כה"ג משמש בשמונה כלים

רלזכה"ג משמש בשמונה כלים

בס"ד, פ' תצוה, תרל"ב.

כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה, בכתונת ומכנסיים ומצנפת ואבנט, מוסיף עליו כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ והם ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב, והד' בגדי לבן הי' גם לכהן הדיוט ומוסיף עליו כה"ג ד' בגדי זהב, וצ"ל מהו ענינם ושרשם. והנה הרמב"ם כתב שהמצנפת הי' י"ו אמה, והאבנט ל"ב אמה מקיפו וחוזר ומקיפו כרך ע"ג כרך, וצריך להבין מהו המספר ל"ב וי"ו ומהו מקיפו כו'. ובכדי להבין כל זה צריך להבין שורש הלבושים, הנה אדה"ר קודם החטא הי' בלא לבושים, כמ"ש ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, ולאחר החטא הי' נצרך ללבושים כמ"ש וידעו כי עירומים הם, ולכן הנביא בעת נבואה הי' צ"ל הפשטת הלבושים כמ"ש ויפשט את בגדיו, כי בשעת השגת נבואתו הי' בא למדריגת אדה"ר קודם החטא, נמצא מובן מזה כי שרש הלבושים הוא בחכ' רק שהלבושים הגשמיי' שלנו שרשם מחכ' דעה"ד טו"ר, אבל שרש הלבושים רוחניים הם מחכ' שלמע', ובגדי הכה"ג אע"פ שהיו גשמיי' מ"מ כתיב בהן בגדי קדש הם שקדש מלה בגרמי' ששרשם מחכמה שלמעלה, מסוכ"ע.

רלחוהנה הד' בגדי לבן היו כולם בגדי בד כמ"ש כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף, והנה בבד שהוא פשתן יש ב' מעלות החלוקה מכל התבואות, הא' שכל התבואות נצמח מגרעין א' כמה שבלים, אבל מזרעוני פשתן לא יצמח רק קנה א' מגרעין כמארז"ל בד בבד שעולה יחידי והוא מורה על עולם האחדות, ולכן הכה"ג כשהי' נכנס לפני ולפנים הי' משמש בבגדי לבן שהם בגדי בד להורות ששם השראת א"ס יחידו של עולם כי הי' נצרך לכפר עוונות ישראל כמ"ש ונסלח לכל עדת בני ישראל, וסליחת עונות הוא מצד א"ס יחידו ש"ע, ובכדי להורות שבקדה"ק מאיר זה הבחי' הי' משמש בבגדי בד שעולה יחידי, וזהו ענין הבד שהוא יחידה שבנפש. ועוד מעלה יש בפשתן שהוא גוון לבן וגוון לבן הוא גוון עצמי, כי כל הגוונים הם צבועים שמקבל הצבע מדבר אחר אבל לבן הוא עצמיות, ומה שמלבנים פשתן (הנק' בל"א בלייכט לאייוונט) היינו להוציא כח הלבנוניות שבעצמיות, וזה מורה על א"ס העצמי אשר שם אין נוגע מעשה התחתונים, ובבהמ"ק הי' השראת עצמותו ומהותו לכן הי' מתלבש בבגדי לבן.

ובזה שהבד הוא בחי' גבוה מאד יובן מ"ש הרמב"ם שהמצנפת הי' י"ו אמה כי הרי הי' לבוש בכל הלבושים שהם קדש לכן הי' די בי"ו אמה, אך הי' צ"ל י"ו אמה דוקא כמשי"ת, אבל האבנט הי' ל"ב אמה והוא כנגד ל"ב נתיבות חכמה, ומספר ל"ב נ"ח הם כנגד ד' מוחין אשר כל מוח כלול מהוי' אדנ"י שהם ח' אותיות, וד' פעמים ח' הוא ל"ב אותיות. ולכן המצנפת שהי' ע"ג הראש ששם השראת ב' מוחין שהם ב"פ הוי' אד' לכן הי' י"ו אמה, והגם שהי' לבוש ככל הלבושים מ"מ הרי הי' לבוש ע"ג הראש ולהורות שבראש הוא השראת ב' מוחין הי' מדתו י"ו אמה, אבל האבנט הי' על הלב ששם השראת חו"ג שנחלק ממוח הדעת והם גילוי כל הד' מוחין, והגם שבלא"ה הרי יש בלב ומדות חו"ג כי עיקר משכן המדות הוא בלב, אך הנה מדת החסד הוא וויתור ומדת הגבורה הוא קימוץ אך זהו כמו שהם עצם המדה אבל ע"פ הנהגת השכל הרי יכול להיות קימוץ גם ממדת החסד, וויתור ממדת הגבורה לפי השכל שמראה אם נצרך להשפיע לזה או לא, ונמצא שהמדות הם מתנהגים ע"פ השכל והשכל מנהיגם, וה"ז כאלו זה מוחין ולא מדות, וזה"ע הדעת שמחבר המוחין עם מדות, ולכן הי' מדתו ל"ב אמה להורות שהוא מקיף על כל הד' מוחין, והאבנט הוא לבוש ע"ג לבושים דהלבושים הם מקיפים, והאבנט מחבר הלבושים עם האדם נמצא שהוא מחבר מקיפים עם פנימים, והכח לחבר מקיף עם פנימי היינו שיתאחד המקיף עם הפנימי צ"ל שרשו נעלה מאד, וזהו שהי' מקיפו וחוזר ומקיפו להורות ששרשו מעיגולים כי העגולים הם כגלדי בצלים זה על גבי זה והרי העיגול שבפנים הוא פנימי לגבי המקיף שעליו, כן יש ברוחניות עולמות מקיפים שלגבי הגבוה ממנו נק' פנימי.

ויובן זה ממשל כאשר הרב משפיע שכל לתלמידו דכשהתלמיד אינו מבין עדיין השכל לאשורו והרי לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין כו', הרי רלטדעד מ' שנין הוא עדיין אצלו בבחי' מקיף ששכל הרב מקיף את שכל התלמיד, אבל אצל הרב הרי השכל זה מלובש בפנימי', וגם שכל התלמיד אצלו בפנימי' דהרי צריך להשפיע לפ"ע כלי התלמיד, ואם באדם מצינו כך, מכש"כ למעלה שלגבי הבחי' הגבוה נק' המקיף בשם פנימי, וכן השגת אלקות שאנו משיגים ה"ז מקיף אצלינו אבל למעלה הרי הוא נתפס בפנימי', אבל האבנט שרשו מהעיגול ששוה לגבי' מקיף ופנימי לכן הי' בכחו לחבר המקיף עם פנימי, ולהורות ע"ז הבחי' הי' מקיפו וחוזר ומקיפו כרך ע"ג כרך.

אך צריך להבין מדוע הבגדי לבן ששרשם מחכמה הי' גם אצל הכהן הדיוט, והבגדי זהב ששרשם מבינה לא הי' יכול להיות כ"א אצל כה"ג, והרי החכ' נעלה יותר מהבינה וה"ז כמו ההפרש בין מוחין דאבא שהוא למעלה מהשתל', ושרש הבגדי לבן הם בגדי בד הוא למעלה מהשתל', ובין מוחין דאימא שהוא מקור להשתל', או כמו ההפרש בין שבת ליו"ט ששבת נק' קודש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קודש כו' ויו"ט נקרא מקרא קודש, והרי אין ערוך בין שבת ליו"ט כן אין ערוך בגדי לבן לבגדי זהב.

אך הענין כי הנה כי יוסף הי' יתום מאמו, כי בינה עד הוד אתפשטת ויוסף הוא יסוד ואין בו גילוי הבינה נק' יתום, ולכן כה"ג ששרשו לכה"פ חסד הי' מאיר בו גם גילוי הבינה, אבל כהן הדיוט שרשו מנה"י לכן לא הי' לובש בגדי זהב שהוא בינה, אבל יסוד אבא ארוך שמפני שהוא מדריגה גבוה מאד הרי יכול להתפשט מטה מטה עד שגם כהן הדיוט יכול לקבל ולכן הי' לובש בגדי לבן, אבל יסוד אימא מפני שהוא מקור השתל' אינו יכול להתפשט למטה כ"כ לכן אינו יכול לקבל כהן הדיוט כ"א כה"ג ששרשו נעלה. ויובן דבר זה ממאמרם ז"ל אינו דומה שמיעה לראי' כמו שאנו רואים דכאשר יספרו לאדם איזה דבר ומבין הדבר היטיב עד שנעשה הנחה במוחו מ"מ אם יראה אח"כ אותו הדבר בעין נעשה אצלו התפעלות אחרת, הרי דכח הראי' הוא יותר הגבה מכח השמיעה, ולכאורה אינו מובן מדוע בהתפיסה הוא להיפוך שבשמיעה תופס דבר רוחני וראי' דבר גשמי, אלא היא הנותנת דמפני שכח הראי' הוא יותר גבוה ולכן יכול לתפוס דבר גשמי, אבל כח השמיעה הוא נמוך ממנו לכן אינו יכול לתפוס כ"א דבר רוחני, וכן יובן למעלה שמוחין דאבא הוא למעלה מהשתלשלות הוא יכול להתפשט למטה עד שכהן הדיוט ג"כ יכול לקבל, אבל מוחין דאימא אינו יכול להתפשט כ"כ לכן לא הי' לובש הכהן הדיוט הד' בגדי זהב.

אך עדיין אינו מובן דהרי איתא בזהר שהד' בגדי לבן הוא אספקלריא המאירה והד' בגדי זהב הוא אספקלריא דלא נהרא, והרי כל המעלה הוא אספה"מ כמ"ש כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה אספה"מ, וא"כ למה הי' צריך רמהכה"ג לבגדי זהב שהוא אספקלריא שא"מ, ובמשנה אמרו נוסף ע"ז משמע שהוא הוספה, ובמ"א נתבאר שד' בגדי לבן הוא כנגד ד' אותיות הוי' וד' בגדי זהב כנגד ד' אותיות דאדנ"י.

אך באמת יש בפרט א' מעלה באספשא"מ, דהנה אספה"מ הוא כמו למשל זכוכית בהירה אשר על ידה יכולין לראות מרחוק דרך או"י, דהנה במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן דהיינו שהי' שרשו ממדריגות אלקות מאד נעלה אך שנשתלשל ונתגשם להיות לבוש למשה ע"ה שע"י יוכל להשיג אלקות והי' לו למזון, כמשל אדם הרואה ומסתכל באור צח דרך יריעה, ומשרבע"ה ג"כ לא הי' רואה בלי אספקלריא הנ"ל כמ"ש כי לא יראני כו', כמ"כ מעשה המצוה אשר הנשמה מתלבשת בג"ע בלבוש המצות ע"י לבוש הנ"ל, שע"י מעשה המצות הנ"ל יכולה הנשמה ליהנות מזיו השכינה בג"ע וליהנות מאורו ית' כמו באספה"מ או"י אשר נמשך ונתגלה אוא"ס מלמעלה למטה בג"ע, אכן שאר הנביאים ראו באספקלריא דלא נהרא כמ"ש וביד הנביאים אדמה, וענין אספשא"מ הוא הנקרא שפיגעל דהיינו שיש מסך וכיסוי על הזכוכי', אבל המסך אינו דבר עב שהוא מסתיר לגמרי ומכסה האור רק דבר דק וקלוש היינו ציפוי כסף הידוע, ואז כשרואין בו באספקלרי' הנ"ל נמשך ממנו או"ח אבל אין יכולים לראות דרך הזכוכית באו"י ולכן אין רואים מהות הדבר ועצמותו כמו ע"י אספה"מ כ"א רק דמות לבד נראה ע"י אספשא"מ.

אמנם יש באספשא"מ מעלה א' גבוה במדריגה שיכולין לראות עצמו וגם יכולים לראות מאחוריו כידוע מה שאין יכולין לראות באספה"מ. וכן יובן בעבודה דמהות אלקות אינם יכולים לראות באספה"מ כ"א דרך דמות באספשא"מ ולכן מדריגות גבוהות מאד באוא"ס אשר אין יכולים לראות אותו באספה"מ דרך מהות רואים אותו באספשא"מ. ועד"ז תירצו בגמ' יבמות דישעי' שא' ואראה כו' היינו באספקלריא שאינה מאירה שבה יוכל לראות את ה', משא"כ באספקלריא המאירה כתיב כי לא יראני כו'. ובעבודה ענין אספקלריא שאינה מאירה הוא בחי' בכל מאדך, דהיינו ע"י דבר מסך ומבדיל שאין האור מאיר דרך ישר, היינו שנה"ב מכסה ומסתיר האור, אכן אין הדבר המבדיל מסך עב שהוא מסתיר לגמרי רק יכול לאתכפייא ולאתהפכא, ואז נעשה בחי' או"ח כמו בזכוכית שע"י מסך מסתיר נוסף עי"ז או"ח חדש שלא הי' מקודם שהי' המסך הנ"ל ויכול לראות אח"ז אור חדש היינו שיכול לראות גם מאחוריו, כמו"כ אחר שנתהפכה נה"ב אז ע"י בחי' בכל מאדך ניתוסף אור המאיר ג"כ רמאיותר מקודם שהיתה נשמה בגוף, שע"י אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ומאיר שלא ע"פ סדר השתלשלות, וזה נק' אספקלריא שאינה מאירה, וע"י בכל מאדך בל"ג למעלה מן הכלי אז נמשך מלמעלה ג"כ שלא כסדר ודרך השתלשלות מאיר אור עליון. וזה"ע ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה עצומה שהיתה עומדת תמיד באהוי"ר וביטול לאלקות ואח"כ ירדה בסתר הגוף המעלים ומסתיר ואין ערוך האהוי"ר לכמו שהיתה למעלה, אלא שהוא צורך עלי' היינו לבוא למדריגת בכל מאדך שהוא בל"ג, דכמו שהיתה למעלה היתה האהוי"ר שלה מוגבלת, והגם שהיתה בתוקף יותר אבל מוגבלת היתה כי היא נברא ובע"ג כמ"ש חי ה' אשר עמדתי עמידה היא במדריגה א', אבל ע"י בירור הגוף היא באה לאהבה שבל"ג.

ולכן הי' נצרך הכה"ג לבגדי זהב שהוא אספשא"מ שיש בה מעלה יתירה להשיג בחי' גבוהות הגם שהיא דרך דמות אבל הם בחי' גבוהות מאד. וזהו מ"ש צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו, ולכאורה מהו צאינה מהיכן יצא ולהיכן יצא, אך הענין דבכדי שיבוא לוראינה בעטרה שעטרה היינו המקיף דתר"ך עמודי אור הוא ע"י שיצאו ממקום שרשם למעלה בג"ע להתלבש בעוה"ז הגשמי אז יומשך ע"י התורה אור חדש ומחודש כו' משא"כ למעלה ברוחניות כו', וגם על הכה"ג יתפרש שיצא משרשו שבאצי' לבריאה שהוא אספקלריא שא"מ והוא מחכ' לבינה שהוא בריאה שבאצי' והו"ע בגדי זהב ועי"ז יבוא לוראינה בעטרה כו' ע"ד הנ"ל, והוא עדמ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה כי שתי הלחם הוא יחוד או"א וע"י מושבותיכם שהוא בריא' ביטול היש לאין שהוא דבר חידוש עי"ז נעשה יחוד או"א שכדי להיות יחוד הוא ע"י המשכות אור חדש. ובזה יובן המשנה דכהן הדיוט הי' לובש ד' בגדי לבן שהם בגדי בד המורה על יחידו ש"ע או א"ס לובן העליון ומפני שהוא בחי' גבוה יוכל להשפיל א"ע מטה מטה עד שהכהן הדיוט הי' יכול ג"כ להגיע לזה, אבל בגדי זהב הוא ממוחי' דאי' שאינו יכול להשפיל א"ע כ"כ ולכן לא הי' לובש אותם כהן הדיוט כ"א כה"ג ששרשו גבוה, ועוד שהבגדי זהב הוא אספשא"מ ויש בה מעלה יתירה מבאספה"מ שיכול לראות ע"י גילוי א"ס בחי' גבוה מאד, וזהו נוסף עליו כה"ג שהוא תוס' גדול באין ערוך.