בלילה ההוא נדדה

רנגבלילה ההוא נדדה

בס"ד, יום א' פ' צו, פורים, תרל"ב.

בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים en. ויהיו נקראים לפני המלך. ואיתא במנהגים דכשקורין זה הפסוק צריך להגביה קולו להראות שזה הי' עיקר הנס. ולכאורה אינו מובן הלא עיקר הנס הי' ע"י בקשות וצומות ומס"נ של אסתר, אבל מה שנדדה שנת המלך זה לא היה כ"א תחלת הסיבה בכדי להפיל את המן. והנה בילקוט איתא נדדה שנת המלך שנת מלכו של עולם וכי שינה יש לפניו אלא כשישראל חוטאין עושה עצמו כישן שנאמר עורה למה תישן ה' וכשישראל עושין רצונו של מקום הנה לא ינום ולא יישן כו', וכן בגמ' סוטה הקשו ג"כ כך ותירצו באופן אחר אך המכוון א', וצ"ל האיך שייך לומר שינה למעלה.

והנה בכדי להבין זה צ"ל מהו ענין השינה בנפש, דהנה כשאדם ישן אז אינו מאיר אצלו השכל והמדות דאם הוא ער אז מאיר אצלו המוחין, והמדות מתנהגים ע"פ השכל כמ"ש לפי שכלו יהולל איש אבל כשישן מסתלקי' המוחין והמדות, אך אין הפי' שהוא הסתלקות גמור דא"כ הי' נצרך איזה זמן כאשר מתעורר משינתו עד שיבא אצלו גילוי המוחין ומדות, אלא הפי' שהם מתעלים אז לכללות החיות ואינם רנדאצלו בגילוי כ"א בהעלם כללות החיות ולא נשאר כ"א קיסטא דחיותא, וכשמתעורר אז הם באים אצלו מהעלם אל הגילוי. וכמ"כ יובן למעלה שבזמה"ג נק' בשם שינה כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא היינו בכללות החיות, ומה שמחי' עולמות כ"א לפי ערכו בכלים מכלים שונים אין זה כ"א חיצוני', והגם שאמרו אין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה מ"מ ה"ז חיצוני', ואפי' השפעת הקדושה שנשפע לכנס"י שנשפע גם בזמה"ג דאל"כ מאין הוא החיות אלקות שבנפש, מ"מ ה"ז ג"כ חיצוני' ונק' ג"כ בשם חיצוני' לגבי פנימי' כמו הקיסטא דחיותא, וכמו שבאדם אנו רואים שעיקר ההסתלקות בשעת השינה הוא הסתלקות פרטי כחות הנפש, דעיקר משכן הנפש הוא במוח ולב ומשם מתפשט לכל האברים, דבחיצוני' ישנו גם בשעת השינה שהרי אז דייקא הוא זמן הילוך הדמים ועיכול המאכל וא"כ ישנו בחיצוני', ובכללות החיות ג"כ א"א לומר לשון הסתלקות שהרי הוכחנו שא"א להיות הסתלקות גמור וא"כ ההסתלקות הוא באופן אמצעי, היינו שהתפשטות פרטי כחות הנפש מה שמחי' כל אבר לפי ערכו זהו מסתלק בשעת השינה, כן יובן למעלה שבחיצוני' הרי מחי' את כולם ובכללות הרי ג"כ ישנו שזהו ענין סליק לעילא, וההסתלקו' בזמה"ג אינו כ"א בפרטי התפשטות החיות.

אך לכאורה אינו מובן האיך שייך לומר למעלה הסתלקות בפרטי כחות. אך הענין en. הנה אמרו בת"ז כמה גופין תקינת לון ולכאורה גם זה אינו מובן הלא אין לו גוף ולא דמות הגוף, אך הענין דהנה אנו רואים שכאשר נצרך להשפיע איזה חסד שההשפע' הוא מהנפש רוחני ועצם ההשפעה הוא גשמי לכן צ"ל ע"י ממוצע היינו ע"י כלי היד שהיד הוא הממוצע בין הנפש הרוחני ובין הגשמי, וכן כשנצטרך להשפיע איזה דבר חכמה הממוצע הוא המוח גשמי ודיבור, וכן כשנצרך לילך להשפיע הוא ע"י הרגל, וכמ"כ שיתהווה מא"ס הבל"ג התהוות נבראים בע"ג צ"ל ע"י ממוצע שהוא ע"ס הנק' בשם גופין, שהרי מהנפש א"א להיות השפעה כ"א ע"י ממוצע מפני שהנפש היא רוחנית, והראי' שאין שום אדם יודע מהו הנפש ולא ראה אותה מעולם ואין זה כ"א ידיעת מציאותה ולא מהותה לכן א"א להיות ממנה השפעה, מ"מ הרי הנפש בעצמה מתפשטת בגוף שהרי הנפש מתפעלת ממקרי הגוף, ואם הנפש הוא כך מכ"ש וק"ו למעלה שגם הנפש אין ערוך לגבי אלקות, שהגם שמחי' כל עולם לפי ערכו אין זה בדרך התלבשות, לכן א"א להיות התהוות בע"ג כ"א ע"י ממוצע, והממוצע הוא כלים דע"ס שא"ס מתייחד בהם לברוא ע"י יש מאין והם כמו היד ורגל גשמי, והאור המלובש בהכלי הוא כמו התפשטו' כחות הארת הנפש בכל אבר, ובזמה"ג אין היחוד כדבעי לכן נק' בשם שינה הסתלקות פרטי כחות הנפש, אבל בהאור שאינו מלובש בכלי א"א לומר הסתלקות כי שם אין שייך לומר כלל שינה, ושוה בזה"ג כמו בזמן בהמ"ק. וזהו שנק' ג"כ האור המלובש בכלי בשם הארה כמ"ש יהללו את שם הוי' כו' כי הוא צוה ונבראו והגם כי הוא מאיליו וממילא מ"מ אינו נק' כ"א בשם שם.

רנהוהנה אח"כ אנו אומרים לבנ"י עם קרובו, והענין דהגם שאמרנו שבכדי להיות ההשפעה מהנפש הרוחני שיהי' השפעה גשמי' הוא ע"י ממוצע, מ"מ באמת יש בנפש ב' ממוצעים, דמה שאמרנו שהיד הגשמי הוא הממוצע, היינו בין פרטי הכחות לאברים הגשמיים, אבל בכדי שיושפע לפרטי הכחות מעצם הנפש צ"ל ג"כ ממוצע, והוא כללות החיות שהשראת הנפש הוא במוח ולב, דכמו שצ"ל ממוצע בין פרטי כחות הנפש לאברים הגשמיים כן צ"ל ממוצע בין הכחות לעצם הנפש. והענין דהנה אנו רואים שיסוד המים הוא במוח ויסוד האש בלב, ולכאורה הרי מים ואש הם הפכים זה לזה ולמה אין מנגדים זה לזה בגוף אחד, אלא מפני שהם בכלים מיוחדים לכן אין מנגדים זה לזה, אבל בכללות החיות הרי שם מים ואש בכלי אחד ואין מנגדים, אלא דבפרטי כחות הנפש שם שייך התחלקות לכן צ"ל בכלים מיוחדים, אבל בכללות החיות הוא למעלה מהתחלקות לכן שם הם בכלי א' ואין מנגדים זה את זה. אך מ"מ הרי אנו יכולים לכנות להם שם מים ואש, והגם שאין אנו יודעים לאמיתו האיך ומה הוא, מ"מ מיסוד המים ואש שישנו בכחות הנפש אנו יכולים להבין שיש מקור להם בכללות החיות אלא ששם הוא בלי התחלקות, אבל בעצמיות הנפש כמו שהיא למעלה אין אנו משיגים עד שאי אפשר לומר שם מים ואש, אלא ממה שאנו משיגים שכללות החיות הוא ממוצע אנו משיגים שיש במקור הנפש מקור ע"ז החיות ואנו אין ביכולתינו להשיג כ"א מה שישנו בנפש. והנה ישראל הוא לי ראש שהם הראש ומוחין שהוא כללות החיות, והם הממוצעים שבהם וע"י יומשך ההשפעה בכללות העולמות, וזהו מ"ש ויהי האדם לנפש חי', היינו שיהי' הנפש לחי' ובהמה הוא ע"י ויהי האדם, וזהו ג"כ מ"ש ורדו בדגת ורדו הוא מלשון ירידה והמשכה שע"י יורד ההשפעה, וזהו מה שאומרים בק"ש הוי' אלקינו הוי' אחד כי אחד הוא ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, ובכדי שיומשך לאחד היינו לכללות עולמות ז' רקיעים וארץ עד רום המעלות הוא ע"י הוי' אלקינו שמתייחד עם נש"י.

אך לפ"ז צ"ל הלא הי' צ"ל נש"י תמיד בביטול לאלקות, וכמו שאנו רואים שהרצון en. מושל ושולט על כל כחות הנפש עד שאם ירצה להעמיד הרגל במים חמים או במים קרים תיכף יניח הרגל בלי שיהוי זמן הגם שהוא היפוך הטבע אלא מפני שהרצון מושל ושולט על כל הכחות, וא"כ נש"י שהם ברא כרעא דאבוהי הי' צ"ל תמיד בביטול לאלקות והרי הנה"א נתלבש בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר עד שיכולים רנולעשות היפוך רצונותיו. אך הענין דכמו שאנו רואים שבפרטי הכחות יש הסתלקות בשעת השינה, כמ"כ בכללות החיות שהוא ג"כ ממוצע יש בו ג"כ הסתלקות, אלא שהוא באופן אחר עד שא"א להקרות בשם הסתלקות, אבל באמת יש שם ג"כ הסתלקות, ולכן יכולים לעשות ההיפוך מפני שבגלות סליק לעילא ולעילא כללות דכללות ושם אין תופס מקום העלאת מ"נ דתומ"צ, והקליפות מתנשאים בחוצפא וגסות לקבל משם כמ"ש אם תגביהי כנשר כו' כי זהו בחי' אשר שם כחשיכה כאורה ואם צדקת כו' או מה מידך יקח, שהמ"ה ג"כ אין תופס מקום שם, כי אופן קבלת הקליפות הוא ע"ד ב' אופנים, או ממקום אשר אין תופס מקום ההעלאות מ"ן, או מריבוי הצמצומים, כי זהו ענין השינה שבשינה ההסתלקות הוא רק מפרטי הכחות כמשנת"ל אבל בכללות אין שייך הסתלקות, והקליפות מתנשאים לקבל משם, ובחיצוני' יש ג"כ קיסטא דחיותא, וזהו ענין ריבוי הצמצומים ומזה נמשך להם תוספת יניקה. אך בזמן בהמ"ק שהי' ההשפעה עוברת דרך נש"י שהם הראש ומוחין לא היו מקבלים כ"א כפי חוק הקצוב להם כמ"ש ואתה מחי' את כולם אפי' קליפות. אבל לאחר חורבן בהמ"ק שנסתלק ההשפעה כי סליק שכינתא לעילא מזה מקבלים הקליפות תוס' יניקה ואוה"ע שולטים על ישראל.

אך צ"ל שלכאורה ה"ז שינוי וכתיב אני הוי' לא שניתי. אך הענין כי באמת לגבי' en. ית' אין שום שינוי, כי כללות השתלשלות העולמות נתהוו מזיו והארה בעלמא אשר אין נוגע לעצמות ולכן שוה לפניו בין קודם הבריאה ולאחר הבריאה כמ"ש אני הוי' לא שניתי אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, וגם זאת ההארה שנמשכה ממנו הוא ע"י צמצום עצום כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להאציל היה בתחלה צמצום ומקו"פ ואח"כ נמשך הארת הקו ולכן אין שום שינוי לפניו ית', ואפי' בהארת הקו ג"כ אין שייך שינויים וכמו למשל אם יאפילו בוילון נגד החלון שלא יכנס בו אור השמש ה"ז אין נוגע להשמש כלל, וגם אפי' להארת השמש אין נוגע כלל כי ההסתר הוא רק לגבי המקבל, או אם יהי' יום מעונן ויסתירו העננים את אור השמש אין נוגע כלל להשמש. ונוכל להבין זה יותר מכחות הנפש שאנו רואים שהסומא או הקיטע מוליד שלם, ואם נאמר שמה שחסר אבר הוא חסרון בהנפש שהוא המשפיע הי' צריך להוליד ג"כ חסר אותו אבר, אלא ודאי שכאשר חסר איזה אבר נסתלק ממנו כח הנפש שהי' בו לכללות החיות, אך בכללות החיות אין שום חסרון כי החסרון הוא רק בהמקבל. ומה אם בהנפש שהוא נברא ובע"ג אנו רואים שאין שום שינוי, מכ"ש אצלו ית' בודאי וודאי אין שייך שום שינוי, והחסרון הוא מצד המקבלים שאין יכולים לקבל גילוי אלקות כמו בזמן בהמ"ק. וזהו מה שארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, היינו שבתחלה הי' צמצום ומקו"פ ואח"כ נמשך הארת הקו, וגם הקו אינו כ"א מקור למקור לבריאת עולמות, כי כדי שיתהווה מהארת הקו הוא ע"י ריבוי הצמצומים, לכן אין שייך בו שום שינוי.

רנזוזהו מ"ש היינו כחולמים, דכמו שבעת החלום יוכל להרכיב ב' הפכים ביחד, דענין en. החלום הוא דוקא בשעת השינה כי אם לא ישן לא יחלום לו כלום אלא בשעת השינה שאז מסתלק כחות הנפש ולא נשאר כ"א מעט חיות ורשימו מהשכל אז יוכל להרכיב ב' דברים הפכים ביחד, כמ"כ בגלות יוכל להיות ב' הפכים שיהי' לאדם רצון לאלקות וגם תאווה לעניני עוה"ז, וגם יכולים לעשות נגד רצונו ית' שזה"ע החלום, וכן למעלה הגם שנש"י הוא לי ראש מ"מ שולטים אוה"ע על ישראל שזה"ע הגלות.

ובזה יובן מ"ש ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, המן הוא מדה"ד, למלך אחשורוש, למלך שאחרית וראשית שלו, וכנס"י הם עם אחד, שממשיכים אחד למטה כמ"ש ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שאפי' בטורי דפרודא הם ממשיכים ג"כ גילוי אחד ע"י ואספת דגנך היינו שמקבצים כל דברים הגשמי' לאלקות שיכוון במו"מ או באכילה שעי"ז יוכל ללמוד ולהתפלל ובכדי ליתן צדקה כמ"ש עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס את ב"ב וכל אחד ואחד הוא נותן צדקה לפי ערכו, ובזה הכוונה הוא מעלה את המו"מ וכן האכילה לאלקות וממשיך גילוי אחד בארץ, וזהו עם אחד, אבל ישנו, שהוא אצלם בבחי' שינה שהגם שיתבונן בעת התפלה ויפעול איזה אהבה ויראה או התפעלות, אבל לאחר התפלה חולפת ועוברת ושוכח לגמרי על כל המעשה והי' כלא הי' ויכול לעשות דברים הפכים לגמרי וכאלו לא הי' כלום בשעת התפלה וזהו ישנו עם אחד, אבל הנה כתי' אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך שלא יאבד שום נידח וניצוץ ממנו ית'. וזהו שהתחכם המן לעשות עץ גבוה חמשים אמה, כי חמשים שע"ב נבראו בעולם ומ"ט יכולים להשיגו באתעדל"ת אבל השער הנו"ן א"א לנברא להשיגו, ואפי' משה רבינו ע"ה כתי' בו ותחסרהו מעט מאלקים שלא השיג בחייו השער הנו"ן כי הוא בחי' אשר אם צדקת מה תתן לו, והתחכם המן להתנשאות לשער הנו"ן אשר שם אין תופס מקום עבודה דתומ"צ. אבל באמת טעה כי הנה כתיב תספרו חמשים יום, והלא אנו אין סופרין כי אם מ"ט יום, אלא ע"י שסופרים מ"ט יום שהוא ז' פעמים ז', ובנפש הוא ענין בירור המדות, עי"ז מתגלה בשבועות ממילא ומעצמו השער הנו"ן, וכאשר נמשך לנשמת ישראל השער הנו"ן הרי הם הפנימיות כמ"ש אם תגביהי כו' משם אורידך נאום הוי' שבפנימית המכוון הוא דוקא נשמות ישראל.

ובזה יובן מ"ש בלילה ההוא נדדה שנת המלך, שינה של מלכו של עולם, שכאשר רצו לכלות את ישראל כלי' גמורה אז נתעורר מהשינה כביכול, ואז דוקא רנחהוא הגילוי ע"י נש"י שהם הראש, דכשם שא"א לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, ואדרבה אוה"ע מקבלים מנשמות ישראל, לכן זהו עיקר הנס כי אסתר ע"י התענית והצומות שלה לא הועילה כלום אם לא שיתעורר מהשינה. וזהו ויאמר להביא את ספר הזכרונות, זכירה הוא הנמשך בפנימית ששם דוקא הכוונה בנשמות ישראל, ספר הזכרונות דברי הימים, ספר הוא בבחי' מל', ובגלותא סליק לעילא לפנימית הכתר בחי' עתיק שמועתק ומובדל מימות עולם כמ"ש המתנשא מימות עולם והוא כתר מל', אבל כאשר נתעורר מהשינה אז אמר שיומשך דוקא ע"י ספר דברי הימים ספר הוא מל' וימים מדות עליונות היינו שיהי' יחוד ז"א ומל' שבגלות אין היחוד שלם שזהו כמו משל הסתלקות כחות הנפש, אבל בימי מרדכי ואסתר לצורך הגאולה נעשה שלימות היחוד וכמאמרם ז"ל מי איכא זקנה קמי' קוב"ה, וזהו ויהיו נקראים לפני המלך היינו למעלה מסדר ההשתלשלות, וקריאה הוא ל' המשכה וכמ"ש ויקרא אל משה שהדיבור הי' נמשך אחר קולו של משה, וכמ"כ ויהיו נקראים היינו שיומשך מלמעלה מסדר השתלשלות במל' ואז הי' יכול להיות נס גם בגשמיות.