ועשו לי מקדש

רלאועשו לי מקדש

בס"ד, פ' תרומה, תרל"ב.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם שכאו"א מישראל הוא משכן ומקדש. וצ"ל מהו ענין המקדש שבכנס"י. הנה אמרו במד"ר כל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, וקחשיב י"ג דברים דכתיב בהם לי ומהם תורה וא"י וקרבנות ובהמ"ק ונש"י. והענין כי הנה מצד ז"א דאצי' יכול להיות שינויים, כי לגבי חסד מונע ומנגד מדת הגבורה, אבל לגבי ע"ק עצמותו ומהותו שם אין מונע ושינויים כי הוא אתר דלא אשתני, וכל הדברים שנאמר בהם לי שרשם מע"ק לכן אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. אך צ"ל הלא אין לנו לא מקדש ולא קרבן וגם א"י אינה ביד ישראל, ובמת"כ אי' שישנם גם עכשיו.

ולהבין האיך ישנם גם עכשיו, אלא הענין שישנם בעבודה ברוחניות, כי הנה אמרו ברכת הארץ מדאורייתא שנאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, כי דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ובאמת הארץ העליונה ניתן לנו גם עכשיו כי הארץ נק' בשם שכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם צמצם שכינתו כו' והוא מל' דאצי' המתלבש בהיכל קד"ק דבריאה ומשם נמשך הכח לנש"י להיות להם תשוקה לאלקות ולכן נק' א"י בשם ארץ כנען כי כנען הוא מלשון סוחר כמ"ש כנעני' נכבדי ארץ, כמו למשל הסוחר שקונה חפץ הוא ע"י משיכה וכסף. ולהבין מהו ענינם ברוחניות, הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם, כמו שדרך הנר שכאשר מקרבין אותה להאבוקה הרי היא נמשכת אחר האבוקה כן ישנו בכח כאו"א מישראל להמשך ולהשתוקק להתכלל באלקים חיים אך שהוא מוסתר ונעלם וצריך להוציאה ע"י התבוננות שיתבונן כי נשמה שנתת בי טהורה כו' ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי כו', וא"כ גם בעודנה מלובשת בגוף צ"ל ג"כ טהורה, וזהו ענין משיכה שהוא העלאה מלמטלמ"ע, ועי"ז נמשך מלמעלה מדריגת כסף שהוא ת' עלמין דכסופין דירתין צדיקייא שהוא שפע ענג העליון כמ"ש בתו"א פ' וישלח. ובעבודה הוא גילוי אור אה"ר הבאה רלבמלמעלה כי כסף הוא מלשון נכסוף נכספת כמ"ש בתו"א ע"פ זה יתנו, והגם שבמשל הסוחר הקונה נותן הכסף והוא עושה המשיכה, אך גם המשיכה הוא הכח מלמעלה כי כל אהוי"ר הבאה לאדם הוא מתת אלקים כמ"ש בתו"א ע"פ לא תהי' משכלה, והוא ית' הוא הקונה המביא מהעלם לגילוי, וזהו ענין ארץ שישנו ברוחניות גם עכשיו.

והנה כמו"כ כל הדברים שהיו במקדש ישנם ג"כ עכשיו בעבודה, כי קרשי המשכן הוא יר"ת שהוא עיקר הקיום כמו הקרשים, והיריעות הוא החיבור דאה"ר ואה"ע, ומשכן ואוהל הוא תושב"כ ותושבע"פ, ובהכ"נ נק' ג"כ מקדש מעט, והקרבנות הוא כמ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן אמר תיבת מכם אחר כי יקריב להיות שהקרבן הוא מכם דוקא כי עיקר העבודה הוא בירור נה"ב, וכמו שהי' במקדש מזבח הפנימי שהיו מקריבים עליו קטורת והו"ע קול דממה דקה כמ"ש בלק"ת בדרוש הא' דושאבתם, ומזבח החיצון שהיו מקריבים עליו קרבנות, כן הוא בעבודה פנימית הלב וחיצוניות הלב, והכל נכלל בכלל הקרבנות כי תיבת אדם כי יקריב כולל הכל שהוא פנימית אדה"ע כמ"ש בלק"ת פ' ויקרא, וזהו מ"ש כעיר שחוברה לה יחדיו שירושלים של מטה מכוון נגד ירושלים של מעלה, וירושמ"ע ישנו גם עכשיו כמ"ש בלק"ת פ' פקודי, וכן בעבודה ישנו גם ירושמ"ט.

וביאור הענין הנה ארז"ל ע"פ כי בועליך עושיך אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, אשה היינו כנס"י והכריתות ברית היינו שיהי' לה תשוקה וצימאון להתכלל בהקב"ה שהוא בעלה דכנס"י, וזהו כמ"ש באר חפרוה שרים במחוקק כו' במחקק גימט' רמ"ח היינו רמ"ח מ"ע שהם העושים החקיקה בנפש להיות כלי קיבול לקבל אלקות בתוכו ופנימיותו ועי"ז כורתת ברית להיות כמו באר הנובע מלמטלמ"ע כן יהי' בתשוקה וצימאון עצום להתכלל ולידבק בקונו. ובזה יובן מה שאמר בנו של רבי אכנוס והדר איזול ללמוד תורה וא"ל רבי בני דעת קונך יש בך מתחלה כתיב תביאמו ותטעמו שיביא את בנ"י לא"י ואח"כ אמר ועשו לי מקדש שהוא דמיון החופה, וא"כ הכוונה על הלוחות שהיו מונחים בארון, וצ"ל הלא אמרו שתורה הוא אוהל ומשכן, אך הענין כי התורה דעכשיו נק' בשם אירוסין ולע"ל יהי' נשואין כי בתורה יש ב' בחי' סתים וגליא ופנימית התורה יתגלה לע"ל וא"כ הרי הוא כמו נשואין, אך באמת יש גם עכשיו גילוי מעט מהסתים של תורה כי הלכות של תורה הוא הגליא של תורה, אבל אגדות הוא מדריגת סתים שבתורה ולכן אמרו בזה"ק ע"פ ואגידה שהוא מילין דחכ' והוא ג"כ מלשון אגדה כמ"ש בדרוש דויאמר משה אכלוהו כו', ואגידה מורה על כללות ההמשכה מריש כל דרגין רלגעד סוכד"ר כי הוי"ו מרמז על גילוי הקו, והא' על פלא עליון והג' והד' הוא כמארז"ל גמול דלים כמו הגומל לדל הוא נותן לו חיותו והשפעתו, כמ"כ ההשפעה הנשפע מלמעלה נק' בשם גמול דלים ועצם ההשפעה הוא היו"ד ולכן מפסיק בין ג' לד' להורות שהוא השפע הנשפע מהג' להד', ולכן תמונת הג' הוא וי"ו יו"ד כי שיעורא דגופא הוא ד' יודי"ן, ואז נעשה מד' ה' כמ"ש בתו"א ע"פ מי כהוי' אלקינו כו', ולכן גם התורה דעכשיו נק' בשם נשואין, וזהו שנק' ג"כ בשם ארון ולוחות. ומה שנק' בשם אוהל הוא כי עיקר גילוי פנימיות התורה יהי' לע"ל. וזהו שהתומ"צ עושה החקיקה בנפש, ולכן כמו שבירושלים של מעלה הוא יחוד אלקות, כמ"כ בנפש האדם שהוא ירושלים של מטה מתייחד ג"כ אלקות ע"י התומ"צ ביחוד גמור.

ולהבין כ"ז צריך להבין מה שאנו אומרים ואין אנו יכולים לראות ולהשתחוות לפניך, והלא ענין מצות ראי' הו"ע כדרך שבא ליראות כך בא לראות שהוא גילוי אלקות וכמ"ש ושאבתם מים בששון שמשם היו שואבין רוה"ק ומדוע אין יכול להיות עכשיו הגילויים אלו בנפש, אך צ"ל תחלה מהו ענין ההשתחוואה, הנה השתחוואה הוא ביטול הרצון, ובעבודה הוא בטל רצונך מפני רצונו שיבטל רצונו מכל וכל שלא יהי' לו כ"א רצון אחד לאביו שבשמים כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי.

ולהבין מפני מה נק' ביטול הרצון בשם השתחוואה, יובן זה ממה שארז"ל ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה, ולכאורה האיך מכנין לישראל בשם עוע"ז, ועוד הלא אנו רואים שעכשיו אין אדוקים כ"כ בע"ז, אלא הענין דכמו שבע"ז בגשמיות הוא בחי' השתחוואה שמשתחווה לשמש ולירח או לכל צבא השמים והארץ הוא מפני שהם רואים שנשפע מהם כמ"ש ממגד תבואות שמש כו' ולכן מחשבים שהשמש הוא העיקר והם בעצמם המשפיעי' ולכן משתחווה להם וכופף ראשו וקומתו לנגדו, אבל באמת הוא שקר גמור שאינם כ"א שלוחי ההשפעה והוא כגרזן ביד החוצב בו, וכמ"כ הוא ע"ז ברוחניות כשכופף ראשו וקומתו לדברים הנשפע מהם היינו שכופף שכלו ומדותיו להם, ובכלל הם כל עניני עוה"ז, שכל יגיעתו הוא לעסוק בעניני העולם והוא דאגת הפרנסה שמחשב א"ע ליש ודבר והוא העושה הסיבה והוא המרויח וטרוד במוחו ומדותיו בהם, ומחשב זה הסיבה ליש ודבר, והוא כמו ע"ז, כי כמו ע"ז הוא כופף ראשו וקומתו, כמ"כ כשכופף ראשו ושכלו לדבר הנשפע הרי הוא שוכח לגמרי על אלקות כי באמת הרי הוא הנותן הסיבה והפרנסה אלא שצריך לעשות כלי במה שישרה הברכה אבל כשאינו עושה כן כ"א מחשב הסיבה ליש ודבר אזי ברוחניות הוא ממש כמו עון ע"ז, ובאמת ה"ה גרוע מע"ז ממש שכופף ראשו שהוא חיצוני', אבל כשכופף שכלו ומדותיו הרי הוא כופף כל פנימיותו, וכמו שעל עון ע"ז העונש סקילה וכמ"ש וסקלתם באבנים כמ"כ ברוחניות ענין סקילה שנעשה לבו לב האבן, והוא ענין טמטום המוח וטמטום הלב ופי' רש"י שלבו אטום וסתום מלקבל דבר חכמה, כי ע"י שמעמיק שכלו ומדותיו בעניני העולם רלדעי"ז נעשה לבו לב האבן שאינו יכול לפתוח לבו ליכנס בו התבוננות המוח כמבואר בדרוש והתקדשתם, וזה"ע כף הקלע כמ"ש בלק"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, וכמו בלעו"ז שזה שמבטל רצונו נק' השתחוואה, כמו"כ יובן בקדושה ג"כ כשאין לו כ"א רצון אחד לאביו בשבמים ה"ז נק' השתחוואה.

והנה מזה שהשתחוואה נק' ביטול, יובן העלי' הגדולה דלע"ל דכתי' יבוא כל בשר להשתחות לפני, והענין כי בשר קאי על השרפים כמ"ש בסדור ובלק"ת פ' וזאת הברכה, דהנה כתיב כל הבקר לעולה ואיתא בספרים דקאי על המלאכים שנק' בשם בשר ע"ש תוקף האהבה ברשפי אש כי בינה נק' בשר כמ"ש בלק"ת פ' בהעלותך ובד"ה ולא תשבית מלח, ויתעלו לע"ל שלא יהי' בבחי' איזה מציאות כ"א עבודתם יהי' ההשתחוואה שהוא הביטול במציאות ועי"ז יתגלה גילוי א"ס שלמעלה מהשתל', דהנה כתיב אחרי הרעש אש לא באש ה' כו' קול דממה דקה תמן קאתי מלכא א"ס, כי שרש האהבה הוא ממוחין דאימא שזהו בא ע"י התבוננות, אבל שרש הביטול הוא ממוחין דאבא שהוא למעלה מהשתל', וזהו להשתחוות לפני לפנימיות א"ס המלובש בחכמה. אך זה יהי' לע"ל והארה ישנו גם עכשיו כי הנה איתא בספרים שהשתחוואה הוא הפשטת הגשמיות. והענין כי הנה השתחוואה הוא בפישוט ידים ורגלים להורות שמבטל א"ע לגמרי כאלו אין בו התחלקות ראש ורגל כלל, וכן בעבודה ע"י שמבטל את מהותו מכל וכל עי"ז נמשך א"ס שלמעלה מהשתל'.

כי הנה יש שני בחי' עה"ד ועה"ח, והגשמיות שרשו מעה"ד טו"ר ששרשם מחסדים המגולים ומשם נמשך הגשמיות, אבל עה"ח שרשו מחסדים המכוסים שדרך כלל נק' בשם יסוד אימא שהיא הגבה מאד נעלה, כמ"ש בתו"א בד"ה וילקט יוסף את הכסף ובלקו"ת, וזהו ע"ד מ"ש ברכו את ה' המבורך דא אפיקו דברכאן מקור הברכות כי נה"י החדשים שרשם מכתר, וע"י שמבטל רצונו מרצונו הגשמי שזהו הפשטת הגשמיות שבטל כאלו אין בו התחלקות ראש ורגל עי"ז מגיע לעה"ח ששרשו מכתר, והענין כי ע"י ביטול המהות שלו עי"ז גורם להתנשאות אדה"ע שעל הכסא לבחי' כי לא אדם שלמעלה מעלה מהתחלקות ספי' כ"א סובב ומקיף בשוה, רלהוהוא ע"ד מעלת האופנים לגבי שרפים, הגם שבהשגה השרפים הם יותר במעלה מהאופנים, אך בפרט א' גדלה מעלת האופנים כמבואר בלק"ת בדרוש הג' דהאזינו, והענין כי השרפים הם בעולם הבריאה ושם אין מקור לרע, אבל האופנים הם בעשי' שהוא מקור ושרש להסתעפות הרע ממש למטה ומזה יגדל הרעש שלהם יותר מהשרפים על שיש שרש להתהוות הרע וההסתר כו', וכענין בחי' בע"ת שלמעלה מצדיקים, ולכן מגיעים לבחי' א"ס שלמעלה מהתחלקות הגבוה ממדריגת השרפים כו' כי השרפים אומרים קדוש אבל האופנים נק' אופני הקדש שלמעלה מעלה מקדוש, ולכן השרפים אומרים תיבת הוי' אחר ג' תיבות כמ"ש קדוש קדוש קדוש הוי', אבל אופנים אומרים הוי' אחר ב' תיבות כמ"ש ברוך כבוד הוי' כו', וכן כל א' מישראל כשמבטל כל רצונותיו הזרים עי"ז נעשה יתרון אור ומגיע לעיגול הגדול שלפני הקו ועי"ז נמשך גילוי על נפשו ג"כ, וזהו מ"ש אדם ובהמה תושיע ה' כי הבהמה מהלך על קו השוה אבל האדם מהלך בקומה זקופה שהראש הוא למעלה מהרגלים, וכשהאדם מבטל את עצמו לגמרי כבהמה כמאמרם ז"ל בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים א"ע כבהמה עי"ז תושיע הוי' שנעשה ישועה גם לשם הוי' כמ"ש בלק"ת בס' ויקרא, ועיקר הגילוי הוא בשמו"ע כי שמו"ע נק' צלותא בחשאי כי הכריעות והשתחוואות דשמו"ע הוא ע"ד קול דממה דקה עי"ז קאתי מלכא.

כי הנה בהשתחוואה יש שני בחי', הא' חיצוני' שמרכין ראשו, והב' הפנימיות, והחיצוני' דרך כלל הוא כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, אבל בנש"י הוא השתחוואה פנימית והוא בשמו"ע, ולכן בשמו"ע ח"י ברכות, דכמו שהשפע נמשך ע"י ח"י חוליות השדרה, כן שיומשך בשמו"ע גילוי א"ס שזהו תיבת ברוך מלשון המשכה הוא ע"י ח"י ברכות, והסיום הוא שים שלום כי שלום הוא יסוד שהוא השפע הנשפע ועי"ז נעשה שלום ג"כ, והענין דהנה כתי' כי אל דיעות הוי' שיש שני בחי' דעת עליון ודעת תחתון, ד"ת שלמטה היש ולמעלה האין כי אינו מושג, אבל דעת עליון הוא דקמי' כולא כלא חשיבי כי הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין ואפס, וע"י המשכות אלקות דשמו"ע נעשה שלום בין ב' הדיעות דהיינו שלמטה יהי' ג"כ מושג דכולא קמי' כל"ח. וזה"ע ההשתחוואה, ולכן אומרים ואין אנו יכולים כו' כי עכשיו א"א להיות בגילוי זה הבחי' כי עדיין יש רע בנפש, אבל בבהמ"ק היו כורעים ומשתחוים.

ולהבין מהו הכח דבהמ"ק שהי' יכול להיות שם מדריגת השתחוואה, והענין כי הנה איתא ברמב"ן שכל מה שהי' בסיני בגילוי הי' בבהמ"ק בהסתר, ולהבין זה הנה אמרו בזה"ק אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ טעם ודעת כי אם השכל נוטה לדבר ומבין שטוב לו הדבר ההוא אזי רצונו וחפצו לדבר זה, ואית רצון רלושלמעלה מן הטעם ודעת, כמ"ש בסידור ובלק"ת ובתו"א פ' ויקהל, ושרש הב' רצונות הוא מב' הבחי' שיש בנפש נר"נ ח"י, כי נר"נ הם פנימי' ומזה נמשך הרצון התחתון, וח"י הם מקיפים ומזה נמשך רצה"ע, ובמ"א נת' שהוא נשמתא לנשמתא, והנה במ"ת אמרו שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן היינו שנתחבר הנפש שבגוף עם שרש הנפש שהוא ח"י שהאירו בפנימי', וזהו שאמרו ע"פ וכל העם רואים כו' רואים את הנשמע ושומעים את הנראה כי במקיפי הנפש שם אין התחלקות ראי' ושמיעה וכאשר האיר בגופם מקיפי הנפש היו יכולים לראות את הנשמע כו', והכח ע"ז הוא כמ"ש פנים בפנים דיבר הוי' עמכם שע"י דיבור הוי' נעשה שם הוי' בכאו"א מישראל ובכללות שם הוי' ישנו גם ח"י כי היו"ד וקוצו של יו"ד מרמז לח"י וזהו מדריגת סיני.

ומה שאמר הרמב"ן שבבהמ"ק הי' בהסתר אין זה לגריעותא כ"א למעליותא והוא ע"ד יפה הצניעות כמ"ש והצנע לכת עם אלקיך. והענין כי הנה בתורה כתיב ב' פעמים וכבוד הוי' מלא את המשכן כי יש שני בחי' כבוד, כבוד תתאה וכבוד עילאה, ובבהמ"ק הי' ב' בחי' כבוד, ולכאורה הלא כתי' מכה"כ ומהו החידוש שהי' בבהמ"ק, אך כי בעולם הוא בהעלם והסתר ולכן אמרו כל המהלך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה זהו מצד בחי' ממכ"ע והוא בהעלם, אבל בבהמ"ק הי' בגילוי וגם כבוד עילאה הי' ג"כ בבהמ"ק ועי"ז הי' ביטול הנה"ב וביטול הנה"א, כי יש שני בחי' ביטול, ביטול היש שהוא ביטול הנה"ב, וביטול אמיתי הוא ביטול הנה"א, וע"י ב' בחי' כבוד עי"ז הי' בנפש ב' בחי' הביטול. והנה כתיב כי על כל כבוד חופה שעל ב' הבחי' כבוד יש בחי' חופה הוא המקיף הכולל לשניהם בשוה, וזהו מ"ש איה מקום כבודו, איה הוא ג' ראשונות, או ג' ראשי ראשים, ולרוב העלמו אינו מושג לכן נק' איה, וזהו הצניעות שהוא המקיף הי' ג"כ בבבהמ"ק, ולכן היו יכולים אז לבוא לבחי' השתחוואה כי הי' הגילוי העצום, ומזיוו האיר ג"כ בנפש האדם ולכן היו שואבין רוה"ק כי רוח הקודש הוא פרט, ובבהמ"ק הי' גילוי כללות המקיף, אבל עכשיו שאין לנו בהמ"ק אין אנו יכולים להשתחוות, ומ"מ בעבודה ברוחני' ישנו גם עכשיו.

וזה"ע יריעות המשכן כי יריעות הוא מלשון חיבור כמ"ש עלי פלשת התרועעי ופרש"י מלשון ריעות וחיבור, ויריעות נקראים המצות כי על כל מצוה אנו מברכים אשר קדשנו כו' וצונו מלשון צוותא וחיבור כי המצות שרשם מרצה"ע ב"ה וע"י שמקיים המצוה עי"ז מתחבר לרצה"ע ב"ה, וגם לפי הפי' מלשון ריעות ואהבה וחיבה ג"כ אתי שפיר כמ"ש שמח תשמח ריעים האהובים שהוא מדות שבכתר והמצות הם לבושים לנפש וזהו המקיפים, וא"כ ישנו במצות כל הבחי' שהיו במקדש המקיפים והפנימים.

רלזוזהו מ"ש פזר נתן לאביונים כו' קרנו תרום בכבוד, פזר קאי על כל המצות שנק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה כו', ובפרט קאי על מצות הצדקה כי ע"י צדקה נעשה רוממות הקרן כי קרן הוא מל' כמ"ש בזהר ובא לו לקרן בקדמייתא כמו הקרן מחבר ב' כתלים כן מל' דאצי' מחבר אצי' עם בי"ע, וע"י הצדקה מתרומם המל' שזהו רוממות הקרן והוא כח אד' או מל' דא"ס ועי"ז נמשך בכבוד ב' בחי' כבוד, ובזה יובן דהגם דכתי' כבוד חכמים ינחלו שהוא בעלי תורה, וכתיב ועשו לי מקדש שכאו"א הוא מקדש והוא אפי' בעלי עסקים והאיך הוא, אלא הוא ע"י מצות הצדקה כי ע"י הצדקה נעשה רוממות הקרן וממילא נמשך הב' בחי' כבוד.

וזהו מ"ש ועשו לי מקדש שכאו"א הוא משכן היינו כ"א לפי מדריגתו, יש שהעבודה שלו הוא ע"י הקרשים יר"ת, ויש ע"י ארון ולוחות מארי תורה, ויש ע"י צדקה, והעיקר הוא ע"י תפלה כמ"ש בלק"ת שה"ש, ולכן אמרו ר"א הוי יהיב פרוטה לעני והדר מצלי כי כדי שיהי' התחברות המקיפים בתפלה הוא ע"י מצות הצדקה, וזהו כ"מ שנאמר לי אינו זז כו' כי מצד מדות דאצי' יכול להיות שינויים אבל מצד א"ס העצמי הרי כתי' אני הוי' לא שניתי ולכן ישנו גם עכשיו אך זהו ברוחניות, ולע"ל יאיר ויתגלה למטה.