שלוש שעות ראשונות
רמבשלוש שעות ראשונות
בס"ד, תרל"ב.
שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, וצ"ל הלא אמרו רז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו וא"כ בכל יום זה עוסק בשעה זו וזה עוסק בשעה זו ואין עת שאין ישראל עוסקים בתורה, וא"כ מהו ההתחדשות בהשלש שעות ראשונות.
אך הנה כתיב יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שבתורה יש ב' בחי' מטר וטל, והנה המטר עיקרו מהארץ כמ"ש ואד יעלה מן הארץ שמלחלוחית המים שבארץ מתהווה עננים ואח"כ שואבים לחלוחית המים ומעלים אותם לשמים ומשם יורד המטר, ולכן הגם שהמטר יורד מלמעלה מ"מ עיקר התהוותם הוא בארץ, ולכן כשהשמש זורח על הארץ אז האידים שואבים יותר הלחלוחית שבארץ. ובנמשל מטר נקרא בחי' באתעדל"ת אתעדל"ע. וטל הוא אתעדל"ע שאין מגיע לשם אתעדל"ת, ולכן כשביקש אליהו שלא יהי' טל ומטר כמ"ש חי ה' אם יהי' כו' פעל שלא יהי' מטר מפני שלא אכשיר דרא ולא הי' אתעדל"ת, אבל על טל לא פעל כלום כי טל לא מיעצר.
והנה כמו"כ בתורה יש ב' בחי', הא' מה שע"י העלאת מ"ן נמשך גילוי א"ס, ובחי' הב' הוא מה שלא ע"י אתעדל"ת. והענין דהנה אמרו רז"ל מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' קעביד, ופי' הפשוט שהוא לגרמי' דגוף, אבל באמת הפי' שאדעתי' דנפשי' הוא בכדי לתקן נפשו. והוא כמאמרם ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ופירש"י מנוול זה יצה"ר ומשכהו בדברים לאמר לו שהוא לגרמי' רמגבכדי לתקן נפשו. וזהו אם אבן הוא נימוח דכמו שהמים ממחים את האבן כמ"כ אפי' אם נעשה לבו לב האבן שהוא טמטום המוח וטמטום הלב ופרש"י שלבו אטום וסתום מלקבל חכמה, דהיינו דכמו שבגשמיות העונש על עון חמור הוא סקילה, כמ"כ עכשיו הגם שאין לנו ד' מיתות ב"ד מ"מ ישנם ברוחניות שע"י שעושה פגמים גדולים נעשה לבו לב אבן שהוא הסתר והעלם עד שאין יכול לפתוח לבו שיכנס איזה התבוננות אלקות, וע"י תורה נעשה פתיחת הלב, היינו שכמו שהמים הגם שהם בעצם לחים ויורד טיף טיף מ"מ ע"י ריבוי הטיפים נעשה נקב בהאבן, כן ע"י התורה שנק' מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים נעשה פתיחת הלב.
והנה מתוך שלא לשמה בא לשמה לשם התורה היינו המשכת אוא"ס שבתו', דהנה ארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, טוב לגנוז, והיכן גנזו בתורה, ולכאורה הי' צ"ל מתחילת עולם ועד סופו, אך הפי' הוא מסוף עלמא דאתכסייא עד סוף עלמא דאתגלייא והיינו כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים ופי' רש"י שבעתיים היינו זפ"ז הוא מ"ט ואור ז' הימים היינו ז"פ מ"ט הוא מספר שמ"ג והוא בחי' גשם, וזהו אור ז' הימים והם ז"ת דעתיק שהז"מ דע"ק ממשיכים ע"י אתעדל"ת, כי כמו שהמדות דאצי' הם מקור לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה והמכוון הוא על כל שבעת המדות כי חסד נק' יומם דאזיל עם כולהו יומין, כמ"כ מדות דע"ק שם אפשר להגיע ע"י אתעדל"ת שהרי הוא אור ז' הימים ששמשו כל שבעת הימים שהאיר בעולם וא"כ הם שייכים לעולם, ואפי' מוחין שבגילוי מדות דע"ק ג"כ שייך עדיין לאתעדל"ת שזה"ע שבעתיים שהם מ"ט שע"ב, וע"י העלאת מ"ן דתורה נמשך זה האור כי אסתכל באורייתא וברא עלמא, ופי' אסתכל באורייתא היינו אור הגנוז שבתורה כי הרי הוא מדריגת גשם. אבל ג"ר דע"ק הוא בחי' גבוה מה שא"א להגיע ע"י אתעדל"ת, כי ג"ר נק' טלא דנטיף מעתיקא והוא טל שעתיד להחיות בו את המתים וכמו שמחי' את המתים שימותו כן מחי' את המתים שהם חיים שנקראים בשם מתים והוא טלא דבדולחא, כי בג"ר יש ב' בחי', הא' שיורי טלא דבדולחא שמקבל ע"י מזלות, והב' עצם טלא דבדולחא, וטל תורה נק' עצם טלא דבדולחא וא"א להגיע לזה המדריגה ע"י אתעדל"ת, והוא ע"ד דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה שהוא מלמטה למעלה כמ"כ מלמעלה למטה ישנו ג"כ טל תורה שנמשך רמדגילוי א"ס בתורה וכמארז"ל בכתובות כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט הגירסא טל תורה מחייהו, היינו דאע"פ שא"א להגיע לזה הבחי' ע"י אתעדל"ת, מ"מ אם ממשיכים ע"י אתעדל"ת אור הגנוז שבתורה נותנים אח"כ בדרך מתנה טל תורה, אך צריך לילך כסדר המדריגות בתחלה אדעתי' דנפשי' ואח"כ לשמה אז נותנים לו מתנה טל תורה.
ובזה יתורץ הב' מאמרים שאין סותרים זה את זה דמה שאמרו כל הקורא ושונה כו', דקדוק הלשון כנגדו היינו לפ"ע העלאת מ"ן שמלמטה כן נמשך אור הגנוז שבתורה ואין זה התחדשות כי הרי ישנו בתורה, ומה שאמרו שלש שעות ראשונות כו' היינו של ג"ר דע"ק אשר א"א להגיע ע"י אתעדל"ת, אך אם ממשיך אור תורה נותנים בדרך מתנה שיורגש בנפשו טל תורה, ולכן אמרו שלש שעות דוקא כנגד ג"ר דע"ק.