבה למעלה ממים חיים וא"כ יש בכלל מאתיים מנה, ואפי' לר"א למה לי' למימר יניחנה כו' והטל עולה דמשמע אם אינו עולה פסול גם לר"א והלא יש בכלל מאתים מנה. ועוד הלא משמע בזהר שהטל ומים חיים הוא בחי' א' שהטל נק' טלא דבדולחא, ומי חטאת נק' שיורי טלא דבדולחא, ואפר חטאת מפרשים גבו' דעתיק המלובשים במו"ס, ובטל ג"כ אמרו גוון סומק אתחזי בי' וא"כ משמע שהוא בחי' א', ולפ"ז אין שייך פלוגתא כלל בזה. אך הענין דבאמת הם ב' בחי', דדקדוק הלשון במי חטאת שיורי טלא דבדולחא שאינו עצם הטל, וגם בטל אי' גוון סומק אתחזי בי', אתחזי דוקא.

ולהבין מהו ההפרש בין טל ובין מי חטאת צריך להקדים הקדמה כללית מהו ההפרש בין ג"ע ובין תחה"מ, דהלא בג"ע צדיקים יושבים ונהנין מזיו רנטהשכינה השגת אלקות אשר ע"ז אמרו כדאי כל יסורי גיהנם, מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי, היינו להשגת געה"ת ומכ"ש נגד געה"ע, ואפי' נשמת משה ואברהם שהם יושבין כמה אלפים שנה בג"ע ומתעלים בעילוי אחר עילוי ירדו ג"כ לע"ל להתלבש בגוף ולכאורה אינו מובן זה. אך הנה ג"ע הוא קיבול שכר לפי שעה, ועיקר התשלום שכר יהי' בתחה"מ לעוה"ב דאז יהי' עיקר העלי' כמ"ש ונחה עליו כו' וכמ"ש הנה ישכיל עבדי שלע"ל יתלבש הנה"א בגוף הנה"ב, והנה"ב לא יצטרך לאכילה גשמיות כ"א יזון ממזון רוחני והשגת אלקות, וזהו מ"ש ונחה עליו רוח ה' כו' רוח דעת ויראת כו'. ולכאורה הלא אמר רוח ה' הוא כללות ולמה אמר עוד רוח דעת, אך הנה רוח הוא החיות כמו רוח החיים, ולע"ל יהי' החיות מהדעת באלקות, שכאשר יתבונן בגדולת הבורא יהי' שבע מזה שביעה גמורה, וההתבוננות הוא ע"ד מ"ש וידעת היום והשבות כו' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכמ"ש מה רבו מעשיך מה גדלו מעשיך וכתיב גדול הוי' ומהולל מאד ולגדולתו העצמי אין חקר. וזהו ההתחדשות מתחה"מ, כי בג"ע הוא השגות הנשמות, ולע"ל יזון גוף הגשמי מהשגות אלקות, ובאמת ההשגה דלע"ל הוא נעלה יותר מההשגה שבג"ע דבג"ע הוא השגת ממכ"ע אבל לע"ל יהי' השגת א"ס הסוכ"ע.

אך צ"ל הלא מצינו במשה ג"כ כך כמ"ש ויהי שם ארבעים יום לחם לא אכל, וע"כ שנתרוקן גופו מכל דבר לגמרי, שזאת לא יתכן שגם המאכל יהי' כלי לאלקות אלא ע"כ שנתרוקן לגמרי, וא"כ מהו ההתחדשות דתחה"מ, ובאמת אפי' משה גופא יתלבש בגוף לע"ל. אך הנה גופו של משה נזדכך מכל וכל עד שנעשה גופו הגשמי כלי לאלקות, וזהו ענין הזדככות הגוף אבל הגוף לא נתבטל ממהותו הראשון וההרכבה דד' יסודות ג"כ לא בטלה, אבל לע"ל ארז"ל שאותן הגופים בעצמם יעמדו לתחה"מ, והלא הבשר והעצמות ירקבו אלא עצם קטן ישאר וממנו יהי' התחי', והאם יש ערך העצם שיהי' כלי לקבל השגת אלקות הגבוה מגילוי שבג"ע, אלא ע"כ צ"ל שזהו מצד א"ס הגבוה שאין ערוך לגבי הגילוי שעל הגוף דמשה. והגם שגם עכשיו הגוף הגשמי ניזון מהנפש הרוחני זהו דוקא ע"י אמצעות המאכל שמהמאכל נעשה דם ושולח חיות ללב ולמוח, וכשלא יאכל אדם זמן הרבה יפרד הנפש מהגוף, הרי דהתחברות הנפש בגוף הוא ע"י מאכל, וא"כ יש איזה ערך דערך הנפש לגבי המאכל, אבל לע"ל יזון הגוף מהרוחני בלתי אמצעות, וה"ז כמו ע"ד שהנפש הרוחני חי מהרוחני. אך זה המשל אינו מכוון עדיין דהנפש שהיא רוחניות והרי היא חי' מהרוחני אין זה חידוש, ועיקר החידוש שהגשמי יקבל חיות מרוחני בלתי אמצעי, ע"כ שזהו מצד א"ס שלמעלה מהשתלשלות, שזהו ענין העיגולים דכמו למשל האופן אין בו התחלקות מעלה ומטה דכמו שמתעגל למעלה כמ"כ מתעגל למטה וכמו שיורד למטה כמ"כ עולה למעלה, שענין העיגולים הוא א"ס שלמעלה מהשתל' וכל הגבוה גבוה יותר יוכל להשפיל א"ע למטה יותר, דהנה בג' עולמות בי"ע יש ערך זה לגבי זה, וכן אצי' הגם שאין ערוך בי"ע לאצי' מ"מ איזה ערך דערך יש מבריאה לגבי אצי', אבל לגבי א"ס שלמעלה מאצי' קמי' שוין אצי' ועשי' ולכן יוכל להשפיל א"ע למטה יותר עד שגוף גשמי יזון מהרוחני וזהו בחי' טל.

רסוביאור הענין הנה איתא באגה"ק שענין סוד הקרבנות שע"ג המזבח הן בחי' העלאת מ"ן מנה"ב שבנוגה אל שרשן ומקורן הן ד' חיות המרכבה הנושאות את הכסא פני שור ופני נשר כו', והגם שחיות הקודש נושאות את הכסא עם אדם העליון שעל הכסא לבחי' כי לא אדם, מ"מ כללות ההקרבה שלנו הוא לבחי' אדה"ע שהוא רמ"ח אברים דמלכא שהאדם נק' בכלל ז"א והכסא מל', אבל ע"י מי חטאת ההעלאה הוא לבחי' מזלות הנק' בשם שערות, אך מ"מ זהו רק שיורי טלא דבדולחא הנמשך ע"י אתעדל"ת, כי יש ב' בחי', הא' מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע, והב' הוא אתעדל"ע מה שא"א להמשיכו ע"י אתעדל"ת היינו שא"א לומר שיהי' איזה ערך ההעלאות מ"ן שלנו לעורר זה הבחי', ושיורי טלא הוא באתעדל"ת אתעדל"ע כי ענין שיורי הוא גבו' דע"ק המלובש במו"ס, וח"ס הוא מקור לחכמה הגלוי', והגם שהחכמה מקבל רק דרך מזלות הנק' שערות שהוא חיות מצומצם, מ"מ הרי יש גילוי ח"ס בחכ' הגלוי' וע"י יגיעה ומס"נ מעוררים חכמה דאצי' ואבא יונק ממזלא ומתעורר גם ח"ס, ובכלל זה"ע מס"נ דק"ש כי ק"ש הוא יחוד או"א, אבל עצם הטל א"א להמשיכו באתעדל"ת כי טל לא מיעצר והוא טלא דנטיף מעתיקא טל שעתיד להחיות בו את המתים, ולכן הגם כי אין ערוך שארי קרבנות לגבי פרה אדומה מ"מ הרי שרש מי חטאת הוא אתעדל"ת אתעדל"ע ולכן כתיב בו ונתן מים חיים אל כלי שהוא ענין אור המתיישב בכלי. אבל בטל כתיב כי טל אורות שהוא אור הבלתי מתיישב בכלי, והרי אין ערוך אור המתיישב בכלי לגבי האור הבלתי מלובש בכלי, וזה הבחי' יתגלה לע"ל ולכן כתיב הנה ישכיל כו' וגבה מאד, מאד אותיות אדם, ומדוע לא נאמר בפירוש אדם, אלא כי מאד הוא א"ס העצמי הבלתי בע"ג והאדם הגשמי יתעלה למאד העליון.

ובזה יובן מה שחכמים פוסלים כשנפל הטל למים חיים מצד ב' טעמים, הא' כי הוא בחי' אשר שם אין תופס מקום מס"נ ותומ"צ וכמ"ש אם צדקת כו' כחשיכה כאורה לא ע"ד מ"ש גם חשך לא יחשיך ממך אלא לא די שאין החשך מחשיך כי אם האור אינו מאיר ג"כ, וא"כ אינו יכול להיות משם דחיית החיצונים ורוה"ט שהרי שם הכל שוין, וענין הפרה הוא בכדי לדחות את רוה"ט לכן פסול הטל, ועוד כי עיקר דחיית החיצונים הוא ע"י אתעדל"ת, והטל הוא בחי' אתעדל"ע מה שא"א להגיע מצד אתעדל"ת ולכן פסול.

אך צ"ל הלא נת' באגה"ק שענין פרה אדומה שמטהרת מטומאת מת הוא דחיית en. גקה"ט שהוא אבי אבות הטומאה וא"כ מהו ההפרש בין לע"ל שהוא ג"כ תחיית המתים דחיית גקה"ט, ומדוע מי חטאת נק' שיורי טל. אך באמת יש חילוקי מדריגות בגקה"ט ע"ד מה שנתבאר בבינונים פ"ז שענין מוציא זרע לבטלה חמור מביאות אסורות וגדול עוונו בבחי' הגדלות וריבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד רסאמאד בהוצאת ז"ל יותר מביאות אסורות, רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה המקבלת וקולטת החיות מהקדושה, משא"כ בז"ל שאין שם בחי' נוקבא דקליפה רק שכחותיה וחיילותיה מלבישים להחיות שבטיפות.

ועד"ז יובן בין קרי ובין טומאת מת, שלכאורה אינו מובן מדוע חמור מת מקרי, הלא מת הוא רק מקיף הטומאה שהאדם בעצמו הוא טהור וכאשר יגע במת שורה עליו רוח הטומאה שהוא רק מקיף, אבל קרי ה"ה טומאה היוצא מגופו וא"א להיות בלתי מחשבה שהמחשבה מלבשת את הפנימי' וא"א להיות בלי חימום בין ברצון בין באונס, ומוציא ז"ל מגשם את האדם עד שאינו יכול לעשות כלום איזה עבודת אלקות שא"א לפתוח את מוחו לאיזה התבוננות, ואם מייגע א"ע עד שפועל איזה פתיחת המוח א"א לפתוח את לבו, אבל מת הוא רק מקיף הטומאה. אך באמת בפנימי' הפגם הוא יותר עון קרי, ובמקור הרע טומאת מת שרשו גבוה ברע. ולכן מצינו דינים שבע"ק חמור ממת היינו חלת חו"ל בע"ק שטבל לקרויו אפי' אם הוא טמא מת אוכל את החלה אבל אם לא טבל לקרויו אסור לאכול, וכן לענין ביאת מקדש בע"ק נשלח חוץ לג' מחנות, וטמא מת חוץ למחנה אחת, וכן בע"ק אסור בתורה וטמא מת מותר בתורה, ובאמת הרי טומאת מת חמור שטמא טומאת ז' וצריך הזאה שלישי ושביעי ומי חטאת, אך לא ראי זה כראי זה, שבפרט חמור פנימית מהתחתון וגרוע יותר מחיצונית שבעליון, ובפרט חמור חיצונית מעליון מפנימית שבתחתון כמו ההפרש בין קלי' מדין לז' אומות שז' אומות הם ז' מדות רעות ששרשם מז' מלכין קדמאין דתהו, אבל קלי' מדין הוא מקור הז"מ קדמאין, וזקני מואב וזקני מדין הוא חו"ב דקלי' ונמשך על הנפש ע"י לימודי' חיצוני' שמטמא ומלביש את הנפש לגמרי.

וכן עד"ז יובן בין טהרת טומאת מת ובין תחה"מ היינו ששניהם גקה"ט, אך טהרת המת הוא לטהר את האדם הנוגע ששורה עליו מקיף הטומאה, אבל המת בעצמו נשאר טמא, ולכן שרש מי חטאת הוא שיורי טל. אבל ענין תחה"מ הוא לטהר המת בעצמו שהי' טמא, וכדי להיות כלי לקבל גילוי אלקות הגבוה מהגילוי שבג"ע בלי אמצעות בדרך קירוב א"א להיות כ"א ע"י גילוי טל בעצם. ויובן זה ממה שבביאות אסורות צ"ל תשובה מאה"ר כ"כ עד שזדונות נעשו לו כזכיות, כי על עוון קרי די בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בק"ש שעל המטה או בזיעת מצוה, אך לא כמו תאוות היתר כי לתאוות היתר די בהעלאת מ"ן לאדה"ע כי הפגם הוא באדה"ע, אבל לביאות אסורות צ"ל תשובה עד שזדונות נעשו לו כזכיות, והנה גם כשזדונות נעשו לו כזכיות אין הרע בעצמו מתעלה אל הקדושה כי הרע בעצם צריך לדחותו לגמרי, אלא שהחיות והכח המתאוה שהי' מלובש בהרע הוא מתהפך אל הקדושה, אבל לע"ל המת בעצמו יטהר עד שיהי' כלי לקבל אלקות והוא מצד עצם הטל ולכן נאמר אתה גבור לעולם אד' ר"ת שם אגל"א מחי' מתים ברחמים רסברבים, כי יש ב' בחי' רחמים, רחמים סתם שהוא רחמים דאצי', אבל רח"ר הוא הרחמים שבכתר ותחה"מ הוא ע"י רח"ר.

ובזה יובן הפלוגתא שר"א אומר יניחנה בחמה, כי הנה הטל אע"פ שהוא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת מ"מ הרי פועל אתעדל"ת בדרך מקיף הרחוק היינו שיהי' אהבה ברשפי אש בדביקות כמ"ש ואתם הדבקים, וזהו יניחנה בחמה כמו זריחת השמש כשזורח ממזרח שהוא מקור זריחות האור אז הוא מאיר בתוקף כן הוא ענין יניחנה בחמה שהוא תוקף האהבה, דהנה כתיב שאני שחרחורת ששזפתני השמש שהשחרות הוא מחמת תוקף האהבה מצד ההתבוננות משמש ומגן הוי' אלקים, כי בלעו"ז אמרו חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא לי' שההתבוננות דאני הוי' לא שניתי ושמש ומגן כו' אינו פועל בו כלום מחמת שהוא חמור קליפת חמור שע"י נעשה קרירות בנפש, אבל הטל פועל שיהי' תוקף האהבה ברשפי אש ומזה נעשה השחרות ע"ד מה שנק' השרפים בשם שרפים מפני התבוננות דאני הוי' כו', וזהו יניחנה בחמה ואז הטל עולה כי כאשר פעל פעולתו אז מסתלק כי פעל פעולתו לפעול האהבה ואז הטל עולה שמסתלק לשרשו. וחכמים פוסלין כי אע"פ שהטל הוא אתעדל"ע שא"א להמשיך באתעדל"ת מ"מ ה"ה מקור למקור לאתעדל"ת.

והענין הוא כי הנה כתיב והחכמה מאין תמצא שהתהוות החכמה מאין דכתר הוא ע"ד מציאה דכמו המוצא מציאה אינו יודע מאין בא לו זה דאם הי' יודע מאין בא לו אין שייך לקרותו בשם מציאה, וכן התהוות החכמה נק' בשם מציאה ולכן נקרא אין שאינו מושג כמשנ"ת באריכות בדרוש המגיד מראשית, אך זהו האין דכתר הנק' בשם אריך, והרי יש ג"כ מקור להאין דכתר והוא ע"ק, וא"כ ע"ק ה"ה מקור למקור לחכמה הגלויה, וא"כ ישנו בחכמה גילוי ע"ק, והגם שמתהווה בדרך מציאה מהאין מ"מ כאשר נתהווה מאיר ע"ק בחכמה ומהות החכמה לא בטלה. והוא ע"ד מ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להאציל הי' צמצום ומקו"פ והוא שרש הכלים ואח"כ נמשך הארת הקו שהוא שרש האורות, ולכאורה אינו מובן דהלא עכשיו נמשך הארת הקו וא"כ למה הי' הצמצום, ואם מפני שהיו בטלים בתכלית ולא הי' יכול להיות התהוות הרי עכשיו נמשך הארת הקו ואינם בטלים, ותירץ בע"ח דבתחלה כאשר הי' נצרך להתהוות לא הי' אפשר להתהוות בלתי צמצום, וכאשר נתהווה ע"י הצמצום הגם שנמשך הארת הקו אינם בטלים ממהותן, וכן הוא בספי' החכמה דכדי שיהי' התהוות חכמה הוא בדרך מציאה, וכאשר נתהווה מאיר בו גם ע"ק ואינו בטל ממהותו, וא"כ אין מסתלק הטל, וזהו שאין הטל עולה אלא ממי פירות הוא בחי' שלמטה מחכמה אשר הם מתהווים מחכמה בדרך השתל', מהם מסתלק הטל, אבל מהחכמה אינו מסתלק, ואעפ"כ אינו מתערב הטל בחכמה שהטל הוא סוכ"ע אתעדל"ע מצ"ע והמים הוא אתעדל"ת אתעדל"ע, וא"כ גם כמו שמאיר רסגהטל בהחכ' שם הוא ג"כ אינו, ואינו יכול להיות ממנו דחיית החיצונים, וענין פרה אדומה הוא בכדי לדחות גקה"ט ולכן פוסלים החכמים.

והנה כשנתערב מים במי חטאת סבר ר"א שיזה ב' הזאות שממ"נ יש הזאה א' ממי חטאת כי לר"א כשר חצי שיעור, אבל חכמים סברי שחצי שיעור פסול לכן פסלי כשנתערב מים, ואע"פ שמי חטאת מתערב עם מים סתם כי מי חטאת הוא ח"ס ואבא עילאה הוא שרש האצי' ואבא יונק ממזלא וא"כ הוא מתערב עם מים סתם שהוא ח"ע דאצי', מ"מ פסול לפי שחצי שיעור פסול, וגם ב' הזאות אין מצטרפין, והזאה א' גדולה ג"כ אינו מועיל לכן פסול, ואם הטל הי' מתערב עם מים הי' רא"א גם גבי טל יזה ב' הזאות, אבל מפני שאין מתערב לכן אמר ר"א דוקא יניחנה בחמה והטל עולה, זהו שרש פלוגתתם.