ויט משה את ידו

קלבויט משה את ידו

בס"ד, שש"פ, ל"ב.

ויט משה וגו' וישב הים לפנות בקר לאיתנו, וארז"ל לתנאו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל. ובזהר פ' תרומה דק"ע פי' לאיתנו ג"כ מל' איתן, והיינו ששר של מצרים טען אלו כו' ואלו, מפני מה אלו נטבעים ואלו נצולים, והוה קלגקשה ההיא שעתא קמי' קוב"ה לדחות את מדה"ד ואלמלא דאשגח קוב"ה בזכות אברהם דאקדים בצפרא למעבד רעותא דמארי' כדכתי' וישכם אברהם בבקר כו', כתיב הכא לאיתנו וכתי' התם משכיל לאיתן האזרחי, ונמצא כי מה שמפרש במד"ר שה"ש ע"פ אני חבצלת השרון על לע"ל, כמש"נ בד"ה ולקחתם, מפרש הזהר על קרי"ס.

והענין יובן ע"פ משארז"ל במדרש כונן ע"פ יהי רקיע הובא ביר"ג פ' בראשית ע"פ הנ"ל, וביר"ק ערך ים א' איתן ב', יום שני אמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים אמר למים התפלגו לשני חצאים ויתעלו חציים למעלה וחציים למטה, זדו ועלו כולם, א"ל הקב"ה אני אמרתי לכם עלו חציים למעלה ואתם עליתם כולכם למעלה, אמרו המים לא נרד, העיזו פנים לפני הבורא, ולכך נק' מים עזים, מה עשה הקב"ה הושיט אצבעו הקטנה וקרעם לשני קרעים ונפלו חציים למטה בע"כ, הה"ד ויאמר אלקי' יהי רקיע א"ת רקיע אלא קריע, וביקש הקב"ה לשורפם עד שעמדו והתחננו לפניו, א"ל דעו לכם שאני מבקש להעביר את בניי בנעלים בתוככם, אם אני מבקש לעשותכם ים ים, יבשה יבשה, מיד התנה עמהם זה שנא' לאיתנו לתנאו שהותנה עמהם בראשונה. ועוד התנה עמהם להסתער שלא להניח את יונה לילך תרשישה. ולכאו' הוא פלאי מהו ענין יונה לקרי"ס. וגם ענין שא' רצוני להעביר בניי בנעלים זהו לע"ל דכתיב והדריך בנעלים ולא בקרי"ס שהלכו ביבשה ולא נא' בפסוק שהלכו בנעלים, וכמ"ש בד"ה והחרים בסופו שענין והדריך בנעלים היא מעלה גבוה ויתירה על קרי"ס, וא"כ אין זה שייך לקרי"ס.

ויובן בהקדים שורש ענין קריעת ים סוף, בהיות ידוע כי ים ויבשה הם בחי' עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא וכל מה שיש ביבשה יש בים רק שברואים שבים הם נכסים ומחופים במי הים, משא"כ ברואים שביבשה כו' וכמ"ש בד"ה אז ישיר שבתו"א, וע' בד"ה וירא ישראל שבתו"א ששרש ים ויבשה הם ב' שמות הוי' שלפני י"ג מדה"ר. והיינו כי ב' בחי' אלו דים ויבשה ישנם עד רום המעלות, והיינו שכמו במל' דאצי' הנה בחי' ים הוא בחי' המל' כמו שהיא באצי' שמקבלת מספי' דאצי', שלכן נק' הים סופא דכל דרגין כו', ובחי' ארץ הוא בחי' מל' כמו שנעשה מקור לבי"ע, והם ב' הבחי' שבהממוצע, כי בחי' המל' הוא הממוצע בין אצי' לבי"ע, קלדוהממוצע צ"ל כלול מב' הבחי' היינו בחי' ים ויבשה, וע' מזה בשה"ש בלק"ת בד"ה ביאור ע"פ שחורה אני כו' פ"ב, והנשמות כמו שהם בבחי' עיבור בבחי' מל' בבחי' הנק' ים זהו כענין הביטול דנוני ימא כו'.

ב) וביאור הענין הנה עד"מ מבחי' חסד דאצי' שהוא בחי' חסד בבחי' א"ס ממש, א"א שיתהווה ממנו בחי' חסד דבריאה שהוא בחי' מחנה מיכאל באהבה בחי' בע"ג ממש, ונודע שהבע"ג עם בלתי בע"ג אין להם ערך ויחוס כלל, ע' בלקו"ת בשה"ש בד"ה ששים המה הראשון, ע"כ אי אפשר שתלך השפע מאצי' לבי"ע אם לא ע"י ממוצע שכלול משניהם דוקא, שהוא בחי' המל' דאצי' שע"י יורד השפע להחיות ולהוות נבראים בע"ג. ואפי' למטה בעוה"ז הגשמי אנו רואים באיזהו מן השפעות שנשפעים מן המשפיע למקבל כשהם רחוקים בערך זמ"ז יש ביניהם ממוצע, כי להיותם רחוקים זמ"ז א"א שתלך השפע מן המשפיע למקבל ישר כ"א ע"י ממוצע, שהוא יקבל השפע מן המשפיע ותתעלם בו, וממנו ישפע אח"כ להמקבלים כו'. וכמו ענין המתורגמן להשמיע הדרשה ברבים שהוא הממוצע בין הדורש המשפיע ובין העם השומעים ומקבלים כו', ועד"ז נא' אנכי עומד בין ה' וביניכם, גם משה ואהרן שע"י הי' יצ"מ זהו כענין הממוצע, ובהממוצע יש ב' בחי' ז"ע משה ואהרן, וזהו ואהרן אחיך יהי' נביאך וכמ"ש במאה"ז פ' בחוקתי דקי"ד ע"פ דומה דודי לצבי. והנה נודע דכל בחי' הממוצע בהכרח שיהי' כלול משניהם היינו מהמשפיע והמקבל, שבהכרח שיהי' בערך ודוגמא מעט להמקבל, וגם יהי' בערך ודוגמא מעט להמשפיע, ולכן ביכולתו לקבל השפע מן המשפיע להיותו בערך ודוגמא מעט, וגם ביכולתו להשפיע למקבל להיותו בערך ודוגמא מעט, וכמו בין דומם לצומח יש ממוצע עצי אלמוגים שיש בהם מב' הבחי' שהם בעצם אבן שהוא דומם ועכ"ז הם צומחים, וכן בין צומח לחי יש ממוצע עוף שצומח מן האילן כמבואר ביו"ד סי' פ"ד סט"ו וע' ג"כ ספ"ח דכלאים מ"ה בענין אדני השדה, וכן בין חי למדבר הממוצע הוא הקוף. והנה דצח"מ הם נגד אבי"ע והממוצע ביניהם למעלה זהו בחי' כתר דעשי' שנעשה ממל' דיצירה הוא ממוצע בין עשי' ליצי', וכן בין יצי' לבריאה כו', ועמ"ש בד"ה ביום השמע"צ כנישין שיש בו ג"כ מב' הבחי' ולכן הוא הנק' תחלת מעשיך ע"ש, וע' מענין העמוד הממוצע בין געה"ת ובין געה"ע בת"א בד"ה ואתה תצוה. גם אצי' ממוצע בין א"ס לבי"ע בד"ה כי אברהם לא ידענו, ויש בו ב' הבחי' ח"ע וח"ת, וג"כ חו"ב שהן י"ה זהו ענין ים בחי' העליונה שבהממוצע ים קלההחכ', ותו"מ שהן ו"ה בחי' האחרונה ו"ה נגלות, כי שאל נא לימים ראשונים ו' קצוות, אבל בג' ראשונות השאלה אסור ופי' בפרד"ס ש"ח פט"ו כי ג"ר הם חב"ד שזה שייך לעצמותו, אבל ו"ק חג"ת הם מדותיו להנהגת העולם כו', ועי' זח"ב ס"פ יתרו דצ"ג סע"א שזהו"ע שלח תשלח את האם ואת הבנים ו"ק תקח לך כו', ולכן ר"ת ישמחו השמים הוא י"ה ור"ת ותגל הארץ ו"ה, היינו ו"ה בחי' עלמא דאתגלייא וכגבוה שמים על הארץ כך גבהו בחי' י"ה חכמתו ובינתו כו'. ונמצא מובן עכ"פ שהוא כלול משניהם דהיינו שיש בו כל ההשפעות של המשפיע ממש וגם מקור להמקבל ממש.

ג) ועוד מובן מזה שהממוצע הוא בחי' מקבל וגם הוא בחי' משפיע, ובחי' המקבל שבו הוא למעלה מבחי' המשפיע שבו, כי בחי' המקבל שבו הוא מה שמקבל השפע מן המשפיע ממש כו'. וזהו"ע ואמונה כל זאת וקיים עלינו ע' לקו"ת פ' עקב, וזהו ענין זנב לאריות וראש לשועלים, ועד"ז הוא ענין הוי' הוא האלקי' ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקי' יחשב, א"כ היותו בחי' אלקי' ומקבל, גבוה מהיותו בחי' הוי' ומשפיע כו'. ועי' בדרוש הנותן לשכוי בינה וע' במא"א א' ססעי' קמ"ו. דהנה בחי' המקבל דבחי' הממוצע נק' העלם, להיות כי השפע של המשפיע מתעלם בו ממש בעצמיות הממוצע, משא"כ בחי' המשפיע שבו שהוא מה שנעשה בחי' מקור וראש להמקבל נק' בחי' גילוי להיות כי בחי' הראש והמקור הזה בא בגילוי ממש לבחי' המקבל, וזהו ג"כ ענין חב"ד חג"ת נה"י, שהבחי' המתגלה להמקבל זהו בחי' נה"י שבמשפיע משא"כ בחי' חב"ד, עי' בד"ה ענין הנסכים פ"א.

וע"ד דוגמת כל המשל הזה הגשמי יובן עד"מ ג"כ למעלה בבחי' מל' דאצי' שהוא בחי' הממוצע בין אצי' לבי"ע, שמתעלם ומתלבש בה ממש בחי' השפע דאצי' ממש, וממנה וע"י דוקא בא אח"כ השפע לבי"ע, ולכן בזאת יבא אהרן בזאת דוקא, פתחי לי אחותי אנת הוא פתחא לאעלאה לי זח"ג צ"ה א', ובלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא פ"א. ונמצא שג"כ היא כלולה מב' בחי', בחי' מקבל ובחי' משפיע, ובחי' המקבל שבה היינו מה שמקבלת שפע האצי' ממש, ובחי' המשפיע שבה הוא במה שנעשית אח"כ בחי' מקור וראש לבי"ע ממש. וב' בחי' אלו נק' ים וארץ שהם בחי' אתכסייא ואתגלייא, דהיינו בחי' השפע האצי' ממש, שמתלבשת ומתעלמת בה נק' ים שהוא בחי' העלם ואתכסייא כנ"ל, שבחי' המל' דט"ס דז"א לבד נמשכין בבחי' קלוהמל', והיינו בבחי' הגילוי והתפשטות שנק' מל' כנודע שהן הן נמשכין ומתעלמי' בבחי' המל', ואז נבנית אח"כ בבחי' ע"ס שהם בחי' מקור לבי"ע ממש, ונק' בחי' זו בחי' ארץ שהוא בחי' גילוי ממש להיותה מתלבשת בבי"ע ממש, ע' ביאור שחורה אני פ"ג. וע' בה"ז בלק במאמר שחורה אני ושם דכ"ב ע"ד ודכ"ג ע"א פי' שהבחי' שנעשית מקור לבי"ע נק' אחור באחור והבחי' שבאצי' נק' פנים בפנים, ושם ביאר שאין ערוך ביניהם כו' (וכנודע שבחי' ט"ס דמל' הן המתלבשי' בבי"ע ממש וכמ"ש כולם בחכ' עשית מלאה הארץ קניניך כו' כנודע, משא"כ בבחי' כתר מל' הנק' המלך המרומם לבדו המתנשא כו' שאינו מתלבש בבי"ע כו', והוא בחי' העלם העצמי שמעלים לבחי' שפע האצי' כו') ושרשו הוא בבחי' העלם דבחי' כתר עליון וכמ"ש כתר עליון איהו כתר מל' כו' שלזאת ביכולתו להעלים ולהסתיר לבחי' שפע האצי'. והנה ידוע דבחי' האצי' בכלל נק' הוי', כי יו"ד הוא בחי' חכ' כו', משא"כ השפע שמאצי' לבי"ע נק' אלקי' כנודע, ונק' ג"כ סובב וממלא, כי בחי' עולם האצי' בכלל ששם חיוהי וגרמוהי כו' בבחי' א"ס ממש נק' סוכ"ע, ונק' ג"כ קוב"ה כנודע, משא"כ בי"ע נק' ממכ"ע כו'. והנה כבר מבואר למעלה שבחי' מל' היא בחי' הממוצע בין אצי' לבי"ע, והיא כלולה מבחי' האצי' ממש וגם היא בחי' מקור וראש לבי"ע כו' ע"כ היא נק' בחי' הוי' ונק' ג"כ בחי' אלקי'. והוא ג"כ בחי' סובב וממלא, כי בחי' שפע האצי' ממש שמתעלם בה הוא בחי' הוי' וסובב שבה, כנ"ל שבחי' עולם האצי' בכלל הוא נק' הוי' וסובב כו', ומה שנעשית מקור וראש לבי"ע ממש שמתלבשת בבי"ע ממש כנ"ל נק' בחי' אלקים ובחי' ממלא, ובחי' הוי' שבה בבחי' העלם ונק' ים סוף כו', ובחי' אלקים שבה הוא בבחי' הגילוי נק' ארץ כנ"ל, וי"ל זהו שהמל' הוא ה"א אחרונה דשם הוי', ומה שנק' ש' אלקי' זהו כשנעשית מקור לבי"ע.

ד) והנה כדוגמת כל הנ"ל בבחי' מל' דאצי' שהיא בחי' ממוצע בין אצי' לבי"ע כנ"ל, יובן כמו"כ עוד למעלה מעלה בבחי' כתר עליון ממש שהוא ג"כ בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלים, להיות ידוע שבחי' א"ס הנמשך מבחי' המאציל העליון הוא בבחי' א"ס הפשוט בתכלית הפשיטות ואינו בערך כלל לגבי בחי' הי"ס דנאצלים שהן בבחי' נאצלים פרטים, ונק' מוגבלים ממש לגבי ערך בחי' אוא"ס הפשוט כנ"ל, ע"כ א"א שתרד השפע אליהם אם לא ע"י הממוצע ביניהם, והיינו בחי' כתר עליון שבו מתעלם הארת א"ס הפשוט ממש, כנודע שבחי' פנימי' הכתר הוא מבחי' מל' דא"ס שהוא בחי' התחתונה שבמאציל ממש, וע"י שמתעלם השפע בבחי' כתר בפנימיותה ע"י דוקא נעשה אח"כ בחי' שרש ומקור לנאצלים כו', ונמצא שג"כ כלולה היא משניהם כו', כנודע שבחי' פנימי' הכתר עדיין מבחי' התחתונה שבמאציל ממש להיות שבו מתעלם ומתלבש הארת אא"ס הפשוט שמבחי' מל' דא"ס קלזממש כנ"ל, משא"כ בחי' החיצוני' שבה שהוא מבחי' חכ' שבכתר ולמטה שנחשב בבחי' מקור וראש לנאצלים. ונמצא מובן מזה שג"כ ב' בחי' אלו נק' ג"כ ים וארץ שהם בחי' העלם וגילוי, ונק' ג"כ הוי' ואלקי' וסובב וממלא, דהיינו שבחי' פנימי' שמעלים לבחי' הארת אוא"ס הפשוט ממש כנ"ל נק' בחי' ים שהוא בחי' ההעלם, ונק' סוף להיות סוף מדריגה התחתונה שבמאציל כנ"ל, ונק' הוי' שהוא בחי' סוכ"ע להיותו למעלה מהשתל' הנאצלים כו' כנ"ל, משא"כ בחי' חיצוני' הכתר שמתלבש ממש בבחי' הנאצלים בבחי' הגילוי ממש נק' בחי' ארץ ובחי' אלקי' שהוא בחי' ממלא בבחי' הגילוי בהשתל' מדריגות כו' כנ"ל. וכמו"כ הנה יובן עוד למעלה מעלה בבחי' מל' דא"ס עצמו שנק' ג"כ בחי' ממוצע בין בחי' עצמיות המאציל ממש (שנק' יש האמיתי) ובין הנאצלים, שג"כ כלולה היא מב' בחי' ים וארץ, העלם וגילוי, סובב וממלא, הוי' ואלקים, וכנודע שע"י בחי' הצמצום ומקו"פ דוקא שהוא בחי' העלם העצמי ממש אח"כ דוקא נמשך בחי' הארת הקו והחוט שממנו מקור ושרש כל ההשתל', ולגבי כללות ההשתל' מעצמות המאציל ממש נק' בחי' הארת הקו"ח בבחי' ממכ"ע שהוא בחי' הגילוי, וע"כ נק' בחי' זו ארץ ובחי' אלקי', משא"כ בחי' העלם הצמצום ומק"פ שהוא בחי' העלם העצמי להעלים לבחי' אוא"ס הממלא את כל החלל נק' בכללות ההשתל' בבחי' סוכ"ע שמובדל מהשתל', וע"כ נק' ים סוף שהוא בחי' העלם ונק' הוי' שהוא סובב כו'.

והנה כל הנ"ל בבחי' ים וארץ למעלה מעלה עד רום המעלות, כ"ז הוא כשנמשך האור מעצמות המאציל לנאצלים ומנאצלים לנבראים כדרך ההשתל' דוקא, שאז א"א כ"א ע"י ממוצע שמתעלם השפע בו בתחלה כו' כנ"ל שלזאת נק' ים וארץ. אמנם בליל ז' של פסח שהוא מאיר אז בבחי' עצמיות המאציל ממש (והיינו יש האמיתי) שלמעלה מעלה מלהיות מקור ושרש להשתל', ושם מעלה ומטה העלם וגילוי שהם בחי' ים וארץ שוים ממש כי גם חשך לא יחשיך כו', וכמ"ש וה' הולך לפניהם ברוח קדים עזה כל הלילה פי' ברוח קדים שהוא מבחי' קדמונו של עולם שלמעלה מבחי' הצמצום ומקו"פ שממנו נמשך הקו"ח שנק' עולם בכלל כנ"ל, ואזי ממילא ויבקעו המים ונצבו כמו נד ממש ונהפך הים ליבשה ממש, דהיינו שמבחי' העלם נעשה גילוי ממש, הן בבחי' השפע שממאציל לנאצלים, הן מבחי' נאצלים לבי"ע שבכולם נהפך הים עצמו ליבשה שלא ע"י ממוצע כלל, והיינו מטעם הנ"ל להיות שבחי' העלם העצמי נתגלה אז, ולכן נק' קרי"ס דהיינו שנקרע הים דהיינו בחי' סילוק הפרסא לגמרי שהוא בחי' הממוצע שמעלים לבחי' שפע של המשפיע ממש.