בזאת יבוא אהרן

קלחבזאת יבוא אהרן

בס"ד. ש"פ אחרי, ל"ב.

בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו'. ואמרז"ל במד"ר פ' תצוה פל"ח באיזהו זכות נכנס אהרן לקדש הקדשים, זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנא' בזאת יבא אהרן אל הקדש, ואין זאת אלא מילה שנא' זאת בריתי. וגם אמרז"ל במד"ר פ' אחרי פכ"א, מפני מה כה"ג משמש בשמונה בגדים אלא כנגד מילה שהיא לשמונה ימי'. ולכאו' צ"ל מה"ע שארז"ל באיזהו זכות נכנס אהרן לקדש הקדשים עד שצריך לומר זכות המילה היתה נכנסת עמו, הלא אהרן עצמו הי' ג"כ במדריגת קדש קדשים, כמ"ש בדה"א כ"ג י"ג, בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם וגו', וא"כ לכאורה אין מקום כלל לשאול באיזהו זכות הי' נכנס, הלא הוא עצמו הי' במדריגה כזו. ועכצ"ל הגם כי אהרן נבדל להיות קדש קדשים, מ"מ יש מקום לשאול באיזהו זכות הי' נכנס לקדש הקדשים ביוהכ"פ, שנמצא צריכי' לחלק בין קדש קדשים דאהרן, לבחי' קדש הקדשים שהי' אהרן נכנס ביוהכ"פ, וצ"ל מהו.

ויובן בהקדם מארז"ל במשנה פ"א דמגילה אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדי' אלא פר הבא על כל המצות, שאם הורה כהן משוח היתר בדבר שזדונו כרת ועשו כהוראתו מביא פר, שנא' אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, (ויקרא ד' ג') משא"כ המרובה בגדי' הוא ככהן הדיוט. וענין כהן משוח הוא שנעשה כהן גדול ע"י שמשחו אותו בשמן המשחה, והשמונה בגדי' באים ממילא, שע"י שנעשה כהן גדול ע"י שנמשח בשמן המשחה צריך ללבוש שמונה בגדי', וזה הי' בבית ראשון עד מלך יאשיהו, שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה, ובבית ראשון מימיו ואילך וכל זמן בית שני הי' נעשה כה"ג ע"י שלבש השמונה בגדי כהונה דכה"ג, ולכן נק' מרובה בגדי' שכה"ג משמש בח' בגדים וכהן הדיוט בארבעה, וע"ז אמרז"ל אין בין כהן המשיח כו' למרובה בגדים אלא פר כו'.

קלטולהבין זה צ"ל שורש ענין אהרן ופעולתו בנפש האדם הוא להעלות הנרות הם נר ה' נשמת אדם, פי' שהוא מדליק הנרות הם הנשמות לפי שהוא הי' מז' רועי' הממשיכי' חיות אלקות לכלליות הנשמות, והוא ממשיך להעלות אהבה עזה לה' ולהגדיל מדורת אש האהבה כרשפי אש שלהבת מתלהטת בקרב איש ולב עמוק. ויובן זה בביאור ענין מעלת אהרן על אברהם שנק' ג"כ אברהם אוהבי, והוא הי' הראשון מז' רועי', והמשיך ג"כ בחי' אהבה בנש"י. דהנה בפי' ואהבת יש שני פי', הא' ל' ציווי, והב' ל' הבטחה. ולכאו' איך שייך ל' ציווי על מדה שבלב. אך הענין דהציווי הוא על התבוננות שיתבונן בגדולת אוא"ס ועי"ז יבא לבחי' אהבה הטבעית שיש בכאו"א מישראל בירושה לנו מאבותינו. ולכן יתכן ל' ציווי על בחי' אהבה זו שהרי ביכולת האדם להוציאה מהעלם אל הגילוי ע"י ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש איך שה' אחד, ועי"ז בא לבחי' ואהבת כו', וזהו בחי' האהבה שהמשיך אאע"ה בנש"י בטבע תולדותם, אך הנה היא מוסתרת ונעלמת, וע"י בחי' התבוננות יכול כ"א להוציאה מהעלם אל הגילוי, מאחר שכבר ישנה בהעלם בטבע תולדתו, שלכן נק' אהבה טבעית. אבל פי' הב' בפי' ואהבת ל' הבטחה, היינו סופך לבוא לידי אהבה, זהו מעלת ומדריגת אהבה דאהרן שהיא בחי' אה"ר שלמעלה מן הטו"ד שאין זה ביכולת האדם לבוא ע"י התבוננות, כ"א כשנותנים לו מלמעלה, ואינו דומה לבחי' אהבה הטבעית שנמשכת מהתבוננות שזהו ע"פ השגת השכל, וה"ז בבחי' הגבלה, שזה"ע לאהבה את ה' כי הוא חייך, והיינו כמו האדם אוהב חיי נפשו כן כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים כו', מהתבוננות זו נמשך לו בחי' אהבה. משא"כ אה"ר דאהרן היא אהבה שבלי גבול לצאת מהכלי כו' היפך הגבלת השכל כו', היא הבאה מלמעלה כו' ע"י המשכת אהרן כה"ג כי אהרן הוא אותיות נראה, והיינו בחי' באורך נראה אור, באורך דוקא הבא מלמעלה כו'. וזהו שורש ההפרש בין אהבה דאהרן לאהבה דאברהם אוהבי.

אמנם בכדי להיות המשכת אה"ר דאהרן, הגם שהיא בעצם בלי גבול, מ"מ הנה אין נותנים זה לאדם כ"א לפי ערך אהבה הטבעית שבכח האדם ההוא להתגלות ע"י ההתבוננות בה' אחד כו', וכמארז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, פי' אחד הוא ההתבוננות איך דכולא קמי' כלא חשיב, שהגם שנבראו ז"ר וארץ וד"ר, מ"מ הם בטלי' בתכלית לגבי אוא"ס ב"ה אלופו של עולם, כמשנ"ת ביטול הגשמיות לגבי הרוחניות בד"ה מי כמוכה, ועד"ז יובן בגבוה מעל גבוה עד המקור הא' שלא יש שום מציאות אמיתי זולתו ית'. וכאשר מאריך באחד פי' באריכות ההתבוננות, שלפי ערך האריכות לפ"ע זה יוצא אצלו האהבה הטבעית קממהעלם אל הגילוי כו', אזי מאריכין לו ימיו, פי' יום הוא בחי' חסד כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו, והיא בחי' אהבה דאברהם איש החסד, ופי' מאריכי' לו ימיו שנמשך לו מבחי' א"א הוא בחי' ורב חסד שלמעלה מהחכ' כו'. אמנם מ"מ זהו דוקא כשמאריך באחד דוקא, היא בחי' האהבה דאברהם אוהבי כו'. וכמו"כ לענין היראה, אין נותנים לאדם בחי' יר"ע כ"א כאשר מייגע א"ע בבחי' יר"ת עכ"פ, ואז לפ"ע עבודתו ביר"ת נותנים לו בחי' יראה עילאה. וכמ"ש (מלאכי ב' ה') ואתנם לו מורא ויראני, הגם שפי' הפשוט הוא שויראני קאי על ואתנם לו מורא, וכמו שפי' רש"י, מ"מ י"ל שכאשר ויראני בבחי' יר"ת עכ"פ אז ואתנם לו מורא היינו בחי' יר"ע כו', וע' במצ"ד שפי' את אלה נתתים לו בעבור המורא שהי' בלבו, שכל מה שנתן לאהרן ראש השבט זהו מפני המורא שהי' בלבו. א"כ שפיר י"ל שענין נתינת יר"ע תלוי בהקדמת יר"ת, שלפ"ע היר"ת נותנים לו בחי' יר"ע, וז"ע ואהבת את לרבות היראה כו'.

והנה להיות כי גדלה מאד מעלת אה"ר דאהרן כה"ג שהיא מבחי' ורב חסד שלפני האצי', לכן צריך הכה"ג לשמונה בגדי' שהם לבושי' להאה"ר הנ"ל, (והשמונה בגדים בד"כ הם כנגד ד' אותיות דש' הוי' וד' אותיות דש' אד'), ובכלל הוא בחי' הלבושי' דתומ"צ שנעשי' לבושי' להנפש שיוכל לקבל גילוי אור אהבה העליונה זו, וכענין מ"ש במ"א בענין ויבא משה בתוך הענן, שהענן הוא בחי' לבוש שבו וע"י יוכל להשיג, וכענין השגת השכל ע"י המשל משלי שלמה, הגם כי המשל הוא מדבר זר לגמרי עכ"ז יכולים ע"י המשל להשיג הנמשל, רק שכ"ז הוא מלמטלמ"ע, לכן יותר י"ל כענין גילוי האהבה ע"י אותיות הדבור, כן יוכל להתגלות גם בחי' האה"ר שלמעלה מהשתלשלות ע"י דבר ה' דתומ"צ. וזהו אהבתי אתכם אמר ה', פי' אהבתי אתכם היא בחי' אהבה העליונה הנמשכת מלמעלה אם כי היא למעלה מסדר השתלשלות, מ"מ ע"י אמר ה' הוא בחי' הדבור דתומ"צ ע"י בא ונתלבש להתגלות גם בחי' אה"ר זו.

ומעתה יובן שייכות ענין זכות אהרן שיכנס לקה"ק ע"י זכות המילה דוקא. דהנה כתי' מי יעלה לנו השמימה, ר"ת מילה וס"ת הוי'. ולכאו' יפלא מהו מעלת מצות מילה כ"כ עד שהוי' בס"ת ומילה בר"ת. אך הענין הוא דהנה אמרז"ל על קמאמילה שהיא בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א', ולכאו' אם הטעם הוא רק כדי שיעבור עליו שבת א' לבד מפני מה בשמיני דוקא, שלמה להשוות כולם לזמן א', הלא הנולד ביום ועש"ק הי' יכול להיות זמן מילתו ביום א', ליום השלישי ללידתו, והי' עובר עליו ג"כ שבת א', ועכצ"ל שיש כוונה בפ"ע מה שניתן לשמונה דוקא, מלבד טעם ההשוואה. והענין דהנה הנימול ראשון לשמונה הוא יצחק, ויצחק עולה ח"פ הוי', משא"כ יעקב רק ז"פ הוי', ולכן א' יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי, היינו בחי' שם הוי' השמיני, מדריגת יצחק אביו, ואז והי' הוי' דסדר ההשתלשלות לי לאלקי', כי יצחק הוא ל' עתיד והיינו ע"ש הצחוק שיהי' לע"ל מבחי' אלקי' הוא בחי' הצמצום וההסתר שעכשיו, והתהפכות החושך לאור, וכמ"ש אז ימלא שחוק פינו, ע' בד"ה אז ישיר ובד"ה וישרנה מענין אז כשמאיר האל"ף על הזיי"ן. ולכן אמרז"ל שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כו', והו"ע התגלות הוי' השמיני בחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות.

וזהו ג"כ ענין מילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א', היינו ע"ד וספרתם לכם ממחרת השבת, דעכצ"ל ממחרת הפסח, ונא' בל' שבת כי שבת היא בחי' שבת להוי', והוא כענין ז"פ הוי' שית יומין ושביעאה עלייהו ונק' קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, וממחרת השבת היא בחי' הוי' השמיני ש' הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות. והיינו שכדי שיוכל להיות בירור הנה"ב בספה"ע צ"ל ראשית הכח והעוז ע"ז מבחי' שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות. ולכן חגה"פ בכלל נק' ע"ש ופסח ה' על הפתח, הוא בחי' הדילוג שקול דודי הנה זה בא מדלג בבחי' דילוג שלמעלה מהשתלשלות, הוא בחי' גילוי מלך מלכי המלכים כמ"ש בד"ה מצה זו שגם מה שפנימיות אבא פנימיות עתיק מלובש בקטנות אבא דמצה כמשנ"ת שם באריכות, ולכן נק' שבת הוא בחי' מוחין דאבא, וממחרת שבת זה צריכים לספור ספה"ע הוא בירור נה"ב. ועד"ז יובן ענין מילה בשמיני הוא ג"כ כדי שיעבור עליו שבת א' ע"ד ממחרת השבת בחי' שם הוי' דלעילא בחי' הוי' השמיני דיצחק. ולכן בחי' מי יעלה לנו השמימה מילה בר"ת וש' הוי' שבסדר השתלשלות הוי' ל' מהוה הוא בס"ת, להיות כי מילה בשמיני הוא כענין ח' הוי' דיצחק שזהו מעין הגילוי דלע"ל. וזהו שלימות המשיח יהי' הכינור של ח' נימין, כי כינור של בהמק"ד הי' של ז' נימין ושל ימוהמ"ש יהי' של שמונה נימין. כי ענין הכינור הוא בחי' ך"ו נר כמ"ש מזה במ"א, ך"ו הוא מספר ש' הוי' ונר הוא בחי' נר ה' נשמת אדם הנ"ל, והכינור דבהמק"ד שהי' של ז' נימין זהו כענין יעקב ז"פ הוי', ושל ח' נימין זהו כמו יצחק ח"פ הוי'. וזהו ג"כ כענין שמונה בגדים דכה"ג שהם ג"כ בזכות מילה שלשמונה ימים, שהבגדי' הם הלבושי' לאור אה"ר שנמשכה ע"י הכה"ג מבחי' אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות. ויש בבחי' קמבלבושי' אלו כמה מדריגות כמ"ש במ"א מענין בגדי כהונה שעשה משה, וחכמי לב, וכל ישראל, כמו"כ יש בחי' ח' רברבי וח' בינוני וח' זעירא. ולכן על חכלילי שהוא ח' רבתי מתרגם הת"י מה יאין עיינין דמלכא משיחא, הוא בחי' שמונה בגדים שעשה משה לאהרן כה"ג. ועפ"ז יובן ג"כ מה שזכות המילה היתה נכנסת עמו, כי ע"י העברת הערלה היא המסך המבדיל, עי"ז נמשך להיות העברת הפרוכת המבדיל בין קדש לקדהק"ד כי פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם, וכמשל המבואר בהרמב"ן בהקדמת איוב מהעתקת הצל למטה טפח, הובא בסש"ב.

ועדיין צ"ל מהו ההפרש בין כהן המשוח בשמן המשחה לכהן המרובה בגדי', ששניהם כהנים גדולים, ומ"מ יש הפרש ביניהם. הנה כתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, שהשמן הטוב נמשך ע"י בחי' שערות, וענין השמן הוא צף ע"ג יין שלכן יש פלוגתא בין ר' יוחנן בן נורי לחכמי' אם הוא חיבור לטומאה אם לאו. והענין הוא דכתי' נכנס יין יצא סוד הוא בחי' סוד הוי' ליראיו, והיינו כי קוב"ה סתים וגליא ה' ואלקים, שם אלקים הוא בבחי' גליא היינו בחי' חיות כל הנבראי' מריש כל דרגין דבי"ע עד סוף כל דרגין, שמתלבש להחיות בכל עולם לפי ערכו, ולכן נאמר בראשית ברא אלקי' הוא בחי' כח הפועל בנפעל. אבל ש' הוי' עם כי עיקר התהוות העולמות הוא מבחי' שם הוי' שלכן נק' הוי' ע"ש ההתהוות, מ"מ הוא בדרך העלם, וכמ"ש כי הוא ציוה ונבראו בדרך ממילא ומאליו ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל, ולכן נק' סתים שאינו מושג כלל. וע"י שנכנס יין הוא בחי' יינה של תורה יצא סוד היינו בחי' סוד הוי' מה שהוא סתים ונעלם כו'. וענין שמן שצף ע"ג יין הוא כענין סתימו דכל סתימין, פי' שהוא נעלם גם מבחי' סתים, וכענין אדון הנפלאות, נפלאות הוא כמו בחי' סתי', ואדון הנפלאות הוא בחי' סדכ"ס, שגם מבחי' סתי' הוא ג"כ סתי' ונעלם, וכמ"ש במ"א ע"פ ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, שאפי' מבחי' ביום ההוא שהוא בחי' סתי' ג"כ אסתיר כו' שזהו בבחי' סדכ"ס. וזהו מעלת הכהנים על הלוים, שהלוי' עבודתם הוא בבחי' ועבד הלוי הוא בחי' סתים, כי הם אומרים שירה על היין, היינו להיות גילוי בחי' סוד הוי', אבל הכהנים שנמשחו בשמן המשחה הם מבחי' סדכ"ס. וזהו כשמן הטוב יורד כו' זקן אהרן, להיות כי השמן הוא מבחי' סדכ"ס לכן בא ע"י שערות לבד דוקא, וכענין צמיחת השערות ממותרי מוחין מוחין דגדלות דוקא שאז צומחין ויוצאי' שער הזקנה. והגם כי השערות הם בחי' צמצוצי' ובאי' ע"י צמצום עצום. שהרי כשגוזזי' אותם אינו מכאיב כלל, מ"מ ה"ה גדילי' מהמוח כו'. ועד"ז יובן ענין בחי' שמן המשחה בחי' סדכ"ס שיורד על הראש והזקן כו'.

קמגונמצא כי ענין כה"ג המשוח בשמן המשחה הוא כי כה"ג הוא בחי' אהבה רבה, ובא לו זה ע"י שהוא משוח בשמן המשחה הוא בחי' סדכ"ס כו' אדון הנפלאות כו', והשמונה בגדי' שלובש הוא כלי' דתומ"צ שהם כלי' לאור האה"ר הבא לו מלמעלה ע"י בחי' שמן המשחה בחי' סדכ"ס שז"ע אהרן כה"ג הוא ובניו עד מלך יאשיהו בבית ראשון שהיו כל הכהנים גדולים נמשחי' בשמן המשחה כו' משא"כ בבית ראשון ממלך יאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה וכל בית שני הי' נעשה כה"ג ע"י שלבש בגדי כהונה גדולה היינו בחי' השמונה בגדי' הנ"ל שהם הלבושי' דתומ"צ, ועי"ז הי' בא לבחי' האה"ר. כי הלבושי' דתומ"צ אם כי נתלבשו בדברי' גשמי' מ"מ בשרשן הוא בחי' רצה"ע, לכן ע"י בחי' הלבושי' דתומ"צ יכולי' לבוא לבחי' אהבה רבה, שע"י לבישת הבגדי' בחי' שמונה בגדי' ח' הויות היו נותנים לו בחי' אה"ר. ונמצא כי כל בחי' כה"ג הוא בחי' אה"ר, רק המרובה בגדי' הוא מלמטלמ"ע, שע"י הבגדי' בא לאה"ר, וכהן משוח בשמן המשחה היינו שבא לו האה"ר מבחי' שמן המשחה היינו מבחי' סדכ"ס.

ועפ"ז יובן מארז"ל במשנה הנ"ל שאין בין כהן המשוח כו' למרובה בגדים אלא פר, דהנה כתי' (ויקרא ד', ג' ד') ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני ה', וארז"ל במד"ר ויקרא פ"ה, משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובגלוסין נאה, אמר המלך הניחו אותו על פתח פלטין שלי כל שהוא יוצא ונכנס יהי' רואה אותו, וכך והביא את הפר אל פתח אוהל מועד. והענין יובן ע"פ מה שהקשו בספרי' על מה שהקב"ה מקיים כל המצות שצוה לישראל לעשות, כענין מארז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, וע' במד"ר פ' משפטי' פ"ל ע"פ מגיד דבריו מה שהוא עושה הוא מצוה לישראל לעשות, וא"כ יפלא איך מקיים מצות התשובה שהיא על חטא ועון. ותירצו שענין התשובה היא כמ"ש שובה אלי ואשובה אליכם, שהו"ע החזרת פנים בפנים, כי כשעומדי' אחור באחור ה"ז רחוק, וכשמתקרבי' עומדי' פנים בפנים, כמ"ש בזה במ"א באריכות בדרושי ר"ה ויוהכ"פ. ובעבודה בנפש האדם, כשהוא בבחי' כי פנו אלי עורף ולא פנים אזי המשכת השפע מלמעלה הוא ג"כ מבחי' אחורי' וחיצוניות כו', וע"י התשובה מעומקא דליבא קמדבבחי' פנימיות הלב, עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' פנימיות שהו"ע חזרת פנים בפנים, להיות ואשובה אליכם כו' בבחי' יאר ה' פניו אליך בבחי' פנימיות.

ועפ"ז יובן מ"ש בזהר ויקרא די"ז ב', ד"א אם הכהן המשיח דא קוב"ה כדאמרן, יחטא יגרע מן כל ישראל ומעלמא דלא יהיב להו סיפוק ברכאן, אמאי איהו לאשמת העם ודאי בגין חובא דעמא הוא, והיינו מפני שמלמטה הוא בבחי' כי פנו אלי עורף אזי לא יהיב סיפוק ברכאן הוא בחי' התוס' וריבוי אור שזהו פי' יגרע מן כל ישראל כמ"ש במק"מ, כ"א חיות העולמות נמשך מבחי' אחורי' וחיצוניות כו'. והעצה לזה הוא והביא פר, שעל ידי הקרבת הקרבן עם התשובה על ידי זה מתמלא הפגם ונמשך שפע הפנימי לכל ישראל. וענין פר דוקא, כי מעלת הפר שהוא מעיקר פני שור, משא"כ כבש ועז הוא כעין ענפי' מהאילן, ולכן העלאת הפר גורם יותר העלאות החיות להיות בבחי' והחיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, וממילא נמשך התוס' אור בריבוי יותר, וכמ"ש ורב תבואות בכח שור. וגם פר ל' ריבוי כענין בן פורת ל' פרות, שנתגדל מחלום הפרות. וה"ע תוס' וריבוי אורות מלמעלה מהשתלשלות. והבאתו אל פתח אוה"מ, פתח משמש כניסה ויציאה, העלאות והמשכות. והבאת הפר אל פתח אוה"מ הוא כענין ופסח ה' על הפתח, היינו שיהי' בחי' דילוג מלמעלה מהשתלשלות על בחי' הפתח, הוא בחי' מל'. והיינו מפני כי הכהן המשיח יחטא ל' חסרון, מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאי', פי' רש"י חסרי', וכענין הצדיק אבד בזהמ"ג כמ"ש במ"א, שזהו מאשמת העם שאין נמצא בחי' אתעלד"ת, לכן צ"ל ההמשכה מלמעלה מסדר השתלשלות למלאות הפגם כו'. וזהו שהכה"ג המשוח בשמן המשחה דוקא הי' יכול להביא פר זה, שלהיות שנמשך בשמן המשחה מבחי' סדכ"ס, הי' יכול ע"י התשובה בחילא יתיר להמשיך מבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות להיות נמשך בבחי' דילוג כענין ופסח ה' על הפתח למלאות הפגם, ושיומשך שפע הפנימי לנש"י. משא"כ המרובה בגדים, אם כי הוא ג"כ בחי' אה"ר, מ"מ אינו יכול להביא פר זה אל פתח אוה"מ, הוא בחי' הדילוג מלמעלה מהשתלשלות. ונמצא כי בכהנים גדולים עצמם יש חילוקי מדריגות, אם כי שניהם הם אה"ר, מ"מ המשוח בשמן המשחה הוא יותר נעלה מהמרובה בגדים, שהרי המרובה בגדים אינו יכול להביא הפר כו'.

ועד"ז יובן ג"כ מ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש, זכות המילה היתה נכנסת עמו, למה הי' צריך לזה הלא הוא עצמו הי' קדש קדשים כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, כי בבחי' קדש קדשים יש ג"כ כמה בחי', כי קדשי' הוא בחי' חו"ב, וקדש קדשים הוא ג"ר בכלל כח"ב, ואם כי אהרן הי' קדש קדשים, היינו מבחי' ורב חסד בחי' ז"ת דא"א, וזהו שיורד ע"פ מדותיו הם ז"ת דא"א. אבל ע"י זכות המילה הי' נכנס אל הקדש היינו ג"כ לבחי' ג"ר דא"א, כי מי יעלה לנו השמימה קמהנת' במ"א שהשמימה כולל כל המקיפי' עליוני' דבחי' שמי' תתאין ועילאין וגם בחי' שמי השמי' והוא בר"ת, וש' הוי' בס"ת, ולכן נכרתו עלי' י"ג בריתות כנגד ע"ס וג' ראשי ראשים כמ"ש במ"א בד"ה בעצם היום הזה בהגהות על התו"א, ובד"ה גדולה מילה (ך"ו), ולכן ע"י זכות המילה הי' נכנס אהרן לקדהק"ד, היינו בחי' ג"ר דאריך. וע"ז נא' בזאת יבוא אהרן אל הקדש, ואין זאת אלא מילה שנא' זאת בריתי כו'. והגם כי הוא עצמו הי' ג"כ קדש קדשים כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, מ"מ זהו בחי' א"א בכלל כתר דאצי' שזהו בד"פ בחי' ז"ת דא"א בחי' רב חסד. אמנם כדי שיכנוס לקדה"ק דבית המקדש שכולל כתר בכלל ג"ר דא"א ועת"י בכללו הי' צריך לזכות המילה, הוא בחי' זאת בריתי כו' שע"י בחי' זאת זה יבא אהרן אל הקדש כו'. ועכשיו בעבודה הוא בחי' זאת בריתי אשר תשמרו הוא בחי' נטירת הברית מפגם ברית אפי' בדקות (ועי"ז יוכל גם עכשיו כה"ג ברוחניות לכנוס לקדהק"ד כו').

בס"ד. פ' קדושים.

רשומי דברי' שרשם א' מהשומעים

[והוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו]