ויאמר גו' פסל לך

רמדויאמר גו' פסל לך

בס"ד, פ' כי תשא, תרל"ב.

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. הנה איתא במד"ר ע"פ ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה א"ל הקב"ה למשה אל תצטער שנשתברו לוחות הראשונות שלא הי' בהם כ"א עשרת הדברים, אבל בלוחות אחרונות יש בהם הלכה מדרש ואגדה, וצ"ל דלפ"ז הלוחות אחרונות גבהה מעלתם מהראשונות, ולכאורה הוא היפוך המבואר בכמה מקומות שהלוחות הראשונות גבהה מעלתם דאמרו בגמ' אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא שלטה בהן אומה ולשון ולא הי' שכחה והי' חירות ממלאך המות ומיצה"ר, וכן אמרו לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל.

ובלק"ת להאריז"ל איתא שע"י חטא העגל ניטל ממשה אלף אורות, וע"ז מרמז א' זעירא דויקרא להורות שנתמעטה השגת משה ולא נשאר אלא חלק א' מאלף, ובשבת נותנים אותם לו במתנה ולכן אומרים בשבת ישמח משה, הרי דלוחות הראשונות גבוהים, דהרי לא החזירו לו אותן האורות ע"י לוחות שניות וזהו מ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו שכללות נש"י נחשבים לגבי מדריגת משה בערך הרגל לגבי הראש, ומ"מ יש בפרט א' מעלה ברגל מה שאינו בראש דהרי הרגל נושא את הראש, וכמ"כ למעלה כוונת נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט וכן דוקא ע"י נש"י שהם במדריגת רגל נמשך למשה מוחין ומקיפים, ולכן כשחטאו ישראל א"ל לך רד כלום נתתי לך כו', ועוד דהרי לוחות הראשונות היו מעשה אלקים ובלוחות שניות כתיב פסל לך, והגם שהכתב הי' מעשה רמהאלקי' כמ"ש והמכתב מכתב אלקים, אבל עצם פסילת הלוחות הי' ע"י משה ואין ערוך מעשה בו"ד אפי' של משה לגבי מעשה הקב"ה. ובכדי להבין זה צ"ל מה שארז"ל אלמלא לא חטאו ישראל לא היו נותנים להם כ"א חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד אבל ע"י שחטאו ניתן להם הלכה מדרש ואגדה שנאמר כי ברוב חכ' רוב כעס, ולכאורה ה"ז חוטא נשכר, ורש"י פי' ע"י שהכעיסו הרבה ניתנו להם ריבוי תורה כדי להטריחם יותר מדאי, וגם זה אינו מובן דאיך שייך לומר על תורתינו הקדושה שהוא טרחא חלילה.

אך בכדי להבין כ"ז צריך להקדים מ"ש אני הוי' לא שניתי כו' שהנביא מתמה על ישראל הרי אני הוי' לא שניתי ומפני מה לא כליתם שאין לכם כלות הנפש, כי מצד ההתבוננות שאני הוי' כו' ששוה ממש קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע שאין שום שינוי לפניו ית' כי כללות השתלשלות העולמות נתהווה מזיו והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות והוא בחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים וכל הוא מספר נו"ן שהוא נו"ן אלפים יובלות, וכל העליות דלע"ל הוא הכל משמו ית' שהוא בחי' מל' שהוא זיו והארה, ואי לזאת תשתפך הנפש אל חיק אביה ממש להיות נכספה וגם כלתה נפשו להיות בבחי' ביטול ממש אליו ית' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים הוא ג"ע העליון וארץ געה"ת שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בגעה"ע ולא בעוה"ב כי גם מקור החיים ומקור התענוגים הוא ג"כ עמך טפל ובטל לך, אך אין הפי' שהנביא מתמה למה אין מתבוננים שא"כ הי' צ"ל ואתם בני יעקב לא התבונן, אלא שתמיהת הנביא מדוע אינו פועל ההתבוננות שיקבע בלבו תשוקה לאלקות בדביקה וחשיקה, כי כאשר יתבונן שלגבי עצמות א"ס אין שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה הרי ממילא מובן דבכללות העולמות אין מאיר רק זיו והארה וא"כ למה יחפוץ לקבל תענוג מהארה הרי יותר טוב לחפוץ בתשוקה וחפיצה ודביקה לעצמות א"ס, והסיבה לזה הוא חלישות כח הנפש שאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה, והוא מ"ש כשל בעוני כחי שע"י העוונות נכשל ונתחלש כח הנפש וכמ"ש כ"א עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ולא עוונות ממש אלא גשמיות הגוף וחומריותו הוא שנעשה מסך מבדיל שהוא הוא המיצר וגבול שמגביל ומלביש את הנפש עד שמורידה לימשך אחרי' ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה, ועז"נ ותרא את עני אבותינו היינו מדות אהוי"ר שאהבה הוא מלשון אבה ורצון לאלקות כו' ואין עני אלא בדעת כי דעת נחלק לחו"ג והעוני הוא שאין הדעת פועל כלום, והסיבה הוא במצרים מיצר הגוף שמגביל ומעלים על אור הנפש. ולזה ניתנה התורה לישראל שהתורה נק' עוז שהיא הנותנת כח ועוז לנה"א להתגבר על חומריות הגוף ונה"ב וגסותן לצאת ממסגר אסיר, וזהו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כי ע"י התורה שנק' עוז נעשה בשלום פי' ב' שלום כמארז"ל עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שלום היינו התקשרות, בפשמ"ע היינו בחי' גילוי אא"ס ב"ה ממש בנה"א להיות קשורה ומיוחדת בבחי' רמוביטול ממש, ובפמליא של מטה היינו הארת כחות נה"א המלובשת בגוף ונה"ב שלא יהי' מונע ומעכב מצד הגוף ונה"ב רק שיהיו כולם מסכימים ומתרצים ליחוד זה, כי התורה שנק' עוז נק' ג"כ תושיה שמתשת כח הסט"א שמצד הגוף כי לאום מלאום יאמץ כו'. ומבין שניהם שנותן כח לנה"א ומתיש כח הנה"ב, עי"ז נעשה תשוקה לאלקות.

אך זהו דרך כלל כח התו', ובתורה גופא יש ב' בחי' כלל ופרט, וזהו ההפרש בין לוחות הראשונות ובין לוחות אחרונות, שלוחות הראשונות לא הי' בהם כ"א עשרת הדברים, ולוחות אחרונות נק' פרט כי יש בהם תושבע"פ שהוא פרט כי בתושב"כ אינו מבואר כל דבר על בוריו כמ"ש בסכות תשבו ולמדו חכמינו ז"ל שהסוכה היא לא פחות משבעה טפחים ומחצה וסוכה שהיא למעלה מך' אמה פסולה, וכן בתפילין כתי' והי' לאות על ידך כו' ולמדו רז"ל שהוא ד' בתים ואצבעים על אצבעים, ומלא דקדוקים וסייגים וגדרים שיהי' הכל במדה וגבול, ושרש הפרטים היא הגבה למעלה, כי הכלל דתורה הוא ח"ע כי אורייתא מח"ע נפקת, אבל מדידת ודקדוקי סופרים שרשם מח"ס שבה מלובש גבו' דעתיק ששרשו מבוצינא דקרדוניתא מאמר קו המדה אשר מודד כל מדידות או"כ וממנה נמדד ג"כ המדות וגבולים דתושבע"פ וכמ"ש ישא ה' פניו אליך והאיך לא אשא פנים לישראל שהם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, ופניו היינו פנימי' א"ס ונמשך דוקא ע"י דקדוק דכזית וכביצה.

דהנה אמרו ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה, כי נכנס יין יצא סוד, והסוד הגנוז בנפש הוא האהבה המוסתרת וע"י שיכנס בנפשו בחי' יינה של תורה שהוא בחי' קיום התומ"צ כדבעי עי"ז נמשך התגלות האהבה מוסתרת שתצא האהבה אל הגילוי בלב כנס"י שיהי' בוערים באהבה פשוטה למהוי אחד באחד. והענין דהנה דקדוקי סופרים שרשם מאה"ר כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' כמו למשל אהבת האב אל הבן שמדקדק אחריו שיהי' הולך בדרך הטוב כי רוצה שיהי' ישר בעיני אלקים ואדם, לכן מדקדק ומחמיר עליו כל מה שאפשר לדקדק, וכ"ז גורם האהבה התקועה בלב האב אל הבן, או כמו למשל מרגליות טובה עושים לה שמירה מעולה דאם החפץ אינו יקר אינו מדקדק בשמירתו אבל כל מה שהחפץ יקר יותר מדקדקים יותר בשמירתו, וכן יובן בנמשל למעלה דמפני עוצם אהבתו לישראל מדקדק עליהם לכן נתן להם תושבע"פ שהו"ע דקדוקים. אך בזמן בהמ"ק לא היו צריכים לכ"ז כי מצד גילוי העצום שהי' בבהמ"ק הי' ג"כ גילוי על הנפש כמאמרם ז"ל כדרך שבא ליראות כך בא לראות לכן לא הי' בתוקף כ"כ תאוות ומיצרי הגוף ונה"ב, והי' בנקל לבוא לידי אהבה ולא היו צריכים לאריכות ההתבוננות כ"כ כמו שלא נצטווה אברהם אע"ה על מצות פריעה כ"א הי' די לו במצות מילה בלבד כמשנ"ת בדרוש דחרבות רמזצורים, אבל אחר חורבן בהמ"ק דור אחר דור שנתמעטו הלבבות ונפסק אור האהבה מוסתרת שיש בלב כ"א מישראל ונתחזקה כח הסט"א המושלת ושולטת, וממילא צריכים יגיעה רבה ועצומה לבוא לידי אהבה, ולכן תיקנו רז"ל כל הגדרים וסייגים ומוסר דמילי דאבות וכל הנמצא בדרז"ל ששרשם מאה"ר עליונה, וע"י שמירת גדרי וסייגי רז"ל נותן כח בנפש לבוא לידי אהבה.

וזהו מעלות לוחות אחרונות, אך באמת יש מעלה בלוחות הראשונות, כי ההפרש בין לוחות הראשונות ובין לוחות האחרונות הוא ע"ד ההפרש בין חכם לנביא, כי חכם עדיף מנביא לפי שיכול להשיג השגות מה שלא יכול הנביא להשיגם אבל באמת הוא דרך ידיעת המציאות, אבל ראיית הנביא הוא דרך השגת מהות ואין ערוך ידיעת מציאות לגבי השגת מהות, כן הוא ההפרש בין לוחות הראשונות ובין לוחות האחרונות כי לוחות הראשונות הגם ששרשם מח"ע אבל הי' דרך השגת מהות, ולכן אמרו אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות הי' חירות מיצה"ר ולא הי' שכחה כו' כי הי' השגת מהות אבל לוחות אחרונות הגם ששרשם מח"ס מ"מ ה"ה דרך ידיעת המציאות ולכן אלמלא לא חטאו ישראל הי' די בחמשה חומשי תורה כי לא הי' צריכים לבירורים כ"כ אבל אחר שחטאו, כי בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא וישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן, אבל אחר חטא העגל חזרה זוהמתן וצריך לריבוי בירורים לכן ניתנו להם ריבוי תו' כי בחכמה אתברירו, וזהו שמפרש רש"י כדי להטריח עליהם היינו טרחת הבירורים שהוא ע"י ריבוי תורה, ואין זה חוטא נשכר כי ע"י ריבוי החטא נצרך לריבוי תורה לברר אותם והוא דוקא ע"י ששרשם ממקום גבוה מאד, וזהו תעלומות חכמה כי חכמה סתם הוא ח"ע דאצי' אבל תעלומות חכ' הוא ח"ס שבו מלובש גבו' דעתיק, דכדי שיהי' הכח לברר מהחטא הוא דוקא ע"י בחי' גבוה כי כל הגבוה יותר יכול להשפיל א"ע למטה יותר.

ובזה יובן מה שלוחות אחרונות הי' מעשה משה דוקא כי כל מברר צריך להתלבש בלבושי המתברר כמ"ש ויגרש את האדם לעבוד את האדמה אשר לוקח משם כי ע"י שטורח וחורש וזורע ועושה מזה מצוה או בכח האכילה ההיא לומד ומתפלל עי"ז מעלה המאכל וגם ניתקן החטא כי ע"י החטא נפל האור, וע"י הבירור עי"ז מתעלה האור לשרשו, ולכן אי' ברע"מ שתורה היא אילנא דטו"ר, ולכאורה הלא התורה היא עה"ח, אלא מפני שעיקר הבירור הוא ע"י התורה והמברר מתלבש בלבושי המתברר לכן נק' ע"ש המתברר, ולכן היה פסילת הלוחות ג"כ ע"י משה כי התורה נתלבשה בדברים גשמיי' ציצית מצמר גשמי ובכדי שיוכל להתברר מדבר גשמי הוא ע"י שנשפל מכתב אלקים בדבר גשמי והם הנותנים כח לברר מפני ששרשם נעלה מאד והוא תעלומות חכמה וכפליים לתושי' היינו עוז ותושי', אך אם לא היו חוטאים לא היו צריכים לכ"ז כי הבירור הי' באופן [אחר], ומ"מ ע"י הבירור רמחדתורה דעכשיו יתעלו לע"ל כמ"ש והי' כו' יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ים הקדמוני הוא חכ' או בינה, וירושלים הוא שם ב"ן מל', ויתעלה לע"ל עד שיהי' משפיע לים הקדמוני וכמ"ש רני ושמחי בת ציון שיתעלה למעלה ממדריגת אם, וכמ"ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד היינו ה' עליות שיתעלה מדריגת עבד דוקא. ולכן יאמר דוד לע"ל לי נאה לברך כי יתעלה שיהי' בבחי' משפיע שהוא כתר מל' והעלי' הוא דוקא בזה הבחי' וכמ"ש בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי זאת היינו יר"ת, כמ"ש בזאת יבא אהרן דא תרעא כו', ויתעלה עד שיבוא למדריגת השכל וידוע אותי עצמות א"ס שלמעלה משם, והוא ע"ד מאמרם כלום אדם רואה מתוך הלובן שבעין אלא מתוך השחור שבעין, וכמאמרם במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי ונק' בשם חשך ע"ש שהוא מלא קושיות ותירוצים וחריפות ופלפול כשר פסול היינו מה שיכול להתעלות ומה שאינו יכול להתעלות וע"י זה הבירור מתגלה החשך עליון שנק' בשם כ"ע. וכן יובן בלוחות אחרונות שהוא אחר חטא העגל וא"כ התורה שאח"כ הוא כמו התשובה ובמקום שבע"ת עומדים צ"ג אין יכולים לעמוד כי זכאין מארי דתאובתא דמשכין לי' בחילא יתיר כי ע"י הבירורים דעכשיו שמבררים כח"ב דתהו, עי"ז יתעלו לע"ל שיהיו משפיעים אל הים הקדמוני.

ובזה יובן מה שבלוחות אחרונות כתיב למען ייטב לך ובלוחות הראשונות לא נאמר טוב, כי טוב הוא כמאמרם טוב מאד זה יצה"ר, כי יצה"ר לאחר הבירור הוא טוב מאד, לכן בלוחות הראשונות שהיו במדריגת צדיקים לא כתיב כי טוב אבל לוחות אחרונות שהיו בבחי' בע"ת ובמקום שבע"ת עומדים כו' לכן כתי' בהם טוב. ונמצא שבאמת שניהם אמת שלוחות הראשונות גבהה מעלתם מצד שהוא השגת המהות ואם לא היו חוטאים הי' די להם בעשה"ד כי הבירור הי' באופן אחר אבל עכשיו שחטאו ונצרך להיות ריבוי הבירורי' ובגשמי' דוקא לכן ניתנו להם ריבוי תורה שעיקר הבירור הוא ע"י תורה, אך כדי שיוכל להיות הבירור מגשמי' נצרך ע"ז כח עליון מאד ולכן נתנו כל התורה דוקא תושבע"פ ששרשו ממקום גבוה מח"ס שע"י יוכל להיות הבירור, וע"י הבירור דעכשיו יהי' אז א"ח עט"ב והי' ביום ההוא יצאו מים חיים, ולכן עושים שמח"ת דוקא אחר לוחות אחרונות ולא אחר לוחות הראשונות להיות שגבהה מעלתם ושמח"ת הוא לגמרה של תורה שהוא מדריגת דלע"ל שהוא ע"י לוחות אחרונות דוקא לכן עושים אז שמחת תורה.